התניית ביטוח נהג נקוב בשם - תאונת דרכים

התובע בטח את הרכב, תגמולי הביטוח לא שולמו לו, מאחר ונטען כי הביטוח שנרכש היה עבור נהג נקוב בשם (התובע בלבד), עובדה שמוכחשת על ידי התובע. להלן החלטה בנושא התניית נהג נקוב בשם תאונת דרכים: פסק דין מבוא 1. זוהי תביעה כספית על סך 74,000 ₪ - רוב רובה, 64,000 ₪ בגין נזק לרכב (10,000 ₪ בגין שכירת רכב חלופי). 2. רכבו של התובע, רכב מסוג מזדה לנטיס מ"ר 6764227 (להלן: "הרכב"), ניזוק בתאונת דרכים ביום 5.7.03, שעה שחברו נהג בו. הרכב הוכרז כ"אבדן גמור" על ידי שמאי מטעם הנתבעות. 3. התובע בטח את הרכב אצל הנתבעת 1, באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "הסוכנות"). תגמולי הביטוח לא שולמו לו, מאחר ונטען כי הביטוח שנרכש היה עבור נהג נקוב בשם (התובע בלבד), עובדה שמוכחשת על ידי התובע. גרסאות הצדדים 4. התובע מספר בתצהירו, כי לפני שרכש את הרכב היה בבעלותו רכב אחר מסוג פיאט אונו (החל מאוגוסט 2000), רכב שבוטח בביטוח כל נהג באמצעות הסוכנות (נספח ג' לתצהיר); בחודש ספטמבר 2002 הודיע התובע לגב' אתי מהסוכנות כי מכר את הפיאט ובעקבות הודעה זו בוטלה כמובן הפוליסה (נספח ה' לתצהיר).לאחר כחודש, כאשר רכש התובע את רכב המזדה, התקשר טלפונית לסוכנות. לדבריו, "בשיחה עם גברת אתי ביקשתי ביטוח מקיף לרכב לכל נהג מעל גיל 24... הנתבעת 2 באמצעות גברת אתי ו/או אדם אחר מטעמה מילאו הצעת ביטוח על דעת עצמם וחתמו בעצמם על ההצעה. ברצוני לציין כי לא נתבקשתי להגיע לחתום על ההצעה כמו כן רק לאחר התאונה וכאשר גיליתי כי חברת הביטוח מתנערת מאחריות ביקשתי לצלם את תיק הפוליסה ולתדהמתי הרבה גיליתי את הצעת הביטוח האמורה וכי מי שחתם על ההצעה הינו אדם בשם אלי אותו אינני מכיר ומעולם לא דיברתי עמו. החתימה על הצעת הביטוח איננה חתימתי ומעולם לא קיבלתי את העתק הצעה זו ו/או העתק הפוליסה אשר הונפקה עבורי. היות והעתקי הפוליסה והעתק ההצעה מעולם לא נשלחו למעני הרי שלא יכולתי לדעת טרם קרות התאונה על הסייג בפוליסה שנכתב ללא בקשתי וללא ידיעתי... מעולם לא ביקשתי מהנתבעת 2 ו/או מנציגיה להנפיק עבורי פוליסת ביטוח לנהג נקוב בשם. את כל הפוליסות שלי ביקשתי להנפיק לכל נהג מעל גיל 24..." (סעיפים 17 - 19 לתצהיר). 5. אין חולק כי הביטוח נרכש בשיחה טלפונית בין התובע לבין אתי, היא הגב' אתי מוסרי. בתצהירה היא מספרת כי "במהלך חודש אוקטובר 2002, במועד שאינו זכור לי במדויק, פנה התובע טלפונית לסוכנות, וביקש לקבל הצעת מחיר לביטוח מקיף לרכב מסוג מאזדה לאנטיס... במענה לשאלתי באשר לזהות הנהגים אשר יעשו שימוש ברכב, השיב התובע כי הוא לבדו ינהג ברכב וכי הוא בן 26 שנים" (סעיף 2 לתצהיר, נספח א' - העתק תרשומת השיחה הטלפונית). ובהמשך: "בהתאם לאמור, ולאחר בדיקה שערכתי בקשר עם עלות הפרמיה, חזרתי ומסרתי טלפונית לתובע הצעת מחיר על בסיס נהג יחיד (נקוב שם) מעל גיל 26 והתובע ביקש לשקול בדבר (העלות עמדה בסך של 4,824 ₪). זמן קצר לאחר מכן חזר התובע, טלפונית וביקש לערוך עבורו את הפוליסה, על בסיס נהג יחיד נקוב בשם - אשר תוקפה תחל ביום 16.10.02 ובאותו מעמד מולאה הצעת הביטוח... בהתאם לבקשתו, הופקה הפוליסה על בסיס המידע וההנחיות שמסר התובע, עבור נהג יחיד, נקוב בשם, שהינו התובע. הנתונים בהצעת הביטוח מולאו על בסיס המידע וההנחיות שמסר התובע ובין היתר, מסר התובע את סוג הרכב והדגם, מס' השילדה, תאריך הלידה שלו וכיוצ"ב. הצעת הביטוח מולאה, טלפונית, על פי הנחיותיו ודרישותיו של התובע ובין היתר, ביקש התובע ביטוח על בסיס העובדה כי הוא לבדו יעשה שימוש ברכב. ההצעה מולאה טלפונית ונחתמה על ידי, בשם התובע. התובע קיבל הנחה בגין כיסוי לנהג יחיד בסך של כ - 400 שקלים" (סעיפים 3 - 4 לתצהיר, נספח ב' - הצעת הביטוח). דיון 6. לצד המחלוקת המרכזית, התעוררה "מחלוקת משנה" בדבר שליחת הפוליסה לתובע והגעתה לידיו. אתי מוסרי מצהירה כי "עם הפקת הפוליסה הוספתי ושלחתי את הפוליסה לביתו של התובע בהתאם לכתובת שמסר הנ"ל - כמפורט בהצעת הביטוח ובפוליסה (רחוב שבטי ישראל 28 יפו)..." (סעיף 5 לתצהיר, העתק הפוליסה ומכתב שצורף לו - נספחים ג', ד'). בעדותה חזרה על כך, תוך פירוט סדר הדברים, כך שפעם אחת נשלחת תעודת החובה ובהמשך הפוליסה עצמה (עמ' 21 לפרוטוקול). התובע, כאמור לעיל, טוען כי מעולם לא קיבל את הפוליסה בדואר. על מנת לתמוך בטענה זו, הובאו מטעמו שני תצהירים נוספים, של אמו, הגב' מרגלית בהרי, ושל חברו, מר מאיר אודי; השלושה חברו יחדיו והגיעו למשרדי הסוכנות לאחר שהתובע קיבל מהסוכנות תשובה שהביטוח אינו חל. מרגלית מספרת בתצהירה כי "הסיבה בשלה הלכנו לסוכנות הביטוח הייתה לצורך צילום תיק הפוליסה על כל המסמכים שבו... כל הרכבים של משפחתנו היו מבוטחים בסוכנות להט אור, היא הנתבעת 2, אשר מעולם לא שלחה את פוליסות הביטוח לביתנו לאחר הנפקתן... בעת שהיינו בסוכנות הביטוח ניגש אלי (התובע - א.ז.) לסוכן הביטוח חנן ושאל אותו בנוכחותי 'מדוע לא שלחו לו את הפוליסות הביתה?'. חנן השיב לו כי אין זה ממנהגם לשלוח ללקוחות פוליסות ביטוח וכי הם עובדים על אמונה. לפני שעזבנו ביקש אלי מסוכן הביטוח יצחק ידיד לוי את תיק הפוליסה שבמשרדם כדי לצלמו אך הוא סרב בתוקף לתת לו את התיק. לאור סירובו לתת לאלי לצלם את התיק התערבתי ולקחתי את תיק הפוליסה מהסוכן" (סעיפים 3 - 5 לתצהיר). בחקירתה הנגדית חזרה העדה על הדברים והוסיפה כי במשך שנים נתקבלו בדואר רק תעודות החובה, לא הפוליסות עצמן, וכי הדבר לא הטריד אותה מכיוון שהסוכנות ביטחה "את כל המפעל של בעלה בעבודה" והיא סמכה על הסוכן (עמ' 17 לפרוטוקול). החבר, מאיר אודי, הצהיר כי "... בעת שהיינו בסוכנות הביטוח ניגש אלי לסוכן הביטוח ושאל אותו בנוכחותי 'מדוע לא שלחו לו את הפוליסות הביתה?'. חנן השיב לו כי אין זה ממנהגם לשלוח ללקוחות פוליסות ביטוח וכי הם עובדים על אמונה... לפני שעזבנו ביקש אלי מאחד הסוכנים את תיק הפוליסה שבמשרדם כדי לצלמו אך הוא סרב בתוקף לתת לו את התיק. אימו של אלי... לקחה את תיק הפוליסה מהסוכן" (סעיפים 4 - 5 לתצהיר). בעדותו בפניי חזר על הדברים, אך טען כי מי שאמר את הדברים היה זה שישב באותה שעה מחוץ לאולם (מי שנכח באותו יום היה יצחק לוי, לא חנן). יצחק ידיד לוי, מבעלי הסוכנות, הצהיר כי הנוהג הוא לשלוח את הפוליסות לכתובתם של המבוטחים וכך גם נעשה במקרה זה (סעיף 4 לתצהיר; עמ' 23 לפרוטוקול). 7. אין כל הגיון בטענת התובע בהקשר זה. התובע גם לא טוען כי לאחר "חטיפת" התיק ממשרדי הסוכנות לשם צילומו, מצא בו את הפוליסה המקורית. עדותה של אתי בדבר הנוהל הקבוע של שליחת הפוליסות אמינה בעיניי. הפוליסה נשלחה לאותה כתובת שבה נתקבלו מסמכים קודמים מהסוכנות. חזקה גם על דבר דואר זה (נספחים ג', ד', לתצהירה) שהגיע לתעודתו. יותר סביר לקבוע, כי התובע לא מצא לנכון לבדוק את תנאי הפוליסה, מאחר וסבר כי הכל ברור ומוסכם. שאלה נפרדת היא, כאמור, מה סוכם ומה הובן. 8. שתי העדויות הרלוונטיות הן של התובע ושל אתי. לכל אחת מהן "יתרונות" ו"חסרונות", במישור הראייתי. לתובע, מטבע הדברים, אינטרס ברור לקבלת דמי הביטוח, אך עדותו היא עדות ישירה. לסוכנות, מצד שני, אין ולא היה אינטרס לפגוע בתובע או למכור לו פוליסה זולה יותר מאשר ביקש, אלא נהפוך הוא. עם זאת, אתי מעידה על השתלשלות האירועים על סמך ה"נוהל" והמסמכים שבתיק, שהרי לא ניתן לזכור בדיוק כל מילה שנאמרת בטלפון עם כל מבוטח (דבריה של אתי עצמה, עמ' 22 לפרוטוקול). הרושם שאני קיבלתי הוא, שנוצר פער, הנובע מעולם מושגים שונה מבחינה מקצועית בין התובע לבין אתי, בין ההבנה של כל אחד מהם את ההתקשרות. התובע, מצדו, הפסיק את ביטוח הפיאט (שלא היה מקיף אלא צד ג', אך לא כלל מגבלה של נהג נקוב) וכעבור זמן קצר ביקש לערוך ביטוח לרכב שרכש, המזדה, למעשה "אותו ביטוח", בתוספת הביטוח המקיף. בהחלט סביר, שהתובע נשאל על ידי אתי מי ינהג ברכב והוא השיב שהרכב שלו ולשימושו, דברים שתורגמו על ידי אתי למינוח הביטוחי "נהג יחיד", שעה שהתובע כלל לא מתכוון למצב דברים, שלפיו ייאסר על כל אחד אחר לנהוג, בניגוד למה שהיה עד אותו יום. הרושם שלי בדבר אותה אי הבנה מתחזק לאור תגובת התובע ואמו, אותה תגובה זועמת, שהתבטאה גם בחטיפת תיק המסמכים בעת הפגישה בסוכנות. מובן שאין להצדיק התנהגות כזו, אך יש בה כדי ללמד על ההפתעה שאחזה בתובע ברגע שנמסר לו שהאירוע לא מכוסה, במיוחד שעה שביטוח החובה מכסה כל נהג (הגם שאז לא נהגו האבחנות הנוהגות כיום בביטוח החובה). בנסיבות שבהן היה התובע מבוטח בעבר בביטוח כל נהג, גם אם לא ביטוח מקיף אלא צד ג' בלבד, כלומר חל שינוי מהותי באשר לזהותו של מי שאמור לנהוג ברכב, מן הראוי היה, מצד הסוכנות, שלא להסתפק בשיחת טלפון (ואף לא בשיגור הפוליסה בדואר) אלא להבהיר את הדברים באופן מפורש יותר, בין היתר על ידי זימון התובע לסוכנות או למצער באמצעות החתמתו על טופס ההצעה, בליווי הסברים מפורטים. היה מקום גם לצפות את האפשרות, שהתובע יסמוך על האמור בתעודת ביטוח החובה, תוך שהוא איננו מודע לפרמטרים המשליכים על דרך ניסוחה, בהשוואה לביטוח המקיף. התובע, מצדו, היה אמור להיות ערני הרבה יותר לכל רכיבי הפוליסה, במיוחד לאור שאלות הסוכנת, וכן היה עליו לעיין בפוליסה עצמה עם קבלתה. 9. נותר להכריע, על מי ובאיזה שיעור יש להטיל את הסיכון, לאור אי ההבנה האמורה, ומכלול נסיבות העניין. יצוין, כי הגם שעסקינן ביחסים חוזיים, אין מניעה "לחלק את האשם", במקרה מתאים. פוליסת ביטוח היא חוזה, לכל דבר ועניין. הסוגיה של "אשם תורם" בדיני החוזים נבחנה לעומקה בע"א 3912/90 EXIMIN נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז (4) 64 (1993), ואומצה שם. כב' הנשיא שמגר הצביע על שלוש דרכים אפשריות לעניין דרך חלוקת האחריות: חלוקה לפי השוואת מידת חוסר תום הלב, שדבק בכל אחד מהצדדים; חלוקה לפי השוואת התרומה הסיבתית של כל אחד מהצדדים לנזק; חלוקה תוך שילוב בין השתיים. וראו גם: פרופ' אריאל פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, 1997), בעיקר עמ' 203 - 204, 207 - 208. עקרון זה יושם גם בחוזה ביטוח. אפנה, למשל, לע"א (מחוזי ת"א) 3009/99 ש.א. סיגר טרייד בע"מ נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי, כרך לג (2), 265 (2001), שם התברר מקרה של תביעה בגין נזקי פריצה לעסק, ושל טענה בדבר אי התקנת אמצעי מיגון נדרשים ומסירת ידיעות כוזבות על היקף הנזק. נקבע, כי בנסיבות שבהן קיבל המבוטח לידיו דרישות לבצע מיגונים נוספים, אך לא הגיב על כך, ואילו המבטחת לא וידאה כנדרש שהדרישה אכן מולאה, יש לחלק את האחריות. במקרה הנוכחי, בשים לב למידת ה"תרומה" של כל אחד מהצדדים לקרות הנזק, אני רואה לנכון לזכות את התובע בפיצוי חלקי בלבד, בשיעור של 35,000 ₪, נכון להיום. 10. בשולי הדברים אזכיר כי, כאמור, אין חולק כי ברכב נהג חברו של התובע, אבי אוחיון, שלדברי התובע, היה אז כבן 28 או 30 (עמ' 8 לפרוטוקול). הטענה כאילו נהג ברכב נהג צעיר, מתחת לגיל 24, לא נטענה בכתב ההגנה ומכל מקום לא הובאה על ידי הנתבעות ראיה לסתור את עדות התובע, עדות אשר, בנסיבות העניין, די בה. לסיכום 11. הנתבעות, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובע סך של 35,000 ₪. היה והסכום לא ישולם תוך 30 יום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.תאונת דרכיםביטוח רכב