##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת הינה גב' _________, ת.ז. _________, המתגוררת ברחוב _________, _________, אלמנה המגדלת את בתה הסובלת ממחלות ואת נכדה הקטין. 2. הנתבע הינו מר _________, ת.ז. _________, חוקר פרטי בעל רישיון, אשר משרדו ממוקם ברחוב _________, _________. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. סך של 11,500 ₪ בגין שכר טרחה ששולם לנתבע ביתר, בניגוד לסיכום המקורי ובנסיבות של עושק וניצול מצבה. ב. סך של 2,772 ₪ בגין שכר טרחה ששולם לחוקר פרטי אחר, אשר נשכר עקב רשלנותו ומחדליו של הנתבע. ג. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪, לאור התנהלותו הפסולה של הנתבע, ניצול מצבה הרגיש של התובעת ובתה, והסבל הרב שנגרם להן. ד. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ה. כל סעד נוסף שייראה לכבוד בית המשפט צודק וראוי בנסיבות העניין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. בחודש נובמבר 2005 או בסמוך לכך, נולד נכדה של התובעת, כתוצאה מקיום יחסי מין בין בתה של התובעת לבין אדם שזהותו לא הייתה ידועה. 5. ביום 26.7.07, פנתה התובעת אל הנתבע, חוקר פרטי, על מנת שיאתר את אבי הקטין, וזאת מתוך מצוקה ורצון עז לזהות את האב. 6. התובעת, אלמנה המגדלת את בתה הסובלת מאפילפסיה וממחלות נפשיות ואת נכדה, הייתה במצב רגיש ופגיע, אשר נוצל על ידי הנתבע. 7. הנתבע דרש וקיבל מהתובעת שכר טרחה בסך 11,500 ₪, וזאת בניגוד לסיכום המקורי בסך 4,500 ₪, תוך ניצול מצבה ועושקה. 8. הנתבע התרשל בעבודתו, לא איתר את האדם הנכון, לא סיפק הוכחות לממצאיו, ולחץ על בתה של התובעת לזהות אדם שאינו רלוונטי. 9. עקב רשלנותו ומחדליו של הנתבע, נאלצה התובעת לשכור שירותיו של חוקר פרטי נוסף, אשר איתר את האדם שזוהה על ידי הבת כאבי בנה, ושילמה לו סך של 2,772 ₪. 10. עילת התביעה נולדה עם גילוי רשלנותו של הנתבע, ניצול מצבה של התובעת, והצורך לשכור חוקר פרטי נוסף, וכן עם דרישתו של הנתבע לתשלום נוסף עבור חקירה חדשה. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. עניינה של תביעה זו בסכום כספי שאינו עולה על הסכום הקבוע בחוק לסמכות בית משפט לתביעות קטנות, ועל כן הסמכות העניינית נתונה לכבוד בית משפט זה. 12. מקום מגוריה של התובעת, _________, ומקום משרדו של הנתבע, _________, מצויים בתחום סמכותו המקומית של כבוד בית משפט זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת תום הלב וניצול מצוקה ## 13. הנתבע ניצל באופן ציני את מצבה הרגיש והפגיע של התובעת, אלמנה המגדלת בת חולה ונכד, ופעל בחוסר תום לב מובהק תוך עושק וסחיטת כספים ממנה, דבר המהווה הפרה יסודית של חובת תום הלב החלה על כל צד לחוזה. 14. התנהלות הנתבע כללה דרישת שכר טרחה מופרז בסך 11,500 ₪, בניגוד לסיכום המקורי בסך 4,500 ₪, תוך ניצול מצוקתה של התובעת והפעלת לחץ בלתי הוגן עליה, ובכך פגע באופן חמור באוטונומיה של רצונה החופשי. 15. הנתבע לא הסביר לתובעת באופן ברור ומפורש כי התשלום אינו מותנה בתוצאה, וניצל את חוסר הבנתה ואת מצבה הנפשי המעורער על מנת לגבות ממנה סכומים גבוהים בהרבה מהמקובל והסביר. 16. הנתבע פעל בניגוד לעקרונות היסוד של הגינות ויושר החלים על בעלי מקצוע, ובמיוחד על חוקרים פרטיים, אשר מחויבים לסטנדרטים אתיים גבוהים, ובכך גרם לתובעת נזק כספי ועוגמת נפש רבה. 17. התנהגותו של הנתבע, אשר כללה דרישות כספיות נוספות עבור חקירה חדשה בסך 2,500$, לאחר שכבר שילמה סכום גבוה, מהווה דוגמה מובהקת לחוסר תום לב קיצוני ולניסיון להמשיך ולנצל את מצוקתה של התובעת. ## רשלנות מקצועית ## 18. הנתבע התרשל באופן חמור בביצוע עבודתו כחוקר פרטי, בכך שלא איתר את האדם הנכון ולא סיפק הוכחות מספקות לממצאיו, ובכך גרם לתובעת נזק ישיר ועקיף. 19. הנתבע לא פעל במיומנות ובזהירות הנדרשות מחוקר פרטי סביר, ולא ביצע את פעולות החקירה באופן שיטתי ומקצועי מספיק, דבר שהוביל לאיתור אדם שאינו רלוונטי לעניין. 20. הנתבע לחץ על בתה של התובעת לזהות את האדם שאיתר, למרות שבתה שללה מכל וכל את האפשרות שזהו אבי בנה, ובכך פעל בניגוד לאינטרס של התובעת ובתה. 21. הנתבע לא סיפק לתובעת דו"ח חקירה מפורט ומנומק מספיק, ולא הציג בפניה את כל הראיות והממצאים באופן שקוף וברור, ובכך מנע ממנה להבין את היקף העבודה שבוצעה ואת טיב הממצאים. 22. רשלנותו של הנתבע באה לידי ביטוי גם בכך שלא החתים את התובעת על הסכם שכר טרחה מפורט וברור, ובכך יצר אי-בהירות ואי-הסכמה לגבי היקף העבודה והתשלום. ## הפרת חובת הזהירות ## 23. הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כחוקר פרטי, בכך שלא נקט באמצעים סבירים למנוע נזק לתובעת, ובמיוחד לאור מצבה הרגיש והפגיע. 24. הנתבע היה צריך לצפות כי התנהלותו הרשלנית והבלתי מקצועית תגרום לתובעת נזק כספי ועוגמת נפש, ובכל זאת לא נקט בצעדים הנדרשים למנוע זאת. 25. חובת הזהירות של הנתבע כללה גם את החובה לוודא כי האדם המאותר אכן רלוונטי לעניין, וכי הזיהוי מתבצע באופן וודאי וללא לחץ, דבר שלא נעשה במקרה זה. 26. הנתבע לא דאג להגן על האינטרסים של התובעת ובתה, ובמקום זאת פעל באופן שהעמיק את מצוקתן וגרם להן להוצאות כספיות מיותרות. 27. הפרת חובת הזהירות של הנתבע הובילה לכך שהתובעת נאלצה לשכור שירותיו של חוקר פרטי נוסף, ובכך נגרם לה נזק כספי ישיר וברור. ## הפרת חובות אתיות ## 28. הנתבע הפר את תקנה 12 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972, בכך שלא פעל בהגינות ובשקיפות כלפי התובעת, ובמיוחד בכל הנוגע לשכר הטרחה. 29. הנתבע פעל בניגוד לעקרונות האתיקה המקצועית של חוקרים פרטיים, אשר מחייבים אותם לנהוג ביושר, בהגינות ובנאמנות כלפי לקוחותיהם, ובמיוחד כלפי לקוחות פגיעים. 30. הנתבע לא פעל לטובת האינטרס של התובעת, אלא לטובת האינטרס הכלכלי שלו, ובכך הפר את חובת הנאמנות המוטלת עליו כבעל מקצוע. 31. התנהלותו של הנתבע, אשר כללה לחץ על בתה של התובעת לזהות אדם שאינו רלוונטי, מהווה הפרה חמורה של כללי האתיקה המקצועית ופגיעה בכבוד המקצוע. 32. הנתבע לא פעל בשקיפות מלאה מול התובעת, לא סיפק לה את כל המידע הנדרש ולא הסביר לה את משמעות פעולותיו, ובכך הפר את חובת הגילוי הנאות. ## גביית שכר טרחה מופרז ובלתי סביר ## 33. הנתבע גבה מהתובעת שכר טרחה בסך 11,500 ₪, סכום מופרז ובלתי סביר בעליל, במיוחד בהשוואה לשכר הטרחה ששולם לחוקר הפרטי הנוסף עבור עבודה יעילה ומוצלחת. 34. הנתבע לא הוכיח כי שכר הטרחה שגבה מהתובעת היה סביר או מקובל, ולא הציג פירוט של שעות העבודה שבוצעו או של הפעולות שבוצעו, ובכך לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. 35. טענת הנתבע כי שכר הטרחה נקבע תוך התחשבות במצבה של התובעת, הינה טענה צינית וחסרת בסיס, שכן בפועל הוא ניצל את מצבה לגביית סכומים גבוהים. 36. העובדה שהנתבע לא החתים את התובעת על הסכם שכר טרחה בכתב, מחזקת את הטענה כי שכר הטרחה נגבה באופן שרירותי ובלתי הוגן. 37. השוואת שכר הטרחה ששולם לחוקר הפרטי הנוסף (2,772 ₪) עבור איתור מוצלח, לשכר הטרחה ששולם לנתבע (11,500 ₪) עבור איתור כושל, מוכיחה את חוסר הסבירות והמופרזות של הסכום שנגבה על ידי הנתבע. ## הטעיה ומצגי שווא ## 38. הנתבע הציג בפני התובעת מצגי שווא והטעיה בנוגע ליכולותיו ולאיתור האדם הנכון, ובכך גרם לה להאמין כי הוא פועל באופן מקצועי ויעיל. 39. הנתבע לא גילה לתובעת את כל הפרטים המהותיים בנוגע לחקירה, ובמיוחד את העובדה כי האדם שאיתר אינו רלוונטי, ובכך הטעה אותה והמשיך לגבות ממנה כספים. 40. הנתבע יצר מצג שווא כאילו הוא פועל בשיתוף פעולה מלא עם התובעת, בעוד שבפועל הוא ניצל את מצבה ופעל לטובת האינטרסים הכלכליים שלו. 41. הנתבע לא סיפק הוכחות לממצאים שהביא, ובכך יצר מצג שווא כאילו הוא ביצע עבודה יסודית ומקצועית, בעוד שבפועל עבודתו הייתה רשלנית וחסרת תועלת. 42. הטעיה זו גרמה לתובעת להמשיך ולשלם לנתבע סכומים גבוהים, מתוך אמונה כי הוא פועל לטובתה, בעוד שבפועל הוא פעל בניגוד לאינטרסים שלה. ## עוגמת נפש וסבל ## 43. התנהלותו הפסולה של הנתבע, רשלנותו, ניצול מצבה של התובעת וגביית שכר טרחה מופרז, גרמו לתובעת עוגמת נפש רבה, סבל נפשי ומתח רב. 44. התובעת, אלמנה המגדלת בת חולה ונכד, נאלצה להתמודד עם מצוקה כלכלית ונפשית קשה עקב התנהלותו של הנתבע, ובכך נגרם לה נזק בלתי ממוני משמעותי. 45. הלחץ שהופעל על בתה של התובעת לזהות אדם שאינו רלוונטי, גרם גם לבת סבל רב ולעוגמת נפש, והשפיע לרעה על מצבה הנפשי הרגיש. 46. התובעת נאלצה להשקיע זמן, מאמץ ומשאבים רבים בניסיון לתקן את נזקי הנתבע, ובכך נגרם לה סבל נוסף ומיותר. 47. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת פיצוי הולם בגין עוגמת הנפש והסבל שנגרמו לה, וזאת כביטוי לחומרת מעשיו של הנתבע ולפגיעה בזכויותיה. ## אי-קיום הסכם ## 48. הנתבע הפר את ההסכם שבין הצדדים, בכך שלא ביצע את עבודתו כנדרש, לא איתר את האדם הנכון ולא סיפק את השירות המקצועי שהובטח. 49. הנתבע הפר את ההסכמה הראשונית לגבי שכר הטרחה בסך 4,500 ₪, ודרש סכום גבוה בהרבה, ובכך הפר את תנאי ההתקשרות הבסיסיים. 50. הנתבע לא עמד בהתחייבותו לספק לתובעת תוצאות חקירה אמינות ומוכחות, ובכך הפר את מהות ההסכם שבין הצדדים. 51. אי-קיום ההסכם על ידי הנתבע גרם לתובעת נזק ישיר, בכך שנאלצה לשלם סכומים גבוהים עבור שירות שלא ניתן כראוי, ולשכור שירותים נוספים. 52. הפרת ההסכם על ידי הנתבע מהווה עילה לתביעה כספית, וזאת בנוסף לעילות הנזיקיות והאתיות. ## אחריות אישית של הנתבע ## 53. הנתבע, כחוקר פרטי בעל רישיון, נושא באחריות אישית מלאה למעשיו ומחדליו, לרבות רשלנותו, ניצול מצבה של התובעת והפרת חובותיו האתיות. 54. הנתבע פעל באופן אישי ובלתי מקצועי, ובכך גרם לתובעת נזק ישיר וברור, ועל כן עליו לשאת בתוצאות מעשיו. 55. אין כל הצדקה לפטור את הנתבע מאחריות למעשיו, שכן הוא פעל במודע ובחוסר תום לב, תוך ניצול מצוקה וגביית כספים שלא כדין. 56. אחריותו של הנתבע נובעת גם מהיותו בעל מקצוע, אשר מחויב לסטנדרטים גבוהים של התנהגות ומקצועיות, ואשר הפר אותם באופן בוטה. 57. כבוד בית המשפט מתבקש להטיל על הנתבע את מלוא האחריות למעשיו ולחייבו בפיצוי התובעת בגין כל נזקיה. ## נזקים ## 58. לתובעת נגרמו נזקים כספיים ישירים בסך 14,320 ₪, הכוללים את שכר הטרחה ששולם לנתבע ביתר ואת שכר הטרחה ששולם לחוקר הפרטי הנוסף. 59. בנוסף לנזקים הכספיים הישירים, נגרמו לתובעת נזקים בלתי ממוניים בדמות עוגמת נפש, סבל נפשי ומתח רב, אשר יש לאמוד אותם בסך 5,000 ₪. 60. הנזקים נגרמו לתובעת באופן ישיר ובלעדי עקב רשלנותו, ניצול מצבה והפרת חובותיו של הנתבע. 61. התובעת זכאית לפיצוי מלא בגין כל נזקיה, לרבות ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. 62. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת את מלוא סכום התביעה, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן פסק דין בנושא תביעה נגד חוקר פרטי:## פסק דין 1. לפניי תביעה קטנה כספית ע"ס 14,320 ₪, שהגישה התובעת כנגד חוקר פרטי, להחזר שכר ששילמה לו, עבור שירות שביצע עבורה וכן החזר שכר טרחה ששילמה לחוקר פרטי נוסף. 2. בחודש נובמבר 2005 או בסמוך לכך, נפגשה בתה של התובעת עם אדם שזהותו אינה ידועה לה וכתוצאה מקיום יחסי מין נולד לה בנה, נכדה של התובעת. התובעת ביקשה לאתר את אבי הקטין ולשם כך פנתה אל הנתבע ביום 26.7.07, והזמינה חקירה לשם איתור. 3. לטענת התובעת, אלמנה המגדלת את בתה הסובלת מאפילפסיה וממחלות נפשיות ואת נכדה, עשק אותה הנתבע וסחט ממנה שכר טרחה בסך 11,500 ₪, במקום 4,500 ₪ שהוסכם מראש. בנוסף, איתר החוקר אדם אשר אינו רלבנטי לעניין והיא נאלצה לשכור שירותיו של חוקר נוסף. לטענתה, התרשל הנתבע בעבודתו, לא הסביר לה שהתשלום אינו מותנה בתוצאה, ולחץ על בתה לזהות את האדם שאיתר, על מנת שתודה שזהו אבי בנה. כן, הנתבע לא סיפק הוכחות לממצאים שהביא, ודרש, עבור חקירה חדשה, סך 2,500$ נוספים. 4. הנתבע הכחיש את טענות התובעת מכל וכל; לטענתו, בעת הזמנת החקירה מסרה הבת מספר מועט של פרטים ביחס לאדם ששמו "איציק" והנתבע עמל וטרח והושקעה עבודה רבה. לצורך אימות פרטים, כך נטען, הגיע הנתבע לבית התובעת ובתה למעלה מעשר פעמים וניסה לרענן את זיכרונה של הבת. הנתבע הבהיר לא פעם, שהתשלום אינו מתונה בתוצאות החקירה וכי התשלום הוא עבור העבודה המבוצעת. בנוסף, בתום החקירה איתר הנתבע, כך נטען, אדם אשר פרטיו תואמים את הפרטים שמסרה הבת. עוד צוין שהבת סירבה לזהות את האדם המאותר, כפי שסוכם עמה מלכתחילה. הנתבע הוסיף וטען כי התרשם שהבת מונעת מפחדים אשר מונעים ממנה למסור פרטים אודות אבי בנה וייתכן כי היא מאוימת. הטענה בדבר עושק, הוכחשה מכל וכל, ונטען כי המדובר בהוצאת דיבה. שכר הטרחה, כך נטען נקבע תוך התחשב במצבה של התובעת, שאם היה מחושב לפי שעות עבודה, היה גבוה בהרבה. 5. הנתבע לא החתים את התובעת על הסכם שכר טרחה ובפי התובעת שתי טענות; ראשית, שתשלום שכר הטרחה היה מותנה בתוצאה, ושנית, שהסכום הינו מופרז ובלתי סביר. ביחס לטענה הראשונה, בתקנה 12 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972 נקבע שעל חוקר פרטי חל איסור להתנות את שיעורו של שכר הטרחה בתוצאת החקירה. סבורני שהנתבע, אשר מודע לתקנות (שכן בסעיף 9.ו. לדו"ח החקירה צוין כך) לא עבר על האיסור ומשכך טענה זו, דינה להידחות. ביחס לטענתה השנייה של התובעת, התובעת הגישה במהלך הדיון מיום 2.11.08 דו"ח של החוקר הפרטי הנוסף שאת שירותיו נאלצה לשכור ואשר הוא, לדבריה, איתר את האדם שאותו זיהתה הבת כאבי בנה (ת/1). מדו"ח זה עולה שפעמיים הגיע החוקר לבית המאותר בעיר לוד, במסווה של אדם שמעוניין לרכוש את הרכב אשר הוצע למכירה על ידי אותו אדם וכן קיים עמו שיחת טלפון אחת. בביקור השני נכחו התובעת והבת ברכב במקום סמוך למפגש של החוקר עם האדם המאותר, והבת הודיעה בהתרגשות כי האדם המאותר, הוא אכן אבי בנה. עבור שני מפגשים אלה ושיחת טלפון אחת שילמה התובעת שכר טרחה בסך 2,772 ₪, כולל מע"מ. לא הובהר, לא בדו"ח ולא על ידי התובעת, מי איתר את אותו "איציק" המתגורר בלוד ואשר הציע את רכבו למכירה, כיצד נעשו פעולות האיתור ומהו היקפן. פעולות האיתור שביצע הנתבע, כפי שפורטו על ידו בדו"ח הסופי שהוגש לתובעת נושא תאריך 30.9.07, הינן רחבות היקף וניכר כי בוצעו ביסודיות; הנתבע הגיש דו"ח מפורט בן חמישה עמודים, ובו פירוט הפרטים שנמסרו לו בתחילה על ידי הבת (ובתחילה טענה הבת ששמו של האדם הינו "יוסי"), פירוט הפעולות שבוצעו על ידו לרבות חקירות הבת, חקירות סביבתיות באזור בית שמש, חקירה ב"אופיס דיפו", חקירה במושב "נוחם" וחקירה בחברת "דפרון". בסופה של החקירה אותר אדם שפרטיו תאמו את הפרטים שמסרה הבת, אך התובעת טוענת שהבת שללה מכל וכל את האפשרות שזהו אבי בנה. יוער, כי אותו אדם המתגורר בעיר לוד, אותו זיהתה הבת באופן וודאי כאבי בנה, אשר אותר כאמור על ידי חוקר פרטי אחר, ביצע בדיקת אבהות גנטית, בה נתגלה כי הוא אינו אבי הקטין. 6. מאחר שאין לפניי הסכם בכתב, והתובעת לא הביאה כל ראיה כי שכר טרחה ששילמה עבור הפעולות שבוצעו אינו סביר או אינו מקובל, סבורני שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה; התובעת העידה שבתחילה סוכם סך 4,500 ₪. לאחר מכן, בהפתעה, לטענתה, הודיע לה הנתבע שככל שהחקירה תסתבך, תשלם לו בהתאם, והיא נתנה הסכמתה לכך (עמ' 5, ש' 13). לטענת הנתבע, סוכם ששכר הטרחה ייגבה בהתאם לפעולות שבוצעו לפי מפתח של שעות עבודה. הנתבע העיד שאין בידיו פירוט של הפעילות וכן טען שעבד בתיק חוקר נוסף, לו שולם סך 3,000 ₪. לא שוכנעתי שהנתבע הפעיל על התובעת לחץ כלשהו וכאשר פעולותיו נעשו תוך שיתוף פעולה מלא בינו ובין התובעת. 7. אשר על כן, התובענה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 300 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 יום ולאחריו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.כתב תביעהמסמכיםחוקר פרטי