שיק משורטט, שעליו הוספו המילים "לא סחיר" "למוטב בלבד", הופקד לחשבונו של פלוני, שאינו המוטב - וכובד. מי נושא באחריות לכך, האם הבנק שאצלו נוהל חשבון המושך, או הבנק שאצלו נוהל חשבונו של פלוני? או שמא על התובעת עצמה לשאת בנזק שנגרם כתוצאה מכך? אלה הן השאלות, אשר טרם זכו להכרעה שיפוטית. העובדות המוסכמות התובעת היא חברה לביטוח, אשר משכה בתאריך 25.3.02 שיק משורטט ע"ס 303,752 ₪ לפקודת מבוטחה, מר אפרתי יצחק. על גבי השיק נאמר: "שלמו למוטבים בלבד הסכום הנקוב להלן... אפרתי יצחק השיק נמשך מחשבונה של התובעת, אשר התנהל בבנק איגוד (נתבע 1 – הבנק הנמשך). השיק הופקד בדלפק סניף בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, לחשבון שהתנהל בבנק דיסקונט (נתבע 2– הבנק הגובה), על שם פלוני, שאינו המוטב. בנק איגוד כיבד את השיק והעביר את סכום השיק לחשבון המפקיד בבנק דיסקונט, ישירות דרך המסלקה הבנקאית. כמה ימים לאחר זיכוי החשבון משך המפקיד את סכום השיק במלואו מהחשבון, ולא השיבו עד היום. לימים טען המוטב אפרתי בפני התובעת, כי לא קיבל את השיק לידיו, לא הפקיד אותו ולא קיבל את תמורתו. משנודע הדבר לחשב התובעת, מר אלי מרדכי, פנה האחרון לבנק איגוד וביקש לקבל צילום השיק על שני צדדיו. מבירור שנערך לאחר מכן עלה, כי השיק הוצג לפרעון בתאריך 1.4.02 ותמורתו שולמה לחשבונו של מאן דהוא בבנק דיסקונט. דרישתה של התובעת, כי זהותו של מציג השיק לפרעון תיחשף בפניה - לא נענתה. דרישתה כי חשבונה יזוכה בסכום השיק, לאחר שנפרע לזכותו של פלוני, שאינו מר אפרתי, לא נענתה אף היא ע"י הנתבעים - ומכאן התביעה. טענות התובעת התובעת טוענת, כי מדובר בהתנהגות תמוהה של שני בנקים, אשר לא הגנו על כספה, לא נהגו בקפדנות ובזהירות, כנדרש, והיפרו את חובותיהם החוזיות והשטריות – במיוחד החובה לפרוע את השיק למוטב בלבד. התובעת מוסיפה וטוענת, כי התקלה התגלתה כעבור ימים ספורים, אך במקום להחזיר את הכסף מיד לחשבונה, החלו הבנקים לנקוט סחבת ויצרו מסך של עמימות ומניעת מידע. בסופו של דבר, סירבו הבנקים להשיב לתובעת את סכומו של השיק, תוך שהם מטילים את האחריות לתקלה שאירעה אחד על משנהו, ומאלצים אותה לבקש סעד מבית המשפט. טענות הנתבע 1 – בנק איגוד בנק איגוד הוא הבנק הנמשך, מאחר שחשבונה של התובעת נוהל אצלו. לדבריו, כאשר נמשך מחשבונו של לקוח שיק משורטט, למוטב בלבד, האחריות לזיהוי ובדיקת פרטיו של מחזיק השיק חלה על הבנק הגובה, שאצלו מופקד השיק לפרעון – במקרה זה בנק דיסקונט. לדברי בנק איגוד, אין לבנק הנמשך יכולת לדעת היכן הופקד השיק או על ידי מי הופקד, ולכן אין לקבל טענתה של התובעת, כי עובדי בנק איגוד לא ביצעו בדיקה מספקת, בטרם שולם סכום השיק. בנק איגוד מוסיף וטוען, כי התובעת הורתה לו לפרוע את השיק אך ורק באמצעות בנק גובה, ע"י שרטוט השיק, והוראה זו מולאה על ידו בדייקנות, לאחר שהשיק הוצג לפרעון באמצעות בנק דיסקונט. לפיכך טוען בנק איגוד, כי תרופתה של התובעת היא כנגד הבנק הגובה – הלא הוא בנק דיסקונט – אשר עליו היה מוטל לדאוג לזיהוי נאות של מפקיד השיק, טרם פרעונו. טענות הנתבע 2 – בנק דיסקונט ב"כ בנק דיסקונט בחר להקדיש פרק נכבד בסיכומיו לנסיבות משיכת השיק ע"י התובעת ולשאלה, מדוע זכה המבוטח מר אפרתי, כי ימשך שיק ע"ס 303,000 ₪ לפקודתו "בנסיבות עלומות אותן טורחת התובעת להסתיר הסתר היטב מבית המשפט" (סעיף 15 לסיכומים). יאמר מיד, כי נסיבות משיכת השיק ע"ש אפרתי אינן נמנות על השאלות השנויות במחלוקת, ואין בהן כדי להועיל לבנק דיסקונט, הנדרש להסביר כיצד נפרע השיק לזכותו של אדם שאיננו המוטב. לפיכך, אין בדעתי להתייחס לקושיה זו. לגופו של ענין, טוען בנק דיסקונט, כי על גב השיק מופיעה חתימה הנחזית להיות חתימתו של מר אפרתי, ומאחר שהתובעת לא הוכיחה כי מדובר בחתימה שזויפה, נראה כי המסמך נחתם על ידי מר אפרתי עצמו. לדבריו, היה על התובעת לזמן את מר אפרתי כעד מטעמה, ומשלא נעשה הדבר, לא נסתרה האפשרות, כי מר אפרתי קיבל את השיק לידיו ומסר אותו לידי המפקיד. גם בטענה זו אין ממש, לאור העובדה שהשיק הופקד לחשבונו של פלוני, שאינו מר אפרתי, כפי שמאשר ב"כ בנק דיסקונט בסיכומיו (סעיף 21). הנה לנו איפוא, קושיה שניה, שלא היה מקום להעלותה כלל, במיוחד לאור העובדה שבנק דיסקונט סירב לחשוף בפני התובעת את שמו ופרטיו של האלמוני מפקיד השיק. עוד נטען, כי השיק הופקד בדלפק בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (שנמחק מהתביעה), ותמורתו הועברה לחשבון שהתנהל בבנק דיסקונט על שם האלמוני מיודענו. לדברי בנק דיסקונט, השיק הועבר ישירות למסלקה הבנקאית ומשם לבנק איגוד, מבלי שעבר כלל בבנק דיסקונט. בנסיבות אלה, טוען ב"כ בנק דיסקונט, כי עובדיו לא חזו מעולם בשיק במועד הפקדתו לפרעון, ולכן אין התובעת זכאית להעלות טענה כלשהי כלפיהם. כזכור, תחילה הוגשה התביעה גם נגד בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, אך שמו נמחק ע"י כב' השופטת רונן, בנימוק שכתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיו. אין בסיכומיו של ב"כ בנק דיסקונט טרוניה כלשהי כלפי בנק מרכנתיל, וכפי שיובהר בהמשך, המחיקה אכן היתה מוצדקת, לאור העובדה שמערכת המחשוב משותפת לשני הבנקים הללו, ובנק מרכנתיל פעל למעשה כשלוחו של בנק דיסקונט. לענין הנזק, טוען ב"כ בנק דיסקונט, כי נראה שהתובעת שוחררה מחובתה לשלם את סכום השיק למבוטחה אפרתי, ולא הוכח כי זה האחרון העלה טענה כלשהי כלפיה בנידון. בנסיבות אלה, טענת בנק דיסקונט היא, כי לתובעת לא נגרם נזק, וכל רצונה הוא להתעשר שלא כדין על חשבונם של הנתבעים. עילת התביעה נגד הנתבעים ב"כ התובעת מבסס תביעתו נגד הנתבעים על עילה חוזית ושטרית. במישור החוזי, טוען ב"כ התובעת, כי יחסיה של התובעת עם בנק איגוד הם יחסים חוזיים, שמקורם בהסכם שנחתם בין הצדדים. לדבריו, התובעת שמה מבטחה בבנק איגוד, שהופקד על ניהול חשבונה ושמירת כספה, אך מצאה עצמה ניצבת בפני שוקת שבורה. ב"כ התובעת מטיח בבנק איגוד האשמות שונות וטוען, בקליפת אגוז, כי "בנק איגוד הוא האחראי לכך שזהות מקבל התשלום תהא זהה לשם המוטב, ולו בלבד" (סעיף 7 לסיכומים). לדבריו, כל הוראות פקודת השטרות, אין בהן אלא להוסיף על יחסי בנק איגוד עם התובעת, ככל שהם נובעים מן המצע החוזי "ושום הוראת פטור בפקודת השטרות איננה יכולה לבוא במקום ההתחייבות החוזית המפורשת או המשתמעת, אם אכן הוכחה כזו" (סעיף 9 לסיכומים). במישור השטרי, טוען ב"כ התובעת כלפי בנק דיסקונט, כי התנהגותו מהווה עשיית עושר ולא במשפט ואף גזילה, משום שהבנק לא קנה זכות בשיק על פי דיני השטרות, ומעשיו עומדים בסתירה לדיני השטרות (סעיף 33 לסיכומים). ב"כ התובעת הפליג בטיעון רגשני כלפי הנתבעים, תוך שהוא מלין, כי דחיית התביעה "פירושה שמי ששם כספו בבנק איגוד, או בבנק אחר שבחר לעצמו על סמך הבטחות ובדיקה של רמת העובדים, איכות המנגנון, ורמת הביקורת הפנימית, חשוף בעצם לנזקים עצומים שהאחריות להם רובצת על אחרון פקידיו של בנק אחר..." (סעיף 13 לסיכומים). הבאתי מקצת מטיעוני ב"כ התובעת בלשון אומרם, כדי להמחיש את הקושי הטמון בהכרעה בסכסוך, שהוא עסקי במהותו וגולש, שלא לצורך, להטחת האשמות במערכת הבנקאית כולה. עם זאת ראוי להדגיש, כי פקודת השטרות אינה מסדירה באופן משביע רצון את גבולות אחריותם של בנקים, במקרים ששיק נפרע לזכותו של אדם שאינו המוטב, ועל כך עוד ידובר בהמשך. הוראות הדין ותחולתן על בנק איגוד פקודת השטרות עוסקת בשיקים משורטטים ובחובותיו של תאגיד בנקאי לגביהם. סעיף 80 לפקודה דן בהגנה על בנקאי ועל מושך שיק משורטט, ומורה כדלקמן: "בנקאי שנמשך עליו שיק משורטט והוא פרע אותו בתום לב ושלא ברשלנות לבנקאי... וכן המושך את השיק במקרה שהגיע לידי הנפרע, זכויותיהם ומעמדם כאילו נפרע השיק לבעלו האמיתי". החלק הרלבנטי לדיוננו, מתייחס להגנה על הבנק הנמשך (בנק איגוד), הטוען כי פרע את השיק בתום לב וללא רשלנות מצידו. לדברי בנק איגוד, השיק היה תקין על פניו, חתימת המפקיד על גב השיק נחזית להיות חתימתו של המוטב אפרתי יצחק, ומאחר שפקידיו לא יכלו לדעת מהו שם החשבון, שאליו הופקד השיק – הוא כובד. ב"כ בנק איגוד מציין, כי השיק נפרע על ידו בתום לב וללא רשלנות לבנקאי אחר (בנק דיסקונט). בנסיבות אלה, טוען בנק איגוד, כי הוא זכאי להיבנות מן ההגנה החלה על בנק נמשך, כאמור בסעיף 80 לעיל. סבורני, כי הצדק בענין זה עם בנק איגוד. מעמדו של הבנק הנמשך, כאשר הוא פורע שיק משורטט לבנקאי אחר - הוא מעמד נחות, ככל שהדבר נוגע לבדיקת זהותו ופרטיו של המוטב, שכן הבנק הנמשך אינו רואה את המפקיד לפניו. עיון בשיק מלמד, כי מופיעים על צידו האחורי, במקום המיועד לחתימת המוטב, שם ומספר תעודת הזהות – התואמים את הפרטים שצוינו ע"י התובעת כפרטי המוטב. בנסיבות אלה, ובמיוחד לאור העובדה שהשיק הוצג לפרעון באמצעות בנקאי אחר (דיסקונט), לא היתה בידי פקידי בנק איגוד כל אפשרות לאשש את פרטיו של מפקיד השיק. יתכן, כי המצב היה שונה, לו היתה התובעת מתריעה, לפני פרעון השיק, על כך שהשיק לא הגיע לידיו של המוטב. התרעה זו לא ניתנה, אלא חודש ימים לאחר שהשיק כבר הופקד וכובד, ולכן אין לבוא בטרוניה כלפי בנק איגוד. בהערת אגב יצוין, כי בתאריך 14.5.02 נערכה שיחה טלפונית בין פקידה מטעם בנק איגוד, גב' מירב כהן, לבין פקיד מטעם בנק דיסקונט, מר יחיאל שרעבי. בשיחה זו נמסר למר שרעבי, כי התברר שהשיק לא הופקד לחשבון המוטב, אלא לחשבון אחר. תחילה הוסכם בין השניים, כי בנק דיסקונט יבטל את הזיכוי לטובת המפקיד, באופן שהתובעת לא תחויב בסכום השיק; לאחר מספר ימים הודיע מר שרעבי שהזיכוי לא יבוטל, ולכן חשבונה של התובעת נותר בחיובו (סעיף 10 לתצהירה של מירב כהן). הוראות הדין ותחולתן על בנק דיסקונט סעיף 81 לפקודת השטרות עוסק במשמעות הוספת המילים "לא סחיר" על גבי שיק משורטט, וקובע כדלקמן: "מי שנטל שיק משורטט שכתוב עליו "לא סחיר", אין לו ואין בכוחו ליתן זכות קנין בשיק טובה מן הזכות שהיתה לאדם שממנו נטלו". ב"כ בנק דיסקונט טוען, כי גם אם השיק הופקד על ידי מאן דהוא, שאינו המוטב, הרי זכותו של המוטב לקבלת הכספים לא נסתרה. משכך, רשאי היה המוטב להקנות את השיק וסכום פרעונו לצד שלישי כלשהו, אשר היה זכאי לתמורתו, אך לא רכש בו זכות טובה משל המוטב עצמו. עוד נטען, כי התובעת לא הוכיחה כלל ועיקר, כי לא המוטב הוא אשר מסר את השיק לידי המפקיד, ולפיכך לא ברורות טענותיה ולא ברור מדוע, לטעמה, עליה לקבל את הכספים לידיה (סעיפים 61-64 לסיכומים). 29. ההפניה לסעיף 81 לפקודה מיותרת בענייננו, שכן אין אנו עוסקים במחלוקת שבין נוטל שיק משורטט לבין האדם שנטלו ממנו. אין בפנינו טענה של מפקיד השיק, כי בידו זכות קנין טובה מן הזכות שהיתה למוטב. לפיכך, אין מקום להרחיב בענין זה. 30. סעיף 82(א) לפקודה עוסק בהגנה על בנקאי גובה ומורה כדלקמן: "בנקאי שקיבל לטובת לקוחו, בתום לב ובלי רשלנות, פרעונו של שיק המשורטט אליו, בכללות או במיוחד, ואין ללקוח זכות קנין בשיק או שזכות קנינו פגומה, לא יחוב הבנקאי כלפי בעלו האמיתי של השיק מחמת זו בלבד שקיבל את הפרעון האמור". בנק דיסקונט טוען, כי בנסיבות הענין, ברי כי פעולתו של האחרון היתה בתום לב וללא כל רשלנות, ולכן עומדת לו הגנת סעיף 82(א) הנ"ל. כאשר נשאל מר יחיאל שרעבי, מדוע סירב בנק דיסקונט לבטל את הזיכוי - למרות שהשיק הופקד ונפרע לזכות אדם שאינו המוטב – השיב, כי "השיק נחזה כאילו הופקד לחשבון המוטב" (ע' 37 ש' 23). רק במהלך החקירה הנגדית, הואיל מר יחיאל שרעבי לומר, כי שמו של הלקוח, שחשבונו זוכה בסכום השיק, הוא בלינקו (ע' 43). חילופי הדברים הבאים עם מר שרעבי ראויים לציטוט, מילה במילה: ש. אז איך בלינקו מקבל כסך בשיק למוטב בלבד שאמור להיות מופקד לחשבון אפרתי? ת. אולי לא הייתי ברור בהתחלה. אמרתי ששיקים מופקדים בכל סניפי הבנק. אפשר להפקיד שיקים בכל סניף. ש. הזיכוי נעשה אצלכם? ת. נכון. במעמד הזיכוי לא בודקים את פרטי השיק. ש. למה לא? ת. ככה המערכת עובדת. אני לא מקבל את השיק. ש. בטופס ההפקדה אתה לא רואה מי חתם שם? ת. אני לא מקבל טופס הפקדה (ע' 44). מדבריו של מר שרעבי עולה, כי פקידי בנק דיסקונט - "עיניים להם ולא יראו"; הפקדה הנעשית בבנק מרכנתיל דיסקונט, אשר מערכת המחשוב והנתונים שלו משותפת לבנק דיסקונט עצמו, כפי שאישר מר יחיאל שרעבי (ע' 44), מבוצעת ללא בדיקה או תהייה על ידי עובדי בנק דיסקונט. לקוח בשם בלינקו, שאין כל קשר בינו לבין אפרתי מזוכה בסך של 303,000 ₪, ואיש אינו שואל למה ומדוע. אכן נפלאות דרכיו של בנק דיסקונט. זאת ועוד. במהלך שנתיים וחצי לערך, נמנע בנק דיסקונט מלנקוב בשמו של המפקיד, או למסור פרטים מזהים בנוגע לחשבונו. ב"כ התובע מציין בסיכומי תשובתו, כי ישנם בנקים המחתימים את השיק בחותמת "נפרע לחשבון המוטב", ובכך מתחייבים בהצהרה שאכן כך עשו. במקרה דנן, לא נעשה הדבר ופרטי המפקיד לא גולו ע"י בנק דיסקונט, אלא במהלך חקירתו הנגדית של מר שרעבי. מדובר בהתנהגות תמוהה, שדבק בה אבק של ניסיון לתעתע בתובעת על לא עוול בכפה. אינני מקבלת את טענתו של בנק דיסקונט, כי פעל בתום לב, כנדרש על פי סעיף 82(א) לפקודה. העובדה שאיש לא טרח אפילו לציין את פרטי המפקיד בטופס ההפקדה והמקום נותר ריק, כפי שאישר פקיד הבנק מר שרעבי (ע' 47) מלמדת אף היא, כי אין להחיל על בנק דיסקונט את הגנת סעיף 82(א) לפקודת השטרות, שכן התנהגותו מצביעה על חוסר תום לב ורשלנות רבתי. הוראות המפקח על הבנקים בתוקף סמכותו לפי סעיף 8 ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981, ולאחר התייעצות בוועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, הותקנו על ידי נגיד בנק ישראל הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), התשנ"ב – 1992 (להלן: "ההוראות"). בהוראות אלה, אין כל התייחסות לנוהל הטיפול בשיקים משורטטים, אך הן מסדירות את אופן פעולתה של מסלקת הבנקים, שבה נוהגים בנקים חברי המסלקה לקיים סליקה של ממסרים. ההוראה הרלבנטית לענייננו היא ההוראה הקבועה בסעיף 4(ב), שזו לשונה: "החליט בנק נמשך כאמור סעיף קטן (א) שלא לכבד אל השיק, ביזמתו או בשל פגם בשיק או בשל הוראת הלקוח שלא לכבדו או מסיבה אחרת, יחזיר את השיק לבנק הגובה ביום העסקים הבנקאי הראשון לאחר יום הסליקה שבו הוצג לו השיק". תקנות המסלקה הותקנו ועודכנו לאחרונה בשנת 2003. בתקנות אלה, המהוות הסכם פנימי בין הבנקים שאינו בגדר הסכם כופה, נקבעים נהלי העבודה של המסלקה ואופן הטיפול בשיקים שונים. בפרק 13 סעיף ד לתקנות המסלקה, שכותרתו "היסב או שרטוט מיוחד אל בנק כלשהו" נקבע: "שיק הנושא, על פניו או על גבו, היסב או שרטוט מיוחד אל בנק כלשהו – אין בנק אחר רשאי לגבותו, אלא כסוכן לגבייה של הבנק שאליו הוסב או שורטט השיק". כאמור, ניסה בנק איגוד להחזיר את השיק לבנק הגובה (דיסקונט), לאחר שהוברר כי תמורתו לא שולמה למוטב אפרתי, אך בנק דיסקונט סירב לכבד את החזרת השיק. מר שרעבי העיד, כי "הבעיה היתה שהלקוח שלנו לקח את הכסף ולכן החזרנו את ההחזרה" (ע' 45 ש' 23). לדבריו, הוגשה תלונה במשטרה כנגד אותו לקוח, אך תוצאותיה לא דווחו על ידו. בנק דיסקונט סבר, אמנם, שהתקלה ראויה לבירור, אך הפעולות שנקט כלפי לקוחו, אשר שלשל את דמיה של התובעת לכיסו, מעוררות תמיהה. העיד על כך מר שרעבי: "באותו מעמד הזמנו את הלקוח לצורך הבירור ומיד החזרנו מהסיבה שזה החזרה באיחור ולא היה כסף בחשבון. גם אם היה כסף אנחנו לא יכולים, מאחר וזו החזרה באיחור, לא יכולים לכבד אוטומטית, צריכים לברר עם הלקוח" (ע' 46 ש' 9). מדבריו של מר שרעבי עולה, כי הלקוח מאן להשיב את הכסף, למרות שחשבונו זוכה בסכום השיק שלא כדין, ובניגוד להוראותיה המפורשות של התובעת. הוראות אלה קיבלו ביטויי על ידי ציון שם המוטב אפרתי ומספר לא נודע מפי בנק דיסקונט, הן במהלך הדיון והן במסגרת סיכומיו המפורטים של בא-כוחו, מדוע לא מצא הבנק לנכון לתבוע את הלקוח, או לשלוח נגדו הודעת צד ג', למרות שזה האחרון קיבל לידיו סכום עתק של 303,752 ₪, שלא כדין. התנהלות זו, אינה מצביעה על תום לב בניהול ההליכים כלפי התובעת, שכל חטאה התמצה בכך שההינה לדרוש השבת הסכום ששולם בניגוד להוראותיה המפורשות. מהותו של שיק משורטט "שיק משורטט "למוטב בלבד" אינו עביר, וממילא אינו טהיר. גביית השיק חייבת להיעשות באמצעות בנק בשל השרטוט... הרשאתו היא לגביית הסכום הנקוב בשטר והפקדתו בחשבון המוטב בשיק", כך נאמר מפי כב' הנשיא שמגר ב1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד מח(4) 498, 505. כוונתה של התובעת, שמשכה שיק משורטט "למוטב בלבד", היתה ברורה וחד –משמעית. התובעת ביקשה, כי השיק ישולם למוטב אפרתי בלבד, באמצעות הפקדה לחשבונו בבנק כלשהו. שיק שעליו נרשמו המילים "למוטב בלבד" הוא מעין תמרור אזהרה, אשר נועד להתריע בפני הבנק הגובה, כי נאסר עליו לגבות את השיק לטובת אדם שאינו המוטב עצמו. הדברים ידועים לכל העוסקים בענף הבנקאות, ואף זכו להתייחסות מפורשת של הנשיא שמגר בפס"ד ציטיאט (שם, ע' 505): "כוונת המושך בציינו את המילים "למוטב בלבד" ברורה. הוא מבקש כי הנפרע – והנפרע בלבד – יבוא וידרוש ממנו את פירעון השיק. השיק... נופל בגדרו של סעיף 7(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] "שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר. ודוק: "לא סחיר" מובנו כאן – "לא סחיר פורמלית", הווי אומר "לא עביר". העבירות עשויה להינטל משטר במפורש ("מלים האוסרות העברתו") או על דרך פרשנות ("כוונה שהשטר לא יהיה עביר"). בשיק נושא התביעה לא השאירה התובעת את שאלת העבירות בספק, ולא הותירה מקום לפרשנות, שכן על גבי השטר, לצד ההוראה "שלמו למוטבים בלבד", הודפסו מראש בין קווי השרטוט המילים "לא סחיר". כוונת התובעת היתה ברורה וחד-משמעית - השיק אינו עביר ואינו טהיר כלפי כולי עלמא. ודוק: הגבלת העבירות נועדה להגן על המושך. לשם כך נועדו המלים "למוטב בלבד". לפיכך, היסב השיק המצוין בביטוי "למוטב בלבד" יכול להיות אך ורק היסב לגוביינא, כאשר הבנק הגובה הוא שלוח של המוטב – הנפרע, ואין הוא מאפשר פרעון השטר לצד ג' שאינו המוטב (ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4) 83, 85 מפי כב' הנשיא ברק). חובת הבנק הגובה בענין ציטיאט נפסק, כי "בנק גובה חייב לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא כי אכן חשבונו של המוטב (הנפרע) הוא אשר יזוכה. הפרת חובה זו על ידי הבנק הגובה עלולה לחייב אותו בפיצויים" (שם, ע' 507; ראה גם, ע"א 210/73 "עתיד" עמילות מכס בע"מ נ' בנק מימון לישראל בע"מ, פ"ד כח(1) 169, 171). עקרון מנחה בדיני שטרות הוא עקרון השקיפות, היינו: השטר, והוא בלבד, חייב לשקף במדויק את תוכנו (ע"א 5939/96 צמח נ' שלבסקי, פ"ד נא(5) 598, 601; וכן דברי הנשיא שמגר בפרשת ציטיאט, ע' 512).. כך גם בענייננו. לשון השטר והדיבר "למוטבים בלבד" ו"לא סחיר", שהודפסו על גבי השטר משקפים היטב את כוונת התובעת. בנק גובה, המקבל לידיו שיק ממי שאינו המוטב, ואף מזכה את חשבונו בסכום השיק במלואו, מפר את חובתו לוודא, כי חשבונו של המוטב הוא אשר יזוכה, ועליו לשאת בנזקים הנובעים מכך. ב"כ בנק דיסקונט טען אמנם, כי פקידיו לא חזו בשיק במו עיניהם, אלא כעבור חודש ימים ממועד הפקדתו, אך אין רבותא בטענה זו, לאור העובדה שהשיק נמסר לגביה באמצעות בנק מרכנתיל דיסקונט, ופקידיו שימשו למעשה כעיניים לבנק דיסקונט. אם סבר האחרון, כי בנק מרכנתיל הכשילו בעצם קבלת השיק לגביה או באופן קבלתו, רשאי היה לדרוש ממנו השתתפות או שיפוי בגין הנזק שנגרם עקב כך, כפי שרשאי היה לדרוש זאת מהלקוח, אשר גרף את הכספים לכיסו. משלא נעשה הדבר, אין לבנק דיסקונט אלא להלין על עצמו. זיהוי המוטב על בנק גובה לוודא, כי שמו ופרטיו של מפקיד השיק תואמים במלואם את פרטי המוטב, כפי שצוינו על ידי המושך בשיק עצמו. כאשר בשיק משורטט "למוטב בלבד" עסקינן, על הבנק הגובה לוודא, כי השיק מופקד לזכות חשבון, שפרטי בעליו זהים לפרטי המוטב. הבדיקה חייבת להיעשות על ידי הפקיד המקבל את השיק לידיו. עליו לבקש מסמכים מזהים מאת מפקיד השיק – תעודת זהות, רשיון נהיגה וכיוב'. עליו להשוות פרטים אלה לפרטי בעל החשבון הרשומים במחשב הבנק, וכן לפרטי המוטב על גבי השיק. התרשלות הפקיד בביצוע אחת מהפעולות הללו, תחייב את הבנק לשאת בנזקי מושך השיק, אם יתברר – כפי שאירע במקרה דנן – כי השיק הופקד ונגבה על ידי אדם שאינו המוטב. נציג בנק דיסקונט חשף רק במהלך חקירתו הנגדית את שמו של הלקוח, אשר הפקיד את השיק לחשבונו ושלשל את דמיו לכיסו. ודוק: אין מדובר בשגגה מקרית, אלא ברשלנות רבתי, שכן שמו ופרטיו של האדם שהפקיד את השיק לחשבונו, שונים לחלוטין משמו ופרטיו של המוטב. גובה הנזק נזקה של התובעת ברור מאליו. גובהו כגובה סכום השיק, ששולם למאן דהוא עקב רשלנותו של בנק דיסקונט. בין אם נדרשה התובעת לשלם שנית את סכום השיק למוטב אפרתי ובין אם לאו, אין הדבר מעלה או מוריד. הסיבה לכך פשוטה - חשבונה של התובעת חויב לזכותו של פלוני, שהתובעת לא חפצה לשלם לו סכום כלשהו, לא כל שכן סכום משמעותי של 303,752 ₪. אני קובעת, כי נזקה של התובעת הוכח כדבעי, וזאת לאור העובדה שחשבונה חויב בסכום השיק במלואו, וכי הנזק אירע כתוצאה ממעשיו ומחדליו של בנק דיסקונט. סוף דבר אני מקבלת את התביעה נגד בנק דיסקונט (נתבע 2), ומחייבת אותו לשלם לתובעת את סכום התביעה, בסך 315,970 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה (1.7.02) ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את בנק דיסקונט לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. אני דוחה את התביעה כנגד בנק איגוד (נתבע 1) ומורה, כי בנסיבות הענין, תשלם התובעת לנתבע 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל ומופחת של 5,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. שאלות משפטיותשיקיםשיק למוטב בלבד