##האם אפשר לקבל פיצויים על התחשמלות ?## מקרי ההתחשמלות עקב טיפוס על עמודי חשמל הלכו ורבו בשנים האחרונות, ורק חלקם הגיע לבירור משפטי - כגון המקרים אליהם נתייחס בהרחבה בהמשך וכגון המקרה שנדון בת.א. (מחוזי חיפה) 1051/04 עזבון המנוח נצ'טיאלו אנדרי ז"ל נ' חברת החשמל, אשר הסתיים בפסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים. במסגרת תביעות פיצויים המוגשות על ידי עורכי דין, נבחנים בין היתר: מיקומו של עמוד החשמל, תחזוקתו וסוגיית המרחק בינו לבין הבניין, חוסר בידוד של תיל החשמל, אמצעי מיגון נגד טיפוס, העדר פיקוח על הבניה מצד העירייה והוועדה המקומית, העדר שילוט בכלל והעדר מיגון וגידור מספק. בת.א (מחוזי נצרת) 453/74 דייני נ' חברת החשמל (1977), טיפס התובע על עמוד חשמל ונפגע קשות בידו עקב התחשמלות. עמוד החשמל ניצב בשדה פתוח ליד עפולה עילית, והיה ממוגן באמצעות שלט אזהרה ישן וקוצים למיעת טיפוס. בית המשפט שם דחה את התביעה. עם זאת , מדובר בפסק דין משנות ה-70 וכיום גישת בית הבית המשפט היא כי יש מקום לבחינה "מעודכנת" של סטנדרטים ראויים של זהירות ובטיחות. ריבוי המקרים הביא אף את חברת החשמל עצמה להתחיל בפרויקט מיגון חדש, ולכן - חל שינוי עם השנים לגבי אומדן שכיחות הסכנה ולגבי הצורך בהגברת אמצעי הזהירות. ##פיצויים לקטין שטיפס על עמוד חשמל והתחשמל:## בת.א. (מחוזי חיפה) 55/94 אליהו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (2001), התקבלה תביעה לפיצוי קטין שטיפס על עמוד חשמל דומה והתחשמל, בית המשפט קבע כי ניתן בקלות לטפס על העמוד, בהיותו מורכב משלבים, כמו סולם, מבחוץ ומבפנים, ומאחר והוא חלול. גובה העמוד כ-12 מ'. במחצית הגובה, כלומר, בגובה של כ-6 מ' הותקנו על העמוד קוצי ברזל, בעובי של כ-10 מ"מ, ובאורך של כ-20 ס"מ, בולטים החוצה בניצב לפני העמוד, ונכנסים פנימה לתוך חלל העמוד (להלן: הקוצים). המרווח בין קוץ לקוץ היה כ-15 ס"מ, כך, משקוצץ קוץ אחד (מסיבה כלשהי), נוצר מרווח של כ- 30 ס"מ אשר איפשר טיפוס עד לקצהו העליון של העמוד. הקוצים, היו צריכים להוות מחסום פיזי בפני טיפוס על העמוד (למי שלא היה מוסמך לכך). אכן, גם ללא קיצוץ הקוצים או חלק מהם, אפשר היה לטפס על העמוד, ללא קושי מיוחד. הקוצים לא היווה מחסום לעלות לרום העמוד ולסכנת התחשמלות. בגובה 4 מ' מהקרקע, הוצב על דופן העמוד (אחד מארבעת הפסים העומדים, המהווים עמוד), שלט קטן ועליו שרטוט ברק בצבע אדום, והמילה "סכנה", הכתובה באותיות קטנות ביותר בעברית, אשר לא בולטות למרחוק. בהתחשב בכך שהעמוד הוצב באיזור מגורים אשר בו משוטטים ומשחקים ילדים קטנים, ובהתחשב בכך שניתן היה בקלות יחסית לטפס על העמוד מחמת מבני האשפה סמוכים לו והצמחיה, ומחמת שהעמוד היה בנוי כסולם, ולאור שילוט האזהרה הבלתי מספיק, דעתי היא, שצריך היה לצפות שמי שאיננו ער לסכנה ו/או חובב טיפוס (כגון ילדים), עלול לעלות לעמוד, להתחשמל ולהיפגע. הכלל הוא, שעל המזיק לצפות נזק שעלול לקרות, ובנדוננו ברור שהיה חשש סכנה כפי שנגרמה לתובע, כפי שכל אדם סביר יכול היה לצפות אותו. ניתן היה לצפות שילדים יטפסו על העמוד, מה עוד שלא היו שלטי אזהרה מספיקים, ובסביבה שיחקו ילדים שצפוי היה שיטפסו על העמוד (שקל היה לטפס עליו). ישנו צורך לאזן בין אינטרסים של מתן שירות לציבור בנושא חשוב מאוד (אספקת חשמל), המחייב נוחות סבירה לעובדי הנתבעת לטפל ביעילות בתיקון ובאחזקת עמודי החשמל, לבין, הדאגה לחיי אדם עקב מכשירים מסוכנים, כגון עמודי חשמל, ובמיוחד הדאגה לשלומם של ילדים קטנים שמטיבם וטבעם טרם השכילו לקלוט את כללי הזהירות. נכון הוא כי העמוד הוצב בשכונת מגורים, אך קביעותיו של בהמ"ש לגבי האפשרות והצורך למגנו טוב יותר, לגבי הקוצים ולגבי השילוט הבלתי מספיקים, לא היתה תלויה במיקום. בסופו של דבר בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי ניתן היה וצריך היה למגן טוב יותר את העמוד וכי הבטחת תנאים בטוחים יותר. לא היתה פוגעת ביעילות של מתן שירות לציבור, ולבטח היתה מונעת את הנזק שנגרם לתובע. ## פיצויים לילד שטיפס על עמוד חשמל עקב אי הצבת שלטי אזהרה:## בת.א. (מחוזי חיפה) 10426/96 מוהרא ח'אלד נ' חברת החשמל, נדונה תביעתו של קטין אשר התחשמל עת עלה על עמוד חשמל (אם כי לא עקב נגיעה בקו החשמל שחובר לעמוד עליו טיפס אלא בקו חשמל סמוך). בית המשפט שם קובע כי לשיטתו אין רשלנות בכל הנוגע למגיני הטיפוס אך כי קמה רשלנות בשל אי הצבת שלטי אזהרה, וקובע (בעמ' 9 למעלה) כי - "מבנהו של העמוד מאפשר טיפוס בקלות. לדעתי חברת החשמל היתה צריכה לצפות כי נערים עלולים להתפתות ולטפס עליו לצרכי משחק. מדובר בצעד פשוט ולא יקר, שלו ננקט עשוי היה למנוע את התאונה". ##אי הצבת קוצים למניעת טיפוס על עמוד חשמל:## בת"פ (שלום תל-אביב) 3935/02 מדינת ישראל נ' חברת חשמל (2005) ולאחר מכן בע"פ (מחוזי תל-אביב) 70045/08 חברת חשמל נ' מדינת ישראל (2008). התחשמל למוות קטין בן 8 ואמו שניסתה להצילו נפגעה קשות. על העמוד שם היה אותו שלט ישן. אך חשוב לציין כי שם הקוצים לא הותקנו על כל הפיאות. הנתבעת, הנאשמת שם - חברת החשמל - הורשעה בעבירת גרם מוות ברשלנות, בשל שורה של מחדלים שמנתה הערכאה הראשונה. מחדלים אלו כללו - מן הסתם - את העובדה שלא היו קוצים בכל צידי העמוד, ובכך שונה המקרה שם מהמקרה דכאן. עוד קבעה הערכאה הראשונה שם כי יש לראות גם כמחדל את אי גידורו של העמוד, את אי התקנת מנגנון להפסקה מיידית של הזרם בעת אירוע ועוד. לגבי מחדלים אלו - בהמ"ש המחוזי הביע הסתייגות מסויימת. ##סוגיית שילוט אזהרה ליד עמודי חשמל:## "האם שלט אזהרה קטנטן, התלוי בגובה כשניים וחצי מטרים מעל פני הקרקע, הרחק הרחק מעיניו של ילד בן שמונה נמוך קומה, מניח את דעתנו בדבר אזהרה מועילה לאוכלוסיית הילדים העשויים להתפתות אל מרומיו?". בערעור על פסק הדין הנ"ל הועלו טענות לגבי הקביעות באשר למחדלים השונים - אשר במובן מסוים התקבלו על ידי בית המשפט המחוזי, אך לגבי העדר הקוצים והשילוט הבלתי מספק, הסכים נציג חברת חשמל שמחדלים אלו אכן בלתי ראויים וההרשעה שמבוססת עליהם הינה כדין. בהמ"ש המחוזי מסיים את פסה"ד וקובע שבשל שאין מחלוקת לגבי המחדל שבאי קיומו של שילוט מספיק והעדר הקוצים - ההרשעה תשאר על כנה והערעור נדחה. ##אחריות חברת החשמל:## על חברת החשמל חלה עליה חובת זהירות מושגית בהיותה מספקת את החשמל לצרכן, ונוצר ביניהם יחסים חוזיים. ##האם כבל חשמל נחשב ל"דבר מסוכן" ?## כבל חשמל הוכר כ"דבר מסוכן" שהחזקה שבסעיף 38 לפקודת הנזיקין עשויה לחול עליו (ע"א 364/59 גשר הזיו נ' פייביש; ע"א 437/87 צחי כהן (קטין) נ' חב' החשמל לישראל). בענין גשר הזיו נ' פייביש הדגיש בית המשפט כי חשמל הינו מצרך מסוכן מטבעו ואמצעי ההגנה שיש לנקוט בהם כדי למנוע נזק ממנו צריכים להיות ברמה גבוהה ביותר. החובה בענין זה איננה אבסולוטית אלא "חובה בשים לב לאופיו המסוכן של הדבר, לייצרו ולספקו לפי שיטה שתכליתה למנוע בדרך סבירה כל סכנה לבטחון אדם הבא עמו במגע, סכנה אשר יצרן וספק בעל כושר סביר היה צופה אותה מראש". יש הבדל בין במכשיר חשמל המחובר דרך קבע לרשת החשמל לבין כבל חשמל שהוגדר כדבר מסוכן בבע"א 7877/02 ג'וויליס זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים, שהיה חשוף בדרך קבע. בכדי להפוך מכשיר חשמל לדבר מסוכן חיוני כי הגורם שבא במגע עם הדבר אינו מודע לאופיו המסוכן והמסוכנות נגזרת מהנסיבות החיצוניות. נקבע כי על מנת להעביר את נטל הראיה ברשלנות לגבי דבר מסוכן לשכם הנתבע על-פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על התובע לעמוד בחובת הוכחה ראשונית של שלושה יסודות: ראשית, אירוע נזק; שנית, גרימתו על-ידי דבר מסוכן; שלישית, הנתבע הינו בעליו של הדבר המסוכן או ממונה עליו. רק אם עמד בנטל ההוכחה הראשוני כאמור, נטל הראיה עובר לנתבע להוכיח כי לא הייתה לגבי הדבר המסוכן שבפיקוחו התרשלות שיחוב עליה. החזקה שבסעיף 38 הוחלה רק מקום שנסיבות הפגיעה התבררו ועל יסודם עלתה השאלה האם הגורם הממונה על החפץ המסוכן התרשל בהחזקתו (ראו למשל ת.א. (י-ם) 192/92 אלג'ועבה ואח' נ' חב' החשמל למחוז ירושלים, דינים מחוזי כו(2) 604 (סעיף 3); ת"א (י-ם) 178/93 סנדוקה נ' חב' החשמל למחוז ירושלים, תק' מח 96(2); ת"א (חיפה) 55/94 אופיר אליהו נ' חב' החשמל; ופרשת צחי כהן (קטין), שם). בענין ע"א 364/59 גשר הזיו נ' פייביש הדגיש בית המשפט כי חשמל הינו מצרך מסוכן מטבעו ואמצעי ההגנה שיש לנקוט בהם כדי למנוע נזק ממנו צריכים להיות ברמה גבוהה ביותר. החובה בענין זה איננה אבסולוטית אלא "חובה בשים לב לאופיו המסוכן של הדבר, לייצרו ולספקו לפי שיטה שתכליתה למנוע בדרך סבירה כל סכנה לבטחון אדם הבא עמו במגע, סכנה אשר יצרן וספק בעל כושר סביר היה צופה אותה מראש". ##תקנות הבטיחות בעבודה וכללי הבטיחות ברשת הארצית:## בת"א (מחוזי י-ם) 178/93 סנדוקה נ' חברת החשמל למחוז ירושלים בע"מ (26.6.1996). פסק הדין אושר מטעמיו בבית המשפט העליון בע"א 6707/96 חברת החשמל למחוז ירושלים בע"מ נ' סנדוקה, הפרידו רק מטר וחצי בין קו החשמל לבין גג הבנין עליו עמד הנפגע. שמירת נורמת בטיחות הנקבעת בדין או על ידי הרשות המוסמכת אין משמעה בהכרח כי די בשמירת הנורמה כדי למלא אחר אמצעי הזהירות הסבירים. עם זאת, שמירת נורמת הבטיחות מהווה אינדיקציה לטענה כי ננקטו אמצעי זהירות סבירים. ההנחה ההגיונית היא כי כללי הרשת הארצית משקפים את סטנדרט הזהירות הראוי, ומשהוכח כי חברת החשמל שמרה על מרחק הבטיחות מהבניין בעת שהתקינה את עמוד החשמל, לא ניתן לייחס לה התרשלות. היו מקרים נוספים של התחשמלות שהובאו בפני בתי המשפט (ראו, לדוגמה, ע"א 363/59, גשר הזיו נ' פייביש, פ"ד ט"ו, 469 (1961); (ת"א (מחוזי י-ם) 192/92 אלג'ועבה נ' חברת החשמל למחוז ירושלים (8.11.1994) ##מוות מהתחשמלות עקב העדר הארקה:## בע"א 7436/13 פלוני נ. פלוני, מותו של המנוח נגרם, בין היתר, עקב העדר הארקה לגופי התאורה והעדרו של ממסר פחת. אלו הם ליקויים קבועים בנכס, שניתן וצריך היה לגלות במאמץ סביר. חובתו של בעל זיקה לנכס מתפרשת גם על סיכונים חבויים שנוצרו על ידי פלוני (א' ברק "שער ששי: אחריות למעשי הזולת" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית, 465 (ג' טדסקי עורך, מהדורה שניה, תשל"ז)). החובה להתקין ממסר פחת בחנות חורגת מהיקף החובה הסטטוטורית הקבועה בתקנה 29(ד) לתקנות החשמל - הארקות, מאחר שהחובה המוגדרת באותה תקנה חלה רק על "מיתקן דירתי" – מיתקן המיועד למגורים. ניתן להוסיף, כי החובה המוגדרת בתקנות משמשת כאינדיקציה לסטנדרט ההתנהגות הנדרש מבעל דירת מגורים, שעל פיו ייבחן הבעלים במסגרת עוולת הרשלנות. על כן, בעלים שהפר את החובה החקוקה, ונמנע מלהתקין ממסר פחת בנכס מקרקעין שבבעלותו – ייתכן כי יימצא שגם פעל ברשלנות (ראו והשוו: ע"א 3889/00 לרנר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 304, 315-313 (2002); ישראל גלעד דיני הנזיקין – גבולות האחריות 1228-1221 (2012)). יחד עם זאת, ועל אף שככלל, קיומה של חובה חקוקה מעידה על סטנדרט ההתנהגות הנדרש, אין היעדרה של חובה חקוקה מעידה בהכרח על הסטנדרט הנדרש. קיומה של חובה סטטוטורית אינה שוללת, אם כן, את קיומה של חובה מקבילה, החלה על בעלים ומחזיקים במקרקעין מכוח דיני הנזיקין הכלליים, להתקין ממסר פחת בכל מקום בו קיימת סכנת התחשמלות למבקרים בנכס. בעלים ומחזיקים של נכס שאינו "מיתקן דירתי" אינם רשאים להיות שווי נפש לבטיחות המבקרים בנכס, ונראה, נוכח סכנת החיים הממשית הטמונה בחוטי חשמל או בשקעים וכו' במתח ביתי, כי ראוי להטיל עליהם את החובה לבצע את הפעולות האלמנטריות לשמירה על שלמות גופם וחייהם של הנמצאים במקרקעין באמצעות התקנת אמצעי הבטיחות הבסיסים ביותר - קיומה של הארקה תקינה וקיומו של ממסר פחת. הימנעות מעשות כך אינה רק רשלנות - אלא זילות של ממש בחיי אדם. ##כוויות קשות של ילד כתוצאה מהתחשמלות:## בע"א 437/87 כהן (קטין) נ' חברת חשמל לישראל בע"מ, היה מדובר בילד שנכווה קשה בכל חלקי גופו, לאחר שעמד על גג ביתו והשליך חוט שפגע בקו חשמל שעבר בסמוך.המשנה לנשיא, כבוד השופט אור ציין כי: "על-פי הראיות שהיו לפני בית המשפט, אמצעי זהירות המקובל, כדי למנוע סכנת התחשמלות על-ידי קווי חשמל עיליים, הוא על ידי הרחקתם מבניינים סמוכים מרחק בטיחותי מינימאלי, וכן התקנתם בגובה מינימאלי מסוים מעל הקרקע. אמצעי זה הוא שהיה מקובל בעת קרות התאונה, והוא מקובל גם עד היום. המקובל בישראל לגבי כבל כדוגמת הכבל בענייננו – כבל של מתח גבוה 22 קילו וולט – הוא, שזה יותקן מרחק מינימאלי של 3- 5 מ' מבית סמוך. כלומר, שגם התקנתו במרחק של 3 מ' מבית סמוך תהיה במסגרת הדרישות המקובלות בארץ. זה גם המצב במדינות אחרות. לפי חוות ­דעתו של מהנדס גינדס הירש (נ/3), איש המשיבה, המקובל בצרפת הוא, שהמרחק הנדרש בין המוליך הקרוב של רשת מתח גבוה כבענייננו לבית סמוך יהיה 3.2 מ' לפחות; ובארצות-הברית המרחק המינימאלי הנדרש בענייננו הוא 2.13מ'. דבריו אלה לא נסתרו בכל ראיה אחרת". ##תקנים לעניין גובה של כבלים למניעת התחשמלות:## כב' השופט רון שפירא ב-ע"א (חי') 1838/05 פנחס אברג'יל נ' חב' החשמל לישראל בע"מ, ציין כי כי "בכל מקום הנגיש לציבור יכול אדם להרים מוט מוליך חשמל כלפי מעלה ואם עובר במקום קו מתח גבוה, גם אם הוא בגובה התקני ואף גבוה יותר, יכול שהמוט יגע בו או יגיע לקרבתו, באופן שיגרום להתחשמלות האוחז במוט. כך למשל יכולה להיגרם תאונה כתוצאה ממשחק ילדים ברחובו של ישוב, או מפעילות של חקלאי המעביר צינורות השקיה בשדה פתוח שמעליו עובר קו חשמל, זאת גם אם קו המתח הגבוה תקני ואף עובר בגבהים מעל לתקן הנדרש. תקנים נקבעים כדי לשם יצירת תנאים המנחים כיצד לפעול כאשר התקנים מביאים בחשבון סיכונים מקובלים וקובעים תנאים שמטרתם חיוב הגורמים השונים בנקיטת זהירות סבירה. לשם כך נקבעו תקנים הקובעים את הגובה שמעליו על חברת החשמל להעביר מעליו את הכבלים. אם התקן לא יהווה אמת מידה לנקיטת אמצעי זהירות סבירים מה תכלית התקינה." בית המשפט פסק כי בנסיבות העניין לא ניתן ליחס לחברת החשמל, את האחריות לכל חוסר זהירות של כל אדם שמסיבה כל שהיא יגיע אל מתחת לכבלי החשמל ויניף אל על מוט בעל מוליכות חשמלית. הטלת אחריות במקרה זה על חברת חשמל ועל חברת נשר מותחת את גבולות האחריות בנזיקין מעבר למידה הסבירה והראויה. ##טענת התחשמלות עקב חריגות בניה:## בת.א. 192/92 אלג'ועבה נ' חב' החשמל למחוז ירושלים, סוקר כב' השופט ד' חשין את המצב המשפטי לעניין המרחקים בעת ההתקנה, אל מול המצב עם ביצוע פעולת בניה במקום, כדלקמן: "כעולה מכל מה שכבר נאמר עד כה, הנתבעת העבירה את קו המתח הגבוה שממנו נפגע הקטין כשהמקום עוד לא היה בנוי, ואילו התובע 2 (אביו של הקטין) חרג מהיתר הבניה של הבית, כאשר בנה שתי קומות במקום אחת וכאשר בנה את המרפסת שכלל לא היתה כלולה בהיתר, ועל ידי כך הוא זה שקיצר את המרחק הבטיחותי בין קווי הבנין החוקיים של הבית (כפי שנקבעו בהיתר) לבין קווי המתח שהיו במקום ביום התאונה. לענין זה יש לציין כאן, כי מרחקי הבטיחות המינימליים הצריכים להתקיים בין קו מתח גבוה של V33000 לבין בית מגורים, הם כלהלן: א. על פי ה-"Safety Rules" של ממלכת ירדן משנת 1958, שעל פיהם נהגה הנתבעת בעת שהתקינה את קו המתח שממנו נפגע הקטין, המרחק צריך להיות 6.1 מטר (וראה צילום של כללי הבטיחות הללו, שהומצא לתיק ביהמ"ש ע"י ב"כ הנתבעת, עפ"י החלטתי מיום 24.6.93). בעת שהעבירה הנתבעת את קו המתח הגבוה במקום, היא עמדה בדרישה זו, משום שהשטח לא היה עדיין בנוי. ב. על פי עדותו של המהנדס שקוקני, המרחק שנדרש באיו"ש, על פי הצו שבתוקף שם, הוא 3 מטר לפחות. ג. על פי תקנה 101 לתקנות החשמל (התקנת כבלים), תשכ"ז-1966, כפי שתוקנה בתשמ"ח, הנוהגות בישראל, המרחק הנדרש "במבנה מקורה (מעל ריצפה) הוא 2.5 מטר". ובהמשך, בהתייחס לחריגה מהיתר בניה, ואחריות הנתבעת נאמר שם: "נמצא, כי לולא חריגתו של התובע 2 מהיתר הבניה של הבית, כמפורט לעיל, הנתבעת היתה עומדת בדרישות של מרחקי הבטיחות הנ"ל. שכן, גם אליבא דהתובע 2 עצמו, המרחק בין הקרקע שמתחת לפינת המרפסת (שנבנתה בלא היתר) לבין קו המתח שממנו נפגע הקטין (נכון ליום התאונה) היה 4.5 מטר לערך. על כן, לאחר שהנתבעת הוכיחה כי היא עמדה בדרישות הבטיחות כפי שנקבעו על ידי הרשויות המוסמכות, יש בכך כדי לתמוך בטענתה שהיא לא התרשלה ושהיא גם לא הפרה חובה חקוקה כלשהי, בכל מה שקשור בהתקנתו של קו המתח הגבוה שממנו ניזוק הקטין. שכן, כפי שנאמר ע"י השופט אור בפס"ד כהן הנ"ל, בו אישר בית המשפט העליון דחיית תביעתו של קטין שהתחשמל כתוצאה ממעשה קונס דומה: "שמירת נורמה הנדרשת בתקנות או על ידי הרשות הממונה לא תמיד תכריע בשאלה, אם הצעדים שננקטו די היה בהם מבחינת סבירותם. אך העובדה, שהאמצעים שננקטו תואמים את דרישות הרשות הממונה, יש בה תימוכין לטענה, שאמצעי הזהירות שננקטו היו סבירים (עמ' 810)" (שם, סעיף 4). עורך דיןפיצוייםהתחשמלות