ארנונה תעשיה

סמכותה של רשות מקומית להטיל ארנונה על נכסים המצויים בתחומה, קבועה כיום בסעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992: "(א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס. (ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית." מתוקף חוק ההסדרים הותקנו תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"). סעיף 1 לתקנות (הגדרות) מגדיר "תעשיה" כדלקמן: "לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תכנה." סעיפים 6 ו-7 לתקנות קובעים טווח תעריפי ארנונה ביחס למגוון סוגי נכסים. טווח תעריפים מוזל נקבע ביחס לנכסים המסווגים כ"תעשיה". עיריית הרצליה, מתוקף סמכותה לפי סעיף 8(א) לחוק ההסדרים, קבעה בצו הארנונה לשנת 2009 סיווגים של מספר סוגי נכסים ואת תעריפי הארנונה שיושתו על כל אחד מהם. פרק 4, שכותרתו "תעשיה", מנוסח כדלקמן: "4.1 מבנה תעשייה, לרבות חלק ממבנה המשמש בפועל לתעשייה, מוחזק על ידי מחזיק אחד ואשר השטח הכולל, המוחזק על ידו לאותו שימוש, עולה על 5,000 מ"ר, יחוייב בהתאם לדירוג המפורט להלן, כאשר כל מדרגה מצטברת על קודמתה:... מבנה תעשיה, המשמש בפועל לתעשייה, שסעיף 4.1 אינו חל עליו. מבנים לייצור נשק ותחמושת." צו הארנונה של עיריית הרצליה אינו מפרש מהו "מבנה תעשיה" ואינו מסייע בקביעת הסיווג במקרה דנן. לכן אפנה אל המבחנים שנקבעו בפסיקה. שאלת הפרשנות של המונח "תעשיה", לצורך סיווג ארנונה, הגיעה ברבות השנים לא אחת לפתחם של בתי המשפט. סוגיה זו טומנת בחובה משמעויות כלכליות כבדות משקל, שכן סיווג נכס כ"תעשיה" מזכה אותו בתעריף ארנונה מוזל, המצטבר לאורך שנים לסכומי כסף משמעותיים. גם משמעויות חברתיות טמונות בסוגיה. המחוקק, בקובעו תעריף מרבי מוזל לסיווג "תעשיה", ביקש לעודד ולקדם פעילות מסוג מסוים. נשאלת השאלה מהן אותן פעילויות ותכליות העולות בקנה אחד עם כוונת המחוקק. יפים לענייננו דברים שנאמרו בעע"ם 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ ( 1.9.2005) (להלן: פס"ד מועצה אזורית חבל יבנה): "בין התכליות הכלליות שעומדות בבסיס חקיקת המס נמצאות הבטחת הכנסה לרשות הציבורית, ומטרות בעלות אופי חברתי, הכוללות עידוד והגשמת פעולות רצויות, המניבות תועלת לציבור, ומאבק בתופעות שליליות." המבחנים המרכזיים שנקבעו בפסיקה לסיווג פעילות ייצור נסקרו בע"א 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ (פ"ד מח(1) 200, להלן: פס"ד רעיונות): (1) יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר, (2) מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, (3) המבחן הכלכלי או מבחן השבחת הנכסים, (4) מבחן על דרך ההנגדה או מבחן מרכז הפעילות. ליישום המבחנים הללו התייחס כב' השופט (כתוארו אז) חשין בפס"ד רעיונות: "בהחילם מבחן זה או אחר על פעילויות אלו ואחרות, קבעו בתי המשפט מעת לעת איזו היא פעילות שהתואר 'ייצורית' יאה לה ואיזו היא פעילות שהתואר 'ייצורית' אינו יאה לה. והפעילויות רבות ומגוונות, שונות ומשונות... הקורא הכרעות-דין אלו ילמד לדעת עד מה קשה ליישם אותם מבחנים כלליים שנקבעו, והרי כל מבחן ומבחן ניתן להחלה כך או אחרת, על דרך הישר ועל דרך ההפוך. בחריתת הנוסחה של 'פעילות ייצורית'... כרה המחוקק בקעה רחבה-מכל-רחבה להתגדר בה; אך גם לאחר שבתי המשפט עשו להבהרה על דרך הפירוש, עדיין נותר בית המשפט שותף בכיר בקביעת גבולי התפרשותה של הנוסחה ושל סוגי הפעילויות אשר תזכינה את בעליהן בהטבות שלפי החוק. ושוב למדנו לדעת -וידענו זאת מכבר - כי קביעתו של עיקרון אינה אלא תחילתה של דרך, ועיקר וקושי הם ביישומו של עיקרון שנקבע על מערכת עובדות זו או אחרת." (פס"ד רעיונות) צודקות המשיבות כי מבחני הפסיקה לעניין סיווג "תעשיה" אינם מבחנים מצטברים. כפי שקבעה כב' השופטת ע' ארבל בפס"ד מועצה אזורית חבל יבנה: "בפסק דינו בע"א 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ, פ"ד מח(1) 200 פרש השופט (כתארו אז) חשין את המבחנים יצירי החוק והפסיקה בהקשר זה (שם, בעמ' 205 - 208). לא אשוב ואחזור על הרשימה המלאה והמפורטת שהובאה שם, אך אציין כי כפי שאני רואה זאת, אין מדובר בדרישות מצטברות אלא באינדיקציות להיותה של הפעילות ייצורית." כך מנתחים את הסוגיה גם בתי המשפט המנהליים (ר' לדוגמא עמ"נ (ת"א) 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו ( 15.11.2007), עמ"נ 147/03 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' טאי מידל איסט בע"מ ( 13.7.2004) (להלן: פס"ד טאי מידל איסט)). ארנונהתעשיה (ארנונה)תעשיה