מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביקור עצור באבו כביר: ב- 10.10.88דן כבוד השופט ברא"ז בבקשת המשטרה להתיר לה להמשיך להחזיק במעצר את המשיבים. בתום הדיון, לאחר שהחליט להתיר את הארכת המעצר ל- 15יום, הוסיף כבוד השופט, לבקשת הסנגור החלטה נוספת בה נעתר לבקשת הסנגוריה להתיר לעצורים לקבל ביקורי קרובים, וזאת "בכפוף להקפדה על כל הכללים הנהוגים בבית-המעצר, ובמיוחד שכל ביקור כזה יהיה בנוכחות איש משטרה או שב"ס כדי שלא תהיה אפשרות להעביר כל מידע בעל-פה או בכתב מבית-המעצר ואליו או לשבש הליכי חקירה". החלטת כבוד השופט ברא"ז נבעה בוודאי משיקולים הומניים כי בין העצורים שלפניו היו כאלה שישבו במעצר למעלה מחודש. המדינה ערערה על החלטה זו. ביהמ"ש המחוזי שהחל לדון בערר קבע שאיננו רואה סמכות להגיש ערר על החלטה כזו של שופט, אך ביהמ"ש העליון פסק כי ההחלטה בדבר ביקורי קרובים היתה חלק מההחלטה בדבר המעצר, לפיכך זכות הערר - קיימת. ביהמ"ש העליון קבע שאיננו פוסק אם החלטת ביהמ"ש השלום בדבר ביקורי קרובים היתה בגדר סמכות של אותו בימ"ש. עתה הובא הדיון לפני כאשר המחלוקת נשארת בעינה. הסנגוריה מבקשת לקיים את ההחלטה ומתרעמת על כך שלא בוצעה מאז ועד עתה. באכוח התביעה, עו"ד לב-און, מבקשת לבטל קטע זה של ההחלטה. העצורים עצורים לפי פקוד המעצר וחיפוש [נוסח חדש] ומוחזקים במתקני משטרה, בבית-המעצר באבו-כביר ובתחנת משטרה. לכן פקודת בתיהסוהר איננה חלה עליהם כי פקודה זו חלה על אסיר ועציר הנמצאים במתקן שהוכרז עליו כבית-סוהר, והכל מסכימים שבית-המעצר באבו-כביר, ובוודאי תחנת המשטרה, לא הוכרזו כבתי-סוהר. אין בדין הוראות בדבר דרכי ההחזקה של העצורים וזכויותיהם בעת היותם במעצר. בדרך כלל נושא זה מוסדר על-פי פקודת המשטרה, לכן מנסה הסנגור למצוא פתח תקוה בסעיף 3לחוק הסדר דין הפלילי. אינני סובר שסעיף זה מועיל לו בנסיבות הענין שלפנינו, כי סעיף זה לא התכוון להקנות לביהמ"ש סמכויות להתערב במקום החזקת העצורים ובדרכי ההחזקה שלהם, אלא לסייע לביהמ"ש בניהול המשפט במקום שסדרי הדין לוקים בחסר. בתי-המשפט נוהגים לצרף להחלטותיהם בדבר מעצר של חשודים או נאשמים הוראות שונות. למעשה הוראות אלה אינן אלא המלצות למשטרה שתואיל לנהוג כפי שביהמ"ש ממליץ ומייעץ. המשטרה נוהגת לכבד המלצות אלו, מטעמים של כבוד, כי מן הראוי לכבד המלצות ביהמ"ש, גם אם אינן החלטות, ומטעמים של יראה, שהרי היא חוששת שאם המלצות ביהמ"ש לא תכובדנה, עלול השופט לשחרר את העצור. על-כן יש לראות בהחלטת כבוד השופט ברא"ז המלצה, והשאלה היא אם המלצה זו היתה במקומה אם לאו. אין ספק שמעצר של חודש ימים ומעלה מניע שופט להמליץ המלצה בדבר ביקורי קרובים, אבל בנסיבות הענין סבורני שלא יכולה להיות תרעומת על המשטרה שאיננה מקיימת המלצה זו כאשר על-פי התפתחות החקירה ביקורי קרובים יכולים לסכל את הצלחתה. הנושא הזה הובהר לי ע"י הצגת תיק החקירה, מטיבה ומטבעה של חקירה מסובכת זו. הסנגוריה סבורה שהביקורים יועילו למשפחות ולחשודים. אין ספק שביקורים כאלה יכולים להועיל להם, השאלה היא האם הם יכולים להועיל לחקירה. כאשר ביקור יכול להועיל לחקירה - כמו שניתן אפשרות לחשוד להתייעץ עם רעייתו בדבר ההצעה שהוצעה לו להיות עד מדינה - כפי שמספר הסנגור - אני מניח שביקור כזה חיוני לחקירה. אך כאשר יש חשש מבוסס שהביקור ינוצל להעברת מידע, לשליחת איומים מתא המעצר החוצה, או מבחוץ פנימה, או כדומה ברור שהביקור מזיק לחקירה. לשמחתנו במדינת ישראל הדיונים בבקשות להתיר החזקת חשוד במעצר, ואף דיון בערר בדבר ביקורי קרובים, מתקיימים בבימ"ש בנוכחות בעלי-הדין ומקורביהם, ואפילו אם הוכו החשודים, כפי שטוען הסנגור, המשפחות רואות אותם במלוא גופם לנגד עיניהם, ואם יש בכך כדי לשמש הקלת מה לחששותיהם הם זוכים בכך, שהרי העצורים אינם נעלמים מעין רואה למשך תקופות ארוכות. יסלח לי הסנגור שאינני מאריך בדברים בדבר הצעתו לקיים את הביקורים בכפוף להבטחתו, שלא יהיה בהם כדי לסכל את החקירה, ובכך שלא יוטל על המשטרה להסתייע במשפחות להעסקת השוטר המבין את ניב שפתם כדי להיות נוכח בשעת הביקור, שהרי בוודאי יסכים הסנגור שביהמ"ש איננו יכול לקבל את זאת. סוף דבר: המשטרה תואיל לראות בדברי כבוד השופט ברא"ז על ביקורי הקרובים המלצה, שמן הראוי למעשה כאשר חקירה תגיע לשלב המתאים לכך, וההחלטה אם הגיע השלב או לאו - נתונה בידי קציני המשטרה המנהלים את החקירה. אני מניח שבתי-המשפט, שידונו בבקשות להארכת מעצר יתנו בוודאי דעתם לנושא זה, ימליצו במידת הצורך והמשטרה תקיים כהרגלה את ההמלצות ככל שניתן.ביקור אסירים / עצורים