##הקדמה - מהי "בקשה למתן הוראות" ?## הליך של בקשה למתן הוראות, הינו הליך מקוצר המאפשר קבלת סעד מזורז מקום בו לא קיימות מחלוקות עובדתיות כבדות משקל או כאשר המחלוקות הינן פשוטות ומצומצמות יחסית וניתן להכריע בהן אף ללא שמיעת ראיות. אין לנקוט בדרך של בקשה למתן הוראות כאשר בין הצדדים שוררות מחלוקות עובדתיות רבות וסבוכות המצריכות היזקקות לשמיעת עדים, ודרך המלך במקרה שכזה היא הגשת תביעה כספית רגילה לבית המשפט המוסמך. הליך בקשה למתן הוראות נועד ביסודו לשמש מסגרת יעילה ומהירה אשר בתחומה פועל בית המשפט כמנחה וכמפקח על פעילותם של נושאי תפקידים שונים בתחומי המשפט. הליך בקשה למתן הוראות נושא, בדרך כלל, אופי של הליך פנימי המתנהל בבית המשפט ביוזמת נושא התפקיד שמטרתו להנחות ולכוון את פעולתו, בין בענין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח. אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובודאי כך כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות. אולם לכלל זה יש חריגים. יש ובית המשפט חורג ממנהגו ומכריע במחלוקות לגופן גם במסגרת הליך מתן הוראות. תנאי לכך הוא שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות, והצדדים מסכימים לבירורן בדרך מהירה ומקוצרת. ##פסיקה בנושא בקשה למתן הוראות:## במסגרת הליך בקשה למתן הוראות יכול בית משפט בנסיבות מתאימות לנקוט בדרך הקצרה ולהכריע בסכסוכים במקרים בהם העובדות אינן שנויות במחלוקת או שהן פשוטות ומועטות והצדדים מסכימים לבירור בדרך מקוצרת, מה שאין כן כאשר העובדות טעונות בירור יסודי. בע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ ( בכינוס נכסים ובפירוק), קבע בית המשפט העליון כדלקמן: "אין ההליך של בקשה למתן הוראות לפי סעיף 310(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש] יכול לשמש תחליף לתביעה של כונס או של מפרק נגד צד שלישי, ייתכנו מקרים, שבהם יכול בית- משפט, במסגרת הליך כזה, להכריע בפלוגתא בין המפרק לבין צד שלישי, אגב הדיון בבקשתו של המפרק. תנאי הוא, שהכרעה באותו סכסוך עם צד שלישי תהיה דרושה כדי להחליט מה הן ההוראות שתינתנה למפרק. הוראות למפרק הינן מרכזו ולבו של הליך כזה. כאשר לא מתבקשות הוראות כלל, וההליך מיועד אך ורק לבירור הסכסוך עם צד שלישי – אין בקשה למתן הוראות ההליך המתאים. במקרה כזה, על המפרק להתכבד ולהגיש תובענה לאחר נטילת אישור מבית המשפט או מוועדת הביקורת". ברע"א 4956/07 פנחס לבנברג ואח' נ' ביקור חולים הוספיטל, קבע ביהמ"ש העליון שלושה תנאים בהתקיימם בקשה למתן הוראות תידון במסגרת תיק הפירוק ולא במסגרת של ניהול תביעה עצמאית: "האחד, כי בירור הסוגיה שבמחלוקת בגדר בקשה למתן הוראות נחוץ לצורך ביצוע יעיל של הליך הפירוק; השני, כי בירור המחלוקת עם הצד השלישי אינו כרוך בבירור עובדתי מורכב; השלישי, כי בניהול ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות אין משום עיוות דין ופגיעה בזכויות מהותיות או דיוניות של בעל דין ( ראו, גם ע"א 5709/99 לוין נ' שילר (2001)). בנוסף לתנאים אלו, קיימת חשיבות לנתון נוסף שעניינו טיב המחלוקת עם הצד השלישי בה יש להכריע. כאשר מדובר בתביעה המבוססת על עילה ייחודית לדיני הפירוק או פשיטת הרגל או בהליך המיועד להכריע בנוגע להיקף מסת הנכסים העומדים לחלוקה לנושים, מהווה הדבר שיקול התומך בניהול ההליך בפני בית המשפט של הפירוק בגדר בקשה למתן הוראות (ראו, רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' הרטמן, פיסקאות 7-6 (26.3.07); רע"א 4627/04 ענב נ' אלדר (9.6.04))" ##דוגמא לבקשה למתן הוראות## בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות למשיב, עו"ד תומר צורניש, לשלם למבקשים, מר איתן זיו ומר יואב זיבליק, סך של 465,140 ₪ בגין הוצאות שהוציאו לטובת חברות "אחים זיו ושות' בע"מ" ו"טרקטורים תבורה בע"מ" בתקופה בה שימש המשיב כמנהל מיוחד של החברות. ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשים, מר איתן זיו, ת.ז. _________, ומר יואב זיבליק, ת.ז. _________, הינם בעלי מניות בחברות "אחים זיו ושות' בע"מ" (ח.פ. _________) ו"טרקטורים תבורה בע"מ" (ח.פ. _________) (להלן: "החברות"). 2. המשיב, עו"ד תומר צורניש, ת.ז. _________, מונה כמנהל מיוחד לחברות על ידי בית המשפט הנכבד ביום 10.05.2007. ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 10.05.2007 מונה המשיב, עו"ד תומר צורניש, כמנהל מיוחד לחברות "אחים זיו ושות' בע"מ" ו"טרקטורים תבורה בע"מ", בהסכמת הצדדים. 4. עם מינויו של המשיב, הופקעו סמכויותיהם של המבקשים, בעלי המניות והמנהלים בחברות, ונקבע כי לא יוכלו לבצע פעולות תשלום או להתחייב בשם החברות ללא אישורו בכתב ומראש של המנהל המיוחד או של בית המשפט. 5. המבקשים טוענים כי המשיב התנהל בחוסר מקצועיות משווע, התעלם מהם, ולא ביצע פעולות הכרחיות לקידום עסקי החברות, שהיו חיוניות לתפקודן התקין. 6. לטענת המבקשים, הם נאלצו להוציא מכיסם הפרטי סך של 465,140 ₪ לטובת החברות, עבור הוצאות הכרחיות כגון משכורות לפועלים, תשלומים לרשויות (חברת חשמל, משרד הפנים), דלק לרכבים, תיקונים שוטפים, אביזרי השקיה והדברה, ועוד. 7. המבקשים מדגישים כי החברות עוסקות בחקלאות, וכי ההוצאות שהוציאו היו חיוניות למניעת ירידת עבודתם לטמיון ולהמשך ייצור הכנסות לקופות החברות, שהיו ריקות בתחילת דרכו של המשיב. 8. המבקשים טוענים כי המשיב היה מודע לצורך בתשלומים אלו ולכך שהם נושאים בהם, אך נמנע מלהוציאם בעצמו, ובכך הפר את התחייבותו כלפי בית המשפט לפעול כמנהל מיוחד. 9. המשיב, מנגד, טוען כי כל פעולה או התחייבות שבוצעה על ידי המבקשים ללא אישורו בכתב ומראש, נעדרת תוקף ומהווה הפרה של צו בית המשפט. 10. המשיב מציין כי במקרים בהם פנו אליו המבקשים וקיבלו אישור, ההוצאות שולמו להם בסופו של יום. 11. המשיב טוען כי הדרך הנכונה לבירור טענות המבקשים היא הגשת תביעה להשבת הוצאות, ולא בקשה למתן הוראות, שכן מדובר בחיוב כספי הדורש בירור עובדתי ומשפטי מורכב. 12. המשיב הגיש בקשה למחיקת הבקשה למתן הוראות על הסף, בטענה כי ההליך אינו מתאים וכי המבקשים פעלו ללא אישור. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## 13. סמכות בית המשפט לדון בבקשה למתן הוראות ## 14. בית המשפט מוסמך לדון בבקשה למתן הוראות גם כאשר היא כוללת סעד כספי, במקרים חריגים בהם בירור הסוגיה נחוץ לצורך ביצוע יעיל של הליך הפירוק או הניהול המיוחד, ואינו כרוך בבירור עובדתי מורכב. 15. הפסיקה הכירה באפשרות שבית המשפט יחרוג ממנהגו ויכריע במחלוקות לגופן במסגרת הליך מתן הוראות, במיוחד כאשר השאלות הטעונות הכרעה מתמקדות בהיבטים משפטיים או כאשר העובדות לבירור פשוטות ומעטות. 16. במקרה דנן, המחלוקת נוגעת להתנהלותו של בעל תפקיד שמונה על ידי בית המשפט, ובירורה חיוני להבטחת תקינות הליך הניהול המיוחד ולמניעת עיוות דין לבעלי המניות שפעלו לטובת החברות. 17. אף אם קיימת מחלוקת עובדתית מסוימת, היא אינה מורכבת באופן המצדיק דחיית הבקשה על הסף, וניתן לבררה במסגרת הליך מקוצר תוך התמקדות במסמכים ובעדויות ממוקדות. 18. דחיית הבקשה על הסף תפגע בזכותם של המבקשים לסעד מהיר ויעיל, ותכביד עליהם בהגשת תביעה נפרדת, כאשר מדובר בהוצאות שהוצאו לטובת חברות הנמצאות בניהול מיוחד של בית המשפט. ## 19. חובת תום הלב של המנהל המיוחד ## 20. המשיב, כמנהל מיוחד, שימש כ-officer of the court, וחלה עליו חובת אמונים מוגברת כלפי בית המשפט וכלפי החברות, הכוללת חובה לפעול במקצועיות, ביעילות ובתום לב לקידום ענייני החברות. 21. התעלמותו הנטענת של המשיב מהמבקשים, שהיו מנהלי החברות בפועל, ואי-ביצוע פעולות הכרחיות לתפקודן התקין של החברות, עולה כדי הפרה של חובת האמונים המוטלת עליו. 22. חובתו של המנהל המיוחד כוללת גם את הצורך להבטיח את המשך פעילותן העסקית של החברות, במיוחד כאשר מדובר בחברות חקלאיות שהוצאות שוטפות חיוניות להן. 23. אי-הוצאת תשלומים חיוניים, תוך ידיעה שהמבקשים נושאים בהם, מהווה התנהלות בחוסר תום לב מצד המשיב, אשר גרמה למבקשים נזק כספי ישיר. 24. המשיב לא יכול להתנער מאחריותו להוצאות שהוצאו לטובת החברות, בטענה שהמבקשים פעלו ללא אישור, כאשר הוא עצמו נמנע מלפעול באופן הנדרש מתוקף תפקידו. ## 25. עשיית עושר ולא במשפט ## 26. החברות, ובאמצעותן המשיב כמנהל מיוחד, התעשרו שלא כדין על חשבון המבקשים, בכך שנהנו מהוצאות חיוניות ששולמו על ידם, אשר אפשרו את המשך פעילותן העסקית ואת ייצור ההכנסות. 27. המבקשים הוציאו את הכספים מכיסם הפרטי מתוך צורך חיוני לשמר את נכסי החברות ואת יכולתן לייצר רווחים, ובכך מנעו נזק גדול יותר לחברות ולנושיהן. 28. העובדה שהמשיב קיבל לידיו קופה ריקה בתחילת דרכו, וכי פעולות המבקשים הובילו להזרמת כספים לקופה זו, מחזקת את הטענה לעשיית עושר ולא במשפט. 29. אין זה צודק והוגן שהחברות ייהנו מהוצאות אלו מבלי להשיב למבקשים את הסכומים שהוציאו, במיוחד כאשר המשיב, כמנהל מיוחד, היה מודע לצורך בהן. 30. עקרונות הצדק והיושר מחייבים השבת ההוצאות למבקשים, שכן אלמלא פעולותיהם, מצבן של החברות היה גרוע בהרבה, והמשיב לא היה יכול למלא את תפקידו ביעילות. ## 31. חריגים לכלל אי-התערבות בענייני צד שלישי ## 32. הפסיקה קבעה חריגים לכלל לפיו הליך מתן הוראות אינו מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, במיוחד כאשר ההכרעה במחלוקת אינה מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות. 33. במקרה דנן, המבקשים אינם צד שלישי מנותק, אלא בעלי מניות בחברות, אשר פעלו לטובתן מתוך מחויבות עמוקה, ובירור טענותיהם חיוני להבנת התנהלות הניהול המיוחד. 34. המחלוקת העיקרית אינה סביב עצם הוצאת הכספים, אלא סביב שאלת האחריות להשבתם, וזו שאלה משפטית בעיקרה, הניתנת לבירור במסגרת הליך מקוצר. 35. בירור המחלוקת במסגרת בקשה למתן הוראות יאפשר לבית המשפט לפקח באופן יעיל על פעילות המנהל המיוחד ולוודא כי זכויות כלל הגורמים המעורבים נשמרות. 36. ניהול הליך נפרד יכביד על המערכת המשפטית ועל הצדדים, ויאריך שלא לצורך את ההתדיינות, כאשר ניתן להגיע להכרעה מהירה ויעילה במסגרת הליך זה. ## 37. היעדר עיוות דין למשיב ## 38. בירור הבקשה במסגרת הליך מתן הוראות לא יגרום עיוות דין למשיב, שכן הוא יוכל להציג את כל טענותיו, להגיש מסמכים ולחקור עדים, כפי שמתאפשר בכל הליך משפטי. 39. המשיב, כבעל תפקיד, מחויב בשקיפות ובמתן דין וחשבון לבית המשפט, ובירור טענות המבקשים במסגרת זו יאפשר לו למלא חובה זו באופן מלא. 40. טענת המשיב כי מדובר בבירור עובדתי מורכב אינה עומדת במבחן המציאות, שכן רוב ההוצאות מתועדות וניתנות לאימות באמצעות מסמכים, והמחלוקת העיקרית היא משפטית. 41. המשיב עצמו אישר במקרים מסוימים תשלומים למבקשים, מה שמעיד על הכרתו בצורך בהוצאות אלו, ועל כן אין לו עילה להתנגד לבירור יתר ההוצאות באותו אופן. 42. דחיית הבקשה על הסף תגרום עיוות דין למבקשים, אשר פעלו בתום לב לטובת החברות, ותותיר אותם ללא סעד הולם ומהיר. ## 43. חשיבות בירור המחלוקת לצורך הליך הפירוק/ניהול ## 44. בירור שאלת השבת ההוצאות למבקשים חיוני לצורך ביצוע יעיל וראוי של תפקידו של המנהל המיוחד, שכן הוא משפיע על היקף מסת הנכסים העומדים לחלוקה לנושים ועל התנהלות החברות. 45. הכרעה בשאלה זו תאפשר למנהל המיוחד לקבל החלטות מושכלות לגבי המשך ניהול החברות, תוך התחשבות בהתחייבויות קיימות ובהוצאות ששולמו. 46. אי-בירור הסוגיה עלול להוביל לתביעות נוספות בעתיד, ולסרבל את הליך הניהול המיוחד, בעוד שהכרעה מהירה תתרום ליעילותו. 47. כאשר מדובר בתביעה המיועדת להכריע בנוגע להיקף מסת הנכסים העומדים לחלוקה לנושים, מהווה הדבר שיקול התומך בניהול ההליך בפני בית המשפט של הפירוק בגדר בקשה למתן הוראות. 48. ההוצאות שהוצאו על ידי המבקשים קשורות באופן ישיר להמשך פעילותן של החברות, ולכן בירורן חיוני להבטחת האינטרסים של כלל הנושים והגורמים המעורבים. ## 49. הפרת צו בית המשפט על ידי המשיב ## 50. המשיב, כמנהל מיוחד, מונה על ידי בית המשפט ופעל מכוח צו שיפוטי, ולכן חלה עליו חובה מוגברת לפעול בהתאם להוראות בית המשפט ולשמור על האינטרסים של החברות. 51. אי-ביצוע פעולות חיוניות לתפקוד החברות, תוך התעלמות מהמבקשים ומהוצאותיהם, עולה כדי הפרה של חובותיו כ-officer of the court. 52. המשיב לא יכול להסתתר מאחורי טענת אי-אישור, כאשר הוא עצמו נמנע מלהעניק את האישורים הנדרשים או מלבצע את הפעולות בעצמו, ובכך גרם למבקשים להוציא את הכספים. 53. התנהלותו של המשיב, כפי שנטען, פגעה באופן אנוש ובלתי הפיך בעסקי החברות, ועל כן עליו לשאת בתוצאות התנהלותו הכושלת. 54. בית המשפט, כמי שמינה את המשיב, מוסמך וצריך לבחון את התנהלותו ולוודא כי הוא מילא את תפקידו כראוי, ובכלל זה להכריע בשאלת השבת ההוצאות. ## 55. היעדר חלופה יעילה אחרת ## 56. הגשת תביעה כספית רגילה על ידי המבקשים תהווה הליך ארוך, יקר ומסורבל, שאינו מתאים לנסיבות המקרה, בו מדובר בהוצאות שהוצאו לטובת חברות הנמצאות בניהול מיוחד. 57. במצב בו החברות נמצאות בניהול מיוחד, קיימת אי-ודאות לגבי יכולתן לפרוע חובות, והגשת תביעת חוב למפרק עתידי אינה מספקת מענה מיידי והולם למבקשים. 58. הליך בקשה למתן הוראות נועד בדיוק למקרים כאלה, בהם נדרש סעד מזורז ויעיל מבית המשפט המפקח על הליך הניהול המיוחד. 59. המבקשים פעלו בתום לב ובאופן חיוני לשמירת נכסי החברות, ואין להכביד עליהם בהליכים משפטיים ארוכים ומורכבים. 60. בית המשפט צריך לאפשר למבקשים לקבל את הסעד המבוקש במסגרת ההליך הקיים, ובכך למנוע מהם נזק נוסף ועוגמת נפש. ## 61. אחריות אישית של המנהל המיוחד ## 62. ככל שהמשיב פעל ברשלנות או בחוסר תום לב, והתנהלותו גרמה למבקשים להוציא הוצאות חיוניות, קמה לו אחריות אישית להשבת הכספים. 63. חובת האמונים של המנהל המיוחד אינה רק כלפי החברות, אלא גם כלפי בעלי המניות והנושים, ועליו לפעול באופן שימנע פגיעה בהם. 64. הטענות בדבר רשלנות והפרת חובת אמונים מצד המשיב, כפי שהועלו על ידי המבקשים, מצדיקות בירור מעמיק במסגרת הליך זה. 65. חיוב המשיב בהשבת ההוצאות ישמש גם כהרתעה מפני התנהלות דומה בעתיד מצד בעלי תפקידים אחרים, ויבטיח את תקינות הליכי הניהול המיוחד. 66. הפסיקה הכירה באחריות אישית של בעלי תפקידים במקרים של התנהלות רשלנית או חסרת תום לב, ואין סיבה שלא ליישם עקרון זה גם במקרה דנן. ## 67. עקרונות צדק והגינות ## 68. עקרונות הצדק וההגינות מחייבים כי מי שהוציא הוצאות חיוניות לטובת גוף אחר, יקבל את השבתן, במיוחד כאשר הגוף נהנה מהוצאות אלו. 69. המבקשים פעלו מתוך תחושת אחריות ומחויבות לחברות, ובכך מנעו נזקים גדולים יותר, ואין זה צודק להותיר אותם עם נטל ההוצאות. 70. בית המשפט, כבית דין של צדק, צריך להבטיח כי לא ייצא חוטא נשכר, וכי המשיב לא ייהנה מהתנהלותו הנטענת בחוסר מקצועיות. 71. מתן הסעד המבוקש יבטיח כי המבקשים לא ייפגעו כלכלית כתוצאה מפעולותיהם לטובת החברות, וישקף את עקרונות הצדק החלוקתי. 72. יש לאפשר למבקשים לקבל את כספם בחזרה, שכן הם פעלו מתוך כוונה טובה וצורך אמיתי, ולא מתוך רצון להפר צו שיפוטי. ## ד. סיכום הסעד ## 73. לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על קבלת הבקשה במלואה, ולחייב את המשיב, עו"ד תומר צור, לשלם למבקשים, מר איתן זיו ומר יואב זיבליק, סך של 465,140 ₪ בגין הוצאות שהוציאו לטובת החברות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת ההוצאות ועד התשלום בפועל, וכן לחייב את המשיב בהוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.מתן הוראות