להלן החלטה בנושא דחיית תביעה בטענת התיישנות: החלטה לפני בקשת הנתבעת ("המבקשת") לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות, היות שהתאונה העומדת ביסוד התביעה אירעה ביום 1 אפריל 1997 ואילו התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 10 יולי 2007, בחלוף למעלה מ-10 שנים. לטענתה, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה - יום אירוע התאונה. לכן, יש לדחות את טענת המשיבה, בסעיף 8 לכתב התביעה ולפיה את מניין תקופת ההתיישנות יש למנות ממועד ביצוע התשלום ו/או מועד דחיית תביעתה ע"י המבקשת. בנוסף, טוענת המבקשת כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, דבר המסב לה נזק ראייתי וקושי להתחקות אחר הנסיבות העובדתיות העומדות במחלוקת ולכן יש לדחות את התביעה. לחילופין, התבקש ביהמ"ש למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" ולהעביר את התביעה למסלול של תביעת שיבוב רגילה, היות שאין התביעה עומדת בתנאים הנדרשים בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ("התקנות"). לטענת המבקשת, לא התקיימה הדרישה "לסכום קצוב", מאחר והסכומים הנקובים בתביעה, מתבססים על טענות בעלמא וללא תמיכה עובדתית. המשיבה לא צירפה לתביעתה אישורים רשמיים לתמיכה בטיעוניה. לפני בית המשפט אין כל מסמך אמין לעניין הסכומים הנטענים, שאלות המצריכות בירור ובדיקה עובדתיים. לכן לטענתה יש למחוק את כותרת התביעה ו/או לחילופין ליתן לה רשות להגן. לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה, המדובר בתביעת שיפוי מכוח עילה עצמאית שקמה מכוח הוראת סעיף 2 (א) לצו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים) התשס"א-2001 ("צו הפיצויים"), ואשר באה לעולם במועד בו בוצע התשלום על ידה ולהבדיל מתביעת תחלוף (סוברוגציה) בה התובעת באה בנעליו של הניזוק ובה מתחיל מרוץ ההתיישנות ממועד התאונה/אירוע. המשיבה ביקשה להסתמך על החלטות קודמות בענין זה, אף בין אותם הצדדים, שניתנו על ידי כב' הש' י. דלוגין ת"א (שלום ת"א) 29663/06 הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, (מיום 15 נובמבר 2007) וכב' הש' אושרי פרוסט, ת"א (שלום ת"א) 63335/06 - הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ (מיום 22 פברואר 2007). החלטה שאושרה לאחרונה בבר"ע 1538/07 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (20 ספטמבר 2007) בהחלטת כב' הש' דותן, ולפיה:- "אין לקבל את עמדת המבקשת, לפיה תקופת ההתיישנות נמנית החל ממועד התאונה, שכן במועד זה טרם התגבש רכיב הכרחי בעילת תביעתה של המשיבה." (שם, בעמ' 5) דיון והכרעה התיישנות עיינתי בטיעוני הצדדים, בבקשת הדחיה על הסף ובתגובת המשיבה. לטעמי דין הבקשה לדחיה על הסף להדחות מן הטעמים כפי שפורטו בהחלטות דלעיל, לרבות פסיקת ביהמ"ש המחוזי בבר"ע 1538/07. הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו של סעיף 2 לצו הפיצויים:- "2. חלוקת נטל הפיצויים (א) אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכב כבד אחד או יותר ורכב קל אחד או יותר, ישלמו מבטחים של הרכב הכבד למבטחים של הרכב הקל 50 אחוזים מן הפיצויים על נזקי גוף כמשמעותם בחוק, שהמבטחים של הרכב הקל חייבים בתשלומם עקב התאונה, למעט חבות לפי סעיף קטן (ב) או לפי סעיף 3 (ב) לחוק; המבטחים של הרכב הכבד יהיו חייבים יחד ולחוד כלפי המבטחים של הרכב הקל בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים". סעיף זה קובע כי בתאונה בה מעורבים מספר כלי רכב, מוטלת אחריות על כל נהג לפצות את הנוסעים ברכבו וכאשר הנפגע הינו נוסע ברכב קל שנפגע בתאונה בה היה מבוטח גם רכב כבד, אין לנפגע עילת תביעה כנגד נהג הרכב הכבד ומבטחו, אלא רק כנגד נהג הרכב הקל ומבטחו הזכאי לתביעת שיפוי כנגד מבטח הרכב הכבד. זכות זו לתביעת שפוי הינה עצמאית, אותה בחר המחוקק להעניק למבטחת הרכב הקל במנותק מזכות הנפגע. כב' הש' דותן בהתבססה על ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פ"ד נז (5) 433, קבעה כי נוכח לשונו של הסעיף, ברי כי כל עוד לא התגבשה חובת הפיצוי וכל עוד לא נקבע הסכום, לא התגבשו היסודות ההכרחיים להגשת התביעה. אני מאמצת גישה זו. רק לאחר התגבשותו של רכיב "הפיצויים על נזקי גוף", רכיב הכרחי בעילת התביעה, תחל תקופת ההתיישנות. בהתאם לכך התוצאה היא איפוא - שאני דוחה את הבקשה לדחיית התביעה בטענת התיישנות. לגבי ההוצאות שהוצאו על ידי המשיבה מיום 10 יולי 2000 ועד מועד הגשת התביעה. מחיקת הכותרת תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי מגדירה תביעות שניתן להגישן בסדר דין מקוצר. (1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות - (א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב; (ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק; (2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות; (3) תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 12, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב. כאשר התביעה היא לסכום קצוב מכוח חוזה או התחייבות מפורשת או מכללא וישנה ראיה שבכתב, אין להיענות לבקשה למחיקת כותרת. בסעיף 4 לכתב התביעה נטען על ידי משיבה כי "מכח חבותה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה - 1975 ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970, נשאה התובעת בעלות הטיפולים הרפואיים להם נזקקו הנפגע עקב התאונה. בנוסף נשאה התובעת בעלות איסוף תיקיו הרפואיים של הנפגע, בפיצוי הנפגע בגין נזקיו ובשכרם של חוקרים ועו"ד מטעמה. בסך הכל שילמה התובעת בקשר עם התאונה עד היום כולל פיצוי הנפגע סך של 90,393 ₪ כערכם היום." הסכום הנתבע עומד בתנאים הקבועים בתקנה 202 (1) (ב) לעיל, היות שהסכום הנתבע הינו בהתאם לעילה הקבועה "בהוראה מפורשת של חיקוק" הוא סעיף 2(א) לצו הפיצויים. בנסיבות אלו, אני דוחה גם בקשה זו. המבקשת תשלם הוצאות למשיבה בגין בקשות אלו בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. מומלץ לצדדים להגיע להסכמה לגבי המשך ניהול ההליכים בתיק, לרבות מתן רשות להגן ו/או סיום ההליך בדרך של פשרה או גישור במנ"ת. התיישנות