##(1) עיקול משכורת - עצמאי:## כשם שלא ניתן לעקל את משכורתו של שכיר במלואה בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק הגנת השכר תשי"ח – 1958, לא ניתן לעשות כן כאשר החייב הינו עצמאי (בין חייב חקלאי ובין עצמאי אחר) על מנת שלא יוותר אף הוא בחוסר כל. כספים שמגיעים לחייב, שאינו עובד שכיר, מוגנים גם הם בגבולות שכר העבודה הפטור מעיקול. ניתן אם כן לעקל רק את הסכומים העודפים שמעבר לשכר המוגן. לפי הפרשנות הנכונה של הוראה זו גם עובד עצמאי זכאי להגנה על הכנסותיו לפי מידת שכר העבודה המוגן לפי חוק הגנת השכר. המחוקק ביקש מטעמים סוציאליים חשובים ודרושים למנוע מצב לפיו החייב, שמוטלת עליו חובה לבצע את פסק הדין שניתן נגדו, יגיע למחסור עד שלא יוכל לקיים את עצמו ואת בני ביתו ברמה המינימלית הנדרשת. יודגש כי בהוראות המסייגות, שנמצאות בסעיפים 22, 43, 50 לחוק, אין הבחנה בין חייב שהוא עובד בשכר לבין חייב שהוא עצמאי. דין אחד הוא לעובד בשכר, שאין לעקל את שכרו אלא בגבולות שהותוו בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, ולעובד עצמאי שכספים מסוימים המגיעים לו מצד שלישי לא יעוקלו. אין להגביל את תחולתה של הגנת השכר שבסעיף 50 למקבלי שכר עבודה בלבד, ויש להחיל אותה על כל חייב עצמאי או שכיר או עובד תמורת שכר מבלי להיות שכיר. פרשנות זו מתחייבת גם מלשון הסעיף וגם ממטרת החקיקה של החוק (ע"א 711/84 בנק דיסוקנט נ' פישמן ואח' פ"ד מא (1) 369)" בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות חלק ב' עמ' 890.) ##(2) עיקול משכורת - הוצאה לפועל:## חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן – חוק ההוצל"פ) קובע רשימה של נכסים שאינם ניתנים לעיקול בידי צד שלישי, וביניהם – "(3) כספים המגיעים לחייב שאינו עובד בשכר - כדי סכום שכר העבודה הפטור מעיקול;" ברור כי הכנסותיו ממשכורת של חייב, עד לתקרה הקבועה בחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, מוגנות מפני עיקול, העברה או שיעבוד וכל זאת על פי סעיף 8 לחוק הגנת השכר.בהינתן סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצל"פ, כלל הכנסותיו של חייב מוגנות, הכל עד לאותה התקרה. סעיף 50(א)(3) מתייחס לפטור מעיקול בגובה השכר המוגן לחייבים עובדים, בין אם כשכירים ובין אם כעצמאיים. מטרתו של הסעיף היתה להשוות את מעמדם של העצמאיים לזה של השכירים (ראו פסק דינו של כב' הש' לוין בע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תאגיד בנקאי נ' אברהם פישמן, פ"ד מא(1) 369). בעניין זה ראו גם את דבריו של הש' בדימוס דוד בר אופיר בספרו הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שביעית, חלק שני פרק כ"ג עמוד 890 - "יודגש כי בהוראות המסייגות, שנמצאות בסעיפים 22, 43, 50 לחוק, אין הבחנה בין חייב שהוא עובד בשכר לבין חייב שהוא עצמאי. דין אחד הוא לעובד בשכר, שאין לעקלו את שכרו אלא בגבולות שהותוו בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, ולעובד עצמאי שכספים מסוימים המגיעים לו מצד שלישי לא יעוקלו." ##(3) עיקול משכורת - כספי תגמולים בקרן פנסיה:## בהתאם לפסיקה הנוהגת יש לאבחן בין כספי תגמולים המצויים בקרן, כפופים לתקנות הקרן ואין החייב העמית זכאי למושכם, באותו השלב בו הוטל העיקול לבין כספים נזילים וניתנים למשיכה בסכום הוני ואשר אין כל מניעה למשיכה, בהתאם לתקנות הקרן. כאשר מתגבשת זכותו של החייב בכספים ואין זה משנה מקורם של הכספים אזי הופכים הכספים לכספיו של החייב שהם ברי עיקול. המבחן איננו מבחן חסינות הכסף אלא טיב זכויותיו של החייב בכספים, אם זכותו לא התגבשה כי אז לא זכאי לקבל את הכסף וכך גם נושיו לא יכולים לעשות, ואולם לאחר שהתגבשה הזכות – הנושים יכולים לעקל. ראה למשל בפס"ד בר"ע 2662/04 של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין "גל קור", בר"ע 1378/97 בעניין עסאם נ' בנק הפועלים וכן בר"ע 1920/01 בעניין ראובן נ. בנק המזרחי. ##(4) עיקול משכורת - מה אומר החוק ?## סעיף 8 לחוק הגנת השכר קובע, כי משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג' בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לפי הרכב משפחתו אילו היה זכאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ-80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לענין זה, "שכר העבודה החדשי" - שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעביד חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק. (א1) היה שכר העבודה משתלם על בסיס של יום, יהיה הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד משכר העבודה היומי - החלק העשרים וחמישה מהסכום כאמור בסעיף קטן (א). סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על פי כל דין אחר. הוראת סעיף 8 לחוק הגנת השכר קובעת במפורש, כי אין תחולה לכל הוראת חוק הנוגדת הוראות סעיף זה. סעיף 76(ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי אין בהוראות סעיף זה, כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על-פי כל דין אחר. מסעיפים אלה למדים, כי הוראות חוק ההוצאה לפועל נסוגות בפני הוראות חוק הגנת השכר. מטעם זה, קביעת בית-המשפט המחוזי – לפיה קבלת טענות המבקשת מרוקנת הלכה למעשה מתוכן את הוראות חוק הגנת השכר - בדין יסודה. חוק הגנת השכר קובע, כי מדובר בסכום בעל מעמד "משוריין" שאין לעקלו או לשעבדו. בנסיבות אלה, כאשר יבקש העובד לממש זכותו לתשלום הסכום המגיע לו כשכר עבודה, צריכה להיות לו עדיפות מפני נושיו האחרים של המעביד, החייב. ##(5) עיקול משכורת - סיכום:## חוסר יעילות בהוצאה לפועל מביא לזלזול בכיבוד החוק וליצירתם של מסלולי "הוצאה לפועל" פרטיים אשר פגיעתם בשלטון החוק רעה. עם זאת גישת בית המשפט היא כי יש להגן גם על החייבים, אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב הפסוק. חוק הגנת השכר בא למנוע מצב שבו בהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר יכולת ולנטל על החברה. ##(6) להלן פסק דין בנושא עיקול משכורת עצמאי:##( בית המשפט פסק כי הכספים המעוקלים הנמצאים ברשות עיריית ירושלים יועברו ללשכת ההוצאה לפועל והמשיב יהיה זכאי לקבל את אותו החלק המוגן על פי חוק הגנת השכר. צוין כי אין הצדקה לכך כי עובד עצמאי יהיה במצב נחות ממצבו של עובד שכיר. יש לאפשר לחייב לקיים את עסקו ולמנוע מצב שבהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר כל ולנטל על החברה פסק דין נושאה של החלטה זו הוא החלטתה של כב' ראש ההוצל"פ, לבטל עיקול שהוטל על ידי המבקש על כספים המגיעים למשיב מעיריית ירושלים. רקע עובדתי 1. מעיון בבקשת המבקש ומהמסמכים שצורפו לבקשה, עולה ומצטיירת התמונה הבאה: המשיב הינו החייב אשר כנגדו נפתחו הליכי הוצל"פ על ידי המבקש בלשכת ההוצל"פ בירושלים, בגין שטרות שהמשיב משך וחוללו. החוב הפסוק עומד כיום על כ - 50,000 ₪ (מעוגל). 2. במסגרת ניהול הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ, הטיל ראש ההוצל"פ, לבקשת המבקש, עיקול על נכסי החייב המוחזקים אצל עיריית ירושלים. העירייה הודיעה, כי היא חבה למשיב סך של 32,000 ₪ והסכומים הללו עוקלו על ידה. 3. ביום 30.1.05 הגיש המשיב בקשה לביטול העיקול. בבקשתו טען, כי נקבע שעליו לשלם סך של 250 ₪ לחודש, כי בשנים האחרונות נקלע למצב בריאותי קשה ואין בבעלותו נכסים - לא דירה ולא מכונית. עוד נטען, כי לפרנסתו עוסק הוא בארגון אירועים שונים עבור העירייה, ועקב כך נוצר חובה של העירייה כלפיו, וכי מהכספים שהוא מקבל מהעירייה הוא מעביר 90% לאומנים, אנשי הגברה, תפאורה, וכדומה, והרווח שנותר לו הוא 10% מכלל העיסקה, אשר אמור לספק לו את האפשרות לעמוד בהתחייבויות לשכר דירה, כלכלה, תרופות יקרות ושאר תשלומים. לדבריו, אי העברת הכסף מעיריית ירושלים אליו תגרום לכך שלא יוכל לשלם את כספם של כל אלה שנטלו חלק באירוע שארגן, ויהא חשוף לתביעות מצידם ולחוסר אפשרות לעבוד עם אמנים אלו בעתיד ועם אמנים נוספים אשר ישמעו על כך, כי אין ביכולתו לשלם עבור עבודתם. 4. על פי הוראת ראש ההוצל"פ השיב המבקש לבקשת המשיב וטען, כי אין מקום להסיר את העיקול מהנימוקים שפירט בתגובתו, ובין השאר טען, כי המשיב לא צירף תצהיר לבקשתו לתמיכה בטענותיו, כי העובדה שיהא חשוף לתביעות מצד הספקים אינה נימוק לביטול העיקול, שכן המדובר בהעדפת נושים ספציפיים על פני המבקש, אף כי בשלב זה אינם נושים כלל, שכן טרם הגישו תביעות כנגד המשיב, וטרם זכו לפסק דין כנגדו. 5. ביום 10.2.05 הורתה ראש ההוצל"פ למשיב ליתן תגובתו לתשובת המבקש. המשיב מסר תגובתו ואליה צירף תצהיר ובו נאמר, בין השאר, כי צורת ההתקשרות שלו עם מרבית נותני השירותים היא בדרך של תשלום להם מתוך התשלום אשר ישולם על ידי מזמין האירוע, אשר נעשה רק לאחר העברת הכספים מהמזמין. עוד פירט בתצהירו, כי התשלום אשר חבה לו עיריית ירושלים הוא בסך של 32,990 ₪, כאשר מסכום זה עליו להעביר לאלה שהשתתפו באירוע כדלקמן: לזמר אביהו מדינה סך של כ - 17,000 ₪, לתפאורן ומעצב הבמה סך של 5,000 ₪, לבדרן יוסי חן סך של 5,000 ₪, ורק היתרה הינה הכנסתו מהאירוע. 6. ראש ההוצל"פ החליטה על ביטול העיקול. על פי האמור בהחלטתה חובו נפרס לתשלומים, והכספים אותם חייבת לו עיריית ירושלים הינם הכנסות מעסק, לפני ניכוי הוצאות, כאשר ההוצאות הינן כמפורט על ידי המשיב בתצהירו. עוד הוסיפה בהחלטתה: "עיקול הכספים כמבוקש משמעו שהחייב לא יוכל לקיים את עסקו, ועקב כך לא יוכל לקיים את עצמו ואת בני ביתו ולהשיב את החובות לנושיו. אין הצדקה לכך כי עובד עצמאי יהיה במצב נחות ממצבו של עובד שכיר. יש לאפשר לחייב לקיים את עסקו ולמנוע מצב שבהפעלת מנגנון הגבייה לטובת הזוכה יהפוך החייב לחסר כל ולנטל על החברה" (ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' פישמן, פ"ד מא(1) 369). עוד הוסיפה ראש ההוצל"פ בהחלטתה, כי אם סבור הזוכה, כי ביכולתו של החייב לשלם על חשבון חובו יותר מהסכום החודשי שנקבע בהתבסס על הכנסותיו המוצהרות של החייב, רשאי הוא לבקש זימונו של החייב לחקירת יכולת לבחינת שיעור הכנסותיו להחזיר את חובותיו. 7. על החלטה זו נסובה הבקשה למתן רשות ערעור. תמצית טיעוני הצדדים 8. ב"כ המבקש טען, בבקשתו בכתב ובטיעון בעל-פה, בין השאר, כי משלא צירף המשיב תצהיר לבקשתו לפני ראש ההוצל"פ, אלא רק בתשובתו לתגובת המבקש, היה על ראש ההוצל"פ לדחות הבקשה על הסף. עוד נטען, כי למבקש לא ניתנה הזדמנות לחקור את המשיב וגם מטעם זה דינה של הבקשה לביטול העיקול היה להידחות. עוד נטען, כי טעתה ראש ההוצל"פ בבטלה את העיקול, שכן קביעה מעין זו תרוקן את היכולת לגבות כספים מאת כל חייב שהוא עצמאי. עוד נטען, כי על פי הפסיקה שאליה הפנתה ראש ההוצל"פ, הסכום הפטור מעיקול הוא הסכום המוגן על ידי חוק הגנת השכר בלבד ואילו ראש ההוצל"פ החליטה לבטל את העיקול על כל הכספים שעוקלו העולים פי 10 לערך מהסכום המוגן. 9. המשיב בטיעונו בעל פה שב על טענותיו, כפי שהובאו בבקשתו ובתגובתו לפני ראש ההוצל"פ, כי האמנים שעימם הוא עובד הם כלי העבודה שלו, ואלמלא הם לא תהיה לו כל משכורת, ועל כן ביקש להותיר החלטת ראש ההוצל"פ על כנה. דיון 10. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ובמסגרת סמכותי על פי תקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), אני דן בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 11. אשר לטענה המקדמית, כי לא ניתנה למבקש הזכות לחקור את המשיב על תצהירו שהוגש רק לאחר מתן תשובת המבקש לבקשת המשיב. אכן, כעקרון, קיימת זכות לחקירה נגדית של המצהיר על תצהירו, אולם זאת כאשר בית המשפט משוכנע שהחקירה רלוונטית ומקום שהגרסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת בין בעלי הדין (רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26, 34 ד'-ה'; י. קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003, חלק שני, עמ' 5-794). עם זאת, במקרים שבהם אין התשתית העובדתית הצריכה להחלטה שנויה במחלוקת, יכול שתינתן החלטה בלא חקירה שכנגד של המצהיר (רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה (1) 337, 340 ו'-ז'). בענייננו, כאמור, ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ לאחר שהמשיב הגיש תצהיר. דא עקא, המבקש כאן לא צירף תצהיר לבקשתו, על פי המתחייב מתקנה 119(ה) לתקנות ההוצל"פ, ולפיכך לא ניתן לאמת הטענה, כי תגובתו ותצהירו של המשיב התקבלו במשרדו רק לאחר מתן ההחלטה. מכל מקום, לאור מסקנתי בבקשה זו, לא הייתי זוקף מחדלו זה של המשיב כבסיס לקבלת הערעור. 12. ולגופו של הערעור. סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") קובע, כי: "ראש ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסוים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי". "נכס" הוגדר בסעיף 1 לחוק הנ"ל - "לרבות זכות קיימת או עתידה". סעיף 50 לחוק ההוצל"פ קובע מהם הנכסים שאינם ניתנים לעיקול בידי צד שלישי, ולענייננו חל סעיף 50(א)(3) הקובע, כי: "(א) ואלה נכסים שאין מעקלים אותם בידי צד שלישי וצו עיקול על כלל נכסי החייב לפי פרק זה אינו תופס בהם: (1).... (2).... (3) כספים המגיעים לחייב שאינו עובד בשכר - כדי סכום שכר העבודה הפטור מעיקול; (4).... (ב)....". בית המשפט העליון נזקק לפרשנותו של סעיף זה בע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל נ' פישמן, פ"ד מא(1) 369 וקבע, כי דין שווה חל על עובד בשכר לדין עובד עצמאי, היינו, כפי שאין מעקלים שכרו של עובד בשכר אשר פרושה עליו הגנתו של חוק הגנת השכר, התש"יח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), כך לא יעוקלו לעובד עצמאי כספים מסוימים המגיעים לו מצד שלישי מכוח סעיף 50(א)(3). כך גם מצינו בספרו של השופט ד. בר-אופיר, "הוצאה לפועל - הליכים והלכות", מהדורה חמישית, בעמ' 4-473 לאמור: "ג. כספים שמגיעים לחייב שאיננו עובד שכיר, מוגנים גם הם בגבולות שכר העבודה הפטור מעיקול. ניתן אם כן לעקל רק את הסכומים העודפים שמעבר לשכר המוגן. ההוראה שבסעיף 50(א)(3) לחוק קובעת כי גם עובד עצמאי זכאי להגנה על חלק מהכספים המגיעים לו, כדי שכר העבודה המוגן, לפי הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958". היינו, הסכום הפטור מעיקול במקרה דנן, הוא אותו סכום לו זכאי המשיב להגנה על פי חוק הגנת השכר ולא מעבר לכך. 13. לדברים אלו יש להוסיף, כי במקרה דנן אין המדובר בנכס שאין לעקלו על פי סעיף 22(א)(4) לחוק ההוצל"פ, בדבר מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול, ואף לא כנכס כאמור בע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד מכוני תערובת בע"מ, פ"ד נז(3) 577, ולפיכך אין מניעה לעקל את זכותו של המשיב כפי שכבר התגבשה אצל עיריית ירושלים. 14. ער אני לטענתו של המשיב, כי אם העיקול יוותר בתוקפו לא יזכו האמנים והאחרים שפירט בתצהירו לשכרם וקיים חשש, כי אמנים אחרים אשר ישמעו על קשייו של המשיב בתשלום שכרם, יימנעו מלהגיע עימו להסכמים וכך יכרת מטה לחמו. אולם לכך, דומה, כי יכול המשיב לאמץ את שהוצע על ידי ב"כ המבקש, כגון, שבמקרים הבאים שכרם של האמנים והאחרים ישולם להם ישירות על ידי מזמיני האירוע, ולמשיב יועברו רק "דמי התיווך", או עריכת המחאת זכות בה ממחה או משעבד המשיב את זכויותיו לקבלת כספים מאת המזמין לידי הספקים עד לסכום מסוים ועוד ועוד. 15. אשר לטענתו של המשיב, כי נקבע צו תשלומים בסך של 250 ₪, ובו הוא עומד ולפיכך לא היה מקום לעקל הכספים שבעיריית ירושלים, יש לדחותה. צו התשלומים לכשעצמו, אינו מונע נקיטת הליכים לשם מימושו של פסק דין, כגון: עיקול מיטלטלין, עיקול מקרקעין, עיקול נכסים שבידי צד שלישי, כינוס נכסים. כל ההליכים הללו אינם תלויים זה בזה, והאחד איננו מוציא את מישנהו. ניתן לבצע את ההליכים הללו, כולם או מקצתם, ככל שיש בהם צורך לשם מימוש פסק הדין (ד. בר אופיר, שם, עמ' 242 - 242א'; ע"א 353/69 צרפתי נ' שטרסמן, פ"ד כג(2) 8, 10; רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ, פ"ד נד(4) 761; בר"ע (חיפה) 1157/97 אביטן נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 99(3) 1359). ובענייננו, בקשה למימוש שטרות דינה כבקשה למימוש פסק הדין (סעיף 81 א' לחוק ההוצל"פ). 16. המורם מן האמור הוא, כי הערעור מתקבל, במובן זה שהכספים המעוקלים הנמצאים ברשות עיריית ירושלים יועברו ללשכת ההוצל"פ, והמשיב יהיה זכאי לקבל את אותו החלק המוגן על פי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כפי שייקבע על ידי ראש ההוצל"פ. 17. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.עצמאיםעיקולמשכורת