זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות טיעון מעוגנת במשפט הישראלי ולפיה הצדק האלמנטרי דורש שלפני שחורצים את גורלו של העובד תינתן לו הזדמנות להסביר את המצב כדי להסיר את החשד. לא מדובר בהליך פורמאלי גרידא, אלא בהליך שכל כולו נתון לשמיעת העובד וכאשר טענותיו מועברות לגורם המחליט אשר אמור לאסוף את כל הנתונים הרלוונטיים, לרבות טענות העובד ולשקלן במכלול שיקוליו בבואו להחליט. בית הדין הארצי קבע לעניין חובת השימוע וזכות הטיעון כי זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבורכת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדתו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה" (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448). עוד נפסק, כי מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס. ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה" (ע"ע 355/99 לורה לינדר - ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע לז 846). זכות השימוע הינה, כאמור, זכות יסוד של עובד המוקנית גם מכוח כללי הצדק הטבעי המחייבים מתן הזדמנות הוגנת או ראוייה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448). מול הזכות של העובד עומדת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, ולשמוע את טיעוני העובד בלא פניות, בלב נקי ונפש חפצה (ע"ע 1290/02 מדינת ישראל נ' אלי שדה, ניתן ביום 6.3.03). בשאלה האם מוטלת על המעביד חובה לאפשר לעובד לחקור עדים במהלך השימוע, הפסיקה ברורה. אמנם נקבע, שדרכי השמיעה רבות הן ומגוונות ומשתנות על פי הנסיבות (ר' בג"צ 161/84 חברת ווינדמיל הוטל בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 793; דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח נ' ראש עיריית ת"א-יפו ואח', פד"ע כו 395; ע"ע 3/03 נציב שירות המדינה - יעקב חג'אג', ניתן ביום 12.1.03). אולם, הלכה פסוקה היא, כי במהלך השימוע לא נשמעים עדים ולא מתקיימות חקירות נגדיות. הטלת חובה על המעביד לשמוע עדויות ולאפשר לעובד לחקור בחקירות נגדיות במהלך השימוע, תסכל את זכות השימוע, כיוון שהליך שימוע, נועד לשמוע את העובד, בהליך המהיר מהליך משפטי, ולא לאפשר לעובד להוכיח את טענותיו כבהליך משפטי. עורך השימוע אינו שופט ואין לו את הסמכות להכריע בשימוע על סמך התרשמות ממהימנות של עדים או הבאת ראיות על ידי הצדדים. כמו כן, לעורך השימוע אין כלים פרוצדורליים על מנת לנהל הליך ובו חקירות נגדיות, לרבות קציבת זמן לחקירה, אופי השאלות שיש לשאול וכו'. הטלת חובה כזו, תסרבל את הליך השימוע ותטיל עול כבד על עורכי השימוע. מנגד, הליך משמעתי, שבצידו תלויה הסנקציה הקשה של פיטורים, הוא מעין הליך שיפוטי. במצב דברים זה יש להקפיד וליתן לעובד זכות טיעון, שבמקרים מסוימים תכלול את הזכות לחקור את העדים. יחסי עבודהשימוע לפני פיטוריןזכות הטיעון