עיקול זמני במעמד צד אחד | עו"ד רונן פרידמן

##(1) עיקול זמני - מה התנאים ?## על מבקש עיקול זמני למלא אחר ארבעה תנאים מצטברים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי. ##(א) ## התנאי הראשון למתן צו עיקול זמני , קבוע בתקנה 362 (א) לתקנות סד"א ועל-פיו נדרש התובע להציג לפני בית המשפט ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה. המבחן לקיומן של ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה סוכם ברע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ"ד נא(2) 661 באופן הבא: "השאלה הראשונה שיש לדון בה בבקשה לסעד זמני, נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים". ##(ב) ## תנאי שני ומצטבר למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 374 (ב) לתקנות סד"א ועל-פיו נדרש התובע להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק-הדין אם לא יינתן צו העיקול הזמני. מידת ההכבדה שעל התובע להוכיח במסגרת הליך של עיקול זמני, היא הנמוכה בהשוואה לסעדים זמניים אחרים (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), 560), ולמעשה די בחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. במגמה המשתנה במשך השנים כבר אין צורך להוכיח הברחה של נכסים אלא די להוכיח הכבדה כלשהי (תא"ק (שלום ת"א) 30955-08-18 קרגו אריזה לוג'יסטיק בע"מ נ' סופרקום בע"מ ע' 7 (28.10.2018)). ##(ג) ## התנאי השלישי למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (ב) (2) לתקנות סד"א ועל-פיו על התובע להגיש את בקשתו לעיקול זמני בתום-לב וכי על הצו להיות מידתי וצודק בנסיבות העניין. ##(ד) ## התנאי הרביעי למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (ב) (1) לתקנות סד"א ועל-פיו יש לבחון את מאזן הנוחות של הצדדים. ##(2) עיקול זמני במעמד צד אחד:## עיקול זמני, הניתן במעמד צד אחד, היינו סעד דרסטי, שאינו ניתן כיום על דרך השגרה. נכון אמנם כי בעבר שררה דעה מקובלת לפיה, עיקול זמני יינתן כדבר שבשגרה, על מנת ליחד מנכסי הנתבעת לצורך הקלת ביצועו של פסק דין, אולם מאז חוקק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שוב אין בתי המשפט מתייחסים לעיקול זמני כדבר שבשגרה. עם חקיקת חוק היסוד האמור, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן. כיום יקפידו בתי המשפט, ככלל, הקפדה יתרה עם מבקשים, שעה שבאים הם להיעתר לבקשה להטלת צו עיקול זמני, שהינו, כאמור, צו הפוגע בזכויותיו הקנייניות של הצד שכנגד. בהתאם לגישה זו הותקנו הוראות מחמירות בתסד"א, אשר יש בהם כדי להלום את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזכויות הקניין הנגזרות ממנו. בין הוראות אלה נקבעו הוראות תקנה 362, הקובעת את התנאים למתן סעד זמני ככלל, וכן את הוראות התקנות הבאות אחריה, תקנות אשר נועדו לקבוע כללים קשיחים, אשר יהא בהם כדי להגן על זכויות הזולת. סעד זמני בכלל, וסעד של צו עיקול בפרט, עלולים לפגוע בבעל דין עוד קודם שניתן לו לומר דברו בבית המשפט. הוראות התקנות נועדו לאפשר לבעל הדין, שעה שניתן נגדו סעד בהעדרו, לפנות לבית המשפט, בהקדם האפשרי, על מנת למנוע את רוע הגזרה. ##(3) המצאת מסמכי צו עיקול זמני במעמד צד אחד:## הפסיקה קבעה כי יש לנהוג הקפדה יתרה על עמידה במועדים אשר נקבעו להמצאת מסמכי צו עיקול שניתן במעמד צד אחד שכן מטרת ההוראה שבתקנות 367(ב) ו-370 לתקנות היא לאפשר לנתבע ולמחזיק לבקש את ביטול העיקול אם לא יקבלו לידיהם את כל המסמכים הדרושים. יחד עם זאת, פקיעת צו עיקול זמני שלא הומצא כדין, בהתאם לתקנה 370(3) לתקנות, אינה אוטומטית כי אם תלויה בהחלטת בימ"ש המצהירה על פקיעת הצו או ביטולו. לבימ"ש אם כן, שיקול דעת שלא להורות על ביטול הצו הזמני "מטעמים מיוחדים שיירשמו" ובהתאם ללשון התקנות. בבחינת קיומו של "טעם מיוחד" יש לתת את הדעת לעובדות הנוגעות לאיחור בהמצאה ולהשפעת האיחור על מי שנגדו מופנה הצו. לדוגמא, האם האיחור הוא עניין של ימים ספורים בלבד או שמא מדובר באיחור משמעותי, העובדה שהמבקש ידע אודות קיומו של הצו, הנסיבות בעטיין לא בוצעה ההמצאה במועד וכיוצ"ב. בנוסף, במסגרת הבחינה האם מתקיים טעם מיוחד ניתן אף להביא בחשבון שיקולים הנוגעים לסעד עצמו. כך נקבע ע"י כב' השופט צ' זילברטל: "פקיעת צו העיקול גם היא אינה בכל מצב 'פקיעה מדעיקרא' אלא 'פקיעה יחסית' (על משקל בטלות יחסית). לא בכל ההקשרים נכון יהיה להתייחס לעיקול, שניתן במעמד צד אחד ושפקע מתוקף תקנה 370 לתקנות, כאל עיקול שכמוהו כאין וכאפס, כאילו מעולם לא היה קיים" (בש"א 3559/06, ת"א 2492/00 TONEDOOR Ltd נ' יובנק בע"מ 17.12.06) ##(4) עיקול זמני - הדיון בבקשה:## בעת הדיון בבקשה לביטול עיקול זמני, דן בית המשפט מבראשית בשאלה האם אכן התקיימו התנאים הנדרשים למתן צו העיקול, שמלכתחילה ניתן במעמד צד אחד, ולכן יש לדון עתה בבקשה לביטול העיקול כבקשה להטלת עיקול (רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' בנק משכן, פ"ד נא(3) 789). תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 קובעות שורה של תנאים, אשר בהתקיימם יוטל צו עיקול זמני בתובענה כספית. ראשית, על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיום עילת תביעה (תקנה 362(א)). שנית, על מבקש הסעד להראות בראיות מהימנות לכאורה שקיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול הזמני יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב). ככל שמצליח התובע לשכנע את בית המשפט בשני אלו, על בית המשפט לשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות (תקנות 362(ב)(1)ו- 362(ב)(2) בשלב זה של הדיון במתן הסעד הזמני, אין בית המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים, ולפיכך אין מקום כי בית המשפט יערוך ניתוח מקיף של הראיות ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית (ראה: ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פד"י ל"ח (4) 105, 109-108). על מערכת האיזונים שנקבעה בתקנות להבחן לאורו של חוק יסוד כבוד אדם וחירותו ובעיקר סעיף 3 לחוק שעניינו שמירה על זכות הקניין של הפרט (אין פוגעים בקניינו של אדם). מהות צו העיקול היא למנוע שינוי במצבו של התובע לרעה עד למועד פסק הדין ולכן רלוונטית השאלה האם הנתבע עומד להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את ביצוע פסק הדין. ##(5) עיקול זמני - התנגדות לביצוע שטר:## מקום שניתן צו עיקול בתיק הוצאה לפועל, והוגשה התנגדות לבקשה לביצוע שטר (או התנגדות לתביעה על סכום קצוב), אשר הדיון בה הועבר לבית המשפט, והוגשה בקשה לביטול העיקול שהוטל בתיק ההוצאה לפועל, הרי שיש לדון בה על פי אמות המידה שלפיהן דן בית המשפט בצו עיקול זמני שניתן על ידו מלכתחילה, בשינויים המחויבים (ראו- ע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ). במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני נטל השכנוע מוטל על מגיש הבקשה למתן הצו, ורואים את הצד שכנגדו ניתן הצו, במעמד צד אחד, כאילו זומן מלכתחילה לדיון בבקשה לצורך הטלתו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, בעמוד 570). ##(6) עיקול זמני - בתביעה בסדר דין מקוצר:## בבחינת בקשת צד להטלת עיקול זמני בתביעה בסדר דין מקוצר, עומדים לפני בית המשפט מספר שיקולים אותם עליו לשקול בטרם מתן הסעד. השיקול הראשון – הוא סיכויי התביעה כאשר נדרשת "זכות לכאורה " - קרי, מאזן סיכויים של 51% (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל נ' אמר, פ"ד נו (1) 529) . השיקול השני - מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי אם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי-מתן הצו להסב נזק לתובע שיהיה גדול מנזק העשוי להיגרם ממתן הצו לנתבע המתנגד לו. ומנגד, קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין ככל שיזכה התובע בתביעתו. בחינת תנאים אלו היא בבסיסה מעשה של איזון אינטרסים. (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל נ' אמר, פ"ד נו (1) 529); רע"א 10910/02 פז נ' פרץ, פ"ד נח(1) 385) ישנם יחסי גומלין הדדיים בין שני שיקולים אלו, קרי: ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו אם הסעד הזמני יסורב, ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. מובן כי אין מדובר במצב שבו נראה, על פניו, כי התביעה היא תביעת סרק. (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל נ' אמר, פ"ד נו (1) 529) . בצידם של שני שיקולים מרכזיים אלו ניצבים שיקולים נוספים אשר להם רלבנטיות לקביעתו הסופית של בית המשפט אם להטיל את העיקול אם לאו. ##(7) עיקול זמני - בוררות:## על פי סעיף 29(ב) לחוק הבוררות, הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, יחולו גם בנוגע לסעד לפי חוק הבוררות, בשינויים המחוייבים. על פי תקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי, שהיא בגדר כל חיקוק בדבר עיקול זמני החלה גם לענייננו, משניתנה החלטה שיפוטית המורה על עיקול זמני, יעמוד זה בתוקפו עד שפסק הדין יבוצע. ממילא משאושר פסק הבוררות במסגרת פסק דין זה, הרי העיקול הזמני, אם ניתן במסגרת החלטה שיפוטית, ויש להניח שכך נעשה הדבר, עומד בתוקפו עד לביצוע פסק הדין, ואין צורך באישור נוסף של העיקול במסגרת פסק דין זה". ##(8) עיקול זמני - סיכום:## עיקול זמני מוטל על ידי בית המשפט מקום בו קיים חשש סביר, שהתובע יתקשה לממש זכויותיו על פי פסק הדין, אם וכאשר יזכה בתביעתו. העיקול הזמני כשמו כן הוא – זמני. מטרת תקנה 381 לתקנות סדר הדין היא ליצור המשכיות של העיקול שהוטל על ידי בית המשפט, שהרי אם יפקע העיקול, ולו לרגע אחד, עלול להיווצר מצב שלא ניתן יהיה לחדשו בלשכת ההוצאה לפועל. בכל הנוגע לעיקול זמני, קובעת תקנה 374 לתקסד"א, כי על המבקש להוכיח על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי "קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". בהקשר זה נאמר: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" [ רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Icc Industries Lnc (28.11.07]). ## (9) להלן פסק דין בנושא ביטול עיקול זמני במעמד צד אחד:## פסק דין 1. בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת ספרא ברנע גילה מיום 1/5/05 בתיק בש"א 7034/05 ת.א 19101/04, לפיה נדחתה בקשת המערערת לביטול העיקול שהוטל . השתלשלות העניין שבפנינו הייתה כדלקמן: בתאריך 22.12.04 ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד בלבד. כב' הרשמת הורתה להמציא את הצו למערערת בתוך 5 ימים, אולם בפועל הומצא הצו באיחור של מס' ימים (כך עולה מטיעוני המערערת וכן מהחלטת כב' הרשמת שניתנה ביום 1/05/05). ביום 4.4.05 הגישה המערערת את הבקשה נשוא ערעור זה (בש"א 7034/05) שכותרתה: בקשה להצהיר על פקיעת צו עיקול זמני ולחלופין בקשה לעיין מחדש בצו זמני. טענתה של המערערת הייתה שלנוכח האיחור במסירת הצו הוא למעשה פקע וזאת בהתאם לתקנה 370 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "תסד"א"). לחלופין ביקשה המערערת עיון מחדש בצו הזמני וזאת מהנימוקים שונים שהעיקרי שבהם הוא שלא ייגרם למשיב כל נזק של ממש אם לא יינתן הצו הזמני, בעוד הנזק שייגרם למערערת כתוצאה ממתן הצו הוא ניכר. ביום 01.05.05 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת הדוחה את בקשת המערערת. בנימוקיה סברה כב' הרשמת כי למרות שהצו לא נמסר במועד הרי שלבית המשפט יש סמכות להאריך את המועד, מה גם שמערערת לא הראתה מה נזקה מהאיחור במסירה. בנוסף נקבע בהחלטה נשוא הערעור כי הבקשה לביטול הצו הזמני הוגשה באיחור ניכר וללא נימוק וכן כי לא נטען לטעם מיוחד מדוע נגרם נזק בלתי הפיך. טענות המערערת: 2. ההחלטה נשוא הערעור, איננה מבוססת מבחינה משפטית ודינה להתבטל וזאת מכוון שכב' הרשמת התייחסה לבקשה כאילו הייתה בקשה לביטול עיקול המוגשת במסגרת תקנה 367 (ג) לתסד"א ולא היא. מדובר בבקשה להצהרה על פקיעת צו העיקול ולחלופין בבקשה לעיון חדש במסגרת תקנה 368 בה אין תחולה למגבלת ה - 30 ימים וממילא לא היה צורך בטעם מיוחד להצדקת האיחור בהגשת הבקשה. המערערת מוסיפה וטוענת כי משלא הומצא הצו הזמני תוך 5 ימים מיום הינתנו, כפי שהורה בית המשפט, הוא למעשה פקע בתאריך 27.12.04 וזאת על פי האמור בתקנה 370 (3) לתקנות. לבית המשפט יש סמכות להאריך את המועד שנקבע אך סמכות זו מותנית בקיום טעמים מיוחדים, טעמים אותם הרשמת לא ציינה בהחלטתה. בנוסף טוענת המערערת כי כב' הרשמת התעלמה מתצהירו של גזבר העירייה ממנו עולה כי למערערת הגנה טובה לכאורה כנגד התביעה וכי צו העיקול הזמני אינו צודק ואינו ראוי בנסיבות העניין ופוגע במערערת מעבר למידה הדרושה. טענות המשיבה: 3. המשיבה סבורה כי דין הערעור להדחות. לטענתה, הטעם המיוחד להחלטה עולה מהכתוב בהחלטה ויש לפרש את החלטתה כדלקמן: "שמשלא הראתה המערערת את נזקה כתוצאה מהאיחור, לבית המשפט הסמכות להאריך את המועד הקבוע למסירת הצו". לפיכך טענת המערערת כי לא נרשם טעם מיוחד אינה מדויקת. המשיבה ממשיכה וטוענת כי מרוץ המועדים למסירת הצו מתחיל מיום שבו הצו נמסר לידי המשיבה ולא מיום מתן ההחלטה ולפיכך הצו נמסר תוך 3 ימים. זאת בנוסף לעובדה שהטענה על האיחור בהמצאת הצו היא טענה פרוצדוראלית בלבד. מחדלה של המערערת בפירוט הנזקים שנגרמו לה מהאיחור במסירת הצו מלמד כי למערערת לא נגרמו נזקים ולפיכך הבקשה הנה פרוצדורלית בלבד ולא מהותית. המשיבה ממשיכה וטוענת כי המערערת הגישה בקשה לפקיעת העיקול / עיון מחדש בתאריך 4.4.05 קרי, 100 ימים שלמים מיום המסירה של הצו. המערערת לא הגישה בקשה להארכת מועד, וממילא לא פורטו הנימוקים לאיחור. לפיכך, המערערת לא עמדה בתנאי הסף של הבקשה על פי תקנה 367 (ג) לתקנות. בנוסף המשיבה טוענת כי לגופו של עניין היא עמדה בנטל הקבוע בחוק למתן צו עיקול זמני וכי צו העיקול ניתן בדין. דיון: 4. עיקול זמני, הניתן במעמד צד אחד, היינו סעד דרסטי, שאינו ניתן כיום על דרך השגרה. נכון אמנם כי בעבר שררה דעה מקובלת לפיה, עיקול זמני יינתן כדבר שבשגרה, על מנת ליחד מנכסי הנתבעת לצורך הקלת ביצועו של פסק דין, אולם מאז חוקק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שוב אין בתי המשפט מתייחסים לעיקול זמני כדבר שבשגרה. עם חקיקת חוק היסוד האמור, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן. הדבר אף מוצא חיזוק בתיקונים מתשנ"ו ותשנ"ז של התסד"א (ראו: בש"א (נצרת) 1053/05 - עירית קרית שמונה נ' טבריה ש.ח .תק- מח 2005 (1) 1180) (להלן: "פס"ד עיריית קרית שמונה"). כיום יקפידו בתי המשפט, ככלל, הקפדה יתרה עם מבקשים, שעה שבאים הם להיעתר לבקשה להטלת צו עיקול זמני, שהינו, כאמור, צו הפוגע בזכויותיו הקנייניות של הצד שכנגד. בהתאם לגישה זו הותקנו הוראות מחמירות בתסד"א, אשר יש בהם כדי להלום את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזכויות הקניין הנגזרות ממנו. בין הוראות אלה נקבעו הוראות תקנה 362, הקובעת את התנאים למתן סעד זמני ככלל, וכן את הוראות התקנות הבאות אחריה, תקנות אשר נועדו לקבוע כללים קשיחים, אשר יהא בהם כדי להגן על זכויות הזולת. סעד זמני בכלל, וסעד של צו עיקול בפרט, עלולים לפגוע בבעל דין עוד קודם שניתן לו לומר דברו בבית המשפט. הוראות התקנות נועדו לאפשר לבעל הדין, שעה שניתן נגדו סעד בהעדרו, לפנות לבית המשפט, בהקדם האפשרי, על מנת למנוע את רוע הגזרה (סעיף 9 לפס"ד עירית קרית שמונה,). לנוכח כל האמור, אין לנו אלא להסיק, כי החובה שהטיל המחוקק, למסור את צו העיקול בצירוף מסמכי הבקשה, תוך פרק זמן קצוב וקצר, הינה חובה שיש לקיימה במלואה ואין לסטות ממנה. גזירתו של מחוקק המשנה היא, כי במידה ותופר חובה זו, יהא הצו בטל זולת אם בית המשפט קבע אחרת מטעמים מיוחדים שירשמו. 5. אם נשוב לענייננו, מהחלטתה של כב' הרשמת עולה כי הצו אכן נמסר באיחור: "...צו העיקול הזמני פקע לאחר שלא נמסר תוך המועד שנקבע בו ... המבקשת לא הראתה מה נזקה מהאיחור במסירה..." כידוע, ערכאת הערעור איננה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה דלמטה, והדברים נכונים גם כאן. מעבר לנדרש יצוין, כי שני הצדדים לא צירפו אישורי מסירה ברורים שמהם ניתן להסיק באופן מפורש ומדויק את מועדי המסירה הן של החלטת הרשמת על צו העיקול למשיבה והן ההמצאה של צו העיקול למערערת. תקנה 367 (ב) לתקנות קובעת כדלקמן: "העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק, יורה בית המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה." תקנה 370 לתקנות קובעת כדלקמן: "סעד זמני יפקע - (1) עם הפסקת התובענה, עם ביצוע פסק הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם; (2) אם הצו הזמני ניתן לפני הגשת התובענה והמבקש לא הגיש לבית המשפט את התובענה במועד, כאמור בתקנה 363(א); (3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; (4) עם ביטולו על ידי בית המשפט". כאמור הוראת תקנה 370 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת הוראת חובה, לפיה הצו בטל עקב אי המצאה. הוראה זו אינה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט אולם על פי הסיפא לתקנה, כמו גם על פי הוראת תקנה 367 (ב) נתון לבית המשפט שיקול להאריך את פרק הזמן שנועד להמצאה מנימוקים מיוחדים. משלא הוארך פרק הזמן מנימוקים מיוחדים אלה, הרי הצו פקע מעצמו, כלשונה של תקנה 370, ואינו קיים עוד. מטרת ההוראה שבתקנות 367(ב) ו-370 לתקנות היא לאפשר לנתבע ולמחזיק לבקש את ביטול העיקול אם לא יקבלו לידיהם את כל המסמכים הדרושים. (ראה ת.א 509/92, אריה גונן נ' ניקוב מחשבים ישראל בע"מ (לא פורסם)). י. זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהד' שביעית, עמד על מטרת ההמצאה, בע"מ 589: "ניתן צו עיקול, יש להמציאו לנתבע, וגם למחזיק, אם ישנו כזה, וביחד עמו גם העתק מכל המסמכים, שהוגשו לבית המשפט, היינו, בקשת העיקול והמסמכים עליהם מבוססת התביעה (תקנה 363) אך לא הערובה הדרושה לפי תקנה 365. התובע הוא שחייב לדאוג לביצוע ההמצאה. עליו להגיש לבית המשפט תוך שבעה ימים לאחר מתן צו העיקול, את המסמכים הדרושים לשם המצאה לנתבע ולמחזיק ולשלם את האגרה, על מנת שבית המשפט ימציא זאת כדרוש; לא עשה התובע כן, יפקע העיקול באופן אוטומטי, ללא צורך בפניה לבית המשפט, לפי תקנה 373 (1). המועד של שבעה ימים הקבוע בתקנה 373(1) ניתן אמנם להארכה, אך על פי התקנה האמורה אין להאריכו עוד אם עברו שבעת הימים. מכאן, שתובע החפץ לקבל מועד ארוך יותר, לא רק חייב לבקש את הארכה לפני שעברו שבעת הימים, אלא עליו גם הדאגה לכך, שבית המשפט או הרשם ידונו בבקשתו ויפסקו בה בעוד מועד. לאחר תום שבעת הימים, אין בית המשפט מוסמך עוד להאריך, אף לא 'מטעמים מיוחדים שירשמו' בהם מדובר בתקנה 528 סיפא". דומה שלא יכולה להיות עוד מחלוקת, כי אי מילוי הוראות תקנה 367 (ב) ו- 370 לתקנות, מפקיעות את צו העיקול מעצמו. אלא אם בית המשפט האריך את המועדים וזאת מטעמים מיוחדים שירשמו. 6. השאלה במקרה שלפנינו הינה האם כב' הרשמת בהחלטתה ציינה "טעמים מיוחדים שירשמו" כנדרש? סבורני כי מקריאת ההחלטה התשובה לכך הינה בשלילה. לא צויין בהחלטה, נשוא הערעור, באופן מפורש מה הם אותם טעמים מיוחדים. פרשנותה היצירתית של המשיבה להחלטה, בנסיבות, אינם יכולים להתקבל. מהחלטה נשוא הערעור לא ניתן להבין מה היו אותם טעמים מיוחדים שהביאו את בית המשפט להאריך את המועד להגשת הצו עד להגשתו בפועל. לשון התקנות ברורה, "טעמים מיוחדים שירשמו". טעמים מיוחדים כאלה אינם מופיעים בהחלטה. אין בידי לקבל את טענתה של המשיבה כי מדובר בפגם פרוצדוראלי בלבד. אין מדובר כאן בעמידה דווקנית במועדים סתם כך. עסקינן בפגיעה בזכות הקניין המעוגנת, כאמור, בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובפגיעה חמורה שכזאת, יש להקפיד על קוצו של יוד. נראה אם כן כי לא התקיימו התנאים המפורטים בתקנה 370 לתקנות והתוצאה היא שהסעד הזמני למעשה פקע. לאור האמור אין צורך להמשיך ולדון ביתר טענותיהם הצדדים. 7. התוצאה היא שהערעור מתקבל. העיקול שהוטל , הוא נשוא הבקשה וההחלטה נשוא הערעור, מתבטל. המשיבה תשלם למערערת הוצאות הערעור בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.עיקולעיקול זמניבמעמד צד אחד