##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובעת, גב' _______, ת.ז. _________, ילידת _____, תושבת _________, _________, הינה אזרחית ותיקה בת למעלה מ-80 שנה, אשר רכשה יחד עם בעלה המנוח את הזכויות במשק חקלאי מס' ____ ב"_________ - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ" (חלקה ____ בגוש _________). התובעת רשומה במינהל מקרקעי ישראל כ"בר-רשות" יחיד. 2. הנתבע מס' 1, מר _______, ת.ז. _________, תושב _________, _________, הינו חתנה של התובעת, אשר חי בנפרד מבתה של התובעת. 3. הנתבעת מס' 2, גב' _______, ת.ז. _________, תושבת _________, _________, הינה אישה אשר עברה להתגורר עם הנתבע מס' 1 במקרקעין נשוא התביעה. ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על סילוק ידם של הנתבעים, יחד ולחוד, מכל חלקיה של יחידת משק מס' ____ ב"_________ - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ" (חלקה ____ בגוש _________), ולהשיב את החזקה המלאה והבלעדית במשק לידי התובעת. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום דמי שימוש ראויים לתובעת בגין השימוש במשק, החל ממועד הגשת התביעה ועד לפינוי בפועל, בסך של 800 דולר ארה"ב לחודש, או כל סכום אחר שייקבע על ידי כבוד בית המשפט. 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 7. התובעת ובעלה המנוח רכשו את הזכויות במקרקעין בשנת 1950, ועם פטירת בעלה בשנת 1977, עברו הזכויות על שמה בלבד, והיא רשומה כ"בר-רשות" יחיד במינהל מקרקעי ישראל. 8. בשנת 1975 הסכימו התובעת ובעלה כי יתנו לבתם ולנתבע מס' 1 זכויות לבניית יחידת מגורים נוספת כחלק מנחלתם, אולם הסכמה זו ניתנה לתא המשפחתי ולא לנתבע מס' 1 לבדו. 9. בשנת 1978 עזבה התובעת את המשק ומאז אינה מתגוררת בו, כאשר הנתבע מס' 1 ובתה של התובעת התגוררו במשק. 10. בשנת 1980 חתמה התובעת, מתוך לחץ, על מסמך המעניק לנתבע מס' 1 ולאשתו (בתה של התובעת) זכויות של "בן ממשיך", אולם חתימה זו ניתנה תחת נסיבות של לחץ ולא שיקפה רצון חופשי ומלא. 11. בשנת 1990 פרץ סכסוך בין הנתבע מס' 1 לבין אשתו, ומאז הם חיים בנפרד, כאשר הנתבע מס' 1 הכניס לביתו את הנתבעת מס' 2, אשר אינה בעלת זכויות כלשהן במשק. 12. בתאריך 13.8.97 חזרה בה התובעת מן ההסכמה למתן זכויות "בן ממשיך", וציינה כי הזכות ניתנה לבתה ולחתנה ביחד, כתא משפחתי, ולא לנתבע מס' 1 לחוד, וכי התנהגותו של הנתבע מס' 1 מהווה עילה לחזרה מהרשות. 13. עילת התביעה נולדה עם חזרתה של התובעת מהרשות שניתנה, ועם התנהגותו המחפירה של הנתבע מס' 1, אשר פועל בניגוד לזכויותיה של התובעת ומחזיק במשק שלא כדין. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 14. המקרקעין נשוא התביעה, יחידת משק מס' ____ ב"_________ - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ" (חלקה ____ בגוש _________), נמצאים בתחום שיפוטו של בית משפט נכבד זה. 15. שווי התביעה, הכולל את שווי הזכות לסילוק יד ואת דמי השימוש הראויים, מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## מעמדה של התובעת כברת רשות יחידה ## 16. התובעת הינה בעלת הזכויות הבלעדית במשק כ"ברת רשות" יחידה מול מינהל מקרקעי ישראל, לאחר פטירת בעלה המנוח בשנת 1977, וכל פעולה או הסכמה ביחס למשק טעונה את אישורה המפורש והחופשי. 17. מעמדה של התובעת כברת רשות יחידה מקנה לה את הזכות הבלעדית להחליט על זהות המחזיקים במשק ועל אופן השימוש בו, וכל התערבות בזכות זו מהווה פגיעה קניינית וחוזית. 18. העובדה שהתובעת אינה מתגוררת במשק מאז שנת 1978 אינה גורעת ממעמדה כברת רשות יחידה ואינה מקנה לנתבעים זכויות כלשהן במשק, אלא לכל היותר רשות שימוש הניתנת לביטול. 19. כל הסכמה שניתנה על ידי התובעת ביחס למשק, לרבות זו הנוגעת ל"בן ממשיך", כפופה למעמדה כברת רשות יחידה ולזכותה לחזור בה מהסכמות אלו בנסיבות המתאימות. 20. התובעת מעולם לא ויתרה על זכויותיה הבלעדיות במשק, וכל טענה בדבר העברת זכויות קנייניות או מעמד קבוע לנתבעים הינה חסרת בסיס משפטי ועובדתי. ## ביטול הרשות שניתנה לנתבע מס' 1 ## 21. התובעת חזרה בה מפורשות מהרשות שניתנה לנתבע מס' 1 להחזיק במשק, וזאת במכתב מיום 13.8.97, אשר מהווה הודעה ברורה וחד משמעית על ביטול הרשות. 22. רשות במקרקעין, ובפרט רשות שאינה מוגדרת כבלתי הדירה, ניתנת לביטול על ידי נותן הרשות בכל עת, ובמיוחד כאשר התנהגות מקבל הרשות אינה עולה בקנה אחד עם תנאי הרשות או עם ציפיות נותן הרשות. 23. העובדה שהרשות ניתנה לנתבע מס' 1 ולאשתו (בתה של התובעת) כתא משפחתי, והתא המשפחתי התפרק, מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ביטול הרשות שניתנה. 24. התנהגותו המחפירה של הנתבע מס' 1, לרבות הכנסת הנתבעת מס' 2 למשק ללא הסכמת התובעת וביצוע שינויים ושיפוצים ללא אישורה, מהווה עילה מספקת לביטול הרשות. 25. משבוטלה הרשות, הופכים הנתבעים למסיגי גבול, ועל כן קמה לתובעת הזכות לדרוש את סילוק ידם המיידי מהמשק. ## פגם בכריתת ההתחייבות למתן זכויות "בן ממשיך" ## 26. חתימת התובעת על המסמך משנת 1980, המעניק לנתבע מס' 1 ולאשתו זכויות של "בן ממשיך", נעשתה תחת לחץ כבד, ולא שיקפה את רצונה החופשי והמלא של התובעת. 27. לחץ זה, אשר הופעל על התובעת, אישה מבוגרת, פוגע בתוקפה המשפטי של ההתחייבות ומצדיק את ביטולה מכוח דיני החוזים, לרבות עילות עושק וכפייה. 28. התובעת לא קיבלה ייעוץ משפטי הולם טרם חתימתה על המסמך, ולא הייתה מודעת להשלכותיו המלאות והמרחיקות לכת, דבר המעיד על פגם ברצון. 29. המסמך לא נרשם כדין ולא קיבל את אישור המוסדות המיישבים, ובכך לא השתכללה העסקה למתן זכויות "בן ממשיך" באופן תקף ומחייב. 30. בהיעדר רישום ואישור כדין, אין למסמך תוקף מחייב כהתחייבות בלתי חוזרת, והוא נותר בגדר רשות הדירה הניתנת לביטול. ## התנהגות הנתבע מס' 1 בחוסר תום לב ## 31. הנתבע מס' 1 פעל בחוסר תום לב מובהק כלפי התובעת, תוך ניצול מצבה המבוגר והעובדה שאינה מתגוררת במשק, על מנת להשתלט עליו ולבצע בו שינויים ללא הסכמתה. 32. הכנסת הנתבעת מס' 2 למשק והתגוררותה בו, ללא כל זכות או הסכמה מצד התובעת, מהווה מעשה של חוסר תום לב ופגיעה בזכויותיה של התובעת. 33. ביצוע שינויים ושיפוצים מהותיים במשק ללא קבלת אישור מפורש מהתובעת, ובניגוד לרצונה, מהווה הפרה בוטה של חובת תום הלב ושל תנאי הרשות, ככל שזו ניתנה. 34. טענות הנתבע מס' 1 בדבר זכויותיו כ"בן ממשיך" אינן עולות בקנה אחד עם התנהגותו, אשר מעידה על ניסיון להשתלט על המשק תוך התעלמות מזכויותיה של התובעת. 35. חוסר תום הלב של הנתבע מס' 1 מצדיק את ביטול כל זכות, ככל שניתנה, ואת סילוק ידו המיידי מהמשק. ## אי רישום ואישור זכויות "בן ממשיך" ## 36. זכויות של "בן ממשיך" במשק חקלאי טעונות רישום ואישור של המוסדות המיישבים, ובהיעדר רישום ואישור כאמור, אין להן תוקף משפטי מחייב. 37. המסמך משנת 1980, עליו חתמה התובעת, לא נרשם כדין ולא קיבל את אישור המוסדות המיישבים, ולכן אינו יכול להקנות לנתבע מס' 1 זכויות קנייניות או מעמד של "בן ממשיך" בלתי הדיר. 38. הפסיקה קבעה כי בהיעדר רישום ואישור, ההתחייבות למתן זכויות "בן ממשיך" נותרת בגדר התחייבות אובליגטורית בלבד, הניתנת לביטול על ידי נותן הרשות. 39. אי השלמת הליכי הרישום והאישור במשך שנים רבות, מאז שנת 1980 ועד היום, מעידה על כך שהעסקה לא השתכללה ולא קיבלה תוקף מחייב. 40. כל עוד לא הושלמו הליכי הרישום והאישור, התובעת נותרה בעלת הזכויות הבלעדית במשק, ורשאית לחזור בה מכל הסכמה שניתנה. ## התחייבות למתנה הניתנת לביטול ## 41. ככל שייקבע כי ההסכמה למתן זכויות "בן ממשיך" מהווה התחייבות לתת מתנה בעתיד, הרי שהתובעת רשאית לחזור בה מהתחייבות זו מכוח סעיף 5(ב) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968. 42. התנהגותו המחפירה של הנתבע מס' 1 כלפי התובעת, לרבות הכנסת הנתבעת מס' 2 למשק וביצוע שינויים ללא הסכמתה, מהווה "התנהגות מחפירה" המצדיקה את ביטול המתנה. 43. התובעת לא ויתרה על זכותה לחזור בה מהמתנה, והודעתה מיום 13.8.97 מהווה מימוש כדין של זכות זו. 44. הפסיקה הכירה בזכותו של נותן מתנה לחזור בו מהתחייבותו במקרים של התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה, ואין ספק כי התנהגות הנתבע מס' 1 עונה על הגדרה זו. 45. ביטול ההתחייבות למתנה מחזיר את המצב לקדמותו, ומשמעותו כי לנתבע מס' 1 אין כל זכות להחזיק במשק. ## יחידת הדיור הנוספת שייכת לתובעת ## 46. יחידת הדיור הנוספת שנבנתה במשק הוקמה לאחר שהאישור לכך ניתן לתובעת ולבעלה המנוח, מכוח הסכם מיום 28.8.75, ולכן יש לראותה כשייכת לתובעת. 47. הנתבע מס' 1 לא הוכיח כי רכש זכויות קנייניות ביחידת הדיור הנוספת, וכל טענה בדבר בעלותו עליה הינה חסרת בסיס. 48. גם אם הנתבע מס' 1 השקיע כספים בבניית יחידת הדיור, אין בכך כדי להקנות לו זכויות קנייניות, אלא לכל היותר זכות לתבוע השבת השקעותיו, וזאת בכפוף לקיזוז דמי שימוש ראויים. 49. התובעת, כברת הרשות הבלעדית במשק, היא בעלת הזכות להחליט על גורל יחידת הדיור הנוספת, ועל זהות המחזיקים בה. 50. סילוק ידם של הנתבעים מהמשק כולל גם את סילוק ידם מיחידת הדיור הנוספת, אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהמשק. ## דמי שימוש ראויים ## 51. הנתבעים מחזיקים ומשתמשים במשק שלא כדין, ללא הסכמת התובעת ומבלי לשלם כל תמורה, ועל כן חייבים הם בתשלום דמי שימוש ראויים לתובעת. 52. דמי השימוש הראויים, כפי שהוערכו על ידי מתווכת, עומדים על סך של 800 דולר ארה"ב לחודש, וסכום זה משקף את שווי השימוש הריאלי במשק. 53. התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים החל ממועד הגשת התביעה ועד לפינוי בפועל, וזאת כפיצוי על השימוש הבלתי מורשה בנכסיה. 54. טענת הנתבע מס' 1 כי מדובר ב"ביתו שלו" הינה חסרת בסיס, שכן הוא אינו בעל זכויות קנייניות במשק, וכל זכות שהייתה לו בוטלה כדין. 55. חיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים הינו צודק והוגן, ונועד למנוע התעשרות שלא כדין על חשבון התובעת. ## היעדר תנאי מפורש במסמך "בן ממשיך" ## 56. המסמך משנת 1980, המעניק זכויות "בן ממשיך", אינו כולל תנאי מפורש לפיו במקרה של פרידה או גירושין בין הנתבע מס' 1 לבין בתה של התובעת, יאבד הנתבע מס' 1 את זכותו. 57. היעדר תנאי כזה במסמך אינו גורע מזכותה של התובעת לחזור בה מהרשות שניתנה, במיוחד לאור התנהגותו המחפירה של הנתבע מס' 1 ושינוי הנסיבות המהותי. 58. הפסיקה קבעה כי גם בהיעדר תנאי מפורש, ניתן לבטל רשות במקרקעין כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת, כגון התנהגות מחפירה או שינוי מהותי במערכת היחסים. 59. אין להסיק מהיעדר תנאי מפורש כי הרשות שניתנה הינה בלתי הדירה, שכן רשות במקרקעין, ככלל, הינה הדירה אלא אם נקבע אחרת במפורש. 60. פרשנות המסמך צריכה להיעשות לאור נסיבות העניין ותכלית ההסכמה המקורית, אשר הייתה להבטיח את המשך קיומו של התא המשפחתי במשק. ## שיקולי צדק ## 61. שיקולי הצדק נוטים באופן מובהק לטובת התובעת, אישה מבוגרת אשר זכויותיה במשק נרמסות על ידי הנתבעים. 62. אין זה צודק לאפשר לנתבע מס' 1 להמשיך ולהחזיק במשק, לאחר שבת זוגו עזבה אותו, ולאחר שהכניס למשק צד שלישי ללא הסכמת התובעת. 63. התנהגותו של הנתבע מס' 1, אשר פועל בניגוד לרצונה של התובעת ומבצע שינויים במשק ללא אישורה, אינה מצדיקה את המשך החזקתו בנכס. 64. הפסיקה הכירה בחשיבות ההגנה על זכויותיהם של בעלי משקים חקלאיים, ובמיוחד כאשר מדובר באזרחים ותיקים, ועל כן יש להעדיף את זכויות התובעת. 65. מתן סעד של סילוק יד ישיב את המצב לקדמותו ויאפשר לתובעת לממש את זכויותיה הבלעדיות במשק. ## היעדר זכויות לנתבעת מס' 2 ## 66. הנתבעת מס' 2 הינה אישה זרה למשק, אשר עברה להתגורר בו עם הנתבע מס' 1 ללא כל זכות או הסכמה מצד התובעת. 67. לנתבעת מס' 2 אין כל מעמד משפטי במשק, והיא אינה יכולה לטעון לזכויות כלשהן, לא כ"בת ממשיכה" ולא כברת רשות. 68. עצם נוכחותה של הנתבעת מס' 2 במשק מהווה הסגת גבול ופגיעה בזכויותיה של התובעת. 69. סילוק ידם של הנתבעים מהמשק כולל גם את סילוק ידה של הנתבעת מס' 2, אשר אין לה כל זכות להישאר במקום. 70. התובעת מעולם לא נתנה הסכמתה לכניסתה של הנתבעת מס' 2 למשק, ועל כן יש להורות על פינויה המיידי. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן פסק דין בנושא תביעה לסילוק יד ממשק חקלאי:## פסק דין 1. התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין, שהם יחידת משק מס' X ב"נהריה - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ" (חלקה X בגוש X). 2. התובעת היא אשה בת למעלה מ80- שנה, הנתבע מס' 1 הוא חתנה, החי בנפרד מבתה של התובעת, והנתבעת מס' 2 היא אשה שעברה להתגורר עם הנתבע מס' 1 במקרקעין הנ"ל. 3. הנתבע טען כי יש לו זכויות כ"בן ממשיך" במשק ולכן מנועה התובעת מלדרוש את פינויו מהמשק, ויתר על כן מצבו הבריאותי בכי רע, ולכן גם בת זוגו הנוכחית דרושה במקום. 4. בהמשך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ויתרו על השמעת עדים והגישו סיכומי טענות בכתב בצירוף מסמכים לשם קבלת פסק דין. 5. תמצית טענות התובעת: א. התובעת ובעלה המנוח רכשו את הזכויות במקרקעין בשנת 1950, ומשנפטר בעלה של התובעת בשנת 1977 עברו הזכויות על שמה בלבד. התובעת רשומה במינהל מקרקעי ישראל כ"בר-רשות" יחיד. ב. בשנת 1975 הסכימו התובעת ובעלה כי "נתנו לבתם ולנתבע מס' 1 זכויות לבניית יחידת מגורים נוספת כחלק מנחלתם. ג. בשנת 1978 עזבה התובעת את המשק, והיא אינה מתגוררת בו מאז. ד. בשנת 1980 חתמה התובעת מתוך לחץ על מסמך המעניק לנתבע מס' 1 ולאשתו (בתה של התובעת) זכויות של "בן ממשיך". ה. בשנת 1990 פרץ סכסוך בין הנתבע מס' 1 לבין אשתו ומאז הם חיים בנפרד, והנתבע מס' 1 הכניס לביתו את הנתבעת מס' 2. ו. בתאריך 13.8.97 חזרה בה התובעת מן ההסכמה וציינה כי הזכות היתה לבתה ולחתנה ביחד, כתא משפחתי, ולא לנתבע מס' 1 לחוד. ז. הנתבע פועל נגד התובעת בעורמה ובחוסר תו-לב, ואף ביצע שינויים ושיפוצים במשק ללא הסכמת התובעת. ח. משלא נרשמה זכותו של הנתבע מס' 1 כ"בן ממשיך" והעסקה לא קיבלה את אישור המוסדות המיישבים, אין לה תוקף, ואז רשאית התובעת לחזור בה מן הרשות שנתנה ולדרוש סילוק ידו של הנתבע מס' 1 מן המשק. ט. יחידת הדיור הנוספת שנבנתה הוקמה לאחר שהאישור לכך ניתן לתובעת ולבעלה, ולכן יש לראותה כשייכת לתובעת. (הסכם מיום 28.8.75). י. אם ייטען כי מדובר בעסקת מתנה, הרי לכל היותר מדובר בהתחייבות לתת מתנה בעתיד, ומהתחייבות זו רשאית התובעת לחזור בה עקב התנהגותו המחפירה של הנתבע מס' 1. יא. התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים. צורף מכתב של מתווכת המעריכה את דמי השכירות הראויים בסכום שווה ערך 800.- דולר לחודש. 6. תמצית ב"כ הנתבעים: א. הנתבע התחתן עם בתה של התובעת בשנת 1967 ונולדו להם שלושה ילדים שהם כיום בגירים. ב. התובעת ובעלה המנוח, כאנשים מבוגרים, התקשו באחזקת המשק וביקשו מהנתבע מס' 1 ואשתו לעבור אל המשק. הנתבע מס' 1 התקבל כחבר האגודה ואף שימש כיו"ר האגודה. ג. על פי ההסכם מיום 28.8.75 וכתוצאה ממנו נהנו הנתבע מס' 1 ואשתו ממעמד של בעלי רשיון. תצהיר של בעלה של התובעת מיום 1.3.77 תומך בטענה זו. ד. בתאריך 26.10.80 חתמה התובעת על המסמך שכותרתו "זכות שניה לחברים למשק וולנר עבור ג.ש.", ומסמך זה זיכה את הנתבע לאחר מכן בזכויות של "בן ממשיך". המסמך נחתם ללא כל לחץ. ה. הנתבע לא נהג בחוסר תום-לב ובעורמה. נהפוך הוא, הוא תמך בתובעת ונשא בתשלומים שונים במקומה ועבורה. ו. חלוקת הכספים היתה בהסכמה וכחלק מהסכם בע"פ בין הנתבע מס' 1 לאשתו. ז. השינויים בבית בוצעו עקב מצבו הרפואי של הנתבע, והיו שינויים הכרחיים. ח. יש לנתבע מס' 1 זכויות של "בן ממשיך" ואין לתובעת זכות לדרוש את ביטולן. ט. התובעת ובעלה המנוח נתנו לנתבע רשיון לבניית הבית הנוסף והתובעת אינה יכולה לחזור בה מרשות זו. י. ההתחייבות של התובעת היתה התחייבות למתנה והיא אינה רשאית לחזור בה מהתחייבות זו. יא. התובעת היא זו שנגועה בחוסר תום-לב, ודרישת תום הלב עולה אף על דרישות מהותיות כמו דרישת הכתב. יב. גם שיקולי הצדק פועלים לטובת הנתבע. יג. לתובעת לא מגיעים דמי שימוש, היות שמדובר באדם (הנתבע) שעושה שימוש בביתו שלו. 7. הוגשה תגובה של ב"כ התובעת לסיכומי ב"כ הנתבעים אשר חוזרת על הטענות ומוסיפה אסמכתאות. 8. אין חולק כי התובעת היא "בר-רשות" היחיד, כלפי מינהל מקרקעי ישראל, לאחר פטירת בעלה בשנת 1977, וכי מאז 1978 התובעת עצמה אינה מתגוררת במשק. אין גם מחלוקת כי בשנת 1980 חתמה התובעת על מסמך המעניק לנתבע מס' 1 ולאשתו דאז (בתה של התובעת) זכויות של "בן ממשיך", כמשמעותו של ביטוי זה בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג1973-. השאלה שתידון להלן היא האם יש לחתימה של התובעת תוקף משפטי, או שהיא ניתנת לביטול. 9. המונח "בן ממשיך" כולל בן זוג ומוגדר בתקנה 3 א' לתקנות הנ"ל בזו הלשון: "(א) בתקנה זו, "בן ממשיך" - בן אחד בלבד, או בן מאומץ אחד, או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו של בן ממשיך, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, בתור בעלים, חוכר, חוכר משנה, או כבר-רשות של מוסד מיישב של האגודה, בכתב. לענין זה, "הורים" - לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר". במילים אחרות החתן (הנתבע) הוא "בן ממשיך" של חותניו בדיוק כמו אשתו (בתם). 10. מאז 1980 ועד פרוץ הסכסוך בין הנתבע מס' 1 לבין אשתו, לא פנתה התובעת ולו פעם אחת, לא בעל פה ולא בכתב, לבטל את המסמך מ1980-. הפעם הראשונה שעלה הענין היתה בתאריך 13.8.97 (לאחר 17 שנים) ואז טענה התובעת כי הזכות הוענקה לבתה ולחתנה יחד, ואין הנתבע מס' 1 יכול להשתמש בה לחוד. 11. אין לקבל טענה זו. יתכן שבמקרה שבגוף המסמך מיום 26.10.80 היה נרשם תנאי שבמקרה שהבת והחתן ייפרדו או יתגרשו יאבד החתן (הנתבע) את זכותו כ"בן ממשיך", היתה התובע יכולה לחזור בה מהתחייבותה זו. תנאי כזה אינו קיים ולכן זכות החזרה אינה קיימת. בענין זה דומות העובדות עד מאוד לעובדות שהיו בענין בצר נ' צילביץ, ע"א 2836/90, פ"ד מו(5), 184, ולכן גם התוצאה צריכה להיות מיושמת כאן, וכך נעשה. 12. התובעת לא הצליחה להוכיח כי היה פגם בכריתת אותה התחייבות, הקיים במסגרת פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973-, ולכן אינה יכולה לדרוש את ביטול ההתחייבות. 13. משקבעתי כי הנתבע הוא בעל זכויות במשק כ"בן ממשיך" בלי שהתובעת יכולה לחזור בה מהתחייבותה שהעניקה לו, הרי אין לה עילת תביעה של פינוי נגדו. 14. התביעה נדחית. בשל ההסכמה הדיונית - אין צו להוצאות משפט. כתב תביעהמסמכיםמושבים נחלות ומשקיםחקלאותסילוק ידמשק חקלאי