##סעד חלופי - בג"צ:## פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה תחליף לפנייה אל ערכאת הערעור המוסמכת וככלל, אין בג"צ דן בעתירה כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי שעומד לו על פי דין (ראו בג"ץ 7190/05 אריה לובל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.1.2006), בפסקאות 11-12). כאשר קיים לעותר סעד חלופי יימנע בג"ץ – ככלל – מלדון בעניינו (ראו, מני רבים, בג"ץ 458/18 פלוני נ' לשכת מנהל האוכלוסין (24.1.2018); בג"ץ 4814/15 מחאמיד נ' משרד הפנים (7.10.2015); בג"ץ 9600/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים (2.2.2010) ). לפי עקרון זה, בית המשפט הגבוה לצדק "לא ייזקק לעניין המצוי בסמכותה המקבילה של ערכאה אחרת, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם מתעוררת שאלה עקרונית, כללית ורוחבית, שראוי לה להידון בערכאה הגבוהה ביותר" (ר' בג"ץ 9496/09 פיינטוך נ' ראש עיריית תל אביב (8.12.2009); בג"ץ 8375/03 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה האזורית חוף הכרמל, פ"ד נח(2) 97, 101 (2003)). יסודו של כלל זה, ברצון לתעל הליכים מתאימים לבית המשפט המינהלי (ראו למשל בג"ץ 6998/12 רוזנבלט נ' ראש העיר מודיעין מכבים רעות (28.4.2013); ו - "הגשת עתירה לבג"ץ היא בבחינת "מוצא אחרון" (ראו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 373 (2017); בג"ץ 5123/18 היהדות הקראית העולמית, ע"ר נ' שר התחבורה (11.12.18)). האפשרות הטמונה בסעיף 6 בחוק אינה מצדיקה סטייה מניה וביה מהכלל לפיו בג"ץ לא ידון בעתירה כשקיים לעותר סעד חלופי (ראו בג"ץ 7638/07 בסון נ' שר הביטחון ( 15.4.2008); בג"ץ 3245/11 רגבים נ' ראש ממשלת ישראל (12.7.11)). ##סעד חלופי - עתירה מנהלית:## למסקנה דומה הגיע בית המשפט ( כב' השופטת ג' רביד) גם בעת"מ ( ת"א) 57072-07-13 אגודת יורדי ים זבולון ישראל נ' עיריית תל-אביב (25.6.14) שם נאמר כי במצב שבו קיים לעותרת סעד חלופי אזרחי, ובהינתן שההכרעה בטענותיה החוזיות והקנייניות של העותרת תצריך דיון מעמיק, לרבות ברור עובדתי וכנראה שמיעת עדים, נכון וראוי לקיים את הדיון במסגרת ההליך האזרחי ולא בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. כך נעשה גם בעת"מ ( חי) 27818-01-14, שם החליט בית המשפט לעניינים מינהליים לסלק עתירה על הסף, מהטעם של קיומו של סעד חלופי ומחמת היות הסכסוך מתאים לברור במסגרת תובענה אזרחית, וזאת במופרד ללא קשר לשאלת הסמכות העניינית. ##להלן פסק דין בנושא דחיית עתירה בגין קיום סעד חלופי:## העובדות 1. דין עתירה זו להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים. 2. העותרת 3 (ילידת 7.11.1991, להלן: הבת) היא בתהּ של העותרת 2 (להלן: האם) מנישואין קודמים. אביה הביולוגי של הבת היה נשוי לאם עד שהתגרשו בשנת 2001. האם התחתנה בנישואים אזרחיים עם העותר 1, אזרח ישראלי, ברוסיה בשנת 2002. לעותר 1 ולאם (להלן: בני הזוג) בת שנולדה בשנת 2002 (להלן: הבת השניה). ביום 5.7.2004 הגיש העותר 1 עתירה לבג"ץ (בג"ץ 6349/04, להלן: העתירה הקודמת) בבקשה להורות למשרד הפנים להעניק לאם ולבת השניה אישור כניסה לישראל. ביום 14.9.2004 הוגשה בקשה בהסכמה למחיקת העתירה, לאחר שניתנו לאם ולבת השניה אשרות כניסה לישראל. הבקשה נתקבלה והעתירה נמחקה (ביום 20.9.2004). יצוין, כי בעתירה הקודמת כלל לא נזכרה הבת (מהנישואין הקודמים). בעתירה הנוכחית נמסר כי היא מתגוררת אצל סבתה ברוסיה. האֵם נכנסה לישראל מכוח אישור הכניסה שניתן לה. ביום 1.9.2005 קיבלה אשרת תושב ארעי בישראל והחלה בהליך המדורג לקבלת אזרחות, מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. העתירה וטענות הצדדים 3. ביום 13.3.2006 הגיש העותר 1 (להלן: העותר) עתירה זו, בבקשה להורות למשיב להעניק לבת אישור כניסה לישראל וכן "מעמד בישראל". לטענת העותר, הבת מתגוררת כעת אצל סבתהּ ברוסיה, וזו חולה ואינה מסוגלת לטפל עוד בבת. לטענתו פנה למשיב פעמיים בכתב בבקשה לזרז את הטיפול במתן אישור לכניסת הבת לישראל, אולם לא נתקבלה כל התייחסות לפניותיו. לטענת העותר "דין הבת כדין האם": כיוון שניתן לאם מעמד של תושב ארעי במסגרת ההליך המדורג לאזרחות, יש להתיר גם לבת להיכנס לישראל ולהתחיל בהליך המדורג להתאזרחות; וכיוון שסוף ההליך הוא, לטענתו, במתן אזרחות לאם ולבת הרי שהעתירה היא בסמכות בית משפט זה. 4. לטענת המשיב דין העתירה להידחות על הסף בהתקיים סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים. לגישת המשיב, העותר מבקש, הלכה למעשה, להסדיר את כניסתה של הבת לישראל. הסדרת הכניסה לישראל נעשית מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. עתירה נגד החלטתו של משרד הפנים בעניין זה היא בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. לטענת המשיב, "אילו גם ענין מתן מעמד לאם היה עומד בפני בית המשפט הנכבד, יש להניח כי המדינה לא היתה עומדת על הפרדת הדיון וניהולו במקביל בבג"ץ (לעניין האם) ובבית המשפט לענינים מינהליים (לעניין הבת). ברם, כאמור, עניינה של האם, כעולה מהעתירה, איננו מצוי לעת הזו במחלוקת משפטית". המשיב הוסיף, כי אפשרות הסדרת מעמדה של הבת בישראל, כקטינה נלווית, מוסדר ב-"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (נוהל מס' 5.2.0008 מיום 1.8.2005, להלן: הנוהל; יש להבדיל נוהל זה מהנוהל העוסק בבקשה של זכאי שבות למתן מעמד בישראל מכוח חוק השבות לקטין נלווה ("נוהל הטיפול בהענקת מעמד לבן קטין של בן/ת זוג של זכאי שבות", נוהל מס' 5.2.0024 מיום 1.8.2005, שאיננו מתעורר במסגרת עתירה זו). הנוהל עוסק, בין היתר, בנסיבות בהן לבקשה של זר הנישא לישראלי למתן מעמד בישראל מכוח חוק האזרחות מצורפת גם בקשה להענקת מעמד לקטין שנולד לזר בנישואין קודמים (סעיף ד' 2.1 (4) ט' לנוהל, להלן: הסעיף הרלוונטי). לטענת המשיב, לעניין בן הזוג הזר של האזרח הישראלי, הנוהל עוסק במתן אזרחות מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952. אולם לעניין הקטינים הנלווים לבן הזוג הזר מכוח נישואין קודמים, הנוהל עוסק רק בהסדרת הכניסה לישראל ומתן מעמד מכוח סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל. המשיב הדגיש כי לבת "לא נתונה זכות להיכנס לישראל מכוחו של חוק השבות ואף לא מכוחו של חוק האזרחות. אין קיימת בחוק האזרחות כל הוראה ספציפית המעניקה זכות ל'קטינים נלוויים" להיכנס לישראל ולקבל בה מעמד". לפיכך לטענתו, המעמד שניתן בישראל לאם אינו ניתן "אוטומטית" גם לבת, וכי מעמד הבת יוסדר לפי הוראות חוק הכניסה לישראל. בהודעת הבהרה (מיום 12.9.2006) ציין המשיב, כי סעיף 8 לחוק האזרחות לא מעניק זכות לקטין נלווה להיכנס לישראל והוא איננו מקור הסמכות לסעיף הרלוונטי. לגישת המשיב, סעיף 8 לחוק האזרחות מעניק זכות להתאזרחות רק לקטין תושב ישראל השוהה בישראל כדין (שלא כבענייננו, שהרי הבת נמצאת ברוסיה). דיון 5. האֵם היא כאמור בעלת מעמד של "תושב ארעי", מכוח חוק האזרחות, במסגרת ההליך המדורג. ואולם הבת איננה בעלת מעמד של "תושב ארעי". היא נמצאת מחוץ לישראל. העותר והאֵם מבקשים להתיר את כניסתה של הבת לישראל ולהסדיר את מעמדה כאן, בדרך של צירוף הבת לבקשה שהגישה האם להסדרת מעמדה שלה בישראל, ולשלבהּ בהליך המדורג. השאלה המתעוררת בעתירה היא אפוא, האם מעמד הבת בישראל נגזר ישירות ממעמדה של האם בישראל (ואז יש לפעול מכוח חוק האזרחות, כטענת העותר) או שכל עוד לא ניתן לבת אישור כניסה לישראל מעמדהּ הוא עצמאי ויש להסדיר תחילה את כניסתה לישראל (ואז יש לפעול מכוח חוק הכניסה לישראל, כטענת המשיב). לדעתי יש לקבל את גישתו של המשיב במובן זה, שיש להסדיר תחילה את כניסתה של הבת לישראל. 6. הלכה היא כי - "לעניין בן זוג [זר המבקש לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואין] נקבע הסדר מיוחד בחוק האזרחות המאפשר לשר הפנים להעניק לבן הזוג הזר אזרחות ישראלית אף שאינו זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע (סעיף 7 [לחוק האזרחות]). שונה המצב לגבי בני משפחה אחרים, המבקשים - במסגרת 'איחוד משפחות' עם אזרח ישראלי - להתאזרח (מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות). בני משפחה אלה חייבים, כתנאי מוקדם להגשת בקשת ההתאזרחות, לקיים את התנאי כי הם זכאים לשבת בישראל ישיבת-קבע (סעיף 5(א)(3) [לחוק האזרחות]). לגבי בני משפחה אלה [יחול הסדר ש]יבוסס על שני שלבים נפרדים: האחד, הנשלט כל כולו על ידי חוק הכניסה, ואשר מטרתו להעניק - בסוף ההסדר המדורג - זכות לישיבת קבע. האחר, הנשלט כל כולו על ידי חוק האזרחות, ואשר מטרתו לקבל אזרחות ישראלית. שני שלבים אלה נפרדים הם זה מזה וכל אחד מהם עומד על רגליו הוא" (בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 958-959). ומכאן ש - "בקשות לאיחוד משפחות בין בני משפחה שאינם בני זוג מבוססות על הסדר דו שלבי; השלב הראשון מבוסס על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, בעוד שהשלב השני נשלט על פי חוק האזרחות, תשי"ב-1952. ברי, כי עניינה של העותרת מצוי, בכל מקרה, בשלב הראשון. על כן, עליה לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים" (בג"ץ 2585/04 סוטניקובה נ' שר הפנים (מיום 16.3.2004); וראו גם בג"ץ 9185/05 סניגפאן נ' שר הפנים (מיום 20.11.2005)). ומה באשר לקטין, שנלווה להורה המבקש לקבל מעמד בישראל מכוח חוק האזרחות (להלן: קטין נלווה)? 7. סעיף 8 (א) לחוק האזרחות, שכותרתו "התאזרחות של קטינים", קובע: "התאזרחותו של אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל או תושב של אזור המוחזק על ידי צבא ההגנה לישראל והמתאזרח היה רשאי להחזיק בו". בענייננו מדובר בקטינה נלווית שנותרה בחו"ל ואשר איננה "תושבת ישראל". בכדי שהבת כלל תוכל לבוא בגדריו של סעיף 8 לחוק האזרחות עליה לעבור קודם שלב מקדמי של "כניסה לישראל". בעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיב, כי שלב מקדמי זה מוסדר בחוק הכניסה לישראל והוא מקור הסמכות לטיפול בבקשה להיכנס לישראל. על כן, דין העתירה להידחות על הסף כאמור בהתקיים סעד חלופי, בהתאם לסעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000. מטעם זה נדחתה על הסף עתירה שהוגשה, בהקשר דומה, נגד החלטת משרד הפנים בעניין כניסה לישראל של קטינה שנותרה בחו"ל, שלא התלוותה לאמה שהיתה זכאית לאזרחות מכוח חוק השבות (בג"ץ 8876/05 וזניק נ' משרד הפנים (מיום 25.12.2005)). דעתי היא כי יש לנהוג כך, לעניין הכניסה לישראל, גם בנסיבות בהן זכאי ההורה לאזרחות מכוח חוק האזרחות במסגרת ההליך המדורג (ראו, למשל, פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב, ב-עת"מ 1195/06 קספ (קטינה) נ' שר הפנים (מיום 27.8.2006)). 8. לסיכום: לעניין קטין שנותר בחו"ל, המבקש להתלוות להורה הנמצא כבר בישראל בהליך המדורג מכוח חוק האזרחות, דעתי היא כי בשלב המקדמי יש להסדיר תחילה את הכניסה לישראל. מקור הסמכות לעניין זה הוא חוק הכניסה לישראל (ראו סעיפים 1 ו-2 לחוק הכניסה לישראל). עתירה נגד החלטתו של משרד הפנים בעניין זה היא בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים, כך שיש סעד חלופי. שאלת מקור הסמכות ובית המשפט המוסמך בשלב הבא, כאשר הקטין נמצא כבר בישראל ומבקש הסדרת מעמד בישראל כקטין נלווה, אינה מתעוררת בענייננו. משמעות קביעה זו לעניין הנוהל היא, כי לאחר כניסתו של הקטין הנלווה לישראל, ובמסגרת השלב הבא, ניתן יהיה לצרף את הקטין שנמצא בישראל לבקשת ההורה לקבל מעמד בישראל מכוח חוק האזרחות, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף הרלוונטי בנוהל (סעיף ד' 2.1 (4) ט' לנוהל). מן הכלל אל הפרט 9. הסעד המבוקש בעתירה הוא סעד מכוחו של חוק הכניסה לישראל. הנוהל והסעיף הרלוונטי אינם מבססים, בשלב זה, את טענת העותר כי "דין הבת כדין האם" באופן המחייב את כניסתה של הבת לישראל מכוח סעיפים 7 או 8 לחוק האזרחות. בשלב זה, כאשר הקטין הנלווה אינו שוהה בארץ, יש להסדיר תחילה את כניסתו לישראל כשלב נפרד ועצמאי מכוח חוק הכניסה לישראל. לפיכך, ככל שיש לעותר השגות על החלטת המשיב בעניין הסדרת כניסת הבת לישראל, פתוחה בפניו הדרך להגיש את עתירתו לבית המשפט לענינים מינהליים. 10. העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות. סעד חלופי