להלן פסק דין בנושא תביעה על צביעת דירה: אלו הן תביעה ותביעה שכנגד בגין התקשרות לביצוע עבודות צבע. טענות התובע לטענת התובע (להלן: "התובע" ו/או "הנתבע שכנגד"), בסמוך לחודש נובמבר 2009 שכר הנתבע את שירותיו, כבעל עסק עצמאי לתכנון וביצוע עבודות גמר, לביצוע עבודות צבע בדירתו. לדבריו, ביום 18/11/08 אישר הנתבע את הצעת המחיר, אשר במסגרתה סוכם, כי עלות העבודה הינה 9,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "התמורה"), כל החומר הדרוש לביצוע העבודה יסופק על ידי הנתבע וכן כי הזמן המשוער לביצועה הינו 15 ימים. עוד סוכם, כי כל עבודה נוספת תתומחר בטרם ביצועה. לטענתו, במהלך ביצוע העבודה ביקש ממנו הנתבע לבצע עבודה נוספת של טיח מעל הפנלים בשתי הקומות העליונות וסוכם, כי התמורה לכך תהא 1,500 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "העבודה הנוספת") וצירף מסמך המאשר זאת (ראה נספח ב' לכתב התביעה). באותו המסמך נרשם, כי יתרת חובו של הנתבע, נכון למועד הוצאתו (29/01/09), הינה 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת התובע, החל עבודתו ביום 23/11/08 ונדרש להפסיקה מספר רב של פעמים בהתאם לדרישת התובע, על מנת לאפשר לבעלי מקצוע אחרים לבצע עבודתם. בשל כך, סיים עבודתו ביום 12/02/09. כמו כן, חלק מבעלי המקצוע גרמו נזק לעבודתו ונאלץ הוא לבצע חלק מהעבודה פעמיים. התנהלותו כאמור של הנתבע גרמה לעיכוב בעבודתו, טרטור, הוצאות מיותרות שכללו נסיעות נוספות ותשלום לעוזרו. לטענתו, לאחר שסיים עבודתו סוכם, כי יגיע לבית הנתבע כדי לבצע תיקונים נקודתיים וקלים ובלבד שבאותו מועד יאשר לו את יתרת החוב בסך 4,127.50 ₪. לדבריו, ביום בו הגיע לבצע את התיקונים, "חשכו עיניו", בעלי המקצוע האחרים ובפרט אנשי המיזוג קלקלו את עבודתו וגרמו לנזק בקירות לאחר שביצעו עבודות חציבה לשם התקנת המזגנים. כמו כן, בעיית חדירת המים מהתקרה, נותרה קיימת וזאת חרף הצהרת הנתבע כי פעל לתיקונה, דבר אשר גרם לסימני רטיבות על הקירות והתקרות. לפיכך, מאחר והסכום אשר סוכם לתשלום הינו 12,127.50 כולל מע"מ ושולם סך של 8,000 ₪, ביקש לחייב את הנתבע בסך של 4,127.50 ₪ כולל מע"מ. טענות הנתבע מנגד טען הנתבע (להלן: "הנתבע" או "התובע שכנגד"), כי הצעת המחיר אשר צורפה לכתב התביעה איננה הצעת המחיר המאושרת מאחר ועל גבי ההצעה אשר אושרה על ידו, מופיעה חתימת הצדדים וכן ישנה תרשומת בכתב יד (ראה נספח א' לכתב התביעה שכנגד). לדבריו, אכן סוכם כי עלות ביצוע העבודה תהא 9,000 ₪ בתוספת מע"מ. לטענתו, חלק מהחומר אשר סופק על ידי התובע היה באיכות ירודה. כמו כן, לא עמד הוא בלוחות זמנים מאחר והיו לו התחייבויות אחרות באתר גניגר ובאתרים אחרים. עוד טען הנתבע, כי התובע זלזל בעבודה ועבד בחוסר מקצועיות. בעלי המקצוע האחרים לא היו בקרבתו, לא הפריעו לו בעבודתו ולא קלקלו דבר. קדיחת החורים לצנרת המזגן תוקנה בשלמות על ידו וכך גם חדירת המים המקומית, עובדה אשר לא הפריעה למהלך עבודתו של התובע. לדבריו, בשל הנזקים והפגמים שבוצעו על ידי התובע, נאלץ הוא להזמין שמאי, מהנדס בניין אשר יעריך נזקיו. השמאי פירט את הליקויים החמורים כתוצאה מעבודתו הרשלנית של התובע לרבות, קירות לא משויפים ולא חלקים, גמר בפינות לקוי, מפגשים בין תקרות ופינות לקוי, לא בוצעו 3 שכבות צבע, לא בוצעו 3 שכבות שפכטל, לא בוצעה החלקה בשפכטל וכן ישנם כתמים ונזילות צבע עבות. כמו כן, משקופי המתכת נצבעו ללא שפשוף וחלקם לא נצבע כלל. לטענתו, התובע לא היה מוכן להשלים את העבודה לפני שישולם לו מראש הסכום הנקוב והוא נאלץ לבצע עבודת צבע מחודשת ולתקן את הפגמים. במסגרת תביעתו שכנגד, ביקש הנתבע לחייב את התובע בסך של 11,694 ₪. דיון אקדים ואומר, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי התמורה המוסכמת עבור ביצוע עבודת הצבע הינה 9,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ושולם על חשבון סך של 8,000 ₪. כמו כן, אין מחלוקת כי תיקון הליקויים לא בוצע על ידי התובע. לטענת התובע, בנוסף לסכום הראשוני עליו הוסכם כאמור, ביצע עבודה נוספת של טיח מעל הפנלים, אשר עלותה תומחרה בנפרד בסך של 1,500 ₪. התובע צירף מסמך המאשר תוספת זו בחתימתו של הנתבע. הנתבע מנגד, לא התייחס לתוספת זו במסגרת כתבי טענותיו. במסגרת עדותו בפניי, טען הנתבע, כי נותר לו לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון שורה 27). חרף זאת, במסגרת תביעתו שכנגד ובמכתב הדרישה שהוציא לתובע סתר עצמו וטען, כי לאחר ששילם לתובע סך של 8,000 ₪, מסכים הוא לשלם לו את היתרה בסך של 1,500 ₪ לאחר שיסיים עבודתו (ראה ס' 7 ונספח ב' לכתב התביעה שכנגד). מכך הנני מסיק, כי התמורה המוסכמת הינה כפי שטען התובע קרי, סך של 12,127 כולל מע"מ. באשר להסכם ההתקשרות בין הצדדים, מקבל אני את הצעת המחיר המאושרת אשר צירף הנתבע לכתב תביעתו שכנגד, בתוספת התרשומת בכתב יד ובחתימת שני הצדדים ורואה בהצעה זו הסכם התקשרות בין הצדדים (להלן: "ההסכם"). תמיכה למסקנתי כאמור מצאתי בעדותו של התובע בפניי, עת סתר עצמו וטען תחילה, כי הנתבע חתם על גבי הצעת המחיר ולאחר מכן טען "...אני מתקן, הוא לא חתם על המסמך הזה, אני חתמתי על המסמך..." (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-14). כמו כן, הנתבע לא התכחש להסכם זה ולא הכחיש את התוספת שנרשמה בכתב יד. לטענת הנתבע, התובע ביצע עבודתו בזלזול ובחוסר מקצועיות וצירף דו"ח שמאי המפרט את הליקויים בעבודתו. מדו"ח השמאי עולה, כי התובע לא עמד בהסכם ביניהם ונמצאו ליקויים רבים בעבודתו. בהתאם לחוות הדעת, יש צורך בביצוע שכבה נוספת או יותר של שפכטל וצבע לצורך קבלת מראה חלק ואחיד, יש צורך בשיוף פריטי המתכת וצביעתן מחדש, יש לבצע גמר יפה וישר במפגשים בין קירות ותקרות. כמו כן, מעיון בדיסק התמונות אשר צורף על ידי הנתבע עולה, כי אכן ישנם ליקויים כפי שנרשם בחוות הדעת (קירות לא מוחלקים, גמר פינות לקוי וכו') ואין המדובר "רק בתיקונים נקודתיים וקלים ביותר" כפי שטען התובע. לפיכך, טענתו לפיה "אני סיכמתי שאני מתקן איפה שיש תביעות (השגיאה במקור - ג.א.) אצבעות ולכלוך" (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 6), אין לה כל אחיזה במציאות, מאחר וללא כל קשר להתקנת המזגנים ולרטיבות הנטענת, היו ליקויים נוספים ואחרים ולא רק טביעות אצבע ולכלוך. זאת ועוד, טען התובע בעדותו, כי "סוכם דף ריג'קטים שמחייב אותי לבצע תיקון באזורים המוסכמים, תיקונים קלים, ללא קשר לרטיבות" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון שורות 1-2). לאחר מכן סתר טענתו כאמור וטען כי "אין דף ריג'קטים, זו הייתה טיוטה, זה דף שרשמתי עם הלקוח והוא לא פה" (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 7). בשל כך, משאין דף ליקויים ומשיש חוות דעת שמאי ותמונות המתעדות עבודתו ניתן להסיק, כי אין המדובר בליקויים קלים בעבודת התובע, כי אם ביותר מכך. בהתאם לחוות דעת השמאי, עלות תיקון הליקויים הינה 23,822 ₪ כולל מע"מ. בכתב התביעה שכנגד ביקש הנתבע לחייב את התובע בסך של 11,694 ₪. חרף זאת, במסגרת עדותו בפניי טען תחילה הנתבע, כי "לאחר ששילמתי לו 8,000 ₪ הוא לא עשה חצי בית אפילו" (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 3) ובסתירה לטענה זו, במשפט אחרון ומסכם עדותו, טען "לא שילמתי יותר ממה שהוא עשה" (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 7). מהאמור לעיל עולה, כי לתובע לא מגיעה יתרה לתשלום לאור הליקויים בעבודתו בהתאם לדו"ח השמאי אשר צורף ולאור התרשמותי מהתמונות אשר צורפו ואף לנתבע לא מגיע הסכום אותו הוא דורש במסגרת תביעתו שכנגד הן בשל עדותו בפניי כי לא שילם לתובע יותר ממה שביצע, קרי שילם לו את המגיע לו והן בשל כך שלא הציג כל אסמכתא באשר לתשלום אותו שילם עבור תיקון הליקויים. ויוער, כי באשר לטענת הנתבע כי התובע לא עמד בלוחות זמנים אציין, כי אומנם נרשם בהסכם כי הזמן המשוער לביצוע העבודה הינו 15 ימים, אך בסתירה לאמור בו טען הנתבע במסגרת תביעתו שכנגד, כי התובע "לא עמד במועד סיום העבודה דהיינו סוף מרץ 08". כמו כן, לעניין טענת הנתבע באשר לאיכות החומר שסופק על ידי התובע אציין, כי ההסכם בין הצדדים קבע מפורשות, כי המחיר אינו כולל חומר ועל כן תמוהה טענתו כאמור. סוף דבר, לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה אף צד אינו חייב למשנהו, התביעה והתביעה שכנגד נדחות. כל צד יישא בהוצאותיו. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום. צביעהמקרקעין