להלן גזר דין בנושא אי הגשת דוח מע"מ בזמן: גזר דין 1. הנאשם הורשע על פי הודאתו ב-11 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, בניגוד לסעיף 117(א)(6) ביחד עם סעיפים 67 ו- 88 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") עם תקנה 20 ו-23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976, המיוחסות לו בשני כתבי אישום שהוגשו כנגדו, ואשר אוחדו בישיבה מיום 18/1/05. בכתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום") בת.פ. 2195/02 נטען כי הנאשם שימש כמנהלה הרשום והפעיל של חברת הובלות סהר תל-שבע בע"מ אשר נמחקה מפנקס החברות ביום 22/12/99. הנאשם בהיותו עוסק חייב היה להגיש דו"חות תקופתיים במועד ובדרך שנקבעו בחוק. נטען בכתב האישום כי הנאשם לא הגיש במועד 8 דו"חות תקופתיים בין התאריכים 3/98 ועד 11/98, מהן 3 דו"חות הוגשו באיחור והשאר טרם הוגשו עד למועד הגשת כתב האישום. בכתב האישום השני בת.פ.2198/02 נטען כי הנאשם שהינו עוסק בענף ההובלות לא הגיש 3 דו"חות במועד לתקופות 12/97, 2/98 ו-2/99. 2. הדיונים נדחו מספר פעמים כדי לאפשר לנאשם להסיר מחדליו. 3. המאשימה בטיעוניה לעניין העונש מבקשת מבית המשפט להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. מפנה למדיניות הענישה בעבירות על חוק מע"מ. לגישת בא כוח המאשימה לנאשם ניתנו הזדמנויות להסרת המחדלים אולם לא השכיל לנצלן. בכתב האישום בת.פ.2198/02 הנאשם הסיר המחדלים, בעוד בכתב האישום בת.פ. 2195/02, 5 דו"חות טרם הוגשו כאשר סך המס שחייב לרשויות מע"מ עומד על 75,100 ₪. לדברי המאשימה, מדובר בדו"חות שהיה על הנאשם להגיש לפני 7 שנים. הנאשם הגיש בקשה אחת להסדר תשלומים, אשר נדחתה על ידי רשויות מע"מ לאור חוסר סבירותה. הנאשם חרף הצהרותיו להסיר מחדליו וכי בכוונתו לחלק את החוב ל-7 תשלומים שווים, בסופו של דבר לא עשה כן. לאור כל האמור וריבוי העבירות וחומרתן, סכום המס שנגזל, משך זמן ביצוע העבירות, מבקשת המאשימה להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו מאסר בפועל לתקופה ממושכת כאמור לעיל. 4. בא כוח הנאשם בטיעוניו לעניין העונש חולק על סכום המס שחייב הנאשם לרשויות מע"מ בתיק החברה. לדבריו, לפי הנתונים שהגיש הנאשם לרשויות מע"מ, בתיק האישי היה חייב סך של 30,000 ₪ (כאשר המחדלים הוסרו) ולחברה חוב של 45,000 ₪. יוצא שסה"כ החוב לרשויות מע"מ עומד על 75,000 ₪. טוען בא כוח הנאשם, כי הנאשם שילם במהלך הדחיות סכום שעומד על 60,000 ₪, בחלק מהסכום הסיר את המחדלים בתיקו האישי והשאר בשל טעות המשיך לשלם והסכום ששולם הועבר לכיסוי חובו האזרחי. מצבו הכלכלי של הנאשם קשה. הוכרז חייב מוגבל באמצעים. בעל משפחה ברוכת ילדים. בנסיבות המקרה, מבקש בא כוח נאשם מבית המשפט להסתפק בעונש של מאסר מותנה ולחילופין במידה ויושת מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. 5. בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין קבע את מדיניות הענישה בעבירות מסוג דנא. על פי העיקרון שנקבע על ידי בית המשפט העליון, המבצע עבירות של העלמת מס מתוך כוונה להותיר בידו כספים המגיעים לאוצר המדינה, ייחשב וייראה כגוזל כספי הציבור, והעונש הראוי שיש להשית עליו הוא עונש של מאסר בפועל, שלא לריצוי בעבודות שירות. שכן עונש אחר עלול להחטיא את המטרה במדיניות הענישה בעבירות על חוק מע"מ. בא כוח הנאשם מבקש להחמיר עם הנאשם אשר לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו על ידי בית המשפט להסרת מחדליו. מנגד, הנאשם מבקש לא להשית עליו עונש של מאסר בפועל ולחילופין שירוצה בעבודות שירות לאחר שהסיר את מחדליו בתיק האישי כשלדבריו המשיך לשלם על חשבון חובו, אולם הכסף ששילם כיסה את חובו האזרחי ולא חובו בתיק החברה. לדבריו, שילם סכום של 60,000 ₪ וכיום לאחר שהוכרז מוגבל באמצעים אינו יכול להמשיך לשאת בתשלום חובו לרשויות מע"מ, אולם מקווה שבני משפחתו יסייעו בידו. 6. אקדים ואומר כי לא ברור הסכום המדויק שהנאשם חייב לרשויות מע"מ בשני התיקים. מדברי התובע מיום 2/10/03 עולה כי חובו של הנאשם בשני התיקים (האישי ושל החברה) עומד על 75,000 ₪ לערך. בדיון מיום 21/11/04 מסרה המאשימה כי חובו של הנאשם בשני התיקים עומד על כ-90,000 ₪. בדיון מיום 17/3/05 המאשימה הודיעה כי יתרת חובו של הנאשם כ- 50,000 ₪ בשני התיקים. בדיון מיום 15/6/05 הודיעה המאשימה כי חובו של הנאשם עומד על 75,000 ₪ (30,000 ₪ בתיק האישי ובתיק החברה 45,000 ₪). בדיון מיום 19/2/06 בטיעונים לעונש טענה המאשימה כי סכום המס הנובע מ-5 הדוחות שטרם הוגשו הוא 75,000 ₪. מנגד לגישת הנאשם מהנתונים שהגיש למע"מ עולה כי בתיק האישי חייב סכום של 30,000 ₪ ובתיק החברה סכום של 45,000 ₪. דברים אלה נתמכים בדברי המאשימה מיום 15/6/05. המאשימה לא חלקה על הדברים שהועלו במסגרת טיעוני ההגנה לעניין העונש. 7. אין מחלוקת כי מעשיו של הנאשם חמורים. הנאשם נמנע מלהעביר את הכספים לרשויות מע"מ, שהועברו לידיו אך ורק כפיקדון, והפיקדון צריך להיות מוחזר לבעליו, קרי: לרשויות מע"מ. ברם, דומני כי אין מקום להחמיר עם הנאשם שכן הנאשם ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו על ידי בית המשפט והסיר מחדליו בתיק האישי. הנאשם לאחר הסרת המחדלים המשיך לשלם על חשבון חובו, אולם בשל טעות הכסף לא הועבר לכיסוי חובו בתיק החברה אלא לחובו האזרחי. הנאשם פנה באמצעות בא כוחו למנהל מע"מ על מנת להסדיר את "הטעות", אולם מנהל מע"מ סירב לאשר העברת הכספים מתיקו האישי בגין חובו האזרחי לתיק החברה. הנאשם שילם לרשויות מע"מ סכום כולל של 60,000 ₪. אין ספק שהנאשם היה חייב להסיר מחדליו ולא רק חלקן, אולם גם לניסיונות של הנאשם להסיר חלק מהמחדלים חשיבות מיוחדת, שיש בכך סממן מובהק ואמיתי של חרטה ובתי המשפט מעודדים עברייני מס לתקן את המעוות על ידי דחיית הדיונים. כאמור, הנאשם הסיר מחדליו בתיק האישי וחובו בתיק החברה עומד על כ- 45,000 ₪ (דבריו של הנאשם שלא נסתרו). הנאשם טען בפני בית המשפט כי הוכרז חייב מוגבל באמצעים אולם עד למתן גזר הדין ישתדל בסיוע משפחתו לגייס את הסכום ובכך להסיר מחדליו גם בתיק החברה. 8. גזר דין זה היה אמור להשמע ביום 4.9.06. בדיון זה לא הוקרא גזר דין מאחר והנאשם לא התיצב ובא כוחו הודיע שהוא חש ברע. כמו כן הודיע בא כח הנאשם כי הנאשם אמור לשלם כספים על חשבון חובו. הדיון נדחה ליום 27.9.06. במועד זה ביקש בא כח הנאשם להשתחרר מהופעה בשל תאונת דרכים שעבר. נעתרתי לבקשה אך הוריתי כי על הנאשם להתיצב לדיון כדי שיקבע מועד חדש, והנאשם לא התייצב לדיון . הדיון נדחה להיום. היום הודיע הנאשם, כי בא כוחו נסע לחו"ל והוא ביקש לדחות את הדיון ודחיתי את בקשתו. טען הנאשם כי הוא פעל להסרת המחדלים, אך מנגד הודיעה התובעת כי לא נעשה כל דבר להסרת המחדלים מאז שנשמעו טיעוני התביעה לעונש. לפיכך, לא מצאתי לנכון לדחות את גזר הדין ולא מצאתי לנכון לשנותו. 9. בנסיבות המקרה, אין מקום למצות את הדין עם הנאשם, ואני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: א. 4 חודשי מאסר בפועל. ב. 10 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה דומה, תוך 2 שנים, וזאת בהתאם לסעיף 52(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ג. קנס בסך 25,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. ד. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים. התשלום הראשון יהיה חודשיים לאחר שחרורו ממאסר וב-10 לכל חודש לאחריו. הודעת זכות ערעור.מיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)אי הגשת דוח