האם בית המשפט חייב לכבד את כל עסקת טיעון במשפט הפלילי ? הסדר-טיעון שמושג בין צדדים בבית-משפט, על-פי הפסיקה העדכנית של בית-משפט עליון, אינו בגדר הכרח בל יגונה, אלא הוא בגדר הסדר פרקטי, שמושג בין הצדדים על רקע של טעמים מגוּונים, שמצדיקים, בנסיבות מסויימות, קבלת הסדר-טיעון שכזה, בין משום קושי ראָייתי כזה או אחר שניצב בפני המאשימה; בין משום הרצון לחסוך למתלונן את אותה עגמת נפש ומבוכה שעה שהוא נדרש לחזור על מעשים קשים שבוצעו בו על-ידי נאשם או נאשמים; ובין משום רצון לחסוך בזמן שיפוטי עקב העומס הבלתי-נסבל שמוטל על בתי-המשפט; או מכּל טעם אחר שלעיתים הוא נעלם מעיני בית-המשפט הואיל וזה אינו מצוי בחומר הראיות שבידי באי-כוח הצדדים. אין מדובר רק בצורך מעשי, אלא במוסד אשר יש אינטרס ציבורי בקיומו, ויש לו הצדקה רעיונית כחלק מהשיטה האדוורסרית תוך ייחוס משקל לנכונותו של נאשם לשאת באחריות למעשיו ולצורך להעריך משקלה של נטילת אחריות מצידו לענין הקלה בעונש. הסדרי טיעון אינם בהכרח מחלישים את יסוד ההרתעה והענישה, אלא הם עשויים לתרום להרתעה אפקטיבית בכך שמביאים הם להרשעתם של נאשמים רבים יותר. בית-המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות, ובית-המשפט יניח ככלל כי התביעה, כמופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב משיקולים ענייניים. על בית-המשפט לאשר הסדר-טיעון. זהו הכלל שנקבע בפסיקה; אלא אם נוכח הוא לדעת שהשיקולים שהִנחו את התביעה בעריכת ההסדר אינם שיקולים ראויים, או כאשר הסדר-הטיעון חורג במידה בלתי-ראויה מהאינטרס הציבורי, ופוגע באינטרס זה באופן שאינו מצדיק את אישור הסדר-הטיעון. כאשר היחס בין ההקלה שניתנה לנאשם בגדרוֹ של הסדר-הטיעון לבין האינטרס הציבורי הינו יחס בלתי-הולם - בית-המשפט יִטה שלא לכבד את הסדר-הטיעון. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)