תביעה נגד יבואן רכב

להלן פסק דין בנושא תביעה נגד יבואן רכב: פסק דין 1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה ע"ס של 16,395 ₪. הנתבעת, חברה בע"מ, הינה יבואנית של כלי רכב. 2. עניינה של תביעה זו הינו נזק שנגרם לרכב התובעת מסוג מאזדה לנטיס, שנת ייצור 2002, אשר נרכש ע"י התובעת מהנתבעת (להלן: "הרכב"). 3. לאחר ששמעתי את עדות התובעת, עדות מר ליאור ברנד - מנהל שירות הלקוחות מטעם הנתבעת (להלן: "ברנד") ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים, הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן. אין בכוונתי לפרט את כל טענות וראיות הצדדים, אך פסה"ד ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כולן. כל ההדגשות מופיעות במקור אלא אם צוין אחרת. 4. הנתבעת מכרה לתובעת את הרכב, במהלך המחצית השניה של שנת 2001, עם אחריות יבואן ל- 3 שנים, או ל- 100,000 ק"מ לפי המוקדם מבין השניים. בהתאם להוראות ולתנאי כתב האחריות (להלן: "החוזה") ביצעה התובעת את הטיפולים התקופתיים במוסך מורשה מטעם הנתבעת. החוזה הינו חוזה אחיד כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982 ( להלן: "חוק החוזים האחידים"). לא נטען בפני כי בית הדין לחוזים אחידים אישר את החוזה כאמור בחוק החוזים האחידים. 5. ביום 02.10.03 בוצע ברכב, במוסך המרכזי של הנתבעת, טיפול 45,000 ק"מ. במסגרת הטיפול היה על הנתבעת, בין היתר, להחליף שמן מנוע, מסנן מנוע, מצתים ועוד. במסגרת זו, לא בוצעה בדיקת מערכת הקירור, שכן בדיקה זו אמורה הייתה להתבצע אחת ל- 30,000 ק"מ בלבד מסגרת הטיפולים נקבעה והוכתבה ע"י הנתבעת עפ"י שיקול דעתה וניסיונה שלה בלא שהתובעת יכולה היתה להביע דעתה בעניין זה . 6. ביום 23.11.03 בשעות הצהריים, החנתה התובעת, אחות במקצועה, את הרכב במגרש החניה של בי"ח מאיר בכפ"ס. בתום עבודתה בביה"ח מאיר שבה התובעת לרכב והחלה לנהוג בו בדרכה למשמרת לילה בביה"ח איכילוב. בתחילת הנסיעה הפעילה התובעת את מערכת החימום ברכב. התובעת הבחינה, כי לא נושב משב רוח חם ועל כן הניחה בשגגה, כי המערכת טרם החלה בפעולה מאחר והנסיעה החלה זה עתה. לאחר כ- 10 דקות נסיעה, כבה לפתע מנוע הרכב. ניסיונות התובעת להתניע את הרכב לא עלו יפה, ועל כן נגרר הרכב למוסך מורשה מטעם הנתבעת. בבדיקה במוסך, נמסר לתובעת ע"י עובדי המוסך, כי נמצאה חלודה ברדיאטור, חלודה שגרמה לנזילת נוזל הקירור מהרדיאטור (להלן: "הנוזל"). כתוצאה מתקלה זו, ונוכח העובדה כי התובעת נהגה ברכב לאחר שכל הנוזל נזל מהרדיאטור - ניזוק מנוע הרכב . 7. הנתבעת נכונה הייתה לשאת, לפנים משורת הדין לשיטתה, ב- 20% בלבד מעלות החלפים בלבד (לא כולל עבודה), והגישה לתובעת הצעת מחיר ע"ס כולל של 17,000 ₪. נוכח עמדת הנתבעת גררה התובעת את הרכב למוסך שאינו נמנה על מוסכי הנתבעת ותקנה את הרכב בעלות כוללת של 11,109 ₪ בלבד.הצדדים חלוקים בשאלה, האם היה על הנתבעת לשאת בעלות הנזק שנגרם לרכב , אם לאו. אקדים ואומר, כי הגעתי למסקנה, כי יש מקום לקבל את התביעה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 8. לטענת הנתבעת, אומנם היא מעניקה במסגרת החוזה, אחריות לפגמים בייצור לתקופה של 3 שנים, אולם, כדברי מר ברנד " ... מדובר ברכב שאינו חדש, ברכב שהיה תחת אחריות במשך שנתיים. אחריות לגבי רכבים חדשים, לשבוע שבועיים היא שונה. ויש הבדל לרכב בן שנתיים. הרכב לא נמצא בבקרה שלנו". במילים אחרות, לטענת הנתבעת, האחריות הינה אחריות מדורגת. כלומר - כי רמת האחריות בתחילת תקופת האחריות שונה מרמת האחריות במהלך השנה השלישית של תקופת האחריות. אין כל מקום לאבחנה המתבקשת ע"י הנתבעת. החוזה, הכולל את תנאי האחריות, אינו כולל אבחנה כזו. בנוסף, אין זה ראוי לקרוא לתוך החוזה תנאי משתמע כזה. הנתבעת היא שמצאה לנכון, מטעמים כאלה ואחרים, לרבות טעמים שיווקיים, להעניק לרכב אחריות לתקופה של 3 שנים. האחריות הינה אחידה לכל אורך תקופת האחריות. ידוע היה לנתבעת, טרם מכירת הרכב, כי הרכב לא יהיה תחת בקרתה, ולמרות זאת מצאה לנכון להעניק אחריות לתקופה ארוכה יחסית (כנראה) ביחס לתקופות האחריות הניתנות ע"י יבואני כלי רכב אחרים. אין היא יכולה כעת לחזור בה מהתחייבותה. עוד ניתן לציין כי במתן תקופת אחריות ארוכה כאמור הציגה הנתבעת מצג בפני הרוכשים הפוטנציאליים, כי המדובר ברכב אמין וכי על כן אין היא חוששת להעניק אחריות לתקופה ארוכה יחסית. 9. בסעיף 18 לכתב ההגנה, טענה הנתבעת ". . .כי אין ספק, כי שעון חום המנוע עלה והצביע על התחממות המנוע, ולפיכך על התובעת היה לעצור את רכבה מיד. המועד בו עצרה את הרכב, כאשר כל אורות ההתראה כבר דלקו, היה מאוחר מידי, שכן במועד זה נגרם למנוע נזק בלתי הפיך". ברם, במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 24.05.04 הסתבר, כי שעון חום המנוע (להלן: "השעון") אינו פועל כאשר הרדיאטור מרוקן לחלוטין מהנוזל. חום המנוע משפיע על פעולת השעון אך ורק כאשר קיים נוזל ברדיאטור. במהלך הפעלת מנוע הרכב, הנוזל מתחמם ומתאדה והאדים גורמים לכך שהשעון יצביע על עליית חום המנוע. במקרים בהם לא נותר נוזל ברדיאטור, לא נוצרים אדים ועל כן השעון אינו פועל ואינו ממלא אחר ייעודו. במצב דברים זה נהג הרכב ממשיך בנהיגה מבלי שהוא יכול לדעת כי מנוע הרכב עלול לשבוק חיים בתוך רגעים ספורים. לעומת זאת, באותם מקרים בהם הרדיאטור מתרוקן מהנוזל במהלך הנסיעה - הנוזל מתחמם וגורם לכך כי הפעלת מערכת החימום ברכב תפיק משב רוח חם. במקרה דנן, במשך כ- 10 דקות תמימות לא החל לנשוב משב רוח חם ועל כן הגעתי למסקנה כי עוד קודם לתחילת הנסיעה התרוקן הרדיאטור לחלוטין מנוזל. אוסיף ואציין כי לא הוכח בפני כי מותקנת ברכב, בנוסף לשעון, נורת התראה המזהירה את הנהג מפני התחממות המנוע. במילים אחרות, באותם מקרים בהם השעון אינו יכול להזהיר את הנהג מפני התחממות המנוע - אין לנהג אפשרות, במהלך הנסיעה, להיווכח לדעת כי המנוע מתחמם מעבר למותר. 10. למעשה, הנתבעת הגיעה אף היא למסקנה כי הרדיאטור התרוקן עוד קודם לתחילת הנסיעה, ועל כן לאחר הדיון שהתקיים בפני שינתה את טעמה והעלתה, בכתב טענותיה שהוגש ביום 08.06.04, את הטענה, כי "... התובעת גם לא שמה ליבה להתחממות מנוע הרכב בכל אותם פעמים בהם עשתה שימוש ברכבה. אין כל ספק כי מד החום, שינה את מיקומו הקבוע והראה על התחממות. בליל ה- 23.01.03 (צ"ל 23.11.03 - ה.י.) לאחר שסיימה התובעת את המשמרת בכפר סבא ונכנסה למכוניתה, כבר היה הרדיאטור ריק ממים לאחר שנזל במשך תקופה ארוכה וללא שהתובעת שמה ליבה לכך. ניתן לקבוע זאת, על פי עדות התובעת ומחוו"ד המומחה מטעמה. ציטוט: "החימום לא עבד". לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת גרמה ברשלנות נזק לרכבה בכך שלא בדקה את גובה נוזל הקירור במכוניתה, ולא הבחינה בעת נסיעותיה ברכב בסטיית מחוג שעון החימום המותקן ברכבה...". הנתבעת, במהלך הדיון שהתקיים בפני ובמיוחד לאחריו, טענה כי היה על התובעת "... לבדוק מידי יום ו/או אחת לשבוע לפחות את . . . מפלס נוזל קירור מנוע...". לא שוכנעתי, כי אם התובעת הייתה מבצעת בדיקה זו "אחת לשבוע" היה עולה בידיה לגלות, כי מפלס הנוזל ירד מעבר לנדרש וזאת משאין מחלוקת כי הרדיאטור התרוקן לחלוטין מהנוזל בעת שהרכב חנה מספר שעות בחניון בביה"ח מאיר. דווקא השינוי בקו ההגנה של הנתבעת מלמד על כך כי הנתבעת בעצמה אינה יודעת האם הנזילה החלה והסתיימה בעת שהרכב חנה בכפ"ס - או שהנזילה החלה עוד קודם לכן, אולם הסתיימה בעת שהרכב חנה במקום. 11. הנתבעת הגישה את חוות דעת השמאי מטעמה בצירוף תמונות "שחור לבן" שצולמו באמצעות מכונת צילום משרדית. בניגוד לנטען ע"י הנתבעת בכתב טענותיה, תמונות צבעוניות שצולמו ע"י השמאי מטעם התובעת לא הוגשו לבית המשפט ולא הוצגו בפני במהלך הדיון ועל כן אין באפשרותי לקבוע, כי ניתן היה להבחין בתמונות צבעוניות כאלו ברטיבות ברשת הרדיאטור. נציג התובעת התייחס, מיוזמתו, לטענת שמאי הנתבעת ולפיה ניתן להבחין בבירור בתמונות בסימני הרטיבות. נציג התובעת עשה כן במהלך הדיון שהתקיים בפני תוך שהוא מדגיש, כי התמונות שהוצגו בפני השמאי מטעם הנתבעת, היו תמונות שאינן תמונות צבע, אלא תמונות שצולמו במכונת צילום משרדית שאינה צבעונית ואשר באמצעותה צולמו התמונות המקוריות. חרף דבריו אלו של נציג התובעת, לא הציגה הנתבעת בפניי את התמונות הצבעוניות עליהן נסמך השמאי מטעמה. איני מוצא מקום לקבל טענתה זו של הנתבעת. למען הסר ספק הריני להבהיר, כי בתמונות "שחור לבן" שאיכותן ירודה ואשר צורפו לחוו"ד השמאי מטעם הנתבעת לא הבחנתי בכל סימני רטיבות ברדיאטור. ממילא, ספק בעיני אם רטיבות כזו יכולה היתה להשאיר אותותיה במשך 4 ימים עד למועד בדיקת הרכב ע"י שמאי התובעת. בנוסף, גם אם ניתן היה להבחין בתמונות צבעוניות ברטיבות, לא ניתן לדעת באמצעותן מתי בדיוק ארעה הנזילה לפי שהתמונות צולמו ע"י שמאי התובעת כ- 4 ימים לאחר האירוע. מכל האמור גם עולה אבחנה יסודית בין חוות דעת השמאי שלפני - שמאי התובעת בדק את הרכב ביום 27.11.03, דהיינו כ- 4 ימים לאחר אירוע הנזק, ואילו השמאי מטעם הנתבעת לא בדק את הרכב, והסתמך בחווה"ד על התמונות "שחור לבן" שהומצאו לו ע"י התובעת. 12. הוסיפה וטענה הנתבעת כי האחריות "מוגבלת אך ורק לתיקון או החלפה של חלקים שנתגלו בהם נזקים שמקורם בחומר לקוי או בעבודה לקויה" וכי "... כיסוי האחריות מתייחס לפגם בייצור בלבד..אין ספק כי לאחר שנתיים של שימוש ברכב ולאור העובדות שצויינו לעיל לא ניתן לייחס לאירוע התביעה הגדרת "פגם בייצור"".( הדגשה שלי ה.י ). שוכנעתי, כי הנזק שנגרם לרדיאטור מכוסה במסגרת האחריות וזאת גם מהטעם, כי הנתבעת מצאה לנכון ליתן אחריות כמעט לכל חלקי הרכב, לתקופה של 3 שנים. דהיינו, הנתבעת עצמה מצאה לנכון ליטול על עצמה, אחריות לפגמים המתגלים במרבית חלקי הרכב במהלך כל התקופה הנ"ל. הנתבעת לא נתנה כל טעם חלופי להיווצרות החלודה ברדיאטור, חלודה שגרמה, בסופו של יום, להתרוקנות הנוזל מהרדיאטור. יש להניח, כי הנתבעת העריכה, כי לא צפויה תקלה ברדיאטור, שאם לא כן הייתה מוצאת לנכון לכלול את בדיקת מערכת הקירור גם בעת טיפול 45,000 ק"מ, ולא אחת ל- 30,000 ק"מ בלבד. סביר להניח כי החלודה היתה מתגלית במהלך הטיפול שבוצע כ- 50 יום קודם לאירוע, לו מערכת הקירור היתה נבדקת במהלך הטיפול, בעוד אשר החור שנוצר כתוצאה מהחלודה שפשטה ברדיאטור יכול היה להיסדק גם באופן פתאומי ולגרום להתרוקנות הנוזל, בתוך מספר שעות בעת חניית הרכב ומבלי שניתן היה להבחין בכך מבעוד מועד. 13. הוסיפה וטענה הנתבעת כי גם כאשר מתגלה פגם ברכיב מסוים והאחריות חלה לגביו (ובמקרה שלנו - גם אם הרדיאטור היה פגום ועלות תיקונו חלה על הנתבעת) אין היא חבה בגין נזקים שנגרמו לרכיבים אחרים של הרכב כתוצאה מפגם ברכיב מסוים של הרכב המכוסה במסגרת האחריות. במילים אחרות, לשיטת הנתבעת - היא חבה באחריות לתיקון אותו רכיב לקוי, אך אינה אחראית לנזק הנגרם לרכיב אחר של הרכב כתוצאה מאותו פגם לו היא אחראית. (יחד עם זאת, הנתבעת לא הכירה אף באחריותה לתיקון הרדיאטור וזאת מהטעם כי הנזק לרדיאטור לא נגרם לטעמה בגין " פגם בייצור" או "חומר לקוי", טענה אותה דחיתי לעיל). אין מקום לקבל את טענת הנתבעת. הצהרת הנתבעת בחוזה לפיה "חברת מאזדה מעניקה לך, הבעלים של רכב חדש מתוצרת מאזדה, אחריות לכך שהרכב חופשי מפגמים שמקורם בחומר לקוי או בעבודה לקויה, בכפוף לתנאים שלהלן..." אין בה כדי לסייע בידי הנתבעת. אין לפני ראייה בענין אומד דעת סובייקטיבי משותף של הצדדים לגבי פרשנות החוזה בענין זה, ויש מקום לבחון את תכליתו האובייקטיבית של החוזה תוך איתור המטרות והאינטרסים שחוזה מסוג זה נועד להגשים. תכלית אובייקטיבית כזו היא תכלית המשקפת את האדם הסביר. התכלית המוצגת על ידי הנתבעת, כפי שעולה מהפרשנות המוצעת על ידה, אינה משקפת אדם סביר ואינה תכלית הגיונית של חוזה כזה. טול למשל את המקרה הבא: לקוח מנסה לבלום רכב חדש שזה עתה רכש מהנתבעת, אולם בשל תקלה במערכת הבלמים הדבר לא עולה בידיו. כתוצאה מכך, נגרמת תאונה בעקבותיה ניזוק הרכב לחלוטין. בהתאם לפרשנות המוצעת של הנתבעת, עליה לשאת בעלות תיקון הבלמים בלבד, ואילו הנזק שנגרם לרכב אינו מכוסה במסגרת האחריות. ברי כי תוצאה זו אינה סבירה והיא מעידה על הפרשנות המביאה עדיה. 14. זאת ועוד, לו אכן היה בכוונת הנתבעת, אשר החוזה נוסח על ידה, כי האחריות תחול על הנזק שנגרם לאותו רכיב פגום בלבד, דהיינו לרדיאטור, ולא לנזקים שנגרמו, כתוצאה מכך, לחלקים אחרים של הרכב, היה עליה לציין זאת במפורש. בעוד הנתבעת מצאה לנכון לסייג את אחריותה וזאת בסעיפים רבים בחוזה, לרבות כי האחריות אינה כוללת "כל אובדן כלכלי" שנגרם בגין הוצאות נוספות כדוגמת אובדן שכר וכיו"ב, נזק שהינו נזק תוצאתי (אשר לא אחת צד לחוזה מסייג את אחריותו לגביו ומגבילה לנזק הישיר בלבד), היא לא עשתה כן ולא הגבילה אחריותה באשר לנזק הנגרם לרכיב אחר של הרכב. במקרה דנן, עסקינן בנזק ישיר וצפוי ועל כן היה על הנתבעת לציין במפורש כי האחריות אינה חלה עליו. לו הנתבעת היתה עושה כן, היה מקום לדון בשאלת נפקותו של אותו סייג. כך למשל ניתן לבחון האם תנאי כזה (אם היה נכלל בחוזה) הינו בגדר "תנאי מקפח" כהגדרתו בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים בהיותו "...תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי...". על פניו ולמעלה מן הצורך יצויין כי תנאי כאמור היה מקיים את ההוראה דלעיל והיה מקום לבטלו מאחר ויש בו כדי להקנות לנתבעת "...יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות..". בכך גם מתחזקת המסקנה כי אין זה ראוי לקרוא את ההסכם בין הצדדים ככולל תנאי זה (ואם ימצא כי אכן קובע החוזה בין הצדדים תנאי המסייג את אחריות הנתבעת באופן הנטען על ידה , יש לבטלו). סוף דבר, לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת. 15. כאמור, על מנת להקטין את עלות התיקון תיקנה התובעת את הרכב במוסך שאינו נמנה על מוסכי השירות של הנתבעת ועל כן, הסירה הנתבעת מאותו מועד את אחריותה על פי החוזה בגין יתרת תקופת האחריות (דבר שמהווה נזק נוסף של התובעת בשל דרך התנהלותה של הנתבעת). 16. הוכחו בפני נזקי התובעת כדלקמן: עלות החלפת המנוע וכל הכרוך בכך 11,110 ש"ח שכ"ט שמאי 600 ש"ח הפסד יתרת אחריות בשל תיקון במוסך שאינו מורשה (על דרך של אומדנה) 1,500 ש"ח פיצוי בגין הפרת החוזה על ידי הנתבעת ואשר חייב את התובעת לגרור את הרכב למוסך אחר ולעיכוב בתיקון הרכב 1,000 ש"ח עלות בדיקה במכון רישוי 30 ש"ח סה"כ 14,240 ש"ח 17. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,240 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 1/1/04 ועד לתשלום המלא בפועל ובצרוף הוצאות משפט, לרבות אגרה, בסך כולל של 1,500 ₪. התשלום ישולם בתוך 21 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעת. פסה"ד ישלח לצדדים בדואר. רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי. יבואןרכב