דחיית דיונים בבית המשפט במתכוון

בית המשפט ציין כי הדרך בה ניסתה הנתבעת לנהל את הדיון בבית המשפט הינה דרך פסולה ובלתי הולמת, כאשר דחיית מועד הדיון למספר חודשים הושגה ע"י העלמת עובדות מהותיות מב"כ התובע ומביהמ"ש וניסיון נוסף להימנע מבירור התביעה לגופה נעשה ע"י אי התייצבות לדיון, מבלי ליתן לכך כל הנמקה או הסבר עד עצם היום הזה. עוד צוין כי הארכת הדיון שלא לצורך היא רעה חולה הפוגעת ביסודותיה של מלאכת השפיטה ועשיית דין צדק. מספר התביעות הגדל והולך חדשים לבקרים הוא הסבר אחד לעומס הרב המוטל על בתי המשפט. הסבר אחר נמצא בהארכת הדיונים שלא לצורך המביאה לידי כך שאין בידי השופט לסיים במועד את הדיון בתיק כדי שיוכל להתפנות ולדון בתיקים אחרים המחכים לתורם. אם נפנה לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, נגלה על נקלה את מגמת מתקין התקנות לשרש תופעה שלילית זו. תקנה 514 קובעת לאמור: " ראה בית המשפט או הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות הענין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם ". להלן החלטה בנושא דחיית דיונים בבית המשפט במתכוון: החלטה רקע עובדתי 1. התובע בתיק זה הגיש כנגד אשתו הנתבעת תביעה רכושית ובין היתר תובע הוא את פירוק השיתוף בבית מגורי הצדדים ברח' צפניה 5, כפר סבא, חלקה 84 בגוש 7603 (להלן: הבית בכ"ס) ובבית נוסף המצוי בישוב ניצני עוז, והידוע כחלקה 18 (מגרש 90) בגוש 8165 (להלן: הבית בניצני עוז). אין חולק כי הזכויות בשני הבתים שייכות לצדדים בחלקים שווים. 2. א. התובע והנתבעת נישאו זה לזו כדמו"י ביום 27.3.72 והינם הורים לשלושה ילדים בגירים. ב. בין הצדדים תלויות ועומדות תביעת מזונות ותביעה רכושית, אותן הגישה הנתבעת בתיק זה כנגד התובע בתיק זה. 3. א. בין הצדדים שורר משבר קשה ומר והם מתגוררים בנפרד מאז חודש ינואר 2001 עת עזב התובע את בית המגורים המשותף בכפר סבא, ושכר לעצמו דירה אחרת למגוריו. לטענת התובע, נהגה בו הנתבעת משך תקופה ארוכה בצורה מתנכרת ופוגעת בנוסף טוען התובע כי הנתבעת מעלה באמונו הן במישור הכלכלי והן במישור האישי. במישור הכלכלי נודע לתובע לדבריו, כי הנתבעת עמדה ורכשה מאחורי גבו וללא ידיעתו חלקת אדמה באיזור השרון, אותה רשמה על שמה בלבד, במישור האישי הסתבר לתובע לטענתו כי הנתבעת העובדת בין היתר כמדריכת טיולים לחו"ל, קיימה קשר רומנטי עם גבר אחר וכן שיקרה אותו פעמים רבות, בין היתר לגבי מעשיה ויעדי נסיעותיה לחו"ל. ב. עקב הטענות דלעיל הגיש התובע כנגד הנתבעת בתאריך 5.9.01 תביעת גירושין, בה כרך את עניני חלוקת רכושם המשותף של הצדדים, וטען תחילה בביהמ"ש כי סמכות השיפוט לדיון בעניני רכושם המשותף של הצדדים, הוקנתה לכב' ביה"ד הרבני, לנוכח העובדה שתביעת הגירושין שהגיש קדמה לתביעה הרכושית שהגישה כנגדו הנתבעת, כמו כן, טען לאי חלותה של הלכת השיתוף על חלק מנכסי העתודה הכלכלית שנצברו על שמו במהלך נישואי הצדדים. ג. בישיבת קדם המשפט מיום 3.3.02, נטש התובע למעשה את טענותיו בענין סמכות השיפוט והסכים להתדיין בנושאים הרכושיים בפני בית משפט זה. באותה ישיבה הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי על נישואיהם חלה הלכת השיתוף, וכי הינם שותפים בחלקים שווים לכל זכות או חיוב שנוצרו למי מהם במהלך חיי נישואיהם. לנוכח ההסכמות האמורות, ניתנו צווים בדבר תצהירים הדדיים שיגישו הצדדים בדבר כל זכויותיהם וחובותיהם, מונו מומחים להערכת נכסי המקרקעין והערכת זכויות וחובות הצדדים, ומונתה מגשרת על מנת שתסייע לצדדים להגיע לידי הסכם כולל לאורם של הנתונים שיתבררו מתצהירי העדים ומחוות דעת המומחים, התיק נקבע לקדם משפט נוסף לתאריך 13.5.02. 4. א. ביום שקדם לתאריך הדיון המיועד, היינו בתאריך 12.5.02, הגישה הנתבעת באמצעות בא כוחה עוה"ד מייק יורק ריד, "בקשה דחופה לדחיית דיון בהסכמה". בבקשה נטען ע"י בא כוח הנתבעת כי הליכי הגישור שבין הצדדים נמשכים, חוות דעת המומחים טרם הומצאו, ולבא כוח הנתבעת קבוע דיון אחר באותה שעה בבית משפט בחדרה. באת כוח התובע נתנה אף היא הסכמתה לדחיית מועד הדיון, ולפיכך נעתר ביהמ"ש לבקשה, ומועד הדיון נדחה לתאריך 9.10.02. ב. כשבוע ימים לאחר שביהמ"ש נעתר לבקשה לדחיית מועד הדיון, הגיש התובע "בקשה דחופה ביותר לקביעת מועד דיון". מבקשה זו וממצורפותיה הסתבר כי בתאריך 9.5.02, שלושה ימים לפני הגשת הבקשה לדחיית מועד הדיון, פנתה הנתבעת לכב' ביה"ד הרבני האיזורי בנתניה בתביעה ל"שלום בית ולמדור ספציפי" ובה ביקשה קבלת צו למדור ספציפי בענין דירת הצדדים בכפר סבא, עובדת הגשת התביעה האמורה אשר נועדה על פניה להכניס מקלות בגלגלי תביעת פירוק השיתוף ולטרפד את הליכי הגישור, הוסתרה על ידי בא כוח הנתבעת הן מפני באת כוח התובע והן מעיני ביהמ"ש, ולא הוזכרה ב"בקשת הדחיה" שהוגשה על ידי ב"כ הנתבעת לביהמ"ש בתאריך 12.5.02. על ידי הסתרת "התביעה לשלום בית" והבקשה ל"מדור ספציפי" שהגישה הנתבעת לביה"ד הרבני, הצליח ב"כ לקבל את הסכמת באת כוח התובע לדחיית מועד הדיון, ולהשיג את דחיית מועד הדיון על ידי ביהמ"ש באופן שנועד לאפשר למרשתו קבלת צו למדור ספציפי בביה"ד הרבני בעוד מועד ובטרם תינתן על ידי ביהמ"ש החלטה בדבר פירוק השיתוף במקרקעין. באיצטלה של משאלה למתן ארכה להמשך הליכי הגישור כביכול, ביקש ב"כ הנתבעת לנצל את ארכת הזמן אשר תושג לשם השגת צו מכב' ביה"ד הרבני, בעת שהיה סבור כפי הנראה כי מכוחו של הצו יעלה בידי מרשתו לסכל ולהכשיל את הליך הגישור ואת הליכי פירוק השיתוף שהיו תלויים ועומדים אותה עת בבית משפט זה. ג. בתאריך 13.5.02 ב' סיון תשס"ב, ניתן אמנם על ידי כב' הרב חיים שלמה שאנן אב"ד ביה"ד הרבני האיזורי בנתניה צו זמני למדור ספציפי, שיהיה בתוקף "עד לדיון במעמד הצדדים בתאריך שייקבע על ידי המזכירות". 5. א. הצו הזמני שניתן על ידי כב' ביה"ד הרבני תלוי היה ועומד, בעת שהגיע המועד הנוסף לקיום קדם משפט בכלל התביעות שבין הצדדים, בתאריך 9.10.02 שעה 11.30. ב. בתאריך זה לא התייצבה הנתבעת לדיון, אף כי מועד הדיון הדחוי נקבע על פי בקשתה. ביום הדיון התקיימו הדיונים בלשכה (עקב מחסור באולם פנוי), ומספר דיונים התארכו אל מעבר למצופה. התובע, באת כוחו ובא כוח הנתבעת המתינו בפרוזדור ביהמ"ש להכנסתם ללשכה לשם קיום הדיון. בסמוך לשעה 12:45, הודיעה המתמחה לביהמ"ש (בעת היותו במהלך דיון בתיק אחר) כי ב"כ הנתבעת מבקש את דחיית מועד הדיון, מאחר ועליו להתייצב לדיון בבית משפט אחר, וכי באת כוח התובע מתנגדת לדחיה. על פי בקשת ביהמ"ש הודיעה המתמחה לצדדים כי יוזמנו להיכנס ללשכה בעוד כ - 7 דקות. משהוזמנו הצדדים להיכנס ללשכה כתום מספר דקות, הסתבר כי בא כוח הנתבעת עזב את בנין ביהמ"ש על דעת עצמו והחליט כפי הנראה כי לא רק מרשתו אלא אף הוא פטור מהתייצבות בפני ביהמ"ש בתאריך הדחוי אשר נקבע לבקשתו. מסתבר כי הזמן ש"קצב" ב"כ הנתבעת לביהמ"ש לדיון בענין מרשתו עמד על כשעה ורבע (שכן מועד תחילת הדיון אמור היה להיום בשעה 11.30) ומשתם הזמן שהואיל ב"כ הנתבעת לקצוב לביהמ"ש, נפנה הוא לטפל בתיק אחר, חרף העובדה שמועד הדיון בתיק זה נקבע כ - 5 חודשים מראש. ג. בנסיבות שנוצרו עקב היעדרה של הנתבעת מן הדיון, ועקב עזיבתו של בא כוחה את בנין ביהמ"ש מבלי להמתין להחלטת ביהמ"ש בדבר משאלתו לדחיית מועד הדיון, הוחלט לקיים את הדיון בהיעדר הנתבעת ובא כוחה, במטרה להוציא מן הכח אל הפועל את ההסכמות שהושגו בין הצדדים בישיבת יום 3.3.02. דיון 6. א. בתקנה 258 י"א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות) נקבע כדלהלן: " בתובענה יתייצבו בעלי הדין בקדם המשפט, למעט בעל דין שהוא פסול דין זולת אם בית המשפט קבע אחרת ; דין אי התייצבות של בעל דין כדין אי התייצבות על פי תקנה 157 ". ב. בתקנה 157 (2) לתקנות נקבע כי: " התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר ". 7. א. הנתבעת הגישה כתב הגנה, אולם לא התייצבה למרות שנמסרה לה הודעה כדין, התובע רשאי להוכיח את תביעתו והוא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר. כתב תביעתו של התובע נתמך בתצהיר כדין, ותצהירו על נספחיו משמש כראיה לעובדות המפורטות בכתב התביעה, בכך יוצא התובע ידי הרמת עול ההוכחה המוטל עליו. ב. לנוכח כל המתואר לעיל, וכנלמד משילוב הוראות תקנה 258 י"א ותקנה 157 (2) לתקנות, מוסמך ביהמ"ש בנסיבות שנוצרו ליתן פסק דין בתובענה, לא כל שכן החלטה בדבר פירוק השיתוף במקרקעין - כפי בקשת ב"כ התובע. למעלה מן הדרוש ואף לגופם של דברים נוצר צורך והצדק במתן החלטה לפירוק השיתוף בבית בכפר סבא ובבית בניצני עוז מהטעמים שיפורטו להלן. 8. הזכות לפירוק השיתוף במקרקעין מעוגנת בסעיף 37 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969. וזו לשונו של סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969: (א) " כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק שיתוף ". בפסק דינו של כב' השופט גייפמן, בתמ"ש 53941/96 יצחק צ'פניק נ' פנינה צ'פניק תקדין מ"ש 2001 (1) 5, פורטו השיקולים המערכתיים מדיני המקרקעין המנחים את ביהמ"ש בפירוק שותפות במקרקעין כדלהלן: א. מניעת שותפות בלתי רצויה, המעודדת מריבות בין השותפים. ב. שמירה על דינמיקה של סחירות נכסי המקרקעין, שהינם משאב מצומצם ועידוד פיתוחם. ג. שמירה על חופש הפעולה של בעל הזכות הקניינית. בע"א 540/75 דגני נ' פניג, פ"ד לא (2) 637, 640 הדגיש השופט עציוני: " מאז ומעולם לא חיבבו שיטות המשפט את יחסי השיתוף במקרקעין, בהיותם מקור פוטנציאלי מובהק לסכסוכים ומריבות, ובהיות בתי המשפט מוגבלים למדי ביכולתם להבטיח שלום בין שותפים ניצים לאורך זמן, ומשום כך אף הקלו בהבאת יחסי השיתוף לקיצם ". 9. התביעה לפירוק השיתוף במקרקעין נושאת אופי קניני, ופרט לענין הבטחת המדור כנובע מסעיף 40 א' לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן: חוק המקרקעין), אין כל משמעות מיוחדת בנושא זה לענין היותם של הצדדים בני זוג. בסוגיה זו נאמרו על ידי כב' ביהמ"ש העליון הדברים דלהלן: " על פירוק שיתוף חלים דיני הקניין, ולצורך פירוק השיתוף דין שני בני הזוג כדין זרים מבחינת זכויות הקנין, כל זמן שאלו רשומות על שם שניהם ". (ע"א 803/93 כליפא נ' כליפא תק על 94 (2) 705). 10. על פי הפסיקה יש להיעתר לתביעה למרות קיומם של הליכים בתחום דיני המשפחה. זאת ועוד, תביעות פירוק לא חייבים לעכב אפילו אם אחד הצדדים סבור שיש סיכוי לשלום בית (ראה תמ"ש 1310/01 בפני כב' השופט גל גוטזגן אלמוני נ' פלוני (טרם פורסם), ע"א 803/93 כליפא נ' כליפא תק - על 94 (2) 705). 11. כתב ההגנה שהגישה הנתבעת אינו מגלה כל הגנה של ממש מפני התביעה לפירוק שיתוף. הטענה כי יש למכור את הדירה כתפוסה, הינה טענה שאבד עליה הכלח, ס' 40 א (ב) לחוק המקרקעין מורה כי: " הוראות ס' 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב - 1972, לא יחולו לגבי מי שהיה שותף בדירה שבית המשפט החליט על פירוק השיתוף בה, כאמור בסעיף קטן (א) ". קל וחומר נטולת כל בסיס היא הטענה כי מגורי בניהם הבגירים של הצדדים בדירה מחייבים מכירת הדירה כתפוסה. (וראה ע.א. 304/72 ביאלר נ. ביאלר פ"ד כ"ז (1) 33 5). 12. ברע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, תקדין עליון 2001 (3) 440, הותיר ביהמ"ש העליון בידי ביהמ"ש לענייני משפחה את שיקול הדעת אם לדון בפירוק השיתוף כענין נפרד או במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בסיכומו של פסה"ד בפרשת בר-אל נאמרו ע"י כב' הנשיא ברק הדברים דלהלן: " עיון בפרשה שלפנינו מלמד כי עניין לנו בסכסוך מורכב וטעון. זהו סכסוך שלא יבוא על פתרונו בקרוב. נראה כי טעם זה הוא העומד בבסיס החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שלא להמתין עם פירוק השיתוף בדירת המגורים, בכפוף להוראות סעיף 40 א' לחוק המקרקעין. זו הייתה גם התרשמותו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי איזון המשאבים בין בני הזוג מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג אינו נראה באופק, היות והמערערת לא הביעה את רצונה להתגרש, אלא להיפך. המערערת תוקפת רכיב זה בבקשתה, אך אפילו כך, אין בכך כדי לשנות את מורכבות הסכסוך, ואת העובדה כי לא נראה פתרון כולל וקרוב של הסכסוך בין בני הזוג". 13. בבר"ע (ת"א) 63/98 לפיד נ. לפיד (לא פורסם) נאמרו ע"י כב' סגן הנשיא השופט ח. פורת הדברים דלהלן: " במקרה רגיל שבו ננקטים בו זמנית הליכי פירוק והליכי שיתוף, או איזון משאבים, אפשר לצוות על פירוק השיתוף, אולם אם האשה רוצה לרכוש את חלקו של בעלה, והבעל מחזיק בכל משאבי המשפחה ובכך מונע מן האשה לעשות בהם שימוש ולרכוש את חלקו של בעלה, אפשר להשהות את סיום הליכי הפירוק עד למתן החלטה לגבי החלטת איזון או שיתוף הנכסים. אולם כל זאת לא בכל מקרה: יש לבחון את התנהגות מי שמבקש את עיכוב הפירוק, אם דרך משל המקרה מתאים לגירושין, והאשה אשר מבקשת להשהות את הפירוק מסרבת ללא הצדקה לקבל גט או פועלת לגרימת סחבת בהליכי הגירושין או בהליכים אחרים ובכך גורמת להרחקת המועד המתאים בו ניתן להחליט על איזון משאבים - לא יעוכבו הליכי הפירוק. במילים אחרות: יש לבחון את תום ליבה של האשה כאשר היא טוענת שרצונה לרכוש את מחצית הדירה אשר ע"ש בעלה ואת הרצינות של אותה משאלה". 14. א. התובע גילה דעתו כי הוא מקבל על עצמו את סמכות ביהמ"ש לדון בעניני הרכוש, הסכים לשותפות מלאה עם הנתבעת בכל הזכויות והחובות שנצברו לשני הצדדים במהלך שנות נישואיהם (כדרישתה בתמ"ש 7851/01) ואף התנדב לתשלום דמי מזונות חלקיים לפנים משורת הדין, לשניים מילדיהם הבגירים של הצדדים המתגוררים עם הנתבעת אף כי סיימו את שירותם הצבאי. ב. הנתבעת לעומת זאת "נזכרה" לפתע, לאחר חלוף למעלה משנה וחצי מהפרדת מגורי הצדדים, להגיש תביעת "שלום בית" לבית הדין הרבני על מנת לנסות ולהכשיל את הליכי הגישור שבהם מצויים הצדדים באמצעות בקשת צו ל"מדור ספציפי". הנתבעת מסרבת להתגרש מהתובע חרף השבר והקרעים שנוצרו בין הצדדים המתגוררים עתה בנפרד מזה כשנתיים ימים. 15. בע"א 1692/97 גולדברג נ. גולדברג (לא פורסם) נאמרו ע"י ביהמ"ש העליון (כב' השופט מצא) הדברים הבאים: " אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל בתוך זמן לא רב לאיזון משאביהם, נוטה הייתי להיעתר לבקשה לעכב את פירוק השיתוף בבית המגורים". בפרשת בר-אל נפסק ע"י כב' ביהמ"ש העליון מפי כב' הנשיא השופט ברק כי: " דיון מורכב שצפוי להימשך זמן רב יכול שיהווה שיקול המתנגד לעיכוב פירוק השיתוף בדירת המגורים (ראו פרשת גולדברג). לפעמים יכול פירוק שיתוף מהיר יחסית בדירת המגורים להסיר "אבן נגף" להסדרת יתר הנושאים הנתונים במחלוקת (ע"א 736/85 לזר נ. לזר פ"ד לט (4) 668, 669). לכן, גם כשקיימת יכולת לבית המשפט לעניני משפחה לעכב פירוק שיתוף בדירת המגורים של בני זוג, יהיו מקרים בהם פירוק שיתוף מהיר יהיה ראוי". הצו למדור ספציפי 16. ביום 11.5.02 הוגשה על ידי ב"כ הנתבעת כאמור בקשה למתן צו למדור ספציפי וניתן צו כמבוקש עד לדיון במעמד הצדדים בתאריך שייקבע על ידי המזכירות. 17. בעת מתן הצו הזמני היתה תביעת הבעל לפירוק השיתוף תלויה ועומדת בפני בימ"ש זה. תביעה זו הוגשה בתאריך 23.1.02 קודם תביעת הנתבעת לשלום בית ומדור ספציפי אשר הוגשה ביום 9.5.02. קביעתו של כב' בית הדין הרבני עלולה היתה לסכל את הפעלת סמכותו של בית משפט זה ליתן פסק דין בר ביצוע בתביעת הבעל אשר הוגשה לפני תביעת האשה, ולרוקן מתוכן את סמכות ביהמ"ש לפירוק השיתוף, כדברי כב' השופט מ. חשין בפרשת אקנין (בג"צ 5969/94 אקנין נ' ביה"ד הרבני פ"ד נ (1) 370, 391) : " בעשותו כן, רוקן בית הדין הרבני מתוכן, הלכה למעשה - ובאורח נורמטיבי - את סמכותו של בית משפט השלום בתביעת החלוקה, וסיכל אפשרות ריאלית לפירוק שיתוף בין בני זוג. יתר על כן: בית הדין הרבני הפקיע, הלכה למעשה, את זכות הקניין של בעל הדירה, ופגע באחדות המשפט האזרחי כהלכת בבלי (3); שעל פי המשפט האזרחי הכללי לא קנתה האשה זכות "שעבוד" על דירת בני הזוג והנה בענייננו כמו יצר בית הדין הרבני יש מאין". 18. הסבר מאיר עיניים למגמה שהסתתרה מאחורי בקשת הנתבעת ל"מדור ספציפי", ניתן ללמוד דוקא מהחלטה מאלפת שניתנה לאחרונה בתאריך 29.8.02, ע"י כב' ביה"ד הרבני הגדול, מפי אב"ד כב' הרב שלמה דיכובסקי בתיק ערעור בירון נ' בירון בדברים כדרבנות כדלהלן: " השימוש בצו למדור ספציפי אינו מקובל עליי בכל מקרה. בתי הדין עושים שימוש בנשק זה, כחלק מריב מרוץ הסמכויות שבינם לביהמ"ש. הדבר אינו יאה, אבל במציאות המשפטית המאוד לא הגיונית של שתי ערכאות העוסקות בחיי המשפחה ומתנגשות ביניהן לעיתים קרובות אולי אין מנוס מכך. חוששני, שעד שלא יתן המחוקק את דעתו למצב לא נסבל זה, ימשיכו עורכי הדין לחגוג וימשיכו הצדדים לסבול. " בכל מקרה לדעתי, אין לעשות שימוש בצו זה, כאשר הנישואין הגיעו לסופם, והמחלוקת בין הצדדים היא על תנאי הגירושין ". (ההדגשה שלי י.כ.) " ביהמ"ש קבע כי " לאורך הדיונים ניתן היה לחוש את תחושת המיאוס והטינה שהם רוחשים איש לרעהו ", גם אם התרשמותנו שונה במעט ברור לנו שהצדדים הגיעו לסוף הדרך, והמחלוקת אינה על "הנפש" אלא על הרכוש", לצורך זאת, אין מקום למתן צו למדור ספציפי ". 19. מהודעה שהומצאה לביהמ"ש ע"י ב"כ התובע, מסתבר כי בתאריך 21.10.02, ולאחר דיון במעמד הצדדים שקיים כב' ביה"ד הרבני האיזורי בנתניה, בענין הצו למדור ספציפי, החליט כב' ביה"ד הרבני לבטל את הצו הזמני למדור ספציפי, בדברים דלהלן: " בדיון נתברר שהוגשה תביעת מזונות לביהמ"ש ע"י האשה ואילו התביעה למדור ספציפי הוגשה על ידי האשה מאוחר יותר, ב"כ הבעל טוענת שאי אפשר לפצל את המדור הספציפי מן המזונות ". " מאחר ומדור הוא חלק בלתי נפרד מהמזונות יש מקום לטענת המבקשת ועל כן הצו שניתן למדור ספציפי בטל בזה ". משבוטל הצו הזמני על ידי כב' ביה"ד הרבני - ברור כי כוונת הנתבעת לשיבוש דחיית ומניעת הליכי פירוק השיתוף - עלתה בתוהו. סעיף 40 א' לחוק המקרקעין 20. סעיף 40 א' לחוק המקרקעין מורה כי: " החליט בית המשפט לפי ס' 40 על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני הזוג המשמשת להם למגורים בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאימים לצרכיהם לתקופה שייקבע ". 21. הוראותיו ותמצית קיומו של סעיף 40 (א) לחוק הינם בדאגת המחוקק לקורת הגג של ילדי בני הזוג הקטינים. הדאגה למדור בן הזוג המחזיק בקטינים נגזרת אך ורק מהיותו ההורה המשמורן. במקרה שלפנינו ילדי בני הזוג בגירים. על פי הסעיף אין חובה להבטיח את מדורם של הילדים לאחר שבגרו, מדורה של האשה יובטח ממילא מתוך פירותיהם של הסכומים שתקבל בגין מימוש הנכסים, המספיקים לשכירת מדור הולם, היה והאשה תחליט שלא לרכוש דירה אחרת למגוריה (ע"א 596/89 חקק נ. חקק פ"ד מה (4) 749). כינוס הנכסים וחלוקתם 22. במערכת היחסים השוררת בין הצדדים, נראה כי הצדדים לא יוכלו לעסוק בכוחות עצמם במימוש נכסי המקרקעין תוך שיתוף פעולה ביניהם. הדרך הנכונה למימוש הנכסים תהיה לפיכך, במינויו של כונס נכסים נייטרלי, אשר יבצע את החלטת ביהמ"ש כלשונה וכרוחה. 23. בנסיבות המיוחדות של תיק זה, אין כל ספק כי החלופה הראשונה והטובה יותר של פירוק השיתוף בשני נכסי המקרקעין, הינה כי כל אחד מהצדדים יישאר הבעלים של אחד משני נכסי המקרקעין, תוך ביצוע תשלומי איזון ביניהם. תשלומי איזון שכאלה, יתכנו כפי הנראה באופן מעשי אך ורק אם תיתן הנתבעת את ידה לקידום חלוקת המשאבים והנכסים הפיננסיים בין הצדדים מכח הלכת השיתוף, באופן שיאפשר לאחד הצדדים עשיית שימוש בחלקו בנכסים הפיננסיים לשם רכישת הבעלות השלמה בנכס היקר יותר. 24. לנוכח כל האמור לעיל, הנני פוסק לפיכך לענין התביעה לפירוק השיתוף במקרקעין ובמטלטלין כדלהלן: א. ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בבית הצדדים המצוי ברח' צפניה 5, והידוע כחלקה 86, בגוש 7603 ושל דירת הצדדים המצויה בישוב ניצני עוז והידוע כחלקה 18 (מגרש 90) בגוש 8165. ב. הבית בכפר סבא והדירה בניצני עוז (להלן: הנכסים) יימכרו כפנויים, למרבה במחיר, במכירה שבין מוכר מרצון לקונה מרצון. סכום ממכר הנכסים לאחר ניכוי כל ההוצאות מכל מין וסוג שהוא אשר תהיינה כרוכות במכירתם, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים. ג. ככונס נכסים למכירת הנכסים, וכן תכולת הבית בכפר סבא ימונה עוה"ד אהוד גינדס, מרח' בצלאל 28, בית גיבור ספורט, רמת גן, טל': 7549933 - 03, נייד: 400434 - 054 (להלן: כונס הנכסים). ד. כונס הנכסים לא יפרסם את הנכסים למכירה עד לתאריך 15.2.03. בתקופה זו תיעשנה ע"י כונס הנכסים, וע"י ב"כ הצדדים, כל הפעולות הדרושות לשם הסדרת פירוק השיתוף בנכסים בדרך של העברת הבעלות המלאה בכל אחד מהנכסים לבעלותו של אחד מהצדדים, תוך ביצוע תשלומי איזון. ה. היה והצדדים לא יגיעו להסדרים כלשהם בסיועו של כונס הנכסים עד לתאריך 15.2.03, יוציא כונס הנכסים את הנכסים למכירה מאותו מועד ואילך. ו. כונס הנכסים יפעל על פי כל ההוראות שבדין, חוזי המכר שיחתמו יהיו כפופים לאישורו של ביהמ"ש. ז. פירוק השיתוף בתכולת הבית בכפר סבא יעשה בדרך של חלוקה בעין תוך ביצוע תשלומי איזון אם נחוצים כאלה ויושאר בשלב זה, לניסיון של הצדדים ובאי כוחם להסדרת אופן החלוקה במסגרת הסכם בין הצדדים. היה והענין לא יוסדר עד לתאריך 15.2.2003, יהיה על הכונס לממש את תכולת הבית ולחלקה בין הצדדים בחלקים שווים. ח. היה וכונס הנכסים יסרב לקבל עליו את המינוי - יודיע על כך לבית המשפט, תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו; ובמקרה כזה ימונה כונס נכסים אחר. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד 25. בתקנה 512 (ב') לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: התקנות) נקבע כי: " בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון ". 26. בע"א 627/83, מלכה יעל ויהושוע נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ תק - על 86 (3), 495 נאמרו ע"י כב' ביהמ"ש העליון הדברים דלהלן: " הארכת הדיון שלא לצורך היא רעה חולה הפוגעת ביסודותיה של מלאכת השפיטה ועשיית דין צדק. מספר התביעות הגדל והולך חדשים לבקרים הוא הסבר אחד לעומס הרב המוטל על בתי המשפט. הסבר אחר נמצא בהארכת הדיונים שלא לצורך המביאה לידי כך שאין בידי השופט לסיים במועד את הדיון בתיק כדי שיוכל להתפנות ולדון בתיקים אחרים המחכים לתורם. אם נפנה לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, נגלה על נקלה את מגמת מתקין התקנות לשרש תופעה שלילית זו. תקנה 514 קובעת לאמור: " ראה בית המשפט או הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות הענין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם ". 27. הדרך בה ניסתה הנתבעת לנהל את הדיון הינה דרך פסולה ובלתי הולמת, כאשר דחיית מועד הדיון למספר חודשים הושגה ע"י העלמת עובדות מהותיות מב"כ התובע ומביהמ"ש וניסיון נוסף להימנע מבירור התביעה לגופה נעשה ע"י אי התייצבות לדיון, מבלי ליתן לכך כל הנמקה או הסבר עד עצם היום הזה. הפניה לכב' ביה"ד הרבני בתביעה לשלו"ב כביכול, ובבקשה למתן צו זמני למדור ספציפי, תוך כדי קיומו של הליך גישור מוסכם, שמטרתו המוצהרת הינה חלוקת הרכוש בדרכי שלום, נועדה על פניה להכשלת ולעיכוב ההליך השיפוטי. אגב אורחא יאמר עוד כי הליך הגישור בבסיסו נועד ליתן לנתבעת הזדמנות הולמת לרכוש בסופו של יום את זכויות התובע בדירת המגורים בכ"ס, בהנחה כי התובע יקבל את הבית בניצני עוז, ומתוך ההחזקות הכספיות של הצדדים יבוצעו תשלומי האיזון הנדרשים. הפניה לכב' ביה"ד וההיעדרות מהדיון כפי שתוארה לעיל, היו בגדר ניסיון שלא צלח להארכת הדיונים ולשיבושם. 28. הנתבעת תשלם לפיכך לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ככל הנוגע לתביעת פירוק השיתוף במקרקעין ובמיטלטלין בלבד, סך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מהיום. פיגור בביצוע התשלום יחויב בהפרשי הצמדה וריבית מרבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. 29. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים עוה"ד נאוה פרס ועוה"ד מייק יורק ריד וכן לשמאי המקרקעין מר עודד האושנר שכתובתו רח' לינקולן 20, בית רובינשטיין, קומה 25 ת"א, מיקוד: 67134, לכונס הנכסים עוה"ד אהוד גינדס ולמגשרת עוה"ד רחל בש. 30. ענין הסעדים הנוספים שביקשו הצדדים האחד כנגד משנהו לגבי הנכסים הפיננסיים ידון בקדם המשפט הקרוב, הקבוע לתאריך 29.12.02, בתקווה שעד לאותו מועד ירוכזו בחוו"ד רו"ח הנתונים המאפשרים הסדר או הכרעה אף בנושאים אלה. דחיית מועד דיון