להלן גזר דין בנושא גזר דין בעבירות נגד בטחון המדינה: גזר דין 1. כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, עבירות בנשק (נשיאת נשק), עבירה לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן : "החוק") (שלוש עבירות), עבירה של חברות בארגון טרוריסטי, עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור (להלן : "הפקודה") (חמש עבירות), עבירה של פעילות בארגון טרור, עבירה לפי סעיף 2 לפקודה (שתי עבירות), עבירה של סיוע לניסיון רצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק (שתי עבירות), קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק (שלוש עבירות), עבירה של ניסיון לאימונים צבאיים אסורים, עבירה לפי סעיף 143(א)(1) + סעיף 25 לחוק, עבירה של אימונים צבאיים אסורים, עבירה לפי סעיף 143(ב) לחוק ועבירה של ניסיון לפעילות בארגון טרור, עבירה לפי סעיף 2 לפקודה בצירוף סעיף 25 לחוק. הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר טיעון לפיו, יוחסו לנאשם בכתב האישום המתוקן העבירות הנ"ל, חלף עבירות רבות יותר שיוחסו לו בכתב האישום המקורי. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. 2. העובדות המקימות את העבירות בהן הורשע הנאשם הן כדלקמן : על פי עובדות האישום הראשון, בשנת 2002 פנה אל הנאשם שריף זיאדה (להלן : "שריף") והציע לו להצטרף לפעילות בארגון ועדות ההתנגדות העממית, שהוא ארגון טרור, הקשור לארגון הפת"ח (להלן : "הארגון"), הנאשם הסכים והצטרף לארגון במטרה לפגוע בישראל ולפעול נגד בטחון המדינה. כחצי שנה לאחר הסכמתו התבקש הנאשם על ידי שריף להשתתף בשמירות ליליות נגד כניסת כוחות צ.ה.ל לשכונות ערביות ברצועת עזה. הנאשם יצא לשמירות, יחד עם אחרים, כשהוא חמוש ברובה קלצ'ניקוב במטרה לאיים או לירות בחיילי צ.ה.ל אם יגיעו לאזור השמירה. בשנת 2003 מונה הנאשם לאחראי באזור מסוים בעזה ובמסגרת זו, גייס הנאשם ארבעה אנשים, צירפם לפעילות בארגון ומסר לידיהם שני רובי קלצ'ניקוב, על מנת שיבצעו שמירות ליליות ­­­­­ובמטרה לאתר ולירות על חיילי צ.ה.ל, אם יגיעו לאזור. במסגרת פעילותו שימש הנאשם כנהגו של שריף וקיבל לצורך כך אקדח. על פי עובדות האישום השני, בספטמבר 2002 פנה אחד- חסן עיסא, אל הנאשם וביקשו להביאו בפני עבד עיאש, על מנת שזה ישלח אותו לבצע פיגוע התאבדות. תחילה סירב הנאשם, אולם לבסוף הסכים לתת לחסן את כתובתו של עבד. עבד הזמין את הנאשם לביתו, הנאשם הגיע לביתו של עבד והגיעו לשם אנשים נוספים, ביניהם חסן. משם יצאו הנאשם ואחרים במכונית, בדרך פגשו את שריף ושני אחרים, כדי שחסן ואחר יבצעו פיגוע. חסן והאחר המשיכו למקום הפיגוע המתוכנן, כשהם חמושים ברובה וברימונים ושם נהרגו. הסיוע לניסיון הרצח המיוחס לנאשם באישום זה, עניינו בכך, שהנאשם הכיר בין חסן לבין עבד. על פי עובדות האישום השלישי, הנאשם נעתר לבקשת שריף, לאחר הפסקה, לחזור לפעילות בארגון. ב- 11/04 או בסמוך לכך, פנה אל הנאשם איברהים זמלוט וביקשו להצטרף אליו. הנאשם ואברהים הגיעו למקום מפגש, שם פגשו מספר אנשים, חלקם חמושים. איברהים הודיע לנאשם על כוונת אותם אנשים לבצע פיגוע נגד עמדת צ.ה.ל. בהתאם להוראת איברהים המתין הנאשם בקרבת מקום, במטרה לצפות אם מגיע למקום רכב צבאי. אחר כשעה בוטלה הפעולה ע"י האחר. על פי עובדות האישום הרביעי, הנאשם הסכים לגייס את בן דודו לארגון. מאוחר יותר הודיע בן הדוד לנאשם כי גייס אנשים נוספים לארגון. סמוך לאחר מכן, עזב הנאשם את הארגון, אולם בן דודו ואחר פנו אליו וביקשו ממנו ליצור קשר עם הארגון. הנאשם נפגש עם אדם בשם ג'מאל והעביר לטיפולו את הקשר עם אנשי הגדה ומסר את מספר הטלפון של ג'מאל לבן דודו ולאחר. על פי עובדות האישום החמישי, הנאשם קשר קשר עם אחרים לירות טילים על הישוב דוגית ולפגוע בישראל. הנאשם יצא עם האחרים, כשהם נושאים עימם שלא כדין שלושה טילים, האחרים ירו טיל על הישוב דוגית, אולם הטיל התפוצץ במשגר. על פי עובדות האישום השישי, במאי 2005 קיבל הנאשם מאחר, במסגרת פעילותו בארגון, דיסק ובו הוראות להכנת מטעני נפץ. הנאשם הציע את הדיסק לאחד מפעילי הארגון לצורך הכנת מטעני חבלה, הפעיל נענה וקיבל מהנאשם את הדיסק. על פי עובדות האישום השביעי, בספטמבר 2005 הסכים הנאשם להצטרף לאחרים לשם חיזוק פעילות הטרור בגדה המערבית. הנאשם ואחרים הודרכו בהכנת חומרי חבלה וטילים. הנאשם ואחרים יצאו מרצועת עזה לכיוון מצרים, שם יצרו קשר עם תושבי סיני, על מנת שיעבירום את גבול ישראל מצרים. הנאשם והאחרים חצו את גבול ישראל מצרים, אולם נעצרו על ידי כוחות הביטחון, כשברשות האחרים נמצאו אקדח וחומר הדרכה לייצור טילים וחומרי נפץ. 3. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש עמדה על נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, במסגרת פעילותו בארגון טרור. לדבריה, מדובר בעבירות חמורות הטומנות בתוכן סיכון לביטחונה של מדינת ישראל, תושביה וחייליה, זאת כאשר הנאשם גייס פעילים, החזיק בכלי נשק, חילק נשק ותכנן לבצע פיגועים, שלא צלחו, ללא קשר לנאשם. הנאשם השתתף בירי טילים על הישוב דוגית ובמאי 2005 קיבל דיסק עם הוראות להכנת מטעני חבלה והעבירו לאחר כדי שיוכנו מטעני חבלה. כמו כן, הנאשם לא הסתפק בפעילות טרור בתוך רצועת עזה, וחבר עם אחרים להגיע לשטח מדינת ישראל ומשם לגדה המערבית, לצורך חיזוק פעילות הטרור ולשם כך, עבר השתלמות להכנת חומרי חבלה וטילים. הנאשם נכנס לישראל יחד עם אחרים שהחזיקו אקדח וחומר הדרכה להכנת חומרי נפץ וייצור טילים. לטענת ב"כ המאשימה, המדובר בנאשם שהוא פעיל מרכזי בארגון זאת לאור סוגי הפעילויות שבהן נטל חלק, גיוס פעילים, אחזקה וחלוקת נשק. מטרת פעילותו של הנאשם, שהפך לשותף פעיל, היתה לפגוע במדינת ישראל ובתושביה. עוד עמדה ב"כ המאשימה על כך כי מדובר בפעילות שנמשכה לאורך שנים, כאשר הנאשם מגלם בפני עצמו את הסיכון הביטחוני למדינת ישראל. לדבריה, מדינת ישראל נלחמת בטרור בדרכים שונות על ידי הצבא וכוחות הביטחון, אולם גם על בתי המשפט, כאשר טרוריסטים עומדים לדין, להילחם בטרור על ידי הטלת עונשים כבדים. לאור כל האמור לעיל, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ארוך וממושך, שיתבטא בעשרות שנות מאסר. 4. ב"כ הנאשם בטיעוניה לעונש עמדה על כך כי העבירות, נשוא תיק זה, נידונו כמעט מידי יום, עד כה בבתי דין צבאיים, אשר ידעו להבחין בין סיכון ממשי לסיכון לכאורי. עוד טענה ב"כ הנאשם, כי עובדות כתב האישום נודעו מפיו של הנאשם בהודאותיו. לדבריה, אין ראיות אחרות כנגד האירועים הנדונים ויש לעודד נאשמים להמשיך בקו זה של הודאה, על כן עונשים קיצוניים יחטיאו את המטרה. לטענת ב"כ הנאשם, אמנם הנאשם היה חבר בארגון טרור, אך לא בקיצוניים שבארגוני הטרור. לדברי ב"כ הנאשם, הפעילות של הנאשם היתה בתוך רצועת עזה, לא היו ניסיונות לפגוע בשטח מדינת ישראל. גם היציאה מעזה, לא היתה אלא בכדי להגיע לגדה המערבית. כמו כן, רוב העבירות שבוצעו על ידי הנאשם היו משנת 2002 ואילך, לפני הנסיגה של צ.ה.ל מרצועת עזה. באישום הראשון, כך טענה ב"כ הנאשם, השתייך הנאשם לוועדה שתפקידה היה לשמור על תושבי השכונות בעזה. אשר לאישום השני, טענה ב"כ הנאשם, כי חסן - הבחור שרצה להתאבד, פנה אל הנאשם, הנאשם סרב והתרה בו שלא לבצע את הפיגוע, ורק כאשר לא עלה בידי הנאשם לשכנע אותו לסגת מתוכנית ההתאבדות, נתן לחסן את הכתובת של עבד. הנאשם לא הביא את חסן ולא המליץ עליו ולא הפגיש ביניהם. בסופו של אירוע זה, חסן ואחר, שהלכו למקום הפיגוע המתוכנן, נהרגו. לדברי ב"כ הנאשם, הקשר של הנאשם לאירוע זה התבטא בסרבנות שלו בתחילה, וגם כאשר ראה את חסן והיה עליו להבין שפניו מועדות לביצוע פיגוע, לא היתה לנאשם שליטה על הפיגוע. הסיוע לניסיון רצח שמיוחס לנאשם באישום זה, עניינו מתן הכתובת של עבד ולא מעבר לכך. עוד טענה ב"כ הנאשם, כי לנאשם היתה הפסקה בפעילות בארגון במשך כשנה וחצי, וגם כאשר הנאשם חזר לפעילות, הוצב לשמור בקרבת המקום בו תוכנן לבצע פיגוע והפעולה בוטלה. כאמור באישום השלישי, הנאשם לא היה היוזם, לא היה האחראי, לא היה המנהיג, אלא נגרר. בשלב מאוחר יותר, במהלך 2004, רואים כי הנאשם אינו מעדיף את הדרך הזו, הוא עזב את הפעילות בארגון ופנה לפעילות פוליטית. אשר לאישום השישי, בו נטען כי הנאשם קיבל דיסק המכיל הוראות להכנת מטעני חבלה, טוענת ב"כ הנאשם, כי הנאשם ידע מה תוכן הדיסק, אולם הוא לא פתח את הדיסק, אינו יודע כיצד לעשות זאת והעבירו לאדם אחר. כמו כן, הנאשם לא היה אחראי לקשר שנקשר על מנת לעבור מעזה, דרך מצרים, לגדה המערבית. לטענת ב"כ הנאשם, רמת המסוכנות של הנאשם אינה מן הגבוהות, לא היתה אצל הנאשם יוזמה ונטילת פיקוד והנאשם אינו פעיל מרכזי. עוד ביקשה ב"כ הנאשם, לקחת בחשבון את ההודאה של הנאשם, החסכון בזמן שיפוטי, הפוטנציאל המתון שיש להשתייכות הפוליטית של הנאשם, שפעל מחוץ לישראל ואת נסיבותיו האישיות, היותו אב לשני ילדים, הקטן שבהם נולד בהיות הנאשם עצור. לאור האמור, בקשה ב"כ הנאשם לגזור על הנאשם עונש מידתי. הנאשם גם הוא ביקש לומר את דברו בפנינו. לדבריו, הוא לא התכוון להרוג חפים מפשע. הארגון אליו השתייך הוכר, לטענתו, על ידי מדינת ישראל, כארגון שוחר שלום. כמו כן, הוא דחה מספר פעמים את הבחור שרצה לבצע פיגוע. שני הצדדים הגישו פסיקה לתמוך טענותיהם, זה בכה וזה בכה. 5. העבירות בהן הורשע הנאשם נגד בטחון המדינה, הינן מהחמורות שבספר החוקים. אין צורך להכביר במילים, כדי להדגיש את חומרת מעשיו של הנאשם, הנגועים במניעים לאומניים, שהרי לו צלחו, חלילה פעולותיו, היו נפצעים ונהרגים חיילי המדינה ואזרחיה. תוכניתו של הנאשם, לגרום לפגיעה בחיילי צה"ל ובאזרחי מדינת ישראל חפים מפשע החלה לקרום עור וגידים וסוכלה שלא הודות לנאשם. עבירות מסוג זה מחייבות ענישה קשה, ממשית וכואבת, אשר תרתיע עבריינים פוטנציאלים מליטול חלק, במישרין או בעקיפין, במעשי טרור. יפים לעניין זה הם דברי בית המשפט העליון בע"פ 3289/05, מחאג'נה נ' מ"י, פורסם באתר הרשות השופטת ביום 10.10.05 : "המערער עבר עבירות בטחוניות חמורות ביותר, שיש בהן כדי לסכן חיי אדם ולפגוע פגיעה עמוקה בשלומו של הציבור בישראל. המסר העונשי ביחס לעבירות שכרוך בהם קשר פלילי לסייע בארגון וביצוע פיגועי טרור כנגד ישראלים חייב להיות ברור ובהיר. גם קשר פלילי העומד לעצמו, אשר עניינו תכנון פיגועים רצחניים בישראל, הינו בגדר עבירה חמורה ביותר; על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר קשר זה החל לגרום עור וגידים בפעולות ממשיות שהמערער החל בביצוען כדי להוציאו מן הכח אל הפועל... יש להדגיש בעוצמה הנדרשת את מסר ההרתעה מפני כל סוג של שותפות בתכנון וביצוע של מעשי דמים, פרי מניעי טרור, המכוונים כלפי כל אדם בישראל." גישה זו משמשת נר לרגלינו בבואנו לגזור את דינו של הנאשם. מהעובדות בהן הודה הנאשם עולה כי הנאשם היה פעיל ממש בארגון, במשך תקופה לא מבוטלת של מספר שנים, עם הפסקה ביניהן. מדובר בעבירות ביטחוניות לכל דבר ועניין, כאשר מצב בו מתגייס נאשם לשרת בכוח מזוין זר, הפועל בתחומי הרשות הפלשתינאית ומגייס אחרים לפעילות זו, מחזיק ומחלק כלי נשק ועורך שמירות מזוינות בשכונות בעזה, במטרה לפגוע בחיילי צה"ל אם יכנסו לאותן שכונות, פוגע בביטחון המדינה ובריבונותה. אולם, בכך לא התמצו מעשיו החמורים של הנאשם ובשתי הזדמנויות סייע הנאשם לניסיון פיגוע נגד חיילי צה"ל ואזרחי מדינת ישראל. האחד, בכך, שמסר למתאבד כתובת של המשלח לביצוע פיגוע, והשני, החמור ממנו, כאשר השתתף בפועל וסייע לניסיון פיגוע על ידי ירי טילים על הישוב דוגית. במקרה נוסף, השתתף הנאשם בפעילות בארגון הטרור שכוונתה היתה לבצע פיגוע נגד עמדת צה"ל ותפקידו היה לצפות אם יגיע למקום רכב צבאי. על כל אלה, נוספת חומרה מיוחדת בכך, שהנאשם קיבל הדרכה בהכנת חומרי חבלה וטילים, העביר וניסה, יחד עם אחרים, להעביר את חומרי ההדרכה לאחרים. אין כל ספק, כי במסגרת פעילותו בארגון, הבין הנאשם הוא כי הוא חותר נגד קיומה של מדינת ישראל וכי הוא מקל או תורם לפעילות שבסופה יהרגו חפים מפשע. בענייננו, אמנם לא היו פגיעות בנפש ולא נגרם נזק לרכוש כתוצאה ממעשיו של הנאשם ואולם לא מעשיו של הנאשם או חרטתו הם שסיכלו את הפעולות, אלא שהפעולות סוכלו, כתוצאה מפעילות של כוחות הביטחון הישראליים או שנכשלו מסיבה אחרת. בזמנים אלה בהם מצויה כיום מדינת ישראל אל מול גורמי הטרור, הפועלים בשטחי הרשות הפלשתינית והיוצאים מתוכה לפגוע באזרחי מדינת ישראל בכל דרך, יש לנקוט ביד קשה. כוחות הביטחון עושים מלאכתם ימים כלילות במלחמתם המתמדת אל מול גורמי טרור במטרה למגר את הפעילות המתבצעת נגד אזרחי מדינת ישראל. אכן, בתקופה זו בה נעשה מאמץ עילאי להגן על חיי אזרחי המדינה, גם על בית המשפט להתגייס בדרך של הוצאת מסר הרתעתי חד וברור כי כל מי שנמצא מבצע עבירות נגד בטחון מדינת ישראל, יענש ענישה מרתיעה, שתביא למשיכת יד מעיסוק בכל פעילות שיש בה להקל או לסייע לפעילות של ארגוני טרור. בע"פ 3776/02, עאהד נתשה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2004 (4) 107, נדון עניינו של מערער, אשר קיבל על עצמו "לסלול את הדרך לביצוע פיגועים בתוך ירושלים. הוא עסק באיסוף מודיעין ובאיתור יעדים לביצוע מעשי החבלה". אותו מערער אף הרחיק לכת ונטל חלק בנסיון לבצע שני פיגועים. הוא נדון ל - 25 שנות מאסר והערעור על כך נדחה. בת.פ. (מחוזי חיפה) 189/03, מדינת ישראל נ' רג'בי מוניר, תקדין מחוזי 204(1) 873, דובר בנאשם תושב ישראל, שסייע בתכנון לביצוע פיגועים בישראל, לרבות הפיגוע בקו 37 בחיפה, בו נרצחו 17 אזרחים ורבים נפצעו. נאמר שם: "ידע כל מי שנוטל חלק בשרשרת המוות, לרבות מי שקושר ומנסה ליטול חלק באותה שרשרת, כי אם יתפס, נקה לא יינקה וכי יהא צפוי לעונש חמור... מי שהעמיד עצמו מרצון, ביזמה ובנפש חפצה לרשות האויב ככלי, כדי שהאויב ישתמש בו, ברעינותיו וביוזמותיו, ויפעיל אותו לשם השגת מטרותיו, מי שהפך עצמו לכלי בידי אלה המבקשים לרצוח ולפצוע בתושבי ישראל, עושה את החמור שבמעשים, ואת עונשו יש למדוד בהתאם. מלבד הצורך שהעונש ישקף את החומרה שבמעשה על העונש לשלוח מסר מרתיע לכל מי ששוקל לשמש בעתיד ככלי ביד ארגוני המרצחים, לשם הוצאה לפועל של פעולות חבלה ורצח". בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפסק דינו (ע"פ 1932/04 מיום 14.4.05) נאמרו דברים אלה, היפים גם לענייננו. ב"כ הנאשם בסיכומיה ביקשה ללכת בקו של פסיקה מקלה והגישה פסיקה לפיה, הוטלו עונשי מאסר קצרים יחסית של בין 5.5 ל- 9 שנות מאסר בפועל. נציין, כי המקרה הנדון חמור יותר מהמקרים שבפסיקה שהוגשה על ידי הסנגורית, מבחינת האישומים, העבירות והנסיבות. מצאנו נסיבות לקולת העונש בעובדה שהנאשם הודה באשמות וחסך זמן שיפוטי. 6. לפיכך, ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו דנים את הנאשם לעונשים כדלקמן : א. אנו דנים את הנאשם ל- 15 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו - 05.10.05. ב. אנו דנים את הנאשם ל- 3 שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה מסוג פשע. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון. משפט פליליעבירות ביטחוניותביטחון המדינה / הציבור