התפטרות בגלל מרחק מהעבודה

1. התובעים הגישו תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורין מהנתבעת. הנתבעת דחתה את דרישת התובעים בטענה, כי אינם זכאים לכל תשלום נוסף מעבר למה ששולם להם, זה מכבר, היות והתובעים התפטרו בנסיבות אשר אינן מזכות אותם בפיצויי פיטורין על פי דין. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין: א. התובע 1 הועסק בנתבעת כעובד קידוח החל מיום 1/10/92 ועד ליום 2/9/03. ב. התובע 2 הועסק בנתבעת כמחסנאי החל מיום 1/4/93 ועד ליום 2/9/03. ג. התובעים התפטרו מעבודתם בנתבעת. ד. התובעים העבירו לנתבעת מכתב התפטרות ביום 2/9/03 ולפיו, הם נאלצים להתפטר מעבודתם בשל לימודים, (נספח ג' וד' לכתב ההגנה) ה. התובעים חתמו על מכתב ויתור וסילוק עבור הנתבעת (נספח ה' ו- ו' לכתב ההגנה). ו. התובע 1 קיבל מהנתבעת סך של 42,032 ₪ באמצעות קרן הפנסיה מבטחים. סכום זה שולם ע"ח פיצויי פיטורין. ז. התובע 2 קיבל מהנתבעת סך של 21,734 ₪ באמצעות קרן הפנסיה מבטחים. סכום זה שולם ע"ח פיצויי פיטורין. 3. השתלשלות ההליכים בבית הדין תחילתו של הליך זה בהגשת כתב התביעה על ידי התובעים לבית הדין לעבודה בתל אביב. התובעים הגישו את כתב התביעה בטענה כי לא שולמו להם פיצויי הפיטורין במלואם. התובע 1 תבע 80,000 ₪ פיצויי פיטורין והתובע 2 תבע פיצויי פיטורין בסך של 53,950 ₪. התיק הועבר לבית הדין דנן בשל העדר סמכות מקומית. בדיון המוקדם שנערך בבית דין זה ביום 7/11/07 התברר, כי התובעים קיבלו מהנתבעת כספים על חשבון פיצויי פיטורין. עובדה זו הועלתה על ידי ב"כ הנתבעת ולא ניתן לכך כל הסבר על ידי ב"כ התובעים. לאור האמור, ניתנה החלטה כי על התובעים לתקן את כתב התביעה תוך פירוט הסכומים שהתקבלו על ידם מטעם הנתבעת. לאור האמור התקיים דיון נוסף בפני כבוד הרשמת פיינשטיין ובו התבקשו התובעים שוב, להבהיר את חישוב הפרש פיצויי הפיטורין ולבצע תיקון כנדרש. כמו כן התברר, כי לגבי התובע 2 הועלתה טענה בכתב התביעה המתוקן לתשלום דמי חופשה, דבר שהתברר בדיון כמשולל יסוד ולכן חזר בו ב"כ התובעים מתביעה זו. יוער, כי התובעים חוייבו בתשלום 2000 ₪ הוצאות באותו מעמד, לאור התנהלותם בבית הדין והטרחה המיותרת שנגרמה הן לב"כ הנתבעת והן לביה"ד והכל כפי שמפורט בהחלטת בית הדין מיום 19/3/08. 4. ראיות ועדים התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית והעידו בפני. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית על ידי מר ששון, מנהל עבודה בנתבעת אשר העיד אף הוא בפני. 5. הסוגיה העיקרית העומדת לפתחי הנה האם התובעים התפטרו מעבודתם בנסיבות המזכות אותם בפיצויי פיטורין. סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן: "11. התפטרות אחרת שדינה כפיטורים (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים" כלל ידוע הוא, כי על העובד העומד להתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, להעמיד את המעביד על כוונתו, כך שתהא למעביד ההזדמנות לשנות את הנסיבות שגרמו להרעה, ורק אם לא עשה כן - יתקיים האמור בסעיף, (דב"ע מח/174, 60-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל פד"ע כ 421; ע"א 74/65 רפאל אטיאס נ' עיריית חיפה פ"ד יט(2) 289). עוד נפסק, כי כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד, או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא הותיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר- יש לראות בכך הרעה מוחשית בתנאי העבודה. שאם לא כן, יכול המעביד בקלות לשים לאל את זכותו של עובד לפיצויי פיטורים ובמקום לפטרו ישירות וגלויות ירע את תנאי עבודתו ויביאו למצב שבלית ברירה יהיה אנוס לעזוב את העבודה ובאופן כזה ישתחרר המעביד מחובת תשלום הפיצויים, (ע"א 118/57 לזרוס נ' האחים ברנט את בורכרד בע"מ פ"ד יב 1613; ע"א 400/62 טחנת קמח עין חי נ' נתן רובינשטיין פ"ד יז 360) כן נפסק, כי יש לבחון את הנסיבות ביחסי העבודה על פי אמת מידה אובייקטיבית (ע"א עזבון שמחה מרגוליס נ' מינה לינדר פ"ד כו(2) 761). 6. בהתאם להוראות החוק והפסיקה, ההרעה הנטענת בתנאי עבודתם של התובעים חייבת להיות רצינית ומשמעותית עד אשר יהיה ניתן לייחס לנתבעת את הרצון לגרום לתובעים להתפטר מעבודתו. יאמר כבר עכשיו, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא חלה הרעה ממשית בתנאי עבודתם של התובעים וכי אין מדובר במקרים אלו בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורין מהנתבעת. 7. התובע 1 טען בתצהירו, כי התפטר מעבודתו בשל הרעת תנאים. לדבריו, הרעת התנאים התבטאה בהצבתו במקום עבודה מרוחק - צפת. לדבריו, פנה לנתבעת בדרישה להחזירו לתנאי עבודתו הקודמים וללא הועיל. עקב כך, נאלץ להתפטר מעבודתו. עוד נאמר, כי לאחר שהתפטר ניהל מו"מ עם הנתבעת שלאחריו, הסכימה הנתבעת לשלם לו פ"פ בתמורה לחתימתו על כתב ויתור וסילוק. יודגש, כי התובע לא ציין בתצהירו כי קיבל סכום כלשהו מהנתבעת על חשבון פ"פ למרות שגלוי וידוע, כי קיבל סך של 42,032 ₪ על חשבון פ"פ מהנתבעת באמצעות קרן הפנסיה מבטחים. לגבי טענתו העיקרית של התובע כי התפטר מחמת הרעת תנאים שנבעה מהצבתו בצפת התברר, כי התובע הוצב בצפת 5 חודשים לפני שהתפטר ולמספר ימים בלבד. או אז נטען על ידי התובע טענה חדשה לפיה, כי אין קשר בין התפטרותו להצבתו בצפת: "ש. אני מציג לך דוחות קידוח שבהם עולה שאתה עבדת בצפת בגשר עכברה מספר ימים בחודש אפריל 2002 ומספר ימים בחודש מאי 2002, אתה עזבת את העבודה ב 9/03 אז איך זה מתיישב עם הטענות שלך? ת. אבל התביעה לא הייתה לצפת אלא הרעת תנאים בכלל", (עמ' 8 לפרוט' ש' 6-3). התובע לא ידע להסביר וליישב את הסתירה בין טענות שהועלו על ידו בכתב התביעה ובתצהיר בעניין זה וכן, לא נתן כל פירוט לטענתו החדשה, כי מדובר בהרעת תנאים אחרת. לא ברור איזה הרעת תנאים אחרת ארעה בעבודתו בנתבעת וכיצד היא באה לידי ביטוי. התובע נחקר בעניין זה וללא הועיל. זאת ועוד, התובע לא פנה לנתבעת בכתב לגבי הרעת התנאים הנטענת: "ש. מפנה לסעיף 3, לפי הכתוב בו אתה עבדת הרבה זמן בצפת ואתה מדבר על שבועות וחודשים ואתה אומר שבגלל זה גם התפטרת. אז מה נכון? ת. התשובה הנכונה זה הרעת תנאים. ש. איפה זה נטען בתצהיר שלך? ת. כבר לא יכולתי להמשיך לעבוד במקום הזה בגלל התנאים ש. אתה יכול להציג לבית הדין מכתב שפנית למישהו מחברת שפיר, למנהל בנוגע להרעת תנאים. ת. לא עשיתי את זה בכתב, דיברתי עם בעל הבית בעל פה", (עמ' 8 לפרוט' ש' 21-14). גם לגבי השאלה האם התובע פוטר או התפטר הועלו על ידו מספר גרסאות וכאשר נחקר על כך השיב, "הגרסה הנכונה היא שביקשו ממני בשביל לתת לי מכתב פיטורין ולשלם לי פיצויים אני צריך לכתוב מכתב שאני מתפטר, מכתב תמורת מכתב", (עמ' 7 לפרוט' ש' 16-15). או אז התברר, כי מכתב ההתפטרות נכתב ביום 3/9/03 ואילו מכתב הויתור והסילוק נכתב לאחר כחודשיים. התובע לא ידע להסביר וליישב את הסתירה שעלתה מעדותו בעניין זה. התובע נחקר בעניין זה והדברים מדברים בעד עצמם: "ש. אמרו לך לחתום על כתב הויתור ותחתום על מכתב ההתפטרות ואז תקבל פיצויים? ת. בדיוק ואז אקבל כסף ממבטחים. ש. איך זה מתיישב עם העובדה שכתב הויתור נחתם ב 11/03 והמכתב שלך ב 9/03. זה סותר את כל מה שאתה אומר. ת. קיבלתי את הכסף תקופה אחרי. אולי שנה לא זוכר", (עמ' 9 לפרוט' ש' 28-24). לבסוף, הודה התובע כי לא הייתה לו כל אפשרות לדעת על קיומו של כתב הויתור במועד שנכתב על ידו מכתב ההתפטרות ובכך נסתם הגולל על טענתו העיקרית כי אולץ לכתוב את מכתב ההתפטרות בתמורה לקבלת פיצויי הפיטורין וחתימתו על כתב ויתור: "ש. כתב הויתור שאתה טוען נחתם חודשיים לאחר מכתב הפיטורים כלומר במועד שחתמת על מכתב הפיטורים לא יכולת לדעת על קיומו של כתב הויתור. ת. נכון, לא ידעתי", (עמ' 10 לפרוט' ש' 4-2). 8. דבריו של התובע בתצהירו נסתרו על ידו בעת מתן עדותו בבית הדין וללא כל הסבר המניח את הדעת. כמו כן, עדותו בפני הותירה רושם בלתי מהימן בהתייחסותו הכללית של התובע לשאלות שנשאל לגבי תשלום זכויותיו על ידי הנתבעת, מהות עבודתו וכדומה. כך, התובע התחמק בתשובתו כאשר נחקר לגבי תשלום פיצויי פיטורין על ידי הנתבעת. התובע טען כי לא ידע כי שולמו לו פיצויי פיטורין וחשב כי מדובר בתגמולים, (ראה עמ' 6 לפרוט' ש' 20). התובע נחקר על ידי ב"כ הנתבעת בעניין זה על מנת לקבל תשובה המניחה את הדעת אולם זה השיב באופן לא ברור, "אמרתם ששילמתם 70% ואז תיקנו את זה", (עמ' 7 לפרוט' ש' 2). גם כאשר נשאל התובע על מקצוע עבודתו בנתבעת התחמק והשיב, "הייתי קודח. הייתי עובד על טרקטור, כל מה שאמרו לעשות עשיתי", (עמ' 7 לפרוט' ש' 8). גם לגבי מקום עבודתו הציג התובע מספר גרסאות כאשר מחד טען, כי המחצבה בה עבד ממוקמת בבית שמש ומאידך טען, כי עבד בכל הארץ, (ראה עמ' 7 לפרוט' ש' 26-25). זאת ועוד יוער, כי התובע הודה בכך, כי במקרים בהם היה נוסע לבצע קידוחים מחוץ למחצבה ניתן לו לשם כך רכב מהחברה, (ראה עמ' 7 לפרוט' ש' 30). עוד התברר, כי התובע קיבל מהנתבעת במסגרת תשלום שכרו פרמיות אחמ"ש ופרמיה גימל התובע התחמק גם מהעובדה, כי שולמו לו על ידי הנתבעת פרמיות וטען, "מה שמשנה לי זה הסוף", (עמ' 8 לפרוט' ש' 30). גם לגבי טענתו שקיים מו"מ לכאורה עם הנתבעת לאחר התפטרותו, כפי שנטען בתצהירו התברר, כי לא כך הדבר. התובע הציג גרסה אחרת בעדותו בבית הדין לפיה, המו"מ עם הנתבעת נוהל טרם התפטר מעבודתו. גם בעניין זה, התובע לא ידע ליישב את הסתירה, (ראה עמ' 10 לפרוט' ש' 22). 9. לסיכום, עדותו של התובע 1 הייתה רצופת סתירות ובעלת גרסאות שונות ומשונות. התובע, נדמה, כמעט בכל נושא שנחקר הציג גרסה חדשה ואחרת ללא כל הסבר המניח את הדעת וכדבר של מה בכך. עדותו הייתה מגמתית מתחמקת ובלתי סבירה. התובע לא הצליח להוכיח את גרסתו כי התפטר בנסיבות אשר מזכות אותו בפיצויי פיטורין. 10. לגבי התובע 2. גם זה הציג גרסאות שונות ומשונות ולא הצליח לבסס את גרסתו, כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין. לגבי העובדה כי הנתבעת העבירה לו כספים על חשבון פ"פ כפי שהתברר טען, כי לא ידע שקיבל מהנתבעת תשלומים על חשבון פיצויי פיטורין, (עמ' 12 לפרוט' ש' 3). טענה תמוהה זו נטענה כאמור על ידי שני התובעים ודעתי עליה, כי היא מגמתית ובלתי סבירה. טענתו העיקרית של תובע 2 הייתה, כי נאלץ להתפטר מעבודתו בשל דרישה לעבוד בשני מחסנים באותו מועד (טענה שבבסיסה איננה ברורה) וכן, דרישה לעבודה בעבודות נוספות כגון פריקה והעמסת מטענים. ברם, בחקירתו התברר, כי במחצבה הייה קיים מעמיס טלסקופי ומנופים חשמליים שמטרתם היא להעמיס מטענים כבדים, (ראה עמ' 12 לפרוט' ש' 11) ולכן, לא ברורה טענתו, כי נדרש לבצע עבודות פריקה ומטענים כבדים. התובע טען, כי בסמוך לתום תקופת עבודתו נאלץ להגיע ברגל ממחסן אחד למשנהו דבר אשר גרם להתפטרותו בשל הקושי בהליכה למחסן והרמת מטענים. ברם, התברר בעדותו כי כל תקופת העסקתו היה נדרש לעבוד בין שני המחסנים ומבלי לקבוע מסמרות לגבי העובדה שנאלץ לעשות כן תוך הרמת מטענים: "ש. הנושא הזה שהיית צריך להגיע למחסן השני, נדרשת בו כל תקופת העבודה? ת. כן, כל זמן שעבדתי אצל הנתבעת אבל לא ברכב", (עמ' 12 לפרוט' ש' 29-28). בכך למעשה נסתם הגולל על טענתו העיקרית של התובע 2 לפיה, נאלץ להתפטר מעבודתו בשל שינוי בתנאי העסקתו והרעת תנאים. התובע נחקר לגבי טענתו, כי נאלץ לעבוד בשני מקומות בו זמנית ועדותו בעניין זה הייתה מגמתית ולא עניינית: "ש. אתה כותב בתצהיר שלך בסעיף 3 שנדרשת לעבוד בשני מקומות עבודה, באותו אתר באותם מועדים, איך זה יכול להיות, יש לך כוח עליון? ת. אבל בסדר, אני הלכתי למחסן שהוא אומר עליו שהוא טוען ולפעמים התקשרו ואמרו לי ללכת למעלה. ש. אז זה לא היה באותו הזמן? ת. לא, יש כאן טעות. במהלך תקופת העבודה שלי עבדתי בשני המחסנים. אבל לא כל הזמן. זה היה רק בתקופה האחרונה כי שם יש מחסנאי שאחראי על האתר", (עמ' 13 לפרוט' ש' 7-1). גם לגבי מועד ניהול המו"מ נטען בתצהירו, כי לאחר שהתפטר ניהול מו"מ עם הנתבעת. אולם, בחקירתו התברר, כי המו"מ נוהל לכאורה, טרם התפטרותו, (עמ' 14 לפרוט' ש' 19). גם במקרה זה לא הצליח העד ולא ניסה אף, ליישב את הסתירה. לגבי מועד חתימתו על כתב הויתור טען, כי נאלץ לחתום על כתב הויתור ולנסח את מכתב ההתפטרות כאשר שניהם תלויים באחד בשני. אולם בחקירתו התברר, כי כתב הויתור כאמור נכתב חודשיים לאחר מכתב ההתפטרות. בכך למעשה נסתרה שוב טענתו של התובע כלפי הנתבעת: "ש. מה שאתה אומר הוא לא מסתדר עם התאריכים. זאת אומרת שבזמן שכתבת מכתב התפטרות לא יכולת לדעת על קיומו של כתב ויתור שנחתם אחר כך. ת. אני לא זוכר אם חתמתי על זה לפני או אחרי. ש. במכתב ההתפטרות שלך אין שום התייחסות להרעת תנאים. ת. זה מה שרשמתי זה נכון. לא ידעתי מה הלאה", (עמ' 14 לפרוט' ש' 26-22). עוד יוער, כי התובעים שניהם לא ציינו בכתב התביעה ולא בתצהירם כי כתבו מכתב התפטרות מעבודתם. התובעים שניהם לא ידעו להסביר מדוע פרט זה לא צוין בכתב התביעה ולא ניתנה לכך כל תשובה עניינית וסבירה. 11. לסיכום, עדותו של התובע 2 אף היא הייתה מגמתית, בלתי סבירה ובעלת גרסאות שונות וסותרות. התובע נדמה, הציג גרסה שונה ומשונה בכל נושא שנחקר עליו בפני והדבר מעיד על חוסר מהימנות ומגמתיות. התובע 2 אף הוא, לא הצליח להוכיח, כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין על פי דין. 12. מר אבי ששון, מנהל המחצבה בפועל, העיד בפני מטעם הנתבעת. עדותו של מר ששון הייתה עקבית, אחידה ומהימנה וזה נתן גרסה ברורה ואמיתית לגבי פועלם ועיסוקם של התובעים במחצבה ולגבי נסיבות סיום עבודתם. שוכנעתי מעדותו, כי כך אכן היו פני הדברים. לגבי התובע 1 הסביר, כי זה התייצב לעבוד בצפת בחודשים אפריל ומאי 2002 למשך 12 יום בלבד. הצבתו בצפת לא הייתה קשורה כלל להתפטרותו וחלוף הזמן בעניין זה מעיד על כך. לגבי תנאי עבודתו בצפת נטען, כי התובע 1 קיבל רכב חברה לצורך כך ולמעשה עלה מעדותו, כי לא חלה כל הרעת תנאים בעבודתו של התובע 1. לגבי התובע 2 הסביר, כי זה עבד כמחסנאי במחצבה וכי מלבדו עבדו מחסנאים נוספים במחסנים השונים. בפרט הסביר, כי במחסן המרוחק עבד מחסנאי שעבד עם התובע 2 במקביל. מעדותו עלה גם במקרה זה, כי לא נעשה כל שינוי בתנאי עבודתו של התובע 2 המהווה הרעת תנאים כאמור. העד הוסיף, כי מעולם לא קיבל כל תלונה מהתובעים על תנאי עבודתם במחצבה. לדבריו, התובעים התפטרו מעובדתם לצורך לימודים וכי הדבר ידוע לו באופן אישי, "הייתי באותו מצב שהם כתבו את מכתב הפיטורים, הם ביקשו להתפטר כי הייתה להם סיבה מוצדקת הם רצו ללכת ללמוד", (עמ' 17 לפרוט' ש' 22-21). עוד הוסיף מר ששון, כי הסביר לתובעים באופן ברור ומפורש על מהותו של כתב הויתור עליו הם חתמו ועל זכויותיהם בגין עבודתם וסיום עבודתם בנתבעת, (ראה עמ' 17 לפרוט' ש' 29). 13. לאור כל האמור שוכנעתי כי התובעים התפטרו מעבודתם בנתבעת מרצונם החופשי ומבלי שארעה הרעת תנאים כלשהי בעבודתם. לפיכך, התובעים התפטרו בנסיבות שאינן מזכות אותם בפיצויי פיטורין על פי דין. אשר על כן נדחית תביעתם של התובעים להפרשי פיצויי פיטורין מהנתבעת. לגבי נסיבות חתימתם של התובעים על כתב הויתור שוכנעתי, כי חתמו על כתב הויתור מרצונם החופשי ולאחר שהוסבר להם על מה הם חותמים ועל זכויותיהם בגין עבודתם וסיום עבודתם בנתבעת. 14. לגבי טענת הנתבעת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת. הדיון בטענה זו מתייתר לאור קביעתי כי התובעים אינם זכאים להשלמת פיצויי פיטורין מהנתבעת. סוף דבר. 15. תביעות התובעים נדחית. כל אחד מהתובעים ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד הנתבעת בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה לצדדים. ניתן היום ח' באדר, תש"ע (22 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. אורנית אגסי, שופטת התפטרותהשעיה