"ניצול הכוח המכני" של הרכב בשילוב "פריקה וטעינה" - האם תאונת דרכים ?

מה הדין במקרה של תאונה בפעולה של שילוב בין ניצול הכוח המכני של הרכב לבין פעולת פריקה וטעינה ? באילו מקרים התאונה תיחשב כתאונת דרכים שתזכה את הנפגע בפיצויים מחברת הביטוח ? ##(1) ניצול הכוח המיכני של הרכב בשילוב פריקה וטעינה:## בת"א (שלום-י-ם) 21439/92, עוזר נ. "אררט" חברה לביטוח בע"מ, החזקה הקבועה בהגדרת תאונת דרכים, לפיה יש לראות כתאונת דרכים מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, היא חזקה חלוטה, ולכן גוברת על המקרה היוצא מן הכלל הבלתי-חלוט של טעינה-פריקה שנקבע בחוק כי אינו מהווה שימוש ברכב מנועי. האמור לעניין טעינה-פריקה אינו אלא המעטה שאין בכוחה לפגוע בהוראה כללית וברורה הקבועה בהגדרת תאונת דרכים, ועל –כן מאורע שנגרם בעת טעינה באמצעות הכוח המיכני של הרכב, יחשב כתאונת דרכים. ##(2) פריקת משאית באמצעות רמפה חשמלית:## בת"א (שלום-טבריה) 1180/97, מניה נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ, לצורך פריקת המטען יש להנמיך את הרמפה להורדת בשר קפוא. במהלך הפירוק הורדה הרמפה על ראשה של התובעת, שהיתה הולכת-רגל קשישה. הרמפה הורכבה בארץ ולא על ידי היצרן המקורי. לרמפה מנוע חשמלי שאינו קשור לפעולתו למנוע המשאית עצמו, ואולם מנוע זה מקבל את המתח החשמלי ממערכת הבטריות של המשאית. הפעלת המנוע החשמלי והורדת הרמפה בוצעו במצב שהמשאית חנתה ומנוע המשאית דמם. נפסק: הארוע אינו נופל למסגרת ההגדרה הבסיסית, שכן הרכב עמד והפעולה שבוצע היתה הכנה לפריקת מטען הבשר. כמו-כן הארוע לא נוצל לייעודו התחבורתי. אולם, יש לראות בארוע שימוש בכוח המיכני של המשאית, זאת משום שהחשמל לפעולת מנוע הרמפה מסופק מן המצבר של המשאית שנטען דרך האלטרנטור של המשאית. הפעלתו של מנוע המשאית קודם להפעלת מנוע הרמפה, כלומר, הפעלת הכוח המיכני של המשאית מהווה תנאי לאפשרות הפעלתו של מנוע הרמפה. לכן, למרות העובדה שבזמן הארוע מנוע המשאית דמם, הרי ללא פעולתו קודם לארוע, לא היה פועל מנוע הרמפה. העברת כוח חשמלי ממנועו הראשי של הרכב למנוע העזר הנפרד עונה לדרישה של "שימוש בכוח המיכני של הרכב". על-אף התקנת הרמפה כאביזר נוסף לרכב שלא על-ידי היצרן המקורי מתקיים התנאי כנדרש במובן זה שהרכב לא שינה את יעודו המקורי. יתירה מזו, לדעת השופט יש לראות כתאונת דרכים כל ארוע הנגרם כתוצאה מהפעלת הכוח המיכני של הרכב, גם אם הכוח המיכני אינו קשור למנוע העיקרי של הרכב, כל עוד מדובר בכוח מיכני של אחד המנועים המשמשים לייעודו המקורי של הרכב בהיותו רכב רב-תכליתי. לפיכך, התוצאה היתה דומה גם אם היה מנוע הרמפה מופעל על-ידי מנוע שיש לו מקור מתח עצמאי שאינו קשור למנוע המשאית. לאור האמור, יש לראות במקרה הנדון פריקה וטעינה שהינם חלק מייעודה המקורי של המשאית שממשיכה להיות גם בעלת יעוד תעבורתי ומבוצעת באמצעות הכוח המיכני של הרכב, ולכן הנזק שנגרם לתובע נופל למסגרת החזקה החלוטה, ואין תחולה לחריג של פריקה וטעינה, ולפיכך יש לראות בנזק, נזק שנגרם לתובע בתאונת דרכים. ##(3) טעינה ופריקה של אשפה למשאית באמצעות מערכת הרמה:## בת"א (שלום-טבריה) 498/93, כהן נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע נפגע בעת פינוי אשפה ממיכל למשאית שעה שהיה על המשאית וציר בוכנה המפעילה מערכת הרמה שונה מזו שהיתה דרושה לצורך הפריקה הופעלה ללא סיבה ומחצה את אצבעו. בהחליטו כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: 1. מדובר בשימוש בכוח המיכני של הרכב על-אף שהשימוש לא היה למטרות תחבורה, שכן שלושת החריגים המופיעים בחלקה השני של הגדרת תאונת דרכים אינם צריכים להיות למטרות תחבורה כדי שיהוו תאונת דרכים. 2. המשאית הנדונה היתה בעלת מספר תכונות מיוחדות הקשורות לניצול הכוח המיכני שבה למטרת הרמת מיכלי אשפה כגון מערכת הרמה שהיתה חלק אינטגרלי של המשאית ומערכת הידראולית 3. בענינינו הפציעה לא קרתה עקב שימוש למטרות פריקה, אלא עקב הפעלה פתאומית של מערכת שינוע שלא היה בה צורך באותה עת. ואולם, אף אם היה מדובר בפריקה, היתה זו עדיין תאונת דרכים, שכן ההוראה המכלילה, לפיה שימוש בכוח המיכני מהווה תאונת דרכים, גוברת על ההוראה המוציאה, לפיה פריקה וטעינה אינם תאונת דרכים. ראו ההלכה ב-רע"א 8061/95. ##(4) טעינה ופריקה באמצעות הכוח המכני של הרכב## בת"א (שלום-בת-ים) 1308/95, אלוחאוח נ. בראון הובלות בע"מ נפסק: מלשון החוק נובע כי טעינה ופריקה באמצעות הכוח המכני של הרכב מהווה תאונת דרכים. מסקנה זו מתחזקת לאור הצעת החוק לתיקון מס' 9 שהוצעה עוד ב-1991 ולא התקבלה עד היום, ואשר נועדה לצמצם את היקף הגדרת "תאונת דרכים" באופן שלא תכלול שימוש ברכב שלא למטרות תחבורה. ##(5) תאונה של נהג משאית בזמן פריקת מטען ושימוש כוח מכני:## בת"א (שלום-טבריה) 3551/95, סיידי נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ, התובע בעל משאית עם היבר מתהפך להובלות עפר, הוביל עפר למקום מסויים, לאחר שהגיע למקום שפיכת העפר, פתח את הארגז האחורי, הרים את ההיבר באמצעות המנוע של המשאית, וכאשר ראה שהחומר לא נשפך, ניסה להוריד את ההיבר. כאשר הדבר לא עלה בידו, הוא לקח פטיש ונעמד מאחורי המשאית והחל לדפוק עם הפטיש על החלק שנתפס ("האוזן"). כתוצאה מדפיקת הפטיש השתחרר החומר ואבן גדולה נפלה מהמשאית על התובע ופגעה בו. באותו זמן הרכב וההיבר היו בעצירה מוחלטת. לדברי התובע הוא לא היה נפגע אם לא היה מכה על "האוזן" ומשחרר את החומר. נפסק: כי המדובר בפריקה של מטען שהוצא במפורש מהגדרת "שימוש ברכב מנועי", והשימוש לא היה למטרות תחבורה. הפעולה של פתיחת הדלת האחורית של ההיבר באמצעות מכות הפטיש אינה נכללת גם בהגדרת "טיפול" ברכב שמטרתו הקטנת הסיכון התעבורתי. כאן מדובר בתיקון חלק המשמש לייעוד שאינו תעבורתי. אין גם כאן שימוש בכוח המיכני של הרכב, שכן לכוח המיכני של הרכב לא היתה כל השפעה על הדרך בה ארעה התאונה, הגם שמנוע המשאית עבד בעת התאונה והוא נדרש לשם הרמת ההיבר. ארוע התאונה נגרם כתוצאה מפעולה ידנית, ללא כל ניצול של הכוח המיכני של הרכב במועד התאונה, ובהתאם לכך לא חלה החזקה החלוטה של שימוש בכוח המיכני. לפיכך נדחתה תביעתו של התובע. ##(6) תאונה במהלך פיזור מלט באמצעות נגרר:## בת"א (שלום-פ"ת) א' 3827/98, פאריס נ. "מעוז" חברה לביטוח בע"מ ואח', לנגרר שיוצר ונרכש במקור, לצורך שינוע והובלת מלט ממקום למקום, לא היה מדחס. לאחר כ-3 שנים הותקן בנגרר מנוע, הוא המדחס, לצורך פיזור מלט תוך כדי נסיעה איטית. למבטחת לא נמסרה כל הודעה שהותקן בנגרר מנוע. התובע עבד בפיזור המלט באמצעות הנגרר, כשגמר לפזר את המלט הלך לקידמת הנגרר על מנת להפסיק את פעולת המדחס. כשהגיע לחלק הקדמי של הנגרר, עוד לפני הסוף, נתקל ביתד ברזל שהיה תקוע בקרקע, תוך כדי מעידתו נפל קדימה ואצבעות כף ידו השמאלית נכנסו לתוך מפזר הבטון פגעו בלהביו ונגרם לו נזק גוף. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם נגרם לתובע נזק גוף "עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש האמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי. ביהמ"ש קיבל את טענת המבטחת כי אם בעת יצורו המקורי של הנגרר לא הותקן עליו מנוע, והמנוע הותקן רק לאחר מכן, די בכך כדי לקבוע כי הרכב שינה את יעודו המקורי, שכן הסיכון ביעוד הלא תעבורתי בפריקה ללא מנוע עצמאי, שונה לחלוטין מהסיכון ממנוע שמורכב על הנגרר. שונה המצב אם מלכתחילה הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב כולל שימוש בכוח המיכני גם אם המתקן עצמו לא היה המתקן המקורי. יתכן אף שינוי מהייעוד המקורי, הלא תעבורתי של הרכב, אולם במקרה כזה דרוש ששינוי הייעוד ירשם ברשיון הרכב. יתכן אף אולי להסתפק בהודעה למבטחת על שינוי זה ללא הזדקקות לנושא הרישום ברשיון הרכב. לאור האמור נפסק שהנגרר שינה את יעודו המקורי ולפיכך לא תחול החזקה המרבה של נזק עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב. נדחתה אף טענת התובע שיש להחיל במקרה זה את הלכת "עלי חמאדה", בדבר מניעת הטענה להעדר ביטוח לכלי שבוטח למעשה, מהנימוק שהלכה זו אינה חלה במקרה שאינו בגדר תאונת דרכים עפ"י חוק הפלת"ד כפי שנפסק כאמור במקרה דנן. ##(7) תאונה עם מכונה להעמסת קרשים:## בת.א. (שלום-עפולה) 1748/00 מועד נ. "קרנית", התובע עמד על גג בניין באתר בנייה ממנו הועמסו ונפרקו קרשים ע"י "מעמיס" (שהינו בבחינת מכונה ניידת עפ"י מבחן הכשירות הנורמטיבית הנוגעת למהירות הנסיעה לפי תק' 39 א (א) לתק' התעבורה). בשלב מסוים לאחר העמסת הקרשים על המעמיס, חזר מזלג של המעמיס ופגע עם הקרשים בתובע והפילו למטה. התובע שלל אפשרות שנפל כתוצאה מסתם איבוד משקל. בהתבסס על התשתית העובדתית האמורה לפיה הפגיעה ונפילתו של התובע מגג הבנין נגרמו ישירות עקב ניצול הכוח המכני של המעמיס באמצעות המזלג ועל פי מבחני הקשר הסיבתי, מתקיים קשר סיבתי בין השימוש המכני של המעמיס ובין פגיעתו של התובע, כך שהאירוע נכנס לחזקה המרבה של נזק כתוצאה מהשימוש המכני של הרכב ולכן הינו בגדר תאונת – דרכים. החזקה המרבה הזו מכוונת לכל אותם המקרים בהם הרכב הוא "רב – תכליתי", היינו: רכב שעל פי ייעודו המקורי אינו נועד רק לנסיעה (יעוד תחבורתי) אלא גם לפעולות נוספות המנצלות את כוחו המכני של הרכב וכי הנזק נגרם דווקא ביעוד הלא תחבורתי של הרכב, ובלבד שהרכב לא שינה את ייעודו המקורי. העובדה שהמעמיס עמד על רגליים בעת התאונה, זאת לאחר שהורדו גלגליו לצורך ההעמסה או הפירוק, אין בה כדי לשנות את הקביעה האמורה. ייעודו של המעמיס היה ונשאר "רב תכליתי". המעמיס לא קובע באתר העבודה למקום קבוע והכוונה הייתה להחזירו לכשירות של תנועה. החזקה המרבה של שימוש בכוח המכני עומדת על רגליה באופן עצמאי ואין היא מתחברת לתוך פרטי ההגדרה הבסיסית הממעטת של פריקה וטעינה ומשנקבע כי האירוע עומד בתנאי החזקה המרבה הרי שהוא יהא בגדר תאונת – דרכים. כמו כן נדחתה הטענה כי לנהג המעמיס לא היה רשיון נהיגה תקף. לאור הקביעה שמדובר בתאונת – דרכים שנגרמה עקב ניצול הכוח המכני של המכונה הניידת ושלנהג היה רשיון נהיגה תקף – נדחתה התביעה כנגד קרנית. משום מה בחר התובע במתכוון שלא לצרף לתביעה את מבטחת המעמיס בביטוח חובה. ##(8) תאונה בזמן ניסיון חיבור בין מחרשה לטרקטור:## הת.א. (שלום-נצרת) 2972/02 כנאנה נ. "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ, ביום התאונה הובלה מחרשה באמצעות משאית אל אתר העבודה. בהגיע המנופאי לאתר היעד הוא הוריד את המחרשה באמצעות מנוף אל האדמה, במטרה לחברה לטרקטור שהיה במקום. לשם חיבורה היה צריך לדחוף אותה על מנת שמוט המחרשה יכנס לחור המיועד לכך בטרקטור. התובע כיוון את המנופאי ותוך כדי דחיפה קלה שעשה המנופאי באמצעות זרוע המנוף לשם הכנסת המוט לחור המיועד, נפגעה ידו של התובע מזרוע המנוף ונתפסה במחרשה. המבטחת טענה כי השימוש שנעשה במנוף המותקן על המשאית היה כרוך בשינוי יעודו המקורי ולכן אין מקום החלטה המרבה של "נזק עקב ניצול בכח המיכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש לא שינה הרכב את יעודו המקורי". ביהמ"ש קיבל את טענת המבטחת בפוסקו בעקבות "הלכת פטאפטה" (ע.א. 7481/00 רע"א 6788/00 – צלטנר עמ' 10328) :- שאלת ייעודו המקורי של רכב זה או אחר הינה שאלה שבעובדה. במקרה בו עסקינן, אמנם לא הובאו ראיות בשאלת ייעודיה השונים של משאית עם מנוף המתוקן עליה. אלא שניסיון החיים מלמד, כי מנוף על משאית מיועד בראש ובראשונה לפריקת וטעינת מטענים המיועדים להובלה באותה משאית. המחרשה הובלה באמצעות המשאית, ונפרקה בעזרת המנוף המותקן עליה. ברגע שהסתיימה פעולת הפריקה של המחרשה מארגז המשאית, והונחה ארצה, תמה אותה פעולה ייעודית של המשאית והמנוף. הדחיפה שניתנה למחרשה באמצעות זרוע המנוף נועדה לסייע בחיבור המחרשה לטרקטור, זהו שינוי ייעוד. לאור האמור נדחתה התביעה. ##(9) תאונה בזמן פריקת לוחות חשמל ממשאית באמצעות מנוף:## בת.א. (שלום-רמלה) 1902/02 אבייב משה נ. "מנורה" חב' לביטוח בע"מ, ביום התאונה עסק התובע, ביחד עם 4 עובדים נוספים מטעם החברה, בפריקת לוחות חשמל ממשאית באמצעות מנוף המהווה חלק אינטגרלי של המשאית. לוחות החשמל היו מיועדים למחסן. לוח החשמל האחרון שפורק, היה גדול יותר משאר הלוחות שכבר פורקו. הלוח נקשר לשתי רצועות אשר חוברו לוו המנוף והוא הורד באמצעות המנוף המותקן על גבי המשאית והונח על רמפה. הלוח הונח על הרמפה במצב אנכי (עומד). בשל מידותיו של הלוח לא ניתן היה להכניסו למעלית כשהוא במצב אנכי והיה צורך להפכו על הצד. לצורך כך נקשר הלוח לרצועה אחת בלבד וחובר לוו המנוף מתוך כוונה שהמנוף ירים את הלוח בצד אחד ויצור על ידי כך שיפוע שיאפשר הנחת הלוח על גבי המלגזה כשהוא על צדו, והכנסתו למעלית. תוך כדי הטית הלוח הוא נפל והתובע נפגע. המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה עובדתית. האם הפגיעה של הלוח החשמל בתובע הייתה לאחר סיום שלב הפריקה או במהלכו, שעה שעשו שימוש במנוף. נפסק: משהתנתקה הרצועה, איבד לוח חשמל את שיווי המשקל, נפל, ופגע בתובע. התנתקות הרצועה, איבוד שיווי המשקל של הלוח ונפילת לוח חשמל הייתה חלק אינטגרלי מפעולת המנוף והורדת הלוח על המלגזה . הכוח המכני של הרכב שימש בהפעלת המנוף, המנוף הוא זה שהרים/הזיז/הטה את הלוח. לולא היה לוח מונף על ידי המנוף באמצעות הרצועות, בין אם בצידו האחד של הלוח ובין אם מונף לגמרי, התנתקות הרצועה לא הייתה גורמת לאי היציבות שנגרמה. הרצועה היא שקשורה למנוף ובאמצעותה הורם הלוח. התנתקות הרצועה ופעולת המנוף, לעניין הקשר הסיבתי לתאונה זו, אחד הם. השימוש במנוף המשיך כל עוד המשיכה פעולת הפריקה של הלוח מהמשאית. ישנו קשר ישיר בין השתחררות הרצועה לפגיעתו של התובע, לולא ניצול הכוח המכני לא היה התובע מקבל מכה מלוח החשמל ולא היה נפגע כפי שנפגע. הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המכני של הרכב יוצר. פריקה וטעינה שאינן תוך שימוש בכוח המכני של הרכב אינן בגדר תאונת דרכים, טעינה ופריקה תוך שימוש בכוח המכני של הרכב, כמו בענייננו הם בגדר תאונת דרכים. לאור האמור נקבע כי התאונה ארעה תוך כדי פריקת הלוח מהמשאית כתוצאה מניצול הכוח המכני של המשאית, לפיכך המדובר בתאונת-דרכים. ##(10) העמסת צינורות באמצעות מנוף משאית:## בת"א (שלום-רחובות) 3899/97, יוסי נתיב נ. "אליהו" חברה לביטוח בע"מ, לדברי התובע התאונה ארעה כאשר הנתבע, שעסק בהטענת מטען צינורות כבד, עצר את זרוע המנוף ועבר לצידה האחר של המשאית על-מנת להמשיך ולצודד את זרוע המנוף ולכוונה לצורך הטלת מטען הצינורות לתוך המשאית. בשלב זה ניגש התובע וסובב את המטען, דבר אשר גרם לכאורה לקריעת חוט ברזל שקשר את המטען ולנפילת הצינור עליו ופציעתו. סיבוב מטען הצינורות על ידי התובע, ניתק לדבריו את הקשר הסיבתי בין הסעת המטען באמצעות זרוע המנוף לבין פציעתו. נפסק: שגם אם "תרם" התובע בהתנהגותו להתרחשות התאונה, הרי שהמסקנה היא שלכל היותר נגרמה התאונה בגין שני גורמים. האחד – העברתו של מטען הצינורות תוך ניצול הכוח המכני של הרכב, והשני בהתנהגותו של התובע. היות ולא ניתן להפריד בין הגורמים ולקבוע בוודאות מהו אותו גורם בלתו אין, אשר הוא ורק הוא היה הגורם לתאונה, אין מנוס מהקביעה כי לו לא היה המטען מונף באוויר באמצעות הכוח המכני של הרכב, לא היתה מתרחשת התאונה, ולפיכך המסקנה היא כי הארוע נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב. כאן הרכב לא שינה את ייעודו המקורי, שכן מדובר ברכב רב-תכליתי, משאית שעליה מורם מנוף. לפיכך, יש לראות את גורם התאונה לגבי התובע כ"נזק כתוצאה מהינתקות או נפילה של הרכב או מטענו". (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(11) האם תאונה עם מלגזה עומדת בזמן פריקה וטעינה נחשבת תאונת דרכים ?## במסגרת המשפט נטען על ידי עורך דין תאונות דרכים כי המלגזה אינה נכנסת בגדר כלי רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. נטען כי המלגזה אינה רשומה במשרד הרישוי, אינה מבוטחת בביטוח חובה ומוגבלת לתנועה בשטח העבודה בלבד ואין לה היתר תנועה לנסיעה בכבישים. כך נטען כי לא מתקיימת דרישת הכשירות הנורמטיבית על מנת שהכלי ייחשב ככלי רכב. נטען בנוסף כי השימוש שנעשה במלגזה בעת התאונה לא היווה שימוש תחבורתי. המלגזה היתה באותה עת נייחת, התובע עמד מחוץ לה ובעצם שימשה לתובע כעמדת פריקה תוך כדי עבודתו לצורך העברת משטח הבלוקים אל עגלת הטרקטור אשר עמדה בסמוך. נטען כי שימוש כאמור לא ייחשב כתאונת דרכים על פי החוק. להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים מלגזה: ##פסק דין## 1. התובע הגיש כתב תביעה נגד שני הנתבעים בטענה כי נגרמו לו נזקי גוף כתוצאה מתאונה. הנתבעת 2 שהינה חברה ביטוח, טענה כי מדובר בתאונת דרכים וכי אין היא נושאת באחריות בגינה. לאחר קיום הליכים מקדמיים הסכימו הצדדים לסכם בעניין זה. ##האירוע נשוא התובענה## 2. בכתב התביעה תואר כי ביום 6.9.01 עת עבד התובע בשירות הנתבע 1 שתחום עיסוקו בכפר מג'אר, נפגע התובע בתאונת עבודה כאשר התובע עסק בהעמסת משטחי בלוקים שאוחסנו בעסק לתוך עגלת טרקטור. התובע העמיס משטח בלוקים על גבי שיני מלגזה, הרים את שיני המלגזה כלפי מעלה וירד מהמלגזה לטרקטור על מנת לפתוח את דופן עגלת הטרקטור כדי להניח עליה את הבלוקים אשר היו מוגבהים עדיין באויר. בעודו עומד ליד דופן הטרקטור, לפתע ירדו שיני המלגזה ומשטח הבלוקים ירד על כף רגלו השמאלית של התובע. 3. בתצהיר נסיבות האירוע שנמסר על ידי התובע הוא חזר על עיקרי העובדות שפורטו בכתב התביעה: "ביום 6.9.01 עבדתי... בתחום העסק אשר בבעלותו [של נתבע 1] בכפר מג'אר. התאונה ארעה עת עסקתי בהעמסת משטחי בלוקים, מלט וטיט שאוחסנו בעסק לתוך עגלת טרקטור כדי לספק לאחד הלקוחות. הספקתי לפרוק את הטיט והמלט על הטרקטור ופניתי לפרוק את משטח הבלוקים. לצורך כך העמסתי את משטח הבלוקים על גבי שיני המלגזה, הרמתי את שיני המלגזה למעלה וירדתי מן המלגזה לטרקטור על מנת לפתוח את דופן עגלת הטרקטור כדי להניח עליה את משטח הבלוקים אשר היה מוגבה עדיין באויר. בעודי עומד ליד דופן הטקרטור על מנת לפרוק את משטח הבלוקים, נחתו לפתע שיני המלגזה בפתאומיות יחד עם משטח הבלוקים שעליהם ונפלו בעוצמה על רגלי השמאלית". 4. צויין בנוסף בתצהיר כי המלגזה לא היתה מבוטחת בביטוח חובה, שכן להבנת התובע ואחיו היא אינה רכב מנועי או מכונה ניידת. ##טענות הצדדים## 5. בסיכומיהם קבלו הנתבעים על כך שלא סופקו נתונים טכניים אודות המלגזה ותיאורה או תמונה שלה. הנתבעים טענו כי מדובר במלגזת דיזל מתוצרת קטרפילר הנעה על ארבע גלגלים כאשר בחלק הקדמי ישנו מזלג אשר נועד להרמת המטען. על גבי המלגזה ישנו תא הנהג ובו הגה, דוושת גז ובלימה וכן ידיות אשר באמצעותן מתופעל את המזלג. השליטה במלגזה מתבצעת באמצעות סיבוב של הגה רגיל, כמו בכל רכב מנועי, והתנועה היא באמצעות ידית הילוכים. היעוד של המלגזה הינו רב שימושי - הן שינוע מטענים והן הרמה והורדה של מטענים. המלגזה רשומה במשרד הרישוי, בניגוד לטענת התובע. הוקצה למלגזה מספר רישוי 74-351 (המידע שלעיל נמסר במסגרת דו"ח חקירה נספח א' שצורף לסיכומי הנתבעת). 6. באת כוח התובע טענה כי המלגזה אינה נכנסת בגדר כלי רכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. נטען כי המלגזה אינה רשומה במשרד הרישוי, אינה מבוטחת בביטוח חובה ומוגבלת לתנועה בשטח העבודה בלבד ואין לה היתר תנועה לנסיעה בכבישים. כך נטען כי לא מתקיימת דרישת הכשירות הנורמטיבית על מנת שהכלי ייחשב ככלי רכב (רע"א 613/95, קרנית נ' נחום, תק-על 97 (3), 647; רע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום ואח', פ"ד נא' (4) 659). 7. נטען בנוסף כי השימוש שנעשה במלגזה בעת התאונה לא היווה שימוש תחבורתי. המלגזה היתה באותה עת נייחת, התובע עמד מחוץ לה ובעצם שימשה לתובע כעמדת פריקה תוך כדי עבודתו לצורך העברת משטח הבלוקים אל עגלת הטרקטור אשר עמדה בסמוך. נטען כי שימוש כאמור לא ייחשב כתאונת דרכים על פי החוק (ע"א 7481/00 סועד פטאפטה נ' יאסר עבדאללה אבו עבד, פ"ד נו' (3) 707; ע"א 9474/02 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינזון מהנדסים בע"מ, תק-על, 2003 (3) 2197). עוד נטען במקרה דנן כי נפילת המלגזה או חלק ממנה לא נבע מתוך ניצול כוח מכני וכי התאונה לא ארעה עקב שימוש במלגזה אלא כתוצאה מנפילת שן שהורכבה עליה. 8. בנוסף, גם אם מדובר בכלי רכב מנועי אשר נעשה בו שימוש למטרת תחבורה, נטען לתחולת החריג המוציא מקרים של טעינה של מטען או פריקתו כאשר הרכב עומד. עובר לתאונה התובע עצר את המלגזה, ירד ממנה ועמד מחוצה לה ובסמוך אליה והחל להכין את כף הטרקטור לצורך פעולת הפריקה. נטען כי הלכה למעשה היה התובע עסוק בפעולות פריקה בעת אירוע התאונה. נטען כי גם פעולות עזר אשר נועדו לבצע פעולה של פריקה, מהוות חלק מאותן פעולות (רע"א 5880/02, ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ נ' נזרי דניאל, פ"ד נז' (2), 614, 620-621). 9. הנתבעת טענה כי מדובר ברכב מנועי על פי הגדרת החוק (רע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום). במקרה דנן, לטענת הנתבעת קיימות שלושת הדרישות הראשונות מתוך ארבע הקיימות: מדובר ברכב, הנע בכוח מכני, על פני הקרקע. באשר לתנאי הרביעי, שעיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, הסתמכה הנתבעת על האמור בעניין עופר נחום באשר למלגזות וע"א (ת"א) 507/97 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' דולב חברה לביטוח בע"מ השם את הדגש על הכשירות הפיסית ולאו דווקא הכשירות המשפטית (בר"ע 200834/98 מש-אויר טעינה אוירית בע"מ ואח' נ' דוד לוי ואח'). 10. נטען בנוסף כי התאונה התרחשה כאשר נפלו שיני המלגזה כתוצאה מהתפוצצות צינור לחץ שמן אשר הביא לשינוי לחצים במערכת ההדראולית (עדותו של התובע ועדויות אחרות של הנוכחים במקום) (ע"א 9474/02 אבנר נ' האחרים לוינסון בע"מ ואח' שם נקבע כי קיימים מצבים של ניצול כוח מכני הדראולי אשר יש לכללם בחזקה המרבה השלישית). ##דיון## 11. מדובר לדעתי, ברכב מנועי. המלגזה עונה לקריטריונים שנקבעו בפסיקה לצורך זה. 12. באשר לתאונה, יש לסווגה כתאונה שארעה בעקבות ניצול הכוח המכני של הרכב. מקובל עלי תיאור התאונה שסופק על ידי הנתבעת כאשר התובע לא חלק עליו ולא סיפק הסבר אחר לנסיבותיה. מעבר לכך, יש להוסיף כי אם ראיית התאונה האמורה כתאונת דרכים כרוכה באילוץ או פיקציה תפיסתית מסויימת, אין בדבר הזה חידוש: "הנה כי כן השכל הישר והתחושה האינטואיטיבית אומרים לנו כי לא מדובר בתאונת דרכים, אך למרות זאת ביקש המחוקק מטעמיו שלו, לראות בניצול הכוח המכני בעניננו כוח מכני הדראולי) כתאונת דרכים" (ת"א (חי') נבאל מחמוד חטיב סנא ואח', תק-מח 2003 (2) 11176). סיווג התאונה האמורה כתאונת דרכים עולה גם בקנה אחד עם תכליתו הסוציאלית של החוק הבא לפזר סיכונים הקשורים בשימוש ברכב על כלל הציבור במסגרת ההסדרים הנקובים בחוק הפיצויים (ראו: רע"א 2853/96 קרנית נ' דחפור פ"ד נג' 680, 691). קיום ביטוח חובה אינו מעלה או מוריד לעניין השיקול הכללי. 13. אשר על כן, הנני קובע כי התאונה דנן נבעה מתאונת דרכים על פי החוק לפיצויי נפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לאור ייחוד העילה, התובענה נגד הנתבעים נדחית. על התובע לשלם לנתבעים יחד סך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין כשכ"ט עורך דין תאונות דרכים. על מנת שלא לגרום לתובע להמתין תקופה נוספת טרם קיום דיון בעניינו, תוקף פסק הדין מותלה לתקופה של 30 ימים על מנת לאפשר לתובע לתקן את תביעתו. זכות ערעור תוך 45 יום. תאונת דרכים בזמן פריקה וטעינהניצול הכוח המכני של הרכבשאלות משפטיותתאונת דרכים