##(1) עיקול זכות עתידית - הקדמה:## עיקול יכול להיות מוטל על זכויות קיימות כמו גם על זכויות עתידיות. אולם, כאשר מדובר על זכויות עתידיות, הזכות המעוקלת צריכה להיות זכות שכבר התגבשה בעת הטלת העיקול, אלא שמועד פירעונה הוא בעתיד. זכות עתידית, כך נפסק, היא זכות "שהתגבשותה בעתיד ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות אירוע שהתרחשותו נעלה מספק, כגון זכות לשכר דירה שפירעונו בעתיד, במסגרת חוזה שכירות תקף..." (ר' דברי המלומדת בן פורת "חוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969" פירוש לחוקי החוזים המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ב, בעמ' 10). ##(2) פרשנות המונח "זכות עתידית":## הפרשנות הצרה למושג "זכות עתידית" הקושרת אותה אך לזכות הנובעת מהתקשרות משפטית קיימת, גם אם מימושה הכספי בעתיד, אינה מקובלת על הכול. יש הגורסים כי הביטוי "זכות עתידית" בחוק ההוצאה לפועל מרמז דווקא על כוונה לכלול בו ציפייה לזכות בעתיד ולא להגבילו לזכות שכבר נתגבשה. על-פי גישה זו, "זכות קיימת" על-פי ההגדרה כוללת בגדרה גם זכות משפטית לתשלום כסף שנתגבשה אף שמועד פירעונה טרם הגיע, ואילו המונח "זכות עתידית" בא להוסיף על כך ציפייה לזכות העשויה להתגבש בעתיד, וטרם באה לעולם. על-פי תפיסה זו, גם ציפייה כזו היא בבחינת 'זכות עתידה' הנחשבת כ'נכס' שניתן להטיל עליו עיקול. ####(3) סוגים של זכויות עתידיות:## זכות עתידית היא בעיקרה זכות הצפויה להתממש רק במועד ידוע בעתיד או בקרות אירוע ידוע בעתיד, כמו למשל - ולא כרשימה ממצה - הזכות לקבלת שכר דירה במועד עתידי הנקוב בחוזה שכירות או הזכות לקבלת שכר עבודה במועד עתידי מתוקף חוזה עבודה וכן הזכות לקבלת החזר הלוואה במועד עתידי נקוב מתוקף חוזה הלוואה (ראו רות פלאטו-שנער ומיכל עופר-צפוני "עיקול מסגרת אשראי בחשבון עובר ושב – הרהורים טרם פסיקה מחודשת של בית המשפט העליון בסוגיה" מאזני משפט ח' 93, 98, 105 (2013)). ##(4) האם מותר לעקל זכויות עתידיות ?## עיקול יכול שיוטל על נכס או על זכות, לרבות זכות אובליגטורית של נתבע או חייב שמגיעה לו מהמחזיק (ע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' בנימין קרייתי, פ"ד נח(3) 313, 320). אפשר להטיל עיקול על זכויות קיימות וכן על זכויות עתידיות. "זכות עתידית" לעניין זה היא חוב או זכות שעילתם כבר באה לעולם אך טרם הגיע מועד הפרעון (בר"ע 232/75 יוסף ועמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1) 477, 478), כלומר: "זכות שהתגבשותה בעתיד ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות אירוע שהתרחשותו נעלה מספק, כגון זכות לשכר דירה שפרעונו בעתיד, במסגרת חוזה-שכירות תקף, או זכות העתידה לקום ביום מותו של פלוני, או כל חוב במסגרת חוזה קיים שז"פ טרם הגיע." (מ' בן פורת חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (תשל"ב) 10; ראו גם: ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 683). הלכה היא שאין לעקל זכות שטרם באה לעולם; התקווה או הציפיה שיווצר חוב או זכות אינה זכות הניתנת לעיקול. המועד שבו נבחנת השאלה מהן זכויות העומדות לחייב כלפי המחזיק (שכן רק זכויות אלה ניתנות לעיקול) הוא מועד הטלת העיקול (רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 773, 794). ##(5) עיקול זכות עתידית - שכר:## נכס הוגדר בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל: "נכס" - לרבות זכות קיימת או עתידה". הזכות לשכר עבודה היא זכות כהגדרתה בחוק וצו לעיקול כלל נכסי החייב חל על שכר עבודה , וקיומה של הוראה נוספת בחוק ההוצאה לפועל הדנה בעיקול שכר עבודה אינה מלמדת על כך שעיקול כלל נכסי החייב אינו חל על שכר. כאשר הנושה אינו יודע את מהות הקשרים בין הנושה למעבידו ומהות הזכויות, הצו הכללי חל וגם חל על שכר עבודה. בע"א 33138-03/11 שלמה לוי ואח' נ' ברוכין אריק ואח', דובר על הזכות לפיצויים ובית המשפט קבע כי מדובר בזכות עתידית הניתנת לעיקול, מקל וחומר ניתן לבצע היקש ולקבוע כי קיום יחסי עובד מעביד בין החייב למערערת מוליד זכות עתידית וודאית של התובע לקבל משכורת ממעבידתו ועל כן היא החזיקה בנכס/זכות של החייב. מכאן, משכורת שעתיד החייב לקבלה ממעבידתו הינה בבחינת "זכות עתידית" ובמלים אחרות "נכס". ##(6) עיקול זכות עתידית - כספי פיצויים:## בית המשפט קבע בשורה של פסקי דין כי ניתן לעקל בהוצאה לפועל זכויות עתידיות של חייב , כמו תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. במסגרת רצ"פ (חיפה) 7940-05-09 וליד אגרביה נ' בנק ערבי ישראלי ואח' אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ניתחה כבוד השופטת שרון נתנאל את עניין עיקול זכות לקבלת פיצויים עקב תאונת דרכים ובעניין הגדרתו של "נכס" לפי חוק ההוצאה לפועל ולקביעתה, אין חולק כי זכות עתידה היא זכות הניתנת לעיקול וניתן לעקל את זכויותיו של חייב מכורח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ##(7) עיקול זכות עתידית - קופת גמל:## לעמית בקופת גמל לתגמולים, מתגבשת בדרך כלל הזכות למשיכה עתידית של הכספים שנצברים בקופה, כבר עם פתיחת החשבון בקופה וביצוע הפקדה ראשונה בה. לכל הפחות ניתן לומר שמדובר בזכות אשר התגבשותה בעתיד היא ודאית, ושתתרחש בהתקיים תנאי החוק המאפשרים את פירעון הכספים. משכך, תוכל היא לבוא לידי מימוש בהתקיימם. בהינתן יכולתו של העמית למשוך כספים מקופת גמל בכל עת, בתמורה ל"קנס" האמור, עולה השאלה האם ניתן לומר שזכותו איננה עתידה אלא מדובר בזכות קיימת ובת מימוש, עוד בטרם הגיעו של מועד הפדיון הקבוע בחוק. נראה שהתשובה לכך היא שלילית, בכדי להפוך את הכספים לנזילים ולממש את זכותו של העמית למשוך אותם, על העמית לבצע פעולה משפטית שהיא דרישת המשיכה מהקופה. בהעדר פעולה כזו מצדו, הכספים "מוקפאים" בקופה. כאמור, נושה מעקל יכול לתפוס ב"רשת" העיקול רק את הזכויות העומדות לחייב במועד הטלת העיקול, ואין הוא יכול לבצע פעולות בשמו, או לחייבו לבצען, לשם הפיכת זכויות עתידות לזכויות בנות מימוש. מועד המימוש מצוי בידי החייב. מועד זה נגזר מהדרך שבה החייב נהג בפועל, ולא מן הדרך שהיה יכול לנהוג בה. משכך, ככל שמדובר בנושה מעקל, כל עוד לא החליט העמית על "משיכה שלא כדין", לא ניתן לומר כי זכותו למשיכת הכספים יכולה לבוא לידי מימוש. העולה מכל האמור, הוא שניתן להטיל עיקול על כספיו של עמית בקופת גמל, אך לא ניתן לממש את העיקול כל עוד זכותו של העמית לא הפכה לבת מימוש. ##(8) עיקול זכויות עתידיות - סיכום:## אפשר להטיל עיקול על זכויות קיימות וכן על זכויות עתידיות. "זכות עתידית" לעניין זה היא חוב או זכות שעילתם כבר באה לעולם אך טרם הגיע מועד הפרעון. הלכה היא שאין לעקל זכות שטרם באה לעולם; התקווה או הציפיה שיווצר חוב או זכות אינה זכות הניתנת לעיקול. המועד שבו נבחנת השאלה מהן זכויות העומדות לחייב כלפי המחזיק (שכן רק זכויות אלה ניתנות לעיקול) הוא מועד הטלת העיקול. אין בחקיקה הישראלית, לא בחוק ולא בתקנות, הגדרה מפורשת למונח "עיקול", לא כל שכן "עיקול זמני". בהלכה הפסוקה נקבע כי אפשר להגדיר "עיקול" כפעולה משפטית, המופנית נגד בעליו של נכס או מחזיק בו, והיא באה להגביל את הסחירות של הנכס ואת יכולת השימוש בו, כדי שהזוכה יוכל להיפרע ממנו חוב המגיע לו. העיקול יכול שיוטל על נכס או על זכות, לרבות זכות אובליגטורית של נתבע או חייב שמגיעה לו מהמחזיק. ## (9) להלן פסק דין בנושא עיקול זכות עתידית:## פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט איתן אורנשטיין), מיום 30.11.03, בת"א 6917/01, שדחה תובענה לאישור עיקול אצל מחזיק שהגישו המערערים נגד המשיב (להלן:- "הבנק"). 1. העובדות שאינן שנויות במחלוקת (א) המערערים הגישו תביעה כספית (להלן:- "התביעה") בסך 849,356 ₪ נגד המשיבה הפורמאלית (להלן:- "המשיבה"), ובד בבד הגישו בקשה להטלת עיקול זמני (להלן:- "הבקשה") על חשבונות, קופות גמל, כספים וניירות ערך המגיעים ו/או שיגיעו אצל הבנק. (ב) ביום 16.7.01 נתן בית המשפט (כב' הרשמת (כתוארה אז) יעל הניג) צו עיקול זמני עד לסך 849,356 ₪ (להלן:- "צו העיקול"), שזו לשונו: "על יסוד האמור בבקשה ובהתאם לתקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 1. ניתן בזה צו עיקול זמני כמפורט בבקשה..." (ג) ביום 10.10.01 הגביל בית המשפט את צו העיקול הזמני לסך 799,356 ₪. (ד) ביום 19.7.01 נמסרה לבנק הודעה למחזיק על הטלת עיקול זמני (מוצג ג(2) למוצגי המערערים; להלן:- "ההודעה למחזיק"); מפאת חשיבותה נביאה כלשונה להלן: "בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 16/7/01 הוטל עיקול זמני על: חשבונות ו/או כספים ו/או קופות גמל ו/או ניירות ערך המגיעים ו/או שיגיעו למשיבים ו/או מי מהם למעט חשבונות עו"ש וחח"ד ביתרת חובה. המגיעים לנתבע והנמצאים אצלכם עד סך של 849,356 ₪, וזאת להבטחת תביעה אזרחית על סך 849,356 ₪, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. ... 1. לפי תקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי עליך להשיב בכתב לבית משפט הנ"ל תוך 10 ימים מיום קבלת הודעה זו, אם הינך מחזיק בנכסי הנתבעים הנ"ל או בכספיהם ומה הוא הנכס או הסכום שעוקל. עליך להגיש תשובתך לביהמ"ש ולשלוח העתק תשובתך ישירות לב"כ התובע. [הדגשה זו במקור] 2. אם לא תודה תוך 10 ימים מקבלת הודעה זו כי נכסי התובע מצויים בידך, או תתנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או גם לא תשיב כלל תוך המועד שנקבע יהא התובע רשאי בהתאם לתקנה 369(א) להגיש לבית המשפט תוך 15 יום לאחר שהומצאה לו תשובתך או לאחר תום המועד האמור, בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול. 3. ... 4. אין למסור את הנכסים המעוקלים למשיב או למי שהוא אחר עד לקבלת הוראה אחרת מבית משפט זה או מלשכת ההוצאה לפועל, אחרת יהיה כב' אחראי לסכום העיקול." [ההדגשות שלנו] במועד קבלת ההודעה למחזיק אצל הבנק (19.7.01) היה חשבון הבנק של המשיבה ביתרת חובה. (ה) הבנק לא השיב להודעה למחזיק. (ו) ביום 28.9.01 הופקד בחשבון המשיבה בבנק סך 704,200 ₪ החזרי מס הכנסה, באופן שנוצרה יתרת זכות בסך 582,033 ₪ בחשבון. ביום 30.9.01 העביר הבנק למשיבה סך 600,000 ₪ על סמך יתרת הזכות שהייתה בחשבון. (ז) ביום 12.11.01 הגישו המערערים תובענה לאישור עיקול אצל מחזיק נגד הבנק על סך 600,000 ₪. היא התובענה שפסק הדין בה הוא נושא ערעור זה. (ח) ביום 23.2.03 ניתן נגד המשיבה פסק-דין בהעדר הגנה, והיא חוייבה לשלם למערערים סך של 684,563 ₪ בצירוף רבית, וכן הוצאות. (ט) הצדדים הסכימו בבית משפט קמא שלא לחקור את המצהירים, ופסק-הדין ניתן על סמך תצהיר שהגיש הבנק וסיכומים מטעם הצדדים. 2. פסק דינו של בית משפט קמא (א) בית משפט קמא הגדיר את הפלוגתא כדלקמן: "האם צו עיקול זמני שניתן על פי תקנות סדר הדין האזרחי חל על כספים הנמצאים בידי המחזיק רק ביום קבלת צו העיקול או גם על כספים שיגיעו לנתבע ויימצאו אצל המחזיק במשך שלושה חודשים לאחר מכן" (עמ' 3 לפסק הדין). לאחר דיון בשאלה זו הגיע בית המשפט למסקנה שצו עיקול זמני שניתן לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:- "התקנות") חל אך ורק על זכויות שנמצאות אצל המחזיק במועד קבלת הצו, ולא במשך שלושה חודשים לאחר מכן, כפי שקובע סעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן:- "חוק ההוצאה לפועל"), וזאת על יסוד הטעמים האלה: ראשית, סעיף 44(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע מפורשות תקופה של שלושה חודשים, בעוד שפרק זמן דומה אינו מופיע בתקנות, וחזקה שאין מחוקק המשנה משחית מילותיו לריק. אמנם, תקנה 382 לתקנות קובעת כי על ביצוע עיקול יחולו הוראות חוק ההוצאה לפועל, אך לא נקבע שיש להחיל את חוק ההוצאה לפועל כולו, ומשכך - אין להחיל על עיקול שהוטל לפי התקנות הוראות שאינן נוגעות לביצועו של עיקול. שנית, הסיבה להבחנה בין עיקול שהוטל לפי חוק ההוצאה לפועל לבין עיקול זמני שהוטל לפי התקנות היא שהראשון מוטל לאחר שזכויותיו של הנושה התבררו, ואילו השני נועד להבטחת זכות נטענת, שטרם הוכחה אלא בראיות לכאורה. מסקנה זו מתחזקת לנוכח ההלכה הקובעת שיש לפרש צו עיקול באופן דווקני. שלישית, הבדלי הנוסח הקיימים בהודעות למחזיק: בעוד שבהודעה למחזיק לפי חוק ההוצאה לפועל נקבע במפורש שהעיקול חל על נכסים שיגיעו לידי המחזיק במשך שלושה חודשים ממועד הטלת העיקול, אין בהודעה למחזיק לפי התקנות..... נוסח זה או דומה לו. השופט הנכבד קבע שלנוכח ההבדל בין הודעות העיקול, פעל הבנק כמחזיק סביר בנסיבות העניין. (ב) אשר ללשון הודעת העיקול - בית משפט קמא קבע שאף על פי שהנוסח "כספים ... שיגיעו למשיבים" יכול להעיד על כוונה להחיל את צו העיקול על כספים שאינם נמצאים בחזקת המחזיק אך עשויים להגיע לחזקתו בתקופה עתידית כלשהי, יש לדחות פרשנות זו, הן על סמך לשון סעיף 2 להודעה למחזיק, שמדברת ברובה בלשון הווה; הן מהטעם שאין בהודעה למחזיק כל איזכור לתקופה של שלושה חודשים, להבדיל מהודעה למחזיק שניתנת מכוח חוק ההוצאה לפועל. השופט הנכבד קבע שהשימוש בתיבה "ו/או כספים אשר יגיעו" מיועד למשאבים שהמחזיק יודע שיגיעו לנתבעים אך הזכות לקבלתם טרם התגבשה. למעלה מן הצורך ציין השופט הנכבד שאינו נדרש לבחון את טענת הבנק לעניין קיומה של הגנת "ההצדק הסביר", אך המשיך וציין שלא השתכנע שיש מקום להגנה זו במקרה דנן. 3. הערעור המערערים משיגים על מסקנותיו של בית משפט קמא, וטוענים כדלקמן: (א) תקנה 382 לתקנות מאמצת את הוראות חוק ההוצאה לפועל לעניין עיקול, ואין לקבל את הבחנתו של בית משפט קמא בין ביצוע עיקול לבין הטלתו. (ב) פרשנותו של בית משפט קמא נוגדת את תכלית העיקול הזמני, כיוון שהיא מסכלת אפשרות לתפוס נכסים של החייב שהגיעו לידי המחזיק לאחר מועד הטלת העיקול, אף על פי שנכסים אלו נדרשים כדי להבטיח את יכולתו של התובע להיפרע אם יזכה בתביעתו. (ג) פרשנותו של בית משפט קמא אינה עומדת במבחן התוצאה, כיוון שהיא מאלצת את התובע להגיש בקשות רבות ותכופות להטלת עיקול. (ד) לשון ההודעה למחזיק ולשון צו העיקול אינם מתיישבים עם קביעותיו של בית משפט קמא. (ה) פירוש דווקני של צו העיקול תומך במסקנה שיש להחילו גם על נכסים שיגיעו לידי הבנק, ולא כפי שפרש בית משפט קמא. (ו) הבנק נהג ברשלנות באופן קבלת החלטותיו, וגרם נזק למערערים. 4. טענות הבנק הבנק תומך יתדותיו במסקנותיו של בית משפט קמא, וטוען: (א) יש להבחין בין הטלת עיקול לפי חוק ההוצאה לפועל לבין הטלת עיקול לפי התקנות, ובעיקר יש להבחין בין הטלת עיקול לבין ביצועו. (ב) פרשנות התקנות על רקע חוקי היסוד עולה בקנה אחד עם פרשנותו של בית משפט קמא, בסימן מגמה לצמצם פגיעה בנתבע במקום שהתובע הוכיח זכויות לכאורה בלבד. (ג) גם אם בנסיבות העניין יש להחיל את חוק ההוצאה לפועל, אזי הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 45א לחוק ההוצאה לפועל, ולא סעיף 44. (ד) לשון ההודעה למחזיק מדברת בלשון הווה, ואינה מתייחסת לנכסים שיגיעו בעתיד. (ה) גם אם יימצא שהבנק הפר את צו העיקול, עומדת לטובתו הגנת הצדק סביר לפעולותיו. 5. השאלה המשפטית עסקינן בשאלה האם העיקול שהוטל בבית משפט קמא חל גם על זכויות שיגיעו בעתיד לרשות הבנק, אם לאו. אם התשובה לשאלה זו חיובית, יש לבחון האם עמדה לבנק הגנת הצדק סביר לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. 6. דיון והכרעה 1. על מהותו של העיקול אין בחקיקה הישראלית, לא בחוק ולא בתקנות, הגדרה מפורשת למונח "עיקול", לא כל שכן "עיקול זמני". בהלכה הפסוקה נקבע כי אפשר להגדיר "עיקול" כפעולה משפטית, המופנית נגד בעליו של נכס או מחזיק בו, והיא באה להגביל את הסחירות של הנכס ואת יכולת השימוש בו, כדי שהזוכה יוכל להיפרע ממנו חוב המגיע לו (ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך, פ"ד מג(2) 864, 872; ע"א 4360/90 משה בר חן נ' יוסף אברהם כוכבי, פ"ד מז(2) 311, 320). העיקול יכול שיוטל על נכס או על זכות, לרבות זכות אובליגטורית של נתבע או חייב שמגיעה לו מהמחזיק (ע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' בנימין קרייתי, פ"ד נח(3) 313, 320). אפשר להטיל עיקול על זכויות קיימות וכן על זכויות עתידיות. "זכות עתידית" לעניין זה היא חוב או זכות שעילתם כבר באה לעולם אך טרם הגיע מועד הפרעון (בר"ע 232/75 יוסף ועמרם אטבה נ' דן רצבי, פ"ד ל(1) 477, 478), כלומר: "זכות שהתגבשותה בעתיד ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות אירוע שהתרחשותו נעלה מספק, כגון זכות לשכר דירה שפרעונו בעתיד, במסגרת חוזה-שכירות תקף, או זכות העתידה לקום ביום מותו של פלוני, או כל חוב במסגרת חוזה קיים שז"פ טרם הגיע." (מ' בן פורת חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (תשל"ב) 10; ראה גם: ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 683 (להלן:- "עניין אלתית")). הלכה היא שאין לעקל זכות שטרם באה לעולם; התקווה או הציפיה שיווצר חוב או זכות אינה זכות הניתנת לעיקול. המועד שבו נבחנת השאלה מהן זכויות העומדות לחייב כלפי המחזיק (שכן רק זכויות אלה ניתנות לעיקול) הוא מועד הטלת העיקול (רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 773, 794). (ב) על עיקול זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי ועל עיקול לפי חוק ההוצאה לפועל המסגרת הנורמטיבית 1. במועד הטלת העיקול דנן, ערב תיקון מס' 6 לתקנות (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), התשס"א-2001), דנה תקנה 360(א) בצו עיקול זמני, וזה היה נוסחה: "בתובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, רשאי בית המשפט או הרשם לתת צו עיקול זמני על נכסים שבידי התובע וכן על נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר (להלן - מחזיק), לרבות כל חוב וזכות, בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו, עד שיקוים פסק-הדין, אם ראה, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין; כיוצא בזה, בתביעת דבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע." תקנה 367 שכותרתה הייתה "הודעה למחזיק" קבעה לאמור: "(א) ניתן צו עיקול על נכסי הנתבע שבידי מחזיק, יודיע בית המשפט או הרשם למחזיק, עם הטלת העיקול, כי עליו להשיב בכתב, בתוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי הנתבע מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול כאמור בתקנה 367; בהודעה למחזיק יצוינו פרטי התובע ובא כוחו; תשובתו של המחזיק תוגש לבית המשפט והעתק ממנה ימציא המחזיק, במישרין, לתובע. (ב) הודיע המחזיק כי בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול, ימציא לו התובע, בתוך שבעה ימים מיום שהומצאה לו התשובה כאמור בתקנת משנה (א), העתק מבקשת העיקול והתצהיר. (ג) המחזיק רשאי, בתוך שלושים ימים מיום שהומצא לו העתק מבקשת העיקול והתצהיר, להגיש בקשה לביטול צו העיקול." ותקנה 375 דאז (תקנה 382 דהיום) קבעה: "הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם זכה התובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק." 2. שלושה סעיפים בחוק ההוצאה לפועל רלוונטיים לענייננו, ונביאם כלשונם. סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל, שכותרתו "הטלת עיקול בידי צד שלישי", קובע לאמור: "ראש ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסויים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי." [ההדגשות כאן ולהלן שלנו] סעיף זה מלמד שקיימים שני מסלולים חלופיים להטלת עיקול לפי חוק ההוצאה לפועל: המסלול הראשון הוא הטלת עיקול על כללי נכסי חייב, שמוסדר בסעיף 44 לחוק; והמסלול השני הוא הטלת עיקול על נכס ספציפי, שמוסדר בסעיף 45 לחוק. סעיף 44 קובע: "(א) צו-עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום. (ב) הומצא הצו לצד השלישי, יגיש למוציא לפועל תוך עשרה ימים מהמצאת הצו הודעה המפרטת את נכסי החייב הנמצאים בידו ביום המצאת הצו או שלפי ידיעתו יגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום. (ג) הגיע לידי הצד השלישי נכס מנכסי החייב תוך שלשה חודשים מהמצאת הצו, יודיע על כך למוציא לפועל תוך עשרה ימים מהיום שהנכס הגיע לידו." וסעיף 45 לחוק ההוצאה לפועל קובע: "(א) הומצא לצד שלישי צו-עיקול על נכס מסויים של החייב, יגיש למוציא לפועל תוך עשרה ימים מיום המצאת הצו הודעה בדבר הימצאו של אותו נכס בידו, ואם לא היה בידו, כולו או מקצתו, יפרש זאת בהודעתו. (ב) הגיע הנכס שצו העיקול מתייחס אליו לידי הצד השלישי לאחר המצאת הצו ותוך תקופה שנקבעה לכך בצו, יחול עליו צו-העיקול מהיום שהגיע לידו, והצד השלישי יודיע על כך למוציא לפועל תוך עשרה ימים מאותו יום." תקנה 73 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן:- "תקנות ההוצאה לפועל") שכותרתה "תוכן הודעת העיקול" קובעת לאמור: "(א) הודעת עיקול בידי צד שלישי על כלל נכסי החייב תהא ערוכה לפי טופס 14 שבתוספת, היא תפרט את חובותיו של הצד השלישי לפי סעיפים 44 ו-46 עד 48 לחוק, ותיכלל בה הוראה מפורשת שנכסי החייב הנמצאים בידי מקבל ההודעה, ביום קבלתה או לאחר מכן, כפי שנקבע בה, מעוקלים כדין. (ב) הודעת עיקול בידי צד שלישי על נכס מסויים תהא ערוכה לפי טופס 15 שבתוספת, היא תפרט את חובותיו של הצד השלישי לפי סעיפים 45 עד 48 לחוק, ותיכלל בה הוראה מפורשת שהנכס האמור הנמצא בידי מקבל ההודעה, ביום קבלתה או לאחר מכן, כפי שנקבע בצו העיקול, מעוקל כדין." 3. ההבדל בין הנוסח המופיע בתקנות סדר הדין האזרחי לעניין עיקול זמני לבין נוסח הוראות חוק ההוצאה לפועל לעניין עיקול מלמד, לכאורה, שבעוד שהתקנות מסדירות הטלת עיקול זמני על נכסי הנתבע שמצויים בידי מחזיק במועד הטלת העיקול בלבד (בין אם מדובר בנכסים שמצויים בידי המחזיק במועד הטלת העיקול, בין אם מדובר על נכסים עתידיים שהתגבשו לכדי זכות של ממש, אך עדיין לא הגיעה זמן פרעונה), הרי שחוק ההוצאה לפועל מסמיך את ראש ההוצאה לפועל להטיל עיקול על זכויות שמצויות אצל צד שלישי במועד הטלת העיקול (כפי שמוסדר בתקנות סדר הדין האזרחי), אך גם על נכסים שיגיעו לידי המחזיק בעתיד: בין אם בשלושה חודשים ממועד הטלת העיקול, לפי סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל (כשנתבקש עיקול כלל נכסי החייב), ובין במהלך תקופה אחרת כפי שנקבה בצו העיקול, לפי סעיף 45 לחוק ההוצאה לפועל (כשנתבקש עיקול נכס ספציפי). במילים אחרות: לכאורה קיים הבדל בין עיקול שהטלתו מוסדרת בתקנות, שאז אין הוא חל על נכסים שיגיעו לידי המחזיק בעתיד (ונדגיש: אין מדובר בזכויות עתידיות שכבר התגבשו במועד הטלת העיקול, אלא בזכויות שלא היו קיימות במועד הטלתו, ונולדו לאחר מכן), לבין עיקול שהוטל לפי חוק ההוצאה לפועל, שמאפשר עיקול נכסים שיגיעו לידי המחזיק בעתיד. אנו סבורים שבמקרה דנן, אין אנו נדרשים להכרעה בשאלת משמעות ומהות ההבדלים הניסוחיים שבין התקנות לבין חוק ההוצאה לפועל, וזאת מהטעם שאף אם נחיל על הוראות התקנות, את הוראות חוק ההוצאה לפועל, עדיין היה מקום לדחות התביעה בשל קיומו של הצדק סביר, ומשום כך אין אנו נדרשים גם לפסק-דינו של בית משפט זה בע"א (ת"א) 2724/03 בנק הדואר נ' אדר גלוב בע"מ (לא פורסם) ואין אנו מביעים עמדה בשאלה העקרונית המוכרעת בו. (ג) ההצדק הסביר 1. בטרם התייחסות מפורטת לסוגיית ההצדק הסביר נעיר כי לא הוברר לנו עד תום מה הסעד המדויק לו עתרו המערערים בבית משפט קמא, שכן הבקשה לעיקול זמני, שבית משפט קמא נעתר לה כלשונה, לא צורפה כלל - לא כמוצג בערכאתנו, ולא כראיה בבית משפט קמא. המסמכים שהוצגו הם צו העיקול, שקבע: "על יסוד האמור בבקשה ובהתאם לתקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ניתן בזה צו עיקול זמני כמפורט בבקשה..." (סע' 1 לצו העיקול הזמני, מוצג ג(1) למוצגי המערערים), וההודעה למחזיק שקבעה: "בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 16/7/01 הוטל עיקול זמני על: חשבונות ו/או כספים ו/או קופות גמל ו/או ניירות ערך המגיעים ו/או שיגיעו למשיבים ו/או מי מהם למעט חשבונות עו"ש וחח"ד ביתרת חובה". אין אנו יודעים אפוא את תוכנו המדוייק של הסעד שהתבקש. הבנק, מצדו, אינו טוען שנוסח הודעת העיקול אינו תואם את הסעד שהתבקש בבקשה, ומוכנים אנו לצורך הדיון לצאת מנקודת הנחה שהעיקול שהוטל זהה לסעד שהתבקש. 2. הודעת העיקול עוסקת בכספים "המגיעים ו/או שיגיעו" לידי הבנק. כלומר, המערערים עתרו, כפי הנראה, לסעד של עיקול זמני המתייחס לא רק לנכסים שמצויים בידי המחזיק במועד הטלת העיקול, אלא גם לנכסים שיגיעו לידיו בעתיד - בדומה לעיקול שמוטל מכוח סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל, אלא שהם לא הגבילו המועד בעתיד לזכויות שיגיעו עד לאותו מועד ויכללו בצו העיקול. אם בית המשפט נעתר לסעד המבוקש כלשונו, כפי שבא לידי ביטוי בלשון ההודעה למחזיק, אזי העיקול שהוטל מתייחס לנכסים שמצויים בידי הבנק בהווה, אך גם לנכסים שיגיעו לידיו בעתיד. 3. הקושי השני טמון בנוסח צו העיקול. מחד גיסא, ניתן צו עיקול כמבוקש על יסוד הבקשה. משמע, שאם המבקשים ביקשו צו עיקול על נכסים שיגיעו למחזיק בעתיד, ובית המשפט נעתר לבקשתם כלשונה, אזי העיקול שהוטל פורש רשת רחבה, ואם יגיעו לידי המחזיק כספים בעתיד - הם יתפסו ברשתו. מאידך גיסא, הצו ניתן על יסוד תקנה 360(א) לתקנות בנוסחה דאז, אזי לכאורה, אין הוא חל על נכסים שיגיעו למחזיק בעתיד. גם כאן, ולשם הדיון בלבד, נניח לטובת המערערים שהעיקול שהוטל מתייחס גם לנכסים שיגיעו למחזיק בעתיד. 4. קושי נוסף טמון בנוסח ההודעה למחזיק. הבנק קיבל לידיו הודעה למחזיק בדבר הטלת עיקול על כספים שמגיעים או שיגיעו למשיבה. לשון ההודעה אינה חד משמעית. מחד גיסא, תיאור הנכסים המעוקלים מדבר במפורש הן בנכסים המצויים בידי המחזיק בזמן הווה, והן בנכסים שיגיעו לידיו בעתיד. מאידך גיסא, יתר האמור בהודעת העיקול מדבר בלשון הווה באופן שניתן להבין ממנו שהוטל עיקול על נכסים שמצויים בידי המחזיק בזמן הווה גרידא; רק לגבי נכסים כאלה ניתנו הוראות כיצד על המחזיק לנהוג. הסיבה לכך היא שתקנות סדר הדין האזרחי, לרבות ההודעה למחזיק שקיבל הבנק מכוח אותן תקנות, מסדירות לכאורה אך ורק עיקול זמני שמוטל בהווה, אך אינן מסדירות צו עיקול שחל על נכסים שיתקבלו אצל המחזיק בעתיד, כפי שבא לידי ביטוי בסעיפים 44-45 לחוק ההוצאה לפועל. כך, למשל, תקנה 367 בנוסחה דאז קבעה כי "ניתן צו עיקול על נכסי הנתבע שבידי מחזיק, יודיע בית המשפט או הרשם למחזיק, עם הטלת העיקול, כי עליו להשיב בכתב, בתוך המועד שנקבע בהודעה, אם נכסי הנתבע מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול כאמור בתקנה 367..." תקנה זו חסרה התייחסות לנכסים שיגיעו לידי המחזיק בעתיד, ואין בתוכן ההודעה שנשלחת למחזיק מכוחה התייחסות לנכסים כאלה. סעיפים 44-45 לחוק ההוצאה לפועל, לעומת זאת, מתייחסים מפורשות לנכסים שיגיעו לידי המחזיק בעתיד, והתייחסות זו מוצאת ביטוי מפורש בהודעות למחזיק שמ?צאות מכוח תקנה 72 לתקנות ההוצאה לפועל (ראה טפסים 14-15 בתוספת לתקנות ההוצאה לפועל). לנוכח הקושי האמור, אפילו נניח שהסעד שניתן למערערים מתייחס לעיקול זמני גם על כספים שיגיעו למחזיק בעתיד, נוסח ההודעה למחזיק אינו ברור ואינו חד משמעי. 5. במצב דברים זה, כשנוסח ההודעה למחזיק אינו ברור, יש לשים לנגד עינינו את ההלכה המתייחסת לפרשנות צו עיקול, על השיקולים העומדים בבסיסה. כפי שקבע בית המשפט העליון: "בהקשר זה של פרשנות צו עיקול ראוי להזכיר, שעל הבנק מוטלת חובת זהירות מצד אחד לקיים את הצו כלשונו, ומאידך גיסא, שלא לפרשו מעבר לאמור בו, על-מנת שלא יעביר כספי לקוחו, אשר הצו על-פי לשונו אינו חל עליהם, על כל האחריות במקרה כזה, שתוטל עליו כלפי לקוחו. וגם זאת: כשבאים לפרש צו עיקול, מן הראוי ליתן לו פירוש דווקני, ואין לייחס למוציא הצו כוונה להחילו מעבר למה שנחזה על פניו, שהרי הסנקציה, לה צפוי בנק, במקרה שלא ימלא את האמור בצו על-פי לשונו, היא גם אזרחית (כפי האמור בסעיף 48 לחוק) וגם פלילית (ראה: סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). לפיכך, אם פעל הבנק על-פי פירוש סביר, העולה בקנה אחד עם לשון הצו - גם אם ייתכנו פירושים אחרים, אך אלה אינם חד-משמעיים - אין לבוא עמו בטרוניה. על הנושה, המסתמך על סעיף 48 לחוק, להוכיח, שהבנק פעל שלא לפי צו העיקול שקיבל, ובמסגרת זו עליו להוכיח מה עוקל על-פי הצו. במקרה שהצו סובל פירוש, כפי שניתן לו על-ידי הבנק - ולו מחמת אי-בהירות או קיום ספק סביר באשר לתוכנו - זכאי הבנק ליהנות מאי-בהירות וספק אלה." (עניין אלתית, בעמ' 678-679) דברים אלה יש לקחת בחשבון לעניין התנהלות הבנק, כאמת מידה להטלת אחריות לנזק שנגרם למערערים מכוח התנהלותו. 6. סעיפים 47-48 לחוק ההוצאה לפועל דנים בחובות המחזיק; זו לשונם: "47. מסירת נכסים מעוקלים הצד השלישי חייב למסור לידי המוציא לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה באופן, במועד ובמקום שראש ההוצאה לפועל קבע בצו-העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למוציא לפועל בהגיע זמן-פרעונם; היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות הענין. 48. חיוב של צד שלישי (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין ביודעו שיש עליו צו-עיקול בידי צד שלישי, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. (ב) בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש ההוצאה לפועל כאילו היה בית-משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולענין ערעור והוצאה לפועל, דין החלטתו כפסק-דין של בית משפט שלום. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין." תקנה 382 (תקנה 375 דאז) לתקנות מחילה את חוק ההוצאה לפועל על ביצוע עיקול, ובהקשר זה טוען הבנק שעומדת לטובתו הגנת הצדק סביר, משני טעמים: ראשית, הבנק פעל בהתאם להודעה למחזיק שנוקטת לשון הווה; שנית, המצב המשפטי אינו בהיר לגבי עיקול זמני. השופט הנכבד קבע (אגב דיון שלמעלה מן הצורך) שהבנק לא עמד בנטל להוכיח הצדק סביר. דעתנו שונה מדעתו. בע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך, פ"ד מג(2) 864 אומנם נקבע כי הנטל להוכיח הצדק סביר מוטל לפתחו של טוען הטענה. אלא, שבנסיבות העניין אנו סבורים שהבנק עמד בנטל המוטל עליו. גב' עליזה רפאל, מנהלת מחלקת בנקאות פרטית בסניף 800 של הבנק, נתנה תצהיר לתמיכה בטענות הבנק, אליו צירפה את נוהל הבנק המבחין בין עיקולים זמניים לעיקולים מכוח חוק ההוצאה לפועל, וטענה כי הבנק פעל בהתאם להוראות הנוהל. גב' רפאל לא נחקרה על תצהירה, וטענותיה לא נסתרו. כפי שציינו לעיל, נוסח ההודעה למחזיק מעלה סימני שאלה. כשההודעה למחזיק אינה ברורה, וקיימת יותר מדרך פעולה אפשרית אחת - אין לבוא אל הבנק בטענה על כך שבחר לילך באחת משתי דרכים סבירות. במצב דברים זה, אנו סבורים שהבנק ביסס תשתית עובדתית מספקת להוכחת הצדק סביר לפעולתו, באופן שעומדת לו הגנה זו. המסקנה הנובעת מקביעה זו היא שהבנק לא התרשל או הפר חובה כלשהי כלפי המערערים. 6. טרם סיום נציין, שב"כ המשיב הקדיש פרק שלם בסיכומיו (עמ' 9) להגנת ההצדק הסביר. עיקרי הטיעון מטעם המערערים, לעומת זאת, חסרים כל התייחסות לנושא, וגם בהשלמת הטיעון בעל-פה לא התייחס לכך ב"כ המערערים. מצב דברים זה מחזק את מסקנתנו האמורה. 7. סוף דבר מכל האמור לעיל עולה, שעומדת לטובת הבנק הגנת הצדק סביר, והתוצאה היא שהערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.עיקול