השתתפות עצמית ביטוח אחריות צד ג

להלן פסק דין בנושא השתתפות עצמית ביטוח אחריות צד ג: פסק דין פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב, וזאת בעקבות דיון הוכחות אשר התנהל במעמד הצדדים במסגרת תביעה על סך של 6,644 ש"ח שהגישה התובעת כנגד הנתבע בסדר דין מהיר. התובעת אשר הינה חברת ביטוח התקשרה עם הנתבע בפוליסת ביטוח אחריות צד ג' שמספרה 8014005103 לתקופה שהחלה מיום 23.9.03 ועד ליום 30.9.04. בכתב התביעה נטען כי במסגרת פוליסה זו מחויב הנתבע בתשלום דמי השתתפות עצמית בגין תשלומים ששילמה התובעת לצד ג' בקשר עם מקרה הביטוח שארע ביום 25/11/03. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי מעולם לא ידע על דרישת צד ג' וכי התובעת שילמה לצד ג' את דמי הדרישה. הנתבע טוען כי אינו חייב בתשלום דמי ההשתתפות העצמית מאחר והתובעת פעלה על דעת עצמה ושילמה מבלי לקבל את גרסת הנהג ולא בדקה את נסיבות התאונה. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית ע"י מר אמנון חמוד, מנהל מחלקה בחברה התובעת. בתצהירו טען כי הנתבע לא דיווח כלל על התאונה ולא העביר לתובעת טופס הודעה על מקרה ביטוח כעולה מסעיף 22 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981. בתצהיר אף נטען כי לאחר שמכתב הדרישה נשלח אל התובעת, שלחה התובעת מכתב אל הנתבע ביום 7/11/04 בו דרשה למלא טופס הודעה על התאונה ולהחזירו אליה. אולם מכתב זה לא הגיע אל יעדו, התובעת טוענת כי נעשו מאמצים על ידה להשיג את טופס ההודעה הנדרש ולקבל את גרסת הנתבע לאירוע אך, מאמציה עלו בתוהו, ובעקבות זאת, נאלצה התובעת לפנות לחברת חקירות על מנת להשיג את הודעתו של הנתבע על התאונה. התובעת אף הוסיפה כי מאחר ולא קיבלה את טופס הודעת הנתבע, שילמה התובעת לצד ג' את סכום דרישתו בהתאם לסעיף 68 לחוק האמור. התובעת טוענת כי רק לאחר התשלום לצד ג' התקבל אצל התובעת טופס הודעת הנתבע יחד עם מכתב לפיו הוא מתנגד לשאת בתשלום דמי ההשתתפות העצמית שכן צד ג' הוא האחראי לתאונה. לעומתה, הנתבע בתצהירו המשיך להכחיש את דבר קבלת מכתבי התובעת למעט מכתב אחד מיום 31/10/05 אשר זכה למענה מצדו. הנתבע אף מעלה את הטענה כי סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח אינו חל עליו מאחר והתובעת לא פנתה אל הנתבע, לא ביקשה את גרסתו ושילמה לצד ג' על דעתה. במסגרת החקירות הנגדיות נחקרו הצדדים על תצהיריהם והם חזרו על טענותיהם. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי קיימות סתירות בגרסת התובע וכי טענותיו אינן רלבנטיות ואף אינן נתמכות בראיות רלבנטיות. עוד נטען כי הנתבע מסר מספר גרסאות סותרות בעניין ההודעה לחב' הביטוח, פעם הוא מודה כי הוא הודיע ופעם "אינו יודע" ו/או "אני לא הודעתי לסוכן הביטוח אבל אולי הנהג הודיע". כמו כן, נטען ע"י ב"כ התובעת כי אין לקבל את טענת הנתבע כי לא קיבל את המכתבים למעט מכתב הדרישה שנשלח אליו לאחר התשלום לצד ג' שכן טענה זו הינה ניסיון להתחמק מתשלום החוב. התובעת טוענת כי המכתב הראשון ומכתב הדרישה לתשלום השתתפות עצמית נשלחו לכתובתו של הנתבע. כמו כן, נטען כי המכתב הראשון שנשלח לנתבע לא הוחזר לתובעת ע"י הדואר ומכאן שניתן להסיק כי נמסר ליעדו כשם שהמכתב השני נמסר. על כן, לטענת התובעת, פעל הנתבע בניגוד להוראות החוק והפוליסה, לא מסר כל הודעה בדבר התאונה ואף לא השיב לפניותיה של התובעת בעקבות דרישתו של צד ג' לפיצוי ולכן, יש לקבל את התביעה. בסיכומי הנתבע חזר וטען כי התובעת צירפה לכתב התביעה ולתצהיר מטעמה מספר פניות שמתיימרות להיות הודעות/דרישות לנתבע, אך מלבד מכתבה מיום 31/10/05, לא קיבל הנתבע כל הודעה/דרישה או מכתב מהתובעת . הנתבע מציין בסיכומיו כי התובעת כלל לא הציגה כל מסמך ו/או אישור על פנייה לחב' החקירות וכי לא הצליחה התובעת להוכיח כי החברה ניסתה לאתר את הנתבע. עובדה זו מוכחת לטענת הנתבע באמצעות המסמכים הבאים: א. נספח ב'/1 לתצהיר התובעת איננו חתום וללא ציון תעודת זהות של הנמען. ב. נספח ב'/2 אינו מופנה אל הנתבע אלא לצד ג'. ג. נספח ו' נושא שם לא נכון וללא תעודת זהות ותאריך הוצאתו הינו 24.3.05 דבר הסותר את דברי עד התובעת "אם אתה מוציא את המכתב ביום מסוים- זה מקבל את התאריך של אותו יום". גם באשר לטופס ההודעה על התאונה נטען ע"י ב"כ הנתבע בסיכומיו כי הוא איננו חתום ע"י הנתבע . בנוסף לזאת, נטען כי התובעת מבססת את תביעתה על ההודעה אולם, עד התובעת אישש את העובדה כי קיימות שתי הודעות שונות לחלוטין מבחינת הכתב והתרשים. הנתבע הוסיף וטען כי אין מחלוקת כי לא הודיע על התאונה. הנתבע אף טען כי אינו חייב להודיע לחב' הביטוח כאשר לרכבו לא נגרם נזק אולם מנגד, לתובעת קיימת חובה להודיע לנתבע על תביעה שהוגשה מטעם צד ג' ואם הנתבע אינו מתנגד תוך 30 יום, אזי רשאית התובעת לשלם את הנזק ולהיפרע ממנו. הנתבע טען כי כל שנאמר בתצהיר העד מטעם התובעת נסתר בחקירה הנגדית ואפילו הוכח כי המכתבים אשר צורפו לתצהירו וכתב התביעה, הוכנו לאחר נקיטת ההליכים וגם טופס ההודעה הכפול חיזק את טענת הנתבע, על כן התובעת לא הוכיחה את תביעתה והתרשלה בכך ששילמה לצד ג' מבלי שהודיעה לנתבע על הדרישה. דיון סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, קובע: " בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו". מסעיף זה נלמד כי המבטח חייב להודיע למבוטח על דרישת הצד השלישי תוך 30 יום. הודעה זו הינה מעניקה למבוטח זכות להתנגד לדרישת הצד השלישי לתשלום תגמול הביטוח. סעיף 22 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א -1981 אשר הוזכר בטענות התובעת, קובע כדלקמן: " קרה מקרה ביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח. מתן הודעה מאת אחד מאלה משחרר את השני מחובתו"[הדגשה שלי מ.ת.]. מלשון הסעיף למדים כי בקרות מקרה ביטוחי יש להודיע על האירוע מיד לאחר שנודע למבוטח. מכאן שהודעה בדבר קרות אירוע הינה חובה ראשונית של המבוטח ליידע את המבטח מיד לאחר קרות המקרה על האירוע ונסיבותיו. אל מול סעיף זה, סעיף 68 האמור קובע שחובת ההודעה הינה חובה של חב' הביטוח והיא תיעשה לאחר שתתקבל דרישה מצד ג' לתשלום תגמוליו. במקרה דנן, התובעת העלתה את הטענה כי הנתבע כלל לא הגיש לה טופס הודעה בדבר קרות המקרה הביטוחי. אל מול טענתה זו, עולה כי גרסת הנתבע לעניין חובת הדיווח רוויה סתירות שכן בפרוטוקול הדיון מיום 30/4/07 השיב הנתבע "הודעתי לחברת הביטוח על התאונה" ומיד הוסיף "אני לא זוכר מתי הודעתי" לאחר מכן השיב "אני לא יודע, אולי הנהג אמר... אני לא הודעתי לסוכן הביטוח אבל אולי הנהג הודיע". לבסוף יודגש כי נטען בסעיף 13 בסיכומי הנתבע כי "אין מחלוקת כי לא הודיע על התאונה". על כן, הנני קובע כי הנתבע כלל לא הודיע לתובעת על התאונה. לעניין זה נטען ע"י הנתבע שמאחר ולא נגרם לרכבו כל נזק הוא אינו חייב להודיע לחברת הביטוח על האירוע. מעיון בכתב הגנתו ומתצהיר עדותו הראשית נלמד כי לא הוכיח הנתבע כי לא נגרם לרכבו כל נזק והנתבע לא הביא חוות דעת מטעמו או ראיות אחרות כדי לבסס ולהוכיח טענה זו. לעומתו, התובעת הוכיחה את הנזק שנגרם לצד ג' ע"י צירוף חוות דעת של שמאי מוסמך לתצהיר עדותה הראשית. בהתחשב בהיקף הנזק אשר נגרם לרכבו של צד ג', ברור הוא כי מדובר באירוע שהיה על הנתבע לדווח, הגם אם לא נגרם לרכבו, כפי שנטען על ידו, כל נזק. יצוין עוד בהקשר זה, כי התובעת לא שילמה את סכום הפיצוי באופן מיידי אלא בדקה את הדברים לאשורם ורק כעבור שנה מיום האירוע שילמה לצד ג' את סכום דרישתו. לסיכום נקודה זו, הנתבע, אם כן, לא הוכיח כי לא נגרם נזק לרכבו של צד ג' הנ"ל בעקבות התאונה, ואילו התובעת הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח כי אכן נגרם נזק לצד ג'. באשר לחובת ההודעה של חב' הביטוח, הנתבע טען כי לא קיבל כלל את המכתבים אשר חב' הביטוח טוענת כי שלחה אליו ומשכך אין לחייבו בתשלום ההשתתפות העצמית. גם אם טענת הנתבע לפיה לא קיבל הודעה כאמור ומתוקף סעיף 68 לחוק הנ"ל תתקבל, זכות ההתנגדות כאמור בסעיף 68 הנ"ל, אינה עומדת לנתבע שכן הנתבע לא קיים את חובתו הראשונית כפי שנקבעה בסעיף 22 ולא הגיש את טופס ההודעה על קרות האירוע לתובעת. מאחר ומדובר בחובה ראשונית, התנערותו או מחדלו של הנתבע מלהודיע לתובעת על קרות התאונה תחילה, פוטרת את התובעת בנסיבות שבפנינו מהחובה להודיע לנתבע אודות רצונה לסלק את התביעה בדרך של פשרה. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את דמי ההשתתפות העצמית בסך של 6,644 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 20/2/06 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 500 ₪ בגין הוצאות התובעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.השתתפות עצמיתביטוח אחריות