אי ניהול ספרים

ספרי החשבונות של המערער נוהלו שלא על פי ההוראות, תוך סטיות מהותיות ביותר מהן. בהודעותיו בחקירות מע"מ אישר והודה המערער כי לא ניהל כלל יומן עבודה, לא ערך חשבונות עבודה, לא ניהל ספר קופה וספר הזמנות, לא הוציא מעולם קבלה על תקבולים ואף לא ניהל רישום המחאות שקיבל ושהוציא. להלן פסק דין בנושא אי ניהול ספרים: פסק דין ערעור על החלטת המשיב לפסול את ספרי המערער לשלוש השנים 2003-2001, ועל שומות שהוציא למערער לארבע השנים 2003-2000. הרקע העובדתי 1. בשנים הרלבנטיות עסק המערער בתחום הבניה והיה רשום כעוסק מורשה במע"מ. בתום חקירה וביקורת שקיימו רשויות מע"מ בעניינו של המערער, החליט מנהל מע"מ לפסול את ספריו לשנים 2003-1999 ולהוציא לו שומת תשומות לתקופה זו. בשומת התשומות לא הכיר מנהל מע"מ בתשומות שקיזז המערער ממס העסקאות שלו בגין כ-130 חשבוניות מס שהוצאו לו לטענתו ע"י ארבעה קבלני משנה שלו. נקבע בשומה, כי כל אותן החשבוניות פיקטיביות, כי ארבעת "קבלני המשנה" מוציאי אותן החשבוניות לא סיפקו שרות כלשהו למערער, כי המערער לא שילם את סכומי החשבוניות למי מאותם הקבלנים הרשומים בהם, ועוד ועוד (להלן: קבלני המשנה וחשבוניות קבלני המשנה). המערער ערער לבית משפט זה על החלטת מנהל מע"מ (ע"ש 1562/04). לאחר שמיעת הראיות (רובן ככולן הוגשו בהסכמה) וטיעוני הצדדים - ניתן ביום 10.9.06 פסק דינו של בית המשפט (כב' השופט א' ואגו) הדוחה את הערעור על כל חלקיו ומרכיביו. בניתוח מפורט של העובדות והראיות נקבע בפסק הדין, בין השאר, כי "חשבוניות קבלני המשנה" כולן היו אמנם פיקטיביות, וכי איש מארבעת "קבלני המשנה" מוציאי החשבוניות לא סיפק שירות כלשהו למערער. עוד נקבע, כי הדברים היו בידיעתו המלאה של המערער וכי אין יסוד לטענתו כי "הולך שולל" ע"י מי ממוציאי החשבוניות. המערער ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 8945/06), הערעור טרם נדון והוא תלוי ועומד. 2. ממצאי הביקורת והחקירה הועברו למשיב - פקיד השומה בבאר שבע - ובעקבות כך החל גם הוא בביקורת המערער ביחס לשנות המס 2003-2000. בדוחותיו למס הכנסה - כל אותן השנים - דיווח המערער על מלוא סכומי "חשבוניות קבלני המשנה" כהוצאות שהוציא בייצור הכנסתו. משנדרש להתייצב בפני מפקחי המשיב, להציג את ספריו ולהבהיר את התמיהות שנתעוררו, סירבו המשיב ומנהל החשבונות שלו להתייצב ונמנעו מהצגת הספרים. לטענתם, המדובר בנושא התלוי ועומד (אותה שעה) בהליכי הערעור שהגיש על שומות התשומות. עוד נטען ע"י המערער, כי ספרי ותיעוד החשבונות נגנבו ממנו, ועל כן אין ביכולתו להציג ספרים או תיעוד כנדרש. המערער לא הופיע איפוא כלל בפני המשיב, לא מסר לידו מסמכים או נתונים מהנהלת החשבונות שלו, וכמובן שלא מסר גירסה או נתונים אחרים כלשהם לגבי הוצאות נטענות לקבלני משנה כל אותן השנים. נוכח כל זאת, נוכח הממצאים הרבים שנתבררו בחקירות מע"מ ובהעדר טענה או תיעוד כלשהם מצד המערער לעניין הוצאות נטענות שהוציא לצורך ייצור הכנסתו אותן השנים, החליט המשיב לפסול את ספריו (לשנים 2003-2001) ולהוציא השומות, נשוא ערעור זה. בשומות אלה ביטל המשיב את מלוא סכום ההוצאות שניכה המערער מהכנסותיו בגין "חשבוניות קבלני המשנה" (הפיקטיביות). השגותיו של המערער על החלטות הפסילה ועל השומות נדחו, ומכאן ערעור זה שבפני. 3. ואלה עיקרי טענותיו של המערער: א. בהחלטות לפסילת הספרים ולהוצאת השומות הסתמך המשיב על חקירה שלא נתבצעה על ידו אלא על ידי מנהל מע"מ. לאור זאת, המדובר בהחלטה ובשומות הפסולות מעיקרן, שכן בעל הסמכות (המשיב) החליט עליהם מבלי שממצאיו נתמכו בבדיקות שנערכו על ידו או בממצאים שנקבעו על ידו. ב. המערער אמנם לא הציג בפני המשיב את ספרי הנהלת החשבונות ומסמכי התיעוד הנלווים להם. ברם, הדבר נגרם לטענתו כתוצאה מכך שאלה כולם נגנבו ממכוניתו. על כן, במצב זה של העדר ספרים, אין מקום ל"פסילתם" על התוצאות המתבקשות מכך. ג. מכל מקום, גם אם היה מקום שלא להכיר בהוצאות נשוא חשבוניות קבלני המשנה, לא היה רשאי המשיב להוציא את השומות שהוצאו על ידו ובהן פסילה מוחלטת של הוצאות המערער בייצור הכנסתו. הכנסת המערער הינה מעבודות קבלנות, מטבע הדברים לא תיתכנה הכנסות שכאלה בלא ההוצאות הנדרשות לכך. לאור זאת - כך הטענה - חייב היה המשיב להוציא שומה לפי מיטב שפיטתו, ולקבוע בהתאם לה מה היה שיעור ההוצאות, על פי מיטב השפיטה, שהמערער הוציא בכל אחת משנות המס לקבלני המשנה. והראיה, בשומת שנת 2000 הכיר המשיב לעניין זה בסכום של 500,000 ש"ח כסכום הוצאות על פי מיטב השפיטה. לא יתכן כי בשלוש שנות השומה הנוספות תיקבע מחד גיסא מלוא ההכנסה אך לא תוכר, מאידך גיסא, כל הוצאה שהיא. 4. טענה נוספת למערער הינה, כי פסק דינו של כב' השופט ואגו (בע"ש 1562/04) איננו מהווה השתק פלוגתא, או מעשה בית דין, לעניין המחלוקות נשוא ערעור זה. ראשית, פסק הדין איננו חלוט, שכן הערעור עליו בבית המשפט העליון טרם נשמע. שנית, הצדדים לאותו ההליך אינם הצדדים שבהליך זה. שם הרשות הינה מנהל מע"מ, וכאן פקיד השומה. שלישית, קיים הבדל בתכלית ובמאטריות של הבירורים הנדרשים לעניין שומת תשומות וספרי הנהלת חשבונות לצורך מע"מ לבין אלה הנדרשים לעניין שומות לפי פקודת מס הכנסה. 5. לטענת ב"כ המשיב, אין מקום ויסוד לאף אחת מטענות המערער. בפני המשיב עמד מלוא חומר החקירה שנאסף וגובש במע"מ על כל הראיות המנהליות והראיות הנוספות שבו. בחומר זה היה די והותר לחייב ההחלטה בדבר פסילת הספרים והוצאת השומות. המערער, לא זו בלבד שלא העלה בפני המשיב השגות כלשהן על מלוא החומר והממצאים הנ"ל, אלא שסירב כמפורט לעיל להתייצב בפניו או ליתן הסבר כלשהו, אם ישירות ואם ע"י נציגו. בפתח הליכי הערעור דנן הסכימו הצדדים, בהסדר דיוני, כי יוגשו לבית המשפט מלוא הראיות שהובאו בפני בית המשפט שדן בהליכי ע"ש 1562/04 - תצהירי העדויות הראשיות על כל נספחיהן ופרוטוקול חקירתו הנגדית של המערער. הסכמה זו לא סויגה ע"י ב"כ המערער בסייג כלשהו. גם בהליכי ע"ש 1562/04 לא העלו המערער או בא כוחו התנגדות לקבילות תצהירי העדות הראשית מטעם המשיב, על כל צרופותיהם. חומר הראיות האמור, בצירוף התצהירים שהוגשו בהליכי ערעור זה וחקירות המצהירים, מאשרים לטענת ב"כ המשיב את צדקת ההחלטה והשומות נשוא הערעור. משנמצא למשיב כי ספריו של המערער אינם קבילים, וכי כל חשבוניות קבלני המשנה הן פיקטיביות, התוצאה המתבקשת הינה בהוצאת השומות שאינן מכירות בכל אותן ההוצאות. אשר לטענת המערער, כי על אף זאת היה על המשיב לקבוע את שיעור ההוצאות על פי מיטב שפיטתו - משיב ב"כ המשיב כי המערער דנן אינו יכול להשמע בטענה זו. הוא לא הציג בפני המשיב נתונים, מסמכים או תיעוד כלשהו להוצאות הנטענות או לשיעורן. הוא גם לא טרח כלל להופיע בפני המשיב או להביא בפניו גירסה, טענה או הסבר כלשהו לעניין זה. לאור זאת - טוען המשיב - אין יסוד לטענת המערער האמורה. 6. סקרתי בתמצית את עיקרי טענות הצדדים. על אלה מוסיפים הם טענות המסתעפות מאותם העיקרים, ואתייחס לדברים במהלך פסק הדין. הראיות בערעור זה ומסגרתם 7. הצדדים הגישו עדויותיהם הראשיות בתצהירים. מטעם המערער הוגש תצהירו שלו. מטעם המשיב הוגש תצהירה של מפקחת השומה, גב' ליאנה לוי. שניהם נחקרו נגדית על תצהיריהם. במהלך ישיבת ההוכחות הוגשו בהסכמה "כל התצהירים והראיות שהוגשו ע"י הצדדים בע"ש 1562/04 כמוצג מוסכם בתיק זה" (עמ' 8 לפרו'). כמו כן, הוגש בהסכמה פרוטוקול החקירות הנגדיות באותו ההליך, לרבות פרוטוקול חקירתו של המערער. תצהירי העדות הראשית שהוגשו בע"ש 1562/04 כללו את תצהירי המערער ומנהל החשבונות שלו ס' בוקריס מטעם המערער, ואת תצהיריהם של ה"ה דוד מינא וסובר נקש מטעם מנהל מע"מ. המערער בחקירתו הנגדית שב ואישר את נכונות התצהיר שמסר בערעור הנוסף (ע"ש 1562/04) ובא כוחו הסכים כאמור להגשת פרוטוקול חקירתו הנגדית באותו ההליך. בחקירתו הנגדית בהליך זה, אישר המערער כי אכן לא התייצב לדיונים אליהם הוזמן ע"י המשיב, וכי "אינו יודע" אם מנהל החשבונות שלו, מר בוכריס, נכח בפגישות שכאלה או הוזמן אליהן. עם זאת, הוא מעיד כי אכן דיבר עם בוכריס "בקשר למשפט הזה של מס הכנסה", אולם לדבריו "הוא אמר לי שאין מה לדבר איתם". לדברי המערער, הוא לא ביקש את בוכריס לתת תצהיר עדות ראשית מטעמו בערעור זה, כי "לא ביקשו ממני, אז למה שאני אבקש, אני לא מבין, אני צריך לבקש ממנו"? הוא שב ומאשר כי אמנם לא המציא למשיב בהליכי השומה נתון או ספר כלשהם מספרי הנהלת החשבונות שלו, והסיבה לכך היא "כי נגנב לי הרכב ב-2003 ובו כל הקלסרים ... מדובר באותה מכונית אודי שעליה העדתי בפני כב' השופט ואגו (בע"ש 1562/04 - י"א) באותה הגניבה, ובאותם הקלסרים". עוד מאשר המערער, כי לא המציא למשיב "אף אחת מכל החשבוניות של קבלני המשנה שבקשר אליהם התנהל המשפט בפני השופט ואגו והמשפט היום". 8. המצהירה מטעם המשיב, מפקחת השומה ליאנה לוי, השיבה בחקירתה הנגדית כי לאחר קבלת ובחינת חומרי החקירה של מע"מ נשלחו על ידה הזמנות למערער ולמייצגו (מר בוכריס) לצורכי המשך הבירור. השניים סירבו להופיע וגם לא הציגו בפני חוקרי המשיב תיעוד כלשהו של הנהלת חשבונות. לאור ממצאי החקירות במע"מ ובהעדר תגובה כלשהי מהמערער, הוחלט על פסילת הספרים. בשלב הוצאת השומות הבחינה העדה בין השומה לשנת 2000 לשלוש השומות לשנים 2003-2001. אשר לשנת 2000, על אף שלא הוצגו ספרי או מסמכי הנהלת חשבונות: "הכרנו בניכוי (סכום של) 500,000 ש"ח כהוצאה ביחס לאותה שנה ... לשאלה כיצד חישבתי את סכום ההוצאה של 500,000 ש"ח לשנת 2000, ישבתי עם נציג המחלקה הכלכלית בפקיד שומה באר שבע ובדקנו ככל האפשר. נעזרנו בקוי ההנחיה וזה הסכום אליו הגענו". אשר לשומות 2003-2001, הבהירה הגב' לוי כי: "רצינו ללכת בדרך זו גם ביחס לשומות 2003-2001, אולם היועץ המשפטי שלנו מנע זאת, בהסבר שהדבר יפגע בהליכי הערעור של מע"מ. לשאלת בית המשפט, (אני) מסכימה שהיה מקום, מקצועית, לבצע הכרה בסכום הוצאות זהה גם לשנים 2003-2001. הרעיון מלכתחילה היה להכיר בהוצאות שנתיות של 500,000 ש"ח היה שלי. כאמור, כפי שאמרתי קודם, היועץ המשפטי, משיקוליו, מנע זאת. אציין, כי השיקול המקצועי שלי היה גם על דעת הממונים עלי מקצועית". דיון 9. נפתח בערעור על החלטת המשיב לפסול את ספרי המערער. מחומר הראיות שהובא בפני המשיב התבקשה המסקנה הבלתי נמנעת, כי ספרי החשבונות של המערער נוהלו שלא על פי ההוראות, תוך סטיות מהותיות ביותר מהן. בהודעותיו בחקירות מע"מ אישר והודה המערער כי לא ניהל כלל יומן עבודה, לא ערך חשבונות עבודה, לא ניהל ספר קופה וספר הזמנות, לא הוציא מעולם קבלה על תקבולים ואף לא ניהל רישום המחאות שקיבל ושהוציא (ראה, למשל, פרוטוקול חקירתו מיום 28.12.03, נספח ט' לתצהיר סובר נקש בע"ש 1562/04, וכך סעיף 4 לתצהיר ד' מינא בהליך הנ"ל). המדובר במספר רב של סטיות מהותיות ביותר מהוראות ניהול הספרים, אשר די היה גם באחת מהן להביא לפסילתם. על אחת כמה וכמה - בהצטברותן יחדיו. מסקנה זו מייתרת למעשה את הדיון בבחינת טענתו של ב"כ המערער לגבי המשמעות האמורה להיוודע לטענת המערער כי ספרי הנהלת החשבונות נגנבו ממכוניתו בשנת 2003. לאמור, גם אם היינו מקבלים טענת הגניבה - ורחוקים אנו מלקבל זאת - הרי שהמערער במו פיו מודה כי ספרי הנהלת החשבונות (שלטענתו נגנבו) נוהלו מלכתחילה בסטיות מהותיות רבות ומצטברות. למעלה מן הצורך אוסיף, כי טענת המערער לעניין גניבת הספרים תמוהה ונסתרת על פניה, נוכח דבריו שלו בהודעתו האמורה מיום 28.12.03 כי נהג בתום כל שנת מס להשליך את הספרים לפח (שם, עמ' 5 ש' 25-24). וכדבריו: "את הפנקסים האלו לא שמרתי. בסוף השנה, של כל שנה, זרקתי אותם לפח. לא ידעתי שצריך לשמור את היומנים האלה". ובהודעתו מיום 2.2.04 (נספח י' לתצהיר נקש): "פנקס הזמנות מעולם לא ניהלתי. יומן עבודה ניהלתי. כשמסתיים היומן, אני זרקתי אותו ומביא יומן חדש...". די באמור להוביל למסקנה כי החלטת המשיב על פסילת ספרי המערער היתה מתבקשת ובלתי נמנעת, ודין הערעור על כך להידחות. 10. נעבור איפוא לשומות נשוא הערעור. השאלה הראשונה הינה: האם הונחה בפני המשיב התשתית הראייתית הנדרשת לביטול ההוצאות הנטענות ביחס לחשבוניות קבלני המשנה. טענתו של המערער לעניין זה הינה, כי גם אם נצא מהנחה שחקירת מע"מ מובילה למסקנה שהמדובר בחשבוניות שכולן פיקטיביות, לא רשאי היה המשיב דנן (פקיד השומה) להסתמך על אותן החקירות, אלא דין היה שיערוך בעניין זה חקירות ובדיקות משל עצמו. טענה זו מופרכת בנסיבות העניין דנן על פניה. משנתקבלו אצל המשיב ממצאי וחומרי החקירה שערך מנהל מע"מ, הוא אכן הזמין את המערער להתייצב בפניו וליתן הסבריו. המערער סרב להופיע בפני המשיב, וכך עשה גם מייצגו. בנסיבות אלה, לא תישמע טענת המערער כי לא ניתנה לו ההזדמנות או האפשרות להגיב או לנסות ליתן הסברים לשפע הממצאים והראיות שעלו בחקירה, מהן התבקשה המסקנה הבלתי נמנעת כי כל חשבוניות קבלני המשנה היו פיקטיביות. המדובר בעשרות חשבוניות מס שהוצאו כביכול ע"י ארבעה "קבלני משנה". בחקירותיהם של כל אותם הארבעה, התברר כי איש מהם אינו מכיר את המערער ואיש מהם לא סיפק לו שירות כלשהו. שלושת האנשים שלדברי המערער (בהודעותיו בחקירה) ביצעו עבורו את העבודות, הכחישו הכרות או קשר כלשהו עמו (אג'מיל תאופיק, זעתרי ברכאת וואהיב אבו-הדואן). המערער לא הציג תיעוד כלשהו שאישר תשלום מהתשלומים ולא המציא אסמכתאות לעצם ביצועם. כך עשה בחקירות מע"מ. משנתבקש להתייצב למתן הסברים בפני המשיב דנן - פקיד השומה - הוא נמנע מלעשות זאת ומלהציג תיעוד כלשהו. בהינתן כל אלה - התבקשה מאליה מסקנת המשיב כי ההוצאות הנטענות ביחס ל"חשבוניות קבלני המשנה" לא רק שלא הוכחו, אלא שברמת הראיה המינהלית הנדרשת הן אף הופרכו פוזיטיבית. גם בהליכי הערעור דנן לא הובאה ראיה כלשהי לסתירת המסקנה האמורה, ולמעשה אף לא נעשה ניסיון לכך מצד המערער. 11. מוסיף וטוען בא כוחו המלומד של המערער, כי על אף זאת היה על המשיב לשום בעצמו - על פי מיטב שפיטתו - את ההוצאות שהוציא המערער כתשלומים ל"קבלני המשנה האמיתיים" שביצעו עבורו את העבודות באתרי הבניה. מסקנת פסק הדין בע"ש 1562/04 כי חשבוניות קבלני המשנה היו חשבוניות מס שלא הוצאו כדין בהיותן פיקטיביות, משמעה כי הפיקטיביות מתייחסת לזהותם של מקבלי התשלומים. על כן, לא רשאי היה המערער לקזז חשבוניות אלה כחשבוניות תשומות. ברם, הנחת המוצא אמורה להיות כי המערער, כקבלן עבודות בניה, אמנם העסיק קבלני משנה (יהיו אשר יהיו) ושילם להם את שכרם. תשלומים אלה מהווים הוצאות שהוצאו בייצור ההכנסה. גם אם ידחה פקיד השומה את התיעוד שהציג המערער לעניין זה, אין בכך כדי לשלול את העובדה שהוצאו הוצאות לקבלני משנה, ואת אלה היה עליו לשום על פי מיטב שפיטתו. תימוכין לטענתו זו של המערער מצא הוא בתשובות שניתנו בחקירתה הנגדית של מפקחת השומה כפי שצוטטו לעיל. 12. טענותיו אלה של עו"ד סילאגי אינן טענות בעלמא, ודורשות הן בחינה לגופן. על נישום המבקש לנכות מהכנסותיו הוצאות שהוציא במהלך ייצורן, מוטל נטל הראיה כי הוציא את ההוצאות, כי הן הוצאו לצורך ייצור הכנסתו וכי שיעורן הינו כנטען על ידו. המערער דנן נכשל בכל אלה כישלון מוחלט, הן בניהול ספריו והן בהליכי הוצאת השומות וההשגה. אכן, גם בהינתן כשלון שכזה פתוחה היתה בפניו הדרך לנסות ולהביא ראיות ותיעוד - באותם הליכי שומה - להוכחת שיעור ההוצאה האמיתי לצורך קביעת השומה על פי מיטב השפיטה. המערער לא ניסה כלל ללכת בדרך זו. אדרבא, הוא נמנע מלהופיע בפני פקיד השומה או מלהביא בפניו ראיה או תיעוד או נתון כלשהם. גם בהליך הערעור שבפני לא נעשה ניסיון שכזה מצידו ולא הונחה תשתית מינימלית לנסות ולהוכיח היקפן של ההוצאות, שיעורן, מועדיהן או כל דבר אחר הקשור בהן. נזכיר, כי המדובר בנישום שספריו נפסלו לאחר שנמצא כי "נוהלו" על ידו בסטיה מהותית, כמעט טוטאלית, מהוראות ניהול הספרים. על מקרה, קיצוני פחות בנסיבותיו, נאמר: "אין לנישום לקבול אלא על עצמו, אם השומה שתיקבע לפי מיטב שפיטת פקיד שומה תהיה גבוהה מעבר למצופה, אם בעיקרה תהיה מושתתת על אומדנים, השערות ורסיסי מידע שיגיעו לידיעתו. שהרי הנישום, הוא עצמו, במחדליו, גרם לכך שלא יהיו בידי פקיד השומה המוסמך והמנוסה כלים טובים יותר ואמצעים בטוחים לביסוס השומה" (השופט ד' לוין, ע"א 734/89 פיקנטי תעשיות מזון בע"מ נ' פה"ש גוש דן, פ"ד מו(5) 309, 322). בעניין דנן לא הניח המערער תשתית נתונים שאיפשרה לפקיד השומה לקבוע מכוחה את שיעור ההוצאה. בנסיבות אלה, על פקיד השומה לנסות ולקבוע השומה על פי מיטב שפיטתו על דרך ההשערה והאומדנה. ואמנם מפקחת השומה, הגב' ליאנה לוי, העידה כאמור בחקירתה הנגדית כי בבדיקה המקצועית שערכה עם גורמי המקצוע ביחידתה סברה כי יש לאמוד את שיעור הוצאותיו של המערער לשנת המס 2000 בסכום של 500,000 ש"ח, וכך נקבע בשומת אותה השנה. זו היתה דעתה, ודעת חבריה, גם לעניין השנים 2003-2001, אולם הם נמנעו מקביעה זו נוכח עמדת "היועץ המשפטי שלנו בהסבר שהדבר יפגע בהליכי הערעור של מע"מ". ברם, שיקול זה איננו ממין העניין, שכן: "הסמכות הנתונה לו (לפקיד השומה - י"א) להפעיל את שיקול דעתו לא נועדה להעניש את הנישום שנכשל, אלא לקדם קביעת מס אמת, ולכן יש לחתור גם במקרה כזה" (ע"א 734/89 הנ"ל, עמ' 326). הימנעות פקיד השומה מקביעת השומה על פי מיטב השפיטה - ולו על דרך האומדן וההשערה בלבד - בשל הליכי מס אחרים התלויים בין הנישום לבין מנהל מע"מ, איננה ראויה. גם בנסיבות שכאלה, מתחייבת קביעת השומה על פי מיטב השפיטה. כך עשה המשיב בשומת שנת 2000, וכך אמור היה לעשות גם ביחס לשלוש השנים הנוספות. המפקחת ליאנה לוי העידה כאמור, כי השיקול המקצועי מכוחו נקבע שיעור ההוצאה (בשנת 2000) ל-500,000 ש"ח, תקף גם לשלוש השנים הנוספות. המערער לא הביא כאמור נתונים שיהיה בהם לשנות ממסקנה זו ביחס לאף אחת משנות המס הנוספות. המדובר בנתון של אומדן והשערה שקבעו הממונים על כך, ואין בפני נתונים לסתור או לשלול. בהינתן כל אלה, מקבל אני את טענת ב"כ המערער, כי יש לשנות את שומות המס לשלוש השנים 2003-2001 על דרך התרת ניכוי הוצאה, בכל אחת מהן, בסכום של 500,000 ש"ח, וזאת תוך עריכת התיאומים והשיערוכים הנדרשים לכך. סיכום 13. לאור האמור והמפורט לעיל - אני מחליט כדלהלן: א. הערעור לענין פסילת ספרי המערער - נדחה. ב. הערעור לעניין שומת שנת 2000 - נדחה. ג. הערעור לעניין שומות השנים 2003-2001 מתקבל, באופן בו כל אחת משלוש השומות תתוקן כמפורט בסיפא לסעיף 12 לעיל. לאור תוצאת הדברים - אין צו להוצאות.מיסיםניהול ספרים / פסילת ספרים