תאונה עם אוֹפנוע ים | תאונה ימית | עו"ד רונן פרידמן

הספורט הימי, נהיגת אופנועי ים, גלישת גלים, צלילה וכו', טומן בחובו סיכונים אינהרנטיים, טבעיים; על התובע מוטל, ככלל, הנטל להוכיח, שבאירוע שבו נפגע היה "דבר-מה נוסף", שנעוץ בהתרשלות הגורם האחראי בשטח. ##התנגשות בין אופנועי ים:## בתא"מ (הרצליה) 7438-08-10 - אשר נ' קשר ימי, הוגשה תביעה בגין התנגשות בין שני אופנועי ים. בית המשפט ציין כי בעל רישיון משיט כלי ימי, יכול וצריך כחלק מחובת הזהירות המוטלת עליו, לצפות כי אי שמירת מרחק סביר בינו לבין אופנוע ים אחר או השטת אופנוע במהירות בלתי סבירה או ביצוע פניה לא זהירה של אופנוע עלולים לגרום לו להתנגשות עם אופנוע ים אחר ששט בקרבתו, ולגרום לכלי השיט האחר ו/או לרוכבים עליו נזק. נסיבות אלה, הטילו על הנתבי את החובה לנקוט אמצעים סבירים כמשיט כלי ימי סביר על מנת למנוע את הסיכון הכרוך בנהיגה מעין זו, דבר שלא נעשה על ידו. אי לכך בית המשפט קבע כי הוכחו יסודותיה של עוולת הרשלנות, ולכן התביעה התקבלה. ##ביטוח תאונה ימית:## (ע"א (חי') 2659/02 אבו שנב נגד אמד אבו שנב (25.7.04), נדונה תביעה לפיצויים בגין הפסדי תמיכת אביהם של המערערים שנפטר בתאונה ימית עת היה מצוי על כלי שייט שהפליג בנמל עכו. המנוח ואדם נוסף (המשיב) נפלו למים. המשיב הצליח להינצל ואילו המנוח טבע. בימ"ש השלום קיבל את בקשת חברת הביטוח למחוק את כתב התביעה נגדה על הסף בשל היעדר יריבות ישירה בינה לבין המערערים, בהיות הפוליסה הרלבנטית פוליסה מסוג "ביטוח ימי", וכי על מערכת היחסים שבין הצדדים לא חל חוק חוזה הביטוח, ומכאן שלא ניתן לבסס יריבות ישירה עם חברת הביטוח. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי המערערים רשאים להמשיך בתביעתם שהוגשה לבימ"ש השלום. נפסק כי ככל שמדובר בביטוח בגין נזקי גוף צד ג', ואפילו כותרתו "ביטוח ימי" אין כל הצדקה להחריגו מחוק חוזה הביטוח וכי הפוליסה הנדונה אינה בגדר "ביטוח ימי"(כמשמעותו בסע' 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח), וממילא חלה הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, המקימה יריבות ישירה בין המערערים לבין חברת הביטוח: "המגמה שעומדת מאחורי אי תחולתו של חוק חוזה הביטוח על ביטוח ימי ואווירי היא שלא להתערב עקרונית בביטוח כזה שיש לו השלכות בין-לאומיות, ולאפשר לצדדים להתבסס על הסדרים הנהוגים במרכזי הביטוח העולמיים ועל דפוסי הכיסוי המקובלים לאותם מקומות.....יחד עם זאת, חלק גדול מהפוליסות מפנות לחוק האנגלי. ואולם מהותו וייחודו של תחום זה, ככל שהוא קיים וככל שהוא קשור להסדרים הנהוגים בכלל מרחבי העולם, לרבות ההשלכות הבינלאומיות של ביטוחים כאלה, מתייחס בסופו של דבר למטענים ולגוף כלי השייט, שהם בעלי מאפיינים ייחודיים ככל שהדבר קשור לתחום הסחר הימי. נושא התאונות לפגיעה בגוף האדם, הוא תחום נלווה, שבמהותו הוא ביטוח נזקי גוף –צד ג'. "...יש מקום להבחין בין מאפיינים מהותיים של הסחר הימי, לבין פעולות הנלוות להשטת כלי שייט. בעל כלי שייט שבמהותו הוא לשימוש פרטי, המבקש לקחת נוסעים עמו, חייב לתת דעתו לנושאים אלה, לרבות ביטוח חבות כלפי צד שלישי, הכולל גם נזקי גוף...מכאן שאין כל הצדקה להחריג את נושא נזקי הגוף מחוק חוזה הביטוח, ו/או להפנות להסדר הדין האנגלי ככל שמדובר בנזקי גוף צד ג'". ##להלן פסק דין בנושא תאונה עם אופנוע ים:## פסק דין מבוא 1. התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") ילידת 1983, נפגעה ביום 28.6.01 בתאונה במהלך רכיבה על אופנוע ים בים סוף. לפי הנטען בכתב התביעה ביקשו התובעת וחברותיה לשוט באופנועי ים ולשם כך פנו לעסקה של הנתבעת מס' 4, המרכז להשכרת אופנועי ים באילת (להלן: "המרכז"), אשר מנוהל על ידי הנתבע מס' 3 (להלן: "עידן"). 2. התובעת וחברותיה יצאו לשיט בשני אופנועי ים: אופנוע אחד הושט על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: "דוד") ואופנוע שני הושט על ידי הנתבע מס' 2 (להלן: "גיא"). 3. תוך כדי השיט בים סוף ביצע דוד, שרכב על אופנוע ים יחד עם חברתה של התובעת, אלישבע שמיר (להלן: "אלישבע"), 'פעלול מסוכן' שבמהלכו הוביל את אופנוע הים במהירות רבה לעבר האופנוע האחר עליו רכבו גיא, התובעת וחברתה של התובעת, ליאור אשרוב - מולדובן (להלן: "ליאור"). האופנוע האחר היה במצב עצירה, והאופנוע בו נהג דוד התנגש בו. לאחר אותה פגיעה המשיך האופנוע ופגע שוב בתובעת. 4. התובעת נפלה למים ונפגעה באגן. עוד נגרמו לה פגיעות חיצוניות. 5. לטענת התובעת דוד וגיא, שהשיטו את האופנועים התרשלו כלפיה. היא טוענת כי עידן והמרכז אחראיים כלפיה באחריות שילוחית למעשיהם של דוד וגיא וכן באחריות ישירה. 6. הנתבעת מס' 5 (להלן: "מנורה") היא המבטחת של עידן והמרכז בפוליסת ביטוח לכלי שיט הכוללת גם כיסוי לחבות כלפי צדדים שלישיים. מנורה חולקת על חבותה לכסות את התרשלותם של הנתבעים מאחר ולשיטתה, הפרו את הוראות החוק והתקנות וכפועל יוצא מכך הפרו את אחד מתנאי הפוליסה (הערובות). הפרה זו הביאה לביטולו של הכיסוי הביטוחי. 7. בנוסף לתביעתה של התובעת, הגיש התובע מס' 2 (להלן: "המל"ל") תביעה לשיפוי עבור הסכומים ששילם לתובעת. נסיבות אירוע התאונה 8. באשר לנסיבות שהובילו לתאונה העידו התובעת, חברותיה ליאור ואלישבע, משיט האופנוע הפוגע, דוד, ובעליו של המרכז, עידן. מתוך חמשת העדים ארבעה היו עדי ראיה למקרה. עדות התובעת 9. בתצהיר העדות הראשית שהגישה מתארת התובעת כי ביום בו אירעה התאונה היא שהתה באילת עם חברותיה, ליאור ואלישבע. השלוש ירדו לחוף חנניה על מנת לעשות 'אטרקציות ימיות' ופנו למרכז להשכרת אופנועי ים שם החליטו לשוט בשני אופנועי ים. 10. על שני האופנועים רכבו שני מדריכים, דוד וגיא. לפי הנחייתם התחלקו הבנות לשני האופנועים: התובעת וליאור באופנוע אחד בו נהג גיא ואלישבע עלתה על אופנוע ים ביחד עם דוד. באופנוע עליו הייתה התובעת ישבה אחת הנוסעות מלפני המדריך והאחרת מאחוריו. באופנוע האחר ישבה אלישבע לפני דוד. 11. התובעת מתארת בתצהיר כי לא הוסבר לה ולאחרות עד כמה הנסיעה היא מסוכנת ולא ציינו בפניה כי יש צורך בהכשרה או בניסיון. הרושם שהתקבל היה כי מדובר בנסיעה פשוטה ולא מסוכנת וכי המדריכים שולטים באופנוע. 12. החבורה החלה בשיט לעבר הים וכעבור זמן מה התחלפו התובעת וליאור כך שליאור ישבה ראשונה, אחריה גיא והתובעת לאחר המדריך. בעת ההחלפה היה האופנוע בעצירה. 13. לדברי התובעת מייד כאשר הסתיימה החלפת המקומות, כאשר סובבה את ראשה ימינה, ראתה את האופנוע בו נהג דוד, עליו הייתה גם אלישבע, מגיע במהירות עצומה לעבר כיוון האופנוע בו ישבה ובטרם הספיקה להבין מה קורה, התנגש האופנוע האחר באופנוע עליו ישבה בחוזקה תוך שהוא מרסק את אגן הירכיים שלה. היא מוסיפה כי לפי המידע שקיבלה לאחר מכן השיט דוד את האופנוע במהירות כדי לבצע פעלול - וכוונתו הייתה לסטות ברגע האחרון. 14. לאחר ההתנגשות התובעת עפה לתוך הים והאופנוע המשיך לפגוע בה וגרם לה לשריטות ופגיעות ברגליים. סירת בננה שהגיעה למקום פינתה אותה אל החוף ומשם לבית החולים. 15. בחקירה הנגדית היא סיפרה כי לא ניתנו לה ולחברותיה הנחיות לגבי אופן הנסיעה באופנוע (עמ' 26) וכך גם בעת ההחלפה בינה לבין ליאור (עמ' 24). בנוסף היא תיארה את הנסיעה באופנוע בטרם התאונה והזכירה את הפעלולים שעשה דוד: "ת. אני זוכרת ספינה גדולה של חייל הים, הקפנו אותה וממש היינו קרובים אליה, הוא הראה לנו מן גלים כאלה שהאופנוע קופץ. ש. אלישבע שהייתה באופנוע השני סיפרה על כך שהיו פעלולים כאלה שמתקרבים לאיזה אובייקט ובשניה האחרונה סוטים ת. זה מה שקרה עם הספינה." (עמ' 27-28). עדות אלישבע שמיר 16. אלישבע הייתה זו שישבה עם דוד על האופנוע שפגע בתובעת. היא מתארת כי בהתאם להנחיותיו של דוד היא ישבה לפניו ואז החלו לשוט לעבר הים. לאחר יציאתם ובעודם בלב ים הראה לה דוד איפה ידית הגז של האופנוע ונתן לה לרכב על האופנוע כאשר הוא יושב מאחוריה וכל אותה עת ידיו של דוד היו על ההגה ושלטו באופנוע. הוא אמר לה לתת יותר גז כדי לצבור תאוצה. 17. בשלב מסוים אמר לה דוד 'בואי תראי מה זה לתת גז' והחליף אותה ברכיבה באופן שבו הוא החזיק גם בהגה וגם בידית הגז ושלט באופן מוחלט על כיוון האופנוע ומהירותו. הוא שט במהירות לכיוון האופנוע האחר ורק כאשר הגיע מרחק קצר ניסה להסיט בשנייה האחרונה את האופנוע כדי שלא יפגע באופנוע האחר אך לא הצליח בכך ואירעה ההתנגשות. 18. בחקירה הנגדית אמרה אלישבע כי דוד הסביר לה איפה הגז ואמר שצריך לסובב את הידית וזהו. בהמשך היא אמרה 'הוא נהג ואז אחרי שהוא נהג הוא אמר לי בואי עכשיו תסיעי את. אז שמתי את היד שלי במצערת' (עמ' 10). היא מתארת כי ניסתה לנסוע ודוד אמר לה לתת גז. היא לחצה על הגז והוא אמר לה תני עוד גז. באותו שלב 'הוא אמר לי בואי תראי מה זה לתת גז. ואז הוא בעצם אחז במצערת ומאז הוא נתן את הגז והמשכנו לנסוע' (עמ' 11). בהמשך הנסיעה, מייד לאחר מכן, אירעה התאונה. 19. התובעת הוסיפה ואמרה בחקירה הנגדית שהחזיקה את היד על הגז משך כדקה וכי רוב הזמן שלט דוד באופנוע וקבע את כיוון הנסיעה אך הבהירה כי גם כאשר היא קבעה את הכיוון, דוד שינה זאת (עמ' 13). עדות ליאור אשרוב - מולדובן 20. ליאור מסרה בתצהירה גרסה דומה לגרסאות של התובעת ואלישבע. בחקירה הנגדית היא אמרה כי היה מדובר בשיט של כיף ו'עשינו כל מיני דברים כאילו מתנגשים, אבל לא' (עמ' 15). 21. במהלך עדותה היא תיארה את אותם מקרים ואמרה ש'השיט היה רצוף בפעלולים שבעיקרם הם להתקרב במהירות לאובייקט כלשהו ואז לסטות ברגע האחרון' (עמ' 17). עדות המשיט - דוד דבוטו 22. בתצהיר העדות הראשית שהגיש מתאר דוד כי יצא לים עם האופנוע כאשר אלישבע יושבת לפניו והוא נוהג באופנוע כאשר שתי ידיו על ההגה והוא שולט על המצערת. 23. לדבריו 'מפעם לפעם נתתי לאלישבע לשלוט מעט על המצערת כאשר אני נוהג. עשיתי זאת כאשר אני שולט על המצערת. מפעם לפעם נתתי לה ללחוץ על המצערת כאשר ידי מונחת על ידה ואני עוזר לה ללחוץ ושולט על המצערת. לנוסעת יש בדרך זו אשליה שהיא נוהגת אך למעשה לי יש שליטה מלאה' (סעיף 5 לתצהיר). 24. בהמשך הוא מתאר כי תוך כדי השייט ראה כי האופנוע האחר עצר והוא רצה לתת לאלישבע את החוויה של פניה חזקה בים. באותו שלב הוא נטל שליטה מלאה על האופנוע והתחיל לבצע סיבוב חזק ומהיר סביב האופנוע שנעצר, סיבוב הדורש מיומנות ושליטה. 25. הוא מדגיש כי אלישבע הייתה נוסעת בלבד ללא שליטה על האופנוע וכי הוא הקיף אותה בזרועותיו ונהג באופנוע כששתי ידיו על ההגה והוא שולט במצערת. 26. תוך כדי הסיבוב, כך הוא מתאר, עלו לפתע סיבובי המנוע, האופנוע שינה את כוון הנסיעה שלו ושייט במהירות לעבר האופנוע הנייח. מאחר ולאופנוע אין מעצורים, הדרך היחידה לעצרו היא עזיבת המצערת וכך עשה ובהמשך לחץ על המדומם ומשך את מדומם החרום אך המנוע לא דמם. הוא הפנה את ההגה אך התאונה לא נמנעה. 27. בתצהירו הוא מדגיש שוב כי לא העביר את השליטה באופנוע לנוסעת וכי בעת אירוע התאונה היה הוא המשיט והשולט על האופנוע. הנוסעת אחזה בשתי ידיה במוט. 28. בחקירתו הנגדית של העד הוא הבהיר כי השליטה על האופנוע הייתה תמיד ברשותו (עמ' 71). לדבריו: "ש. ואז אם אני מבין נכון מהתצהיר ומבית הדין המשמעתי אתה בשלב מסויים לקחת את השליטה על האופנוע. ת. השליטה על האופנוע הייתה תמיד איתי, העברתי את הבחורה לאמצע. ש. איפה הידיים שלך היו. ת. תמיד זה היה בשליטתי, כשהתחלנו את הנסיעה הידיים של הבחורה היו באמצע ההגה, הידיים שלי היו על ההגה והמצערת. כשהיינו באמצע נסיעה כדי לתת לה תחושה של אופנוע נתתי לה לשחק עם המצערת כאשר היד שלי נשארה על ההגה והמצערת עדיין בשליטה. " (עמ' 71; ההדגשה שלי - א.ד.). 29. דוד הבהיר כי בזמן התאונה ידיה של אלישבע לא היו כלל על המצערת או על ההגה (עמ' 72) וחזר על כך כי במהלך כל הנסיעה הוא שלט על האופנוע (עמ' 77). התובעת, כך גרסתו, לא שלטה לבד על האופנוע באף אחד משלבי הנסיעה והשליטה המלאה הייתה בידו אך הייתה נקודה שנתן לה להרגיש את האופנוע (עמ' 78). 30. בהתייחס לנוהג להשיט נוסע לפני המשיט אמר העד כי הדבר אושר על ידי אנשי משרד התחבורה, משה סער ודוד דמרי. הוא מסביר כי: "ש. בסעיף 11 אתה כותב שהמשטרה הימית אשרה לכם את הנוהג של לקחת נוסע מלפנים ת. משה סער ודוד דמרי ש. אתה מתכוון למי כשאתה כותב משטרת ימית ת. סירת משטרה שמפליגה לידי ואם אני עושה משהו רע תעצור אותי. ש. אישרה זה בשתיקה בכך שלא מנעה ת. אני לא בעל התחנה. ש. אישרה זה נתנה אישור או לא עצרה אותי. ת. המשטרה הימית נתנה אישור. הסבירו לי איך לעבוד ואמרו לי שזה מאושר על ידי המשטרה ומשה סער שבן אדם יכול לשבת קדימה. כך אמר לי עידן סלומון. הוא אמר לי שמותר לי להושיב אדם מקדימה כל עוד אני בשליטה ושזה מאושר. ש. מי מאשר את זה ת. עידן סלומון או גימי אני לא אקח קנס. הם אמרו לי שאפשר, שזה חוקי. ש. מבחינת מה ת. אני לא יודע להגיד לך מילה במילה. זה הרעיון הכללי. שהמשטרה והמפקח אישרו את זה." (עמ' 80-81, ההדגשה שלי - א.ד.). 31. באשר לסיבת אירוע התאונה אמר דוד כי: "ש. אתה חושב שחן אשמה איך שהוא בתאונה. ת. לא. ש. אתה חושב שהבחורה שישבה מלפניך היא אשמה ת. לא. ש. אתה האשם היחידי. ת. אני גם לא רואה את עצמי בתור אשם. ש. בוודאי תסכים איתי שאיזה שהוא אמצעי זהירות איך שהוא היה אפשר למנוע את התאונה הזאת. ת. יכולתי גם לא לצאת לים. ש. אתה חושב שאי אפשר היה למנוע את התאונה. ת. תמיד היה אפשר למנוע תאונות. אם השיקול דעת שלי היה שונה אולי היה אפשר למנוע. ש. עם הניסיון שיש לך היום מה היית עושה. ת. אני מאמין שהייתי שובר את ההגה לפני שאני מדומם. אני לא זוכר למה לא שברתי את ההגה לפני." (עמ' 75; ההדגשה שלי - א.ד.) 32. למרות הדברים האלה דוד תלה את הגורם לתאונה בכשל טכני שנפל באופנוע וכתב בתצהירו כי תוך כדי הסיבוב 'עלו לפתע באופן פתאומי סיבובי המנוע ככל הנראה מבעירה של אדי דלק במנוע והאופנוע שינה את כיוונו (זרק את התחת) ושייט במהירות לכיוון האופנוע הנייח' (סעיף 8 לתצהיר). תמיכה לטענתו בדבר קיום תקלה במנוע האופנוע מצא דוד במסמך שערך 'שלומי אופנועים' הטוען כי תקלה כזו אפשרית (נספח א' לתצהירו). עדות עידן סלומון 33. עידן לא היה עד לאירוע. בכל הקשור לשאלה שהייתה במחלוקת לגבי הושבת הנוסע מלפני המשיט הוא אמר כי נאמר לו שהדבר אפשרי: "ש. אמרת שהייתה שיחה עם דמארי לפני התאונה, אמרת שקיבלת ממנו אישור. הגענו להבנה עם דמארי, מה טיב ההבנה הזו זה בדיבור או בשתיקה. ת. בדיבור. הוא אמר שאני יכול לשים מאחורה או מקדימה התקנה מדברת על כך שאסור לתת לנוסעים להשיט בפועל. לא הייתה שאלה איפה לשים את הנוסע אלא רק לא לתת לו להשיט את האופנוע בפועל. ש. קבעת נוהל עבודה על סמך השיחה הזו ת. בכלל לא. נושא השיחה מי משיט את האופנוע בפועל. שאלנו את דמארי על המסמך (ההודעה לימאים, אליה אתייחס בהמשך - א.ד.) וזה מה שהוא אמר. אל תתן לנוסע להשיט את האופנוע אלא רק בעלי הרשיון משיטים אותו. ש. מסער לא קיבלת אישור ת. איזה אישור. מה אני צריך למשהו לא חוקי. אין שום אסמכתא לעניין הזה. זה על השטה בפועל. ש. דיברת על כך עם סער ת. כן. הוא אמר שאין שום בעיה עם זה. כמו שסער מבקר אנחנו מראים לו איך מבצעים פעילות. ש. משה סער אמר שזה בסדר ת. בסדר שישב בן אדם מקדימה רק לא לתת לו להשיט את האופנוע." (עמ' 87-88; ההדגשה שלי - א.ד.). 34. באשר לאפשרות התרחשותה של התקלה, עליה דיבר דוד בעדותו, אמר עידן כי לא נתקל בתופעה עליה הצביע דוד במהלך שהייה של אופנוע ים במים וכי המקרה המתואר על ידי דוד היה 'הפעם הראשונה והיחידה' (עמ' 91). הערכת הראיות 35. בחינת המחלוקות בין הצדדים מעלה כי יש מקום להכרעה בשתי שאלות וזאת בהינתן טענות הצדדים כפי שידונו להלן: א. השליטה באופנוע הים הפוגע עובר לתאונה - מי השיט את האופנוע במהלך השהיה בים בכלל ועובר להתנגשות בפרט. ב. מה היה הגורם להתנגשות האופנוע באופנוע האחר - האם כשלון הפעלול שניסה דוד לעשות או כשל טכני במנוע האופנוע. מי השיט את האופנוע הפוגע בכלל ועובר לתאונה בפרט 36. באשר לשאלה הראשונה, כפי שפירטתי לעיל, מחומר הראיות עולה כי דוד ואלישבע היו על האופנוע. בשלב מסוים נתן דוד לאלישבע שליטה מסויימת על ידית הגז ועל המצערת אך הוא לא שמט מידיו את השליטה ובעת התאונה, כך עולה מכל העדויות, אחז דוד הן במצערת והן בידית הגז. 37. עוד אין חולק כי באותו שלב, שבו שלט דוד, המשיט, באופן מלא באופנוע הוא הגביר את המהירות והשיט את האופנוע לכיוון האופנוע האחר. 38. עיון בעדויותיהן של אלישבע ודוד מעלה כי אין שוני בגרסת שניהם שדוד אחז בשליטה על האופנוע במהלך כל הנסיעה אף אם בשלב מסוים התיר לאלישבע להרגיש שהיא זו שמשיטה אותו. בהקשר זה יש לציין כי מקובלת עלי עדותו של דוד כי אכן במהלך כל אותה נסיעה לא הוריד את ידיו מהמצערת ולא שמט מידיו את ההשטה. דברים אלה מתיישבים גם עם עדותה של אלישבע כי דוד 'תיקן' את הנעת ההגה שנעשתה על ידה. מה גרם לתאונה - האם אירעה תקלה 39. השאלה השנייה בה יש לדון בבחינת הראיות היא מה גרם לדוד להתנגש באופנוע האחר: בעוד שאלישבע מתארת תמונה לפיה ניסה דוד להוכיח לה את כישורי האופנוע ואת כישוריו כנהג, דוד טוען כי אירעה תקלה באופנוע. 40. בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסתן של אלישבע, ליאור והתובעת אשר ציינו כי במהלך השיט ניסו המשיטים להראות את ביצועי האופנועים וניסו להתקרב לעצמים אחרים ולסטות ברגע האחרון כדי לגרום להתרגשות אצל הנוסעות. דברים אלה עלו מכל העדויות כמפורט לעיל ונגעו לשני האופנועים. 41. אשר לטענת דוד כי הייתה תקלה באופנוע - טענה זו לא הוכחה ולמעשה אינה נשענת על דבר. הדברים נכתבו אמנם על ידי דוד בתצהירו אך מדובר בעדות מובהקת בעניין שבמומחיות שלא הובאה בדרך של חוות דעת. המסמך שצורף לתצהירו של דוד אינו יכול לשמש תחליף לחוות דעת כזו, הוא לא הוגש כדין ועורכו אף לא נחקר אודות הדברים שכתב. 42. מכל מקום, מתוך הראיות והעדויות עולה כי בטרם ההתנגשות הגביר דוד באופן מכוון את המהירות כדי להראות את ביצועיו ולא הייתה כל תחושה של תקלה באופנוע או אמירה על קיום תקלה (ר' עדות אלישבע, עמ' 23). 43. דבר קיומה של תקלה אף לא עלה מעדות עידן שלדבריו מדובר במקרה יחיד (ראשון ואחרון) שבו אירעה לכאורה התקלה עליה דיבר דוד ואף לא מהבדיקות שנערכו לאופנוע לאחר התאונה. האחריות 44. בעת בחינתה של האחריות יש לבחון את אחריותו של המשיט, דוד, וכפועל יוצא ממנה את השאלה האם מוטלת אחריות על עידן והמרכז. אחריותו של המשיט 45. בהינתן כי לא נמצא כי התרחשה תקלה באופנוע שגרמה לתאונה, הגורם היחיד להתרחשותה הוא האופן המסוכן בו השיט דוד את האופנוע לעבר האופנוע האחר. מסקנה זו הנובעת מחומר הראיות עולה גם מתוך דו"ח החקירה שנערך לתאונה (ת/7) שהוגש בהסכמת הצדדים. 46. באותו דו"ח נכתב כי: "מכאן שהאחראי לתאונה והאשם בה הוא ללא כל ספק משיט האופנוע הפוגע - מר דוד דבוטו." 47. עידן והמרכז מצטרפים לטענה זו בסיכומיהם טוענים כי התאונה אירעה בשל התרשלותו של דוד תוך שהוא מתעלם מהוראות ומנוהלי הבטיחות. 48. דוד טוען כי אינו אחראי שכן לא עשה פעולה רשלנית או חריגה אלא 'השתעשע' כפי שנהוג ומקובל בענף ספורט זה. 49. לאור נסיבות האירוע כפי שתוארו לעיל, דומה שאין חולק כי דוד אחראי לנזקים שנגרמו לתובעת אחריות מלאה. דוד נהג במהירות העולה על המותר והראוי באותן נסיבות, תוך שהוא מסכן את הנוסעת שעל האופנוע בו רכב ואת הנוסעים באופנוע האחר, הוא כשל בנסיונו להסיט את האופנוע במועד והרצון להראות את ביצועי האופנוע הסתיים בפציעת התובעת. דוד הפר אפוא את חובות הזהירות המוטלות עליו והפרת החובה גרמה לנזק שנגרם לתובעת. אחריותם של מעסיקיו של דוד - עידן והמרכז 50. באשר לאחריותם של עידן והמרכז, נטען על ידי התובעת כי הם אחראים למעשיו של דוד בשל כך שאפשרו את אותה רכיבה מסוכנת על האופנוע, ההתקרבות בין שני האופנועים למרחק הנמוך מהמרחק המותר והסביר ואפשרו את הרכיבה במהירות גבוהה. לטענת התובעת עידן והמרכז העסיקו משיטים לא מיומנים, לא פיקחו על פעילותם באופן ראוי. 51. בנוסף לאחריות הישירה של עידן והמרכז מיוחסת להם אחריות שילוחית לפעילותם של דוד ושל הנהג האחר גיא. 52. עידן והמרכז טוענים כי אינם אחראיים. לטענתם הם שכרו משיטי אופנוע מוסמכים אשר הוסמכו על ידי משרד התחבורה, עמדו במבחנים הנדרשים וקיבלו תעודה ורישיון. בנוסף הם הקפידו על כך שהמשיטים יעברו הדרכות מתאימות וקבעו נהלי עבודה. הם אף הגבילו את מהירות הנסיעה של אופנוע הים, הקפידו על ביצוע הנהלים ולא היססו לפטר משיטים שנהגו בניגוד להוראות ולנהלים. 53. לשיטתם לא מוטלת עליהם חובת זהירות כלפי התובעת ומבחינתם לא הפרו חובה כזו שכן מדובר בספורט אתגרי רווי סיכונים והם לא היו צריכים לצפות את הנזק שאירע בפועל. עוד הם טוענים כי לא הפרו את חובת הזהירות שכן הנזק שנגרם לתובעת נגרם בשל התנהגותם של המשיטים. מכל מקום הם סבורים כי אין קשר סיבתי וכי במעשיו של דוד הוא ניתק את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת לבין מעשיהם ומחדליהם שלהם. 54. על המרכז ועידן מוטלת אחריות שילוחית למעשיו של דוד, עובד המרכז. השטת האופנוע, באופן בו הושט, נעשו תוך כדי עבודתו של דוד ולמען עבודתו. המדובר בביצוע בלתי נאות של התפקידים המותרים (ר' סעיף 13 לפקודת הנזיקין; ע"א 8199/01 עיזבון המנוח עופר מירו ז"ל נ' יואב מירו, פ"ד נז (2) 785 (2003); רע"א 1389/98 נאסיף מזאוי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (3) 207 (1999) ג' טדסקי (עורך) י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין, דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית (מה' 2 תשל"ז), עמ' 443)). במקרה זה קידמה יצירת הריגושים אגב הרכיבה על אופנוע הים את קידום המכירות של המרכז. 55. למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה גם לשאלה האם יש להטיל על עידן והמרכז אחריות ישירה. דומה כי אין צורך להרחיב על קיומה במקרה זה של חובת זהירות מושגית של מי שבוחר לספק שירות הרכבת נוסעים על גבי אופנוע ים כלפי הפונים אליו ועל קיומה של חובת זהירות קונקרטית של המרכז ועידן כלפי התובעת וחברותיה. טענת הנתבעים להיעדרה של צפיות אינה מתקבלת על הדעת נוכח הראיות שהובאו לפיהן נהגו רוכבי האופנועים לבצע פעלולים ונוכח דברי עידן עצמו לפיהם אופנוע ים הוא כלי מרשים ואנשים רוצים להראות שהם יודעים לשלוט בו (עמ' 91). 56. מתוך הראיות עולה כי חובת הזהירות הופרה על ידי הנתבעים. עלה כי במקום הייתה אווירה שאפשרה את ביצוע הפעלולים השונים על ידי המשיטים. עידן העיד כי היה מודע לביצועם של הפעלולים על ידי המדריכים ובשל כך נהג לעקוב אחר המדריכים, לרבות אחר דוד (עמ' 91). 57. מכאן, עלה כי עידן והמרכז היו מודעים לפעילות מסוכנת זו אך לא עשו די כדי למנוע אותה. הרושם שהתקבל כי אותם פעלולים נעשו כדבר שבשגרה בכדי ליצור ריגושים אצל הנוסעים במהלך הנסיעה והיו בידיעתם של עידן והמרכז. התנהלות זו של המרכז שאפשרה את ביצוע הפעלולים מהווה הפרה של חובות הזהירות. 58. עוד לא מצאתי כי התרשלותו של דוד ניתקה את הקשר הסיבתי בין מחדליהם של המרכז ועידן לבין הנזק שנגרם לתובעת. ההלכה היא כי 'פעולה מכוונת של אדם אחר שהייתה הסיבה המכרעת לנזק מנתקת את הקשר הסיבתי בתנאי שלא היה ניתן לצפות את הפעולה. לעומת זאת פעולה מכוונת שהיה ניתן לצפותה אינה מנתקת את הקשר הסיבתי' (" 7021/99 " ' , " (1) 822, 830 (2001)). 59. בענייננו עידן העיד כי צפה את ביצוע הפעלולים וכאשר הבחין בכך ניסה למנוע זאת. מכאן מדובר בהתנהגות צפויה שאינה מנתקת את הקשר הסיבתי (השווה " 402/75 ' ", " (2) 561 (1976), " 324/77 ' , " (2) 445 (1978)). אשם תורם 60. עידן והמרכז טענו בסיכומיהם לכך שיש להטיל על התובעת אשם תורם ואולם עידן עצמו שלל את האפשרות כי ניתן לייחס התרשלות כלשהי לתובעת. לדבריו: "ש. אתה חושב שחן הייתה לה אשמה בתאונה הזאת ת. לא יודע מה היה שם. ש. אין לה שליטה על האופנוע, איך היא אשמה ת. היא לא אשמה ש. אלישבע אשמה במשהו ת. לא. (עמ' 92-93)." 61. איני סבור כי בנסיבות אלה שבהן יושבת התובעת על אופנוע הים ואופנוע אחר מתנגש בו מוטלת עליה אחריות כלשהי. הכיסוי הביטוחי 62. אין מחלוקת על כך כי המרכז ועידן מבוטחים על ידי מנורה בפוליסה לביטוח כלי שיט והגישו למנורה דרישה לתת כיסוי ביטוחי. מנורה אף גבתה את ההשתתפות העצמית כאשר הוגשה לה התביעה אך בסופו של דבר חלקה על קיומו של כיסוי ביטוחי. 63. טענות מנורה להיעדר כיסוי נשענות על ערובה (Warranty) 1.1 לפרק A לפוליסה בה מותנה את הכיסוי הביטוחי בקיום הדרישות כדלקמן: "1.1 WARRANTED the Assured shall maintain and keep the vessel, her machinery, tackle,. Sails and equipment in a proper state of conditon and seaworthness, exercise due care and dilligence in safegurading them, and abide by the terms and conditons of the ports regulations at all times". 64. על המבוטח הוטל אפוא בפוליסה לקיים משך כל הזמן את ה- terms and conditons of the ports regulations. 65. על פי סעיף 33 לחוק הביטוח הימי האנגלי 1906 ועל פי הפוליסה משמעות הפרת הערובה היא ביטול אחריות המבטח מרגע ההפרה ואילך: "Non-compliance with any one of these or any other warranties in any part of this policy absolves the underwirthers of any liability whatsoever under this policy". 66. ההוראות שלהפרתן טוענת מנורה הן תקנה 3 (א') לתקנות הספנות (ימאים) (משיטי כלי שיט קטנים), תשנ"ח - 1998 (להלן: "תקנות הימאים") הקובעת כי: "לא ישיט אדם ולא יהיה אחראי על מכונותיו של כלי שיט קטן, אלא אם כן בידו תעודת משיט וההשטה נעשית בהתאם לתנאים ולהגבלות שבתעודה." 67. מנורה נסמכת גם על ההודעה לימאים 14/2000 (להלן: "ההודעה לימאים") בה נכתב כי: "לאור מספר מקרים בהם הושכרו אופנועי ים לאנשים ללא רשיון, אבקש להבהיר שזוהי עבירה על בטיחות השיט גם כאשר משיט מוסמך יושב מאחורי משיט האופנוע בפועל." (ההדגשה שלי - א.ד.) 68. במהלך שמיעת הראיות צמצמה מנורה את יריעת המחלוקת בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי והעמידה את טענתה להיעדר כיסוי ביטוחי על הטענה הבאה: "עו"ד צחורי: אני מצהיר בשם מנורה כי הכיסוי ביטוחי נשלל בשל האמור בסעיף 3 (א') לתקנות הספנות (ימאים) משיטי כלי שיט קטנים, תשנ"ח - 1998 לפיו אסור למי שאין לו רשיון משיט להשיט אופנוע ים וההבהרה לאותו סעיף על ידי משרד התחבורה בהודעה 14. אנו טוענים שמאחר וגב' אלישבע שמיר ישבה מלפנים בעת התאונה הופר סעיף 3 א' כפי שיש לפרשו לשיטתנו. אנו סבורים כי מי שיושב במושב הקדמי בעת התאונה הוא המשיט בפועל. " (עמ' 43). 69. מכאן, נוכח הגדרת המחלוקת כאמור לעיל, יש לבחון את השאלות הבאות: א. האם הפרו הנתבעים את ההודעה לימאים מס' 14/2000. ב. האם הפרו הנתבעים את הוראתה של תקנה 3 (א') לתקנות הימאים. ג. אם הפרו הנתבעים את ההודעה, מה המעמד המשפטי של ההודעה. האם מדובר בהוראת חיקוק או בתקנה בת פועל תחיקתי או בהנחיות אינפורמטיביות. ד. ככל שיש מעמד להודעה ואכן ההודעה הופרה וככל שהופרו הוראות תקנות הימאים האם הדבר שולל את הכיסוי הביטוחי. בעניין זה יש מקום לדיון בשאלה האם חל הדין האנגלי, כטענת מנורה, או שיש להחיל את חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). ה. האם בהנחה שיש מקום להחיל על הפוליסה גם את חוק חוזה הביטוח ואת חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - 1981 והתקנות שהותקנו מכוחם, עומד התנאי עליו נסמכת מנורה בדרישות הצורניות והאחרות של דיני הביטוח בישראל. האם פעלו הנתבעים בניגוד להודעה לימאים 70. כאמור, השאלה הראשונה אותה יש לבחון היא האם השטת אופנוע הים כאשר דוד יושב מאחורי אלישבע מהווה הפרה של ההודעה לימאים. 71. עמדת מנורה היא כי אסור היה למבוטחים לתת למי שאין לו רשיון להשיט את כלי השיט. מנורה סבורה כי האופן בו נהגו המבוטחים הפך את הנוסעת למי שהשיטה את האופנוע ונוכח הוראות ההודעה לימאים והתקנה האוסרות את מסירת השליטה, אף החלקית, באופנוע הים לאדם חסר נסיון הופרו הדינים הרלוונטיים והפוליסה פקעה. לפי פרשנותה של מנורה די בכך שאלישבע ישבה במושב הקדמי כדי להפוך אותה למי שהשיטה בפועל את האופנוע. 72. מנורה מוסיפה וטוענת עוד כי על פי הדין האנגלי פקעה הפוליסה מרגע ההפרה, דהיינו מאותו רגע שבו מסר דוד לאלישבע את השליטה באופנוע אף אם בעת אירוע התאונה קיבל לידיו את השליטה בחזרה. 73. התובעת טוענת כי אין לקבל את טענות מנורה להיעדר כיסוי ביטוחי. לשיטתה אלישבע לא שלטה באופנוע הים לא בעת התאונה ולא לפני כן והדבר עלה מכל העדויות, כפי שפורט לעיל. בנוסף היא טוענת כי ההודעה עליה נסמכת מנורה מתייחסת להשטת אופנועי ים על ידי אנשים ללא רשיון והיא מבהירה כי גם אם יושב מאחוריהם מדריך אין הדבר מתיר את נהיגתם. מצב זה לא התקיים לטענת התובעת במקרה זה. 74. דוד בסיכומיו תומך בעמדת התובעת לפיה יש לראותו כמי שהיה הנהג והשולט היחידי על אופנוע הים. עוד הוא טוען כי הפרשנות שיש לתת להודעה לימאים היא כי די בכך שהמשיט המוסמך הוא גם המשיט בפועל כדי שלא תיעבר עבירה ללא קשר למקום בו יושב המשיט בפועל. ההודעה מתייחסת למצב אחר שבו משיט את האופנוע מי שאינו כשיר להשיט ודבר זה פסול גם אם יושב מאחוריו משיט מוסמך. כך סבורים גם עידן והמרכז. 75. במחלוקת בין הצדדים בשאלה זו מקובלת עלי עמדת התובעת, דוד, עידן והמרכז לפיה הפרשנות הנכונה של ההודעה אינה זו שמנורה טוענת לה. 76. הפרשנות ההגיונית העולה מנוסח ההודעה ומההסבר להוראה היא ברורה. אין הכוונה כי היושב במושב הקדמי נחשב משיט האופנוע. כל שנכתב בהודעה הוא כי אין לתת לאדם היושב בקדמת האופנוע להשיט אותו גם במצב בו אדם בעל רשיון, משיט מוסמך, יושב מאחוריו. 77. מתוך הראיות עולה כי גם בשלבים המוקדמים יותר ובוודאי בזמן התאונה השטת האופנוע לא נעשתה על ידי אלישבע אלא נעשתה על ידי דוד אשר קודם לתאונה נתן לאלישבע את האפשרות ללחוץ על דוושת הגז או לאחוז במצערת במקביל אליו תוך שהוא מותיר בידו את האחריות המלאה להשטה. אין מדובר במצב שבו אלישבע השיטה את האופנוע כפי שמנורה טוענת וממילא לא הופרה ההודעה ולא הופרה הערובה. האם הפרו הנתבעים את הוראות תקנה 3 לתקנות הימאים 78. בהינתן הספק בדבר מעמדה של ההודעה לימאים, כמפורט להלן, טענה מנורה כי לא רק ההודעה לימאים הופרה אלא גם תקנה 3 לתקנות הימאים. עיון בנוסח התקנה, כפי שפורט לעיל, מעלה כי התשובה לשאלה זו דומה לתשובה לשאלה הקודמת, דהיינו כי אין לראות את אלישבע כמי שהשיטה את האופנוע וממילא אין לדבר על הפרת החובה שהוטלה בתקנה 3. מעמד ההודעה לימאים 79. אף שהדיון בשאלה זו מתייתר, נוכח המסקנה כי אין כל הפרה של ההודעה לימאים, אתייחס גם לשאלה האם ההודעה לימאים היא בעלת מעמד כזה, שהפרתה מביאה לפקיעתה של הפוליסה. 80. כאמור, עמדת מנורה היא כי ההודעה לימאים נכללת בין ה- The relevant laws and regulations, שאי מילויים מביא לפקיעת הכיסוי הביטוחי. מנורה לומדת על מעמד ההודעה מכך שתקנה 64 לתקנות הימאים (בטיחות השיט) תשמ"ג - 1982 מאפשרת הסמכה למנהל לפרסם הודעות לימאים. 81. באותה תקנה נקבע כי: "במסגרת הסמכויות המסורות למנהל על פי תקנות אלה, רשאי הוא לפרסם הודעות לבעל או לקברניט של כלי שיט ישראלי בדבר הוראות טכניות כלכליות בטיחותיות ומינהליות וכללי התנהגות מקצועית (להלן - הודעות לימאים) וזאת במסגרת הפרסומים הטכניים של אגף הספנות והנמלים." 82. שאלת סמכותו של השר לאפשר לממונה על כלי השיט לפרסם הודעות ומעמדן של ההודעות נדונה בבג"צ 1431/05 משה אוריאן נ' שר התחבורה והממונה הארצי על כלי שיט קטנים (ניתן ביום 7.7.05) בו התבררה עתירה על מקרה דומה בו של שלילת כיסוי ביטוחי בשל הוראה שניתנה על ידי משרד התחבורה. 83. העותר טען כי ההודעות לימאים בטלות שכן מדובר בתקנות בנות פועל תחיקתי שהשר לא יכול היה לאצול את הסמכות להתקינן לממונה. עמדת השר והממונה בפני בית המשפט הגבוה לצדק הייתה כי ההודעות לימאים משמשות לצורך פרסומים שונים, עדכונים אינפורמטיביים בתחום בטיחות השיט והן אינן בגדר תקנות בנות פועל תחיקתי. התובעת מאמצת קו טיעון זה בסיכומיה. 84. מנורה, שערה לקושי זה, מנסה בסיכומיה להראות כי האצלת הסמכות שהעניק שר התחבורה לממונה במסגרת תקנה 64 היא מותרת ולכן ההודעות הן בעלות מעמד של תקנה בת פועל תחיקתי. עוד מנסה מנורה לטעון כי אף אם נפל פגם בהאצלת הסמכות אין הוא מביא לבטלות ההודעה וזאת מכוח הדוקטרינה של הבטלות היחסית. 85. אף שבית המשפט העליון לא הכריע בכך באותה עתירה דומה כי עמדת המשיבים לעתירה, משקפת את הפרשנות הראויה למעמדן של ההודעות לימאים ואין לראות בהן תקנות הקובעות נורמה משפטית המופנית כלפי ציבור המשתמשים בכלי שיט אלא הנחיית בטיחות אינפורמטיבית. לפיכך, ספק אם ניתן לראות אותן בגדר relevant laws and regulations . 86. ככל שעמדת מנורה ביחס למעמד ההודעה לימאים הייתה מתקבלת, הרי שמדובר בהוראה הקובעת נורמת התנהגות כללית וככזו היא תקנה בת פועל תחיקתי. משכך, לא היה השר רשאי להאציל את הסמכות להתקנתה של תקנה כזו לממונה וממילא התקנתה לא בוצעה כדין ועל פי ההליך המתאים (השווה ע"פ 213/56 היועץ המשפטי לממשלה נ' אלכסנדרוביץ' פ"ד יא (1) 659, 701 (1957)). האם הפרת ההודעה לימאים מביאה לפקיעת הפוליסה ותחולת הדין האנגלי 87. כאמור הדיון בשאלה זו התייתר נוכח המסקנה שלעיל. עם זאת, אתייחס בקצרה לטענות הצדדים בנושא זה. מנורה הביאה לעדות גם את העדה, רחל רימון, מומחית לדיני ביטוח במשפט האנגלי. בחוות דעתה כתבה גב' רימון כי הדין החל על הפוליסה הוא ה- Marine Insurance Act ' 1906. היא מפנה לסעיף 33 לחוק הקובע כי על המבוטח לקיים ערובה במלואה, בין אם היא רלוונטית לסיכון ובין אם לאו וכמידה והערובה לא תתמלא במלואה תתבטל אחריותו של המבטח (מרגע הפרת הערובה) אלא אם כן יוסכם במפורש אחרת בפוליסה. 88. הגב' רימון מסתמכת בחוות הדעת שכתבה על פסק דין שניתן בשנת 1786: De Hahn v. Harley (1786) 1 TR 343 , בו התחייב המבוטח כי צוות האוניה ימנה לפחות 50 אנשי צוות. האוניה סיימה את החלק הראשון במסע עם 46 אנשי צוות ובשלב שני הצטרפו עוד 6 אנשי צוות נוספים. בית המשפט קבע, כך נכתב בחוות הדעת, כי הערובה הופרה ואין עוד מקום לבחון אם בהמשך המסע היא קוימה. 89. הגב' רימון מציינת כי לפי החוק האנגלי אין זה משנה אם המחדל הוא הגורם לנזק הנטען ולשיטתה הפרת ערובה מבטלת את אחריות המבטח מרגע ההפרה ואילך. היא מפנה לסעיף 33 (3) לחוק ולפסק הדין The Good Luck (1992) 1 A C 233. 90. ספק אם יש לטענה זו מקום בהינתן כי ההסתמכות על פסק הדין משנת 1786 היא מוקשית על רקע השינויים שחלו מאז ומגמת הצמצום של פסק הדין כפי שעלתה מהמאמר אליו הפנתה התובעת (ת/2). 91. עוד ספק אם יש מקום להחיל על המקרה את דיני הביטוח האנגליים (ר' ת.א. (חי') 18760/04 אלבילה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח (החלטה מיום 28.11.05); ע"א (חי') 2659/02 אבו שנב הנא נ' אחמד אבו שנב (2004)). באותו פסק דין נקבע כי הסדר לביטוח חבות כלפי צד שלישי מפני נזקי גוף אינו נכלל בהסדר היחודי המוציא את ענף הביטוח הימי מתחולתו של חוק חוזה הביטוח. מסקנה זו ישימה גם לענייננו. 92. אוסיף עוד כי בהנחה שחוק חוזה הביטוח חל על המקרה ועל הפוליסה, ספק רב אם מנורה עמדה בדרישותיו. בעניין זה אזכיר כי מר קדר אמר בעדותו כי מנורה נותנת למבוטחיה את תנאי הפוליסה כשהם בשפה האנגלית (למעט שני פרקים שתורגמו) ומאפשרת להם לקבל הבהרות אם הם מבקשים זאת (עמ' 33). היא אינה מספקת הסברים לפוליסה ו'כל מבוטח שרוצה לקבל הסבר' מוזמן אל מר קדר, החתם מטעם מנורה ויקבל אותו (עמ' 42). הכיסוי הביטוחי - סיכום 93. המסקנה הנובעת מכך הוא כי מנורה מכסה כיסוי מלא את חבותם של הנתבעים האחרים וכפועל יוצא מכך חבה כלפי התובעת וכן חבה בשיפוי הנתבעים האחרים בגין כל סכום שישלמו לתובעת (וזאת במסגרת ההודעות לצד שלישי שהוגשו נגדה). הנזק 94. התובעת הועפה בעקבות התאונה למים ובהמשך פונתה לבית החולים. באותו הערב היא הועברה מבית החולים באילת לבית החולים שיבא ושם אושפזה למשך כשבועיים. במהלך התקופה עברה ניתוח לשחזור האגן שכלל הכנסת ברגים למקום הפגוע. בהמשך היא אושפזה פעמים נוספות לצורך הוצאת הבורג וכן עברה ניתוח להעברת שריר. 95. התובעת מתארת בתצהיר כי לאחר הפגיעה חלה אצלה ירידה קשה וחדה ביכולת ובכושר הלימודים. היא נפגעה בריכוז ובזכרון, החלה לסבול סחרחורות וכאבי ראש, בעיות ברכיים וכתפיים. לדבריה היא מוגבלת בהליכה, צולעת וסובלת מכאבים ואינה יציבה. חוות דעת המומחים הרפואיים 96. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר מנחם יצחקי. בחוות הדעת קבע המומחה כי לתובעת נכות בשיעור של 25% בשל הנזק לפרק הירך ולטבעת האגן ונכות נוספת של 10% בשל צלקת מכאיבה. 97. ד"ר יצחקי מציין בחוות דעתו כי שחזור השבר הוא טוב וקיימת תנועתיות מלאה בפרקי הירכיים. למרות זאת, כך הוא מציין, קיימת עדות על פגיעה בשרירים וצלקת ארוכה מאוד ורגישה לניקוש עם חוסר תחושה דיסטאלית. הוא מוסיף כי בעתיד יכול להתפתח צורך בניתוח להחלפת פרק הירך והסיכוי לכך הוא בין 24 ל- 56 אחוזים. ככל שהסיכון יתממש יהיה צורך בהחלפה של הפרק ואם סיבוך כזה יתממש התובעת עלולה להידרש לעוד שלושה ניתוחים במהלך חייה. 98. הנתבעים הגישו את חוות דעתו של ד"ר שמואל וייס שהעריך את נכותה של התובעת ב- 10%, כאשר הנכות שקבע כוללת גם את הנכות עבור הצלקת. בחוות הדעת חולק ד"ר וייס על הערכתו של ד"ר יצחקי לגבי הצורך בניתוחים עתידיים ולדעתו יש סיכוי של מעל 90% שלא תהיה החמרה במצב התובעת שתצריך ניתוח להחלפת פרק הירך. 99. נוכח הפער בין חוות דעתם של המומחים מונה פרופ' מאיר ניסקה מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות הדעת שנתן הוא מציין כי מצא בבדיקה הקלינית שאין הבדל מהותי בתנועה בין הצדדים. הוא מתייחס לצילומים ולבדיקות ההדמיה ובסופו של דבר מעריך את נכותה של התובעת ב- 10%, לפי סעיף 35 (1) (ב') לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956. עוד הוא קבע נכות נוספת בגובה 10% בשל הצלקת הנרחבת עם הפגיעה בעצב. הנכות הכוללת שנקבעה היא 19%. 100. באשר לחשש שהעלה ד"ר יצחקי מניתוח חוזר הוא מציין כי אינו מקבל את דעתו. הוא כותב כי הסבירות שמפרק המתפקד מעל שנה לאחר שבר באופן תקין ולא ניתן לראות בצילומים שינויים ניווניים יפתח שינויים כאלה היא קטנה. השחזור שבוצע לתובעת, כך כותב פרופ' ניסקה, היה מצוין ולאחר חלוף ארבע שנים ובהיעדר עדות לשינויים ניווניים מדובר בסיכוי קטן. 101. פרופ' ניסקה נחקר על חוות דעתו. הוא הבהיר כי הניתוח שעברה התובעת הצליח בצורה יוצאת דופן: "ש. הוא לא תקין באותה מידה שהוא היה תקין קודם לכן. ת. למקרה הזה הופתעתי לראות שהתוצאה הקלינית היא מצויינת. בשברים גדולים קשים מסובכים הצילום הראשוני שלה היה בלשון העם מאוד לא יפה, שבר קשה וההחזרה שבוצעה פשוט אני מסיר את הכובע בפני המנתח, כמו כאילו חדש, כך שהיה לי אפילו קשה מאוד לבוא ולהגיד אני אומר עשרה אחוז כי לא יכול להיות פרק כזה אחרי שבר כזה בריא לגמרי, אבל אם שואלים אותי על הפרק הזה הוא בריא היום. ש. עדיין יש הגבלה, הוא לא בריא לחלוטין. ת. בוודאי, לכן נתתי אחוזי נכות. ש. אתה נתת לתובעת את אחוזי הנכות לפי סעיף שמתייחס למחלות ניווניות, למה לא הלכת לפרק שמדבר ספיציפית על ירך או ספיציפית על פגיעה באגן. ת. איזה סעיף הוא ספיציפי. ש. חיפשת ת. בוודאי ש. ולא מצאת ת. כי אנחנו מדברים על הגבלה בתנועות, מבחינה הזאת מגיע לה אפס, אין לה כמעט הגבלה בתנועות, בסעיף הזה לא כתוב על פגיעה תוך מפרקית, כאן אנחנו עוסקים שעיקר העניין הוא אותה פגיעת סחוס. " (עמ' 48-49, ההדגשה שלי - א.ד.) 102. המומחה שלל את ההנחה כי לתובעת יכולה להיות פגיעה במהלך לידה או ניתוח קיסרי שכן טווח התנועה שלה כמעט מלא (עמ' 50). הוא הוסיף כי הנכות אינה מגבילה למעט קיומה של רגישות אך אמר שהוא מאמין לתלונה של הירדמות הרגל אחרי רבע שעה. עוד הוא אישר כי תלונה על הפרעה בהליכה לאחר 15 דקות היא תלונה סבירה בהתחשב במהות המגבלה (עמ' 51) וכי עלולים להתפתח בעתיד כאבי גב. 103. התובעת טוענת כי יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר יצחקי בשל כך שלא נחקר חקירה נגדית על חוות דעתו. עוד היא טוענת כי יש להעדיף את חוות הדעת של ד"ר יצחקי על פני זו של ד"ר וייס ועל פני זו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' ניסקה. לשיטתה של התובעת פרופ' ניסקה לא אמד נכונה את אחוזי הנכות, לא התייחס לסיכויי ההתפתחות של שינויים ניווניים, לא נתן משקל לתלונות לגבי הירדמות הרגל ועוד. 104. לאחר שעיינתי בחוות הדעת מצאתי להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ניסקה. ראשית, 'בהעדר נימוקים כבדי משקל, יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט על פני חוות דעתם של המומחים מטעם בעלי הדין, שהרי מדובר במומחה ניטראלי, נטול עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים שאינם ממין העניין' (ר' פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' ענבר) בת.א. (י"ם) 5419/03 מוסייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19.6.08) וההפניה שם לע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי). 105. זאת ועוד, חוות הדעת מבוססת על הממצאים בבדיקה הקלינית, על עיון בבדיקות העזר וההסברים שנתן בחקירתו לשאלות השונות, אותן נשאל, מקובלים עלי ולא מצאתי להרחיב על כך. לפיכך, נכותה הרפואית של התובעת היא בגובה 19%. הנזק הלא ממוני 106. התובעת מבקשת בסיכומיה כי ייפסק לה סכום של 250,000 ₪. לטענתה יש להביא בחשבון את משך האשפוז במהלך החופשה, הפגיעה הקשה, הצורך בניתוח ותקופת ההחלמה. עוד היא מציינת את הצלקת הגדולה והפגימה התפקודית. שיקול נוסף עליו מצביעה התובעת הוא הצורך בניתוחים עתידיים. הנתבעים סבורים כי יש להעריך את הנזק בסכום של 50,000 ₪. 107. הכלים להערכתו של הנזק הלא ממוני תוארו על ידי כב' הנשיא ברק: "אכן, את גלגל הזמן לא ניתן להשיב לאחור ועל כן, מטרת הפיצוי היא להעמיד את הניזוק במצב בו היה לולא מעשה הנזיקין, במידת האפשר ... שיעור הפיצוי אינו קבוע מראש ואינו מוגבל אלא נתון לנסיבותיו של כל מקרה ולמאפייניו של הניזוק האינדבידואלי... ודוק: קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא. כך, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה... בה בעת, עיקרון היסוד בדיני הנזיקין, של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו. מהו פיצוי הולם זה התביעה שבפנינו הוגשה על יסוד ... על כן, המבחן אינו של גבול אלא של מהות; הפיצוי צריך לשקף את מורכבות הנזק לניזוק האינדבידואלי ואת השלכותיו עליו. " (" 2055/99, 6452/99, ' ' " (5) 241 (2001)). 108. בהינתן השיקולים שפורטו לעיל, הנכות, קיומה של הצלקת, מהות הפגיעה והאירוע הטראומטי, אני פוסק לתובעת פיצוי בסכום של 100,000 ₪ (נכון להיום). הפסד השתכרות 109. עובר לתאונה הייתה התובעת בחופשה לאחר תום לימודיה ולפני שירות לאומי. היא מתארת בתצהיר כי ביום התאונה בישר לה אביה שסידר לה עבודה במשרד בו הוא עובד אך בעקבות התאונה נמנעה ממנה האפשרות לעבוד במהלך החופשה לפני הגיוס. היא מעריכה את ההפסד בסכום של 15,000 ₪. 110. התובעת העידה בקצרה בבית המשפט ביום 30.10.05 ומסרה כי הייתה אמורה להתחיל בשירות לאומי ביום 1.9.01 והתכוונה לעבוד אצל אביה, המועסק בנחל שורק מחודש יולי ועד אמצע אוגוסט. היא העריכה כי הייתה יכולה להשתכר שכר של 18-20 ₪ לשעה. בסופו של דבר היא החלה את השירות הלאומי באיחור ביום 11.10.01, ושירתה במשך שנה. התובעת טענה בחקירתה הנגדית כי הייתה עובדת משך חודשיים בזמן החופשה (עמ' 20, ש' 16-17). 111. במסגרת השירות הלאומי היא עבדה שלושה שבועות בחטיבת ביניים במודיעים ולאחר מכן הייתה פקידת קבלה בבית החולים אסף הרופא (עמ' 28). 112. לאחר תום תקופת השירות הלאומי היא החלה ללמוד באוניברסיטת בן גוריון ותוך כדי לימודיה עבדה כמורה מחליפה בבית ספר יסודי וכמורה פרטית. היא מתארת שהתקשתה לעבוד במלצרות. בעת מתן העדות היא ציינה כי היא עתידה לסיים את הלימודים בתוך אותה שנה. 113. במועד השני שבו העידה, ביום 10.6.07, אמרה התובעת כי היא סיימה את לימודיה והיא בעלת תואר בניהול, במגמת שיווק ופרסום (עמ' 18). הלימודים נמשכו לדבריה ארבע שנים שכן בשנה הראשונה למדה כלכלה ואז בחרה לעבור ללימודי ניהול (עמ' 19). באשר לעבודה במהלך הלימודים היא אמרה כי בשנתיים הראשונות לא עבדה ולאחר מכן הייתה מורה פרטית למתימטיקה ואנגלית וכן עבדה במלצרות (עמ' 28). היא הסבירה שעבדה בעבודה קשה כזו כי מדובר ב'כסף טוב' (עמ' 29) אך לא סחבה מגשים. 114. התובעת גרה כיום בארצות הברית עם בעלה והיא מועסקת כמטפלת לשתי ילדות בנות 5 ו- 3 וחצי. היא מתגוררת בבית המשפחה ועובדת בין השעות 08:00 ל- 19:00. במסגרת העבודה היא מביאה אותן לאוטובוס הלוקח אותן לגן. הבת הגדולה חוזרת בשעות אחר הצהריים והקטנה חוזרת בשעה 11:30 אוכלת ארוחת צהריים וישנה שעתיים. המעסיקים, הוריהן של הבנות, שבים הביתה בשעה 19:00. השכר אותו היא משתכרת מעבודה זו הוא 400 דולר לשבוע וכן היא מקבלת מגורים, רכב, דלק, אוכל וכרטיס טיסה. 115. בתיאור המטלות אותן היא מבצעת במסגרת העבודה אמרה התובעת כי אלה כוללות את הפעולות הבאות: היא מעירה את הבנות, בוחרת להן בגדים, מוודאת שהן מצחצחות שיניים, נותנת להם ארוחת בוקר, מורידה את הבת הגדולה להסעה ומסיעה בעצמה את הבת הקטנה למעון. בימים שבהם אין מעון היא נפגשת עם מטפלות וילדים אחרים והילדים משחקים. היא לוקחת את הילדה לפארק וצופה בה משחקת. לאחר מכן היא משחקת עם שתי הילדות עד שההורים מגיעים. היא ציינה כי ההורים מרוצים מהתפקוד שלה (עמ' 22). היא הוסיפה כי אינה צולעת בהליכה מהאוטו לפארק אך קורה שנתקעת לה הרגל (עמ' 26) וכי היא מתפקדת כרגיל עד שלב מסוים (עמ' 26). התובעת אמרה כי יש לה תוכניות לחפש עבודה במקצוע שלמדה (עמ' 22). הפסד השתכרות בעבר 116. כאמור, התובעת מבקשת פיצוי סכום של 15,000 ₪ שבעיקרו נועד לפצותה על כך שלא הייתה יכולה לעבוד במהלך חופשת הקיץ ובתקופת השירות הלאומי. עמדת הנתבעים היא כי אין לפסוק פיצוי שכן לא הוכח קיומו של הפסד. 117. אף שאני מקבל את עדות התובעת לפיה התעתדה לעבוד בחלק מהתקופה מדובר בעבודה שהתובעת התבשרה באופן עקרוני כי התקבלה אליה ביום התאונה, היא לא ניסתה לעבוד בה, לא ברור אם הייתה מצליחה להתמיד בה וקשה להניח שהייתה עובדת במהלך כל ימי החופשה. עוד לא ברור מה היקף השעות בו הייתה עובדת. לפיכך, אני פוסק לה פיצוי על דרך של אומדן בסכום של 3,000 ₪ עבור תקופה זו. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.01. הגריעה מכושר ההשתכרות 118. התובעת מבקשת להעריך את הגריעה מכושר ההשתכרות שלה ב- 40% וזאת בהתחשב במשמעות התפקודית של הנכות ובסיכון שיש לכך שתעבור ניתוח להחלפת פרק הירך. באשר לשכר עמדת התובעת היא כי יש לחשב את הפסדיה על בסיס ההנחה ששכרה הוא 10,000 ₪. מאחר ושכר זה משולם לתובעת כאשר היא כשירה, לשיטתה כדי 60%, הרי שיש להעריך את כושר השתכרותה על פי מכפלה של 1.66 מהסכום ולמעשה כושר ההשתכרות לו טוענת התובעת הוא 16,660 ₪. 119. הנתבעים סבורים כי אין לנכות כל משמעות תפקודית נוכח עמדת פרופ' ניסקה לפיה אין כל מגבלת תנועה. הם מציעים לפסוק לה סכום גלובאלי של 50,000 ₪. 120. במחלוקת זו מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 160,000 ₪. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים: א. הנכות האורטופדית שנקבעה לתובעת היא נכות בשיעור של 10% כאשר לנכות האחרת שניתנה בשל הצלקת אין משמעות תפקודית רבה. מתוך עדותו של פרופ' ניסקה עלה כי התובעת אינה מוגבלת בתנועותיה ומידת ההפרעה של נכותה על פעולות היום יום שלה אינן רבות. ב. התובעת למדה לימודי ניהול והדעת נותנת כי במוקדם או במאוחר תחפש לעצמה עבודה בתחום זה בו משמעותה של הנכות קטנה יותר. ג. התובעת מצליחה לתפקד עתה בעבודה כמטפלת, מקצוע הכולל היבטים פיזיים, ולא ניכרים קשיים בתפקודה, כפי שתיארה. ד. תחשיב המבוסס על גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 10%, השכר הממוצע במשק, (כ- 8,000 ₪) עד הגיע התובעת לגיל 67 (מקדם היוון - 288) מגיע לסכום של 230,400 ₪. אבדן פנסיה 121. בראש נזק זה טוענת התובעת כי יש להוסיף פיצוי עבור אבדן פנסיה על ידי תוספת של 10% מהסכום הנזכר או בדרך של הוספת סכום של 70% מהשכר, כאשר הוא מהוון בהיוון כפול לתוחלת החיים ומרגע סיום תוחלת חיי העבודה. התובעת נסמכת בעניין זה לכך שנקבעה חובה לשלם לעובדים פנסיה. הנתבעים לא התייחסו לטענה זו. 122. עם כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי , התשי"ז - 1957, ביום 1.1.08, מחויב כל מעסיק להפריש עבור , וככל שכושר ההשתכרות נגרע פוחתת גם ההפרשה אותה יפריש מעסיק עתידי לתנאים סוציאליים וכפועל יוצא מכך יש לפסוק פיצוי בראש נזק זה. 123. צו ההרחבה, אשר תקף החל מיום 1.1.2008, חל על כל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב. הצו קובע את שיעורי ההפרשות של המעביד והעובד בפריסה ל-5 שנים, החל מיום 1.1.2008 ועד ליום 1.1.2013 כאשר סכום ההפרשות גדל כל שנה. סכום ההפרשות של המעסיק (לגמל ולפיצויי פיטורים גם יחד) עומד על 1.6% החל מ-1.1.2008, ומגיע ל- 10% החל מ- 1.1.2013 (ר' סעיף 6 ד' לצו). 124. לסיכום, בהינתן כי אכן נגרע כושר השתכרותה של התובעת יש מקום לפסיקת פיצוי עבור אבדן התנאים הסוציאליים. עם זאת, יש להביא בחשבון גם את חלקה של התובעת בהפרשה ולפיכך אני פוסק לתובעת פיצוי בסכום של 10,000 ₪. בחישוב הסכום הבאתי בחשבון את הפרשת המעביד וכן את הפרשה חלקית לפיצויים, בהינתן כי לא בכל מקרה זכאי העובד לקבלת פיצויי פיטורים. עזרה וסיעוד 125. התובעת הייתה מאושפזת משך שלושה שבועות ובני המשפחה שלה סייעו לה באותה תקופה בסיעוד יום יומי. סיוע זה נמשך גם לאחר מכן. היא מבקשת שיפסק לה פיצוי עבור עזרת הוריה וחבריה במהלך תקופה זו אותה היא מעריכה בשווי של 70,000 ₪. 126. באשר לעתיד נטען כי מצבה של התובעת צפוי להחמיר עם השנים והיא צפויה לעשות פעולות הכרוכות במאמצים פיזיים. היא מבקשת שיפסק לה פיצוי בסכום של 150,000 ₪. 127. הנתבעים מציעים פיצוי בסכום של 3,000 ₪ עבור העבר וסבורים כי אין מקום לפסיקת פיצוי לעתיד, בין היתר, בשל כך התובעת עובדת כמטפלת לילדים ללא סימנים לקיומם של קשיים בתפקוד. 128. בהביאי בחשבון את מהות הפגיעה ואת הצורך בעזרת בני המשפחה בעבר ובתרומה מזערית של התאונה לצורך בעזרה עתידית אני פוסק לתובעת פיצוי בסכום של 20,000 ₪. הוצאות רפואיות 129. בתצהיר מתארת התובעת כי נזקקה להוצאות עבור בדיקות וחוות דעת, אבחונים, ביקורים במרפאות והוצאות עבוד נסיעות לטיפולים. לתצהיר לא צורפו קבלות למעט עבור התשלום על חוות הדעת הרפואית. 130. בסיכומיה ביקשה התובעת כי יפסק לה פיצוי בסכום של 20,000 ₪. בכל הנוגע לעתיד היא מעריכה את הפיצוי (הכולל גם את הצורך בניתוח להחלפת פרק הירך - 4 ניתוחים בתוחלת חייה) בסכום של 200,000 ₪. 131. בהינתן כי התובעת נזקקה לטיפולים שונים, למשככי כאבים ובהביאי בחשבון את הסיכון לקיום צורך בטיפולים רפואיים בעתיד אך מנגד בהינתן כי התובעת תוכל לקבל טיפולים או ניתוחים אלה במסגרת הרפואה הציבורית, אני פוסק לה פיצוי בסכום של 10,000 ₪ (נכון להיום). ניכויים ותביעת המוסד לביטוח לאומי 132. מתוך סכום הפיצוי לתובעת יש לנכות את הסכום ששולם לה על ידי המוסד לביטוח לאומי, 25,148 ₪. את הסכום האמור ישלמו הנתבעים לתובע מס' 2. סיכום 133. אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בהתאם לפירוט שלהלן: נזק לא ממוני - 100,000 ₪ הפסד השתכרות בעבר - 3,000 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות - 160,000 ₪ אבדן תנאים סוציאליים - 10,000 ₪ עזרה וסיעוד - 20,000 ₪ הוצאות רפואיות - 10,000 ₪ סה"כ 303,000₪ ניכוי תגמולי המל"ל - 25,148 ₪ סה"כ 277,852 ₪ 134. בהתאם להחלטה מיום 10.6.07 ניתן פסק הדין גם כנגד הנתבע מס' 2, שלא התגונן. 135. לסכום שנפסק עבור הפסד ההשתכרות בעבר יש להוסיף שיערוך כמפורט לעיל. 136. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע מס' 2, המוסד לביטוח לאומי, סכום של 25,148 ₪. 137. באשר למערכת היחסים שבין הנתבעים לבין מנורה אני מקבל את ההודעות לצד שלישי שהוגשו כנגד מנורה ומחייב אותה לשפות את הנתבעים האחרים עבור כל סכום שבו ישאו בפיצוי התובעת. שכר טרחה והוצאות 138. הנתבעים, כולם, ישלמו לתובעת ולמוסד לביטוח לאומי, שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מהסכום שנפסק לכל אחד מהם בתוספת מס ערך מוסף. 139. הנתבעים ישאו יחד ולחוד בהוצאות המשפט של התובעת, כפי שישום אותן הרשם, למעט ההוצאות שהוצאו לצרכי חקירת המומחים. באשר לחקירת ד"ר יצחקי, המומחה לא זומן לחקירה על ידי מי מהנתבעים ולא היה כל צורך בהתייצבותו. לפיכך, אין כל הצדקה להחזרת הסכום ששולם לו. באשר לחקירת פרופ' ניסקה, דומה כי זו הייתה מיותרת ואין מקום להשבת הסכום ששולם עבורה. 140. מנורה תשלם לנתבע מס' 1 שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף וכן תשלם לנתבעים 3 ו - 4 ביחד שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. מנורה תשלם לנתבעים 1, 3 ו- 4 גם את הוצאות המשפט שלהם, כפי שישום אותן הרשם. 141. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.אופנוע ים