##דוגמא לבקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968## בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שבכותרת, וזאת מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, עד למתן פסק בוררות סופי ומחייב בהליך הבוררות המתנהל בין הצדדים. ואלו נימוקי הבקשה: א. הצדדים לבקשה 1. המבקש: מר _________ ת.ז. _________, תושב _________, _________. 2. המשיבה: חברת _________ בע"מ ח.פ. _________, מרחוב _________, _________. ב. מסכת העובדות 3. בין המבקש למשיבה נחתמו חמישה הסכמי שכר טרחה, אשר כללו תניית בוררות מפורשת, לפיה כל סכסוך שיעלה בין הצדדים יועבר להכרעת בורר. 4. בהתאם להסכמים אלו, התנהל בין הצדדים הליך בוררות בפני עורך דין _________, אשר עסק באותן שאלות מהותיות העומדות לדיון בתובענה דנן, ובכלל זה שאלת זכאותו של המבקש לשכר טרחה מהמשיבה. 5. הליך הבוררות הגיע לסיומו, ופסק הבוררות נכתב ואף חתום ומוכן למסירה, כפי שעולה ממכתבי הבוררת מיום 20.3.06 ו-22.3.06, אשר צורפו לתגובת המשיבה לבקשה זו. 6. המשיבה הגישה תביעה נוספת, זהה במהותה לתביעה זו, כנגד המבקש, לבית המשפט המחוזי ביום 2.11.05, וגם שם עוכבו ההליכים על ידי כבוד הרשם, דבר המעיד על הכרה בצורך לעיכוב הליכים במקרים דומים. 7. המבקש לא ויתר על זכותו לבקש עיכוב הליכים, שכן בקדם המשפט שהתקיים בתיק זה לא נערכה רשימת פלוגתאות, ואי העלאת שאלת הבוררות בשלב זה אינה שוללת את זכותו לטעון לעיכוב הליכים כעת. 8. המבקש מוכן ומזומן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, וזאת בהתאם לדרישות סעיף 5(א) לחוק הבוררות, וכל טענה אחרת מצד המשיבה בעניין זה אינה נכונה. 9. עיכוב ההליכים בתיק זה ימנע כפל דיון, סתירות בפסקי דין, ויבטיח כי הסוגיות המהותיות שכבר נדונו בבוררות לא יידונו מחדש בבית המשפט, ובכך ימנע השתק פלוגתא מיותר. ג. הטיעון המשפטי #קיומו של הסכם בוררות בכתב# 10. סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע כי תנאי יסודי לעיכוב הליכים הוא קיומו של הסכם בוררות בכתב בין הצדדים, ובענייננו, חמישה הסכמי שכר טרחה חתומים בין המבקש למשיבה כוללים תניית בוררות מפורשת וברורה. 11. הסכמי שכר הטרחה, אשר צורפו לבקשה, מהווים ראיה חד-משמעית לקיומו של הסכם בוררות תקף ומחייב, העומד בדרישות סעיף 1 לחוק הבוררות, המגדיר הסכם בוררות כהסכם בכתב. 12. העובדה כי הצדדים הסכימו מראש ובכתב למסור את סכסוכיהם לבוררות, מעידה על רצונם המשותף לפתור מחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט, ועל בית המשפט לכבד הסכמה זו. 13. הפסיקה קבעה לא אחת כי יש לפרש הסכמי בוררות באופן רחב, במטרה לקיים את רצון הצדדים ולחזק את מעמדו של מוסד הבוררות, וזאת בהתאם לעקרונות היסוד של חוק הבוררות. 14. אי-כיבוד הסכם הבוררות עלול לערער את היציבות המשפטית ואת אמון הצדדים במוסד הבוררות, ולכן יש חשיבות עליונה לאכיפת תניית הבוררות הקיימת בין הצדדים. #התאמת הסכסוך להסכם הבוררות# 15. התובענה שהוגשה לבית המשפט עוסקת בסכסוך אשר הסכם הבוררות חל עליו באופן מובהק, שכן הליך הבוררות שהתנהל כבר דן בשאלות מהותיות זהות, ובכלל זה שאלת זכאותו של המבקש לשכר טרחה. 16. למרות טענת המשיבה כי התביעה עוסקת בתרמית, מעילה באמון ורשלנות מקצועית, הרי ששורש המחלוקת, כפי שעולה גם מכתב התביעה המתוקן של המשיבה, נוגע לשאלת זכאותו של המבקש לשכר טרחה, שהיא לב ליבו של הליך הבוררות. 17. הדמיון בין כתב התביעה המתוקן של המשיבה לבין כתב הגנתה בתיק הבוררות, כפי שצוין בהחלטה, מחזק את הטענה כי הסוגיות העומדות לדיון זהות, וכי הסכסוך הנוכחי נכלל בגדרי הסכם הבוררות. 18. פיצול הדיון בין בוררות לבין בית משפט, כאשר הסוגיות חופפות, עלול להוביל לתוצאות סותרות, לבזבוז משאבים שיפוטיים וליצירת עומס מיותר על הצדדים ועל המערכת המשפטית. 19. הגישה המקובלת בפסיקה היא כי כאשר הסכסוך ניתן לדיון בבוררות, וקיים הסכם בוררות תקף, יש לעכב את ההליכים בבית המשפט, גם אם קיימים היבטים נוספים לסכסוך שאינם נכללים במפורש בהסכם. #נכונות המבקש לקיום הבוררות# 20. המבקש הוכיח ומוכיח את נכונותו המלאה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, וזאת בהתאם לדרישת סעיף 5(א) לחוק הבוררות, אשר מהווה תנאי מהותי לעיכוב הליכים. 21. העובדה שהליך הבוררות כבר התקיים והגיע לסיומו, ופסק הבוררות נכתב וחתום, מהווה הוכחה ניצחת לנכונותו של המבקש לקיים את הבוררות ולפעול על פיה. 22. טענת המשיבה בדבר אי-תשלום שכר טרחת הבוררת אינה יכולה לשמש עילה לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים, שכן מדובר בסוגיה כספית נפרדת שאינה גורעת מנכונותו העקרונית של המבקש לקיים את הבוררות. 23. המבקש עומד על קיום הבוררות ועל קבלת פסק הבוררות, ומוכן לנקוט בכל הצעדים הנדרשים להשלמת הליך הבוררות, לרבות תשלום חלקו בשכר טרחת הבוררת, ככל שיידרש. 24. אי-עיכוב ההליכים בנסיבות אלו, כאשר הבוררות כבר התקיימה ופסק הבוררות מוכן, יהווה פגיעה קשה בעקרון כיבוד הסכמי בוררות ובהשקעת המשאבים שהושקעו בהליך הבוררות. #מועד הגשת הבקשה לעיכוב הליכים# 25. הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה במועד סביר ובהתאם לדרישות סעיף 5(ב) לחוק הבוררות, הקובע כי בקשה כזו יכולה להיות מוגשת "לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה". 26. בקדם המשפט שהתקיים בתיק זה לא נערכה רשימת פלוגתאות, ועל כן אין לראות במבקש כמי שויתר על זכותו להעלות את שאלת הבוררות, וטענת המשיבה בעניין זה אינה עומדת במבחן הפסיקה. 27. הפסיקה קבעה כי אי-העלאת טענת בוררות בשלב מוקדם אינה שוללת בהכרח את הזכות להעלותה בשלב מאוחר יותר, כל עוד לא נטענה טענה לגופו של עניין באופן מהותי. 28. טענת המשיבה בדבר תזמון הבקשה, אשר הוגשה לאחר העברת שאלון למבקש, אינה רלוונטית, שכן המועד הקובע הוא טענה לגופו של עניין, ולא שלבי ביניים פרוצדורליים. 29. דחיית הבקשה בשל עניין טכני של מועד הגשה, כאשר קיימת תניית בוררות מפורשת והליך בוררות כבר התקיים, תהווה פגיעה בעקרונות הצדק ותרוקן מתוכן את הסכם הבוררות. #מניעת השתק פלוגתא וכפל דיון# 30. אי-עיכוב ההליכים בתיק זה, כאשר הליך בוררות באותן סוגיות כבר התקיים והגיע לסיומו, יוביל בהכרח להיווצרות השתק פלוגתא, ויחייב את בית המשפט לדון מחדש בשאלות שכבר הוכרעו. 31. עקרון השתק הפלוגתא נועד למנוע התדיינויות חוזרות ונשנות באותן סוגיות, ולשמור על יעילות המערכת המשפטית ועל סופיות הדיון, ובענייננו, עיכוב ההליכים ישרת מטרה זו. 32. כפל הדיון עלול להוביל להוצאות מיותרות לצדדים, לבזבוז זמן שיפוטי יקר, וליצירת אי-ודאות משפטית, כאשר שתי ערכאות דנות באותן שאלות במקביל. 33. הפסיקה מדגישה את החשיבות במניעת כפל דיון ובהבטחת סופיות הדיון, ועל כן, כאשר קיימת הכרעה קרובה בהליך בוררות, יש לעכב את ההליכים בבית המשפט. 34. מתן פסק דין בתיק זה, טרם קבלת פסק הבוררות, עלול ליצור מצב אבסורדי של שתי הכרעות סותרות באותן סוגיות, דבר שיפגע קשות באמון הציבור במערכת המשפט. #שיקול דעת בית המשפט ו"טעם מיוחד"# 35. סעיף 5(ג) לחוק הבוררות קובע כי בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים "אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות", ונטל ההוכחה לקיומו של טעם מיוחד זה מוטל על המתנגד לבקשה. 36. המשיבה לא הציגה כל "טעם מיוחד" המצדיק אי-עיכוב הליכים, וטענותיה בדבר תרמית ורשלנות מקצועית אינן מהוות כשלעצמן טעם מיוחד, במיוחד כאשר הפסיקה קבעה כי גם טענות מירמה יכולות להידון בבוררות. 37. הגישה המקובלת בפסיקה היא שבית המשפט נוטה לעכב הליכים כאשר קיים הסכם בוררות תקף, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם קיים טעם מיוחד, ייסרב לבקשה. 38. העובדה שהליך הבוררות כבר התקיים ופסק הבוררות מוכן, מחזקת את הצורך בעיכוב ההליכים, שכן אין כל טעם מיוחד להמשיך בדיון בבית המשפט כאשר הכרעה קרובה בבוררות. 39. דחיית הבקשה ללא קיומו של טעם מיוחד אמיתי, תהווה התערבות בלתי מוצדקת בהסכמת הצדדים למסור את סכסוכיהם לבוררות, ותפגע בעקרון חופש החוזים. #היעדר פיצול דיון# 40. הסכסוך בין הצדדים, כפי שעולה מכתבי הטענות ומהחלטת בית המשפט, אינו מורכב ממספר עניינים שאינם ניתנים להפרדה, אלא מתמקד בשאלת זכאותו של המבקש לשכר טרחה, שהיא לב ליבו של הליך הבוררות. 41. למרות טענות המשיבה בדבר רשלנות ותרמית, הרי שגם טענות אלו קשורות באופן הדוק לשאלת שכר הטרחה ולטיב השירותים שניתנו, וניתן לדון בהן במסגרת הבוררות. 42. הפסיקה קבעה כי אם הסכסוך מורכב מעניינים שאינם ניתנים להפרדה, ורק חלקם כלולים בהסכם בוררות, בית המשפט לא ייטה לעכב את הדיון, אך בענייננו, הסוגיות ניתנות לדיון מאוחד בבוררות. 43. עיכוב ההליכים יאפשר דיון מקיף ומאוחד בכלל הסוגיות העולות מהסכסוך, הן אלו הנוגעות לשכר טרחה והן אלו הנוגעות לרשלנות או תרמית, ובכך ימנע פיצול מלאכותי של הדיון. 44. אין כל הצדקה לפיצול הדיון בין שתי ערכאות שונות, כאשר ניתן לפתור את כל המחלוקות במסגרת הליך הבוררות שכבר התקיים והגיע לשלבי סיום. #השפעת טענות מירמה על עיכוב הליכים# 45. טענות המשיבה בדבר מירמה ומעילה באמון מצד המבקש, כשלעצמן, אינן מהוות עילה לדחיית בקשה לעיכוב הליכים, וזאת בהתאם לגישה המקובלת בפסיקה ובספרות המשפטית. 46. כדברי פרופ' אוטולנגי, "אם המואשם במירמה הוא המבקש את עיכוב ההליכים והעברת הדיון לבוררות - בדרך כלל בית המשפט ייעתר לו", וזאת מתוך ההיגיון שאם המבקש אינו חס על שמו הטוב, אין סיבה שבית המשפט יחס עליו. 47. העובדה שהמבקש מבקש להעביר את הדיון לבוררות, גם כאשר מועלות נגדו טענות מירמה, מעידה על נכונותו להתמודד עם טענות אלו במסגרת הבוררות, ואין בכך כדי לשלול את זכותו. 48. דחיית הבקשה לעיכוב הליכים רק בשל טענות מירמה, עלולה ליצור תקדים מסוכן, לפיו כל צד יוכל לסכל הסכם בוררות על ידי העלאת טענות חמורות, גם אם אינן מבוססות. 49. יש לאפשר לבוררת, אשר שמעה את כלל הראיות והעדויות בהליך הבוררות, להכריע גם בסוגיות אלו, ככל שהן קשורות לסכסוך המקורי ולשאלת שכר הטרחה. #כיבוד הסכמי בוררות# 50. הפסיקה בישראל מדגישה את החשיבות בכיבוד הסכמי בוררות ואת הנטייה לעכב הליכים בבית המשפט כאשר קיים הסכם כזה, וזאת מתוך רצון לחזק את מעמדו של מוסד הבוררות. 51. "נטייתו של בית המשפט חייבת להיות כמה שאפשר לבצע הסכם בוררות שנעשה ולחזק את מעמדו של הבורר", כפי שנפסק בעבר, ועיכוב ההליכים בענייננו ישרת מטרה זו. 52. הסכם בוררות הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון החופשי של הצדדים, ועל בית המשפט לכבד הסכמה זו, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות סטייה ממנה. 53. אי-כיבוד הסכם הבוררות עלול לפגוע באמון הציבור במוסד הבוררות, ולעודד צדדים להתעלם מהסכמים שחתמו עליהם, ובכך לערער את היציבות המשפטית. 54. עיכוב ההליכים יאפשר לצדדים לקיים את הסכם הבוררות שחתמו עליו, ויבטיח כי הסכסוך יידון בפורום שהם עצמם בחרו בו מראש. #הליך בוררות שהגיע לסיומו# 55. העובדה שהליך הבוררות כבר התקיים והגיע לסיומו, ופסק הבוררות נכתב וחתום, מהווה נסיבה ייחודית וחזקה במיוחד המצדיקה עיכוב הליכים. 56. אין כל היגיון מעשי או משפטי להמשיך בדיון בבית המשפט כאשר הכרעה שיפוטית מחייבת, בדמות פסק בוררות, עומדת בפתח ומוכנה למסירה. 57. דחיית הבקשה בנסיבות אלו תהפוך את הליך הבוררות למיותר, תרוקן אותו מתוכן, ותגרום לבזבוז משאבים עצום שהושקעו בו על ידי הצדדים והבוררת. 58. יש לאפשר לצדדים לקבל את פסק הבוררות, ורק לאחר מכן, ככל שיהיו השגות עליו, לפנות לערכאות המתאימות בהתאם לחוק הבוררות. 59. עיכוב ההליכים יבטיח כי פסק הבוררות יקבל את מלוא המשקל הראוי לו, וימנע מצב בו בית המשפט דן בסוגיות שכבר הוכרעו או עומדות בפני הכרעה סופית. ד. סיכום הסעד: לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שבכותרת, וזאת מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, עד למתן פסק בוררות סופי ומחייב בהליך הבוררות המתנהל בין הצדדים. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה. ##להלן החלטה בנושא בקשה לעיכוב הליכים - סעיף 5 לחוק הבוררות:## החלטה בפני בקשה לעיכוב הליכים מטעם הנתבע, מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, בטענה שבין הצדדים התקיים הליך בוררות בפני הבוררת, עו"ד וולדיגר, אשר הגיע לסיומו ובימים אלה נכתב פסק הבוררות. הליך הבוררות עסק באותן השאלות העומדות לדיון בתיק זה ובאם לא יעוכבו ההליכים, יחול השתק פלוגתא על אותן הסוגיות העומדות בפני בית המשפט. הבקשה מתבססת על התנאי המופיע בחמישה הסכמי שכר טרחה שבין הצדדים בתיק זה. בנוסף, המשיבה הגישה ביום 2.11.05 תביעה נוספת, הזהה לתביעה זו, כנגד המבקש, בבית המשפט המחוזי וההליכים בתיק זה עוכבו ע"י כבוד הרשם. בקדם משפט שהתקיים, לא נערכה רשימת הפלוגתאות ומשום כך, אין לראות את המבקש כמי שויתר על בקשתו. לטענת המבקש, אין באי העלאת שאלת הבוררות בקדם המשפט, בכדי לשלול ממנו מלחזור ולטעון לעיכוב הליכים. לטענת המשיבה, המבקש עותר לעיכוב הליכים לאחר קדם המשפט ולפני שמיעת ההוכחות. המשיבה תוהה לתזמון הבקשה, אשר הוגש מייד לאחר שהועבר למבקש שאלון עליו התבקש לענות. לטענתה, המבקש אינו מסביר בבקשתו, מדוע נמנע מהגשת בקשה נפרדת לעיכוב ההליכים עד כה ולמעשה, שומר לעצמו את הזכות להגיש את בקשתו בכל שלב במשפט. בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק הבוררות, על הנתבע להראות כי הוא מוכן לעשות ככל הנדרש על מנת לקיים את הבוררות, ברם, המבקש לא ביקש להעביר את הסכסוך בתיק זה להליך בוררות ולא עמד על קבלת החלטה בעניין זה. בנוסף, יומיים לפני בקשה זו, בתאריך 19.3.06 עתר המבקש לדחיית המועד שנקבע לצורך שמיעת ההוכחות מהטעם, כי לא יעלה בידו להגיש תצהיר עדות ראשית. לטענה כי פסק הבוררות עומד בפני פרסום, טוענת המשיבה, כי פסק הבוררות נכתב, ברם, פסה"ד לא יפורסם כל עוד לא ישולם שכר טרחתה והוצאותיה של הבוררת, כפי שהודיעה לצדדים במכתבה מיום 20.3.06 ובתשובתה למבקש מיום 22.3.06. בנוסף, טוענת המשיבה, כי התביעה נשוא תיק זה אינה בגין שכר טרחה, אלא עוסקת בתרמית, מעילה באמון, הטעייה ורשלנות מקצועית של המבקש. לאור הנטען, מבקשת לדחות את הבקשה. דיון חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 [תיקון אחרון 10/7/74] 5. עיכוב הליכים בבית המשפט (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות הפתרון שנקט בו המחוקק הוא על דרך הביניים. במגמה למנוע הפרה של הסכם בוררות, מוסמך בית המשפט לעכב את הדיון בפניו, במקרה שתוגש אליו תובענה. כתוצאה מכך לא יוכל התובע לברר את תביעתו בבית המשפט. התוצאה דומה לצו מניעה, לבקשת הנתבע, אילו היה יכול לנקוט בצעד זה. הברירה שתעמוד בפני התובע תהיה לוותר על התביעה, או לקיים את ההסכם ולהגיש את תביעתו לבוררות. "נטייתו של בית המשפט חייבת להיות כמה שאפשר לבצע הסכם בוררות שנעשה ולחזק את מעמדו של הבורר" (ע"א 223/78 פלכטר נ' פשפיורקה, פ"ד לג (1) 414). התנאים לבקשת עיכוב הליכים: קיים הסכם בוררות, סעיף 1 לחוק הבוררות מגדיר הסכם בוררות כהסכם בכתב, כלומר עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק, יכול להינתן רק מקום שקיים הסכם בוררות בכתב בין הצדדים. הסכמה לבוררות בעל פה אמנם מחייבת כהסכם אך לא ניתן לקבל סעד של עיכוב הליכים לפי סעיף 5, התרופה תהיה תביעה לפיצויים על הפרתו. הוגשה תובענה לבית המשפט, אין בית המשפט מפעיל סמכותו לפי סעיף 5 אלא אם כן הוגשה בפניו תביעה. התובענה הוגשה לגבי סכסוך שההסכם בוררות חל עליו, יכול הנתבע לבקש עיכוב הליכים אם יוכיח לא רק שקיים הסכם בוררות בינו לבין התובע, אלא גם שההסכם הבוררות חל על אותו סכסוך לגביו מוגשת התובענה. מבקש העיכוב - בעל דין שהוא צד להסכם, פקודת הבוררות קבעה, כי הבקשה לעיכוב הליכים יכולה להיות מוגשת על ידי ונגד כל צד מהצדדים למו"מ המשפטי. החוק, לעומת זאת, מצמצם ומורה, כי הזכאי לבקש עיכוב הליכים הוא "בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות". נכונות לקיום הבוררות, הנתבע צריך להוכיח כי היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות או להמשיכה וכי הוא עדיין מוכן לכך בשעת הגשת הבקשה. מועד הגשת הבקשה, על הנתבע להגיש את הבקשה לעיכוב הליכים ככל המוקדם ולא יאוחר מהיום בו טען לראשונה לגופו של עניין התובענה. שיקול דעתו של בית המשפט, הסכמה למסור סכסוך לבוררות אין בה, כאמור, כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון בעניין. בית המשפט, הוא שיחליט אם להיענות לבקשה לעכב את ההליכים בפניו, משום שנערך הסכם בוררות בין הצדדים, או לסרב לה ולהמשיך לדון בתביעה, למרות ההסכם. בדרך כלל, נוטה בית המשפט לעכב את ההליכים בתביעה שבפניו. עיכוב הליכים על פי סעיף 5, נתון לחוק לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בעניין. הגישה היא, שבית המשפט ישקול אם לסרב לבקשה שכן, המגמה היא שסכסוך אשר הוסכם למסרו לבוררות-יידון בה. רק אם יש טעם מיוחד שלא לעכב את הדיון, רק אז יסרב בית המשפט לבקשה. דבר זה מטיל את נטל ההוכחה על המתנגד לבקשה ועליו להוכיח ולשכנע את בית המשפט, מדוע אין לעכב את ההליכים. לעניין פיצול הדיון, אם הסכסוך מורכב ממספר עניינים שאינם ניתנים להפרדה ואשר רק אחדים מהם כלולים בהסכם בוררות, לא ייטה בית המשפט לעכב את הדיון. אם בין אותם צדדים יש הסכם בוררות רק לגבי חלק מהסכסוך שמתעורר לאחר מכן והעניינים ניתנים להפרדה - לא חייב בית המשפט לעכב את ההליכים. ("בוררות דין ונוהל", פרופ' סמדר אוטולנגי, מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א 1991, הפצה דע-פורט בע"מ רמת גן, עמ' 111 -144). תיק זה מצוי לאחר קדם המשפט ולפני שמיעת ההוכחות. כלפי המבקש עיכוב ההליכים נטענות טענות מירמה ע"י התובעת וכדברי הפרופ' אוטולנגי "אם המואשם במירמה הוא המבקש את עיכוב ההליכים והעברת הדיון לבוררות -בדרך כלל בית המשפט ייעתר לו... ההיגיון הוא שאם המבקש עצמו לא חס על שמו הטוב ולא ביקש לנקותו בבית המשפט מדוע יחוס עליו בית המשפט ("בוררות דין ונוהל", פרופ' סמדר אוטולנגי, מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005 עמוד 297) אמנם הנני מוצאת דמיון בין כתב התביעה המתוקן של המשיבה בתיק זה, לבין כתב הגנתה בתיק הבוררות שהתנהל. הדמיון הינו בשאלה, האם מגיע לנתבע בתיק זה שכ"ט מהתובעת אם לאו, שזו אחת השאלות שבמחלוקת בתיק שבפני. לטענת התובעת, פסק הבוררות מוכן, אך לא הופץ עקב אי תשלום שכר טרחת הבורר. בהליך הבוררות המבקש תבע את שכר טרחתו ברם בהליך המתנהל בפני תביעת המשיבה הינה לעניין רשלנותו של המבקש וטענה למרמה ומצג שווא שהוצגו על ידו. ממכתבי הבוררת אשר צורפו לתגובת התובעת לבקשה זו עולה, כי פסק הבוררות "חתום ומוכן למסירה, אך הצדדים טרם שילמו את שכ"ט הבוררת". בהליך הבוררות תובע המשיב את שכר טרחתו, ברם בתיק המתנהל בפני תביעתה של המשיבה הינה לעניין רשלנות, מרמה ומצגי שווא שהוצא ע"י המבקש. לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה.עיכוב הליכיםיישוב סכסוכיםבוררות