הדחה בחקירה - זיכוי

להלן הכרעת דין בנושא הדחה בחקירה - זיכוי: הכרעת דין אני מודיע על זיכוי נאשמים 2 ו - 3, מחמת הספק, מעבירה של הדחה בחקירה, על פי סעיף 245 (א) לחוק העונשין, נשוא האישום השלישי. על פי הנטען בעובדות כתב האישום, נהג נאשם 1 להכות את בת זוגו לחיים, X (להלן: "המתלוננת"), לאיים עליה ולהשפילה, וזאת במהלך 7 שנים בהן התגוררו תחת קורת גג אחת. כך נטען, כי בתאריך 20/1/07, בשעה 13.00 לערך, בביתם, ברח' רופין 3, בתל אביב, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שהושיבה בכוח על רצפת המטבח וניסה לדוקרה באמצעות סכין וכן היכה אותה בכתפיה ובידיה בעזרת כף בישול ממתכת. בהמשך, גררה לחדר השינה, בשערותיה, זרק אותה על המיטה, על הרצפה ואל הקיר, וכשביקשה כי יחדול ממעשיו, ליפף הנאשם שמיכה סביב צווארה והחל לחונקה. משניסתה להשתחרר מחניקתו, תקפה שוב הנאשם, בכך שעיקם את ידה הימנית, באופן שנגרמה לה חבלה של ממש, לאמור, נפיחות ואודם ביד ימין, שהצריכו את קיבוע האצבע. בנוסף, השמיע כלפיה איומים שונים, כשהרקע לתקיפה היתה העובדה שהמתלוננת הלוותה 100 ₪ לחברה (אישום ראשון). עוד נטען, כי בהמשך לכך, בתאריך 27/1/07, היכה הנאשם בראשה של המתלוננת, זאת מאחר ונודע לו כי סיפרה על האירוע נשוא האישום הראשון לשכנתה (אישום שני). על פי האישום השלישי, המיוחס לנאשמים 2 ו - 3, הם אביו ואחיו של נאשם 1, התקשרו השניים, כל אחד בנפרד, למתלוננת וביקשו כי תבטל את תלונתה במשטרה, כנגד נאשם 1, שהוגשה לאחר האירוע נשוא האישום השני ותאמר עליו דברים טובים בבית המשפט. בגין כך, מיוחסת לנאשמים 2 ו - 3 עבירה של הדחה בחקירה, על פי סעיף 245 (א) לחוק העונשין (אישום שלישי). בנוסף, נטען, כי בקיץ של שנת 2007, תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שתפס בשערותיה וגרר אותה בבית, ברח' אהרונוביץ, בתל אביב, וכן הטיח ראשה בסורגים וגרם לה לחבלה - סימן בפניה (אישום רביעי). כן נטען, כי בל"ג בעומר, בשנת 2006, בבית, ברח' רופין, בתל אביב, תקף הנאשם את המתלוננת, לאחר שזו יצא מהבית עם בנם המשותף, כבן 6, למדורה, בכך שרדף אחריה והיכה בגבה בעזרת צרור מפתחות, אליו חוברה שרשרת ברזל, על מנת שתחזור לביתה. משחזרה לבית תקפה, בכך שגררה בשערותיה בבית, הטיח את ראשה בקיר ובעט בה (אישום חמישי). על פי האישום השישי, בראש השנה, בשנת 2006, תקף הנאשם את המתלוננת בביתה, ברח' רופין, בתל אביב, בכך שהושיבה בכח על הספה ובעט ברגליה. נאשם 1 מכחיש מכל וכל את המיוחס לו בעובדות כתב האישום, וטוען כי מדובר, מתחילת הדברים ועד סופם, בעלילת שווא מצד המתלוננת, כשלטענתו, מעולם לא פגע בה פיזית. לעניין הפגיעה באצבעה, המתוארת באישום הראשון, טען נאשם 1, כי זו נגרמה עקב כך שהמתלוננת החליקה באמבטיה, בבית, בעת שניקתה אותה, כפי שמסרה זאת גם בפני הרופא, במרכז הרפואי איכילוב (ראה ת/6, וכן עדותו של ע.ת. 7, ד"ר ירון צרפתי). נאשמים 2 ו - 3 אינם מכחישים, כי התקשרו למתלוננת, לאחר שהגישה את תלונתה כנגד נאשם 1, אלא שלטענתם לא ביקשו כלל לשנות מגירסתה, אלא ביקשו כי המתלוננת ונאשם 1 יסדירו את המחלוקות ביניהם, בדרכי נועם. בתיק זה נשמעה עדות מוקדמת, על פי סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי, של שכנתה של המתלוננת, חנה קים אביטל, שהתגוררה בפרק הזמן הרלבנטי לאישום הראשון, בדירה הנמצאת בקומה מעל דירת נאשם 1 והמתלוננת. עדה זו מסרה בעדותה, כי במועד הרלבנטי לאישום הראשון, שמעה את צעקותיה וצרחותיה של המתלוננת, לרבות קול של גבר, אך לא ייחסה לכך חשיבות. שבוע לאחר מכן, ערכה מסיבה בדירתה, שאז הגיע נאשם 1 והתלונן בדבר הרעש שבקע מדירת העדה. כשירדה למחרת היום לדירת המתלוננת, על מנת לבקש את סליחתה, לא פגשה בה אלא בנאשם 1. בהמשך עלתה לדירתה המתלוננת, שאז הבחינה העדה, כי: "האצבע שלה שבורה", אך המתלוננת לא ששה להרחיב את הדיבור על כך. אלא שבהמשך הדברים, כפי שמסרה העדה,: "היא התחילה להיפתח אלי ואמרה לי שהמשיב מכה אותה הרבה זמן ושהיא סובלת". בהמשך לכך, משהגיע אליה נאשם 3, אחיו של נאשם 1, פנתה ושאלה אותו על שום מה אחיו, קרי נאשם 1, מכה את המתלוננת. גם בחקירתה הנגדית עמדה העדה על אמיתות גירסתה, כפי שנמסרה גם בהודעתה במשטרה (ס/1, וכן ראה עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 12-14), והדגישה כי מדובר בהיכרות אקראית, כאמור, בינה לבין המתלוננת, שמצאה לנכון לשתפה במצוקתה, וזאת בהמשך לשאלתה של העדה בדבר האצבע הפגועה של המתלוננת. העדה כינתה, בחקירתה הנגדית, את נאשם 3, כשקרן, כשנטען בפניה כי נאשם 3 טען כי העדה לא שאלה אותו בדבר אלימותו של אחיו - נאשם 1, כלפי המתלוננת (העדות המוקדמת, עמ' 6). המתלוננת מסרה בעדותה, כי מתחילת חייהם המשותפים: "היו מריבות מילוליות", כשהדברים גלשו לאיטם: "להרמת ידיים", מצד נאשם 1 (עמ' 16, שורות 17-18). בחקירתה הראשית, פירטה בדבר אירוע נשוא האישום הראשון ומסרה כי משנודע לנאשם, שקם משנתו, ביום השבת, כי הילוותה לחברה סכום כסף: "הוא התעצבן ואמר למה את נוגעת לי בדברים, החל לזרוק עלי דברים, לקחתי כוס יין ועברתי למטבח, הוא רדף אחרי למטבח, הפיל אותי על הרצפה ואיים עלי עם סכין, אני אדקור אותך, אני אשתק אותך , הוא לא דקר, רק איים. אני יצאתי מתחת לשולחן, הלכתי לחדר שינה והוא רץ אחרי לחדר השינה, תוך כדי ויכוח לקח סדין מהמיטה, ליפף אותו סביב צווארי והתחיל לחנוך אותי. תוך כדי כך תפסתי אותו בחזה, הכאבתי לו ואז הוא תפס לי את היד ושבר לי אצבע, שעד היום אני מופנית לריפוי בעיסוק בגלל זה, הייתי בבי"ח בעקבות כך..." (עמ' 14, שורות 17-23). בהמשך מסרה המתלוננת, כי בבואה לבי"ח, בבוקר למחרת האירוע, מסרה לרופא כי: "נפלה במקלחת" וכתוצאה מכך נפגעה באצבעה, וכי עשתה כן מאחר וביקשה להסתיר מאחרים את המתרחש בביתה. על פי תעודה רפואית שהומצאה (ת/6) - אובחנה: "נפיחות ואודם באצבע 3, כף יד ימין והטיפול כלל גם קיבוע אצבע לאצבע", והמשך מעקב אוטופדי, ולא אובחן: "ממצא גרמי חריף". המתלוננת סיפרה גם בדבר המפגש עם העדה קים, שבוע לאחר התקרית כשלדבריה נשאלה על ידי העדה מה ארע לאצבעה, משטענה תחילה ש"נפלה באמבטיה", אמרה לה העדה: "אל תשקרי שמעתי צעקות" (עמ' 15, שורה 13). עוד עלה מעדותה, כי נכחה בעת שהעדה קים פתחה בשיחה עם נאשם 3, שעלה לדירתה ושאלה אותו, על שום מה אחיו, קרי נאשם 1, נוהג במתלוננת באלימות. דברים אלו נודעו לנאשם 1, כפי הנראה מפי נאשם 3, ובתגובה לכך צעק עליה נאשם 1: "למה אני מוציאה לכלוך מהבית ומה אני מספרת לשכנים, הוא תפס אותי מהשיער ודפק לי את הראש בתוך המשקוף" (עמ' 15, שורות 18-19). אירוע אחרון זה (אישום שני), הביא את המתלוננת למסקנה, כי עליה להתלונן במשטרה על התנהגותו האלימה של הנאשם כלפיה וזאת לאחר שסבבה שעות מחוץ לבית. עוד פרטה המתלוננת בדבר אירוע נוסף של אלימות, מצד הנאשם, שאירע בשנת 2004, עת התגוררו היא והנאשם ברח' אהרונוביץ, בתל אביב, כשבעקבות מריבה, הנאשם: "דפק לי את הפנים בתוך רשת של ברזל" (עמ' 16, שורות 28-29) (אישום רביעי). בנוסף, פרטה המתלוננת באשר להתנהגות אלימה של הנאשם שארעה בל"ג בעומר, בשנת 2006, כאשר ביקשה לצאת עם בנם המשותף למדורה, שאז אמר לה הנאשם: "שלא הולכים לשום מדורה" ומשיצאה עם בנה מהדירה, רדף אחריה והיכה אותה בגבה עם שרשרת ברזל ומחזיק מפתחות. משסבה על עקבותיה וחזרה לדירה, הנאשם: "הרים ידיים, סחב אותי מהשערות וקילל אותי. אחרי שהוא פרק את הכעס שלו הוא נרגע, יוצא מהבית, חוזר ומתנצל" (עמ' 16, שורות 5-7) (אישום חמישי). כן מסרה עוד, כי בעת אירוע משפחתי, בראש השנה, בהיותם בבית אימו, בקרית מלאכי, פרץ ריב בין הנאשם לאחיו, שאז החל הנאשם לדחוף את אימו. משחזרו לדירתם, בתל אביב, האשימה הנאשם "שזה הכל בגללי ושהוא לא ידבר עם המשפחה שלו בגללי" ובעט בה (עמ' 16, שורה 10). לעניינם של נאשמים 2 ו - 3, טענה המתלוננת, כי הללו התקשרו אליה וביקשו כי תבטל את התלונה כנגד נאשם 1. סנגורם של הנאשמים, עו"ד מאיר מזרחי, העלה טענות לרוב כנגד אמינותה של המתלוננת, כשטענת נאשם 1 הינה, כי על רקע רצונו לעזוב את הבית, הזדרזה המתלוננת והגישה את תלונתה. כן נטען, כי לגבי חלק ניכר מאירועי האלימות הנטענים, מדובר בעדות כבושה, שמשקלה מועט. כן מפנה הסנגור לעדות אמה של הנאשמת, שמסרה כי מעולם לא ראתה את נאשם 1 נוהג באלימות כלפי המתלוננת. הסנגור מציין בנוסף, כי המתלוננת אישרה, כי לא דיווחה אמת כשטענה בפני הרופא כי נפלה באמבטיה והדבר משליך על אמינותה. כן נטען, כי יש מקום לייחס משקל לעדויות עדי הגנה נוספים, מלבד הנאשמים, כשיש בעדותם לשלול מגירסת המתלוננת. לעניין נאשמים 2 ו - 3 נטען, כי מדובר בבני משפחה קרובים של מבוקשם היה לסייע בהשכנת שלום בית ולהתעניין במתרחש במשפחה, כפי שטענו נאשמים 2 ו - 3 בעדותם. ככל שהדברים נוגעים למתלוננת, יש לומר כי עדותה היחידה באשר למכלול התנהגותו האלימה של נאשם 1, נמצאת בעיני כעדות מהימנה, שגם זכתה לסיוע ולתימוכין בעדויות נוספות, שבאו בפני בהקשר זה, כשהיה בעדותה הכוללת כדי להבהיר מדוע כבשה את עדותה בנוגע לאירועי אלימות נוספים, מלבד אלו הכלולים באישום הראשון והשני שבכתב האישום. תימוכין של ממש לגירסת המתלוננת, באשר לאירועים המתוארים על ידיה, כפי שפורטו בעדותה והנוגעים לאישום הראשון, מצוי בראש ובראשונה בעדותה של ע.ת. 1 - קים. עדה זו מסרה עדות חסרת פניות ולא התכחשה לכך שהינה נוהגת אף לעשות שימוש בסמים קלים, בחברת אחרים, כשמתברר עוד, כי ערכה מסיבות בדירה, שבה התגוררה, מתוך חריגה מהרשאה שניתנה לה על ידי הבעלים של הדירה, שהיה מטיבה היה בעדותה כדי להבהיר, כי באירוע הנוגע לאישום הראשון, שמעה תחילה את צעקותיה וצרחותיה של המתלוננת. לאחר מכן, פתחה בפניה המתלוננת את סגור ליבה, כשניסתה תחילה להכחיש ולגונן על נאשם 1, כפי שמסתבר שנהגה כך בפני הרופא, ד"ר צרפתי, שבדקה בבית החולים, (עמ' 2, שורה 18), כשלדבריה: "זה היה סיפור בשביל הרופא", וסיפרה לעדה בדבר מעשה אלימותו של נאשם 1, שנוהג בה תדיר באלימות מתמשכת, עד שהדבר הביא ליוזמתה של העדה, משפנתה בעניין זה לאחיו של נאשם 1, שגם עימו התיידדה ומשנודע הדבר לנאשם 1, חזר ונקט באלימות כלפי המתלוננת. המתלוננת גם לא היססה למסור בדבר נוכחותו של אחיו של נאשם 1, הוא נאשם 3, באירוע נשוא האישום השני ופרטה בדבר מכלול התנהגותו של הנאשם, שבארוע אחר קרע את בגדיו מעליו, דחף את אימו ורב עם אחיו (ראה עמ' 24, שורה 20). המתלוננת עמדה גם על אמיתות גירסתה זו, גם משהוטח בפניה ונאמר לה בחקירתה הנגדית, כי האם תובא כעדת הגנה, בהקשרו של ארוע זה (עמ' 24, שורות 21-14), כשבסופו של דבר, לא הוזמנה אימו של נאשם 1, למתן עדות מטעם ההגנה. כמו כן, לא הכחישה כי בהשראת נאשם 1, אף עשתה שימוש בסמים. המתלוננת חזרה ותארה גם בחקירתה הנגדית, אחת לאחת, את איפיוני התנהגותו של נאשם 1, באירועי האלימות, נשוא האישום הראשון, ועמדה על אמיתות גירסתה. חיזוק נוסף לגירסת המתלוננת, מצוי בעדות אחותה, ע.ת. 7, גרינשפון אלינורה, שמסרה כי המתלוננת התקשה אליה וסיפרה לה שהנאשם שבר את אצבעה (עמ' 10 לפרוטוקול). ע.ת. 9, גב' רטנר אנה, המקורבת למתלוננת, מסרה כי המתלוננת התקשרה אליה מספר פעמים, בבכי וסיפרה כי הנאשם נוהג כלפיה באלימות. עוד הבחינה בסימני אלימות במתלוננת (עמ' 33). בנוסף, גם אמה של המתלוננת, ע.ת. 4, גרינשקו רוזליה, מסר הכי הבחינה בסימני אלימות במתלוננת, ואף נכחה באירוע בו דחף הנאשם את המתלוננת - בתה (עמ' 10 לפרוטוקול). אכן מדובר ב - 3 עדות המקורבות למתלוננת, אם מכוח הקשר משפחתי ואם מכוח ידידות אמיצה, אך גם בנסיבות אלו, ניתן היה להתרשם מכנות גירסתן, ועדותן היתה מאופקת ועניינית וניכר היה בהן רצונן למסור דברים כהווייתם, בצורה שקולה ומאוזנת. גירסת הנאשם הינה כאמור, כי מדובר בעלילה זדונית מצד המתלוננת, שכולה כזב, מאחר שהחליטה באחד הימים לפרק את התא המשפחתי ולכן טוותה עלילת דברים שאין לה שחר. כך טען נאשם 1 בעדותו בביהמ"ש, כי לא זו בלבד שהמתלוננת בודה אירועים מליבה, אלא שדאגה לאורך השנים לספר בדיות אלו גם לאחרים, על מנת שאלו, בבוא העת, יתמכו בשקריה (עמ' 51, שורות 17-18). עוד ידע נאשם 1 לומר, כי המתלוננת ידעה להדביק לכל ויכוח מילולי, ארוע פיזי, שלא היה ולא נברא (עמ' 48, שורות 4-5). עם זאת, ובחקירתו במשטרה (ת/3), נמצא נאשם 1 מאמת רבות מגירסתה של המתלוננת. כך אישר כי דבריה של המתלוננת לשכנתה - קים, בדבר "ריבים" בינו לבין המתלוננת, שהכעיסוהו, כשלטענתו: "אני התעצבנתי על מילנה שהיא מספרת דברים סתם, אז אמרתי למילנה שנמאס לי ממנה ואני עוזב את הבית בבוקר" (ת/3, עמ' 1, שורות 6-7), אלא שגם אליבא דנאשם 1, ידעו הוא והמתלוננת מעשי ריב, כפי שמסר על כך בעדותו בביהמ"ש. כך גם אישר נאשם 1 את גירסת המתלוננת, הגם שביקש להציגה כמי שבודה ללא היסוס דברים מליבה, כי עשו שימוש בסמים בצוותא (עמ' 47, שורה 30) והוסיף: "מן הסתם חלק דברים נכונים" (עמ' 48, שורה 1). עוד אישר נאשם 1, במקצת, את קיומו של האירוע נשוא האישום השישי, אלא שהגדירו, כויכוח גרידא עם אחיו ראובן, הוא נאשם 3 (עמ' 48, שורה 27). נאשם 1 נמצא כמי שמוסר הסבר סתור ומתפתל, סביב האירוע נשוא האישום הראשון, עת נפגעה המתלוננת. כך מסר לעניין זה בחקירתו במשטרה, בגירסת ההכחשה, כדלקמן: "החבלה באצבע לא ממני, היא נפלה באמבטיה לפני שבוע היא שטפה רצפה ונפלה עם האצבע, אני ראיתי שהיא נפלה, היא הלכה לרופא וגם שם אמרה שהיא נפלה" (ת/3, עמ' 2, שורות 23-24). אלא שבעדותו בביהמ"ש, טען הנאשם, כי למד מהמתלוננת כי: "היתה באמבטיה, שטפה, עשתה ניקיון בבית, באמבטיה, שטפה, כנראה סבון אקונומיקה, החליקה מעדה" (עמ' 52, שורות 4-5). משנתבקש להבהיר הכיצד אמר מפורשות בחקירתו במשטרה, כי צפה בפציעה גופא, נקלע להסבר שהסבירות ממנו והלאה, לפיו התכוון בחקירתו במשטרה: "אני ראיתי לאחר". אלא שהדברים שנמסרו בחקירה במשטרה, ברורים וחדים, ומצביעים בעליל על כך שהנאשם ראה במו עיניו, לגירסתו בחקירתו במשטרה, את מעשה הנפילה, וכל ניסיון להקנות לדברים ברורים אלו בחקירה במשטרה, משמעות שונה, יש להבינו על רקע נסיונו הכושל של נאשם 1, לנתק עצמו מהאירוע נשוא האישום הראשון, ולא מעבר לכך. נאשם 1 אף טען בעדותו בביהמ"ש, כי אמר למתלוננת, בעקבות שקרים נוספים שסיפרה לשכנה קים, וזאת בנוכחות אחיו - נאשם 3 וידיד בשם אוסקר, כי: "אני איתך גמרתי את הסיפור", אלא שאמירה זו לא בא זכרה בתיאור שנתן נאשם 3 בחקירתו במשטרה, בהקשר לכך, כשציין כי: "נאשם 1 והמתלוננת אף דיברו רגיל", כאשר נאשם 3, כמסתבר, מחקירתו במשטרה, לא היסס לכנות את המתלוננת כ"שקרנית פתולוגית", אמירה שלא היתה מקובלת על נאשם 1, בעדותו בביהמ"ש (עמ' 48, שורות 1-2), שנאלץ לאשר כי חלקים מגירסתה של המתלוננת הם בגדר: "דברים נכונים" (עמ' 18). אין בכוחם של עדי ההגנה שהובאו לסייע לאישוש גירסת נאשם 1. כך טען ע.ה. 4, אוסקר אדרי, המגדיר עצמו כחבר של נאשם 1, כי בתאריך 27/1/07, נכח בדירה בצוותא עם נאשם 3 ונאשם 1 והמתלוננת: "סה"כ הכל היה רגיל" (ראה גם עמ' 58, שורה 12), וזאת, כאמור, בניגוד לגירסת נאשם 1 עצמו, לעניין הדברים הקשים שהטיח במתלוננת, בדבר רצונו לעזוב את הבית, נוכח זאת שהמתלוננת מספרת לאחרים על הקורות בבית. העד התקשה גם לדייק בנקיבת השעה, בה עזב את דירת נאשם 1 והמתלוננת. אף עדת הגנה 5, סגיר סבטלנה, שטענה כי הלוותה למתלוננת כסף ולא כפי שטענה המתלוננת, כי היא שהלוותה כסף, לאישה שלא נקבה בשמה, לא ידעה להתייחס בעדותה למועד מסוים בו אירע אירוע הלוואה זה (עמ' 47, שורה 10), כשהמתלוננת עצמה, לא נחקרה על ידי הסנגור בכל הנוגע לשמה המלא והמדוייק של אותה ידידה, שהיתה בגדר מלווה כנטען, כך ששייכותה של ע.ה. 5 לאירוע נשוא האישום הראשון והניסיון להשתמש בעדותה, כדי לשלול מאמינות גירסת המתלוננת, נמצאו שניהם לוקים. מכל הראיות שהובאו עולה בעליל, כי המתלוננת נותרה מבועתת והמומה מהמשך התנהגותו האלימה והתוקפנית של נאשם 1 כלפיה, כפי המתואר באישום השני, והיה זה מבחינתה, אירוע שהמחיש לה, כי אל לה להמשיך להבליג ולחפות על נאשם 1. תחילה מסרה גירסה שונה בדבר פציעתה לרופא המטפל, על מנת לשמר בדרך זו את הקשר הזוגי רב השנים ביניהם, ועל כן גם כבשה את עדותה בנוגע לאירועים קודמים, אך, כאמור, האירוע נשוא האישום השני, המחיש לה כי אל לה להמשיך ולהסכין עם גילויי האלימות כלפיה. מתברר עוד, כי בשנים שקדמו לארועים נשוא האישומים 1 ו - 2, בצר לה, ספרה לאנשים הקרובים לה בדבר אלימותו של נאשם 1 כלפיה, כפי שפורט לעיל ואין מקום לטענה שהועלתה מפי נאשם 1, בהקשר זה, לפיה המתלוננת דאגה לאורך השנים להמציא עלילות שווא, על מנת להכשיר אתה קרקע, בבוא העת, להעלאת טיעונים שכולם שקריים כנגדו. מתברר, כי המתלוננת אף ניסתה להסתיר מפני אחרים, כדוגמת הרופא בבי"ח, את סיבת הפגיעה באצבעה, לבל יבולע לנאשם 1, וכך גם נהגה תחילה בפני העדה קים. עדותה וגירסתה ידעה תימוכין לרוב בגירסת עדת תביעה 1 - קים, ומראיות נוספות, כפי שפורטו, כאשר מנגד נמצא נאשם 1, מעלה גירסה שאינה ראוייה לאמון, מטעמים כפי שפורטו, ונמצאו בה סתירות היורדות לשורש הדברים. נאשם 3, אחיו של נאשם 1, אף הוא נמצא מוסר גירסה שכל כולה נועדה לתמוך בגירסת אחיו, נאשם 1, מנגד ניסה באופן גורף, להשחיר את פניה של המתלוננת. כך התכחש נאשם 3 לכך, כי סיפר לנאשם 1 על דבר שיחתו עם העדה קים, הגם שמתברר כי נאשם 1 טען בחקירתו במשטרה, כי כך היו פני הדברים ובעקבות כך, התגלע אותו סכסוך שבעקבותיו ביקש לעזוב את הבית, כטענתו (עמ' 60, שורה 26, לעומת ת/3, שורה 5). אשר לאישום השלישי, המיוחס לנאשמים 2 ו - 3, ועניינו עבירת הדחה בחקירה, הגעתי לכלל מסקנה, לאחר בחינת הראיות, כי מידת הספק הסביר עומדת לימין נאשמים 2 ו - 3, בהקשרה של עבירה זו ועל כן, אני מורה על זיכויים בדין, מחמת הספק. לעניין זה, מסרה אכן המתלוננת בחקירתה הראשית, כי ביקשה מהחוקר המשטרתי: "שהמשפחה של מישל תפסיק להתקשר אלי ולהגיד לי שזאת לא הדרך להגיש תלונה. אבא שלו ואח שלו התקשרו". בהמשך דבריה, מסרה כי: "הם ביקשו ממני לבטל את התלונה ואמרו שאישה חכמה לא הולכת דרך משטרה" (עמ' 17, שורות 12-14). עם זאת, עלה מחקירתה הנגדית אישוש לגירסת נאשמים 2 ו - 3, לפיה פנתה במהלך שיחתה עם אביו של נאשם 1, הוא נאשם 2, וביקשה, ביוזמתה, כי נאשם 3 יתקשר אליה (עמ' 25, שורה 29). לעניין זה, אף אישרה המתלוננת כי נהגה כך: "כי אני מחבבת אותו ועם ראובן אני מרגישה יותר חופשי" (עמ' 26, שורה 1). עם זאת, בחקירה חוזרת חזרה ודבקה המתלוננת בטענה, כי נאשם 2 ביקש ממנה לבטל את התלונה ובאשר לנאשם 3 הוסיפה, כי אמר לה: "מישל לא בן אדם כזה וניסה לשכנע אותי שאני אלך לקראת מישל ואסיר את התלונה" (עמ' 26, שורות 17-18). נאשם 2 לא התכחש לדבריו המופיעים בחקירתו במשטרה, ולפיהם אמר למתלוננת: "בשביל מה להגיע למשטרה, למה כל הלכלוך אם אתם לא מסתדרים, שכל אחד ילך לדרכו" (ת/4). בעדותו בביהמ"ש, טען כי מדובר בשיחה קצרה ביותר, וכן הוסיף בעדותו, כי אמר למתלוננת "שילכו לביהמ"ש ויגמרו את זה, זה בטוח" (עמ' 57, שורה 24). נאשם 3, טען כי במהלך השיחה עם המתלוננת, אמרה לו זו, כי: "אנו מפעילים לחץ" (עמ' 59). נוכח האמירות כפי שהובאו לעיל, מפי המתלוננת, כאשר אין מוכחש מפיה, כי אף ביקשה כי נאשם 3 יצור עימה קשר, והגם עולה חשד בלתי מבוטל, כי נאשמים 2 ו - 3 ניצלו כ"א בנפרד, את שיחת הטלפון עם המתלוננת, כדי להשפיע עליה, למסור גירסה הנוחה לנאשם 1, אני בדעה כי הנסיבות בכללותן, אינן מאפשרות לקבוע בעניין זה מסמרות שהינם אך לחובת נאשמים 2 ו - 3, לעניין היסוד הנפשי הנדרש הוכחה, בעבירה זו של הדחה בחקירה, נשוא סעיף 245 (א) לחוק העונשין (ראה י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק 3, עמ' 1584 ו - 1585, רישא). עולה על כן, ספק סביר, אם הוכחה שאיפה מצד נאשמים 2 ו - 3 להשיג את התוצאה שהאיסור מבקש למנוע, בנסיבות העניין ועל כן ומחמת אותו ספק, אני מורה על זיכוי נאשמים 2 ו - 3 מהעבירה של הדחה בחקירה, נשוא האישום השלישי. אשר לנאשם 1, יש לקבוע כי עובדות אישומים 1 ו - 2 הוכחו במלואן. בנוסף, מסרה המתלוננת תיאור מלא ומדוקדק, לגבי אירועים נוספים של אלימות שחוותה מנאשם 1 תוך נקיבת מועדים ואירועים נוספים, שנכרכו לעיתים באירועי האלימות הללו, והובהר על שום מה, כבשה את עדותה, לעניין אירועים אלימים אלו, ובמכלול הנסיבות ובקיומו של הסבר סביר והגיוני לכבישת העדות, כאמור, ראוי ליתן אמון גם בגירסתה, כפי שסופרה בביהמ"ש, לעניין יתרת אירועי האלימות, נשוא האישומים 4,5 ו - 6, שבכתב האישום, כשגירסתה זוכה לתימוכין, כאמור לעיל. כך הוכח מעשה תקיפה מצד נאשם 1, נשוא האישום הרביעי, אלא שלא הוכח מעשה החבלה הכרוך בו ועל כן יורשע נאשם 1 בעבירה של תקיפת בן זוג, על פי סעיף 379 + 382 (ב) לחוק העונשין, בגין האישום הרביעי. כמו כן, הוכחו עובדות האישום החמישי והשישי, מלבד הסיפא לסעיף 2 לעובדות האישום החמישי, לאמור, "הטיח את ראשה ובעט בה" ובסיכומם של דברים, מורשע אפוא, נאשם 1 בעבירות נשוא האישומים הראשון, השני, הרביעי, החמישי והשישי, כפי שיסודותיהן הוכחו במלואן, על פי המפורט לעיל. משפט פליליהדחה בחקירה