##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ _________, יליד 1938, ת.ז. _________, תושב _________, חולון, אשר נפגע בתאונה נשוא תביעה זו. 2. הנתבעת 1, עיריית חולון, תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש], תפקידה לדאוג לתקינות התשתיות הציבוריות בתחומה, לרבות מדרכות וכבישים. 3. הנתבעת 2, חברת "אולניק עבודות עפר בע"מ", ח.פ. _________, קבלן משנה אשר ביצע עבודות במקום התאונה, בהזמנת הנתבעת 1. 4. הנתבעת 3, חברת "נתיבי הנגב בע"מ", ח.פ. _________, קבלן ראשי אשר התקשר עם הנתבעת 1 לביצוע העבודות, והיה אחראי על פיקוח ובטיחות העבודות. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, לרבות כאב וסבל, הוצאות רפואיות, הפסדי השתכרות (אם יוכחו), והוצאות נלוות, בסך כולל של 6,750 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל. 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. 7. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על חלוקת האחריות בין הנתבעות באופן שישקף את מידת רשלנותה של כל אחת מהן, וכן לחייב את הנתבעת 3 לשפות את הנתבעת 1 בגין כל סכום שתשלם לתובע, לרבות הוצאות משפט, בגין הפרת חובתה החוזית לדאוג לכיסוי ביטוחי. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 8. ביום 19/3/2002, בסביבות השעה 10:00 בבוקר, בעת שהתובע הלך על מדרכה ברחוב _________, חולון, הוא נתקל במרצפת שהוסרה והועתקה ממקומה, כתוצאה מעבודות שבוצעו במקום על ידי הנתבעת 2, בהזמנת הנתבעת 1 ותחת אחריותה של הנתבעת 3. 9. כתוצאה מהנפילה, נגרם לתובע שבר באפו, אשר הצריך טיפול רפואי מיידי וגרם לו לכאב וסבל ניכרים, וכן לדימומים חוזרים ונשנים באף גם לאחר מכן, כפי שפורט בחוות דעת רפואית שתוגש. 10. התאונה נגרמה עקב רשלנותן של הנתבעות, אשר לא דאגו לתקינות המדרכה, לא הציבו גידור מתאים, לא סיפקו מעבר חלופי בטוח, ולא פיקחו כנדרש על ביצוע העבודות באופן שימנע סיכון לעוברים ושבים. 11. עילת התביעה נולדה ביום התאונה, 19/3/2002, עם התרחשות הנזק כתוצאה מהמפגע במדרכה. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 12. סכום התביעה, כפי שפורט לעיל, מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום. 13. מקום התאונה, רחוב _________, חולון, מצוי בתחום סמכותו המקומית של בית משפט השלום במחוז תל אביב. ## ה. פירוט הטענות ## ## אחריות עיריית חולון כמחזיקת מקרקעין ## 14. הנתבעת 1, עיריית חולון, כרשות מקומית וכמחזיקת המקרקעין הציבוריים בתחומה, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי כלל הציבור, ובפרט כלפי עוברים ושבים במדרכותיה, לדאוג לתקינותן ולבטיחותן של המדרכות ולמנוע קיומם של מפגעים העלולים לגרום נזק. 15. חובת הנתבעת 1 לדאוג לתקינות המדרכות קיימת גם בעת ביצוע עבודות על ידי קבלנים מטעמה, והיא אינה יכולה להתנער מאחריותה זו באמצעות העברתה לקבלנים, שכן אחריותה כרשות מקומית היא אחריות ראשונית ובלתי ניתנת להעברה. 16. הנתבעת 1 התרשלה בכך שלא פיקחה כנדרש על ביצוע העבודות על ידי הנתבעת 2 והנתבעת 3, ולא וידאה כי העבודות מתבצעות באופן בטוח וכי המדרכה נשארת תקינה ונטולת מפגעים עבור הולכי הרגל. 17. המפגע במדרכה, בדמות מרצפת שהוסרה והועתקה ממקומה, נוצר ביוזמת הנתבעות ובידיעתן, ולא היה בגדר פגם שנוצר במהלך טבעי של העניינים, ולכן הנתבעת 1 הייתה צריכה לצפות את הסיכון ולפעול למניעתו. 18. הנתבעת 1 לא העמידה בפני התובע כל חלופת מעבר אחרת ובטוחה יותר, ולא דאגה לגידור מתאים של אזור העבודות, ובכך הפרה את חובתה לדאוג לבטיחות הציבור ולמנוע סיכונים מיותרים. ## אחריות קבלן המשנה לביצוע העבודות ## 19. הנתבעת 2, כקבלן משנה שביצע בפועל את העבודות במקום התאונה, חבה חובת זהירות ישירה כלפי עוברים ושבים, לדאוג לביצוע העבודות באופן בטוח, למנוע מפגעים ולשמור על תקינות המעברים. 20. הנתבעת 2 התרשלה בכך שהותירה את המדרכה במצב מסוכן, עם מרצפת שהוסרה והועתקה ממקומה, מבלי לדאוג לתיקון המפגע או לגידורו באופן שימנע נפילה של הולכי רגל. 21. הנתבעת 2 הייתה צריכה לצפות כי השארת המדרכה במצב זה עלולה לגרום לתאונות, ובפרט לנפילות של הולכי רגל, ובכך הפרה את חובתה לנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת נזק. 22. הנתבעת 2 לא דאגה להצבת שלטי אזהרה מתאימים וברורים, או לכל אמצעי אחר שיזהיר את הולכי הרגל מפני המפגע, ובכך הגבירה את הסיכון להתרחשות התאונה. 23. הנתבעת 2 לא פעלה להחלפה תדירה של המרצפות השבורות או המוסרות, ובכך תרמה להיווצרות המפגע ולהתרחשות התאונה, למרות שיכלה להקטין את הסיכון באופן משמעותי. ## אחריות הקבלן הראשי לפיקוח ובטיחות ## 24. הנתבעת 3, כקבלן ראשי האחראי על העבודות, חבה חובת זהירות כלפי הציבור לדאוג לפיקוח נאות על ביצוע העבודות, לוודא עמידה בתקני בטיחות ולמנוע מפגעים העלולים לסכן את הולכי הרגל. 25. הנתבעת 3 התרשלה בכך שלא פיקחה כנדרש על עבודות הנתבעת 2, ולא וידאה כי המדרכה נשארת בטוחה למעבר הולכי רגל, ובכך אפשרה את היווצרות המפגע שגרם לתאונה. 26. הנתבעת 3 הייתה צריכה לצפות את הסיכון הטמון בעבודות מסוג זה, ובפרט את האפשרות להיווצרות מפגעים במדרכה, ולנקוט באמצעים סבירים למניעתם, דבר שלא נעשה. 27. הנתבעת 3 הפרה את חובתה החוזית כלפי הנתבעת 1 לדאוג לכיסוי ביטוחי המכסה גם את אחריותה של הנתבעת 1, ובכך גרמה לנתבעת 1 נזק עקיף בדמות חשיפה לתביעה זו. 28. הנתבעת 3, יחד עם הנתבעת 2, נטלה על עצמה סיכון ידוע מראש כי אירוע כפי שארע אכן עלול להתרחש, ועל כן אין אירוע זה בגדר אירוע בלתי צפוי שלא ניתן היה למנוע. ## חובת זהירות מושגית וקונקרטית ## 29. קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעות כלפי הולכי רגל במדרכות, לדאוג לבטיחותם ולמנוע מפגעים העלולים לגרום לנזקי גוף. 30. חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעות התגבשה בנסיבות המקרה, כאשר ביצעו עבודות במדרכה והותירו אותה במצב מסוכן, עם מרצפת שהוסרה ממקומה, ובכך יצרו סיכון בלתי סביר לתובע. 31. הנתבעות היו צריכות לצפות כי השארת המדרכה במצב זה עלולה לגרום לנפילות ולנזקי גוף להולכי רגל, ובפרט לאנשים מבוגרים, ובכך הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן. 32. הפסיקה קבעה כי רשות מקומית וקבלנים מטעמה חבים חובת זהירות מוגברת כלפי הציבור בכל הנוגע לתקינות תשתיות ציבוריות, ובפרט במקומות בהם מתבצעות עבודות. 33. אי עמידה בחובת הזהירות המושגית והקונקרטית של הנתבעות מהווה רשלנות, אשר גרמה באופן ישיר לנזקי הגוף של התובע. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 34. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין רשלנותן של הנתבעות, אשר הותירו את המדרכה במצב מסוכן עם מרצפת שהוסרה, לבין נפילתו של התובע ונזקי הגוף שנגרמו לו. 35. אלמלא רשלנותן של הנתבעות, אשר לא דאגו לתקינות המדרכה או לגידורה, התובע לא היה נתקל במרצפת ולא היה נופל, ובכך לא היה נגרם לו שבר באף. 36. הקשר הסיבתי המשפטי מתקיים אף הוא, שכן הנזק שנגרם לתובע הוא נזק צפוי וטבעי הנובע מהשארת מדרכה במצב מסוכן, והוא אינו רחוק מדי או בלתי סביר. 37. הנתבעות לא הוכיחו כי קיים גורם זר מתערב שניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותן לבין הנזק, ועל כן הן אחראיות במלואן לנזקים שנגרמו לתובע. 38. העובדה שהמפגע השתרע על פני שטח נרחב, ולא הועמדה חלופת מעבר בטוחה, מחזקת את הקשר הסיבתי בין מחדלן של הנתבעות לבין התאונה. ## רשלנות תורמת של התובע ## 39. כבוד בית המשפט יתבקש לקבוע כי רשלנותו התורמת של התובע, אם בכלל, אינה עולה על 25%, וזאת לאור העובדה שהמפגע השתרע על פני מרבית המשטח, דבר שחייב את התובע לנהוג בזהירות מרובה ותוך תמרונים בין מרצפת למרצפת. 40. למרות שהמפגע היה נראה לעין, הנתבעות לא סיפקו חלופת מעבר בטוחה, ובכך אילצו את התובע לעבור במקום המסוכן, תוך נטילת סיכון מחושב שאינו שולל את אחריותן העיקרית. 41. הפסיקה קבעה כי גם במקרים בהם קיים מפגע גלוי, אין בכך כדי לפטור את הרשות המקומית והקבלנים מאחריותם המלאה, אלא לכל היותר להפחית את שיעור הפיצויים בגין רשלנות תורמת. 42. אין לייחס משקל רב לשאלת הצבת שלטי אזהרה, שכן המפגע היה ברור וגלוי, אך היעדר חלופת מעבר בטוחה הוא הגורם המכריע בהפחתת שיעור הרשלנות התורמת. 43. התובע, כאדם מבוגר, נאלץ להתמודד עם מפגע מורכב ורחב היקף, ועל כן אין להטיל עליו רשלנות תורמת בשיעור גבוה יותר מ-25%, כפי שנקבע בפסיקה במקרים דומים. ## נזקי הגוף שנגרמו לתובע ## 44. כתוצאה מהתאונה, נגרם לתובע שבר באפו, אשר הצריך טיפול רפואי וגרם לו לכאב וסבל ניכרים, כפי שפורט בחוות דעת רפואית שתוגש. 45. התובע סובל גם כיום מדימומים באף לאחר קבלת מכה, ולו קטנה, במקום הפגיעה, דבר המעיד על נזק מתמשך ופגיעה באיכות חייו. 46. הנזק שנגרם לתובע, בדמות שבר באף וכאב וסבל, מוערך בסך של 9,000 ש"ח, וזאת בהתחשב בגילו של התובע ובאופי הפגיעה. 47. בנוסף לכאב וסבל, נגרמו לתובע הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לטיפולים, והפסדי ימי עבודה (אם יוכחו), אשר יפורטו בראיות שיוגשו. 48. כבוד בית המשפט יתבקש לפסוק לתובע פיצויים בגין כלל ראשי הנזק, לרבות כאב וסבל, הוצאות רפואיות, והפסדים נלווים, בתוספת הצמדה וריבית כחוק. ## הפרת חובה חקוקה ## 49. הנתבעות הפרו חובות חקוקות המוטלות עליהן מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש] ותקנות הבטיחות בעבודה, אשר מחייבות אותן לדאוג לתקינות המדרכות ולבטיחות העוברים ושבים. 50. הפרת החובות החקוקות על ידי הנתבעות גרמה באופן ישיר לנזקי הגוף של התובע, שכן המטרה של החובות הללו היא למנוע נזקים מסוג זה. 51. הנתבעות לא הוכיחו כי נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת הנזק, ועל כן הן אחראיות בגין הפרת חובה חקוקה. 52. הפסיקה קבעה כי הפרת חובה חקוקה מהווה עילה נזיקית עצמאית, המזכה את הנפגע בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו. 53. הנתבעות, כגופים מקצועיים, היו צריכות להיות מודעות לחובות החקוקות המוטלות עליהן ולפעול בהתאם, ואי עמידה בהן מהווה רשלנות והפרת חובה חקוקה. ## אחריות ביחד ולחוד ## 54. הנתבעות אחראיות ביחד ולחוד לנזקי התובע, שכן רשלנותן המשותפת היא שגרמה לתאונה ולנזקים. 55. חלוקת האחריות בין הנתבעות לבין עצמן אינה מעניינו של התובע, והוא זכאי לקבל את מלוא הפיצוי מכל אחת מהן, או מכולן יחד. 56. כבוד בית המשפט יתבקש לקבוע כי הנתבעת 1 (העירייה) תישא ב-25% מהפיצוי, ואילו הנתבעת 2 (קבלן המשנה) תישא ביתרה, וזאת בהתאם לממצאי פסק הדין המקורי. 57. הנתבעת 3 (הקבלן הראשי) תחויב לשפות את הנתבעת 1 בגין כל סכום שתשלם לתובע, לרבות הוצאות משפט, בגין הפרת חובתה החוזית לדאוג לכיסוי ביטוחי. 58. עקרון האחריות ביחד ולחוד נועד להבטיח כי הנפגע יקבל את מלוא הפיצוי המגיע לו, ללא קשר לחלוקת האחריות הפנימית בין המזיקים. ## חובת הקטנת הנזק ## 59. התובע פעל להקטנת נזקיו ככל הניתן, ופנה לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר התאונה, וכן שיתף פעולה עם כל ההליכים הרפואיים הנדרשים. 60. התובע לא יכול היה למנוע את התאונה, שכן המפגע היה רחב היקף ולא הותיר לו חלופת מעבר בטוחה, ועל כן אין לייחס לו אי-עמידה בחובת הקטנת הנזק. 61. הנתבעות, לעומת זאת, לא פעלו להקטנת הסיכון מראש, ולא דאגו לתיקון המפגע או לגידורו, ובכך הגדילו את הנזק הפוטנציאלי. 62. הפסיקה קבעה כי חובת הקטנת הנזק מוטלת על הנפגע, אך אין לדרוש ממנו לנקוט באמצעים בלתי סבירים או מסוכנים. 63. בנסיבות המקרה, התובע פעל באופן סביר והגיוני, ואין לייחס לו כל מחדל בהקטנת נזקיו. ## פיצוי בגין כאב וסבל ## 64. התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל שנגרמו לו כתוצאה מהשבר באף, הטיפולים הרפואיים, וההשלכות המתמשכות של הפגיעה. 65. הפיצוי בגין כאב וסבל ייקבע על ידי כבוד בית המשפט בהתאם לשיקול דעתו, תוך התחשבות באופי הפגיעה, גילו של התובע, והשפעתה על איכות חייו. 66. הפסיקה קבעה כי פיצוי בגין כאב וסבל נועד לפצות את הנפגע על הסבל הפיזי והנפשי שנגרם לו, ואין צורך להוכיח נזק ממוני ישיר. 67. הפיצוי המוערך בסך 9,000 ש"ח בגין כאב וסבל, לפני הפחתת רשלנות תורמת, משקף באופן הולם את חומרת הפגיעה והסבל שנגרם לתובע. 68. כבוד בית המשפט יתבקש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה. ## הוצאות רפואיות והוצאות נלוות ## 69. התובע נאלץ לשאת בהוצאות רפואיות שונות כתוצאה מהתאונה, לרבות ביקורים אצל רופאים, רכישת תרופות, וטיפולים נוספים, אשר יפורטו בראיות שיוגשו. 70. בנוסף להוצאות הרפואיות, נגרמו לתובע הוצאות נלוות, כגון הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, אשר יפורטו בראיות שיוגשו. 71. התובע זכאי להחזר מלא של כל ההוצאות הרפואיות והנלוות שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, בתוספת הצמדה וריבית כחוק. 72. הפסיקה קבעה כי נפגע זכאי להחזר הוצאות סבירות שהוציא לצורך טיפול בנזקיו, ואין צורך להוכיח כי ההוצאות היו הכרחיות באופן מוחלט. 73. כבוד בית המשפט יתבקש לפסוק לתובע החזר מלא של כל ההוצאות הרפואיות והנלוות, בתוספת הצמדה וריבית כחוק. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן פסק דין בנושא תביעה נגד עיריית חולון:## פסק - דין 1. כללי 2. התובע, תושב חולון, יליד 1938, הגיש תביעה כנגד עיריית חולון (להלן:"העירייה") וכנגד אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים (להלן:"קבלן המשנה") וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 19/3/02 בשעה 10:00 לערך (להלן:" התאונה"). לטענת התובע, הוא נתקל במרצפת שהוסרה ו/או הועתקה ממקומה , בעטיין של עבודות שבוצעו ע"י ע"י קבלן המשנה ועפ"י הזמנת העירייה. 3. העירייה הגישה כתב הגנה וכן שלחה הודעה לצד שלישי כנגד חברת נתיבי איילון בע"מ להלן :"הקבלן הראשי") ,בטענה כי בהתאם לחוזה שנחתם ביניהם ( להלן:" החוזה"), היה על הקבלן הראשי לדאוג לביטוח העירייה בפוליסות ביטוח המכסות את אחריותה בגין ביצוע העבודות נשוא התביעה ובאם זה לא מלא אחר התחייבותו כלפיה - עליו לשפותה בגין כל פיצוי שיוטל עליה, אם יוטל. כן נטען ע"י העירייה כי האחריות לאירוע התאונה לא מוטלת עליה, אלא על קבלן המשנה אשר עבד במקום. 4. הקבלן הראשי וקבלן המשנה, יוצגו ע"י שמגד חברה לניהול תביעות בע"מ, והציגו חזית אחידה. הקבלנים טענו כי יש לדחות את תביעת התובע, שכן התובע נטל על עצמו סיכון כשעבר במקום , התובע יכול היה למנוע את התאונה שכן היה עליו להבחין במצב במרצפות, לא ניתן היה לבצע את העבודות תוך יצירת אזור סטרילי עבור עוברים ושבים, העבודות היו נתונות כל העת לפיקוח הרשויות אשר לא העירו להם על אופן ביצוען וכי הם הציבו שלטים המזהירים את העוברים ושבים מפני העבודות המבוצעות במקום. בנסיבות אלו נטען כי יש לדחות את תביעת התובע ואין כל מקום לקבלה ולו גם באופן חלקי. הקבלן הראשי הוסיף וטען כי האחריות לאירוע, כפוף לטענותיו כלפי התובע, מוטלת על העירייה בלבד אשר לא פקחה כנדרש על ביצוע העבודות ולא פעלה כפי שהיה עליה לפעול מתוקף מחויבותה כרשות מקומית. באשר לטענת העירייה כי היה על הקבלן הראשי לדאוג להוצאת כיסוי ביטוחי המכסה גם את אחריות העירייה- לא הועלה ע"י הקבלן הראשי כל נימוק עניני מדוע לא גרם להוצאת כיסוי ביטוחי, כאמור. להערכתי ,אכן הוצא ,לבקשת הקבלן הראשי, כיסוי ביטוחי המכסה גם את אחריות העירייה , שאם לא כן מה טעם היה בטענת נציגת "שמגד" כי קיים לעירייה כפל ביטוח. מאחר ולא נטען ע"י העירייה כי הוצא לה כיסוי ביטוחי , לבקשת הקבלן הראשי, ומאחר ולא נשלחה הודעה לצד שלישי כנגד אותה מבטחת "אלמונית"- אין בהערכתי זו כדי להשפיע על הכרעתי בתיק זה, שכן,כאמור, לא הוכח בפני כי הוצאה לעירייה פוליסת ביטוח ע"י מבטחת כל שהיא, לרבות אותה מבטחת "אלמונית". 5. חלוקת האחריות בין הצדדים 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את ראיותיהם, לרבות התמונות שהוגשו ע"י התובע ובהן נצפה מקום נפילתו- הגעתי למסקנה כי המדרכה עליה הלך התובע, אכן היוותה מפגע שיש בו כדי לגרום לתאונות , מהסוג שאכן ארע. איני חולק על טענות הנתבעות כי לא לניתן ליצור אזור סטרילי , במהלך ביצוע העבודות. כן אני מעריך כי הנתבעות אכן פעלו בהתאם להוראות הרשויות ותחת פיקוחן. ברם, אין בכך כדי לפטור את הנתבעות, לרבות הצד השלישי, בגין אחריותם כלפי העוברים ושבים. הנתבעות, לרבות הצד השלישי, נטלו על עצמם סיכון ידוע מראש כי ארוע , כפי שארע, אכן עלול להתרחש ועל כן אין ארוע זה בגדר ארוע לא צפוי שלא ניתן היה למונעו. הנתבעות לא העמידו בפני העוברים ושבים, לרבות לתובע, כל חלופת מעבר אחרת ובטוחה יותר. 7. בנסיבות אלו, מוטלת על הנתבעות , ביחד ולחוד, האחריות לארוע התאונה. חבות העירייה הינה בגין חבותה כרשות מקומית, עפ"י פקודת העיריות לדאוג לתקינות המדרכות , גם בעת ביצוען של עבודות ע"י קבלן, ואילו קבלן המשנה חב בגין אחריותו הישירה לתקינות המעברים במהלך ביצוע העבודות. אין המדובר, כפי שנטען בפני, בפגם שנוצר במהלך הטבעי של העניינים ואשר העיריה לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת עליו. פגם זה נוצר ביוזמת הנתבעות ובידיעתן ומטעם זה חלה עליהן החבות בגין נזקים הנגרמים כלפי צד שלישי. 8. יחד עם זאת, המפגע נראה לעין בבירור ועל כן היה על התובע ללכת במקום בזהירות יתר. בנסיבות אלו מוטלת על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 25% לארוע התאונה. למעלה מן הדרוש אציין כי אין משקל לשאלה באם הוצבו שלטי אזהרה במקום, שכן אין מחלוקת כי היה על התובע להבחין במפגע שהשתרע על פני שטח נרחב. לא מצאתי לנכון להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור גבוה יותר שכן המפגע השתרע על פני מרבית המשטח, דבר שחייב את התובע לנהוג בזהירות מרובה ותוך תמרונים בין מרצפת למרצפת וממקום למקום, על מנת למנוע את התאונה. 9. הנתבעות, ובכללן הצד השלישי, יכלו להקטין את הסיכון שנוצר לו היו דואגות להחלפה תדירה של המרצפות השבורות , דבר שלא נעשה על ידן. 10. בחלוקת הפיצוי בין הנתבעות , בינן לבין עצמן , תשא הנתבעת מס’ 1 - העיריה ב-25% מהפיצוי, לרבות הוצאות המשפט, ואילו הנתבעת מס’ 2 - קבלן המשנה תשא בכל היתרה. 11. באשר להודעה לצד שלישי - אני מקבל את טענות העירייה כי היה על הצד השלישי לדאוג להוצאת הכיסוי הביטוחי ומשלא עשה כן הוא חב בגין הפרת חובתו החוזית. באשר לתביעת השיפוי בגין האחריות הנזיקית לא מצאתי לנכון לחייב את הצד השלישי לשפות את העירייה בעילה זו. 12. גובה הנזק 13. בגין התאונה נגרם לתובע שבר באפו אשר בעטיו הוא נאלץ לפנות לקבלת טיפול רפואי. כן טען התובע כי גם כיום אפו מדמם לאחר שהוא מקבל מכה , ולו גם קטנה , במקום הפגיעה. בנסיבות העניין אני מעריך ב­- 9,000 ₪ את הפיצוי המגיע לתובע בגין כאב וסבל, עקב השבר שנגרם לאפו .לאחר הפחתת רשלנות תורמת מועמד הפיצוי על סך של 6,750 ₪. 14. אשר על כן אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,750 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט, לרבות אגרה, בסך כולל של 700 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין על הצד השלישי - הקבלן הראשי לשפות את הנתבעת מס’ 1 - העיריה בגין כל סכום שתשלם לתובע , כאמור, בצרוף הוצאות משפט,לרבות אגרה בגין ההודעה לצד שלישי, בסך כולל של 600 ₪ . פסק הדין ישלח לצדדים בדואר. רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.כתב תביעהמסמכיםתאונות נפילהתביעה נגד עירייהעירייהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה