מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא צו מניעה נגד הסכם שכירות: 1. בקשה למתן צווים זמניים שתכליתם איסור על המשיבים 1-4 להתקשר בהסכם לשכירות הנכס הידוע כאולמי הנסיכה מהמשיבה 5. רקע 2. המשיבה 5 (להלן "חוצות המפרץ") הינה הבעלים והמנהלת של מתחם קניות הידוע כ"חוצות המפרץ" בחיפה. חוצות המפרץ רכשה את הזכויות במתחם מאת חברת א.כ.א. לפיתוח בע"מ. במתחם זה מצוי אולם אירועים המוכר כ"אולמי הנסיכה". "אולמי הנסיכה" הינו אולם אירועים מוכר וידוע המשתרע על שטח של מעל 4000 מ"ר (להלן גם "הנכס"). 3. מאז שנת 1996 ועד היום הושכר הנכס לצורך הפעלת אולם האירועים לחברות שונות שכולן קשורות זו לזו ולבעלי מניותיהן. ההסכם הראשון נערך ביום 22/1/1996 ולפיו השכירה א.כ.א. לפיתוח בע"מ (קודמתה של חוצות המפרץ) את הנכס לחברת הנסיכה חוצות המפרץ בע"מ (להלן "השוכרת הראשונה"). בשם השוכרת חתם מר אהרון חן - המשיב מס' 2 (להלן "אהרון"). ביום 30/1/03 תוקן הסכם השכירות וזכויות וחובות השוכרת הומחו לחברת הנסיכה חיפה אולמות וגנים בע"מ (להלן "השוכרת השנייה"). ביום 30/4/03 הושגה הסכמה להארכת תקופת השכירות עד ליום 30/9/12. ביום 20/11/05 הוגדל שטח הנכס המושכר והשוכרת השנייה חתמה על הסכם נוסף. ביום 29/3/06 הוסכם על העברת הזכויות והחובות של השוכרת השנייה לחברת הנסיכה חיפה אירועים וכנסים 1996 בע"מ (להלן "השוכרת השלישית"). ביום 28/3/10 נערך הסכם נוסף והפעם הומחו זכויות השוכרת השלישית למבקשת 1. 4. סופו של דבר בשים לב לשרשרת ההתקשרויות הנ"ל הומחו למבקשת 1 (להלן "המבקשת" או "החברה") זכויות על פי הסכמי השכירות לתקופה שמיום 28/3/10 ועד 30/9/12 בלבד. נזכיר כי אין בהסכמי השכירות למיניהם כל הוראה בדבר הענקת אופציה למבקשת להארכת הסכם השכירות מעבר לתקופה האמורה. חשוב לציין כי בעלי המניות בחברות השונות השתנו, אם כי בכל החברות היו מעורבים חלק מהמבקשים והמשיבים. עוד חשוב לציין כי אהרון חתם על הסכמים בשמה של השוכרת הראשונה והשוכרת השנייה. כן אציין כי בעת המחאת הזכויות מהשוכרת השלישית למבקשת חתמו בשם השוכרת השלישית מר צביניאשוילי יצחק (המבקש 8) ובשמה של המבקשת חתמו מר גרשון מור (המבקש 5) וישי חן (המשיב 1). 5. בעלי המניות והמנהלים במבקשת הם המבקשים 11-2 וכן המשיבים 1, 3, 4. המשיב 1 הינו בנו של אהרון והוא בעל 40% מהון המניות של המבקשת. מתברר כי למרות שאהרון לא היה בעל מניות בכל החברות ואינו בעל מניות רשום במבקשת הוא חתם כערב אישית לכל התחייבות החברות כלפי חוצות המפרץ (וחברת א.כ.א. לפיתוח בע"מ שקדמה לה). 6. ביום 28/11/11 החליט דירקטוריון המבקשת למנות את מר יצחק צבי (צביניאשוילי) כנציגה לצורך ניהול משא ומתן עם חוצות המפרץ להארכת הסכם השכירות (נספח "יב" לבקשה). המבקשת, באמצעות נציגה, אף פנתה לעו"ד י' ברינט על מנת שישמש בא כוחה לשם ניהול משא ומתן להארכת ההסכם. ביום 25/12/11 פנה עו"ד ברינט לחוצות המפרץ לשם ניהול משא ומתן להארכת תקופת השכירות ב-10 שנים נוספות (נספח "יג" לבקשה). 7. בתגובה לפניית המבקשת נמסר לה על ידי חוצות המפרץ כי כבר נחתם הסכם להשכרת הנכס מיום 1/10/12 (כלומר לאחר תום תקופת השכירות של המבקשת) לצד שלישי (נספח "יד" לבקשה). הצד השלישי האמור הינו אהרון, אף כי עובדה זו לא צוינה בתשובת חוצות המפרץ. חוצות המפרץ אף הודיעה למבקשת, במכתב מיום 28/12/11 כי אין בכוונתה להאריך את תוקף הסכם השכירות עם המבקשת. מאותו מועד ואילך נעשו מספר פניות נוספות לחוצות המפרץ על מנת שתשקול עמדתה מחדש, אולם כל פניות המבקשת הושבו ריקם. 8. בחודש 1/12 נערכו שיחות שונות בין חלק מהמבקשים למשיבים. שיחות אלו הוקלטו ותומללו (נספח "יט'" לבקשה). במהלך שיחות אלו שבהן השתתף גם אהרון, נודע למבקשים לראשונה, כך לטענתם, כי אהרון הוא ששכר את הנכס בעצמו. ניסיונות המבקשים לשכנע את אהרון כי יסכים לכך שהמבקשת היא שתשכור את הנכס נדחו על ידו. הבקשה 9. רק כעבור 4 חודשים, ביום 23/5/12, הגישו המבקשים את הבקשה למתן סעדים זמניים לבית משפט זה. בבקשתם עותרים המבקשים למנוע מחוצות המפרץ להתקשר בהסכם להשכרת הנכס למשיבים 4-1 או מי מהם ולמנוע מלהוציא לפועל כל הסכם שנחתם. לטענתם התקשרותו של אהרון עם חוצות המפרץ מהווה הפרת חובת הנאמנות של אהרון כלפיהם. חובה זו מצויה לטענתם בחובות האמון שחב אהרון כנושא משרה ובעל מניות במבקשת. לעניין זה מבהירים המבקשים כי רישום המניות על שם בנו של אהרון אינו משנה את היקף חובותיו ואת העובדה כי בפועל הוא בעל המניות והמנהל. עוד טוענים הם כי אהרון שימש בכל השנים כנציג של המבקשת והחברות שקדמו לה ופעל בשליחותן. מכוח מעמדו כשלוח של החברה הוא חב לה חובת נאמנות. לטענתם בשל הפרת חובות הנאמנות זכאית המבקשת לכל טובת הנאה שהוענקה לאהרון. בטיעונים בעל פה ובכתב הוסיפו המבקשים וביקשו כי ייקבע שהמבקשת זכאית להכנס ל"נעלי" אהרון בהסכם השכירות ולשכור בעצמה את הנכס. 10. המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה. המשיבים 1, 3, 4 מבהירים כי הם לא התקשרו כלל ועיקר בכל הסכם עם חוצות המפרץ ועל כן אין כל מקום ליתן סעד כלשהו כנגדם. עוד טוענים משיבים אלו כי בין בעלי המניות והדירקטורים במבקשת התגלעו מחלוקות. המשיב 1 המשמש כדירקטור והוא בעל 40% ממניות המבקשת, לא זומן לישיבות דירקטוריון ולא ידע על כוונת המבקשת לבקש הארכת תוקף ההסכם. עוד נטען כי המבקשים אינם מפקידים את כל הכספים המגיעים לחברה בחשבונה ובכך פוגעים בחברה ובבעלי המניות. 11. אהרון מבהיר כי אינו בעל מניות או נושא משרה במבקשת. לטענתו לפני כ-3 שנים התגלעו מחלוקות בין בעלי המניות במבקשת או בחברות שקדמו לה. אהרון מבהיר כי בשל ערבותו האישית לחובות החברות נמנע מלנקוט בכל צעד, אולם היה ברור לו ולכל שאר המעורבים כי בתום התקופה לא יוארך הסכם השכירות. אהרון כופר בכל טענה בדבר הפרת חובות אמון מצידו. אהרון מדגיש את חופש ההתקשרות וטוען כי אין להגביל אותו בשל טענות המבקשים. 12. חוצות המפרץ מבהירה כי למבקשים או למי מהם לא עומדת כל זכות להמשיך ולשכור את הנכס. לפיכך עומד לה החופש להשכיר את הנכס לכל מי שתחפוץ. חוצות המפרץ מדגישה כי עם המחאת הזכויות מהשוכרת השלישית למבקשת לא ביקשה המבקשת לשנות את תנאי ההסכם ולהאריך את תוקפו. כן נטען כי חוצות המפרץ בחרה להתקשר עם אהרון בשל איתנותו הפיננסית שהוכחה במשך השנים כאשר ערב לחברות השונות ששכרו את הנכס. 13. כל המשיבים מדגישים כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב. ההסכם בין חוצות המפרץ לאהרון נחתם לפני כשנה, בחודש 5/11. על עמדתה של חוצות המפרץ ולפיה היא אינה מתכוונת להאריך את הסכם השכירות עם המבקשת נודע למבקשים כבר בחודש 12/11. כבר ב-3/1/12 נמסר למבקשים על ידי אהרון כי הוא השוכר של הנכס. למרות זאת השתהו המבקשים חודשים ארוכים בטרם הגישו את הבקשה. המשיבים מבהירים כי מדובר באולם אירועים פעיל והעסקאות לשכירתו לצורך אירועים נעשות חודשים רבים לפני האירוע. לפיכך טוענים הם כי קבלת הבקשה תחייב את חוצות המפרץ למצוא שוכר חדש בזמן קצר באופן שיגרמו לה נזקים רבים. לפיכך עותרים המשיבים לדחות את הבקשה. ההליכים 14. התביעה והבקשה לסעדים זמניים הוגשו ביום 23/5/12. באותו יום החלטתי כי אין מקום למתן צו ארעי במעמד צד אחד והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון נחקרו המצהירים ובסופו נעשה ניסיון להסדר פשרה בין הצדדים. ניסיון זה לא צלח ולצדדים ניתנה אפשרות להגיש השלמות טיעון. אציין גם כי המבקשים ביקשו להגיש ראיות נוספות ובקשתם נענתה בחיוב. 15. במהלך הדיון וחקירת העדים התברר כי אהרון היה המוציא והמביא בכל החברות. אהרון הוא שהיה בעל מניות בשוכרת הראשונה והוא שדאג לצירופם של בני משפחתו השונים לחברות במהלך השנים. ונדגיש, כל המעורבים הינם קרובי משפחה בדרגות קרבה שונות. אהרון אף התבטא כי הביא את המנהלים לניהול העסק. עם זאת אהרון הבהיר כי משנת 2003 הוא אינו בעל מניות, אולם בשל כך שהוא זה שיזם את העסק ובשל ערבותו לחברות, המשיך להיות מעורב בפעילותה של המבקשת. עוד התברר כי בני משפחה רבים של המבקשים והמשיבים מקבלים שכר מהמבקשת, וכי המבקשת משמשת כמקור הכנסה לבני משפחה רבים. עם זאת נתגלעה מחלוקת האם אכן מדובר בתשלומי שכר בגין עבודה בפועל או שמא התשלומים מהווים מסווה לחלוקת דיבידנד לבעלי המניות. 16. מר חורש, מנכ"ל חוצות המפרץ הבהיר בעדותו כי משנכנס לתפקידו התברר לו כי במשך השנים התחלפו החברות ועל כן ביקש כי אהרון, שהיה ערב אישית, ימשיך להיות השוכר ובעל דברה של חוצות המפרץ. דיון והכרעה 17. אקדים ואציין כי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, הן מאחר ולא התקיימו התנאים למתן סעד זמני והן מאחר ולא שוכנעתי כי עומדת למבקשים עילה לכוף על חוצות המפרץ להתקשר עמם. כבר בפתח הדברים אציין כי אם תתקבל עמדתם של המבקשים כפי שנוסחה בבקשה, למנוע מהמשיבים 4-1 להתקשר עם חוצות המפרץ בהסכם שכירות, המשמעות תהא כי חוצות המפרץ רשאית להשכיר את הנכס לכל גורם אחר. מתן צו למנוע התקשרות עם המשיבים או מי מהם, תותיר הן את המבקשים והן את המשיבים ללא כלום, שהרי אין בפי המבקשים טענה כי חוצות המפרץ התחייבה כלפיהם להמשיך להשכיר להם את הנכס. זוהי כמובן תוצאה בלתי רצויה לכל המעורבים. 18. עוד אציין בפתח הדברים, בטרם דיון בטענות השונות, כי למעשה אין למבקשים כל עילה כנגד משיבים 1, 3, 4. אין טענה כי משיבים אלו התקשרו בהסכם עם חוצות המפרץ. יתירה מזו, משיבים 3, 4 אינם בעלי מניות או נושאי משרה במבקשת והמבקשים לא מצביעים על כל עילה, פרט להיותם קרובי משפחה של אהרון, למנוע מהם התקשרות עם חוצות המפרץ, אם יחפצו בכך. 19. ולטענות לגופן - בבוא בית המשפט לבחון האם להעניק למבקש סעד זמני עליו לשקול מספר עניינים. ראשית בית המשפט בוחן האם המבקש הציג ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. הבדיקה הינה לכאורית בלבד, אולם המבקש אינו פטור מלהצביע על קיומה של עילת תביעה (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 616 (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (ניתן ביום 28/6/10)). שנית, בית המשפט בוחן את מאזן הנוחויות, דהיינו עורך איזון בין הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד המבוקש, לנזק שייגרם למשיבים אם הבקשה תענה (ראה רע"א 4290/12 עמותת מוסדות חזון ישעיה נ' רשם העמותות (ניתן ביום 4/7/12), פסקה 7; זוסמן לעיל בעמ' 616-617). עוד בוחן בית המשפט האם קיימים שיקולים של יושר ובהם תום לבם של הצדדים, ניקיון כפיים, שיהוי ומניעות (ראה ע"א 602/84 ריבוא נ' גל, פ"ד לט(3) 693 (1985); רע"א 8226/11 באטה נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל מחוז המרכז (ניתן ביום 1/12/11); זוסמן לעיל בעמ' 617-618). השיהוי 20. מבין הטענות השונות ראוי לפתוח בטענת השיהוי. ההסכם בין חוצות המפרץ לאהרון נחתם כבר בחודש 5/11. ראינו שבחודש 12/11 ידעו המבקשים כי חוצות המפרץ חתמה על הסכם עם צד שלישי וכבר בינואר 2012 ידעו כי אהרון הוא זה שחתם על ההסכם. המבקשים חיכו מספר חודשים ורק ביום 23/5/2012 עתרו לבית המשפט. למבקשים אין הסבר מניח את הדעת מדוע השתהו זמן כה רב. כאן יצוין כי משך הזמן המקים טענת שיהוי משתנה בשים לב לנסיבות המקרה. בענייננו מדובר בחודשים ארוכים אשר בהם יכלו אהרון וחוצות המפרץ לסמוך על שתיקת המבקשים ולקדם את ההסכם שביניהם. ודוק, מדובר בהשכרת נכס שישמש כאולם אירועים. ההתקשרויות עם המזמינים נערכות חודשים ארוכים מראש ועל כן גם נחתם ההסכם בין אהרון לחוצות המפרץ זמן רב מראש. יש להניח כי אהרון החל בפעולות לקראת הפעלת האולם. גם חוצות המפרץ לא חיפשה שוכר אחר שכן סמכה על קיומו של ההסכם שנחתם עם אהרון. קבלת הבקשה כעת תפגע בהסתמכותם של חוצות המפרץ ואהרון, תגרום להם ולמי שהתקשר עמם נזקים כבדים ותקשה על חוצות המפרץ למצוא שוכר חלופי בתנאים זהים. הואיל והמבקשים לא נתנו כל הסבר לשיהוי הרב, הרי שדי בשיהוי זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. יתרה מזאת, השיהוי הרב סותר את טענת הדחיפות ומפחית מעצמת טענותיהם של המבקשים בדבר הפגעה בזכויותיהם. יםם דברי בית המשפט ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (ניתן ביום28/6/2012) שם נאמר : בין יתר שיקולי היושר והצדק, יש ליתן משקל, למועד בו פנה המבקש לבית המשפט לקבלת הסעד. שהרי כידוע, לא ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם המבקש שכנע אותו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת, עוד בטרם בירור התביעה. שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראיה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית עבורו. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נטען, כי הסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית העילה 21. למרות שדי בטענת השיהוי לא אסתפק בכך ואתייחס גם לשאלות הנוספות הדורשות הכרעה. אפתח בטענות לעניין עילת הבקשה. המבקשים סומכים בקשתם על הפרתן של חובות אמון מצידו של אהרון. כדי להצליח בתביעתם על המבקשים לשכנע כי אהרון אכן חב חובות אמון להם או למבקשת, כי חובות אלו הופרו על ידו וכי הפרות אלו מזכות אותם בסעדים המבוקשים. 22. המבקשים מצביעים על שני מקורות לחובות האמון; חובות אמון מכוח דיני החברות, דהיינו חובות אמון של נושא משרה ובעל מניות בחברה לחברה; חובות אמון של שלוח כלפי שולחו. המבקשים טוענים כי רישום המניות על שמו של המשיב 1 אינו משנה את המצב העובדתי לאשורו ולפיו אהרון הוא למעשה בעל המניות. בין היתר מפנים הם לעדותו של המשיב 1 לפיה אביו, אהרון הוא שקנה עבורו את המניות ורשם אותן על שמו או כלשונו של המשיב 1 "שם עלי 40% מהמניות" (עמ' 10). עוד ניתן להצביע על מעורבותו הרבה של אהרון בכל פעילות החברה, החל ממתן ערבויות אישיות לחברה ודרך מעורבותו היום יומית. אהרון מבהיר כי הוא עשה זאת כדי להבטיח את מילוי ההסכמים להם הינו ערב וכדי "[...] שהשלוחים שמיניתי כמנהלים ינהלו את העסק כמו שצריך" (עמ' 11). 23. דומה שדי בדברים אלו כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה, כנדרש בשלב זה של ההליך, כי מעמדו של אהרון אינו כשל אדם זר אלא דומה לבעל מניות ונושא משרה בחברה. כמובן שטיב היחסים המדויק צריך להתברר בדיון העיקרי, אולם די בראיות האמורות כדי לשכנע כי אהרון הינו חלק מבעלי התפקידים בפועל בחברה. דומה גם כי ניתן לקבל, לצורך שלב זה של ההליך, את ההנחה כי אהרון חב חובות נאמנות לחברה ולבעלי מניותיה. 24. עם זאת בכך לא די. מהראיות שהוצגו ברי כי המבקשת אינה אלא חוליה אחת בשרשרת הגופים שהוקמו על ידי אהרון ובני משפחתו כדי לנהל את האולם. לכל אורך הדרך היה ברור כי אהרון הוא בעל הזכויות האמיתיות, הוא בעל דברה של חוצות המפרץ, הוא שנוטל על עצמו אחריות אישית לכל חובותיה וכי הוא זה שמחליט אילו גורמים ואלו חברות ינהלו בפועל את עסקי אולם השמחות. אמנם הופקדה גם ערבות בנקאית שהובאה כנראה מחשבון אחד המבקשים, אולם ניתן לראות כי חוצות המפרץ והצדדים ראו באהרון כשוכר בפועל וכנושא באחריות לקיום הסכמי השכירות. בנסיבות כאלו לא הייתה למבקשים, ולא הייתה צריכה להיות למבקשים, ציפייה כי גם בעתיד תהא המבקשת דווקא השוכרת של הנכס. לא מדובר, כפי שנטען, בחברה שמחזיקה בנכס 16 שנה, אלא בחברה שמחזיקה בנכס כשנתיים בלבד. לעומת זאת בכל 16 השנים היה אהרון הערב לכל החובות כלפי חוצות המפרץ ולמעשה הוא שהיה השוכר בפועל של הנכס. כל הצדדים יכלו לצפות כי עם תום תקופת השכירות עם המבקשת, יוכל אהרון, כפי שעשה בעבר, לשכור את הנכס ולצרף אליו חלק מבני המשפחה, אולם ספק אם יכלו לצפות כי דווקא המבקשת תהא השוכרת הבאה. 25. טענת המבקשים כי אהרון פעל כשלוחה של החברה או כשלוחם של המבקשים כולם אינה יכולה להתקבל. דומה שהמבקשים עצמם הוכיחו שלא כך הדבר. ראינו שדירקטוריון החברה מינה בחודש 11/11 את מר צביניאשוילי כמיופה כוחה של המבקשת כדי לנהל משא ומתן עם חוצות המפרץ (נספח "יב" לבקשה). אילו סברו המבקשים כי אהרון הוא שלוח של החברה, ברי שלא היו ממנים מישהו אחר לצורך ניהול המשא ומתן. החברה אף פנתה לעו"ד ברינט ואין חולק שגם הוא לא פנה לאהרון ולא ראה באהרון כשלוח של החברה לצורך ניהול המשא ומתן עם חוצות המפרץ. 26. גם אם נקבל את טענת המבקשים כי אהרון חב להם או למבקשת חובות אמון, בין מכוח היותו בעל שליטה ונושא משרה ובין מכוח היותו שלוח, אין בכך די כדי להקים להם עילה לקבלת הסעד המבוקש. המבקשים מפנים לסעיף 10(ב) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 ולסעיף 3 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979. הוראות אלו דנות במערכות היחסים שבין הנאמן לנהנה, השלוח לשולח אולם אינן יכולות להגביל את כוחו של צד ג' להתקשר עם הנאמן או השלוח. 27. סעיף 10(ב) לחוק השליחות קובע: השולח זכאי לכל ריווח או טובת הנאה שבאו לשלוח בקשר לנושא השליחות. עניינו של הסעיף בתרופותיו של השולח מהשלוח שהפר את חובותיו (ראה ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (1983); ע"א 3654/97 קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, פ"ד נג(3) 385 (1999)). אין בהוראות הסעיף כדי לאפשר לשולח להיכנס לנעליו של השלוח בהסכם שכירות שנכרת עם צד ג' תוך הפרת יחסי הנאמנות. 28. נזכיר גם את סעיף 7 לחוק השליחות, העוסק בשליחות נסתרת. סעיף זה קובע: לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה על קיומה של השליחות, או לא ידע את זהותו של השולח, תחייב פעולת השלוח את השולח והשלוח יחד ולחוד ותזכה את השלוח בלבד; אולם יכול השולח לאמץ לעצמו זכויות השלוח כלפי הצד השלישי, זולת אם הדבר נוגד את הזכות לפי מהותה, תנאיה, או נסיבות הענין. רואים אנו כי השולח יכול לאמץ את זכויות השלוח, אולם הוא אינו יכול לאמץ את התחייבויות השלוח (ראו א' ברק חוק השליחות כרך ב' 1009 (1996)). הטעם בדבר נעוץ בעקרונות דיני המחאת חיובים, שהרי המחאת חבות מותנית בהסכמת הנושה (ראה סעיף 7 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969). 29. קבלת טענות המבקשת כי הינה רשאית להכנס לנעלי אהרון בכל הנוגע לחוזה השכירות מהווה המחאה לא רק של זכויות, אלא גם של חובות וברי כי המחאת החובות מותנית בהסכמתה של חוצות המפרץ. גם הוראות חוק הנאמנות אליהן מפנים המבקשים אינן יכולות לשמש בסיס להסבת הסכם השכירות על כל חלקיו למבקשת, אלא אם תושג הסכמת חוצות המפרץ. 30. מכל האמור עולה כי למבקשים עשויה לעמוד עילת תביעה כנגד אהרון, לרבות תביעה לפיצוי בגין הפרת החובות או תביעה לעקיבה אחר כל ריווח או טובת הנאה שתצמח לו מהסכם השכירות, אולם אין למבקשים זכות להיכנס לנעליו בהסכם ההתקשרות עם חוצות המפרץ, או למנוע מחוצות המפרץ להתקשר עם אהרון. מאזן הנוחות 31. גם מאזן הנוחות נוטה אל עבר דחיית הבקשה. כאמור לעיל, קבלת הבקשה תותיר את חוצות המפרץ, חודשים בודדים לפני תום תקופת השכירות, ללא שוכר. בנסיבות המיוחדות של הנכס ברי שחוצות המפרץ תתקשה למצוא שוכר חלופי, לא כל שכן כזה שיעמוד בדרישותיה ובתנאים שנדרשו על ידה. גם הנזק שייגרם לאהרון עשוי להיות גדול, שכן יש להניח כי אהרון החל בהכנות לקבלת האולם לידיו. ונזכיר, אהרון חתם על הסכם השכירות לפני יותר משנה. 32. מנגד, הנזק שעלול להגרם למבקשים הינו נזק כספי בלבד, הפסדי הכנסות מהשכרת האולם לאירועים. נזק זה הינו בר פיצוי וככל שהמבקשים יגישו תובענה כספית ניתן יהיה להבטיח את הכספים. ונזכיר, למבקשים לא עמדה כל זכות להאריך את תקופת השכירות ועל כן לא יכלו לצפות כי זו תוארך ולהסתמך על כך בהתקשרויות עם מזמינים. סוף דבר 33. בשים לב לכל האמור אני דוחה את הבקשה למתן צווי מניעה. איני מוצא מקום בשלב זה של ההליך לחייב את המשיבים למסור לעיון המבקשים את ההסכם השכירות שנכרת ביניהם. שעתה של בקשת העיון תגיע עם הגשת כתבי הטענות. המבקשים ישלמו למשיבים 1, 3, 4 הוצאות בסך של 3,000 ₪ וסך זהה ישלמו לכל אחד מהמשיבים 2 ו-5. חוזה שכירותחוזהשכירותצוויםצו מניעה