גובה מזונות אישה

על פי הפסיקה, הכנסות הבעל כל עוד הצדדים נשואים ולא ניתן פסק דין לחיוב האשה בקבלת גיטה, וכן לא התקיימו התנאים להפסקת זכותה למזונות בעלה, זכאית תהא האשה למזונותיה. מקור החיוב נמצא בסעיף 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט - 1959. סעיף 2(א) מחיל את המקורות המשפטיים אשר בדין האישי כלפי יהודים, וממנו יונק הדין האישי - המשפט העברי, את תוקפו המהותי כלפי אזרחי ישראל היהודים. חובת הבעל למזונות אשתו, היא כחלק מזכויות וחובות הדדיות שבין הבעל לאשתו. כחובה משפטית מופיעה חובת המזונות של הבעל לאשתו, במשנה, במסכת כתובות. בהגדרת מהות זכות המזונות לאשה, ועל-פי הכלל בכתובות נאמר: "מזוני עיקר". דהיינו: זכותה של האשה למזונות מהבעל תעמוד בכל אופן, והיא אינה תלויה ביכולתה לעבוד ולהשתכר. שיעור מזונות האשה יושפע מרכוש האשה, ופירותיו, אולם חובת מזונות הבעל אינה קשורה למצבה הכלכלי. הבעל חייב במזונות אשתו אף אם היא בעלת רכוש, ואין האשה חייבת למכור את רכושה כדי להתפרנס הימנו. לעומת מזונות ילדים שהיקפם יקבע "כדי צורכן ההכרחיים" הרי שהיקף מזונות האשה הינו רחב. במזונות האשה מתחשבים בעושרו, במעמדו החברתי של הבעל ובמעמדה היא, לפי הכלל שהאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו, וכן חייב הבעל לכבדה יותר מגופו. 51. על פי פסיקתו של בית המשפט העליון חייב הבעל לספק לאשתו מזונות בהתאם לרמת החיים שבה חיו שניהם יחד טרם מועד הקרע. למשל בע"א 172/62 איזנברג נ. איזנברג, אשר שם חיו הצדדים בנפרד שנתיים בטרם נדון ערעורה של האשה על היקף מזונותיה, בית המשפט העליון פסק כי סכום המזונות שנפסק מאפשר לאשה לשמור על אותה רמת חיים שהורגלה לה עת היא ובעלה חיו במשותף. על פי הפסיקה האשה גם לא תרד ברמת החיים, עקב הפירוד. בית המשפט העליון פסק בע"א 4316/96 פלולי נ. פלולי, תקדין עליון 98(1) 54, כי האשה "עולה עמו" גם כשאיננה "עמו". הזיקה שבין הכנסות הבעל לבין רמת החיים גם היא נבחנה בפסיקה (ולעניין זה ראה: ע"א 622/85 וסר נ. וסר, תקדין עליון 87(3) 230). לצורך פסיקת מזונות נקבע כי יש לקבוע ממצאים בשני נושאים מרכזים והם צרכי הזכאי למזונות מחד גיסא, ויכולת ההשתכרות של החייב במזונות מאידך - גיסא, כאשר יכולת ההשתכרות של החייב כוללת את משאביו מכל מקור שהוא. להלן פסק דין בנושא גובה מזונות אישה: פסק דין ההליך 1. בפסק דין זה תידונה שתי תובענות, כאשר לתיק המשפחה הוגשו תובענות נוספות על-ידי מי מהצדדים. 2. התובע (להלן: "הבעל" "האב") הגיש בתמ"ש 85650/97, וביום 6.10.97 תביעה על-פיה התבקש בית המשפט לקבוע ביקורים קבועים בינו לבין ילדיו (להלן: "הקטינים") משפרץ קרע בינו לבין הנתבעת (להלן: "האשה" "האם") והוא עזב את בית המשפחה. 3. האשה הגישה תביעה בשמה ובשם הקטינים בתמ"ש 85652/97 לפסוק את מזונותיהם הזמניים והקבועים. העובדות 4. הצדדים נקלעו למשבר קשה בחיי נישואיהם עובר לפתיחת ההליכים בהגשת תביעותיהם ההדדיות, ולקראת סוף שנת 1997. 5. הצדדים נשאו זל"ז כדמו"י בשנת 1979 בניו-יורק, ובשנת 1983 עלו לישראל. לצדדים נולדו ילדיהם: י' כיום בן 21. צ' כיום בן 19. א' כיום בן 16 וחצי. ח' כיום בת 15. מ' כיום בת 11. 6. תחילתם של ההליכים בפני סגן הנשיא (כתוארה אז) כב' השופטת שטופמן, והמשכם, החל מיום 2.6.99, בפני הרכב זה, כאשר ביום 30.3.98 גיבשו הצדדים בהסכמה, הסדר לתשלום האב לידי האם עבור מזונותיהם הזמניים של הילדים, בסך של 7,500 ₪ לחודש (ועל כך באופן מפורט בהמשך), וביום 25.11.97 הוסדרו סדרי הראיה הזמניים בין האב לילדים (ועל כך, באופן מפורט, בהמשך). 7. האב הינו עו"ד במקצועו, אשר במהלך ניהול ההליכים שינה שלושה מקומות עבודה, החל משותפות במשרד עוה"ד, שכיר בחברת תקשורת, וכיום כעו"ד שכיר בחברה. 8. האם עובדת בחברה כמנהלת מוצרי שיווק. 9. בסמוך ובטרם הוגשו התביעות, התגוררה המשפחה בביתם אשר בגינות שומרון, שם נותרה המשפחה בעת שעזב האב את בית המגורים, לדירה שכורה אשר שכר לעצמו, ולאחר מכן, עבר להתגורר בבית הנוסף אשר בבעלות הצדדים ברעננה, אשר היה מושכר קודם לכן לצד ג', ודמי השכירות שמשו את המשפחה. 10. בחודש מאי 1999 עבר הבן א' לבית אביו, על-פי רצונו, ובהסכמת ההורים, אשר אושרה כהליך זמני. מאותו מועד מתגורר א' בבית אביו. 11. יובהר לא האם, ולא האב הגישו תביעות לקביעת משמורתם של הילדים אצלם (בהתאמה) וכל שהוגש לעניין זה הינה תביעתו של האב לקביעת סדרי ראיה בינו לבין הילדים, נשוא פסק דין זה. 12. עוצמות הסכסוך ומתחילת וראשית קיום ההליכים הניבו 20 בקשות(!) אשר חלקן נדונו, וחלקן לא, על-פי דרך ניהול הדיונים, הצורך, ושקול הדעת של כל אחד מההרכבים שישב בדין בעניינם של הצדדים. 13. הצדדים הביאו לפתחו של בית המשפט את כעסיהם, תסכולם, כאבם, תוך ערוב ילדיהם בדרך ובאופן שמזה שנים אין כל קשר בין הבנות לבין האב. סגן הנשיא כב' השופטת שטופמן זימנה את חמשת הילדים לשיחה בלשכתה, באחד ההליכים, ומשנתבקשה על-ידי האם, לפסוק בעניין תשלום הוצאות הבר-מצווה של הבן א', ע"י האם. 14. הקשר בין הילדים והאב היה משובש מתחילת ניסיון פתרונו של הסכסוך, הוזמנו תסקירים מטעם שירותי הרווחה, עורבה יחידת הסיוע אשר בבית המשפט, הצדדים אף נשלחו לגורם טיפולי (ד"ר יאיר עינת) אולם אף אחת מהדרכים לא הניבה הסכם, מאמצי כולם לא נשאו פרי, האשה אף החליפה את פרקליטה, והבעל פיטר את פרקליטו, כך שאת הליך ההוכחות ניהל בעצמו. הסכסוך בין ההורים שאינם חיים תחת קורת גג אחת מזה ארבע שנים הלך והתעצם (והניב כאמור עד כה 20 בקשות), גם לגירושין אין הסכמה משהאשה מסרבת עדיין להתגרש מבעלה. הסכסוך ודרך ניהולו הביאו בין השאר לנתק מוחלט בין האב לבנותיו הקטינות. 15. לצדדים הוקצו 3 ימי הבאת ראיות רק בשתי התובענות נשוא פסק דין זה, ובסופם נערמו מעל למאתיים דפי פרוטוקול, סיכומים ארוכים, מסמכים רבים, ומשכל ההצעות לסיומו של הסכסוך בהסדר כולל, לרבות גירושין בין הצדדים, נדחו, הגענו לצורך במתן פסק דין זה. תמ"ש 85650/97 - תביעת האב לקביעת סדרי ראיה עם ילדיו 16. בסמוך למועד עזיבת האב את בית מגורי המשפחה בגינות שומרון, ומשלא צלחה הדרך בהליך של גישור, לגיבוש הסכם כולל בין הצדדים, הגיש האב תביעה ביום 6.10.97, שעניינה מתן צו להסדרת המפגשים בינו לבין ילדיו, אשר במועד הגשת התביעה היו בני: י' - כבן 17 שנים. צ' - כבן 15 שנים. א' - כבן 12 וחצי שנים. ח' כבת 11 שנים מ' כבת 7 שנים כבר בסעיף 5 לכתב תביעתו ציין האב כי האם החליטה להצר את אפשרות ביקורי הילדים אצל אביהם, תוך שהיא גורעת מאישיותו ודמותו בעיני הילדים, ובהמשך אף מנה ופירט כי האם מונעת מהילדים קשר תקין עם אביהם. עוד מוסיף האב ומפרט בכתב תביעתו, כי על מנת שלא יפגע הקשר בינו לבין ילדיו פנה מטעמו לפסיכולוג (ד"ר גוטליב) והאם אשר הוזמנה ביכרה לשלוח מי מטעמה (מר עין גל - מעסיקה). בנוסף ציין האב בתביעתו כי האם אסרה על הילדים לקבל שיחות טלפון מהאב, מנעה מהם קבלת מתנות אשר ביקש לשלוח אליהם, אסרה עליהם לאכול עימו (לאור אחת הטענות, כי האב חזר בשאלה, ומשזו אחת הסיבות לעזיבתו את משפחתו) והחלה לחבל בקשר. הסעד המבוקש בכתב תביעה זה על-ידי האב, מצוי בסעיף 12 לכתב התביעה: "ביהמ"ש יתבקש לקבוע בצו, הסדרי ביקורים קבועים כפי שנהוג ומקובל בין בני זוג החיים בנפרד. לפיכך יתבקש כב' ביהמ"ש לקבוע את זמני הביקור מחוץ לבית כדלקמן…". ובהמשך, פורטה תכנית מטעמו של האב, תוך התייחסות לילדים הגדולים (עד שעות מאוחרות יותר) והצעירים (עד השעות המוקדמות של הערב). עתירה נוספת שבצידה הסעד המבוקש על-ידי האב, מצויה בסעיף 13 לכתב התביעה והיא כדלקמן: "… להורות לנתבעת בצו להימנע משימוש בילדים ככלי ביחסיה עם התובע וכן להודיע לילדים במפורש בנוכחות הפסיכולוג המוסמך שטיפל בילדים (ד"ר דניאל גוטליב) ובנוכחות האב על ביטול כל ההחרמות התנאים וההוראות המגבילות (בין היתר אלה שצוינו בתביעה זו) שהוכתבו לילדים בקשר ליחסים עם אביהם. זאת על מנת לאפשר לילדים לעבור תקופת מעבר קשה זו עם כמה שפחות פגיעות". (ההדגשה אינה במקור, ואלה שתובאנה בהמשכו של פסק הדין, אלא אם יצוין בפירוש אחרת, ט.ס.). 17. האם הגישה את כתב הגנתה לתביעה זו ביום 16.11.97. שימת הדגש לעניין הילדים הינה, כי מאחר וההורים שניהם חרדים, ומוצאם ממשפחות חרדיות, כך חונכו הילדים ובמיטב המסורת החרדית. לגבי האב מציינת האם בכתב הגנתה, כי האב שהיה חרדי בתחילת הדרך המשותפת, שינה דרכו, ואמונתו, נטש את משפחתו, פסק לתמוך ולכלכל את אשתו והילדים. לגרסתה של האם, האב הוא זה אשר בחר לעשות שימוש ציני בילדים, וכל זאת במטרה לפגוע בה. עוד מוסיפה האם כי על ביהמ"ש לקבוע כי משמורתם של הילדים תקבע אצלה (בלי להגיש כתב תביעה נפרד, כמצוות תקנה 258 ז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984). עוד עותרת האם (סעיף 11 לכתב ההגנה) "להורות על עריכת תסקיר סעד ובדיקות פסיכודיאגנוסטיות לתובע לאור התנהגותו ומעשיו הקשים". ודוק (!) מבחנים פסיכודיאגנוסטיים לאב בלבד. יודגש, כי בעת ההיא, במועד הגשת כתב ההגנה וגם לאחר מכן ביקשה האם באמת ובתמים כי ישוב השלום לבית הצדדים, וכי ישוב בעלה לחיות עמה. על כן, לא נהירה דרכה, כבר בכתב ההגנה, וכפי שיפורט בהמשך, להצגת דמותו של האב לעיני ילדיו, במיוחד ובפרט על-פי החינוך הדתי, חרדי, מסורתי, כאשר ערך המשפחה, והאב בראשה, מצויים…. 18. בסעיף 20 לכתב ההגנה, עותרת האם כי משמורתם של הקטינים תקבע אצלה (כאמור ללא הגשת תביעה כי כך יקבע) וכי סדרי הראיה בין האב לילדיו יקבעו בנוכחות צד ג' (עובדת סוציאלית או פסיכולוג), לחילופין נאותה האם לקביעת סדרי ראיה מקובלים, וכאמור, הוראות בדבר מבחנים פסיכודיאגנוסטיים לאב, לצורך בחינת אישיותו. 19. עיקר הדיונים במהלך השנתיים (!) הוקדשו על-ידי סגן הנשיא כב' השופטת שטופמן, על מנת להסדיר את מפגשי הילדים עם האב, באמצעות עירובם של שירותי הרווחה, יחידת הסיוע, גורמים טיפוליים, מפגשים עם הילדים, שעות דיונים רבות שהוקדשו, והכל, כאשר הנושאים הנוספים, והעתירות הנוספות המתינו (פרט להסדר המזונות הזמניים מיום 30.3.98, אשר לגביו יוחד הדיון בפרק נפרד) במטרה להגן על ילדי הצדדים, כאשר הצדדים עצמם היו עסוקים, ועדיין כך, במלחמת החורמה ביניהם. 20. כבר ביום 25.1.98 הונח בפני בית המשפט תסקיר שירותי הרווחה הראשון מטעם המועצה המקומית קרני שומרון, שם בית מהשפחה, וכך בין השאר מתוך התסקיר, ולענייננו: עמ' 6: "יש להבהיר לשני בני הזוג בצורה שאינה משתמעת לשני פנים (צ"ל שתי פנים, ט.ס.) כי הילדים אינם חלק מהמאבק ביניהם". באותו תסקיר הומלץ להפנות את ההורים להליך טיפולי, הומלצו סדרי ראייה בין האב לילדים, תוך הפרדה בין הבנים לבנות (שהן הצעירות), תוך המלצה לגבי הבת מ' (הצעירה בין הילדים); "ממליצים אנו שהאב ישלח מכתב למ' כל שלושה ימים, אך לא באמצעות האחים. בהתאם להתפתחות הקשר בין מ' לאביה יש לאפשר לה להצטרף לסדרי הראיה של ח'". לא הומלץ כי צד ג' או גורם טיפולי יצטרף לביקורים עליהם הומלץ, ולטענת האם בכתב ההגנה. בתסקיר המשלים, מיום 29.11.98, ובהתייחס לבקשה שהגישה האם ליתן צו מניעה כנגד האב על שייאסר עליו לבקר את הבנות בבית הספר, צוין בין השאר לגבי האם: "חוסר הקבלה ואי ההשלמה עם מציאות הפרידה (של האם, ט.ס.) יוצר השלכות לגבי התנהגות הילדים כלפי אביהם… אצל הבנים עדיין, יש את הפנטזיה שאביהם יחזור הביתה, והכל יסתדר, אבל מצד שני הם לא מסוגלים להבין כיצד ההורים לא יכולים להגיע לשיתוף פעולה והבנה הדדית, לפחות, בנושאים הקשורים לצורכי הילדים, כגון: חגיגת הבר מצווה לא', שיחות הטלפון, הסדרי ראיה גמישים יותר וכו', הבנים מצליחים לעשות הפרדה בתכנים הסותרים, ולכן הם לא מוותרים על המפגשים עם אביהם…". (עמ' 2). "אצל הבנות ח' ומ' המצב הרבה יותר מסובך. יש הרבה מאוד כעס על אביהם שרק חלקו בא לידי ביטוי בצורה מילולית. אבל, הביטוי הבלתי מילולי בא לידי ביטוי בהתנגדות ואי הסכמה של הבנות לבקר אצל אביהם. כמו"כ הן נוקטות כל דרך לצמצם כל מגע ויצירת קשר עם אביהם". (עמ' 3). וכך בהמשך: "… שמעתי שמבחינה מילולית האם לא מונעת את הקשר, אבל אין עידוד ותמיכה מכל הלב ל"שחרר" את הבנות להיות בקשר עם האב. בגישה הפרמיסיבית לתת לבנות להחליט מה שהן רוצות, בסיטואציה הזאת, יש מידה מסוימת של "רווח" של האם לנגח את האב בניגוד לצרכים הרגשיים של הבנות". כבר בתסקיר זה (ובנובמבר 1998) מציין פקיד הסעד לסדרי דין מר כץ, על תחילת סרבנות הקשר בין הבנות לאב. וכך מציין פקיד הסעד לסדרי דין לגבי האב, ובהמשך: "אני מתרשם מדאגה אמיתית לא לאבד את הקשר עם ילדיו". (עמ' 3). וכן מציין פקיד הסעד לסדרי דין לגבי האם, ובהמשך: "אני מתרשם שככל שעובר יותר זמן מתחילת הפירוד, והאם (האם, ט.ס.) עומדת מול המציאות שהאב לא יחזור הביתה, יש יותר הקצנה וחוסר גמישות ברוב הנושאים הקשורים למשולש אם, אב וילדים". ובהמשך, משניסה פקיד הסעד להכין את האם, כי יש בדעתו להמליץ על הרחבת סדרי הראיה לרבות לינות של הילדים אצל האב, השיבה האם, כמצוטט בעמ' 6 לתסקיר: "אני לא יכולה לנהל את הבית עם ההשפעה של ר'. כשהם חוזרים משם הם מעבירים לי תחושה שאני נחותה. אם הם רוצים לישון אצל אבא שלהם הם חייבים לעבור אליו". זה המסר שהחלה האם למצער להעביר לילדיה, ובעיקר נקלט מסר זה אצל הבנות שהיו צעירות בשנים במועד הקרע (בנות 7 ו- 11). בעמ' 7 לתסקיר מציין פקיד הסעד לסדרי דין, כי לאם אין מספיק מודעות לנזק הנגרם לילדים עקב ובגין ההאשמות המופנות כלפי האב, כאשר גם לאב מיוחסות באותה פיסקה התנהגויות שקשה לסביבה להשלים איתן. ממשיך פקיד הסעד כי לאור שהוא ופקידת הסעד לסדרי דין הגב' אדלר בדעה שהאם רואה בהם "כנופיה שמתנפלת על משפחה עם חמישה ילדים", לא נותרה הברירה אלא להורות על עריכת מבחני מסוגלות הורית להורים, ביחד עם הבנות, לאור סרבנות הקשר עם האב. צוין כי האב מסכים לממן את הוצאות המבחנים. האם לא שיתפה פעולה עם ההמלצות מטעם הגורמים הטיפוליים, מה שהצריך כאמור דיונים, מתן החלטות דיוניות, מפגשים עם הילדים, ועירוב יחידת הסיוע אשר בבית המשפט. בדו"ח יחידת הסיוע ומיום 25.4.99 צוין בין השאר: "התרשמנו כי ההורים אינם מסוגלים להגיע להסכמות באשר לילדיהם". ובהמשך: "במצב בו הילדים אינם מתראים עם אביהם בצורה מסודרת, יש חשיבות רבה לקבלת החלטות שיפוטיות בהקדם, במטרה למנוע קיבוע המצב הקיים ואולי אף הסלמתו". 21. זה המקום לציין ואולי לפרט, כי סוגיית הניכור ההורי וסרבנות קשר עם מי מההורים בתהליך ממושך של פרידה בין הורים, מעסיקה רבות את הגורמים המטפלים בילדים המצויים בעיצומם של תהליכי גירושין, על מנת למזער את נזקם ככל שניתן. המומחה ריצ'רד גרדנר היה הראשון אשר טבע את המושג "ניכור" גלוי של ילד כלפי אחד מהוריו. (לקוח ממאמרם של ד"ר ז. ברגמן, וד"ר א. ויצטאום "שיחות" כרך 6, חוברת מס' 2, מרץ 1995, עמ' 19). המומחה מציין כי גילויי ניכור כלפי אחד ההורים על-ידי ילד המצוי בתווך של מאבק בין הוריו, מקבלים ביטוי שלילי, למרות שיתכן שהילד מפנים גם רגשות של חיבה כלפי אותו הורה. בתיסמונת ההתנכרות להורה, עפ"י גישתו של גרדנר, עסוק הילד באופן כפייתי בגינוי ההורה "השנוא" והמנוכר ובהאשמות כלפיו. לעיתים, מדובר בדברים או בארועים שוליים, שבאופן רגיל הילד שוכח לאחר מספר שעות או ימים, אולם ב"עזרת" ההורה האחר, מתעצמים אצל הילד אירועים אלה, והוא עסוק בהם כאמור, זמן ממושך, ובאופן כפייתי. על-פי התאוריה של המומחה, יש שתסמונת זו היא מעין חטיפה, והכוונה: לחטיפת נפשו של הילד. מופעלים על הילד, ע"י המשמורן, ההורה אצלו הוא גדל, לחצים ואמצעים פסיכולוגיים המנתקים אותו מההורה ה"שנוא", וההופכים אותו לתלוי באופן מוחלט בהורה "האהוב". ישנם מחקרים המתוארים על-ידי המומחה, כי לעיתים קיימת תרומה של ההורה "השנוא" להיווצרות המצב שנוצר בינו לבין ילדיו, עד כדי יצירת פחד אמיתי מטעם הילד כלפי אותו הורה. אולם ישנו גם הורה "שנוא" אשר באופן אובייקטיבי לא תרם במאומה להיותו כזה, וניסה במהלך שנים ובכל דרך מומלצת להחזיר אליו את ילדיו אשר "נחטפו" על-ידי ההורה אצלו הם במשמורת, ולאור תרומת ההורה המשמורן למצב זה, ילדים כאלה צוברים כוח רב. ילדים אלה, לא רק ההורה השנוא עושה כל שלאל ידו ליצירת קשר עמם, גם עובדים סוציאליים, ופסיכולוגיים עושים לחידוש הקשר, אולם הילדים במצב זה יכולים לסכל כל מאמץ שכזה. בספרות המקצועית ידועות 3 קטגוריות של תסמונת ההתנכרות להורה: 1. חמורה. 2. מתונה. 3. קלה. לדעתו של גרדנר ישנה חשיבות מרובה לחלוקה לקטגוריות, הן לשם קביעת הגישה הטיפולית, והן מבחינת ההיבטים המשפטיים של המקרה. ההורה המזיק המתואר, היא האם (כשזו המציאות ברוב המקרים). במאמר המפורט מתוארות שלוש הקטגוריות, ודרכי טיפול וההתמודדות בכל אחת מהקטגוריות. למצער, ובהשוואת המאמר למפורט בתסקירים לרבות התסקיר המעודכן אשר הוזמן, ומחודש דצמבר 2001, נראה כי בענייננו יש מקום לסווג את האם לקטגוריה החמורה המפורטת במאמר, וזאת ככל שהדבר נוגע בניתוק הקשר בין הבנות עם האב. ורק בקצירת האומר יפורט: האמהות המצויות בקטגוריה זו, על-פי גרדנר, הן פנטיות ומשתמשות בכל האמצעים החוקיים והבלתי חוקיים כדי לחסום את ביקורי האב והקשר איתו (למשל בענייננו: אי הסכמת האם לשימוש בטלפון הביתי לצורך שיחות בין הבנות לאב, בטענה, כי קו זה ממומן על-ידי מעבידה, מר עין גל). האמהות המצויות בקטגוריה זו, עסוקות באופן כפייתי בשנאתן לאב, הן עסוקות בהעצמת המתחים סביב המאבק המשפטי והויכוח על גורל הילדים. הן למשל רואות עצמן כ"קורבנות חפים מפשע", ולטענות שהן מעלות כנגד האב, (וכמו בענייננו אלימות פיזית ומילולית קשה, עד לכדי דרישה בכתב ההגנה, ובדיונים, לקיום מפגשים בנוכחות גורם טיפולי נוסף) הן מגייסות אמצעים שונים, כגון הגזמות, עיוותים, ופירושים לא נכונים לדברים הנאמרים בתמימות על-ידי הילד. יודגש, כי גרדנר בעבודת מחקרו, כפי שפורט במאמר, מוסיף לגבי קטגוריה זו, כי כל ניסיון מטעם הגורמים המדווחים, מייעצים, מטפלים (פקידות סעד לסדרי דין, פסיכולוגים, יחידת סיוע) לעקור את האשמות המועלות על-ידי האם המצויה בקטגוריה זו, גוררת מצידה טענות בדבר שוחד וכו', בהם שוחדו גורמים אלה ע"י האב. יתרה מכך, אפילו קביעתו של בית המשפט כי לטענות כאלו אין בסיס, לאור בדיקת גורמים מוסמכים, אינה מפחיתה את אמונתן של אמהות אלה באשמת בעליהן. הילדים "נסחפים" ע"י אם כזו לתוך הדמיונות הפרנואידים, ומשתתפים ולוקחים חלק בהם. הם גם אחוזי חרדה ממגע עם ההורה "השנוא", עקב המפורט. במצב שכזה, שיטות הטיפול המקובלות אינן ניתנות להפעלה. האם (ברוב המקרים) אינה במצב של תובנה להליך הטיפולי לו היא זקוקה, והגורמים המטפלים נתפסים בעיני האם (ברוב המקרים, אולם האמור מתייחס גם לאבות במקום שהנסיבות מצביעות כך) כשליחים של האב, ויתרה מכך, כעולה מהממצאים בעבודת המחקר של גרדנר, בית המשפט המצווה על הורה שכזה, ללכת לטיפול, הרי הוא בבחינת "לעג לרש", והדבר גובל באבסורד. עוד מוסיף גרדנר ומציין, כי חשוב וחיוני שמערכת המשפט תבין, שכל זמן שהילד נמצא במחיצת ההורה המאשים (במאובחן מההורה "השנוא") כל התערבות טיפולית תיכשל! טיפול משמעותי יכול להיות בעל ערך. לדעתו של גרדנר, רק לאחר התקיים שני תנאים מצטברים: הוצאת הילד מהסביבה המזיקה (קרי: מההורה "המאשים") והוצאתו לסביבה אחרת, כמו לדוגמא להורה האחר, או מקום אחר כפי שיקבע בית משפט, ולאחר שההורה המאשים יבין היטב כי פעולותיו עשויות לגרום לאי קביעתו של בית המשפט כי הילד יהיה במשמורתו וסנקציות נוספות, יתכן וניתן יהיה להתחיל בטיפול הדרוש. (ראה גם: עמ"ש 2891/99 (שלא פורסם) מפי סגן הנשיא (כתוארו אז) כב' השופט ח. פורת). 22. בענייננו, מכל החומר הרב אשר הצטבר במסגרת התסקירים אשר הוזמנו, מכתבי הטענות, הבקשות הרבות שהוגשו על-ידי הצדדים לענין הקשר עם הקטינים, מהדיונים שהתקיימו, יש לפרט מהתסקיר המעודכן שהוזמן על-ידי בית המשפט, במהלך ניהול הראיות אשר על-פי החלטותיי נשמעו במאוחד הן בתביעתו של האב (למתן צו, וקביעת סדרי ראייה בעיקר עם הבנות) והן בתביעת האם בשמה ובשם חלק מהילדים (לפסיקת מזונות), וכאמור בתסקיר מטעם המועצה קרני שומרון (מקום מגורי האם והבנות) ומיום 25.12.01. התסקיר הוכן במאוחד על-ידי פקידות הסעד לסדרי דין מרעננה (מקום מגורי האב עם הבן א', המצוי בהחזקתו מחודש מאי 1999) ומקרני שומרון (מקום מגורי האם, צ' והבנות). התסקיר מתבסס על מפגש עם הבן א' (המצוי בחזקת האב) שיחות טלפון עם האב, שיחת טלפון קצרה עם האם, שיחת טלפון קצרה עם הבנות (המצויות בהחזקת האם) פגישה עם המחנכת של מ', ושיחת טלפון עם יועצת האולפנה שם לומדת הבת ח'. א. החלק האינפורמטיבי העדכני, המופיע בתסקיר: הבנים הגדולים י' וצ' (בגירים) נמצאים במסגרות של ישיבות "הסדר" מחוץ לבית, והם בקשר שוטף עם שני ההורים. הבן א': תלמיד כיתה יא' בישיבה ברעננה, מתגורר בבית אביו ברעננה, מכין עצמו לבחינות הבגרות, מדריך בתנועת בני עקיבא, ומתנדב במשמר האזרחי. האם: פקידת הסעד מקרני שומרון מדווחת כי שוחחה טלפונית עם האם אשר סרבה להפגש עמה, פניית פקידת הסעד אליה, והכנת התסקיר נראו מיותרות לדידה. ב. החלק המהותי: א': בין א' המתגורר אצל אביו ואמו לא נקבעו סדרי ראיה קבועים (עוד מהמועד שאושרו מגוריו בהסכמה, אצל אביו). לדבריו, הוא פוגש באמו לאחר תאום, כשהאם מגיעה לרעננה, ולעיתים הוא מגיע לבית אמו. הביקורים בבית אמו אינם כוללים ביקורים בשבת. בעבר, כפי שמדווח, ביקש א' כי יקבעו עם האם סדרי ראיה מובנים, אולם האם התנגדה לכך, בנימוק כי בעת הזו לאור גילו ועיסוקיו, אין לכך מקום. א' נמצא בקשר שוטף טלפוני עם האם. לגרסתו, יש לו קשר טוב יותר עם האם מבעבר. לעיתים הוא פוגש באחיותיו המתגוררות עם אמן, ואת אחיו הגדולים הוא פוגש בביקוריהם אצל האב. הבנות: על-פי הדיווח, למעלה משנתיים קיים נתק מוחלט בין הבנות הגדלות אצל האם, לאביהן. הנתק כולל אפילו שיחות טלפון. לגרסתו של האב המתקבלת בגלוי בתסקיר, ניסה הוא כל שלאל ידו לצורך יצירת הקשר עם בנותיו, ונתקל בסירוב בתחילה (בהיות הבנות צעירות יותר) מצד אמן - אשתו, ובהמשך ישירות מצד מהבנות (שכיום הן בנות 15 ו- 11). בשיחות פקה"ס עם הבנות טלפונית, הן סרבו להפגש אתה. הן ציינו שאין להן מה להוסיף על דבריהן מהעבר. הבת מ', בת ה- 11 ציינה כי כיום טוב לה, אין ברצונה לשנות את מצבה, ואינה רוצה בקשר כלשהוא עם עובדות סוציאליות. מ' מתוארת על-ידי המחנכת בכתה ה' בביה"ס ממ"ד (ממלכתי דתי) אתה שוחחה פקידת הסעד לסדרי דין כתלמידה טובה מאוד, בעלת מידות טובות ופעילה מבחינה חברתית. הבת ח', לומדת בכיתה ט' באולפנה לבנות והיא בת 15 שנים. דווח, כי האב ניסה בתחילת שנת הלימודים להעזר במחנכת של ח', לצורך יצירת קשר עם בתו. בביה"ס שוחחו עם ח', אשר הביעה התנגדות נחרצת לקשר עם אביה. שני קטעים הלקוחים מהתסקיר אשר קשורים להמשך כתיבת פסק הדין יובאו להלן, ומתוך עמ' 3 לתסקיר: "לבנים קשרים שוטפים עם שני ההורים, ואילו הבנות מסרבות להיות בקשר עם אביהן ולא נראה כי האם מעודדת את הבנות לקשר כלשהו עם האב, הן על סמך העבר והן כיום..". ופסקה שניה: "בעקבות סרבנות הקשר הכל-כך נחרצת של הבנות חוזרות אנו וממליצות לערוך איבחון של מסוגלות הורית לשני ההורים, ובדיקה לשתי הבנות על מנת להבין את הסיבה לנתק הלא מתפשר בין הבנות לאב". תם, ולא נשלם. 23. במתווה הדיוני / משפטי אין מחלוקת כי אין בפני בית המשפט תביעה לקביעת משמורת לא של האם, ולא של האב. 24. בהחלטתה מיום 18.5.99 ובטרם העברת התיק הכולל להרכב זה, קבעה סגן הנשיא כב' השופטת שטופמן בהחלטה מנומקת ומפורטת ולאחר פגישתה עם הבנים, את סדרי הראיה והמפגשים בין הבנים י' (למרות היותו בגיר גם בעת ההיא) וצ' עם האב, והבן א' שעבר להתגורר בבית אביו בסמוך למועד הדיון (18.5.99) עם אמו, כאשר יוער, וכפי שפרטתי בסעיף 22 ב' לפסק הדין הסביר א' לפקידת הסעד כי בעבר, כאשר רצה לממש את ביקורי סוף השבוע אצל אמו, וכפי שנקבע בעמ' 20 להחלטה מיום 18.5.99, סורב על-ידי אמו. בסופו של אותו דיון הוזמן תסקיר ונקבע דיון נוסף ליום 2.6.99 ובירור שאר התביעות הועברו להרכב זה. בישיבת ה- 2.6.99, נקבע לגבי התביעה קא עסקינן כי המשך הדיון על-פי הצורך יקבע בפני הרכב זה, ועל פי הוראות הרכב זה. 25. במספר החלטות מטעם הרכב זה ניתנו הוראות לאיחוד הדיון בתביעה זו לתביעת המזונות, לרבות הגשת תצהירים, שמיעת ראיות, והגשת סכומים. (ראה: החלטות מיום 23/6/98, 18/5/99, 31/12/99 ו - 9/2/00). האם בחרה להתעלם גם מהוראות אלה. כך קרה, שלאחר הגשת סכומי הצדדים, ולקראת כתיבת פסק הדין למועד קודם אשר נקבע לשימוע, התברר בפני, כי האם לא התייחסה לתביעתו זו של האב, ולמשמעות תוצאות מסקנות ההליך והשלכות שיכול שתהיינה לפסיקת מזונות הבנות (וכפי שיובהר בחלקו השני של פסק הדין). לפיכך זומנו הצדדים על-פי החלטתי מיום 11.10.01, ליום 28.11.01 ובאותו מועד הוריתי ולפנים משורת הדין על השלמת טיעונים מטעמה של האם, וניתנה הרשות לתשובה להם, לאב. 26. האם, בהשלמת סיכומיה ולעניין הקשר בין הנתק המוחלט שבין האב לבנותיו לפסיקת מזונותיהן טוענת, כי לא נטען על-ידי האב בכתב הגנתו לתביעת המזונות, לא בתצהיר עדותו הראשית, ולא בכתב סיכומיו לעצם חיובו במזונות הבנות. אכן חלקה הראשון של טענה זו מדויק, אולם יש לה המשך: האב ציין בתביעתו קא עסקינן (היא המקימה את סמכות הדיון) את הקשר שבין תשלום המזונות עבור כל אחד מהילדים, לקשר עמו. האם, שהתעלמה לחלוטין מתביעתו של האב לענין הסדרי הראיה עם הילדים, והנתק שנוצר מזה שנים עם הבנות, עותרת בהשלמת הטעון אשר אפשר לה ביהמ"ש לפנים משורת הדין, כי אין מניעה ליתן פס"ד בתובענה זו על פי ההסדר שנקבע במסגרת החלטתה של כב' השופטת שטופמן. 27. האב בתגובתו חוזר על עיקר טיעוניו שפורטו בסיכומיו, ולעניין תרומתה של האם בנתק הקיים בינו לבין בנותיו מזה כ- 4 שנים. 28. על פי שחוקק בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962 (סעיף 19) משלא באו ההורים ביניהם לכדי הסכמה בעניין הנתון לאפוטרופסותם לגבי ילדיהם, יכריע בית המשפט. אין בפני כאמור תביעה לקביעת משמורתן של הבנות אצל אביהן, אין בפני כל הליך מטעם הבנות עצמן ועל פי ס' 3(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995, ולפיכך, באופן אופרטיבי וככל שהנושא מתמצה בפרק זה של פסק הדין יאושרו סדרי הראיה והמפגשים אשר ימשיכו לחול בין הבן צ' לאב, על בסיס ההחלטה הזמנית מיום 18.5.99, כאשר בהתאם להמלצת פקידות הסעד לסדרי דין בתסקיר מיום 27.12.01 מופנים ההורים עם הבנות, לעריכת מבחני מסוגלות הורית להורים, ואבחון לבנות. אני ערה לכך, כי לאור המפורט בסעיפים 21 עד 23 לפסק דין זה, לגבי תפקודה של האם בסינדרום הניכור ההורי, כהורה אצלה גדלות הבנות, ולאור תאורה במסגרת התסקירים, בעיקר בתסקיר מיום 27.12.01 באי שיתוף פעולה מצידה, לצורך חידוש הקשר של הבנות עם האב, ולכך - שההפניה לבדיקת מסוגלות הורית מבחינתה תישאר ללא מענה, כפי שארע עם כל ההמלצות הקודמות של שירותי הרווחה, וכך גם יהיה מבחינת שיתוף הפעולה מצידה לעניין אבחון הבנות, לסיבת הנתק המוחלט בינן לבין אביהן. למצער, כל שניתן יהיה בשלב הזה, לעשות, ובדרך של אנלוגיה להלכת "בן-מרדן" וכפי שיפורט בחלקו השני של פסק-דין זה, יהיה לצמצם בחיובו של האב במזונות בנותיו באותה תוספת מ"דיני צדקה", במאובחן מחיובו בצורכיהן ההכרחיים של הבנות, ואלה שבבחינת "דיני צדקה" יוטלו על האם. תמ"ש 85652/97 - תביעת המזונות 29. תביעת המזונות בעבור האשה וחמשת ילדי הצדדים הוגשה ביום 17.11.97, ותוקנה, על-פי הרשות אשר ניתנה, ביום 27.4.98. כתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 1.6.98. 30. במועד הגשת כתב התביעה היו כל חמשת ילדי בני הזוג קטינים, מגילאי 17 שנים ועד הצעירה שהיתה בת 7 שנים. 31. בעת ההיא, עזב הבעל את בית המגורים אשר בגינות שומרון כאשר לגרסתו, לא נאותה אשתו להפסיק את הקשר הרגשי העמוק עם מעבידה, לקוחו לשעבר של הבעל. לגרסתו של הבעל הרבתה אשתו להלוות למעבידה לנסיעות לחו"ל במסגרת עבודתה, וזאת למורת רוחו, מכאן הדרך ליצירת הקרע היתה סלולה. לפיכך, עזב את בית המגורים בגינות שומרון, שכר דירה בת"א, ולאחר פרק זמן נכנס להתגורר בבית השני אשר בבעלות הצדדים ברעננה, ומאז קבע את מקום מגוריו שם, כשאליו הצטרף בנם של הצדדים א', בחודש מאי 1999. לגרסתה של האשה חווה בעלה את משבר גיל ה- 40, למרות קיום אורח חיים דתי מסורתי עוד מבית הוריהם, חזר הבעל בשאלה, תקופת מה לאחר עזיבתו את משפחתו התגורר אף עם אשה אחרת (כעולה גם מאחד התסקירים אשר הוגשו). 32. הצדדים מנהלים מלחמת חורמה מזה ארבע שנים, תוך שמערכת היחסים ביניהם קשר ואינה מאפשרת כל הדברות. הצדדים הרבו עד כה בהגשת כ- 20 בקשות, כמעט בכל נושא, וטרם נדונו תביעת האשה לשמירת זכויות, ומתן סעדים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, ותביעתו של הבעל לפירוק השיתוף בשני נכסי המקרקעין של הצדדים בגינות שומרון (בית המשפחה) וברעננה (בית האב שם מתגורר עמו הבן א'). 33. כל הסדר כולל אשר הוצע לצדדים סורב בעיקר על-ידי האשה, אשר בחודשים רבים לאחר עזיבת הבעל את בית המשפחה קיוותה ויחלה כי ישוב לביתו ולמשפחתו, ומשזאת לא ארע, לא עודדה את הקשר בין הבנות לבין אביהן, וכך וכפי שפרטתי בחלקו הראשון של פסק דין זה, נגרם ניכור הורי ונתק מוחלט בין האב לבנות. 34. הצדדים הסדירו בהסכמה אשר אושרה, את מזונותיהם הזמניים של הילדים, אשר כאמור היו קטינים במועד הגשת התביעה, וזאת ביום 30.3.98, ומפאת חשיבותו לעניינו, יובא נוסחו להלן: "לאור הסכמות הצדדים מוחלט כדלקמן: א. בלא שיהא בכך משום הודאה של מי מן הצדדים בטענות הצד שכנגד לעניין המזונות, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישלם האב לידי האם סך של 1,500 ₪ לחודש בגין כל ילד, וסה"כ 7,500 ₪. הסכום ישולם לידי האם בלא כל קיזוז בגין תשלומים שנתיים שביצע האב. הסכום האמור יועבר לא יאוחר מהיום ה- 5 של כל חודש לבנק המזרחי סניף קרני שומרון, 483, חשבון מס' 306250. בחודש אפריל יועבר הסכום האמור לא יאוחר מהיום ה- 10 לחודש. סכום זה יהיה צמוד למדד יוקר המחיה של חודש מרץ 1998 אשר יפורסם ב- 15.4.98, ויעודכן אחת לשלושה חודשים ללא תשלומים למפרע. קצבת הילדים תיווסף לסכום המזונות, ותשולם ישירות לידי האם. סכום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. תשלום המזונות יעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת". (להלן: "הסכם המזונות"). 35. בכתב התביעה טרם תיקונו לא פורטו צרכי הקטינים ולא אלה של האשה. נטען כי הכנסותיו של הבעל מעיסוקו כעו"ד, ועיסוקיו הנוספים (יפורט בהמשך) מסתכמים בעשרות אלפי דולר, כי הכנסת האשה עומדת על הסך של 2,700 ₪, והיא משמשת להחזר הלוואה שנטלה מהעבודה לשם רכישת רכב, וכי התובעים כולם זקוקים לסך של 20,000 ₪ לחודש, למזונותיהם. 36. בכתב התביעה המתוקן תוך התעלמות מוחלטת מתקנה 261(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, פורטו צרכי התובעים כולם, בסעיף 23 לכתב התביעה, והסכום שהתבקש הגיע לסך של 28,457 ₪ לחודש. 37. ביום 23.11.99, למעלה משנה וחצי מהמועד שבו אושרה הסכמת הצדדים בדבר גובה המזונות עבור הילדים ובסך של 7,500 ₪ לחודש (כערכו ביום 30.3.98), ועם החלפת ייצוג מטעם האשה, הוגשה על-ידה בקשה בבש"א 17939/99 לשנות את חיובו של הבעל מהסך של 7,500 ₪ לחודש, כפי שהוסכם ביום 30.3.98, כך שיחוייב בסך של 28,457 ₪ לחודש. נימוקיה של האשה לשינוי בגובה פסיקת המזונות הזמניים היו כי: א. הסכמתה נתנה מתוך הבנה כי מדובר בהסדר לתקופה של 4 חודשים. ב. הסך אשר הוסכם עליו, ובגובה 7,500 ₪ לחודש כולל לגרסתה תשלומים בעבור ביגוד ומזון בלבד. ג. בהגיע הבן י' לגיל 18 בחודש מרץ 1999, הפחית הבעל את הסך של 1,500 ₪ לחודש בגין מזונותיו. ד. גם משעבר הבן א' לבית אביו בחודש מאי 1999, הופחת סכום נוסף של 1,500 ₪ מתשלום המזונות, וזאת למרות שמרבית הוצאותיה של האשה לא קטנו לאור המעבר. בבקשה זו פורטו חובות האשה, ללא כל בסיס, ו/או תביעה מתאימה. ודוק (!) הצדדים גיבשו הסדר למזונות זמניים, עד להחלטה אחרת, דהיינו: עד להבאת הראיות, ופסיקת המזונות הקבועים. ולענין זה, מתוך עיון בפרוטוקול הדיונים ובהחלטות, בהפניית הבעל במסגרת סיכומיו: המועד הראשון אשר נקבע לשמיעת הראיות נקבע עוד במועד אשרור הסכמות הצדדים בהסכם, ונקבע ליום 16.9.98 . מועד זה נדחה לבקשת האשה ליום 3.12.98, גם מועד זה נדחה לבקשת האשה ליום 2.2.99, וגם מועד זה נדחה לבקשת האשה ליום 29.3.99. ביום 2.6.99 הועבר התיק להרכב זה, ונקבע מועד חדש ליום 30.12.99. דהיינו, גם אם בסיס הסכמתה של האשה להסכם היה נעוץ בהבנתה כי מדובר בפרק זמן קצר של 4 חודשים מיום 30.3.98, לצורך דיון מקיף בתביעת המזונות, אין לטענה זו כל בסיס, משהיא עצמה דחתה מטעמיה ושיקוליה את שמיעת הראיות בתביעה זו לפרק זמן של קרוב לשנה. מזונות הילדים: 38. במועד הגשת התביעה היה כאמור הבן י' בן 16 וחצי שנים. י' כיום בן 21 שנים, בגיר, ויש להעמיד את סכום המזונות בסך של 1,500 ₪ לחודש אשר הוסכם לגביו, על-ידי שני ההורים בהסכם, על-פי שנפסק בפסיקה, ולהעמיד את חיובו של האב למזונותיו כפי שיפורט: א. החלת החזקה העובדתית שנקבעה בע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית פד"י מח(3) 461 על בגיר הלומד בכיתות י"ג, י"ד הביאה את בית המשפט למשפחה לחיוב הורים במזונותיו. ב. אין הפסיקה מורה כי בכל מקרה יפסק כל סכום המזונות שנהג עד גיל 18, גם לתקופה שלאחר בגרות. במקרה קא עסקינן, ולמשל בתמ"ש (ת"א) 21330/97 נגר נ. נגר, (לא פורסם) חייב בית המשפט את ההורים במזונות בנם התלמיד (מעל גיל 18) ב- 2/3 מסכום המזונות כפי שעמד באותה עת, ועל פי הוראת סעיף 5(1) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשכ"ט - 1959, כאשר הרציונל אשר עמד מאחורי קביעה זו הוא: כי הבגיר, ולמרות לימודיו יכול לשאת ב- 1/3 מצרכיו. ג. בתמ"ש (ת"א) 31951/97 פלד נ. פלד (לא פורסם) סוכמה ההלכה, ולענייננו: "משקיימת הנחה עובדתית כאמור לעיל, הרי שאין גם מניעה לפסוק מזונות זמניים לקטין שבגר בתקופת לימודיו העל תיכוניים, והייתי גם מאמצת את הנוסחה המקובלת לגבי הנהלים בשירות סדיר היינו - 1/3 מהמזונות ששולמו עבורו ערב הגיעו לבגרות + מחצית משכה"ל. אמנם, צרכיו של תלמיד אינם מסופקים בחלקם ע"י הצבא והוא לכאורה סמוך באופן מוחלט על שולחן ההורה אצלו מתגורר, אולם, מאידך, אין מניעה כי תלמיד ישלים את צרכיו ע"י עבודות מזדמנות בחופשות כפי שנהוג אצל מרבית בני גילו". דהיינו, על-פי הפסיקה יש מקום לחייב את ההורים ב- 2/3 ממזונותיו לתקופה הרלוונטית ולאחר גיל 18, בהיותו תלמיד בישיבה, ב- 2/3 ממזונותיו, ולהשאיר 1/3 למימון שלו. ד. על בסיס הסכמות ההורים ועל פי ההסכם, ולאחר ששמעתי את הראיות, ועל פי הפסיקה אני מורה כי מזונותיו של י' ישולמו לידי האם מיום הגשת התביעה (17.11.97) עד הגיעו לגיל 18, בסך של 1,500 ₪ לחודש, על-פי תנאי ההסכם (ראה סעיף 34 לפסק דין זה). החל מגיל 18 ועד הגיעו לגיל 20 ישולם הסכום של 2/3 מערכו של הסכום באותו מועד. והכל כאמור על-פי תנאי ההצמדות כמפורט בהסכם. הסכומים שנפסקו כוללים כל רכיב של מזונות, לרבות שכר הלימוד, החלק היחסי בהוצאות אחזקת המדור, וכו'. רק להשלמת התמונה יוזכר כי כיום הבן י' הינו בן 21 שנים. בסעיף 29 לתצהירה מיום 1.2.00 פרטה האם לראשונה את צרכיו של י' בנפרד מכלל הצרכים של כל התובעים אשר באותה עת היה כבן 19, והסכום אשר נדרש לאותו מועד, לבגיר הועמד על הסך של 1,810 ₪. עוד מציינת האם בסעיף זה, כי צרכים אלה ממשיכים להיות מוטלים עליה, וממומנים על-ידה. כאם, יכולה ורשאית היא לממן את ילדיה גם שבגרו, אולם על פי הפסיקה, וכפי שפורט, אין להטיל את הסכום כפי שנדרש, גם בהנחה כי כל שפרטה אמת הוא, על כתפי האב. לאור האמור נפסק כאמור בסעיף זה, ס"ק ד' לעיל. 39. הבן צ': היה בן 15 במועד הגשת התביעה. גם לגביו הוסכם כי האב ישלם לידי האם את הסך של 1,500 ₪ לחודש, במסגרת תנאי ההסכם, וזאת עד להחלטה אחרת. יש להניח, כי ההורים, ידעו והכירו במועד גיבוש ההסכמות ביניהם, את צורכיהם האמיתיים של הקטינים, ועל כן, ולמרות הפתיח של ההסכם ("מבלי לפגוע בכל טענה של מי מהצדדים…") הרי הסך של 1,500 ₪ לחודש, כאשר המדור מסופק, ועל פי הפסיקה הנוהגת (ראה עמ"ש 38/96 משולם נ. משולם (לא פורסם) ראה: בר"ע 21148/99 רחמים נ. רחמים (לא פורסם)), ובתוספת קצבת הילדים, ומשלא מצאתי בסעיף 30 לתצהיר האם, שם פורטו לראשונה צרכיו של צ' בנפרד מכלל הצרכים של התובעים אשר פורטו כאמור, במאוחד בכתב התביעה, לא מצאתי, כי לצ' צרכים מיוחדים, ומשמסלול לימודיו זהה לזה של אחיו י', הרי גם לגביו אני קובעת כפי שקבעתי בסעיף 38 ד' לגבי אחיו י'. 40. הבן א' - היה במועד הגשת התביעה בן 12 וחצי שנים, והיום הינו כבן 16 וחצי שנים. בחודש מאי 1999 עבר להתגורר בבית אביו ברעננה, ומאז הינו מתגורר עם אביו, ללא ביקורים מוסדרים בינו לבין אמו, (וראה לעניין זה פירוט בתסקיר המעודכן מחודש דצמבר 2001). בסעיף 31 לתצהירה מיום 1.2.00, מציינת האם כי מאחר ומחודש מאי 1999 מתגורר א' בבית אביו, לא ניתן לעת הזו לפרט את הוצאותיו, יחד עם זאת מפנה האם לפירוט הוצאותיו של א' על-ידי האב, המגיעות לסך של 2,200 ש"ח לחודש. מכל מקום, כפי שפרטתי לגבי הבנים י' וצ', לעניין הסכמות ההורים (היודעים יותר טוב מבית המשפט מה הם צרכי ילדיהם) כמחייבות, למרות הפסיקה שאין ילדים "קשורים" בהסכמות הוריהם, באם לא נבחנו צורכיהם כנדרש, הסך של 1,500 למזונות קטין בחודש, ללא מדור, והוצאותיו טומן בחובו לאור הפסיקה (ראה בסעיף 39) את צרכיו של קטין אחד, בגילו של א' לרבות רכיבי "דיני צדקה" ככל שהם מוטלים על האב (וכפי שיפורט בהמשך לעניין הכנסתו). מזונותיו של א' מיום הגשת התביעה (17.11.97) עד מאי 1999 בסך של 1,500 ₪ לחודש הם לידי האם, ועל פי תנאי ההצמדה בהסכם, (הצמדות וכו') והחל ממזונות חודש יוני 1999 תמה חובת האב למזונותיו, ומאותו מועד מסופקים צרכיו של א' ישירות, על-ידי האב. 41. הבנות ח' ומ': ביום הגשת התביעה היתה ח' בת 11 שנים, והבת מ' בת 7 שנים, כיום ח' בת 15 שנים, ומ' בת 11 שנים. צורכיהן פורטו לראשונה בנפרד מצרכי כל התובעים במאוחד (אשר פורטו כך בכתב התביעה) בתצהיר האם מיום 1.2.00. צרכי הבת ח' מפורטים ובסך של 1,940 ₪ (בסעיף 32 לתצהיר), וצרכי הבת מ' מפורטים ובסך של 1,670 ₪ לחודש (בסעיף 33 לתצהיר). 42. לאור שקבעתי בסעיף 28 לפסק הדין, יש לערוך הבחנה בין הצרכים ההכרחיים לבין אלה שיכללו ב"דיני צדקה", לגבי הבנות ח' ומ'. מה הם צרכים הכרחיים?! למונח זה נזקק בית המשפט העליון בע"א 591/81 פורטוגז נ. פורטוגז פד"י לו(3) 449, (להלן: "הלכת פורטוגז"). לצורך בחינת מושג זה הסתייע בית המשפט העליון במשפט העברי. וכך למשל: "בניו ובנותיו עד בני שש חייב ליתן להם כסות ותשמיש ומדור ואינו נותן להם כפי עושרו אלא לפי צרכן בלבד". (אבן העזר עג, ו, ההדגשה אינה במקור, ט.ס.). ובהמשך נפסק בהלכת פורטוגז לעניין זה: "בסיכומו של דבר, לגבי ילד בגיל שבין 6-15 (לאור תקנת הרבנות הראשית, התש"ד) מחייבים את האב בצרכיו ההכרחיים ואת שני ההורים מדין צדקה, כשיש קודם האפשרות לכך, כהשלמת מזונותיו. מהם הצרכים ההכרחיים? מתוך ההגדרה עצמה נראה, כי המדובר באותם דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש; ומתוך הדין, שקובע, כי אין מחייבים בהם לפי עושרו של האב, יוצא, שצרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר! (ההדגשה אינה במקור, ט.ס.). מאז הלכת פורטוגז השתנו העתים, והורחב על פי שינויי העתים, המושג "צרכים הכרחיים". גם הפסיקה הלכה בעקבות השינויים, ובפרט פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה. יחד עם הרחבת מושג זה, (למשל: חינוך בגדר צרכים הכרחיים לפי חלק מהפוסקים, מעון לפי חלק מהפוסקים, ועוד) עלתה גם המגמה להשוות בין ההורים בחבות המוטלת עליהם לגבי רכיבי "דיני הצדקה" או בלשון העם, "המותרות" אשר בכל משפחה יחשבו אחרים בהגדרתם, על-פי אמות המידה השונות. הרכיבים אשר לגביהם לא תקום מחלוקת כצרכים הכרחיים והם מובנים ועקביים בפסיקה הם: כלכלה, הלבשה והנעלה, חינוך, מדור, (לרבות הוצאותיו) ורפואה. חוגים, חופשות, תנועות נוער, וכו' יכללו במסגרת דיני צדקה. 43. בשים לב לכך שאין מחזירין מזונות "שנאכלו" הרי, שעד למועד פסק דין זה, ועל-פי שהסכימו ההורים, ישתלמו מזונות הבנות ח' ומ' בסך של 1,500 ₪ לחודש, בעבור כל אחת מהן, ומיום הגשת התביעה, ועל פי תנאי ההסכם (לרבות ההצמדות) והחל ממזונות חודש פברואר 2002 ועד הגיע כל אחד מהבנות לגיל 18 שנים או תום לימודיה התיכוניים (המאוחר בין השניים), יופחתו המזונות, כך שיעמדו על הסך של 1,200 ₪ לחודש עבור כל אחת מהן, ללא מדור, הוצאותיו, והוצאות רפואיות חריגות, ובתוספת קצבת הילדים המשתלמת על ידי המל"ל, אשר תשתלם לידי האם. 44. א. יש להוסיף, כי בענייננו ומעבר למה שפסקתי בסעיף 42 לפסק הדין, ניתן, על דרך האנלוגיה ולצורך הפחתת רכיב דיני צדקה במזונות הבנות מחובתו של האב, לפנות לדיני "בן מרדן". ההלכה היא, כי "… מבחינה משפטית ניתן לצמצם את חובת המזונות כולה או מקצתה כאשר המדובר בילד מורד…". (ע"א 3222/90 אדלשטיין נ. אדלשטיין, פד"י מו(1) 289, 290 וכן ע"א 574/83 חג'ג' נ. חג'ג' פד"י לח (3) 331, תיק מ.א. 652/93 פלוניות, קטינות נ. אלמונית, פד"י נה(2) 204, 205 וראה ע"א 86/84 למברג נ. למברג, פד"י לח(3) 315, עמ' 317). ב. קיימת הבחנה בין בן מרדן לבן סרבן, וכאשר לא ניתן להטיל את האשם ישירות על הקטין לא יוכרז כ"מרדן" כפי שנפסק בע"א 880/94 קטן נ. קטן פד"י מט(1) 215: "… עד שמגיעים למסקנה כי אי רצון לפגוש בהורה שאין בידיו משמורת מצדיק הפחתת המזונות הדרושים לקיומו, ראוי לנהוג בזהירות ובריסון. הטלת סנקציה כה חמורה, כדוגמת קיצוץ משמעותי בסכום המזונות, הוא אמצעי קיצוני שאין לנקוט אותו אלא במקרים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים". (שם בעמ' 220-219). בענייננו וכפי שקבעתי לאם תרומה ניכרת בהרחקת הבנות מהאב, ולכך שהיום קיים ניכור הורי בינן לבין האב (וראה סעיפים 21-19 לפסק הדין). 45. משהסך של 1,200 ₪ עבור כל אחת מהקטינות הינו סכום אשר על-פי הפסיקה לא יבטא חרפת רעב, אולם בהחלט יבטא סכום מזונות ללא תוספת מדיני צדקה, הרי בנסיבות המפורטות בפסק דין זה, יש להעמיד את הסך של 1,200 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות החל מחודש פברואר 2002, ועד הגיען לגיל 18. אולם, היה ויחול שינוי בכך, שיווצר קשר, ויתקיימו מפגשים בין הבנות לאב, יהיה מקום לעתור ולבחון מחדש את היקף פסיקת המזונות עבורן. 46. סכום המזונות אינו כולל מדור, הוצאותיו, והוצאות רפואיות חריגות. מזונות האשה 47. על פי הפסיקה, הכנסות הבעל כל עוד הצדדים נשואים זל"ז כדמו"י, ולא ניתן פסק דין לחיוב האשה בקבלת גיטה, וכן לא התקיימו התנאים להפסקת זכותה למזונות בעלה, זכאית תהא האשה למזונותיה. 48. מקור החיוב נמצא בסעיף 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט - 1959. סעיף 2(א) מחיל את המקורות המשפטיים אשר בדין האישי כלפי יהודים, וממנו יונק הדין האישי - המשפט העברי, את תוקפו המהותי כלפי אזרחי ישראל היהודים. (ראה גם: ע"א 51494/78 פלוני נ. פלוני לג(2) 505, 517). חובת הבעל למזונות אשתו, היא כחלק מזכויות וחובות הדדיות שבין הבעל לאשתו. כחובה משפטית מופיעה חובת המזונות של הבעל לאשתו, במשנה, במסכת כתובות. בהגדרת מהות זכות המזונות לאשה, ועל-פי הכלל בכתובות נאמר: "מזוני עיקר". דהיינו: זכותה של האשה למזונות מהבעל תעמוד בכל אופן, והיא אינה תלויה ביכולתה לעבוד ולהשתכר. 49. שיעור מזונות האשה יושפע מרכוש האשה, ופירותיו, אולם חובת מזונות הבעל אינה קשורה למצבה הכלכלי. בע"א 596/89 לוי חקק נ. לוי חקק, פד"י מה(4) 749 סוכמה ההלכה לעניין זה: "הבעל חייב במזונות אשתו אף אם היא בעלת רכוש, ואין האשה חייבת למכור את רכושה כדי להתפרנס הימנו". 50. לעומת מזונות ילדים שהיקפם יקבע "כדי צורכן ההכרחיים" הרי שהיקף מזונות האשה הינו רחב, וכפי שנפסק בע"א 508/70 נתוביץ נ. נתוביץ, פד"י כה(1) 608: "במזונות האשה מתחשבים בעושרו, במעמדו החברתי של הבעל ובמעמדה היא, לפי הכלל שהאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו, וכן חייב הבעל לכבדה יותר מגופו…". (וכן ראה: ע"א 552/87 ורד נ. ורד, פד"י מב(3) 599). 51. על פי פסיקתו של בית המשפט העליון חייב הבעל לספק לאשתו מזונות בהתאם לרמת החיים שבה חיו שניהם יחד טרם מועד הקרע. למשל בע"א 172/62 איזנברג נ. איזנברג, אשר שם חיו הצדדים בנפרד שנתיים בטרם נדון ערעורה של האשה על היקף מזונותיה, בית המשפט העליון פסק כי סכום המזונות שנפסק מאפשר לאשה לשמור על אותה רמת חיים שהורגלה לה עת היא ובעלה חיו במשותף… וכן בע"א 130/83 פרייס נ. פרייס, פד"י לח(1) 721 וכן בע"א 239/95 עמיצור נ. עמיצור, פד"י מ(1) 147. 52. על פי הפסיקה האשה גם לא תרד ברמת החיים, עקב הפירוד. בית המשפט העליון פסק בע"א 4316/96 פלולי נ. פלולי, תקדין עליון 98(1) 54, כי האשה "עולה עמו" גם כשאיננה "עמו". 53. הזיקה שבין הכנסות הבעל לבין רמת החיים גם היא נבחנה בפסיקה (ולעניין זה ראה: ע"א 622/85 וסר נ. וסר, תקדין עליון 87(3) 230). 54. לצורך פסיקת מזונות נקבע כי יש לקבוע ממצאים בשני נושאים מרכזים והם צרכי הזכאי למזונות מחד גיסא, ויכולת ההשתכרות של החייב במזונות מאידך - גיסא, כאשר יכולת ההשתכרות של החייב כוללת את משאביו מכל מקור שהוא. ובענייננו: 55. עיקר מאמציה של האשה להוכחת תביעתה לפסיקת מזונותיה נותווה להוכחת הכנסותיו של בעלה לא רק מעבודתו, וכפי שיפורט, אלא מהברחות כאלה ואחרות של כספים המוחזקים בחשבונות בחו"ל, וכאשר עיקר הכנסתו היתה, ובהווה ממקצועו כעו"ד, זאת גם קודם ובסמוך לאחר הגשת התביעות. 56. הבעל נחקר ארוכות, ואף שותפו לשעבר עו"ד צור, כדי להעיד על הכנסותיו של הבעל שהינו עו"ד במקצועו, במועדים הסמוכים להגשת תביעת המזונות. במקביל, ובעדותה הממושכת, והארוכה, ניסתה האשה להמעיט בהכנסותיה, ולגרסתה לא האמנתי, אך יחד עם זאת בהחלט פורטה רמת חיים כזו, שלמשפחה ולאשה סופקו צורכיהם ברוחב, במהלך החיים המשותפים, עובר למועד הקרע, ועזיבת הבעל את בית המשפחה. 57. הבעל עזב את בית המשפחה ועל כך אין מחלוקת. עזב ולא שב, מזה כארבע שנים. 58. למרות טענותיו של הבעל כלפי אשתו, לא התבררה עילת גירושין המוכרת בדין, ולא התקיימו התנאים שבדין על מנת שתפסיד האשה את זכותה למזונות. 59. האשה אינה מוכנה לקבל את גיטה, ובשלב הזה לא ניתן לחייבה. 60. משלא איבדה האשה את זכותה למזונות בנסיבות סובייקטיביות, דהיינו מכוח עילה שבדין, יש לבחון אם יש לקזז מהיקף מזונותיה (אשר טרם נבחן). לאור "מעשה ידיה" ועל-פי הפסיקה, כל עוד האשה מרוויחה ממעשה ידיה סכומים המספיקים דיים למזונותיה - הבעל פטור מלשלם לה מזונות. וכך נפסק בד"נ 23/69 יוסף נ. יוסף פד"י כד(1) 799. וע"א 687/83 מזור נ. מזור, פד"י לח(3) 29. 61. האשה לאורך כל כתבי הטענות ובעדותה הצהירה על הכנסה של 2,400 ₪ לחודש, מעבודתה כמנהלת שווק מוצרים. במהלך הבאת הראיות הוכח, כי בין מעסיקה בחברה זו, מר עין גל, ובין האשה נקשרו יחסים מיוחדים, ולגרסתה העניק לה כספים, מתנות ומענקים במסגרת עבודתה. לאשה מוחזק ומשולמות שיחות הטלפון בביתה, לאשה הוענק מחשב על מנת שתוכל לעבוד בביתה, וכמנהלת השיווק ובתפקידה - ערך הבעל סקר, והציג מסמכים כך שלטענתו הכנסתה של האשה מגעת לכדי הסך של כ- 17,000 ₪ ברוטו לחודש. כמובן שאין זו ראייה עליה ניתן לבסס את הכנסתה של האשה, אולם ויחד עם זאת אין לקבל את הצהרתה ותלושי השכר שהוענקו על-יד מעסיקה / ידידה, ואני קובעת כי הכנסתה מעבודתה גבוהה בהרבה מהמוצהר על-ידה, כשהיא כוללת הטבות רבות שוות ערך כספי, לרבות כאמור רכב, והחזקתו, מחשב, מימון שיחות טלפון, מימון אינטרנט, נסיעות לחו"ל (אחת מטענותיו של הבעל לקרע: היעדרויותיה הרבות של האשה בגין נסיעותיה עם מעסיקה). 62. לאור האמור, ומבחינת הראיות, ועדותה של האשה אשר לעניין הכנסותיה, לרבות אלה שאינן מצוינות בתלושי השכר, לא היתה עדותה של האשה אמינה עלי. 63. האשה טוענת בכתב התביעה, בתצהיריה ובחקירתה, כי הכנסתה ה"זעומה" ובסך של 2,400 ₪ שמשו לה דמי כיס ואין גם לקבל גרסה זו, אשר על פי רמת החיים של הצדדים הכנסות הבעל (כפי שיפורטו) נכסי המקרקעין (שני בתים פרטיים בגינות שומרון וברעננה) וסכום נמוך יחסית לתשלומי משכנתא (כ- 900 ₪ לחודש). אלה מעידים דווקא על כך שהכנסות האשה שמשו את משק הבית, וכיום הם משמשים את צרכיה. אני מעריכה את הכנסתה של האשה, ממשרתה כמנהלת שווק בחברה זו, לרבות ההטבות שוות הערך הכספי ולאחר עיון מפורט במסמכים, כתבי הטענות, והעדויות אשר נשמעו כעומדות על הסך של כ- 7,000 ₪ לחודש. 64. הכנסות הבעל מתוך המסמכים הרבים, לעניין הכנסות הבעל בשלושת מקומות העבודה בהם עבד במהלך ניהול ההליכים (וקודם להגשת התביעה) מחקירת הבעל, אשר לעניין הכנסותיו היתה אמינה עלי, מחקירתו של עו"ד צור אשר היתה אמינה עלי (שותפו לשעבר של הבעל משותפות במשרד עוה"ד) מתוך דוחות מס הכנסה, והרצאת הפרטים אשר אומתה גם על-ידי עו"ד צור בחקירתו, ככל שמדובר בתקופה בה עבדו הבעל ועו"ד צור כשותפים עולה התמונה הבאה: א. בשנת 1997 השתכר הבעל בממוצע 16,500 ₪ נטו לחודש. ב. בשנה ממועד הגשת כתב התביעה ועד להגשת כתב התביעה המתוקן של האשה בשנת 1999 עמדה הכנסתו הממוצעת על כ- 15,000 ₪ נטו לחודש. ג. הצורך של הבעל בעזיבת המשרד, היתה בעיקר עקב עזיבתו של מר עין גל (מעסיקה של האשה, וידידה הקרוב) את המשרד, ומשהיה לקוח עיקרי מטעמו של הבעל. ד. באפריל 1998 עזב הבעל את משרד עוה"ד. ה. החל ממאי 1998 ועד נובמבר 1999 עבד הבעל כשכיר, והכנסתו הממוצעת עמדה על הסך של 10,500 ₪ נטו לחודש. ו. החל מיום 15.12.99 עובד הבעל בחברה, כאשר הכנסתו עומדת על הסך של כ- 12,000 ₪ נטו לחודש. ז. לא הוכח כי לבעל הכנסות מאתר האינטרנט. 65. לא הוכח, ולא נראה כי היה צורך בהוכחת כספים בחו"ל, לצורך פסיקת מזונות האשה, כפי שיובהר בהמשך, ואשר לטענתה מצויים בחשבונות על-שמו של הבעל. כעולה מהמסמכים היו כספים בחשבונות בחו"ל, בשנים טרם פרוץ הסכסוך, בידיעת האשה, ואשר שמשו את המשפחה. 66. צרכי האשה לא פורטו בנפרד, בכתב התביעה, ולא בכתב התביעה המתוקן, אלא לראשונה בסעיף 28 לתצהירה מיום 1.2.00 וכשנתיים לאחר הגשת התביעה. הסך הכולל את הוצאותיה האישיות הנדרש, עומד על הסך של 7,600 ₪ לחודש, ובנוסף הוצאות כלליות אשר לא נלקחו בפירוט צרכי הילדים ויש להביאם להלן: משכנתא - 814 ₪ (למועד התצהיר). הוצאות אחזקת הבית - כ- 2,000 ₪ לחודש. ופריטים נוספים לעוזרת בית, גינון, חופשות בחו"ל (בממוצע חודשי של 6,500 ₪) מסעדות, תרבות, וכו', לרבות כלכלה כשהם כולם נדרשים שוב במאוחד, בניגוד לאמור בתקנות סדר הדין, ועבור 3 הילדים והאשה, מסתכמים בסך של 21,818 ₪ לחודש. 67. כאן המקום לציין בהדגשה יתרה: עקרון תום הלב הינו עקרון אשר חשיבותו רבה בניהול כל הליך משפטי, לרבות ובפרט ניהול הליכים במסגרת דיני משפחה, כאשר בני הזוג נישאו מתוך אהבה ורעות, בני המשפחה, להם חמישה ילדים, והעובדה שנקלעו לסכסוך, קרע, וקשים רבים, אינה מעניקה להם כל זכות, או למי מהם, לפגוע בעקרון תום הלב, אשר קיבל מעמד מיוחד בפסיקה בשנים האחרונות. עקרון תום הלב אשר "מצודתו פרושה… על כלל המערכת המשפטית בישראל", ולפיכך מוטל תפקיד נכבד על הרשות השופטת, אשר מחד גיסא עליה לגבש את הסטנדרטים של התנהגות בתום לב, ומאידך גיסא עליה להפעילם מדי פעם על פי הנסיבות של כל מקרה. 68. אני סבורה כי האשה לא הפנימה את העובדה כי חיי השיתוף, הגיעו לסוף הדרך, והגזימה במסגרת תביעה זו למזונות, במטרה אולי להכניע את הבעל בדרישותיה הרכושיות, אשר אין זה המקום במסגרת תביעת מזונות להסדירם. 69. לאור שפרטתי, יש להשלים לאשה למזונותיה, לאור מסכת הראיות הנרחבות (מדי) אשר נפרשה לעיני, ויש לחייב את הבעל בתשלום השוטף של המשכנתא הרובצת על בית מגורי האשה עם הילדים (כפי שעשה בהסכמה תקופה מסוימת) ולצורך הבטחת מדורם, ועד אשר יפורק השיתוף (משעומדת בתיק העיקרי תביעתו של הבעל לפירוק השיתוף, בשני נכסי המקרקעין). ולעניין זה ראה ע"מ 1033/00 מוגרבי נ. מוגרבי (שטרם פורסם) וכן ע"א 803/85 ברזילאי נ. ברזילאי, תקדין עליון 81(1) 240. בנוסף, יחויב הבעל בתשלום הוצאות אחזקת המדור בסכום גלובלי, מאחר והבעל כאמור נטש את בית המגורים, ויש לחייבו בשים לב לכך שהמשפחה מתגוררת בבית פרטי, בגינות שומרון, (בהפחתת מימון שיחות הטלפון ע"י מקום עבודת האשה) ולאחר עיון בקבלות אשר צורפו, בסך של 1,800 ₪ לחודש, לכל הוצאות אחזקת הבית, אשר תשתלמנה על-יד האשה, והן באחריותה, וזאת מיום הגשת התביעה, כאשר סכום זה גם הוא צמוד למדד המחירים לצרכן, ומתעדכן כל 3 חודשים. לעניין זה: בר"ע (ת"א) 89/96 רחום נ. רחום, לא פורסם. 70. סוף דבר: א. לגבי תביעת האב אשר הוגשה בתמ"ש 85650/97, כפי שנפסק בסעיף 28 לפסק הדין. ב. מזונות הבן י' - כפי שנפסק בסעיף 38 ד' לפסק הדין. ג. מזונות הבן צ' - כפי שנפסק בסעיף 39 לפסק הדין. ד. מזונות הבן א' - כפי שנפסק בסעיף 40 לפסק הדין. ה. מזונות הבנות ח' ומ' - כפי שנפסק בסעיפים: 43 למזונותיהן, 69 למדורן ואחזקתן, ובנוסף יישאו ההורים בחלקים שווים בכל הוצאה רפואית חריגה אשר אינה מכוסה על-ידי הביטוח הרפואי הממלכתי, כאשר האם תציג אישור רפואי מטעם רופא מומחה לגבי הצורך בהוצאה רפואית חריגה כאמור, לאב, והאב יישא בהם בתוך 5 ימים ממועד הדרישה, פרט למקרי חירום. דין הוצאות אלה, כדין מזונות מבחינת גבייה, בלשכת ההוצאה לפועל / מזונות. ו. מזונות האשה - כפי שנפסק בסעיף 69 לפסק הדין. ז. כל תשלום אשר שולם בגין המזונות (לרבות הוצאות אחזקת הבית ומשכנתא) מיום הגשת התביעה, ולידי האם/ האשה, למעט המשכנתא ישירות לבנק, יקוזז מהחיובים כמפורט בפסק הדין. ח. כל חוב, בהתאם לפסק הדין, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהמועד כפי שנקבע לתשלום, ועד התשלום בפועל. ט. הוצאות משפט: משהתקבלה תביעת האב בתמ"ש 85650/97 ומשהתקבלה תביעת האם בחלקה, בתמ"ש 85652/97 יישא כל צד בהוצאותיו, לרבות בשכ"ט עו"ד של כל צד לפרקליטיו. מזונות