אומד דעת הצדדים

פירוש חוזה על פי "אומד דעת הצדדים" - מה היקפו ? לדעתו של הנשיא ברק, היקפו משתרע על פני התכלית הסובייקטיבית של החוזה. במע"א 102/80, פרוכטנבוים ואח' נ. מגן דוד אדום בישראל צוין כי מעניין הדבר כי המחוקק השתמש בביטוי "אומד דעתו" של המצווה" (בהקבלה לפרשנות סעיף 54 (א) לחוק הירושה תשכ"ח - 1965) יש לראות ביטוי זה כנרדף אל הביטוי "קביעת כוונתו" אף כי, לכאורה, יש אולי הבדל ניכר בין שני ביטויים אלה, "לאמוד" פירושו להעריך, לשער, ולהגיע לידי תוצאה שאיננה נכונה החלטית, בחינת "כזו ולא אחרת" אלא לתוצאה שהיא "בקירוב", "בערך". מותר אולי להניח, כי כאשר השתמש המחוקק בשורש "אמד" לציון התהליך של קביעת הכוונה, מושפע היה מהוראות שורש זה במקורות המשפט העברי. השורש "אמד" כשלעצמו, כמשמש הוא להרכבת פועל, בא לציין את תהליך המדידה והשקילה של הנתונים הרלבנטיים לפתרון בעיה פלונית. בין שהתוצאה היא בגדר הערכה והשערה, הקרובה עד כמה שאפשר לתוצאה מדויקת כגון אמידת שיעור זמן או מרחק, בין שהתוצאה היא החלטית וחד - משמעית כגון לאמוד דעתו של אדם שפירושו אינו אלא לעמוד על דעתו, לברר מהי ולא לשער מתי בקירוב - השורש "אמד", כשבא הוא כשם עצם "אומד" מראה על השערה בלבד להבדיל ממידע מדויק". בדיבור "אומד דעתם של הצדדים" הכוונה והפירוש: כוונתם הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים, ויתרה מכך, במידה וכוונתם הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים, אינה עולה מתוך סעיפי החוזה, הרי כפי שהיא עולה מהנסיבות. כלל חשוב בפרשנות חוזה הוא, שיש להתחשב בפרשנות אשר הצדדים עצמם נתנו לחוזה לאחר כריתתו. כלל פרשנות נוסף, הינו: הפרשנות האותנטית. משקל יינתן לפרשנות האותנטית, אם זו הפרשנות אשר שני הצדדים לחוזה, נתנו לחוזה אשר נכרת ביניהם וזאת מאחר וצד אינו יכול להטיל את הפרשנות אשר הוא נתן לחוזה, על הצד השני. זאת ועוד, עקרון תום הלב, דורש, כי צד לחוזה, לא יתכחש לפירוש שהוא עצמו ייתן לחוזה, בעיקר במעשיו, לאחר כריתת החוזה, גם אם פירוש זה אינו מוסכם על הצד השני, ואינו ידוע לו. בית המשפט הוא הפרשן המוסמך של החוזה, והפירוש שהצדדים נותנים לחוזה לא בא במקום הפירוש שינתן על ידי בית המשפט. אומד דעת