חיפוש משטרתי בבית

סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מונה את הזכות לפרטיות כזכות יסוד: "(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. (ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו. (ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו...". סעיף 8 לחוק היסוד קובע כי הפגיעה בזכות יסוד תהא רק בחוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש. החיפוש בביתו של נאשם נערך על פי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט - 1969. הפקודה קודמת לחוק היסוד, אך אין ספק שיש לפרש את הסמכויות על פיו ברוח חוק היסוד. סעיף 24 לפקודה מגדיר סמכותו של עורך החיפוש על פי צו שיפוטי שניתן מכח סעיף 23 לפקודה "לתפוס כל חפץ הנחזה כמתואר בצו" [סעיף קטן (א)(1)]. סעיף קטן (ב) מוסיף ואומר כי רשאי עורך החיפוש לתפוס גם חפץ שלא הוזכר בצו ובלבד שיש לגביו "יסוד סביר להניח שנעברה, או שמתכוונים לעבור, עבירה בו או לגביו". אין חולק שאל לו לעורך החיפוש לעצום עיניו כשהוא נתקל בחפץ שעל פניו מעורר חשד לעבירה, כגון אמל"ח, סמים, או כל פריט אחר שהחזקתו ללא היתר אסורה. אולם לא כך הוא לגבי פריטים שאין בהחזקתם כשלעצמה כדי להוות עבירה: עקרון הפגיעה המידתית שבסעיף 8 לחוק היסוד מחייב את המסקנה לפיה יש להישמר פן ההיתר שניתן בצו החיפוש להיכנס למבצרו של אדם בחיפוש אחר ראיות לעבירה ספציפית, ינוצל למסע דיג ולחיפוש אחר עבירה כלשהי, מן הגורן או מן היקב, שתאפשר החשדתו בה. צווי חיפוש, מעצם טיבם, ניתנים לגבי החשודים בעבירה ולא כנגד אדם סתם כך. אולם דמו של החשוד בעבירה אינו סמוק פחות מדמו של כל אדם מן היישוב, כאשר לא נמצאות ראיות לאותה עבירה בגינה ניתן צו החיפוש. להלן הכרעת דין בנושא חיפוש משטרתי בבית: ה כ ר ע ת ֿ ד י ן 1. אני מקבל את טענת הנאשם שאין עליו להשיב לאשמה ומזכה אותו מהמיוחס לו בכתב האישום, שייחס לו עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב. 2. העובדות פשוטות בתכלית: · ביום 1.6.2005 הגיעו שוטרים לביצוע חיפוש בבית הנאשם, על פי צו חיפוש מיום 2.5.2005 שעילתו "הפצת סם עפ"י מידע מודיעיני" (ת/4); · בחיפוש לא נמצאו סמים, אך תחת זאת נתפסו פריטים שונים החשודים כגנובים, כעולה מדו"ח החיפוש ת/5: במחסן הבית נמצאו המוצגים הבאים: * גיטרה חשמלית עם כיסוי שחור; * גיטרה בס; * שני תופי קונגוס עם כיסוי שחור של כלי זמר; * מגבר שחור. בחדר השינה נתפסה מצלמה דיגיטאלית עם כיסוי שחור. כל הפריטים, למעט המגבר משום מה, תועדו בלוח התצלומים ת/3. 3. הצדדים מסכימים שצריך להתקיים יסוד סביר לחשד כי המדובר ברכוש גנוב כדי שיידרש הנאשם ליתן הסבר להימצאות הרכוש ברשותו, אך הם חלוקים בשאלה אם אמנם מתקיים יסוד זה. 4. השאלות שבפני הן שתיים, שלכאורה אינן זהות זו לזו: האחת, האם בעת החיפוש היה יסוד סביר לחשד, שחייב את הנאשם ליתן הסבר ובהעדרו הצדיק נטילת הרכוש וחקירת הנאשם בחשד להחזקת הרכוש שלא כדין; השנייה, גם בהינתן שלא היה בסיס לחשד, האם עתה, בשלב אין להשיב לאשמה, יש בכלל הראיות שהובאו בפרשת התביעה כדי להעביר נטל הבאת הראיה אל שכמו של הנאשם, קרי חובה מספר 2 [ראו, לעניין נטלי הראיה וחובת ההוכחה, ע"פ 28/49 סעיד חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד 504 (1950), עמודים 518-536 (להלן: "פס"ד זרקא")]. כפי שיובהר להלן, הגעתי למסקנה לפיה לא היה בסיס לחשד שחייב הנאשם במתן הסבר, ועל כן גם לא היה מקום לנטילת הרכוש - ובנסיבות העניין גם לא עובר נטל הבאת הראיה אל שכם הנאשם בתום פרשת התביעה ועל כן יש לזכותו. חיפוש בביתו של אדם: כללי 5. סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד") מונה את הזכות לפרטיות כזכות יסוד: "(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. (ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו. (ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו...". סעיף 8 לחוק היסוד קובע כי הפגיעה בזכות יסוד תהא רק בחוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש. 6. החיפוש בביתו של הנאשם נערך על פי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפסד"פ"). הפסד"פ קודם לחוק היסוד, אך אין ספק שיש לפרש את הסמכויות על פיו ברוח חוק היסוד. סעיף 24 לפסד"פ מגדיר סמכותו של עורך החיפוש על פי צו שיפוטי שניתן מכח סעיף 23 לפסד"פ "לתפוס כל חפץ הנחזה כמתואר בצו" [סעיף קטן (א)(1)]. 7. סעיף קטן (ב) מוסיף ואומר כי רשאי עורך החיפוש לתפוס גם חפץ שלא הוזכר בצו ובלבד שיש לגביו "יסוד סביר להניח שנעברה, או שמתכוונים לעבור, עבירה בו או לגביו". אין חולק שאל לו לעורך החיפוש לעצום עיניו כשהוא נתקל בחפץ שעל פניו מעורר חשד לעבירה, כגון אמל"ח, סמים, או כל פריט אחר שהחזקתו ללא היתר אסורה. אולם לא כך הוא לגבי פריטים שאין בהחזקתם כשלעצמה כדי להוות עבירה: עקרון הפגיעה המידתית שבסעיף 8 לחוק היסוד מחייב את המסקנה לפיה יש להישמר פן ההיתר שניתן בצו החיפוש להיכנס למבצרו של אדם בחיפוש אחר ראיות לעבירה ספציפית, ינוצל למסע דיג ולחיפוש אחר עבירה כלשהי, מן הגורן או מן היקב, שתאפשר החשדתו בה. 8. צווי חיפוש, מעצם טיבם, ניתנים לגבי החשודים בעבירה ולא כנגד אדם סתם כך. אולם דמו של החשוד בעבירה אינו סמוק פחות מדמו של כל אדם מן היישוב, כאשר לא נמצאות ראיות לאותה עבירה בגינה ניתן צו החיפוש. הדברים נכונים שבעתיים לגבי עבירה שבתחתית סולם עבירות הרכוש, היא העבירה על פי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). החזקת נכס חשוד כגנוב 9. סעיף 413 לחוק העונשין הוא חריג בנוף הפלילי, בכך שכאשר מתעורר חשד סביר כי הנכס שבחזקת הנאשם גנוב, הוא יוצר הנחה משפטית, הניתנת לסתירה, מכוחה עובר נטל ההוכחה אל שכמו של הנאשם, להראות כי רכש החזקה בנכס כדין [ראו את פסק הדין המקיף של השופטת ביניש, ע"פ 987/02 מדינת ישראל נ' איסמעיל בן מחמוד זביידה, פ"ד נח(4) 880 (להלן: "פס"ד זביידה")]. 10. אולם, כדי להקים את החזקה המשפטית, צריך שיתקיים התנאי הבסיסי לפיו "מתעורר חשד סביר כי הנכס גנוב" (פס"ד זביידה, בעמוד 893). במונחי פס"ד זרקא, על התביעה להרים את נטל הבאת הראיה (חובה מספר 2), כדי שאותו נטל עצמו יעבור אל שכמי הנאשם, כשאז הנטל המוטל עליו אינו רק לעורר ספק סביר באשמתו, אלא לעמוד במאזן ההסתברויות. הזיקה בין חיפוש לבין החזקת נכס חשוד כגנוב 11. פס"ד זביידה מונה מדדים לאורם יבחן, במבחן אובייקטיבי, קיומו של החשד הסביר כי הנכס גנוב (עמוד 892 לפסק הדין). אולם, לגישתי, כאשר הסיטואציה היא של חדירה לפרטיותו של אדם מכח צו חיפוש, שלא נועד לחיפוש אחר רכוש חשוד כגנוב, אלא למטרה אחרת (בענייננו: חיפוש אחר סמים), התנאי הבסיסי של חשד סביר כי הנכס גנוב צריך להתקיים על פי המצב בפועל, לפני וללא קשר להסברו של המחזיק - וזאת כדי למנוע פגיעה שאינה מידתית בצנעת הפרט, אגב חדירה לביתו של אדם למטרה מוגדרת. גישה זו נתמכת, מכח היקש, מדברי בית המשפט בפס"ד זביידה: "...יהיו שיטענו כי העבירה של החזקת נכס חשוד אינה ראויה, באשר היא פוגעת מעבר לנדרש בחירות הפעולה ואינה תואמת את חזקת החפות. טענה כזו לא הועלתה בפנינו, ואיננו רואים להביע עמדה בשאלה זו. מכל מקום, העבירה הנדונה נחקקה טרם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפיכך אין בחוק היסוד האמור כדי לפגוע בתוקפה" (עמוד 893). יש באמור לעיל כדי לתמוך בקביעה כי יש לתחום את גבולות החיפוש באופן סביר בכלל וככל שהדבר נוגע לעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב בפרט. 12. לשון אחר: אין לצו חיפוש כח כדי להציב בפני אדם, סתם כך, את כל רכושו ולחוקרו לגבי טיב החזקתו בכל פריט ופריט. דרך זו עלולה ליצור עבריינים יש מאין. אך ורק לגבי רכוש שעל פי טיבו, כמותו, ערכו, נסיבות החזקתו וכד' קם יסוד סביר לחשד כי המדובר בנכס גנוב - קמה הסמכות לדרוש הסבר מאת מחזיקו [ראו, למשל, ע"פ 3870/91 יעקב בנימין ארוש נ' מדינת ישראל, פד"י מו(1) 77 (1991)]. אפרט: · טיבו: רכוש האסור בהחזקה, רכוש שלאדם מהישוב אין גישה אליו (רכוש צה"לי, לדוגמא), או כזה שאין מקומו הרגיל בביתו של אדם; · כמותו: פריטים רבים מאותו סוג או מסוג דומה, המלמדים על החזקה מסחרית ושאינה החזקה פרטית סבירה; · ערכו: ציוד בעל ערך רב ביותר, שערכו אינו מתיישב עם עיסוקו של האדם, הכנסתו או הפריטים האחרים שברשותו; · נסיבות החזקה: רכוש מוסתר, או בעל סימנים שזה מקרוב נגנב (למשל, היותו ארוז באריזה מקורית), או שהתנהגות הנאשם בעת החיפוש מלמדת על ניסיון להסתיר את עצם ההחזקה בו. מן הכלל אל הפרט 13. צו החיפוש ת/4 אינו מונה, בשוגג, את החפצים לתפיסה, אך אין חולק שהמדובר בסמים או הקשור להם וזאת לאור הטעם להעתרות לצו: מידע מודיעיני בדבר הפצת סם. 14. אף לא אחד מהפריטים העלה חשד, מעצם טיבו או נסיבות החזקתו, כי הושג בגניבה: · המצלמה הדיגיטאלית נמצאה בחדר השינה. מצלמה הינה פרט המצוי באופן רגיל בביתו של אדם ולא היה עליה כל סימן כי גנובה היא; · כלי הנגינה והמגבר: כמותם סבירה, הם לא נחזו כחדשים או ככאלו שזה מקרוב נגנבו, הם לא הוצפנו, אלא היו באחד מחדרי הבית, שהנאשם הוא שהגדירו כמחסן (ראו עדות השוטר עורך החיפוש, עמוד 12 לפרוטוקול) ואין כל ראיה בדבר ערכם בכלל והיותם בעלי ערך רב בפרט. 15. השוטר עצמו, כשנדרש לשאלה מה העלה את חשדו לגבי פריטים אלו, השיב, שמבחינתו כל פריט שערכו מאות שקלים חשוד כגנוב, ומקים לו הזכות לדרוש לגביו קבלה (עמוד 16 לפרוטוקול). כלומר, גם השוטר עצמו לא טען שדבר מה ספציפי בפריטים עצמם או בנסיבות החזקתם עורר חשד סביר שהמדובר בטובין גנובים, אלא, לגישתו, כך הוא, בהגדרה, לגבי כל פריט בעל ערך שאינו סמלי. קשה להשתחרר מהרושם שהחשד עלה בראש ובראשונה בשל זהותו של הנאשם כחשוד בעבירות (וראו דברי השוטר בשורות 29-30 לעמוד 17 לפרוטוקול) וכמי שהשוטר ערך חיפוש בביתו פעמים קודמות בעבר (עמוד 13 לפרוטוקול). ודוק: לא נטען ולו ברמז כי החיפוש בעבר היה בשל חשד להחזקת רכוש גנוב או לעבירות רכוש בכלל. טענת אין להשיב לאשמה 16. בנסיבות אלו, לא זו בלבד שלא היה כל יסוד סביר לחשד, כנדרש על פי הפסד"פ, אלא שאין גם כל חשד סביר שהמדובר בחפצים "שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים", כמצוות סעיף 413 לחוק העונשין, על פי מדדי פס"ד זבידה. קביעה לפיה מה שלא הספיק לשם גיבוש חשד סביר בעת החיפוש, יספיק לשם העברת הנטל במשפט הפלילי עצמו, בתום פרשת התביעה, משמעה מתן הכשר לעורך חיפוש שלא מצא מלוכה להיטפל לאתונות, היינו הפיכתו של אדם לגביו ניתן צו חיפוש לעבריין בפוטנציה, שעליו מוטל העול הראשוני להוכיח שאינו עבריין. יש בכך משום היפוך היוצרות - מסמכות היחידה החוקרת לחקור בעבירה, ליציאה מנקודת מוצא שאדם עבר עבירה, עד שיוכיח היפוכו של דבר. 17. מכל האמור לעיל, אני מקבל את טענת הנאשם כי אין עליו להשיב לאישום, קובע כי לא הוכחה האשמה, קרי נכסים שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים, אף לכאורה, ועל כן הנני מזכה את הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום. 18. כל הפריטים יוחזרו לנאשם.משטרהחיפוש משטרתי