הליכי הסדר מקרקעין

השאלה העיקרית והמהותית אשר דורשת הכרעה בדיון שלפנינו הינה, האם זכאים התובעים לפתוח את הליכי ההסדר לאחר פרסום לוח הזכויות? בית המשפט העליון לא אחת קבע כי: "אחת המגמות הבולטות של שיטת הרישום בעקבות הסדר מקרקעין היא יצירתו של עקרון הסופיות, שמשמעו כי רישום הבעלות בחלקות שעברו הסדר ישמש ראיה חלוטה ביחס לתוכנו. סיכם ההלכה של מגמה זו השופט א' חלימה במאמרו "חזקה והתיישנות במקרקעין ופקודת הסדר הקרקעות המכון להשתלמות שופטים ע"ש ד"ר י. זוסמן ז"ל 1987, 45: "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום אם אין בפקודה הוראה אחרת (סעיף 81) לפקודת הסדר המקרקעין לשעבר סעיף 43 לפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - מ' ש) משום כך כל חזקה, כל עסקה, כל מעשה שעשה תובע בקשר לקרקע, שקדמה לרישום בלוח הזכויות, מחוקים הם לא שרירים ולא קיימים ולא מתחשבים בהם וכאילו לא היום"... על תוקפו של רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים ניתן להתגבר, כך אם מתאפשר לתקן את הרישום לאור האמור בסעיפים 93, 95, 96 או 97 לפקודת הסדר המקרקעין (ראה סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין..." (ראה ע"א 162/87 ר' י. סמארה אמארה ואח' נ. יוסף ואח', פ"ד מה(5) 533 בעמ' 545). עוד נקבע על ידי בית המשפט העליון כי: "על פי סעיף 81 לפקודה "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה הוראה אחרת לעניין זה". וברוח דומה קובע סעיף 125 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969: ש"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969. האמור בסעיפים 93 ו- 95 אינו, למעשה, אלא חריג לכלל שהרישום של מקרקעין לאחר הסדר מבטל כל זכות קודמת והמווה ראיה חותכת לתכנו של הרישום" (ראה ע"א 99/90 עזבון המנוח עדנאן רשיד צאלח זבידאת נ. ע'. ב' זבידאת, פ"ד מו(2) 215 בעמ' 217). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הליכי הסדר מקרקעין: 1. בפניי תביעה לתיקון לוח הזכויות בחלקות 6 ו- 13 בגוש 17470 וחלקה 6 בגוש 17465, כך שמורישם של התובעים יירשם כבעלים של ¼ החלקות הנ"ל. 2. תחילה אציין, כי בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 16/01/12, הגיעו הצדדים להסדר דיוני על פיו וויתרו על שמיעת ראיות וביקשו כי בית המשפט יתן פסק דין בהסתמך על חומר הראיות שהוגש, לרבות התצהירים וזאת לאחר שיוגשו סיכומים. הצדדים אכן הגישו את סיכומיהם. 3. העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת: א. בבעלות המנוח ז"ל (להלן: "המנוח") היו חלקות מקרקעין בכפר משהד וביניהן החלקות נשוא התביעה. ב. המנוח נפטר בתקופת המנדט ולפני שהחלו הליכי ההסדר בחלקות, למנוח נולדו ארבעה בנים זכרים וכולם לא בחיים והם המנוחים רשיד ז"ל, רשרש ז"ל, נאג'י ז"ל ורג'א ז"ל, כאשר התובעים הם יורשיו וצאצאיו על פי דין של המנוח רשיד ז"ל, ואילו הנתבעים הם יורשיהם וצאצאיהם על פי דין של המנוחים רשרש ז"ל, נאג'י ז"ל ורג'א ז"ל. ג. שלושת החלקות נשוא התביעה יחד עם חלקות רבות אחרות, עברו הליכי הסדר אשר הסתיימו בשנת 1946 (ראה נסחי רישום היסטוריים). ד. מנסחי רישום של חלק מהחלקות אשר נתבעו במהלך הליכי הסדר על ידי ארבעת האחים הנ"ל עולה, כי חלק מחלקות אלה נרשמו בעקבות הליכי הסדר בשם ארבעת האחים, לכל אחד 1/4, ואילו שלושת החלקות נשוא התביעה נרשמו בשם שלושת האחים, רשרש ז"ל, רג'א ז"ל ונאג'י ז"ל, לכל אחד 1/3 חלקים. ה. ביום 19/06/1998 נחתם הסכם בכתב יד בין התובע מס' 9 (עבאס פדל רשיד מרעי) לבין הנתבע מס' 5 (סאמי רג'א מרעי), בו התחייב הנתבע מס' 5 בשם יורשי המנוחים רשרש ז"ל, רג'א ז"ל ונאג'י ז"ל לפצות את יורשי המנוח רשיד ז"ל בשטח של 637 מ"ר תמורת חלקיהם בחלקה 13 גוש 17470 (אחת משלושת החלקות נשוא התביעה) (להלן: "ההסכם בכתב יד"). ו. בהסכם מודפס, שלא נקוב בו תאריך, נערך בין חלק מיורשי ארבעת המנוחים הנ"ל, בו סיכמו הצדדים על חלוקת המקרקעין שקיבלו ממורישיהם (להלן: "ההסכם המודפס"). 4. טענות הצדדים בתמצית: א. לטענת התובעים השמטת זכויות מורישיהם המנוחים רשיד ז"ל ו/או פדל ז"ל בחלקות נשוא התביעה, מקורה בטעות ו/או בהטעיה ו/או שלא כשרה ו/או עקב השמטה מקרית ו/או זכויות המנוחים רשיד ז"ל ו/או פדל ז"ל בחלקות הנ"ל נרשמו בשם המנוחים רשרש ז"ל , נאג'י ז"ל ורג'א ז"ל ו/או מי מהם כנאמנים עבור המנוחים רשיד ז"ל ו/או פדל ז"ל. לביסוס טענותיהם, הפנו התובעים לתזכורת התביעה שהוגשה לטענתם בעת הליכי ההסדר. לטענתם, תביעה זו נערכה על ידי המנוח רג'א ז"ל בשם יורשי המנוח, בתחתית התביעה להסדר חתום המנוח רג'א ז"ל כחבר ועדת ההסדר. לטענת התובעים, בתזכורת תביעה זו קיימת הודאה מפורשת בזכויות המנוח רשיד ז"ל, כמו כן הפרטים שצויינו בתזכורת התביעה אינם תואמים את הרישום בפועל. עוד טענו, כי בתחילת העמוד הראשון של תזכורת התביעה צויין כי המנוח רשיד ז"ל מכר את זכויותיו למנוחים רשרש ז"ל, נאג'י ז"ל ורג'א ז"ל. לאחר מכן רכש בנו של המנוח רשיד ז"ל בשם פדל את זכויותיו של המנוח רשיד ז"ל בחזרה, אולם פדל נרשם בחלק מהחלקות, ובחלקות נשוא התביעה לא נרשם. ב. הנתבעים בהגנתם, ביקשו לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות והעדר עילה. הנתבעים הפנו להלכה שנקבעה בע"א 2449/00 עזבון המנוח יוסף מוסטפא ז"ל ואח' נ. מדינת ישראל ומנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(3) 519, כאשר לדידם המדובר בזכויות שנרשמו בעקבות הליכי הסדר, שלא ניתן לפתוח אלא במקרים המפורטים בסעיפים 93 - 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) התשכ"ט - 1969 (להלן: "פק' ההסדר"). התובעים לא הצביעו על פגם או עילה כלשהי המצדיקה פתיחת ההסדר מחדש. 5. דיון והכרעה: א. טענת התיישנות: אכן צודקים התובעים בסיכומיהם, כי הנתבעים הן בכתב הגנתם והן בסיכומיהם, לא פירטו טענה זו וכי, היה עליהם להתכבד ולהסביר מועד תחילת ההתיישנות, אולם הם הסתפקו בטענה סתמית כי התביעה נגועה בהתיישנות. כעת הנני נדרש להתמודד עם טענה זו לאור הראיות שהונחו בפניי ועל פי סיכומי התובעים בלבד. מאחר ותביעת התובעים נסמכת על עילת מרמה ו/או רישום שלא כשורה לפי סעיף 93 לפק' ההסדר, צודקים התובעים כי חל בענייננו סעיף 7 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), אשר קובע כי מניין תקופת ההתיישנות תחל מיום שבו נודע לתובע על התרמית. השאלה לה הנני נדרש הינה, מתי נודע לתובעים על המרמה הנטענת? כאמור, הוגשו מטעם התובעים תצהירי עדות ראשית, המצהירים לא נחקרו בחקירה נגדית, על כן יש לראות את המוצהר בתצהירים כנכון ואמת. בסעיף 7 לתצהירו של התובע מס' 9 (עבאס) הצהיר, כי בסוף שנות התשעים ידעו למעשה על המרמה, בעוד שהתביעה הוגשה בתאריך 27/07/10. משמעות הדבר שחלפה תקופה של כ- 11 שנים מיום שנודע לתובעים אודות המרמה הנטענת ועד הגשת התביעה. כידוע, תקופת התיישנות במקרקעין שעברו הסדר מקרקעין לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, הינה 25 שנים. המסקנה המתחייבת מהאמור הינה כי התביעה הנוכחית לא התיישנה, ויש לדחות את טענת הנתבעים בנוגע לטענה זו. ב. פתיחת הליכי ההסדר: השאלה העיקרית והמהותית אשר דורשת הכרעה בדיון שלפנינו הינה, האם זכאים התובעים לפתוח את הליכי ההסדר לאחר פרסום לוח הזכויות? בית המשפט העליון לא אחת קבע כי: "אחת המגמות הבולטות של שיטת הרישום בעקבות הסדר מקרקעין היא יצירתו של עקרון הסופיות, שמשמעו כי רישום הבעלות בחלקות שעברו הסדר ישמש ראיה חלוטה ביחס לתוכנו. סיכם ההלכה של מגמה זו השופט א' חלימה במאמרו "חזקה והתיישנות במקרקעין ופקודת הסדר הקרקעות המכון להשתלמות שופטים ע"ש ד"ר י. זוסמן ז"ל 1987, 45: "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום אם אין בפקודה הוראה אחרת (סעיף 81) לפקודת הסדר המקרקעין לשעבר סעיף 43 לפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - מ' ש) משום כך כל חזקה, כל עסקה, כל מעשה שעשה תובע בקשר לקרקע, שקדמה לרישום בלוח הזכויות, מחוקים הם לא שרירים ולא קיימים ולא מתחשבים בהם וכאילו לא היום"... על תוקפו של רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים ניתן להתגבר, כך אם מתאפשר לתקן את הרישום לאור האמור בסעיפים 93, 95, 96 או 97 לפקודת הסדר המקרקעין (ראה סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין..." (ראה ע"א 162/87 ר' י. סמארה אמארה ואח' נ. יוסף ואח', פ"ד מה(5) 533 בעמ' 545). עוד נקבע על ידי בית המשפט העליון כי: "על פי סעיף 81 לפקודה "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה הוראה אחרת לעניין זה". וברוח דומה קובע סעיף 125 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969: ש"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969. האמור בסעיפים 93 ו- 95 אינו, למעשה, אלא חריג לכלל שהרישום של מקרקעין לאחר הסדר מבטל כל זכות קודמת והמווה ראיה חותכת לתכנו של הרישום" (ראה ע"א 99/90 עזבון המנוח עדנאן רשיד צאלח זבידאת נ. ע'. ב' זבידאת, פ"ד מו(2) 215 בעמ' 217). אין חולק כי הליכי ההסדר בחלקות נשוא הדיון הסתיימו כבר בשנת 1946, והתביעה שלפנינו הוגשה בשנת 2010, לאחר שנסתיימו הליכי ההסדר ואף לאחר שחלפו המועדים השונים הקבועים בפק' ההסדר להגשת ערעור על לוח זכויות או הגשת תביעה לתיקון לוח הזכויות, על כן השאלה הניצבת בפנינו הינה האם התביעה שלפנינו נמנית עם אחד החריגים של סעיפים 93 עד 97 לפק' ההסדר? שאלה נגזרת מהשאלה לעיל הינה, איזה סעיף חל בענייננו מתוך הסעיפים 93 - 97? ב"כ התובעים בסיכומיו דן באריכות לעניין החלת סעיף 93 לפק' ההסדר, לעתים אף טען להחלת סעיפים 94 - 96 לפק' ההסדר על המקרה שלפנינו. במצב כזה, אין מנוס אלא להתייחס לכל הסעיפים 93 - 96 לפק' ההסדר. תחילה אתייחס להוראה העיקרית שהינה סעיף 93 לפק' ההסדר, בשל חשיבותו אצטט להלן את הסעיף במלואו: "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה או שזכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון. אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם במקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום אחרי ההסדר". הפסיקה קבעה כי לצורך הפעלת הסמכות הנתונה בידי בית המשפט לפי סעיף 93 לפק' ההסדר, על העותר לעבור שתי משוכות, האחת עניינה הוכחת הזכות במקרקעין, והשניה ההוכחה כי הרישום לוקה באחד הפגמים המנויים באותו סעיף (ראה ע"א 753/87 יוסף בראשי נ. עזבון המנוח משה בראשי ז"ל ואח', פ"ד מג(3) 210, 213). עוד קבעה הפסיקה, כי יש לתת לסעיף 93 לפק' ההסדר פירוש מצמצם (ראה ע"א 99/90 עזבון המנוח עדנאן רשיד צאלח זבידאת נ. ע' ב' זבידאת, פ"ד מו(2) בעמ' 215). כמו כן קבעה ההלכה, כי אין להרחיב את העילה הקבועה בסעיף 93 לפק' ההסדר, כך שניתן למעשה לערער מכוחו של הרישום בלוח הזכויות אף לאחר המועד הקבוע בסעיף 59 לפק' ההסדר, וכי השימוש בסעיף 93 לפק' ההסדר צריך להיעשות לעתים רחוקות ובמקרים נדירים. בנוסף קבעה ההלכה, כי טעות של פקיד ההסדר, אינה מהווה עילה לתיקון לפי סעיף 93 לפק' ההסדר (ראה ע"א 52,52/89 האפוטרופוס הכללי כמנהל רכושם של שלום אזולאי ושלום שטרסברג ומשה גולדברג נ. צאלח אסעד אבו חמודה, פ"ד מו(1) 491, ע"א 574/74 ח'טיב נ. המועצה המקומית יפיע, פ"ד ל(2) 445). כעת אבחן אם הוכיחו התובעים את קיומם של שני הרכיבים לשם החלת סעיף 93 לפק' ההסדר. לעניין הרכיב הראשון בנוגע להוכחת הזכות במקרקעין: בהקשר זה טענו התובעים כי ביחס לחלקה 6 בגוש 17470, הנתבעים הודו בהסכם המודפס בזכויות התובעים בחלקה זו. מעיון בהסכם המודפס עולה, כי המדובר בהסכם ללא תאריך אשר נערך בין יורשי המנוח רג'א ז"ל מצד אחד לבין היורש הבלעדי של המנוח נאג'י ז"ל, אולם בנוגע למנוח רשרש ז"ל נחתם ההסכם על ידי אחד מיורשיו בשם מוחמד בלבד ולא נחתם על ידי שאר היורשים. באשר ליורשי המנוח רשיד ז"ל, לא הונח לפתחו של בית המשפט צו ירושה של המנוח רשיד ז"ל, כך שאין לנו ראיה מי הם יורשיו על פי דין, מכל מקום, גם אם אקבל את גרסת התובעים כי המנוח רשיד ז"ל הותיר אחריו שלושה בנים זכרים שהם המנוחים פדל ז"ל, פאדל ז"ל ופדיל ז"ל, הרי יורשיהם של מנוחים אלה לא צורפו להסכם, ומי שצורף היה רק אחד מיורשי המנוח פדל ז"ל בשם עבאס, ולא צורפו שאר יורשיו של המנוח פדל ז"ל. על כן מנימוק זה בלבד, הנני קובע כי ההסכם המודפס איננו מחייב ואין לו תוקף כלפי שאר היורשים כפי שפירטתי לעיל. אוסיף עוד, כי בכותרת של ההסכם, אכן צויין כי הבן עבאס חותם בשם יורשי המנוח פדל ז"ל והבן מוחמד חותם על ההסכם בשם יורשי המנוח רשרש ז"ל, אולם התובעים לא המציאו יפוי כוח או שמץ של ראיה על פיה בנים אלה אכן חתמו על ההסכם בשם שאר היורשים. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי הסכם זה תקף ומחייב את כל היורשים. יתירה מזו, הרי עיון בהסכם המודפס גופו מלמד כי המדובר בהסכם חלוקה בין הצדדים שנקבתי לעיל, אשר מתייחס למספר רב של חלקות וביניהם החלקות נשוא התביעה. אין בהסכם זה כל הודאה כביכול מטעם מי מהנתבעים, אשר על פיה אכן נפלה שגגה ברישומים של הבעלויות בשלושת החלקות נשוא התביעה בעת הליכי ההסדר, וכי תכלית הסכם זה נועדה לתקן טעות שנפלה בהליכי הסדר. זאת ועוד, במבוא להסכם אשר מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם נאמר, כי הצדדים להסכם הינם הבעלים של אדמות שונות בכפר משהד אותן ירשו מאבותיהם, והם החליטו להעביר ולחלק אדמות אלה ביניהם, ובשל כך ערכו את ההסכם. הנה גם במבוא לאותו הסכם בו נרשמים בד"כ מטרות עריכתו, לא צויין ולו ברמז כי תכלית ההסכם הינה לתקן טעות שנפלה בהליכי ההסדר. אם לא די בכל אלה, הרי הסעיפים אשר מתייחסים לחלקה 6 בגוש 17470 הם סעיפים 2 ו-3, כאשר בסעיף 2 נאמר, כי הצדדים מתחייבים למנות מודד מוסמך על מנת למדוד החלק המיועד לבנייה בחלקה 74 גוש 17469 (חלקה שאינה נמנית עם החלקות נשוא התביעה), הצדדים להסכם הורו למודד לחלק אותו חלק המיועד לבנייה לארבעה חלקים שווים, החלק הראשון לצד א' (יורשי המנוח רג'א ז"ל), החלק השני ליורשי המנוח פדל ז"ל, החלק השלישי ליורשי המנוח רשרש ז"ל והחלק הרביעי ליורשי המנוח נאג'י ז"ל. לאחר מכן, מתחייבים יורשי המנוח פדל ז"ל ויורשי המנוח רשרש ז"ל לוותר על מלוא חלקיהם בחלקה הנ"ל (החלק המיועד לבנייה) לטובת יורשי המנוח רג'א ז"ל, ותמורת זאת מתחייבים יורשי המנוח רג'א ז"ל לוותר לטובת יורשי המנוחים פדל ז"ל ורשרש ז"ל על שטח זהה לשטח שקיבלו מהם בחלקה 74, וזאת לפי הפירוט הבא: א. יורשי המנוח רג'א ז"ל מוותרים לטובת יורשי המנוח פדל ז"ל על שטח זהה מחלקיהם בחלק המיועד לבנייה וזאת בחלקה 5 גוש 17470 (החלקה נשוא התביעה). ב. יורשי המנוח רג'א ז"ל מוותרים לטובת יורשי המנוח רשרש ז"ל על שטח זהה מחלקיהם בחלק המיועד לבנייה, וזאת בחלקה 2 בגוש 17470 (חלקה זו אינה נמנית עם שלושת החלקות נשוא התביעה). ג. החלק החקלאי בחלקה 74 גוש 17469 שנמצא בו עתיקות ולא בחלק המיועד לבנייה, יישאר בבעלותו של יורשו של המנוח נאג'י ז"ל, וזאת על פי רצונו והסכמתו, דהיינו חלקו יישאר במקומו בהתאם לחלוקה המוסכמת הקודמת. כפי שניתן לראות אין בסעיף 2 להסכם הודאה מסוג כלשהי בזכויות התובעים בחלקה 6 הנדונה. סעיף זה בסה"כ מדבר על חליפין של מקרקעין בין השותפים על פיו נקבע בין היתר, כי יורשי המנוח פדל ז"ל מוותרים על חלקיהם בחלק המיועד לבנייה בחלקה 74 בגוש 17469, וזאת לטובת יורשי המנוח רג'א ז"ל ותמורת זאת יורשי המנוח רג'א ז"ל מוותרים על חלקיהם בחלקה המיועד לבנייה בחלקה 6 גוש 17470 וזאת לטובת יורשי המנוח פדל ז"ל. באשר לסעיף 3 לאותו הסכם מודפס, מעיון בו עולה, כי הצדדים הסכימו לאחד חלקה 4 עם חלקה 6 בגוש 17470 ולאחר עריכת האיחוד, יחלק המודד את החלקה המאוחדת לארבע חלקות משנה, ליורשי המנוח פדל ז"ל ¼ חלקים, ולכל אחד מיורשי המנוחים רג'א ז"ל , נאג'י ז"ל ורשרש ז"ל ¼ חלקים. עוד נאמר באותו סעיף, כי מאחר ויורשי המנוח פדל ז"ל אינם רשומים כבעלים בחלקה 6 גוש 17470, מתחייבים כל אחד מיורשי המנוחים רג'א ז"ל, נאג'י ז"ל ורשרש ז"ל לוותר על שטח של 533 מ"ר לטובת יורשי המנוח פדל ז"ל. אמנם בסעיף זה נאמר כי יורשי המנוח פדל ז"ל אינם רשומים בחלקה 6 הנדונה, עם זאת לא נרשם מדוע הם לא רשומים. זאת ועוד, אם כטענת התובעים מגיע להם ¼ מהחלקה 6, הרי אם שטח חלקה זו על פי נסח הרישום הינו 7346 מ"ר, יוצא כי ¼ חלקה זו הינו 1836, ואילו על פי סעיף זה יורשי המנוח פדל ז"ל מקבלים בסה"כ 1599 מ"ר שהינם פחות מ- ¼ החלקה, כל זאת כאשר אין אנו יודעים מה שטחה של חלקה 4 המאוחדת עם חלקה 6 ואם רשומים בשם יורשי המנוח רשיד ז"ל או יורשי המנוח פדל ז"ל חלקים כלשהם בחלקה זו. מכלול האמור מוביל למסקנה, כי אין לראות בהסכם המודפס הודאה כלשהי מטעם הנתבעים בזכויות התובעים בחלקה 6 גוש 17470. בהינתן האמור, דין טענת התובעים להידחות בהקשר זה. בנוגע לחלקות 6 ו- 13 בגוש 17470, טענו התובעים כי במפת הקרוקי המנדטורית (נספח "ט" לתצהיר התובעים) צויין במפורש בתוך החלקה 13 כי בעליה הינם רג'א, נאג'י, רשרש ופדל. כמו כן בנסח רישום היסטורי לחלקה 13 (ראה נספח "י" לתצהיר התובעים), צויין במפורש כי לחלקה ישנם ארבעה בעלים, אולם בפועל בפרטי הבעלים צויינו רק המנוחים רשרש ז"ל, נאג'י ז"ל ורג'א ז"ל, ואילו שמו של המנוח רשיד ז"ל או בנו וחליפו הושמטו. טענו עוד, כי בתזכורת התביעה שנערכה על ידי המנוח רג'א ז"ל בשם יורשי המנוח, קיימת הודאה מפורשת בזכויות המנוח רשיד ז"ל ו/או בנו פדל ז"ל. בנוסף הפרטים שצויינו בתזכורת התביעה, לא תואמים את הרישום בפועל, כך למשל ביחס לחלקה 17 בגוש 17465 נרשם המנוח רג'א ז"ל כבעלים יחיד, כאשר בפועל חלקה זו נרשמה על שם ארבעת האחים כולל מורישם של התובעים (ראה נספח יא' לתצהיר התובעים). בנוסף טענו, כי בעוד בתזכורת התביעה לא רשום המנוח רשיד ז"ל ו/או חליפו המנוח פדל ז"ל כבעלים של ¼ חלקה 23 בגוש 17472, הרי על פי נסח רישום היסטורי מופיע המנוח פדל ז"ל כבעלים של ¼ החלקה (ראה נספח "יב" לתצהיר התובעים). לאחר שבחנתי את טענותיהם הנ"ל של התובעים, נחה דעתי כי טענות אלה דינן להידחות, אסביר את דבריי. ראשית, התובעים לא העלו טענה כלשהי בנוגע לחלקה 6 בגוש 17465, לכן מנימוק זה יש לדחות את תביעתם בכל הנוגע לחלקה זו. באשר לחלקות 6 ו- 13 בגוש 17470, אציין תחילה כי כעולה מההלכה שנקבעה בע"א 2449/00 עזבון המנוח יוסף מוסטפא ז"ל נ. מדינת ישראל ומנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(3) 519) ולאור הוראות פק' ההסדר, הרי החל מהפרסום על החלת הליכי הסדר ועד לפרסום לוח זכויות, מתפרסמות מפות במספר שלבים, מפה מוקדמת להכנת סקר קרקעות ראשוני, מפה מוקדמת לקבלת תביעות, מפה לחקירה פומבית, מפה ארעית, מפה טרום סופית ולבסוף מפת הגוש הסופית, אשר על פיה מתפרסם לוח הזכויות והיא המפה הסופית המחייבת. ב"כ התובעים כאמור הפנה למפת הקרוקירס. ב"כ התובעים לא הביא כל אסמכתא או ראיה מלשכת הסדר המקרקעין המלמדת כי אכן המדובר במפת הקרוקירס, אולם גם אם אניח לטובת התובעים, כי אכן המדובר במפת הקרוקירס, הרי על פי ההלכה בע"א 2449/00 הנ"ל, מפת הקרוקירס הינה המפה אשר עורך פקיד המסדר עת שהוא ביקר בפועל בכל חלקה וחלקה, דהיינו המדובר במפה אשר נערכת במהלך הליכי ההסדר שהינו שלב אחד מיני שלבים רבים בהליכי ההסדר, מפה זו עוברת במהלך ההסדר תיקונים ושיפוצים רבים עד שלבסוף מתגבשת מפת הגוש הסופית על פיה מתפרסם לוח הזכויות. כאמור, רק למפת הגוש הסופית תוקף מחייב וכל המפות אשר נערכות בעת הליכי ההסדר, הן מפות זמניות וארעיות שאין להן כל תוקף משפטי מחייב. בנסיבות אלה, אין לתת למפה הנטענת כל משקל ואין לבסס על פיה כל ממצאים עובדתיים, על כן לא אוכל לקבוע על פי מפה זו, כי אכן למנוח רשיד ז"ל או חליפו המנוח פדל ז"ל, היו זכויות בחלקה 6 ו- 13 הנדונות. ב"כ התובעים הפנה עוד בסיכומיו לנסח רישום היסטורי של חלקה 13, כאשר לדידו צויין במפורש כי בעלייה של חלקה זו הם ארבע, אולם בפועל נרשמו שלושה בעלים ולא נרשם המנוח רשיד ז"ל או חליפו כבעלים של ¼ חלקים. גם טענה זו דינה להידחות. מעיון בנסח רישום זה עולה, כי בעקבות הליכי ההסדר בחלקה 13 שהתקיימו בשנת 1946, נרשמו בהדפסה כבעלים לחלקה זו המנוחים רג'א ז"ל, נאג'י ז"ל ורשרש ז"ל, לכל אחד 1/3 חלקים. בצד השמאלי של נסח הרישום מופיעה בצורת חותמת ובה רשום בכיתוב תאריך עריכה 27/10/91 בעלות: 4 ושטח במ"ר הינו 12071 מ"ר. מהאמור עולה, כי הכיתוב נערך הרבה זמן אחרי ההסדר, ואין לו כל קשר להליכי ההסדר. זאת ועוד, התובעים לא הביאו כל ראיה או אסמכתא על פיה הכיתוב הזה נערך בעת הליכי ההסדר. נוכח האמור, דינה של טענה זו להידחות. לעניין תזכורת התביעה הנטענת, גם כאן התובעים לא הביאו בפניי ראיה כלשהי המלמדת כי המסמך שהוגש הוא אכן תזכורת תביעה, ואם אכן המסמך האמור מהווה תזכורת תביעה יחידה שהוגשה בהליכי ההסדר בנוגע לחלקות נשוא הדיון, אולם גם כאן גם אם אצא מתוך הנחה לטובת התובעים כי אכן המדובר בתזכורת תביעה, גם אז אני סבור כי אין לתת למסמך זה כל משקל וזאת מהטעמים הבאים: א. העובדה כי הוגשה תזכורת תביעה בה טען אדם לזכות מסויימת בחלקה, אין בה כשלעצמה כדי לקבוע סופית כי אכן הוא בעל הזכות. כידוע, מאז שמוגשת התביעה ועד לפרסום לוח הזכויות, מתקיימים הליכים שונים בהסדר, ובסופם קובע פקיד ההסדר את הבעלות בחלקה המסויימת, על כן העובדה כי בחלקה מסויימת תבעו ארבעת המנוחים רשיד ז"ל, רג'א ז"ל, נאג'י ז"ל ורשרש ז"ל, ובסופו של ההליך לא נרשמו הארבעה כבעלים של אותה חלקה, אין בה כדי ללמד על זכות כלשהי לאותו אח שלא נרשם בסופו של ההליך כבעלים יחד עם השאר. ב. לגופו של עניין, מעיון בתזכורת התביעה עולה, כי לפי הטבלה שמופיעה בתזכורת התביעה עסקינן, בשורה לפני הטבלה נרשם בתרגום חופשי: "כל אחד מעבדאלג'ני ומוחמד בני מוסטפא ועבדאלחלים אלברכאת נערכו בחלקן חלוקות וייחוד חלקות. ייחוד חלקות אלה תחת שימושנו עד היום ללא עוררין", משמעות המילים האלה להבנתי, כי בין היורשים השונים נערכו חלוקות שונות בחלקות השונות, על פיהן יוחדו חלק מהחלקות לאחד היורשים או יותר, כך שניתן לראות בטבלה כי חלקה מסויימת מופיעה על שם יורש אחד בלבד, בעוד חלקה אחרת מופיעה על שם ארבעת היורשים, וחלקה נוספת על שם שלושה יורשים. להמחשה, בחלקה 26 בגוש 17461 רשומים שלושת המנוחים, נאג'י ז"ל, רג'א ז"ל ורשרש ז"ל, וכן המנוח פדל ז"ל כמחליפו של המנוח רשיד ז"ל, בנוסף נרשמו כבעלים שני היורשים של המנוח עבדאלג'ני ז"ל, כך הדבר גם בחלקות נוספות. מנגד, בחלקה 6 בגוש 17465 משום מה רשומה בשמו של המנוח רג'א ז"ל בלבד. חלקה 5 בגוש 17465 רשומה בשם המנוחים נאג'י ז"ל, רשרש ז"ל ופדל ז"ל ועוד אדם נוסף בשם חסן עבדאלג'ני מרעי. בחלקה זו אין כל רישום למנוח רג'א ז"ל. כך גם בחלקות נוספות. חלקה 4 בגוש 17470 רשומה בשם המנוחים נאג'י ז"ל ופדל ז"ל, ובשם שני אנשים נוספים - סלים עבדאלקאדר עבד אלחלים, מוחסן אחמד עלי חוסין וכן עבדאלקאדר עלי - אין בחלקה זו כל רישום למנוחים רג'א ז"ל ורשרש ז"ל. חלקה 23 בגוש 17472 רשומה בשם המנוחים רג'א ז"ל ורשרש ז"ל ולא רשומים בה המנוחים נאג'י ז"ל ופדל ז"ל. סקירת הטבלה המופיעה בתזכורת התביעה הנ"ל מלמד, כי בעת הליכי ההסדר נערכו בין השותפים חלוקות, ייחוד חלקות והחלפות בין השותפים השונים, כך שלפעמים קיבל שותף את חלקו בחלקה מסויימת ותמורת זאת הוא וויתר על חלקו במקום אחר. ג. ב"כ התובעים הביא כאמור להמחשה את רישום הבעלות בחלקה 17 בגוש 17468, כאשר לטענתו חלקה זו רשומה בתזכורת התביעה בשם המנוח רג'א ז"ל בלבד, ואילו בפועל היא רשומה בשם ארבעת המנוחים. גם טענה זו דינה להידחות. מעיון בתזכורת התביעה עולה, כי חלקה זו רשומה בשם ארבעת המנוחים, התובעים לא הניחו בפניי נסח רישום היסטורי לחלקה זו, אולם מטיעוניהם עולה כי חלקה זו רשומה בשם ארבעת האחים, על כן אינני רואה כל סתירה בדבר. מכל מקום, גם אם אקבל את גרסתם של התובעים, כי חלקה זו נרשמה בתזכורת התביעה בשם המנוח רג'א ז"ל בלבד, ובסופו של דבר נרשמה בשם ארבעת האחים, הרי שעובדה זו דווקא תומכת במסקנתי לעיל, לפיה מאז שמוגשת תזכורת תביעה לפקיד ההסדר, עוברים שלבים רבים במסגרת הליכי ההסדר, כגון הסדרים מסויימים בין השותפים השונים, או החלטות למיניהם של פקיד ההסדר, כגון שימוש וחזקה נוגדת לתקופת ההתיישנות, ובסופו של יום רישום הבעלות בחלקה משתנה. המדובר במצב טבעי אשר לשמו נועדו הליכי ההסדר. ד. התובעים טענו לאורך כל הדרך כי המנוח רג'א ז"ל היה חבר בוועדת ההסדר, והוא שייצג את שלושת אחיו האחרים, התובעים לא הביאו ראיה או מסמך התומך בטענה זו. בהינתן מכלול האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו את זכותם לבעלות בשלושת החלקות הנדונות. מאחר והתובעים לא הצליחו להוכיח את זכותם בשלושת החלקות הנדונות, ניתן כבר בשלב זה לדחות את התביעה שכן על פי סעיף 93 לפק' ההסדר, על התובעים לעבור שתי משוכות מצטברות. בשעה שהם לא עברו את המשוכה הראשונה, ניתן כבר עתה לדחות את התביעה. חרף מסקנה זו הנני מוצא לנכון לדון במשוכה השניה הקבועה בסעיף 93 לפק' ההסדר, על פיה על התובעים להוכיח כי הרישום לוקה באחד הפגמים המנויים באותו סעיף. בהקשר זה טענו התובעים, הן בתביעתם והן בתצהיריהם, כי בעת הליכי ההסדר, היו המנוחים רשרש ז"ל, נאג'י ז"ל ורג'א ז"ל מלוכדים יחדיו וזאת בין היתר לאור קרבת הגיל ביניהם, לעומת אחיהם הגדול רשיד - מורישם של התובעים - שהה בכפר משהד לעיתים רחוקות בלבד לאור מהות עיסוקו בסחר. המדובר בטענות כלליות ללא כל תימוכין. התובעים לא הניחו בפני בית המשפט תשתית ראייתית מסוג כלשהו אשר יש בה כדי לבסס את הטענות לעיל, התובעים לא הביאו אף שמץ של ראיה שיש בה כדי ללמד כי אכן שלושת המנוחים, רשרש ז"ל, נאג'י ז"ל ורג'א ז"ל היו קרובים בגילאים שלהם וכי בעת הליכי ההסדר היו מלוכדים, לעומת פערי הגיל בינם לבין אחיהם הבכור המנוח רשיד ז"ל, הם אף נמנעו מלהביא כל ראיה המוכיחה כי אכן המנוח רשיד ז"ל שהה לעיתים רחוקות בכפר משהד וזאת לאור מהות עיסוקו בסחר. התובעים טענו עוד, כי המנוח רג'א ז"ל אשר טיפל בענייניו ובענייני אחיו המנוחים רשרש ז"ל ונאג'י ז"ל, היה אדם משכיל ומלומד והוא היה בקיא בקריאה ובכתיבה, להבדיל מהמנוח רשיד ז"ל, ובנו פדל חליפו, וכן המנוח רשרש ז"ל שהיו אנאלפתיים וככזה היה המנוח רג'א ז"ל בקיא ברישומים השונים, היה פעיל בהליכי ההסדר, ואף חבר בוועדת ההסדר. להמחשה טענו התובעים כי תזכורת התביעה ערוכה בכתב ידו ובתחתיה מתווספת חתימתו כחבר בוועדת ההסדר (ראה נספח יג' לתצהיר ולתביעה. התובעים הפנו עוד לתזכורת התביעה בהסדר לעמוד הראשון שבתזכורת. לשיטתם מהאמור בתזכורת עולה, כי המנוח פדל ז"ל - בנו של המנוח רשיד ז"ל - נרשם כבעלים במשותף לחלק מהחלקות שהיו בבעלות אביו המנוח רשיד ז"ל, ואילו בחלקות נשוא תביעה זו הושמטו זכויותיו. השמטה זו לטענתם נעוצה בטעות ו/או הטעיה ומרמה ו/או רשומה שלא רשומה ו/או עקב השמטה מקרית ו/או זכויות המנוחים רשרש ז"ל, נאג'י ז"ל ו/או רג'א ז"ל ו/או מי מהם, נרשמו כנאמנים בעבור המנוחים רשיד ז"ל ו/או המנוח פדל ז"ל ותוך הכרה בזכויותיהם כפי שמופיע בתזכורת התביעה. לצורך הדיון, אניח כעת כי המסמך המדובר הוא אכן תזכורת תביעה שהוגשה בהליכי ההסדר, מעיון בתזכורת תביעה זו עולה, כי מופיע שמו של המנוח רג'א ז"ל ובסוגריים נרשם כי הוא חבר וועדת ההסדר, אכן העובדה כי המנוח רג'א ז"ל היה חבר בוועדת ההסדר מלמדת, כי המדובר באדם משכיל ובקיא בקריאה ובכתיבה, עם זאת אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוכיח את שאר הטענות שהעלו התובעים, קרי: התובעים לא הביאו שמץ של ראיה על פיה המנוחים רשיד ז"ל, פדל ז"ל ורשרש ז"ל היו אנאלפביתיים. בנוסף התובעים לא הביאו אף ראיה לבסס את טענתם כי המנוח רג'א ז"ל פעל במסגרת הליכי ההסדר בשמם של המנוחים רשרש ז"ל ונאג'י ז"ל בלבד, נהפוך הוא, מהרישומים השונים בתזכורת התביעה, ניתן ללמוד דווקא כי המנוח רג'א ז"ל פעל בשם כל אחיו המנוחים רשיד ז"ל, רשרש ז"ל ונאג'י ז"ל, והראיה שמרבית החלקות אותן תבע המנוח רג'א ז"ל בשמו הוא ובשם אחיו רשרש ז"ל ונאג'י ז"ל, וכן בשם פדל - חליפו של המנוח רשיד ז"ל - ואילו חלקות אחרות תבע בשמו לבדו, ועוד חלקות בשמו הוא ובשם שני אחיו רשרש ז"ל ונאג'י ז"ל, ואף חלקה אחת (חלקה 23 בגוש 17472) תבעה בשמו הוא ובשם המנוח רשרש ז"ל בלבד. זאת ועוד, מתזכורת התביעה הנדונה עולה, כי ישנם תובעים נוספים לחלקות המפורטות בתזכורת התביעה שנמנים עם יורשי המנוח עבד אלג'ני ברכאת ז"ל, לאו דווקא בשם ארבעת האחים, ובנוסף ישנם תובעים זרים לחלקות שאין להם קשר למשפחת ברכאת, כגון שמם של חסן עבד אלרחמאן מרעי, סלים עבדאלקאדר עבד אלחלים, מוחסן אחמד עלי חוסין, עבדאלקאדר סורי עודה עלי ואנשים נוספים. מכלול האמור שולל את טענת התובעים כביכול המנוח רג'א ז"ל פעל בשם שני אחיו רשרש ז"ל ונאג'י ז"ל. יתירה מזו התובעים טענו בסעיף 12(ב) (3) לתצהיר עדות ראשית, כי תזכורת התביעה נערכה על ידי המנוח רג'א ז"ל. גם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל תשתית ראייתית לביסוסה, אולם גם אם נניח לטובת התובעים כי אכן תזכורת תביעה זו נערכה על ידי המנוח רג'א ז"ל, ואף נניח לטובת התובעים כי המנוח רג'א ז"ל היה חבר בוועדת ההסדר, בנסיבות אלה טבעי הדבר שהוא יערוך את תזכורת התביעה, עם זאת, עובדות אלה כשלעצמן אין בהן כדי ללמד כהוא זה כי תזכורת זו נערכה על דעת עצמו של המנוח רג'א ז"ל ועל פי רצונו הוא בלבד, נהפוך הוא, העובדה שהתזכורת נערכה על ידי המנוח רג'א ז"ל בהיותו חבר וועדת ההסדר, וכאשר בתזכורת התביעה נרשמו תובעים שונים לחלקות השונות כפי שפירטתי לעיל, מטה את הכף לטובת המסקנה, כי הוא ערך אותה על פי בקשת התובעים השונים המפורטים בתזכורת התביעה. כאמור התובעים הפנו בטענותיהם לעמוד הראשון של תזכורת התביעה, שם נאמר בין היתר בתרגום חופשי: "מוחמד שנפטר לפני 40 שנה בערך, עברו חלקיו לכל אחד מילדיו רג'א, נאג'י, רשרש ורשיד, ורשיד הנ"ל מכר כל חלקיו בירושת אביו לאחיו רג'א, נאג'י, ולאחרונה מלפני 10 שנים בערך, רכש אותם פדל בן רשיד מוחמד עבד אלחלים ברכאת, וזאת בהתאם להסכם על פי המנהג, ולא נערך הסכם בגין העברה זו בשל הקרבה המשפחתית בין הצדדים, וזכויות אלה הם בחזקתו בזמן הנוכחי". לדידם, של התובעים על פי האמור לעיל, המנוח פדל ז"ל - בנו של רשיד - רכש את זכויות אביו בחזרה, ומאחר ולמנוח רשיד ז"ל מגיע ¼ מזכויות אביו בכל החלקות, כפי שנרשם בשאר החלקות למעט החלקות נשוא התביעה, זכאים יורשיו לקבל ¼ בשלושת החלקות נשוא התביעה. גם טענה זו אינה מקובלת עליי, והנני דוחה אותה, להלן נימוקיי: א. ציינתי קודם כי העובדה שאדם תובע זכויות בחלקה במסגרת הליכי ההסדר, אין הכרח כי זכויות אלה יירשמו בסוף הליך ההסדר בשמו. דנתי קודם בהרחבה בסוגייה זו ואינני רואה לחזור על הדברים, די לי אם אציין כעת, כי הליכי ההסדר עוברים מספר לא מועט של שלבים ורק בסופם, בעת פרסום לוח הזכויות, נקבעים הזכויות באופן סופי ומחייב. ב. ציינתי קודם כי באותו עמוד ראשון של תזכורת התביעה אחרי מה שנרשם לעיל במספר שורות ולפני טבלת החלקות נרשם בתרגום חופשי: "במהלך חיי עבדאלג'ני ומוחמד בני מוסטפא ועבדאלחלים, נערכה חלוקות וייחוד בחלק מהחלקות וייחוד של חלקות אלה נותר בחזקתנו עד היום ללא עוררין וזאת כמפורט למטה". דנתי קודם בהרחבה בפרשנות פסקה זו. די לי אם אציין כעת, כי מהאמור בשורה זו שנרשמה לפני טבלת החלקות עולה, כי אכן בחלק מהמקרקעין שהיו בבעלות המנוחים עבדאלג'ני ומוחמד (מורישם של התובעים והנתבעים) נערכה חלוקה, אשר על פיה יוחדו חלק מהחלקות לשימוש בלעדי של חלק מהיורשים וחלק אחר מהחלקות יוחד לשימושם של יורשים אחרים. לתמיכה במסקנה זו ניתן לראות כי חלקה 6 בגוש 17465 נרשמה בשם המנוח רג'א ז"ל בשלימות, חלקה 1 בגוש 17470 נרשמה בשלימות בשם סלים עבד אלקאדר עבד אלחלים, חלקה 23 בגוש 17472 נרשמה רק בשם המנוחים רג'א ז"ל ורשיד ז"ל, חלקות אחרות רשומות בשם ארבעת האחים וחלקות אחרות רשומות בשם ששה אנשים. התובעים ביססו את טענותיהם לאי רישום ¼ החלקות בסוף הליך ההסדר בשם המנוח פדל ז"ל עקב טעות ו/או הטעיה ומרמה ו/או שלא רשומה, ו/או עקב השמטה מקרית ו/או זכויות המנוחים רשיד ז"ל ו/או פדל ז"ל בחלקות נשוא התביעה נרשמו על שם המנוחים רשרש ז"ל, נאג'י ז"ל ורג'א ז"ל ו/או מי מהם כנאמנים עבור המנוחים רשיד ז"ל ו/או פדל ז"ל. אף טענות אלה דינן להידחות. גם טענות אלה נטענו באופן כללי ללא כל תימוכין או תשתית ראייתית כלשהי. התובעים לא הביאו שמץ של ראיה אשר על פיה אכן בתום הליכי ההסדר, נרשמו בשם המנוח פדל ז"ל /או המנוח רשיד ז"ל ¼ החלקות וכי בשל השמטה מקרית או טעות, רישום זה לא הופיע בלוח הזכויות שמתפרסם סופית או שזכויות מנוחים אלה אכן הופיעו במפת הגוש הסופית ובשל טעות /או השמטה לא נרשמו בלוח הזכויות הסופי. גם טענת התובעים כי זכויות המנוחים פדל ז"ל ו/או רשיד ז"ל בחלקות נשוא התביעה נרשמו בשם המנוחים רשרש ז"ל, רג'א ז"ל ונאג'י ז"ל כנאמנים עבור המנוחים פדל ו/או רשיד. טענות אלה אין להן כל ביסוס עובדתי והן נטענו בעלמא ובאופן סתמי. לסיכום, כל טענות התובעים מועלות באופן סתמי וכללי ומבלי שאלה יהא להן עוגן עובדתי וראייתי מסוג כלשהו שיש בו כדי לבסס אותן, על כן דינן להידחות. סוף דבר, התובעים לא עמדו בנטל ולא הוכיחו אף אחד משני הרכיבים המפורטים בסעיף 93 לפק' ההסדר. למעלה מן הנדרש אציין, כי התובעים בסעיפים 10, 22 לסיכומיהם עתרו לתקן ההסדר בחלקות נשוא התביעה, וזאת מכוח סעיפים 93 ו- 96 לפק' ההסדר, אולם הם לא פירטו איך ניתן להחיל סעיפים אלה. לעניין סעיף 93 דנתי בו באריכות ואינני רואה לחזור על הדברים. באשר לסעיף 96 לפק' ההסדר אשר מדבר על השמטת זכות שהייתה רשומה וקיימת בפנקסים קודמים או שנרשמה בו שלא כשורה, לעניין הפרשנות שיש לתת להוראות סעיף 96 לפק' ההסדר פירשה אותן הפסיקה המנדטורית והישראלית בכפוף לחריגים ספורים שלא נטמעו בהלכה. ייחודה של האפשרות לתקן למקרים שבהם זכותו של הטוען הייתה רשומה בפנקס ישן, מעיד על רצונם של מנסחי הפקודה, כי טענת הטעות לא תהיה שכיחה ולא תסמוך על ספקולציה של השמטה אלא על אסמכתא ברורה. נפסק עוד, כי אי התאמה בין הרישום בפנקס הישן לבין הרישום החדש, איננה כשלעצמה מצביעה על טעות. בנוגע לנדירותן של טעויות מקריות שאינן טעויות סופר, ההלכות שנפסקו בנושא זה נקבעו במקרים בהם נתבע תיקון בשל רישום "לא כשורה" או "השמטה", אך התיקון בשל עילה זו נדחה, כך למשל נפסק כי ההשמטה צריכה לנבוע מאירוע או מעשה בלתי תקינים, או שהטעות צריכה להיגרם בהיסח הדעת, עקב פגם מנהלי שאיננו טעות סופר (ראה ספרו של חיים זנדרברג "הסדר זכויות במקרקעין בארץ ישראל ובמדינת ישראל, תשס"א - 2000, בעמ' 319 - 320). בענייננו, לעניין החלופה הראשונה התובעים לא הביאו שמץ של ראיה כי זכויות של המנוחים פדל ז"ל ו/או רשיד ז"ל היו רשומות בפנקסים הקודמים והושמטו מלוח הזכויות שפורסם בעקבות הליכי ההסדר. לעניין החלופה השניה אשר מדברת על רישום שלא כשורה, הרי זו מדברת על זכות שהייתה קיימת במרשם קיים קודם למרשם בעקבות הליכי הסדר. לא הוכח בענייננו קיומו של מרשם לזכויות כלשהם של המנוחים פדל ז"ל ו/או רשיד ז"ל בשלושת החלקות נשוא התביעה, אשר הושמטו בעקבות הליכי הסדר. בהינתן כל האמור, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הוכיחו את קיומם של התנאים להחלתו של סעיף 96 לפק' ההסדר. באשר לסעיפים 94, 95 ו- 97 לפק' ההסדר, אשר דנים בסיטואציות אחרות ואין להרחיב בדברים, כי אלה אינם רלוונטיים ואינם חלים על ענייננו. 6. התובעים התייחסו הן בתצהיר עדות ראשית והן בסיכומיהם לשני ההסכמים, ההסכם בכתב יד מיום 19/06/98 וכן להסכם המודפס ללא תאריך. התייחסתי קודם להסכמים אלה ככל שהיו רלוונטיים לשאלות במחלוקת, ואינני רואה לחזור על הדברים. מכל מקום, אדגיש כאן כי התובעים לא עתרו לסעד כלשהו על פי הסכמים אלה. נוכח האמור, אינני רואה כל מקום לדון בפרוטרוט בהסכמים אלה, מעבר לפרק בו דנתי חלקית ככל שמסמכים אלה היו רלוונטים לשאלות השנויות במחלוקת באותו נושא. 7. סוף דבר, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה ולא הוכיחו את תביעתם. 8. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ נכון להיום. אציין כי לא פסקתי הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום גבוהה יותר מהסכום שפסקתי כפי שנהוג בתיקים כאלה, וחרף הדחיות המרובות מטעם ב"כ התובעים, וזאת לאור העובדה כי סיכומי הנתבעים היו שיטחיים, מתומצתים ביותר ולא סייעו לבית המשפט אשר נאלץ בכוחות עצמו להתמודד עם הסוגיות המשפטיות שעוררו התובעים. הליכי הסדר (מקרקעין)מקרקעיןהסדר מקרקעיןקרקעות