אחריות מזמין בנזיקין

על כל מזמין מוטלת חובת זהירות להבטיח תנאי עבודה בטוחים ולספק אמצעי בטיחות נאותים לכל העובדים במקום, בין אם הינם עובדים ישירים שלו ובין אם הינם עובדי קבלני משנה. אחריותו של המזמין אינה מותנית בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ומהעדרם לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו ##להלן פסק דין בנושא אחריות מזמין העבודה בנזיקין:## 1. תביעת נזיקין בעקבות נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה ביום 11.10.01. באותו יום הגיע התובע, שעבד כשליח אצל צד ג' 1 (להלן: "דרורים" או "המעביד"), אל מחסן הנתבעת 1 (להלן: "קונטקט" או "הנתבעת"), במטרה לאסוף משם סחורה. התובע נכנס למחסן (התת קרקעי) דרך פתח הפונה לחצר, וכאשר גופו וראשו כבר היו מתחת לפני הקרקע וידיו מחזיקו בפתח, נסגר מכסה הפתח על ידו, שנפגעה. 2. לאחר שנשמעה פרשת התביעה ערכתי ביקור במקום. ביום 27.6.06 הודיעו הצדדים על הסדר, שלפיו יועמד הפיצוי לתובע על סכום מוסכם של 115,000 ₪, כולל שכ"ט עו"ד, מע"מ והוצאות (למעט השלמת אגרה), לרבות תביעות מיטיבים, למעט מל"ל נפגעי עבודה; לגבי ההודעה לצדדי ג' הוסכם על הגשת סיכומים בכתב ומתן פסק דין מנומק בהודעה. לאחר הגשת סיכומים אלו קיימתי ישיבת תזכורת פשרה בין הצדדים להודעה, אך אלו לא הגיעו לידי הסדר. אחריות מעביד (שולח) ואחריות מחזיק המקרקעין (המזמין) 3. נקודת המוצא במקרה הנדון היא, שעל קונטקט מוטלת אחריות; המחלוקת היא, האם יש להטיל אחריות גם על דרורים, ובאיזה שיעור. אכן, נזכיר רק כי אחריותו של המזמין אינה מותנית בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ומהעדרם לא נובעת, בהכרח, המסקנה שלא קיימת חובת זהירות בין צד למשנהו (ראו ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואפרטיבית, פ"ד מח (1) 415, 423 (1993); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח (1) 1, 17 (2003); ע"א 411/73 פרחי נ' אלטמן, פ"ד כח (2) 145, 149 (1974); ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקווה בע"מ נ' סמרי, פ"ד מו (4) 421 (1992)). גם מחוקק המשנה הטיל אחריות על מחזיק במקום העבודה ולאו דווקא על המעביד, והדבר בא לידי ביטוי בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט - 1999, הקובעות בסעיף 2: "מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, ובפרט בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה מועסק העובד, וכן ימסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום". לפיכך, על כל מזמין מוטלת חובת זהירות להבטיח תנאי עבודה בטוחים ולספק אמצעי בטיחות נאותים לכל העובדים במקום, בין אם הינם עובדים ישירים שלו ובין אם הינם עובדי קבלני משנה. אלא שחובה זו של המזמין אינה פוטרת את השולח (המעביד ה"פורמלי" או המעביד ה"כללי") מכל אחריות. הוא חייב לוודא שהמזמין, שאצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה וכי ישנה אצלו הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. מעביד שאינו מוודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי עובדו (ראו והשוו ע"א (י"ם) 4272/03 פ.ס. הנדסה ותכנון נ' שרחה, דינים מחוזי, לד (3) 255; ע"א 686/77 מרג'י נ' מקורות חברת מים לישראל בע"מ, פ"ד לד (4) 365 (1980); ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב (1) 421,372 (1998)). 4. אין חולק כי מידת הפיקוח של השולח על תנאי העבודה של עובדיו המצויים בשליטתו או במקרקעיו של אחר משתנה בהתאם לנסיבות. כפי שנפסק כבר בע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז (1) 712, 717 (1973), ולפיו המעביד "אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה לנקוט אמצעי זהירות סבירים, כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים, תלוי בכל נסיבות הענין ומשתנה בכל מקרה ומקרה". עם זאת, ייתכנו גם מצבים שבהם ייקבע שהמעביד לא הפר את חובת הזהירות, בנסיבות שבהן לא היה עליו לצפות את התרחשות הנזק (למשל: אי החובה לצפות מקרה שבו יתרחק עובדו (נהג) מהמבנים שבחצריו של המזמין כדי להטיל את מימיו דווקא בשטח הפתוח ונפילתו עקב זאת, פעולה שאינה כרוכה כלל בעיסוק שלשמו הזדמן למקום - ת"א (קרית גת) 1302/01 דהן נ' דהן את עמר; ניתן ביום 25.3.04). 5. אין מחלוקת, כי דרורים לא ערכה ביקור בחצרי קונטקט, שהייתה לקוח קבוע; למרות שהתובע אסף מקונטקט סחורה מדי יום, איש לא הגיע להתרשם מאופן איסופה, ממבנה הפתח ומשיטת העבודה (שנקבעה ע"י קונטקט). התובע גם לא הודרך ולא הוזהר באופן כלשהו מפני הסכנה הכרוכה בירידה לאותו פיר. דרורים טוענת כי כחברת שליחויות אין כל הגיון או אפשרות להטיל עליה חובה לבדוק את כל החצרים של כל לקוחותיה, וכי במקרה דנן מדובר בפעולה פשוטה של איסוף חבילות מפתח המחסן. לשיטת דרורים, כמפורט בסעיף 4 לסיכומיה, "קונטקט סטתה באופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים מסטנדרט הזהירות המוטל עליה כבעלת מקרקעין שהזמינה את התובע, עובד דרורים, לאסוף סחורה מחצריה..."; אם כך, היה עליה להתעניין ולברר את שיטת העבודה, ולוודא שהתובע אינו יורד לפיר בצורה שעלולה לגרום לפגיעה. 6. אני רואה לנכון לחייב את דרורים בשיפוי של כשליש מהפיצוי שישולם לתובע. לסיכום 7. כמוסכם, תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע, סכום כולל של 115,000 ₪ (ב"כ התובע פנה ביום 3.10.06 בבקשה להוסיף לסכום שסוכם הפרשי הצמדה וריבית, לאור התמשכות הליך הגשת הסיכומים; אני מניח כי לאור שני המדדים השליליים המשמעותיים האחרונים לא עומד התובע על דרישה זו). היה ולא ישולם הסכום תוך 30 יום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. הנתבעות תשאנה גם ביתרת האגרה בתובענה. צדדי ג', ביחד ולחוד, תשפנה את הנתבעות בסכום של 38,000 ₪. כל צד להודעה ישא בהוצאותיו (ניתן גם להסכים על תשלום ישירות לתובע, לפי החלוקה שנקבעה).נזיקין