בהתאם לסעיף 56 לחוק זכות יוצרים וההלכה הפסוקה, בבוא בית המשפט לקבוע את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק המגיע לתובע הנפגע, עליו להתחשב במכלול נסיבות המקרה כפי שהוכחו בפניו, לרבות בהיקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובעות בגין ההפרה, הרווח שצמח לנתבעים בעקבות ההפרה, מאפייני פעילות הנתבעים, טיב היחסים בין התובעים לבין הנתבעים ועוד. שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון בקביעת שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק הוא שיעור הרווח שצמח לנתבעים עקב ההפרה. בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים נקבע: "פיצויים בלא הוכחת נזק (א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. (ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה: (1) היקף ההפרה; (2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; (3) חומרת ההפרה; (4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; (5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; (6) מאפייני פעילותו של הנתבע; (7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע; (8) תום לבו של הנתבע. ##להלן פסק דין בנושא פיצוי ללא הוכחת נזק על הפרת זכויות יוצרים:## בית המשפט ציין כי יש ליתן הגנה לבעלי זכויות יוצרים ובעלי סימן מסחרי כנגד המפירים ואלה המבקשים לסחור במוצרים כדוגמת מוצרי מתחרים שלא בדרך של התחרות איכותית או פרסום בתום לב. בית המשפט פסק כי מן הראוי לפסוק לתובעות את הסכום המקסימלי בעבור פיצוי ללא הוכחת נזק. ##פסק דין## 1. לפני תביעה לחייב את הנתבעים להימנע מהפצת בקבוקי וודקה Absolut מתוצרת תובעת 1, ו/או בסימן המסחרי שלה או בדומה לו, ליתן דו"ח בגין מכירות וודקה עד כה, וכן לחייבם בפיצוי בסך 100,000 ש"ח עבור נזקיהן בגין הפרת זכויותיהן על פי סעיף 3א' לפקודת זכויות היוצרים (להלן: "הפקודה") וסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק"). 2. נתבע מס' 2 המיוצג ע"י עו"ד בר שלטון, הגיש כתב הגנה, ולמעשה הוא מודה שהדפיס עבור נתבע 1 את התווית אולם לטענתו, אין הוא בודק בציציותיהם של לקוחותיו מה הם עושים בהן, ואילו נתבע 1 לא התגונן חרף שכתב התביעה הומצא לו כדין. ב"כ התובעת עו"ד דפנה אחיעם לא הסתפקה בפיצוי הסטטורי, ולפיכך הגישה לבית המשפט תצהיר בצירוף מוצגים וכן סיכומיה, ולפיכך אנמק את פסיקתי כנגד נתבע 1. תמצית העובדות הנחוצות לענין 3. תובעת 1 הינה יצרנית של וודקה הנקראת "VODKA ABSOLUT", ובעלת זכויות הקניין הרוחני, המוניטין וזכויות היוצרים, בעיצוב הכיתוב המופיע על גבי בקבוקי וודקה אבסולוט בכיתוב עצמו, בלבוש המסחרי של בקבוקי וודקה אבסולוט ובמוניטין הקשור והכרוך בהם. היא הבעלים של הסימנים המסחריים אצל רשם סימני המסחר (ראו נספח א). תובעת 2 הינה בעלת הרשיון מטעם תובעת 1 לייבא להפיץ ולשווק בישראל את וודקה אבסולוט, ושתיהן הן הבעלים של זכויות היוצרים בכיתוב שבתווית היבואן המודבקת על גבי בקבוקי הוודקה המשווקים בארץ. 4. נתבע 1 הינו סוחר בבקבוקים ריקים ומכירתם כמקוריים, בהם הוא ממלא משקה שטיבו אינו ידוע, הנחזים כבקבוקי וודקה מקורית של תובעת 1. במסגרת חיפוש שערכה המשטרה על פי צו מיום 9.03, אצל נתבע 1, נתפסו מאות בקבוקים מזויפים, כשעל גבי חלק מהם הודבקה מדבקה מזויפת הנושאת את פרטי תובעת 2, ועל פי הנטען התוויות הוזמנו מנתבע 2. דיון: מעשי העוולות: 5. סעיף 1(א) לחוק מגדיר את עוולת גניבת העין: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". שוכנעתי לאור הנספחים שצורפו לכתב התביעה שאכן קהל הצרכנים עלול לסבור בטעות כי מדובר במוצרים מקוריים של התובעות, וכי בפעולות נתבע 1 יש משום גניבת עין כלפי התובעת כאמור בסעיף 1(א) הנ"ל (ראו ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ נ' אס.בי.סי. פרסום וקידום מכירות בע"מ ואח', פ"ד נה(3) 933; ע"א 7980/98 שרון צ'ופי פריינדליק נ' אורן חליבה, פ"ד נ(2) 856). כך גם מעוול הנתבע 1 בגניבת עין בכך שהוא סוגר את הבקבוקים בחבק ניילון מזויף הנושא, ללא היתר מתובעת 1, את הסימן "אבסולוט" ומפר בכך אף את סימנה הרשום. הואיל ו התובעת 1 הינה הבעלים של סימן המסחר, בהתאם להוראת סעיף 46 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, הרי שנתבע 1 מפר לאור מעשיו, כמתואר לעיל, את סימן המסחר הרשום של התובעת 1. במקרה שלפנינו אין מדובר בשימוש הוגן אלא בהפרת סימן מסחרי שיש בו משום הטעייה, ומכאן חומרת מעשיו של נתבע 1. הטעיית הציבור נגרמת כתוצאה ממעשי הנתבע 1 כאמור לעיל, ובכך הוא אף עושה עושר ולא במשפט על חשבון התובעות, אשר כתוצאה מפעולותיו נפגע היקף מכירותיהן (ראו ע"א 760/77 בן עמי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד לג(3)567; ע"א 6126/92 אטלנטיק, חברה לדייג ולספנות בע"מ נ' דג פרוסט תעשיות דייג (1984) בע"מ ואח' פ"ד נ(4) 471). כמו כן, הנתבע 1 יצר כלפי הצרכנים מצג כוזב לפיו ניתן להשיג את הוודקה במחיר זול יותר מהמוצר המקורי, ויש חשש כי צרכנים המודעים לזיופים המצויים בשוק בעקבות פעולותיו יימנעו מרכישת תוצרתן של התובעות, דבר הפוגע בכיסן ובמוניטין שלהן. כמו כן יש בפעולותיו של נתבע 1 משום דילול ופגיעה במוניטין התובעות. אני מקבל את האמור ע"י מר אריאל אפשטיין, מנכ"ל תובעת 2, בתצהירו, לעניין מעשי הנתבע 1 והנזק שנגרם לתובעות. 6. הפיצוי לעניין שיעור הפיצוי על פי הפקודה, נקבע בסעיף 3א לפקודה: "לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכויות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ-10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪..." ואילו סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999 קובע: "א. בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. ב. לעניין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת". מן האמור לעיל עולה כי הנתבע 1 אכן ביצע שתי עוולות של הפרת זכויות יוצרים ועוולה אחת של גניבת עין, כהגדרתן לעיל. 7. סבור אני שמעשי נתבע 1 הינם חמורים, ויש ליתן הגנה לבעלי זכויות יוצרים ובעלי סימן מסחרי כנגד המפירים ואלה המבקשים לסחור במוצרים כדוגמת מוצרי מתחרים שלא בדרך של התחרות איכותית או פרסום בתום לב, כפי שניתן ביטוי לכך בע"א 395/88 אורלי ש. (1985) בע"מ נ' דנדי בע"מ, פ"ד מה(4) 32, מפי כב' השופט י. מלץ: "לא אכחד, כי אני מונחה בכגון דא גם על ידי הרצון ליישם מדיניות משפטית ההולמת את תפיסותינו: מן הראוי שלא לתת יד להטעיות לסוגיהן. מי שמבקש לייצר מוצרים כדוגמת אלה של המערערות, מן הנכון שיעשה זאת בדרך תחרותית ואיכותית או הפרסום בתום לב, ולא בצורה של התעטפות בגלימה שאינה שלו". (שם, 37). (ראו ת.א. (מחוזי י-ם) 5242/03 מראות אימאג' ואח' נ' רעות אלקטרוניקה ואח' (לא פורסם)). לפיכך מן הראוי לפסוק לתובעות את הסכום המקסימלי בעבור פיצוי ללא הוכחת נזק. הנתבע 1 הפר, כאמור, שתי זכויות יוצרים של התובעות ועוולה אחת של גניבת עין, לפיכך סכום הפיצויים המרבי כאמור, עומד ע"ס 140,000 ₪. אולם הואיל והתובעות הגבילו בכתב התביעה את הסכום ל-100,000 ₪ (מן הסתם מטעמי אגרה), אני מחייב את נתבע 1 לשלם לתובעות סך של 100,000 ₪ בגין מעשיו הנ"ל. כמו כן אני מורה לנתבע 1 כדלקמן: א. להימנע, בין בעצמו ובין ע"י אחרים, ולחדול לאלתר מכל שימוש, במישרין או בעקיפין, בסימן המסחרי Absolut ו/או "אבסולוט", ו/או בכל סימן אחר הדומה עד כדי הטעיה לסימן Absolut, ובכלל זה להימנע מכל ייבוא, אחסנה, שיווק, הפצה או מכירה של בקבוקים ו/או משקאות הנתונים בבקבוקים או באריזות הנושאות את סימני המסחר מס' 56494; 70577; 78420; 82453; 100475. ב. להימנע בין בעצמו ובין ע"י אחרים לאלתר, מכל שימוש, בין במישרין ובין בעקיפין, במוצרים הנושאים כיתוב שיש בו משום הפרה של זכויות היוצרים של התובעות המופיע על תווית היבואן "וודקה אבסולוט" או בעיצובה של תווית זו. ג. להימנע לאלתר משימוש בבקבוקים של וודקה מתוצרת התובעת 1, אשר מולאו בוודקה או במשקה אחר כלשהו שלא יוצר ע"י התובעת 1. ד. ליתן דו"ח על כל תקבול שקיבל במשך 7 שנים האחרונות כתוצאה מביצוע ההפרות כמפורט לעיל. הנתבע 1 ישא בהוצאות המשפט (אגרה) וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ. כל הסכומים הנ"ל יישאו הצמדה וריבית מירבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.פיצויים ללא הוכחת נזקפיצוייםהוכחת נזקזכויות יוצרים (הפרת)