התיישנות תביעות ביטוח אחריות

סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח קובע חריג להוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח (הקובע 3 שנים התיישנות), וכי בבסיס סעיף 70 מונח הרעיון להאריך את תקופת ההתיישנות ביחס לתביעות לתגמולי ביטוח כשמדובר בביטוח אחריות. סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח קבע סייג להתיישנות חוזי הביטוח, ולפיו מוארכת תקופת ההתיישנות בביטוח אחריות - "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". החלת סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח על ביטוח האחריות היתה עלולה לגרום לכך שתביעת המבוטח כנגד המבטח תתיישן, בעוד שתביעת הצד השלישי כנגד המבוטח, טרם התיישנה. מטרת סעיף 70 לחוק חוזה ביטוח היתה להסדיר את הסתירה העלולה להיווצר בין תקופת ההתיישנות הארוכה בתביעת הנפגע כלפי המבוטח, לעומת תקופת ההתיישנות הקצרה יחסית שקבועה להגשת תביעות בגין חוזי ביטוח, ביחסים שבין המבוטח למבטח בגין אותו מקרה. להלן החלטה בנושא התיישנות תביעות ביטוח אחריות: החלטה התיק הובא לעיוני עתה. התובע והנתבעת 2 הגישו סיכומים לגבי בקשת הנתבעת 2, כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף מחמת התיישנותה וזאת על פי הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981(להלן - חוק חוזה הביטוח). רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. עסקינן בתביעה שכותרתה תביעה כספית פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונה. התביעה מתייחסת לארוע תאונתי אשר ארע לתובע, יליד 1977, אשר נפגע לטענתו ביום 16.11.99, באצבעו במהלך שיעור חינוך גופני בבית הספר להנדסאים של הנתבעת 1. בכתב התביעה טוען התובע נגד נתבעת 1 טענת רשלנות בגין דרך הילוכו של מדריך הספורט מטעמה. התביעה נגד נתבעת 2 היא לפיצויים נוכח העובדה שהיא היתה המבטחת של הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים בפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים. התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו כתמיכה להוכחת עניין שברפואה כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר קבעה, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 7%. 2. לטענת הנתבעת 2, התביעה הוגשה בחלוף למעלה משש שנים ממועד האירוע הנטען ובהתאם להודעת ההצטרפות של בית הספר להנדסאים להסדר כיסוי תאונות אישיות לתלמידים מיום 31.8.99, נכלל התובע כתלמיד של בית הספר להנדסאים. מכאן למדה הנתבעת 2 כי התובע הינו מוטב של הפוליסה, ואין מעמדו כצד ג' אשר הגיש תביעה מכוח הפוליסה ולפיכך, ממשיכה וטוענת הנתבעת 2 כי אין תחולה לסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח וכי אין מדובר בפוליסה לביטוח אחריות כי אם בפוליסה לביטוח תאונות אישיות של תלמידים. עוד טוענת הנתבעת 2 כי תביעתו של התובע לתגמולי ביטוח התיישנה לכל המאוחר ביום 16.11.02, קרי, תקופת ההתיישנות חלפה למעשה כשלוש שנים קודם למועד הגשת התביעה דנן. כן מציינת הנתבעת 2 כי ערה היא לדעות החלוקות בפסיקת בתי המשפט לפרשנות המתאימה למועד תחילת מרוץ ההתיישנות כאשר מדובר בפרשנות המילים "נכות שלקה בה". עם זאת, טוענת כי קיימת חפיפה בין מועד אירוע התאונה לבין מועד התגבשותה של הנכות האורטופדית שנקבעה לתובע. טענה נוספת של הנתבעת 2 הינה כי אין בחליפת המכתבים שבין התובע לנתבעת במהלך שנת 2000 כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות , כי אז ממילא אף משנת 2000 ועד למועד הגשת התביעה ב-2005 חלפה תקופת ההתיישנות בת 3 שנים. 3. לטענת התובע, בענייננו תובע הוא כמוטב את המבוטח בעילה של רשלנות. אין מחלוקת שתביעת המוטב כנגד המבוטח לא התיישנה. ביום הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים מיום האירוע (16.11.99). משלא התיישנה התביעה של התובע (מוטב) כנגד המבוטח יש להחיל את כוונת המחוקק בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח ולקבוע כי התביעה לתגמולי הביטוח לא התיישנה. התובע לא התייחס בסיכומיו לטענות הנתבעת 2 בדבר מועד גיבוש הנזק ואי עצירת מרוץ ההתיישנות עקב חליפת המכתבים בין הצדדים במהלך שנת 2000. 4. הנתבעת 2 הגישה תשובה מטעמה. לדידה, "...הפוליסה הנדונה נועדה בתכליתה ובמהותה להקנות כיסוי ביטוחי לתאונות אישיות של תלמידים, וברי כי אין מדובר בפוליסה המקנה כיסוי ביטוחי לאחריות של מבוטח, כדוגמת הפוליסות לביטוחי אחריות המוכרות". הנתבעת 2 ממשיכה וטוענת, כי חוק חוזה הביטוח הינו חוק מיוחד המסדיר את המטריה של חוזי הביטוח, ובהוראותיו של חוק חוזה הביטוח ניתן למצוא אבחנה ברורה וחד משמעית בין מי שמוגדר 'מוטב' לבין מי שמוגדר 'צד שלישי'. דיון 5. תקופת ההתיישנות קבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח - "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". בהתייחס לביטוח אחריות נקבע בסעיף 65 לחוק חוזה הביטוח - "בביטוח אחריות, חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי; מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות האמורה". סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח קבע סייג להתיישנות חוזי הביטוח, ולפיו מוארכת תקופת ההתיישנות בביטוח אחריות - "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". 6. אין חולק כי סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח קובע חריג להוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, וכי בבסיס סעיף 70 מונח הרעיון להאריך את תקופת ההתיישנות ביחס לתביעות לתגמולי ביטוח כשמדובר בביטוח אחריות. ברי, כי החלת סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח על ביטוח האחריות היתה עלולה לגרום לכך שתביעת המבוטח כנגד המבטח תתיישן, בעוד שתביעת הצד השלישי כנגד המבוטח, טרם התיישנה (אליאס, דיני ביטוח, כרך ב', עמ' 596, וכן ראה ע"א 3812/91 ג'רייס נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח (3) 441, 449). מטרתו של סעיף 70 לחוק חוזה ביטוח היתה להסדיר את הסתירה העלולה להיווצר בין תקופת ההתיישנות הארוכה בתביעת הנפגע כלפי המבוטח, לעומת תקופת ההתיישנות הקצרה יחסית שקבועה להגשת תביעות בגין חוזי ביטוח, ביחסים שבין המבוטח למבטח בגין אותו מקרה. 7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את סעיפי החוק אליהם מפנים הצדדים בכתבי טענותיהם ואת הפוליסה מכוחה תובע התובע תגמולי ביטוח, אני מוצא לקבוע כי המדובר בפוליסה לביטוח תאונות אישיות של תלמידים אשר נועדה בתכליתה להקנות כיסוי ביטוחי לתאונות אישיות של תלמידים וכי אין המדובר בפוליסה המקנה כיסוי ביטוחי לאחריות של מבוטח. מעיון בפוליסה לא מצאתי, כי זו מתנה את הכיסוי בהוכחת אחריות המבוטח כמפורט להלן. 8. התובע צירף לכתב התביעה את הפוליסה מכוחה תובע הוא תגמולי ביטוח. יש לציין כי הפוליסה אשר צורפה לכתב התביעה בתוקף בין השנים 1.9.04 ועד 31.8.05, כאשר האירוע הנטען אירע ביום 16.11.99. בהמשך צירף התובע את אותה הפוליסה אשר תקפה היא ליום קרות הארוע וזו סומנה ע"י כב' השופט סטולר ביום 28.5.06, כת/1. הפוליסה נושאת את הכותרת: "פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים". מעיון בפוליסה עולה כי המבוטח הינו: "רשויות מקומיות..., רשויות חינוך אחרות, מוסדות חינוך, רשתות לימוד, ישיבות ומוסדות אחרים אשר הודיעו על הצטרפותם להסדר ביטוח תאונות אישיות לתלמידים כמפורט בפוליסה זאת,...". בהמשך מפורט מיהו מוטב, "תלמיד הנכלל בבטוח זה מכח הודעת הצטרפות של מבוטח להסדר בטוח תאונות אישיות לתלמידים, או הורה של תלמיד כאמור". מעיון בסעיף ההגדרות עולה כי תלמיד מוגדר כ"תלמיד הרשום ללימודים באחד ממוסדות החינוך ולומד באותו מוסד הלכה למעשה...". תאונה מוגדרת כ"אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני". תחת סעיף 2 שכותרתו "כיסוי נפגעים בתאונות אישיות", בסעיף א שכותרתו "כיסוי תלמיד נפגע" נכתב: "המבטח יפצה בפיצוי תאונות אישיות כל תלמיד נפגע שנגרם לו היזק גופני שאירע במקום כלשהו בשטח מדינת ישראל והשטחים המוחזקים ובכל מקום בעולם, בכל שעה משעות היממה בין שיש לה קשר לפעילות המוסד החינוכי ובין אם לאו...". עולה איפוא, שהפוליסה מקנה ביטוח לכל היזק גופני שנגרם בכל מקום שהוא גם ללא קשר לפעילות המוסד החינוכי. קיימת עילת תביעה למוטבים על פי הפוליסה לרבות התובע לפי תנאי הפוליסה ללא קשר לאחריות המבוטח. אומנם, בנסיבות ענייננו, התביעה נגד נתבעת 1 היא בגין רשלנות המיוחסת לה אולם בין זה ובין הטענה כי מדובר בפוליסת ביטוח אחריות אין דבר. אומנם, עילת התביעה של התובע נגד הנתבעת 1 בגין רשלנות לא התיישנה אולם הפוליסה נשוא ענייננו אינה פוליסת ביטוח אחריות ולפיכך צודקת הנתבעת 2 כי הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח על פיו תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. 9. איני מקבל את טענת התובע, כי התובע המוגדר בפוליסה נשוא ענייננו כמוטב הוא צד שלישי כאמור בהוראות סעיפים 65 - 71 לחוק חוזה הביטוח ולפיכך יש להחיל בענייננו את סעיף 70 לחוק חוזה ביטוח שקובע חריג לתקופת ההתיישנות הרגילה של תביעת ביטוח. חוק חוזה הביטוח הוא דין ספציפי המתייחס לעניני ביטוח. חוק חוזה הביטוח בפרק א' סימן ב' שכותרתו "המוטב" בסעיף 11 קובע מיהו המוטב על פי הפוליסה. להבדיל ובנפרד, בפרק ד' סימן ב' (סעיפים 65 - 71 ) לחוק חוזה הביטוח שכותרתו "ביטוח אחריות" נקבעו הוראות לגבי היחסים בין המבטח, המבוטח וצד שלישי בכל הנוגע לביטוח אחריות. ראה גם י' אליאס, דיני ביטוח, כרך ב', עמ' 576, 575: "ביטוח אחריות נועד להגן על המבוטח מפני סיכוני צד שלישי. אין המדובר ביטוח לטובת צד שלישי .... האדם השלישי שהמבוטח עשוי להיות חייב כלפיו איננו 'מוטב' והוראות החוק הנוגעות למוטב אינן חלות עליו..." 10. לאור האמור לעיל, איני מקבל את טענת התובע, כי מדובר בפוליסת ביטוח אחריות וכי בענייננו חל סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח. 11. על פי כתב התביעה הארוע התרחש ביום 16/11/99. התביעה הוגשה ביום 23/11/05. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע ומקצר את תקופת ההתיישנות לשלוש שנים. הלכה פסוקה היא, כי תקופת ההתיישנות נמנית מיום ארוע התאונה שהוא מקרה הביטוח (רע"א 1395/00 צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). לא נעלם מעיני, כי קיימות גישות שונות בפסיקה לגבי הפרשנות המתאימה למועד תחילת מרוץ ההתיישנות בענייני נכות צמיתה, נכות ותאונה. 12. עם זאת, בענייננו התובע לא התייחס לטענות הנתבעת 2 שאין עסקינן במקרה בו נכותו הרפואית של התובע התגבשה במועד מאוחר למועד קרות התאונה. מסעיף 13 לסיכומיו עולה לכאורה שגם התובע רואה את תחילת מרוץ ההתיישנות (לתקופה של 7 שנים לשיטתו) החל מיום ארוע התאונה. 13. למעלה מן הנדרש יצויין, כי מעיון במסמכים הרפואיים המפורטים בחוות הדעת המומחה הרפואי מטעם התובע עולה לכאורה כי אין המדובר על טיפול רפואי שקיבל התובע לאחר מועד התרחשות התאונה, אשר השפיע על מצבו הרפואי ועל התגבשות נכותו הצמיתה. מכאן, סבורני כי נכותו הרפואית-אורטופדית של התובע התגבשה כבר במועד התאונה עצמה, ביום 16/11/99. 14. בנסיבות אלו, התביעה נגד נתבעת 2 נדחית על על הסף מפאת התיישנות לאור הוראת סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח. לא איתרתי בתיק בקשות של הנתבעת 1 להגשת הודעות לצדדים נוספים. ככל שהנתבעת 1 מעונינת בהגשת בקשות אלה תגישם שנית (עם חותמת תאריך הגשה מקורי). התיק נקבע לקדם משפט ליום 18/9/07 שעה 9:00. התובע ישלם לנתבעת 2 1500 ₪ הוצאות בקשה זו. פוליסההתיישנות תביעות ביטוחביטוח אחריותהתיישנותתביעת ביטוח