##דוגמא לכתב תביעה## ##סוג התביעה: ## ##הסעד המבוקש: ## ##אגרה: ## ##האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ##לא ##א. תיאור של בעלי הדין hashtag 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, תושב _________, _________, הינו רוכש הרכב נשוא התביעה. 2. הנתבע, מר _________ ת.ז. _________, תושב _________, _________, הינו מוכר הרכב נשוא התביעה וסוחר רכבים במקצועו. ##ב. הסעד המבוקש hashtag 3. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על ביטול עסקת מכר הרכב מסוג _________ מ.ר. _________ משנת ייצור _________ (להלן: "הרכב"), אשר נכרתה בין התובע לנתבע ביום _________. 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע להשיב לתובע את מלוא סכום רכישת הרכב בסך 92,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד למועד ההשבה בפועל. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בתשלום שכ"ט שמאי בסך 4,640 ₪ (כנגד קבלה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד למועד ההשבה בפועל. 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט, לרבות אגרות בית משפט ושכר עדים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד למועד ההשבה בפועל. 7. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% בתוספת מע"מ מסכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 8. כבוד בית המשפט מתבקש להורות כי התובע יחזיר את הרכב לנתבע כנגד התשלומים האמורים, בתוך 30 יום ממועד קבלת התשלום, ויאפשר רישום של הרכב על שמו של הנתבע. ##ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה hashtag 9. ביום _________ רכש התובע מהנתבע רכב מסוג _________ מ.ר. _________ משנת ייצור _________, תמורת סך של 92,500 ₪. 10. הנתבע הציג את הרכב בפני התובע כרכב שעבר תיקוני פח וצבע בלבד, והסתיר ממנו את עברו האמיתי של הרכב, אשר היה מעורב בתאונה קשה והוכרז כ"אובדן להלכה". 11. רק כחודש וחצי לאחר הרכישה, כאשר פנה התובע למוסך מורשה לצורך ביצוע טיפולים, נודע לו כי הרכב אינו באחריות יצרן עקב השבתה בעקבות תאונה, וכי קיים דו"ח שמאי המעיד על "אובדן להלכה". 12. עם גילוי העובדות המטעות, פנה התובע לנתבע בדרישה לביטול העסקה והשבת כספו, אך הנתבע סירב. 13. עילת התביעה נולדה במועד גילוי ההטעיה והפרת חובת הגילוי על ידי הנתבע, כאשר התובע נוכח לדעת כי הרכב שרכש אינו כפי שהוצג לו. ##ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט hashtag 14. סכום התביעה הכספית, העומד על סך של 107,140 ₪ (92,500 ₪ בגין השבה, 4,640 ₪ שכ"ט שמאי, ו-10,000 ₪ הוצאות משפט ועוגמת נפש), מקנה סמכות עניינית לבית משפט נכבד זה. 15. מקום מגוריהם של הצדדים, _________ ו-_________, ומקום ביצוע העסקה, _________, מקנים סמכות מקומית לבית משפט נכבד זה. ##ה. פירוט הטענות hashtag ##הפרת חובת גילוי נאות hashtag 16. הנתבע, בהיותו סוחר רכבים מקצועי, הפר באופן בוטה את חובת הגילוי הנאות המוטלת עליו מכוח הדין, בכך שלא גילה לתובע את מלוא הפרטים המהותיים אודות עברו של הרכב, ובפרט את העובדה שהרכב היה מעורב בתאונה קשה והוכרז כ"אובדן להלכה". 17. אי-גילוי זה מהווה הטעיה מכוונת, שכן הנתבע ידע היטב את מצבו האמיתי של הרכב, כפי שעולה מהסכם הרכישה שלו מ"אחים _________ בע"מ", שם הוגדר הרכב כ"רכב לאחר תאונה", אך בחר להסתיר מידע קריטי זה מהתובע. 18. חובת הגילוי המוגברת חלה על הנתבע מכוח היותו "עוסק ברכב" כהגדרתו בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008, אשר מחייב מסירת טופס גילוי מפורט הכולל מידע על פגיעות שנגרמו לרכב, דבר שהנתבע לא עשה. 19. התובע יטען כי לו היה יודע את מלוא הפרטים אודות עברו של הרכב, ובפרט את היותו "אובדן להלכה", לא היה מתקשר בעסקת הרכישה כלל, שכן מדובר במידע מהותי המשפיע באופן ישיר על כדאיות העסקה ועל שווי הרכב. 20. הסתרת המידע על ידי הנתבע פגעה באופן חמור באוטונומיית הרצון של התובע ובזכותו לקבל החלטה מושכלת ומבוססת על נתונים מלאים ואמיתיים, ובכך גרמה לו נזק כספי משמעותי. ##מצגי שווא והטעיה hashtag 21. הנתבע הציג בפני התובע מצגי שווא כוזבים, לפיהם הרכב עבר תיקוני פח וצבע בלבד, ובכך יצר רושם מוטעה ומטעה לגבי מצבו האמיתי של הרכב, אשר היה שונה באופן מהותי מהמציאות. 22. מצגי השווא של הנתבע, בשילוב עם אי-הגילוי המכוון של עברו התאונתי של הרכב, מהווים הטעיה במובן סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ומקימים לתובע זכות לבטל את העסקה. 23. התובע הסתמך בתום לב על מצגיו של הנתבע, אשר הציג עצמו כמוכר אמין ומקצועי, ולא היה לו כל יסוד לחשוד כי מידע מהותי מוסתר ממנו או כי מוצגים בפניו נתונים שאינם אמת. 24. הנתבע ניצל את חוסר ניסיונו של התובע ברכישת רכבים ואת פערי המידע ביניהם, על מנת להטעותו ולגרום לו לרכוש רכב פגום במחיר שאינו משקף את שוויו האמיתי, ובכך פעל בחוסר תום לב קיצוני. 25. הטעיה זו אינה נוגעת לכדאיות העסקה בלבד, אלא למאפיינים מהותיים של הנכס הנמכר, אשר לו היו ידועים לתובע, היה נמנע מלהתקשר בעסקה מלכתחילה, ולכן היא מצדיקה את ביטול העסקה. ##הפרת חובת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה hashtag 26. הנתבע הפר את חובת תום הלב המוטלת עליו מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בכך שניהל משא ומתן בחוסר שקיפות, הסתיר מידע מהותי והציג מצגי שווא, ובכך מנע מהתובע לנהל משא ומתן הוגן. 27. התנהלות הנתבע, אשר כללה ניסוח חוזה מכר דרקוני המנסה לפטור אותו מכל אחריות, תוך ניצול תמימותו וחוסר ניסיונו של התובע, מהווה חוסר תום לב מובהק בקיום החוזה, בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים. 28. הנתבע, כסוחר רכבים, היה מודע היטב לחשיבות המידע אודות עברו התאונתי של הרכב עבור רוכש פוטנציאלי, ובחירתו להסתיר מידע זה מהווה הפרה יסודית של עקרון תום הלב. 29. הניסיון של הנתבע להסתמך על סעיפים בחוזה המכר המנסים לפטור אותו מאחריות, תוך התעלמות מהטעיה וחוסר הגילוי המהותיים, מהווה ניסיון להתנער מחובותיו המשפטיות בחוסר תום לב. 30. התובע יטען כי התנהלות הנתבע לאורך כל שלבי העסקה, החל מהפרסום המטעה באתר _________ וכלה בסירובו לבטל את העסקה, משקפת דפוס פעולה של חוסר תום לב וניסיון להרוויח על חשבון רוכשים תמימים. ##פגיעה בשלדת הרכב ואי-בטיחותו hashtag 31. הרכב נשוא התביעה עבר תאונה קשה, כפי שעולה מדו"ח השמאי שהכריז עליו כ"אובדן להלכה", ונגרמו לו פגיעות משמעותיות בשלדה, בניגוד למצגיו של הנתבע כי מדובר בתיקוני פח וצבע בלבד. 32. פגיעה בשלדת הרכב אינה פגיעה שולית, אלא פגיעה מהותית בעלת השלכות בטיחותיות חמורות, אשר עלולה לסכן את חיי הנוסעים ברכב ואת משתמשי הדרך האחרים. 33. הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כלפי "אחים _________ בע"מ" לתקן את הרכב במוסך מורשה, להמציא אישור על רכישת חלפים כחוק וחוות דעת שמאי לפני ואחרי התיקון, ובכך לא הבטיח את תקינותו ובטיחותו של הרכב. 34. העובדה שהנתבע תיקן את הרכב בעצמו, ללא פיקוח מקצועי וללא עמידה בתנאים שנקבעו בהסכם הרכישה שלו, מעלה חשש כבד לגבי איכות התיקון ולגבי בטיחותו של הרכב לאחר התיקון. 35. התובע יטען כי רכישת רכב עם פגיעת שלדה משמעותית, אשר תוקן באופן חובבני וללא עמידה בתקנים הנדרשים, מהווה סיכון בטיחותי בלתי מתקבל על הדעת ומצדיקה את ביטול העסקה. ##הפרת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) hashtag 36. הנתבע, בהיותו סוחר רכבים, הפר את הוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008, בכך שלא מסר לתובע, לפני כריתת החוזה ובנפרד, טופס גילוי חתום על ידו. 37. טופס הגילוי, כנדרש בסעיף 4 לחוק, היה אמור לכלול פרטים מהותיים אודות פגיעות שנגרמו לרכב, מספר קילומטרים, סוג תאגיד המוכר ועוד, מידע שהיה קריטי עבור התובע לצורך קבלת החלטה מושכלת. 38. אי-מסירת טופס הגילוי מהווה הפרה סטטוטורית של חובה חקוקה, אשר נועדה להגן על רוכשי רכבים משומשים מפני הטעיה ואי-גילוי, ומקימה לתובע עילה לתביעה. 39. התובע יטען כי הפרת חובה זו על ידי הנתבע מעידה על כוונתו להסתיר מידע מהותי ולמנוע מהתובע לדעת את מצבו האמיתי של הרכב, ובכך להשלים את העסקה בתנאים שאינם הוגנים. 40. חוק זה, אשר נכנס לתוקף לפני מועד העסקה, נועד להטיל אחריות מוגברת על סוחרי רכבים, והנתבע, בהתעלמותו מהוראותיו, פעל בניגוד מוחלט לרוח החוק ולמטרתו. ##הסתמכות על חוזה המכר וסעיפי הפטור hashtag 41. הנתבע מנסה להסתמך על סעיפים בחוזה המכר, ובפרט סעיפים 6, 7, 8 ו-11, המנסים לפטור אותו מאחריות ולטעון כי התובע ידע על הפגיעות ברכב וקיבל הנחה משמעותית בגינן. 42. התובע יטען כי סעיפים אלו נוסחו באופן חד-צדדי על ידי הנתבע, תוך ניצול פערי הכוחות והידע, וכי הם אינם משקפים את המציאות האמיתית ואת המידע שנמסר לתובע בפועל. 43. ניסוח החוזה, ובפרט סעיף 8 המציין "לא תתקבל כל טענה מסוג של 'לא הבנתי', 'לא שמעתי', 'אין לי ניסיון', 'אני תמים'", מעיד על כוונת הנתבע להגן על עצמו מפני טענות עתידיות, דבר המלמד על מודעותו למידע המוסתר. 44. התובע יטען כי חתימתו על החוזה נעשתה תחת הטעיה וחוסר גילוי מהותי, וכי לא ניתן לתת תוקף לסעיפי פטור מאחריות כאשר אלו נגועים בחוסר תום לב ובהטעיה יסודית. 45. הפסיקה קבעה כי סעיפי פטור מאחריות בחוזים אחידים או בחוזים שנחתמו תחת הטעיה, אינם תקפים כאשר הם מנוגדים לחובת תום הלב או כאשר הם מנסים לפטור צד מאחריות על מעשי מרמה או הטעיה. ##אי-אמון בדו"ח הבדיקה ובמכון הבדיקה hashtag 46. התובע יטען כי דו"ח הבדיקה של מכון _________ (_________) בע"מ, עליו הסתמך הנתבע, לא שיקף את מלוא חומרת הפגיעה בשלדת הרכב ולא גילה את היותו "אובדן להלכה". 47. התובע ואביו לא הבינו מדו"ח הבדיקה כי מדובר בפגיעת שלדה משמעותית, וכי ההסברים שניתנו להם במכון הבדיקה היו חלקיים ומטעים, ולא כללו את מלוא המידע הקריטי. 48. העובדה שהתביעה נגד מכון הבדיקה נדחתה בהסכמה, אינה גורעת מאחריותו של הנתבע, אשר היה המוכר והיה עליו לגלות את מלוא הפרטים, ללא תלות בדו"ח הבדיקה. 49. התובע יטען כי הנתבע ניסה להשתמש בדו"ח הבדיקה ככלי להסרת אחריות מעצמו, למרות שידע כי הדו"ח אינו מפרט את מלוא חומרת הפגיעה ואת היות הרכב "אובדן להלכה". 50. אי-הבהירות בדו"ח הבדיקה, בשילוב עם הסתרת המידע על ידי הנתבע, מנעה מהתובע לקבל תמונה מלאה ואמיתית על מצבו של הרכב טרם הרכישה. ##מחיר הרכישה והנחה hashtag 51. הנתבע טוען כי התובע קיבל הנחה משמעותית בסך 16,500 ₪ בגין "מקוריות הרכב, תוצאות הבדיקה ואחוזי פחת ומקרה ביטוח", דבר המעיד על ידיעתו של התובע אודות הפגיעות. 52. התובע יטען כי טענת ההנחה אינה משקפת את המציאות, שכן המחיר המקורי שדרש הנתבע (98,000 ₪) היה נמוך ממחיר המחירון, וכי ההפחתה הנוספת לא ניתנה בגין ידיעה על תאונה קשה. 53. ניסוח סעיף 11 לחוזה, המפרט את סיבות ההנחה באופן כללי ובלתי מוגדר, מעיד על ניסיון של הנתבע ליצור מצג שווא של הנחה משמעותית, מבלי לפרט את הסיבות האמיתיות. 54. התובע יטען כי לו היה יודע על היות הרכב "אובדן להלכה" ועל פגיעת השלדה המשמעותית, לא היה רוכש את הרכב במחיר זה כלל, וכי ההנחה הנטענת אינה מכסה את ירידת הערך האמיתית של רכב כזה. 55. הפסיקה קבעה כי טענת הנחה אינה יכולה לשמש כהגנה מפני תביעת הטעיה, כאשר ההנחה ניתנה על בסיס מידע חלקי או מטעה, ואינה משקפת את מלוא הפגיעה בערך הנכס. ##אחריות סוחר רכבים hashtag 56. על הנתבע, בהיותו סוחר רכבים מקצועי, מוטלת אחריות מוגברת כלפי רוכשים, מעבר לאחריות המוטלת על מוכר פרטי, וזאת מכוח מעמדו המקצועי ופערי המידע בינו לבין הצרכן. 57. אחריות זו כוללת חובה לגלות את מלוא הפרטים המהותיים אודות הרכב, לוודא את תקינותו ובטיחותו, ולעמוד בהוראות חוקים צרכניים שונים, לרבות חוק המכר וחוק הגנת הצרכן. 58. הנתבע, כמי שעיסוקו במכירת רכבים, היה צריך להיות מודע לחובותיו המוגברות ולפעול בשקיפות מלאה, אך בחר להסתיר מידע קריטי מהתובע. 59. התובע יטען כי התנהלות הנתבע, אשר כללה רכישת רכב פגום, תיקונו באופן חובבני ומכירתו תוך הסתרת מידע, אינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים המצופים מסוחר רכבים מקצועי. 60. הפסיקה הכירה באחריות המוגברת של סוחרי רכבים, וקבעה כי עליהם מוטלת חובה אקטיבית לגלות מידע מהותי, וכי אי-גילוי כזה מהווה הפרה של חובת תום הלב ושל חובות חקוקות. ##ביטול העסקה והשבה hashtag 61. לאור ההטעיה, מצגי השווא, הפרת חובת הגילוי הנאות וחוסר תום הלב של הנתבע, קמה לתובע הזכות לבטל את עסקת המכר מכוח סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. 62. ביטול העסקה מחייב השבה הדדית של התמורות, קרי, השבת סכום הרכישה לתובע כנגד השבת הרכב לנתבע, וזאת על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. 63. התובע הודיע לנתבע על רצונו לבטל את העסקה מיד עם גילוי ההטעיה, והפסיק את השימוש ברכב, דבר המעיד על רצינות כוונתו ועל עמידתו בתנאי הביטול. 64. התובע יטען כי אין מקום להותיר על כנה עסקה שנכרתה תחת הטעיה כה חמורה, וכי הסעד הראוי והצודק בנסיבות העניין הוא ביטול מלא של העסקה והשבת הכספים. 65. הפסיקה קבעה כי במקרים של הטעיה מהותית, זכות הביטול עומדת לקונה, וכי יש להורות על השבה הדדית על מנת למנוע התעשרות שלא כדין של המוכר. ##נזקים hashtag 66. כתוצאה מהטעיה והפרת חובת הגילוי על ידי הנתבע, נגרמו לתובע נזקים כספיים ישירים ועקיפים, לרבות תשלום מחיר מופרז עבור רכב פגום, הוצאות בדיקה ושמאות, ועוגמת נפש. 67. הנזק העיקרי הוא ההפרש בין שווי הרכב כפי שהוצג לתובע לבין שוויו האמיתי כרכב שעבר תאונה קשה והוכרז כ"אובדן להלכה", הפרש המוערך בעשרות אלפי שקלים. 68. התובע נאלץ לשאת בהוצאות שמאות ובדיקה על מנת לגלות את מצבו האמיתי של הרכב, הוצאות שהיו נמנעות לו היה הנתבע מקיים את חובת הגילוי המוטלת עליו. 69. בנוסף לנזקים הכספיים הישירים, נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה, טרחה והוצאות זמן ניכרות, כתוצאה מהתנהלותו חסרת תום הלב של הנתבע ומהצורך לנהל הליך משפטי. 70. התובע יטען כי הנתבע אחראי לפצותו על מלוא הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת חובותיו, וכי סכום התביעה משקף את הנזקים המצטברים שנגרמו לו. ##אחריות אישית של הנתבע hashtag 71. הנתבע, בהיותו סוחר רכבים, פעל באופן אישי בכל שלבי העסקה, החל מפרסום הרכב, דרך המשא ומתן וכלה בחתימה על חוזה המכר, ולכן הוא נושא באחריות אישית מלאה למעשיו. 72. הנתבע ידע היטב את מצבו האמיתי של הרכב, כפי שעולה מהסכם הרכישה שלו מ"אחים _________ בע"מ", ובחר באופן מודע להסתיר מידע זה מהתובע. 73. התנהלות הנתבע, אשר כללה הטעיה מכוונת ואי-גילוי מהותי, אינה יכולה להיות מיוחסת לטעות בתום לב, אלא למעשה מכוון של מרמה וניצול. 74. התובע יטען כי אין מקום להבחין בין הנתבע כ"אדם פרטי" לבין הנתבע כ"סוחר רכבים", שכן הוא פעל במעמדו המקצועי והיה עליו לעמוד בסטנדרטים המוגברים של סוחר. 75. הפסיקה קבעה כי במקרים של הטעיה ומרמה, ניתן להטיל אחריות אישית על המוכר, גם אם הוא פועל במסגרת עסקית, וכי אין לאפשר לו להתחמק מאחריות על מעשיו. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##להלן שני פסקי דין:## הראשון תביעה נגד מוכר רכב באתר יד 2. השני תביעה נגד עסק למכירת מכוניות הוגשה תביעה של רוכש רכב משומש כנגד מוכרת הרכב. בכתב התביעה מתאר התובע את הדרך בה איתר את הרכב באתר פרסום יד 2 ואת פרטי המודעה ולאחר מכן את המו"מ כפי שהתנהל לפי זוית ראייתו. התובע מתאר בכתב התביעה כיצד יצר קשר עם הנתבעת, אמר לה שרומה וכי הרכב אינו יד ראשונה ויש בו בעיות מכניות רבות, והוא רוצה לבטל את העסקה ולהחזיר את הרכב. להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מוכר רכב באתר יד 2: 1. לפני תביעה של רוכש רכב משומש כנגד מוכרת הרכב. 2. ההתקשרות הרלוונטית בוצעה בחודש פברואר 2008 והתייחסה לרכב מסוג אאודי A4 שנת 2001 (להלן: "הרכב"). יובהר כי רוכש הרכב הוא התובע 1 ("התובע") וכי התובע מס' 2 הינו אביו של התובע 1 והיה מעורב בהליך ההתקשרות. עוד יובהר כי מצדה של מוכרת הרכב, פעלה בענין ההתקשרות הנתבעת מס' 1 ("הנתבעת") שהיא אמה של הנתבעת מס' 2 (הרכב היה רשום על שם הבת). 3. בכתב התביעה מתאר התובע את הדרך בה איתר את הרכב באתר פרסום יד2 ואת פרטי המודעה ולאחר מכן את המו"מ כפי שהתנהל לפי זוית ראייתו. התובע טוען כי למחרת ההתקשרות (במסגרתה נקנה הרכב, שולמה מלוא התמורה והועברה הבעלות), הרגיש שמשהו אינו תקין ברכב וכעבור מס' ימים לקח אותו למוסך. לשיטת התובע, נאמר לו במוסך שמצב הרכב בכי רע והמנוע ברכב "גמור". כן התברר לו שהרכב אינו יד ראשונה כפי שהוצג. התובע מתאר בכתב התביעה כיצד יצר קשר עם הנתבעת, אמר לה שרומה וכי הרכב אינו יד ראשונה ויש בו בעיות מכניות רבות, והוא רוצה לבטל את העסקה ולהחזיר את הרכב. באשר לסעדים - כתב התביעה אינו כולל דרישה לביטול עסקה ולהשבה (ענין שהיה חורג ממילא מסמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות, בשים לב להיקף התמורה). הסעד הנתבע הוא תשלום 17,800 ₪, כאשר התובע טוען שנזקו עומד על "לפחות 15,000 ₪ בלי עבודה ובלי מע"מ", תוך שהוא מפנה למסמך הערכה של מוסך בענין זה. 4. במסגרת כתב ההגנה מתארת הנתבעת את המו"מ ואת הליך ההתקשרות לפי זווית ראייתה. הנתבעת מציינת, בין השאר, שהתובע ומשפחתו אשר נכחה במו"מ, התמקחו על המחיר, כי הם החליטו שלא לקחת את הרכב לבדיקה בשל עלות הבדיקה וכי הובהר להם שהרכב רשום כיד שניה אף שנרכש על ידי הנתבעת, בגלל ענין של ליסינג מימוני. הנתבעת מאשרת כי דחתה את הדרישה לביטול ההתקשרות לאחר העברת הבעלות, ומציינת כי לה לא היה ידוע בזמן המכירה על בעיות כלשהן ברכב וכי הרכב טופל לאורך השנים באופן קבוע ומסודר. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה התכתבות בין פרקליטים של הצדדים ועותק בדיקות שבוצעו לרכב במוסך. 5. בסופו של יום ולאחר מספר ישיבות סרק אשר פרטיהן מופיעים בפרוטוקולים והחלטות בתיק זה, התייצבו הצדדים לפני ביום 24.2.09, שטחו את טענותיהם ואף חקרו זה את זה הדדית. דיון 6. בדף הפותח של כתב התביעה וכן בדיון שנערך לפני, הדגיש התובע כי תביעתו נוגעת להונאה. במהלך הדיון עשה התובע שימוש גם בביטויים מתונים יותר כמו אי גילוי נאות, בעוד אביו ממשיך בקו תקיף של כינויים דוגמת "מרמה" ו"שקרנות". 7. כאשר מתרגמים את הדברים ללשון משפטית, לפנינו טענות שניתן להכלילן בקשת שבין חוסר תום לב במו"מ לבין מצגי שווא ומרמה לפי דיני הנזיקין. 8. שתי סוגיות מעלה התובע בעניינים אלו. האחת - מצבו המכני של הרכב. השניה - היות הרכב יד שניה ולא יד ראשונה. 9. בכל הנוגע למצבו המכני של הרכב, על מנת להוכיח את טענותיו, על התובע להראות כי מצבו של הרכב כיום לוקה, כי קיים הבדל בין מצב הרכב כהווייתו לבין המצב שהוצג לו וכי הנתבעת ידעה על הפער בין המצג למציאות. 10. עיון בחומר שלפני אינו מגלה תשתית ראייתית שיש בה כדי להוכיח את האמור לעיל. גם אם נניח לרגע בצד את העובדה שכל שיש לפנינו לגבי מצבו דהיום של הרכב הינם דבריו של התובע בצירוף מסמך כללי של מוסך המתייחס לכך ש"עלות התיקון יכולה להגיע עד ל....." (להבדיל מחוות דעת או גיבוי של איש טכני בפני בית המשפט), כי אז עדיין לא הוכחו שאר חלקי המשוואה ובעיקר - ידיעתה של הנתבעת לגבי מצבו הנטען של הרכב. 11. הנתבעת העידה והצהירה כי לה לא היה ידוע על בעיות ברכב וכי אמרה את כל אשר ידעה. הנתבעת אף צירפה מסמכים המעידים על טיפול שוטף ברכב בתקופה הסמוכה יחסית למכירתו (סוף שנת 2007). טענת הנתבעת לא נסתרה כלל. כך למשל, אף שהתובע, כבעל הרכב, זכאי לקבל מכל מוסך בו טופל הרכב ומכל מבטח שביטח אותו, את כל המידע שיש בידיהם לגבי הרכב, לא הוצג כל חומר שיש בו כדי להעיד על ידיעה בדבר מצב לוקה של רכב בעת ההתקשרות. 12. גם אם נניח אפוא לטובת התובע, כי יש צורך בביצוע תיקונים ברכב, אין לפנינו ראיה לכך שהיה פער בין מה שאמרה הנתבעת במהלך המו"מ לבין מה שידעה או היה עליה לדעת לגבי מצב הרכב. 13. בשלב זה נזכיר שאין מדובר בעסקה לרכישת רכב חדש, אלא עסקה לרכישת רכב בן 7 שנים אשר גם היה ידוע לצדדים כי עבר קילומטרז' גבוה יחסית לגילו (ובשל כך הופחת המחיר). מלכתחילה, ציפיה (ככל שהיתה כזו) למצב מצוין ברמה אובייקטיבית, אינה סבירה וברור שמדובר ברכב שעבר דברים כאלה ואחרים בחייו, ואת מצבו יש להעריך בהתאמה. 14. בהינתן האמור, מתבקשת השאלה מדוע התובע לא נטל את הרכב, כמקובל, למוסך או מכון מתאימים כדי לבדוק את מצבו המכני קודם לרכישתו. 15. התובע טוען שלא מצא לנכון לעשות כן משום שהנתבעת אמרה לו כי הבדיקה תוביל ממילא לאותה מסקנה כפי שהיא אומרת, היינו - שמצבו של הרכב משובח. הנתבעת טוענת כי התובע לא נטל את הרכב לבדיקה בשל עלויות הבדיקה. 16. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע בעצמו מאשר שכאשר העלה על הפרק את אפשרות בדיקתו של הרכב, הנתבעת אמרה שאין כל בעיה שהרכב יבדק, הגם שהוסיפה שהיא סבורה כי מדובר בבזבוז כסף. גרסה זו קרובה למדי לגרסת הנתבעת ובודאי שלא די בה כדי להטיל אחריות על הנתבעת לאי קיום הבדיקה. אין זה סביר לקבל גרסה לפיה רוכש רכב משומש החליט לא לקחת את הרכב לבדיקה רק משום שמוכר הרכב אמר לו שהדבר אינו כדאי בשל עלות של 500 ₪, וכי כעת יש להניח את הדבר לפתחו של המוכר ולקבוע כי כל הממצאים שניתן היה לגלות (בהנחה שאכן היה מתגלה) קודם לרכישת הרכב, הינם משום נזק אשר על המוכר לשפות בגינו. 17. יתר על כן, מתאורי שני הצדדים לגבי המו"מ עולה כי התובע לא עמד בגפו למול הנתבעת. התובע היה מלווה בשלב מסוים באביו, בשלב מסוים בדודו וכיוצא באלו בני משפחה. כמו כן, המו"מ לא התחיל והסתיים באותו יום. התקיימה פגישה אחת בין הצדדים (במיקום לבקשת התובע), התובע התמקח והצליח להוריד את המחיר מ- 60,000 ₪ ל- 50,000 ₪ ואמר שיחשוב על כך. המשא ומתן התחדש רק לאחר מספר ימים וגם אז התקיים, כלשון התובע, "משא ומתן ארוך" אשר במסגרתו הופחת המחיר עד כדי 44,000 ₪. העולה מן האמור הוא כי היו לתובע שלל הזדמנויות לשקול האם ברצונו לקחת את הרכב לבדיקה ולהתייעץ עם מי אשר חפץ על מנת לגבש החלטה, הן לענין בדיקת הרכב והן בכלל. אין זה סביר להטיל על מוכר הרכב את ההחלטה שהתקבלה על ידי התובע, לא לקחת את הרכב לבדיקה לפני רכישתו (גם אם היתה הנתבעת אומרת את הדברים כפי שצוינו בכתב התביעה, ענין שלא הוכח). 18. עוד יש להוסיף כי נוכח השתתפות בני המשפחה של התובע במהלך המשא ומתן, ממילא אין בסיס לטענת התובע כי הנתבעת ניצלה את העובדה שמדובר בבחור צעיר אשר רוכש לראשונה רכב. גם כך ההלכה הפסוקה קובעת כי אדם בגיר אחראי למעשיו. היכולת להתכחש להתקשרות חוזית או לבטלה על יסוד טיעוני כפיה, מצוקה וכיוצא באלו, הינה מוגבלת ביותר ואין לה רלוונטיות בנסיבות התובע שלפנינו שהוא אדם בגיר אשר לא הוכח לגבי יכולותיו דבר וחצי דבר. 19. לאור כל האמור, לא מצאתי שיש במצבו של הרכב (שספק אם הוכח), ובדרך בה התנהל המשא ומתן (לרבות מצגיה ודבריה של הנתבעת), כדי להקים עילה לפיצויו של התובע בענין המצב המכני. 20. על כך ניתן להוסיף כי ממילא לא הוכח נזקו של התובע כנדרש. לכתב התביעה צורף מסמך כללי המתייחס לצורך בתיקון המנוע ולעלות מקסימלית משוערת. הגם שהתובע אמר במהלך הדיון כי מאז בוצעו תיקונים ועלותם עלתה באופן ניכר על ההערכה, קבלות לא הוגשו ולא הוצגו. האמור מצוין מעל לדרוש, שכן כאמור, לא הוכחה עילה לפיצוי התובע בענייני מצבו המכני של הרכב. 21. בכל הנוגע לשאלת ה"יד", הדברים שונים במידה מסויימת. הפרסום באינטרנט אשר דרכו הגיע התובע אל הנתבעת, אכן ציין שהרכב הינו יד ראשונה, למרות שהרכב רשום כיד שניה. טענת הנתבעת (בדיון) לפיה בנה הוא אשר הכניס את פרטי הפרסום והיא עצמה לא ידעה את אשר כתוב שם, לאו טענה היא. הנתבעת אחראית לפרסום מטעמה, גם אם בוצע על ידי אדם אחר. 22. טענה נוספת של הנתבעת הינה כי בפועל מדובר ביד ראשונה. לשיטת הנתבעת, הרכב נקנה על ידה ישירות מהיבואן, אלא שהדבר בוצע בליסינג של החברה בבעלותה/בשליטתה - מייקל הנדסה בע"מ לצורך ליסינג מימוני (אשר בסיומו, הועבר הרישום ע"ש הבת, הנתבעת 2). מסמך מחודש מאי 2001 אשר צורף לכתב ההגנה אכן מלמד כי הרכב נרכש מלכתחילה עבור "מייקל הנדסה בע"מ (חווה)". חווה הינה הנתבעת. מבחינה עובדתית יש אפוא גיבוי לכך שהרכב היה, כנטען, בחזקתה ושליטתה של הנתבעת מלכתחילה. למרות האמור, אני סבורה שהנתבעת נהגה שלא כדין. אין זה לנתבעת להחליט ש"יד" מסויימת אינה רלוונטית ולהציג את הרכב באופן שונה מהדרך בה הוא מופיע במסמכי הרישוי. הנתבעת יכולה להסביר לרוכשים פוטנציאליים את משמעות קיומן של שתי ידיים ולעמוד על המקח בענין זה, מהטעמים שציינה. הנתבעת גם יכולה היתה לציין כי מדובר ביד שנייה "רשמית" וראשונה "למעשה". אולם לא היה מקום לבצע פרסום של יד ראשונה ללא הסתייגויות. 23. אלא שגם בהנתן האמור, עדיין יש לפנינו שני שלבים בין התנהלותה הלוקה של הנתבעת בענין פרסום הרכב באינטרנט, לבין קביעה שהתובע זכאי לפיצוי בגין כך. בשני שלבים אלו, כושל התובע. 24. ראשית, שוכנעתי עובדתית כי במועד בו הושלמה ההתקשרות והועברה הבעלות ברכב, כבר ידע התובע וידעו בני משפחתו כי במסמכי הרישוי מדובר ברכב יד שניה (ולא יד ראשונה), ואת ההסבר לכך שהנתבעת מלכתחילה כתבה בפרסום שמדובר ביד ראשונה. יוער כי הנתבעת ציינה בכתב ההגנה שהדוד של התובע אמר לתובע שהענין אינו משנה. הדוד לא הגיע להעיד. בנוסף, האמנתי לנתבעת כי ענין קיום יד שניה ברשיון, לא רק צוין על ידה לפני העברת הבעלות אלא גם צוין על ידי פקידת הדואר בזמן אמת וקודם שהתובע בחר להעביר את הבעלות על שמו. 25. שנית, גם אם נניח לרגע קל (וזו אינה מסקנתי העובדתית) שהתובע הוטעה גם בשלב ההתקשרות עצמה לגבי ה"יד" במכירה, לא הוכח הנזק בענין זה. כפי שצוין לעיל, על הפרק לא עומד ביטולה של העסקה אלא דרישת פיצויים. דרישת הפיצויים מתייחסת להערכתו הכללית של מוסך לגבי תיקון המנוע. אין לפנינו מחירונים רלוונטיים של רכב מסוג זה, ואין ולו טענה כי יש פער בהיקף זה או בהיקף אחר בין מחיר רכב כזה יד ראשונה ויד שניה (פשיטא כי קיים פער, אך יש לציין מהו ולהוכיחו). התובע אמר בדיון כי לו היה יודע שאין מדובר ביד ראשונה, לא היה רוכש את הרכב. כאמור, אינני מקבלת את הטענה ברמה העובדתית ואני סבורה כי בשלב העברת הבעלות הדברים כבר היו ידועים, אך בנוסף, התביעה שלפני היא כאמור תביעה לפיצויים ואין ולו טענה כללית בענין הנזק בסוגיית ה"יד". 26. על כל אלו, הן לגבי מצבו המכני של הרכב והן לגבי ה"יד", ניתן להוסיף כי הצדדים חתמו על הסכם אשר קבע כי "לא יהיו כל טענות ומענות ברגע העברת בעלות על הרכב הנ"ל". למסמך זה יש לתת תוקף ויש גם בו כדי להוות מחסום כלפי טענות שמעלה התובע לאחר העברת הבעלות. 27. בשולי הדברים יוער כי אביו של התובע הזכיר במהלך הדיון חוק בעניינים כגון דא. האב לא פירט, אך ככל שאין מדובר בדיני החוזים והנזיקין הכלליים, יתכן וכוונתו ל"חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח- 2008". אם לכך היתה הכוונה, אציין כי חוק זה אינו לענייננו מכמה טעמים, ובכלל זה לפי שהחוק חל בסעיפיו הרלוונטיים (גילוי נאות), על "עוסק ברכב" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנ"ל, ולא נטען (קל וחומר הוכח) שעיסוקה של הנתבעת במכירת רכב משומש. כמו כן, במועד ההתקשרות בין הצדדים, ממילא לא היה החוק האמור בתוקף (ר' סעיף 9 לחוק הנ"ל). 28. לאור כל האמור, ולאחר שעיינתי במכלול טעוני הצדדים, אני סבורה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התביעה ודינה של זו להדחות. נוכח התנהלותה הלוקה של הנתבעת בענייני ישיבות בית המשפט (ענין שכבר בא לידי ביטוי בהוצאות בעבר) וכן התנהלותה הלוקה במודעה שפורסמה באינטרנט, אינני מוצאת לתת צו להוצאות בתביעה (להבדיל מהוצאות שנפסקו בעבר, ואין בהן שינוי). פסק דין בפניי תביעה כספית. בסעיף 25 לכתב התביעה המתוקן מבקש התובע את ביטול העיסקה של קניית רכב מסוג הונדה מס' רישוי 5102068 משנת ייצור 2009 (להלן" "הרכב") אשר נעשתה עם הנתבע 1 ועל חיוב הנתבע 1 לשלם לתובע את סכום רכישת הרכב בסך 92,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת שכ"ט שמאי, באופן שהתביעה הכספית היא על סך 97,140 ₪ ובתוספת 10,000 ₪ הוצאות משפט ועוגמת נפש. הסכום הנתבע הינו 107,140 ₪. התביעה הוגשה במקור גם כנגד הנתבעת 2 – סופר טסט חיפה (2003) בע"מ ואף נשמעו ראיות בעניין זה, ואולם בסופו של דבר חזר בו התובע מהתביעה כנגד הנתבעת 2 – מכון הבדיקה אליה נלקח הרכב והתביעה נדחתה בהסכמה ללא צו להוצאות. עלי לציין, כי מאותו רגע שבו נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2, ממילא אין לתת כל משקל או התייחסות לטענות שנשמעו מפי התובע, כי כביכול היה שיתוף פעולה בין הנתבע 1 לבין הנתבעת 2 על מנת למכור את הרכב לתובע. עיקר הטענות של התובע, כפי שבאות לידי ביטוי בכתב התביעה המתוקן עניינם הטעיה ואי אמירת אמת. בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן, מבהיר התובע, כי הנתבע 1 הציג בפניו את הרכב כרכב שעבר תיקוני פח וצבע בלבד ולא גילה לו את עברו של הרכב. הנתבע 1 ידע, כי הרכב היה מעורב בתאונה קשה בעקבותיה הוא הוכרז "כאובדן להלכה". רק כחודש וחצי לאחר הרכישה וכשפנה התובע למוסך הונדה בנצרת עלית לצורך ביצוע טיפולים, נמסר לו כי הרכב אינו באחריות עקב ההשבתה ואז גם קיבל לידיו את הדו"ח של השמאי, מר ינאי עבדי, אשר בעקבות חוות דעתו הוכרז הרכב "אובדן להלכה". התובע פנה לנתבע 1 לביטול העיסקה ואולם זה סרב. חוות דעתו של השמאי ינאי עבדי מצביע כי מחירו המשוער של הרכב היה 45,464 ₪. לטענת התובע אפוא, משלא ניתן גילוי נאות, יש לבטל את העיסקה ולהורות על החזרת הכסף ששולם. התיק נשמע במספר דיונים ולבסוף בראיות ביום 5.11.12 ו- 6.2.13. כאמור, מכילות ישיבות ההוכחו ת גם את ההתייחסות הנוגעת לנתבעת 2, אשר התביעה נגדה נדחתה. בסיום ישיבת ההוכחות מיום 6.2.13 סיכם ב"כ התובע בע"פ ועל פי ומכוח החלטתי מיום 6.2.13 הגיש סיכומים משלימים וכן תיק מוצגים. על פי סיכומי התובע, מדובר ברכב שאינו בטיחותי, רכב שהיה מעורב בתאונה קשה שבעקבותיה הוא הוכרז "אובדן להלכה". עובדות אלו נסתרו מהתובע ואילו היה יודע עליהן לא היה מתקשר בעיסקת מכירת הרכב. עדותו של הנתבע 1, כאילו לא הסתיר דבר מהתובע אינה מתיישבת עם החקירה בביהמ"ש ועם המסמכים הרבים שצורפו, ובתוכם חוזה הרכישה של הרכב מתאריך 2.6.10. עוד טוען התובע, כי הנתבע חתם על הסכם רכישת הרכב עם חב' אחים יזדי בע"מ, אשר מנהלת עסק למכירת מכוניות ושרידי מכוניות לאחר התאונה. אחים יזדי הגדירה את הסכם המכירה לנתבע 1 כ"הסכם לרכישת רכב לאחר תאונה", דבר שהנתבע 1 לא מצא לנכון לעשות בהסכם המכירה של התובע. במסגרת אותו הסכם עם אחים יזדי לקח על עצמו הנתבע התחייבויות חשובות: לתקן את הרכב במוסך מורשה, להמציא בתום התיקון אישור מהמוסך שהרכב תוקן אצלו, להמציא אישור בדבר החלפת חלפים ורכישתם כחוק וחוו"ד שמאית לפני ואחרי התיקון. במידה ולא יבצע התחייבויות אלה, רישיונות הרכב יופקדו במשרד הרישוי והרכב יוכרז "אובדן גמור". הנתבע 1 בפועל הגיש חשבוניות לרכישת חלפים באופן חלקי בלבד וחלקם אף אינו קשור לרכב ותיקן את הרכב בעצמו. לטענת הנתבע 1, הוא לא היה חייב לתקן את הרכב במוסך מורשה לאחר רכישתו מ"אחים יזדי", אך הדבר הוא בניגוד מפורש להתחייבותו. הרכב, לטענת הנתבע, נמכר פחות מהמחירון (18,500 ₪) וזאת בשל מעורבותו בתאונה. ואולם, גם טענה זו אינה נכונה, שכן הנתבע 1 אישר בעצמו בחקירתו, כי מלכתחילה דרש עבור הרכב 98,000 ₪ ובסופו של דבר נמכר הרכב ב- 92,500 ₪ (הגם שמחיר המחירון 109,000 ₪). בהשלמת סיכומיו בכתב חזר התובע והדגיש, כי הנתבע 1 לא הביא שום ראייה, כי הרכב נמכר בהנחה בשל היות מעורב בתאונה. גם עדותו של מר שנדו מטעם הנתבעת 2, יש בה כדי ללמד שהתובע לא ידע שהרכב עבר תאונה ותאונה קשה, וכך הוא מעיד בעמ' 17, שורות 25,26 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.13: "אם היתה פגיעה בשילדה או בחזית או בחלק האחורי מציינים זאת. אבל לא היתה פגיעה בשילדה". עדות זו, טוען התובע, לא עלתה בקנה אחד עם חקירת הנתבע שמאשר, כי היתה פגיעה בשילדה. בחוזה הרכב, נספח א' לכתב התביעה מיום 2.6.10, לא צויין שהרכב היה מעורב בתאונה קשה עם פגיעה בשילדה. גם בזיכרון הדברים הדבר לא מופיע, הגם שהנתבע 1 בעדותו (עמ' 12 שורות 24,25 לפרוטוקול הדיון מ- 5.11.12) ציין כי: "בזיכרון הדברים הדבר מופיע". לטענת התובע, יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי לעניין הפגיעה הקשה ברכב, לאור העובדה שמדובר בפגיעה בשילדה. הנתבע אישר לביהמ"ש בעמ' 11, שורות 31,32 לפרוטוקול הישיבה מיום 5.11.12 , כי הוא סוחר רכב. משכך, מתייחס התובע בסיכומיו לחובות המוטלות על הנתבע כ"מוכר וסוחר ברכבים" וכן בגין הפרת חובותיו על פי חוק להגנת הצרכן. עוד מציין התובע, כי חלה על הנתבע בהיותו סוחר רכב החובה לגלות מידע מכוח חוק מכירת רכב משומש – זכאות למידע וגילוי נאות, תשס"ח – 2008, אשר מחייבת את הסוחר למסור לקונה לפני כריתת החוזה ובנפרד, טופס גילוי החתום על ידו הכולל בתוכו בין היתר: סוג תאגיד, מספרו ומענו, פגיעות שנגרמו לרכב, מס' קילומטרים בהתאם לסעיף 4 לחוק. הנתבע 1 לא הציג שום טופס שכזה ובכך הפר את הוראות החוק. נסכם אפוא את טיעוני התובע: מדובר ברכב שעבר תאונה קשה בשילדה, רכב שאיננו בטיחותי ואשר תוקן ע"י הנתבע 1 עצמו ולא ע"י מוסך מורשה תוך הפרה של התחייבויות שנתן ל"אחים יזדי" בעת קניית הרכב מהם. מדובר בסוחר מכוניות שחלות עליו חובות נוקשות יותר מאדם רגיל, על פי חוק המכר. אילו היה התובע מקבל את כל האינפורמציה, לרבות ביחס לבדיקה שנערכה בסופר-טסט ואשר לא נתנה לו אינפורמציה מספיקה לגבי הפגיעה בשילדה, לא היה מתקשר בעיסקה. הטענות כאילו ידע התובע על התאונה, דינן להידחות. התובע לא קיבל הנחה בסדר הגודל לו טוען הנתבע, עקב ידיעה המיוחסת לו על אותה תאונה ואילו היה יודע, כאמור, לא היה מתקשר בעיסקה. עוד אציין, כי בעדותו בפני ציין התובע, כי הוא לא עושה שימוש ברכב ולמעשה ממתין להכרעת בימ"ש, וזאת לאחר שביקש את ביטול העיסקה. עוד נטען ע"י ב"כ התובע, כי התובע לא ביצע בדיקה שמאית לפני התיקון ואחרי התיקון, כפי שהתחייב, ולכן לא ניתן לתת אמו ן כי מדובר ברכב אמין ותקין. הנתבע 1 בסיכומיו ובכתב הגנתו טוען, כי יש לדחות את התביעה וזאת מנימוקים שונים שיצויינו להלן. כאן המקום לומר, כי סיכומי הנתבע הוגשו רק ביום 26.5.13, וזאת מס' חודשים אחרי ישיבת ההוכחות מפברואר. סיכומי הנתבע 1 היו צריכים להיות מוגשים על פי החלטת ביהמ"ש 7 ימים ממועד סיום ישיבת ההוכחות בתאריך 6.2.13 ויש להצטער על העיכוב בהגשתם. התובע עצמו פנה לביהמ"ש פעמיים, האחת בבקשה למתן פס"ד בהעדר סיכומים שנדחתה וכן בקשה למתן פס"ד והוסבר לו כי העיכוב לא נבע מהכרעת ביהמ"ש, אלא מהגשת הסיכומים ע"י הנתבע 1 באיחור. להלן סיכום טענות הנתבע בסיכומיו: 1. התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את תביעתו על פי "עודף מאזן הסתברות". עדותו של התובע והעד מטעמו מצביעות על חוסר מהימנות מוחלט, חוסר הגיון והם בניגוד למסמכים מצורפים עליהם חתמו. לטענת הנתבע 1, התובע מייחס לו תרמית ומכאן שנטל ההוכחה מוגבר. 2. הנתבע 1 מפנה את ביהמ"ש לחוזה המכר בין הצדדים, שבו נאמר בסעיף 6, כי התובע מצהיר שבדק את הרכב במכון מוסמך, שם קיבל מהבוחנים הסברים ותשובות מלאות לכל שאלותיו המצוינות בדו"ח הבדיקה. בסעיף 8 לטופס הבדיקה שכותרתו: "שילדת הרכב" מצוין "לא תקין" וכי יש סימני פגיעה, מעיכות, נזק פגושים, תיקוני פח וצבע. בסעיף 7 להסכם מצוין, כי התובע (הקונה) מצהיר , כי הבין את האמור בחוזה והוא מוותר על כל תביעה. בסעיף 8 להסכם מצוין לא תתקבל כל טענה מסוג "לא הבנתי" וכיו'. בסעיף 9 שעניינו התחייבות המוכר (הנתבע 1) לתיקונים, עולה שהנתבע 1 לא חייב לתקן דבר, כלומר התובע רכש את הרכב כפי שהוא, תוך ידיעה על פגיעה בשילדה. סעיף 11 להסכם מציין מפורשות, שהתובע קיבל הנחה משמעותית של 16,500 ₪ (המהווה לטענת הנתבע 1 15% מערך הרכב) בגין "מקוריות הרכב, תוצאות הבדיקה ואחוזי פחת ומקרה ביטוח ועל סמך ממצאי טופס הבדיקה וכל זאת לאחר מו"מ". הנתבע 1 מדגיש, כי המסמך נחתם אך ורק לאחר הבדיקה. לטעמו של הנתבע 1, מדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב ובהקשר זה אין לקבל את עדות התובע ואביו שלא ידעו על מה הם חותמים ו"לא הבינו" כאשר החוזה נחתם יום לאחר הבדיקה. הניסיון של האב להציג את עצמו כ"עולה חדש" שאינו מבין, לא צלח משום שהוא כבר בארץ 20 שנה ומבין הכל (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 3,4). 3. עדותו של האב לאוניד, כי הנתבע אמר לו (בעמ' 4 שורה 12), כי "היה שפשוף שנצבע ולכן הרכב נצבע ונמכר", אך עדות זו סותרת את דו"ח הבדיקה אשר מציין במפורש "סימני פגיעה סביב הרכב, מעיכות נזק פגושים, תיקוני פח וצבע, סביב הרכב". עדותו של האב על זיוף וגניבה לא היה לה שום בסיס. גם לא עדותו בעמ' 7 שורה 14, כי "הבנתי מהבוחן שיש רק שריטות ברכב". 4. הנתבע 1 מדגיש, כי כל הטענות להיכרות מוקדמת בינו לבין המכון, וכי הבדיקה היתה קצרה או כי היה שיתוף פעולה בין הנתבע 1 ובין הבוחן, דינן להידחות. זאת ועוד, לטענת הנתבע 1, מי שבחר את מכון הבדיקה היה אביו של התובע לאוניד, וכי הרכב נמכר במחיר מופחת. 5. הנתבע 1 עומד על דעתו, כי הסביר לתובע ואביו כי הרכב עבר תאונה ואת כל ההיבטים וההשלכות וכי אין זו תאונה קשה במובן פגיעה בשילדה. עוד טוען הנתבע 1, כי מס' חודשים לאחר העיסקה פנה האב לנתבע 1 וביקש הנחה נוספת בסך 3,500 ₪, כלומר עדיין רצה לממש את העיסקה תוך ניסיון התמקחות. לטענת הנתבע 1, השקיע כספים רבים בשיפוץ החשבונית, צירף חשבוניות והמציא לתובע את תעודות הבדיקה והתקנות מהטכניון. 6. גירסתו של הנתבע 1 עלתה בקנה אחד עם עדותו של העד הבוחן שנדור מטעם הנתבעת 2, באופן שלא ניתן לראות בפגיעות כתוצאה מהתאונה פגיעות המהוות פגיעה בבטיחות הרכב וכי הרכב לא עבר פגיעת שילדה וכי הסברים אלה ניתנו גם לתובע ואביו. ביחס להסכם בין הנתבע 1 ל"אחים יזדי", מדגיש הנתבע 1, כי התובע קיבל מידע מלא על התאונה ומהות הפגיעות ולראייה ההתקשרות בהסכם למחרת הבדיקה ובמחיר מופחת. עצם האישור שהציג הנתבע 1 מהטכניון בפני התובע מעיד, כי הרכב קיבל תעודת כשרות לכל דבר ועניין. 7. הנתבע 1 טוען, כי טיעוני התובע בנוגע למחיר המוסכם הינן טענות אבסורדיות. לפי טיעון התובע, ביקש הנתבע 1 מלכתחילה מחיר נמוך ב- 10% ממחיר מחירון ואולם דווקא עניין זה תומך בגירסת הנתבע, כי עצם המו"מ וההסכמה להפחתה הנוספת של 5,500 ₪ מלמדות על כך שנוהל מו"מ ובסופו של דבר נעשתה הפחתה. הנתבע 1 מדגיש כי מדובר ברכב שנסע 4,000 ק"מ בלבד. נסכם את טענות הנתבע 1: הנתבע 1 מפנה לנספח א', שהינו חוזה מחייב לקניית הרכב. חוזה זה נחתם ב- 2.6.10, דהיינו יום לאחר הבדיקה שנערכה אצל הנתבעת 2. היה לתובע ואביו זמן די והותר לשקול צעדיהם. החוזה תומך לחלוטין בגירסתו של הנתבע 1, הן לעניין הפחתת מחיר הרכב עקב התאונה, הן לעניין העובדה שלא מדובר בתאונה קשה או בטיחותית ויש לראות בחתימה על הסכם זה בבחינת מסמך בכתב, אשר היכולת לסתור אותו בעדות בע"פ לא צלחה. הנתבע 1 מדגיש, כי לא הסתיר מהתובע ומאביו דבר וכי עדותם נסתרה. לטענתו לא עמד התובע בנטל, שהינו נטל מוגבר לאור טענת מירמה ועל כן יש לדחות את תביעתו. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את הסיכומים, את המסמכים שצורפו ע"י הצדדים, את שני פרוטוקולי הישיבה במהלכם העידו התובע ואביו, הנתבע 1, נציג "אחים יזדי" וכן עדים מטעם הנתבעת 2 – אשר התביעה נגדה נדחתה, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה להתקבל כפי שיובהר ויצוין להלן: 1. הנתבע 1 הוא סוחר מכוניות. אין כל מניעה מלהתפרנס מסחר מכוניות, לרבות תיקון מכוניות שעברו תאונות כאלה או אחרות ומכירתם ברווח, אך כסוחר מכוניות וכמי שמעיד על כך שזה עיסוקו, חלות עליו חובות. הוכח במשפט, כי הנתבע 1 לא עמד בחובות אלה. הנתבע 1 רכש את הרכב הניזוק נשוא כתב התביעה מחב' "אחים יזדי", אשר עיסוקם בין השאר בקנייה ומכירה של רכבים מסוג זה. כאשר קנה הנתבע 1 את הרכב מ"אחים יזדי" הוא התחייב על ביצוע פעולות שונות, אשר הוכח כי לא ביצע – הנתבע 1 התחייב לתקן את הרכב במוסך מורשה (ולא על ידו), הוא התחייב להמציא אישור בדבר רכישה של חלפים – בעניין זה הוגשה חוו"ד שמאית ובנוסף התחייב כי שמאי יבדוק את הרכב לפני ואחרי התיקון. העובדה שהנתבע 1 הציג מסמך על כשירות ותקינות הרכב מהטכניון, אין בה די. הנתבע 1 הכפיף עצמו להתחייבויות מעצם רכישת רכב שעבר תאונה והוא לא עמד בהם, הוא לא תיקן במוסך מורשה, הוא לא רכש את מלוא חלפים עפ"י חוו"ד השמאי, הוא לא הציג חוו"ד שמאית לפני ואחרי התיקון. נכון שהוא רוצה להרוויח, אך עליו לעמוד בחובות אלה ע"מ להראות וללמד כי הרכב שהוא מוכר תקין ובטיחותי. 2. הנתבע 1 ניסה לגמד את אירוע התאונה בגינה ניזוק הרכב, וטען כי זו לא היתה תאונה קשה כל כך. השילדה ניזוקה אך לא בצורה משמעותית, דו"ח מכון הבדיקה תומך בכך לטענתו. התרשמותי מחוו"ד השמאי, מהעדויות והמסמכים ומ"אובדן להלכה" של הרכב כי זו היתה תאונה קשה שהיבטיה ותוצאותיה, בניגוד מפורש לעדות הנתבע 1 לא נמסרו לתובע ולאביו, ואילו היו נמסרים כמו גם התמונה השלמה מכוח התחייבויות הנתבע 1 בעת רכישת הרכב מ"אחים יזדי" לא היה נקנה הרכב כלל. 3. בנוסף, אני מקבל את העמדה כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומי התובע, כי מכוח העובדה שהנתבע 1 סוחר במכוניות חלות עליו חובות נוקשות יותר בדבר גילוי ו/או העדר הטעייה מעבר לחוק המכר וכעולה מחוק "מכירת רכב משומש – זכאות למידה וגילוי נאות" תשס"ח – 2008. 4. הנתבע 1 שם את יבהו ואת מירב הגנתו על חוזה המכר בין הצדדים ואשר צורף כנספח א' לכתב התביעה. חוזה זה אכן תומך בעדותו של הנתבע 1 והוא מהווה הסכם בכתב כמשמעותו בחוק הפרוצדורה העותומנית, דהיינו יש קושי בסתירתו ע"י עדות בע"פ להבדיל ממסמך אחר בכתב הסותר אותו. ואולם, אינני נותן אמון, הגם שמדובר בחוזה בכתב עליו חתום התובע, כי הנתבע 1 אכן גילה כחלק מהחובות החלות עליו לתובע, כי מדובר ברכב שעבר תאונה קשה, הוכרז כ"אובדן להלכה" ושוקם. ראשית החוזה "שותק" לגמרי בסוגיה זו, זיכרון דברים לא הוצג וגם בו לא הוצגה התייחסות לעניין זה. שנית, ניסוח החוזה מצביע בברור על ניסיונו ש ל הנתבע 1 כסוחר מכוניות אל מול תמימותו וחוסר ניסיונו של התובע. נכון שהנתבע 1 ניסה להציג בסיכומיו את התובע ואביו כמי שסותרים האחד את השני ומנסים להתכחש להתחייבויות כתובות, אך, התרשמותי הפוכה. אני נותן אמון בעדות התובע ואביו כי לא ידעו ולא יכלו גם לדעת לאור הבדיקה בסופר-טסט, כי מדובר ברכב שעבר תאונה שכזו, ואם היו מוצגים בפניהם המסמכים או התמונה האמיתית, לא היו מתקשרים בעיסקה וקונים את הרכב. ניסוח החוזה בסעיף 7, ובמיוחד 8 "לא תתקבל כל טענה מסוג של "לא הבנתי", "לא שמעתי", "אין לי ניסיון", "אני תמים"", הינו ניסוח שנעשה ע"י הנתבע 1 ומלמד על כך שהנתבע 1 ידע היטב מדוע הוא מחתים את התובע על חוזה שכזה, וזאת משום שהיה לו מה להסתיר. אני פוסק אפוא כי אין לתת אמון בחוזה בבחינת "מסמך בכתב" שיש בו כדי לחייב את התובע ואני נותן אמון בראיות ובעדויות בע"פ, כי הנתבע 1 לא גילה את המצב האמיתי של הרכב לתובע. 5. הצדדים מתייחסים בהרחבה בסיכומיהם למחיר הרכישה. הנתבע 1 טוען, כי כביכול אחרי הרכישה ואחרי שהתובע גילה לטענתו כי מדובר ברכב משוקם, הוא נתבקש להחזיר סך של 3,500 ₪ ממחיר הרכישה. טענה זו אינני נותן בה אמון. היא לא הוכחה, אינה מגובה במסמך ולהערכתי זהו טיעון שנולד לקראת המשפט בלבד. בסעיף 11 לחוזה נאמר, כי הקונה קיבל הנחה של 16,500 ₪ בגין קניית הרכב, ואני מצטט את הסעיף: "מקוריות הרכב, תוצאות הבדיקה ואחוזי פחת ומקרה ביטוח ועל סמך ממצאי טופס בדיקה וכל זאת לאחר מו"מ". סעיף זה, לטענת הנתבע 1, תומך בעמדתו כי דין התביעה להידחות לאחר שהתובע קיבל הנחה והעובדה שטעה בכדאיות העיסקה אין בה כדי לבטל את העיסקה. ראשית, עצם ניסוח הסעיף בדרך הזו מצביעה על מניפולציה. הנתבע 1 לא הציג את המסמכים על "מקוריות הרכב" ו"מקרה הביטוח", אילו היו מוצגים המסמכים היה מקום לקבל את עמדתו. שנית, חיבור של 92,500 ₪ ו- 16,500 ₪ מביא לתוצאה של 109,000 שהינו מחיר הרכב, וסכום זה אינו עולה בקנה אחד עם הסכום שדרש הנתבע 1 עפ"י חקירתו הנגדית בביהמ"ש בסך 98,000 ₪. לא מצאתי, כי היה מקום מלכתחילה לדרוש "מחיר מחירון" ולכן הטענה שההסכמה נעשתה תוך ידיעה שהתובע ואביו יודעים שהרכב עבר תאונה, אין לה מקום. 6. מה מצבו של הרכב הזה, רכב שכאמור התובע משנודע לו על התאונה לא רצה בו, הפסיק את השימוש בו ופנה לנתבע 1 לבטל את העיסקה ולהחזיר לו את כספו? הנתבע 1 שם את יהוו על אישור טכניון בדבר תקינות הרכב. התובע כלשעצמו טוען שהרכב אינו בטיחותי. האם טענה זו הוכחה במשפט? אומר כך, אינני יודע לומר מתוך חומר הראיות וחוות דעת שמאי מה מצבו האמיתי של הרכב, אך ברור לי שהנתבע 1 לא עמד בחובות הרכישה שלו מ"אחים יזדי" וחובות אלה מטרתם היתה להבטיח ולוודא שהרכב בטוח ותקין. משלא עמד בהם הנתבע 1, לא ניתן לשלול כי מדובר ברכב שאינו תקין או בטיחותי די הצורך ומכל מקום, רכישתו ע"י התובע נעשתה בתנאים שהוא חושב שהם אחרים ממה שקיימים בפועל. 7. אציין ביחס לעדות העד שמדור, מטעם הנתבעת 2, כי אמנם התובע חזר בו, בין השאר לאור אופיים של הסעדים המבוקשים בתביעה (ביטול העיסקה והשבת כספו) נגד הנתבעת 2, אך לא שוכנעתי, כי הובן מדו"ח הבדיקה של המכון, עליו בין השאר שם הנתבע 1 את יהוו, כי הפגיעה בשילדה שהיא פגיעה שיש בה אלמנט משמעותי להבדיל מאלמנט שולי, היתה בידיעת התובע ואביו וכביכול למרות שידעו על פגיעה זו רכשו את הרכב. הדו"ח שהוצג לא מבהיר זאת במפורש ולהערכתי הדבר גם לא הוסבר לתובע ואביו וזו גם התרשמותי מחומר הראיות שעמד בפניי. מכל המקובץ דלעיל, ביחד ולחוד, מצאתי לנכון לקבל את גירסת התובע ואביו ולדחות את גירסת הנתבע 1. דין התביעה אפוא, להתקבל במלואה. אני מורה כדלקמן: אני מבטל את עיסקת המכר מיום 2.6.10 ואני מורה על חיוב השבת סכום העיסקה בסך של 92,500 לתובע, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית. התובע יחזיר את הרכב לנתבע כנגד התשלום האמור בתוך 30 יום ויאפשר רישום של הרכב על שמו של הנתבע 1. לחיוב הכספי שפסקתי אני מוסיף הוצאות משפט, הכוללות שכ"ט שמאי (כנגד קבלה) הוצאות ויציאות המשפט (שכ"ט עדים) ואגרות בימ"ש ראשונה ושניה. בנוסף, אני מורה על תשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ מתוך הסכום שנפסק, לא כולל הוצאות. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כתב תביעהרכבמסמכיםביטול עסקה (רכב)קניית רכב