מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא שחרור מנהלי מהכלא אסיר שתקופת מאסרו עולה על 4 שנים: 1. העותר הנמצא במאסר בבית הסוהר חרמון הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. במקרה דנן מדובר למעשה בעתירת אסיר (ולא בעתירה מינהלית) על פי סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר). ואולם, משהוגש ההליך כפי שהוגש, לא מצאתי לנכון להורות על תיקונו. 2. לטענת העותר, בעת שהתייצב ביום 2/10/12 במשרד שירות בתי הסוהר בכלא חרמון כדי לצאת לחופשה שנקבעה ליום 3/10/12, וכאשר בתום החופשה לדעת העותר היה עליו להשתחרר ממאסר ממושך - עובדה שהייתה ידועה גם למפקד האגף בבית הכלא - הודע לו כי לא ישוחרר ממאסרו אלא רק ביום 16/12/12, וזאת בשל העובדה שבנוסף ל-4 שנות מאסר בפועל אותן הוא מרצה בגין עונש שנגזר עליו במסגרת הליך פלילי בבית משפט השלום (ת"פ 4756-12-08) וערעור (ע"פ 16646-06-10), ריצה גם 30 ימי מאסר בגין אי תשלום קנס בסך 3,150 ₪ שהוטל עליו במסגרת תיק תעבורה (חי') 3037/04. 3. המחלוקת העיקרית בתיק במקרה דנן היא אם לאור התנהלות המשיבים והמסמכים שהוצגו לעותר לעניין אישור שהיית אסיר בבית סוהר, יש מקום להחיל את התוצאה העולה מסעיף 68ג לפקודת בתי הסוהר - שיחרור מינהלי - לגבי אסיר שפוט לתקופת מאסר של 4 שנים וחודש - הגם שעל פי תיקון החוק שנכנס לתוקף ב-1/3/12 (ס"ח תשע"ב עמ' 180 (תיקון מס' 41 מיום 28/2/12, להלן: תיקון מס' 41), הוגבלה החלת ההוראה למאסר פלילי שאינו עולה על 4 שנים, כל זאת בהסתמך על מצג שהוצג לעותר, לטענתו, על ידי המשיב 1 (להלן: המשיב או שירות בתי הסוהר). הנסיבות הצריכות לעניין: 4. העותר הורשע ביום 3/6/10 בת"פ 4756-12-08 על ידי בית משפט השלום בחיפה, בעבירות מרמה והושת עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים החל מיום מעצרו -17/11/2008 ועוד קנס ופיצויים למתלוננים השונים. בערעור שהוגש מטעם המדינה על קולת העונש (ע"פ 16646-06-10) בבית המשפט המחוזי בחיפה, ניתן פסק דין ביום 27/1/2011, אשר העמיד את תקופת המאסר על 4 שנים. על-פי "אישור שהיית אסיר בבית הסוהר" שהופק ביום 4/6/12 - (מוצג - ע/1) תום ריצוי מאסר הוא 16/11/2012. בנוגע לשחרור מנהלי צוין כי "על פי הידוע בתאריך הנפקת המסמך האסיר ישוחרר בתאריך: 14.9.2012", (ההדגשה אינה במקור - ש' ו'), והוספה הערה בזו הלשון: "המועד המדוייק לשחרור מינהלי יקבע ע"י הנציב על פי שיקול דעתו בהתאם לסעיף 68ג לפקודת בתי הסוהר". אין חולק כי על פרטי הטופס ע/1, נכון לאותו מועד, טרם הופעלה פקודת מאסר בגין קנס, ותקופת המאסר הכוללת עמדה אז על 4 שנים בלבד. טופס דומה הונפק גם קודם לכן ב- 11/9/11. ביום 1/3/2012 נכנס לתוקף תיקון מס' 41, אשר החיל בסימן ט1 לפקודת בתי הסוהר "שחרור מינהלי" על "אסיר שפוט לתקופת מאסר שאינה עולה על ארבע שנים;" (סעיף 68א(1)), ומאחר שהעותר לא נהנה מניכוי 1/3 ממאסרו (ועדת שחרורים החליטה לקבל בקשת העותר לניכוי שליש ואילו ערעור שהוגש מטעם המדינה התקבל), אין חולק כי אין רלוונטיות בעניינו לסעיף 68א(2) לפקודת בתי הסוהר. 5. ביום 8/2/2012 הוצא כנגד העותר צו מאסר עקב אי תשלום קנס, בגין תיק תעבורה חיפה 3037/04, במסגרתו הושת עליו קנס בגזר דין שניתן ב- 8/2/2006 (להלן: צו המאסר). באותו צו צוין, כי יש להחזיק את העותר במאסר לתקופה של 30 ימים, כנגד הקנס שטרם שולם, ואולם הוסף בהדגשה: "פקודה זו לא תבוצע אם הקנס המקורי (להלן - "קרן הקנס") המפורט להלן ישולם במלואו (רצ"ב שובר תשלום)" סכום הקנס (קרן + ריבית) עמד על 3,150 ש"ח. לצו המאסר, צורף שובר תשלום בו צוין "לתשלום מיידי". צו המאסר נתקבל אצל שירות בתי הסוהר - כלא חרמון ביום 15/4/2012 בצירוף מכתב הנושא תאריך 14/2/12 מאת נועם דיאני, מרכז בכיר מדור חקירות ועקולים (מוצג מש/2), שם צוין כי בנוסף לפקודת המאסר בתיק התעבורה עומד כנגד העותר גם חיוב בפיצויים על סך של 392,993 ש"ח. צורפו שוברי תשלום על יתרת מקור הקנס, שובר על תוספת פיגורים בקנס (אעיר שעל-פי השובר שהוצג מדובר בשובר אחד בו מופיע סכום הקנס והריבית) וכן שובר בגין תיק הפיצוי. עוד נכתב שם כי תשלום תיק הפיצוי קודם לתשלום הקנס, וכי כול סכום שיעשה לצורך תשלום הקנס, יזקף תחילה על חשבון הפיצויים ורק יתרתו תיזקף לטובת חוב הקנס. לכן, כדי לבטל את פקודת המאסר יש צורך בתשלום מלא של תיק הפיצוי ותשלום יתרת המקור בקנס, סך הכול 395,993 ש"ח (להלן: מש/2). 6. ביום 17/4/2012 הובא לידיעת העותר דבר קיומו של צו המאסר. העותר אישר בחתימתו קבלת עותק מהמסמך (מש/4) וכן קיבל לידיו שובר תשלום הקנס על סך 3,150 ש"ח. יש מחלוקת אם באותו מועד נמסר לידי העותר שובר תשלום נוסף בגין הפיצוי בו חויב. בהסתמך על עדותו של רס"מ סולטאן עבדאללה, רשם כלא חרמון (להלן: מר עבדאללה), לא נמסר לעותר עותק ממש/2, אך תוכנו הובא לידיעת העותר. על-פי אותה עדות, המתין המשיב עד לחזרתו של העותר מחופשה, ולאחר שראו כי הקנס לא שולם, הפעילו בחודש יוני את המאסר חלף הקנס. עוד עולה כי מר עבדאללה הודיע במייל למנהל אגף 3 - מר נביל זידאן על הפעלת מאסר בשל הקנס שלא שולם, והוא נתבקש להעביר המידע לעותר. מפקד האגף הודיע במזכר הנושא תאריך 7/10/12 - שהוכן לצורך הדיון בעתירה - כי למיטב זכרונו וידיעתו הודיע על כך לעוצר כפי שנדרש ואף הונפק לעותר טופס שהייה מעודכן (מש'7). אציין כבר בשלב זה, כי לא הוצג לי כול מסמך ממנו עולה כי אכן הובא לידיעת העותר מועד תחילת ריצוי עונש המאסר בשל אי תשלום הקנס, ובהעדר רישום כמתבקש להליכים בהם נקט מנהל האגף, לא הוצג כול מסמך ממנו ניתן ללמוד כי אכן הובא לידיעת העותר תחילת ריצוי עונש המאסר חלף הקנס. יחד עם זאת הוצג טופס "שהיית אסיר בבית הסוהר" שהונפק אף הוא ב- 4/6/2012, כנראה בשעה מאוחרת לטופס הקודם שהונפק באותו תאריך ושם מופיע אכן פירוט אורך תקופת מאסר של 4 שנים ועוד חודש, וכן עודכן תאריך השחרור באופן שבמקום 16/11/2012 הופיע התאריך 16/12/2012. ואולם תאריך השחרור המינהלי נותר בעינו ונרשם על ידו "7.10.1012" (מש/8). בנוסף הציג המשיב באמצעות מר עבדאללה חישוב ידני שנעשה על ידו עם הוספת תקופת המאסר בגין אי תשלום קנס (מש/9). למרות שכבר בפברואר 2012 תוקן תיקון 41, המשיך המשיב לחשב ולציין את תקופת השחרור המינהלי הספציפי לעותר כ- 7/10/12. יתר על כן בטופס "אשור שהיית אסיר בבית סוהר" שהונפק ב- 16/7/12 אין רק אמירה כללית על שחרור מינהלי ב- 7/10/12, אלא צוין באופן פרטני בהתייחס לעותר: "על פי הידוע בתאריך הנפקת המסמך האסיר ישוחרר בתאריך: 7.10.2012" וכול זאת כאשר אין עוד מחלוקת כי באותה תקופה כבר הוסף חודש המאסר חלף הקנס, וכבר ברור היה שהעותר אינו זכאי עוד לניכוי שליש, מאחר שתקופת מאסרו הכוללת עולה על 4 שנים, ואפשרות החלת שחרור מינהלי על העותר, על-פי תיקון 41, אינה רלוונטית עוד. 7. ביום 2/10/12 בהסתמך על המידע שהיה בידי העותר נכון לאותו מועד - מידע שהיה גם נחלת מנהל האגף, שלא הובא להעיד - כי מדובר בחופשת שחרור שלאחריה לא יצטרך עוד העותר לחזור לבית הכלא, מאושרת החופשה עד 7/10/12. בשיחה בעל-פה, כפי הנראה, מודיע מנהל האגף למר עבדאללה כי בעניינו של העותר מדובר בחופשת שחרור, מר עבדאללה חוזר ובודק את התיק של העותר ומוצא כי תאריך השחרור יהיה 16/12/12. גם הפעם מוצא טופס שהייה לאסיר, שאמור היה להיות תואם לנתונים שנמצאו, והנה גם בו צוין (נספח א' לעתירה) "עפ"י הידוע בתאריך הנפקת המסמך האסיר ישוחרר בתאריך 7.10.2012", ואילו בכתב יד הוסף "ישוחרר בתאריך יום א' 16.12.2012 - שחרור מלא". עם הוצאת ההודעה הנ"ל הוגשה העתירה. אציין כבר בשלב הזה, שאין מחלוקת בין הצדדים כי לא חל כול שינוי בתקן הכליאה ו/או בנתונים המחייבים שיקול דעת חוזר מזה שהופעל על ידי נציב שירות בתי הסוהר, כך שתאריך שחרור מינהלי לא חייב כול שינוי. טענות בעלי הדין: 8. לטענת העותר, יש לאפשר לו ביצוע תשלום הקנס בשלב זה. עם הוצאת טפסי אישור שהייה הובא לידיעתו לרבות לידיעת מנהל האגף כי הוא ישוחרר שחרור מינהלי ב- 7/10/12. מידע זה נמסר גם לאחר ריצוי עונש המאסר חלף הקנס. החופשה שאושרה לו נתנה עד ל- 7/10/2012 מתוך ידיעה כי עובר לאותו מועד ישוחרר ממאסר, כך שלא יידרש עוד לחזור לבית הכלא. העותר הדגיש עוד כי המידע בדבר ריצוי עונש מלא נמסר לו על ידי מר עבדאללה בעל-פה, וכי אין כול הצדקה למנוע ממנו שחרור מוקדם כמובטח. לאחר סיום הדיון שלח בא כוח העותר שני פסקי דין משתי עתירות של בית המשפט המחוזי במרכז, כהשלמה לסיכומיו בעל-פה במועד הדיון, שבהם ניתן לדעתו לראות כי לבית המשפט הסמכות לבטל פקודת מאסר חלף קנס גם לאחר שהאסיר סיים לרצות את המאסר בגין הקנס שלא שולם, ובמיוחד בהתייחס לעתירה הנוספת, כאשר שירות בתי הסוהר לא הודיע לאסיר שם על כוונת השירות להפעיל את תקופת המאסר. 9. באת כוח המשיבים חזרה והדגישה את הוראות החוק הרואות את המאסר בגין אי תשלום קנס כמאסר פלילי. החודש הנוסף שהצטבר, מעלה את תקופת המאסר הכוללת כעולה על ארבע שנים, ולכן אין תחולה לסעיף 68ג על העותר. ככול שעולה מסקנה אחרת מתוך הטפסים וככול שנדרש תיקון באלה ובנהלים, אין באלה בלבד, כדי להצדיק קבלת העתירה. עוד ציינה באת כוח המשיבים, כי גם אילו שילם העותר את הקנס לא היה בכך בלבד לבטל את פקודת המאסר, מאחר שכול תשלום אילו בוצע, היה נזקף לטובת תיק הפיצויים. לא הייתה כל הפנייה לפסיקה מטעם המשיבים. דיון ומסקנות: 10. כפי שפורט לעיל, עם כניסת תיקון 41 לפקודת בתי הסוהר והגבלת שחרור מינהלי לגבי עונש מאסר פלילי שאינו עולה על 4 שנים, לא ניתן להחיל שחרור מינהלי על אסיר המרצה עונש מאסר מצטבר העולה על ארבע שנים. יתר על כן, אין חולק כי על-פי סעיף 71(ה) לחוק העונשין, מאסר חלף קנס, בהעדר הוראה אחרת, הוא מאסר מצטבר. סעיף 47 לחוק העונשין מגדיר "מאסר פלילי" ככולל גם מאסר חלף קנס, וסעיף 46 לאותו חוק, מורה על קדימות של ריצוי עונש מאסר בגין קנס שלא שולם, עד כדי הפסקת המאסר הרגיל, עד לריצוי המאסר בגין קנס והשלמתו של המאסר הרגיל לאחר מכן. למרות האמור, ממשיך המשיב לחשב את מועד שחרור מינהלי בטופסי השהייה המוצאים לאסירים שונים, תוך ציון תאריך ספציפי הרלוונטי לאותו אסיר, ותוך התעלמות מוחלטת מאורך תקופת המאסר הפלילי המצטבר. המשיב אכן מאזכר כי סעיף 68ג מתנה הפעלתו, אך זאת רק לגבי תקן הכליאה ושיקול דעת הנציב, ותוך התעלמות כאמור, מאורך תקופת המאסר המצטברת. המשיב אף ממשיך לבצע חישוב תקופת שחרור מינהלי גם לאחר שברור שאותו אסיר אינו זכאי לניכוי שליש, וכאשר התקופה המצטברת של המאסר הפלילי עולה על 4 שנים. 11. אין להתעלם מהתנהלות שגויה ובלתי ראויה בנדון מצד שירות בתי הסוהר, בכמה מישורים: * האחד, לא מצאתי כול נוהל המתקיים לצורך מתן הודעה מפורשת לאסיר על תחילת ריצוי עונש המאסר חלף קנס, כמו למשל קיומו של טופס המורה לא רק על אפשרות עתידית קיימת להפעלת המאסר חלף הקנס, אם זה לא ישולם במועד, אלא המאשר את תחילת ריצוי עונש המאסר בגין אי תשלום קנס, קרי; החתמת האסיר על טופס הפעלת המאסר; * ועוד, כי באותו טופס יצוין באופן ברור כי מדובר במאסר מצטבר; * וכי עונש המאסר הכולל ככול שיעלה על ארבע שנים, אינו מאפשר שחרור מינהלי לפי סעיף 68ג לפקודת בתי הסוהר; * פגם נוסף, התעלמות מוחלטת ב"טפסי האישור על שהיית אסיר בבית הסוהר", מאורך תקופת המאסר הפלילי במצטבר של האסיר. כך למשל הציגה באת כוח המשיבים טופס שהיית אסיר השפוט לשש שנים (משנת 2006) שגם לגביו צוין כי אותו אסיר ישוחרר בתאריך מוקדם בשל שחרור מינהלי, תוך ציון התאריך עצמו (מש/6 ו- מש6(1)). עולה כי באותם טפסים גם כאשר נדון האסיר לתקופת מאסר מלכתחילה או במצטבר במהלך תקופת השהייה במאסר, לתקופה העולה על ארבע שנים, ממשיך שירות בתי הסוהר לבצע חישוב של שחרור מינהלי, ומוצא לנכון לציין על אותם טפסים - "עפ"י הידוע בתאריך הנפקת המסמך האסיר ישוחרר בתאריך ...." (ההדגשה אינה במקור - ש' ו'), ומצוין שם תאריך מוקדם לשחרורו של האסיר הספציפי. לא אמירה כללית על אפשרות להשתחרר מופיעה שם - למעט נושא בדיקת "תקן הכליאה" ושיקול דעת הנציב, אלא הודעה פרטנית לאותו אסיר המזוהה בשמו ובפרטיו האישיים על תאריך מוקדם, תוך הכנסת פרטי תאריך התואמים לכאורה לתקופת המאסר הכוללת, ותוך התעלמות מהוראות החוק. יודגש, כי בית המשפט חזר ושאל את המשיב אם חל שינוי בתקן הכליאה או בנתונים הרלוונטיים לצורך הפעלת שיקול דעת הנציב, לצורך החלת שחרור מינהלי, באופן המחייב שינוי תאריך השחרור, והתשובה הייתה שלילית. מכאן שטענת המשיב, כי הפעלת סמכות על-פי 68ג, במקרה דנן אינה יכולה ליצור ציפייה אצל האסירים, אינה רלוונטית, גם אם עקרונית היא נכונה. במצב נתון כזה, הטעות בדבר שחרור מנהלי מוקדם אינה רק של האסיר ובתיק דנן של העותר - ואני מקבלת עדותו שאכן סבר והאמין שהוא עומד להשתחרר ב- 7/10/2012, אלא גם טעות של מנהל האגף. 12. על בסיס נתונים אלה, סברתי תחילה, כי אין לאפשר לשירות בתי הסוהר רק תיקון הטפסים ועדכונם ו/או הוספת נהלים נדרשים, אלא יש גם להציע תשלום הקנס, בשלב זה של ההתדיינות. בסופו של דבר, תוך בחינה חוזרת של מהות הקנס כאמצעי עונשי ואכיפתי, ותוך איזון נדרש בין עניינו של העותר, אשר הוכח כי ידע על ריצוי עונש המאסר חלף הקנס עובר למועד יוני/יולי 2012, והצטברותו לעונש המאסר של ארבע שנים, לרבות אי תחולת שחרור מינהלי על מאסר פלילי העולה על ארבע שנים ולאור הפסיקה בבית המשפט העליון, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות, ואולם זאת תוך דרישה מפורשת משירותי בתי הסוהר לעדכן מיידית, את טופסי שהיית אסיר בבית הסוהר, וכן להורות על השלמת נהלים נדרשים. 13. לפיכך אני מורה, כי לא יאוחר מ-45 ימים מהיום - בין בדרך של תיקון תוכנת מחשב ובין בדרך של תיקון ידני - יתוקנו ויועדכנו טופסי שהיית אסיר בבית הסוהר באופן ששחרור מינהלי לא יחושב לגבי אסיר שתקופת מאסרו עולה על ארבע שנים בין בדרך של ציון מפורש כי אין אותו אסיר זכאי לשחרור מינהלי, ובין בדרך של הוספת הוראה כללית המביאה את תוכן הוראת סעיף 68ג לידיעת האסיר. ואולם, אין לקבל בשום מקרה חישוב שחרור מינהלי - תוך ציון תאריך מוקדם - לגבי אסיר שבמועד הנפקת המסמך אינו זכאי לשחרור כזה. בנוסף, בתוך המועד הנ"ל על שירות בתי הסוהר להוציא נוהל לפיו עם תחילת עונש מאסר - (כמו גם ריצוי מאסר אזרחי) - יוחתם האסיר על טופס הפעלת המאסר, אורך תקופת המאסר ותאריך סיומו, לרבות ציון המאסר הפלילי המצטבר. ועוד, פעולות המועברות לביצוע מיחידת הרישום למפקד האגף, צריכים להיות מגובים באישורים בכתב, עובר למועד ביצועם, כך שמפקד האגף לא יצטרך לסמוך על זכרונו לצורך ביצוע המשימות שנדרש לבצע. 14. לעניין מהותו של קנס ומאסר חלף קנס, יש להפנות לרע"ב 6201/11 (ישראל טייב נ' שירות בתי הסוהר) [כב' השופט א' רובינשטיין, ניתן ביום 14/11/11, להלן: פרשת טייב] שם התעוררה השאלה אם רשאי אסיר, לאחר שהסתיימה תקופה המאסר חלף קנס, לשלם את הקנס במועד מאוחר לזה שנקבע מלכתחילה ולבטל את תקופת המאסר למפרע. בית המשפט דחה הטענה. בנוגע לשתי העתירות שהוזכרו על ידי ב"כ העותר, מעבר לעובדה שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, שפסקי הדין אינם מהווים הלכה פסוקה אלא להנחיה בלבד של ערכאה נמוכה ממנו, הרי שההחלטות שניתנו שם אינן יכולות לעמוד עוד כנגד ההחלטה שניתנה בפרשת טייב, הן מפני שהחלטה בפרשת טייב מאוחרת, והן מפני שזו נתנה על ידי בית המשפט העליון, הגם על ידי שופט אחד, למרות שמדובר בהחלטה, הרי שאין להתעלם מן ההלכות שנזכרות שם שהן בגדר של הלכות מחייבות. ב"כ העותר התייחס לעתירת אסיר עת"א 19899-06-11 (גבאלי נ' שירות בתי הסוהר). החלטה מיום 13/7/11, שם נדרש המשיב להודיע עמדתו לגבי אפשרות של קבלת העתירה לאור החלטת בית משפט שביטלה במפורש פקודת המאסר, הגם שניתנה לאחר שהעותר סיים לרצות את המאסר חלף קנס. כמו כן הזכיר העותר, באמצעות בא-כוחו, החלטה בעתירה נוספת, בתיק עת"א 49531-05-11 (גביש נ' שירות בתי הסוהר). עתירה זו הוזכרה בפרשת טייב. בסע' 10 של ההחלטה בפרשת טייב הבהיר כב' השופט רובינשטיין שלמרות ההחלטות הנזכרות של בית המשפט המחוזי בחיפה לעניין ניכוי תקופת המאסר חלף הקנס, ולמרות שאלה יכול שיצרו ציפייה אצל המבקש טייב, נמנע הוא מליתן רשות ערעור בפרשת טייב, מאחר שההלכות הנכונות הן אלה שיושמו על ידי בית המשפט המחוזי בפרשת טייב, ולא ההחלטות האחרות, שבמהותן זהות לאלה שהוזכרו על ידי ב"כ העותר, ולפחות לגבי אחת העתירות, כאמור, זו הוזכרה בפרשת טייב. מכאן שגם אם ניתן היה לסבור שיכול שיהיו נסיבות מסוימות אשר יאפשרו ביצוע תשלום קנס גם לאחר המועד שחלף לביצועו וגם לאחר שהאסיר ריצה את המאסר האמור, הרי שההלכה המחייבת היא, שאין עוד מקום לעשות כך (ראה סע' ו' להחלטה בפרשת טייב). מכאן שכל החלטה אחרת של בית משפט אחר הקובעת כי ניתן להורות על תשלום הקנס במועד מאוחר מזה שנקבע מלכתחילה ואף לאחר ריצוי עונש המאסר הן בגדר החלטות שאינן מתיישבות עם ההלכה שנקבעה בעניין שעת, וככל שנוצר מצב בעייתי, הרי זו "תקלה משפטית", שבאותם המקרים תרם לזה המשיב, בכך שלא מנע אותה "תקלה", הגם שהנושא מצוי בתחום מומחיותו (ראה סע' ז', ח' ו-ט' להחלטה בפרשת טייב). בהסתמך על בג"צ 60/83 (שעת נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לז(1) 754, להלן: פס"ד שעת) חזר בית המשפט וקבע כי לא ניתן לבטל בדיעבד תקופת מאסרו של עותר אותה ריצה בגין קנס (שם, 756). הלכה זו שנקבעה בפס"ד שעת הנחתה את בית המשפט במקרים אחרים כמו עזאיזה (ע"פ 1909/09 עזאיזה נ' מדינת ישראל - הנשיאה ביניש כתוארה אז). יתר על כן גם אם אותו אסיר לא הוחתם על טופס הפעלת פקודת המאסר אך הוכח כי ידע על הוצאתה ולא נקט כל צעד בעניינה אלא לאחר שסיים לרצות תקופת המאסר חלף הקנס, לא תעמוד לו עוד הזכות לעשות כן (רע"ב 1104/11 עודה נ' שירות בתי הסוהר). עוד נקבע שיש לתת משקל לפער הזמנים בין המועד בו הושת על האסיר לשלם את הקנס, לבין המועד בו הוגשה הבקשה לביצוע התשלום. 15. המאסר במקום קנס נושא אופי עונשי ואכיפתי כאחד. מאחר שכאמצעי הוא בא ליצור תמריץ לתשלום הקנס ובמועד, מחייב החוק ריצוי עונש המאסר חלף הקנס קודם למאסר רגיל, עד כדי כך, שמאסר במקום קנס - בהעדר הוראה מפורשת אחרת (ראה סעיף 71(ה) לחוק העונשין) מצטבר לכול מאסר אחר, "לרבות מאסר בשל אי תשלום קנס אחר" ולעניין סדר נשיאתו, מורה סעיף 46 לחוק העונשין על הקדמת ריצויו, עד כדי כך, שאם היה האסיר במאסר פלילי בעת שהוטל ליו מאסר בשל אי תשלום קנס, יופסק אותו מאסר לשם נשיאת המאסר חלף הקנס, וישוב האסיר לשאת את המאסר הפלילי לאחר שתמה תקופת ריצוי המאסר בגין אי תשלום הקנס. כפי שהובהר בפס"ד טייב לוח הזמנים לתשלום הקנס אינו יכול להיות נתון לבחירתו של האסיר ולא ניתן לאפשר החזרת גלגל הקנס והמאסר לאחור. תוצאה כזו אילו נבחרה הייתה נוגדת לאינטרס הציבור. 16. יישומם של עקרונות אלה במקרה דנן, מורים כי הקנס הוטל על העותר בעבירת תעבורה עוד משנת 2006, פקודת המאסר הוצאה ב-2012, המאסר הופעל והעותר ריצה אותו ביוני 2012, לאחר ששירות בתי הסוהר באמצעות המנהלה לתשלום קנסות אפשרה ביצוע התשלום קודם להפעלת המאסר. כבר ביולי 2012 ידע העותר כי ריצה את עונש המאסר חלף הקנס, הגם שלא הוחתם העותר על טופס הפעלת פקודת המאסר בשל אי תשלום הקנס. הבקשה לתשלום הקנס הועלתה לראשונה, עם הגשת העתירה. 17. עונש המאסר במקום קנס הוא אמצעי ענישה בעל אופי מיוחד העומד לעצמו כקטגוריה נפרדת, ואין לכלול אותו בגדר עונש המאסר הרגיל שהוטל על נאשם לצורך חישוב תקופת המאסר המרבית הקבועה לצד העבירה אותה ביצע (ע"פ 5023/99 חכמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 406, 420ד-ה, ראה גם דעת המיעוט של כבוד השופט טירקל, שם 414). יחד עם זאת, מבחינת מהות המאסר חלף קנס הוא בגדר "מאסר פלילי", כהגדרתו בסעיף 47(ד) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) - ההגדרה שם: ""מאסר פלילי" - מאסר שהוטל במשפט פלילי כעונש בשל עבירה, לרבות מאסר בשל אי תשלום קנס...". כך גם לצורך הסמכות הנתונה לבית המשפט להורות על נשיאת מאסר חלף קנס בעבודות שירות (ע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' מחמד עלי חן ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418), הגם שנושא זה ראוי כי ככלל ייקבע על ידי בית המשפט בו נקבע שיעור הקנס. לענייננו, הפועל היוצא מן האמור, שאין תחולה במקרה דנן של שחרור מינהלי, לפי סעיף 68ג לפקודת בתי הסוהר על העותר. 18. הטענה העיקרית של העותר היא, כי שירות בתי הסוהר יצר מצג באופן התנהלות, עד כדי כך שבפועל לא רק הוא חשב וידע כי תאריך שחרורו הוא 7/10/12 אלא שידיעה זו אף הייתה נחלת מנהל האגף. ואכן כפי שהובהר, משביקש העותר לצאת לחופשה סבר גם מנהל האגף כי מדובר בחופשה שבסופה ישוחרר העותר ממאסר. רק משהועבר הנושא ליחידת הרישום ותיקו נבדק מחדש, הודע לעותר כי עליו יהיה להשלים את מלוא תקופת המאסר, קרי; עד 16/12/12. הכלל הוא שכאשר צד אחד מציג מצג מסוים, לרבות הבטחה, בפני האחר, והאחרון, שבפניו הוצג המצג, מסתמך עליו בתום לב ובאופן סביר ועקב כך משנה מצבו לרעה, עשוי הצד שהציג המצג להיות מנוע מלהתכחש לו (ראה לצורך השוואה ע"א 6996/97 חברת א. עבאדה בע"מ נ' רשות הפיתוח על ידי מינהל מקרקעי-ישראל, פ"ד נג(4) 117, להלן: פס"ד עבאדה). 19. כאשר מייחסים הצגת מצג לרשות מינהלית ומבקשים להקים השתק כנגד אותה רשות מינהלית עלול הדבר ליצור קושי מיוחד, וזאת בשל השלכות רוחב שיכולות להיות לתופעה כאמור, לרבות האפשרות כי עקרונות של המשפט המינהלי יופרו ובמקרה של הוראות חוק ברורות ועוד בתחום הפלילי, כי ההקפדה הנדרשת בנוגע ליישום הוראות חוק בכלל, והוראות חוק פליליות, בפרט - הוראות שאינן נתינות להתניה, לא יישמרו. במקרה כגון זה, יש לנסות ולאתר את נקודת האיזון בין הקפדה נדרשת על עקרון חוקיות בכלל, ושמירה על הוראות חוק בתחום הפלילי לבין האינטרסים של הפרט - ויכול שיהיו פרטים נוספים בעלי אינטרסים דומים - הכול כאשר אכן מדובר בפרט שהסתמך בתום לב ובסבירות על מצג של הרשות. אכן כפי שהובהר, אין להשלים עם המשך אופן התנהלות המשיב, בנוגע לנוהל שחרור מינהלי, לרבות אופן תיעוד ריצוי מאסר חלף קנס, לרבות נהלי תקשורת בין האגפים השונים בתוך שירות בתי הסוהר, ואולם אין לאכוף שחרור מינהלי, תוך הפרת הוראות חוק מפורשות, וכאשר בסופו של דבר, הבחירה אם לשלם הקנס או לרצות עונש מאסר בשל אי תשלום הקנס - נתונה הייתה לעותר עצמו. הודע לעותר על החובה לשלם הקנס, הוא ידע שאם הקנס לא ישולם תופעל תקופת מאסר מצטברת, ועוד ידע לפחות ביולי 2012, כי זו הועמדה על ארבע שנים וחודש וכי תקופת המאסר בשלמותה תסתיים ב- 16/12/2012. לכן הטענה כי לא ידע על ריצוי המאסר חלף קנס, אינה יכולה להתקבל, לפחות לא אחרי יולי 2012. 20. השינוי בפקודת בתי הסוהר, תיקון 41, שאפשר שחרור מינהלי הגביל הפעלת הסמכות באורך תקופת מאסר פלילי מצטברת והעותר לא הכחיש טענת המשיב, כי מידע כזה הובא לידיעת האסירים בלוח המודעות. ועוד, הגם שבעניינו לא חל שינוי בתקן הכליאה או בנתונים אחרים שהיה בהם לשנות את מועד השחרור המינהלי שצוין, עדיין יש להסכים שמעצם מהותו של השחרור המינהלי, ספק אם הוא יוצר זכות קנויה לאסיר ספציפי, למעט ההסתייגות מפירוט של הנתון האמור, בטופס שהיית אסיר בבית הסוהר. 21. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי נוצר מצג המקים השתק מפני שחרור ממינהלי מוקדם של העותר. יחד עם זאת, ועל דרך ההשוואה לבג"צ 3363/91 רפל נ' שר הבטחון, פ"ד מו(1) 397, על שירות בתי הסוהר להיות ערים לעובדה כי טופס "שהיית אסיר בבית סוהר" בו מפורטים פרטי האסיר, ובו מצוין תאריך שחרור מוקדם ספציפי הנכון לכאורה לגבי אותו אסיר, ושאינו מותנה באורך תקופת המאסר, יוצר ציפייה ברורה אצל האסיר והסתמכות שאכן הרשות המוסמכת והאמינה תעמוד מאחורי "ההבטחה" על שחרור מוקדם, וככול שהיא מבקשת לתקן הרישום, תעשה זאת במועד מוקדם, ולא בסמוך למועד השחרור הצפוי, לכאורה. התוצאה: 22. אשר על כן אני מורה על דחיית העתירה. למרות התוצאה האמורה, ועל-פי הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 62ב לפקודת בתי הסוהר ניתן צו המורה למשיב, בתוך 45 ימים מהיום - בין בדרך של תיקון תוכנת מחשב ובין בדרך של תיקון ידני, לבצע הפעולות הבאות: - לתקן ולעדכן טופסי שהיית אסיר בבית הסוהר באופן ששחרור מינהלי לא יחושב לגבי אסיר שתקופת מאסרו עולה על ארבע שנים בין בדרך של ציון מפורש כי אין אותו אסיר זכאי לשחרור מינהלי, ובין בדרך של הוספת הוראה כללית המביאה את תוכן הוראת סעיף 68ג לידיעת האסיר. ואולם, אין לקבל בשום מקרה חישוב שחרור מינהלי - תוך ציון תאריך מוקדם - לגבי אסיר שבמועד הנפקת המסמך אינו זכאי לשחרור כזה; - בנוסף, בתוך המועד הנ"ל על שירות בתי הסוהר להוציא נוהל לפיו עם תחילת עונש מאסר חלף קנס - (כמו גם לריצוי מאסר אזרחי) - יוחתם האסיר על טופס הפעלת המאסר, אורך תקופת המאסר ותאריך סיומו, לרבות ציון המאסר הפלילי המצטבר, בעקבות עונש מאסר חלף קנס; ועוד, פעולות המועברות לביצוע מיחידת הרישום למנהל האגף, צריכות להיות מגובות באישורים בכתב, עובר למועד ביצועם, כך שמנהל האגף לא יצטרך לסמוך על זכרונו לצורך ביצוע המשימות שנדרש לבצע. בנסיבות העניין ועל אף דחיית העתירה, יש לחייב את המשיב מס' 1 בהוצאות. המשיב מס' 1 ישלם לעותר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,500 ₪, בתוך 30 ימים מהיום. אין צו להוצאות נוספות.בית סוהר / כלאשחרור מנהלי מהכלאמאסרשחרור מוקדם מהכלאאסירים