תביעה נגד מוכר רכב באתר יד 2

להלן שני פסקי דין: הראשון תביעה נגד מוכר רכב באתר יד 2. השני תביעה נגד עסק למכירת מכוניות הוגשה תביעה של רוכש רכב משומש כנגד מוכרת הרכב. בכתב התביעה מתאר התובע את הדרך בה איתר את הרכב באתר פרסום יד 2 ואת פרטי המודעה ולאחר מכן את המו"מ כפי שהתנהל לפי זוית ראייתו. התובע מתאר בכתב התביעה כיצד יצר קשר עם הנתבעת, אמר לה שרומה וכי הרכב אינו יד ראשונה ויש בו בעיות מכניות רבות, והוא רוצה לבטל את העסקה ולהחזיר את הרכב. להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מוכר רכב באתר יד 2: 1. לפני תביעה של רוכש רכב משומש כנגד מוכרת הרכב. 2. ההתקשרות הרלוונטית בוצעה בחודש פברואר 2008 והתייחסה לרכב מסוג אאודי A4 שנת 2001 (להלן: "הרכב"). יובהר כי רוכש הרכב הוא התובע 1 ("התובע") וכי התובע מס' 2 הינו אביו של התובע 1 והיה מעורב בהליך ההתקשרות. עוד יובהר כי מצדה של מוכרת הרכב, פעלה בענין ההתקשרות הנתבעת מס' 1 ("הנתבעת") שהיא אמה של הנתבעת מס' 2 (הרכב היה רשום על שם הבת). 3. בכתב התביעה מתאר התובע את הדרך בה איתר את הרכב באתר פרסום יד2 ואת פרטי המודעה ולאחר מכן את המו"מ כפי שהתנהל לפי זוית ראייתו. התובע טוען כי למחרת ההתקשרות (במסגרתה נקנה הרכב, שולמה מלוא התמורה והועברה הבעלות), הרגיש שמשהו אינו תקין ברכב וכעבור מס' ימים לקח אותו למוסך. לשיטת התובע, נאמר לו במוסך שמצב הרכב בכי רע והמנוע ברכב "גמור". כן התברר לו שהרכב אינו יד ראשונה כפי שהוצג. התובע מתאר בכתב התביעה כיצד יצר קשר עם הנתבעת, אמר לה שרומה וכי הרכב אינו יד ראשונה ויש בו בעיות מכניות רבות, והוא רוצה לבטל את העסקה ולהחזיר את הרכב. באשר לסעדים - כתב התביעה אינו כולל דרישה לביטול עסקה ולהשבה (ענין שהיה חורג ממילא מסמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות, בשים לב להיקף התמורה). הסעד הנתבע הוא תשלום 17,800 ₪, כאשר התובע טוען שנזקו עומד על "לפחות 15,000 ₪ בלי עבודה ובלי מע"מ", תוך שהוא מפנה למסמך הערכה של מוסך בענין זה. 4. במסגרת כתב ההגנה מתארת הנתבעת את המו"מ ואת הליך ההתקשרות לפי זווית ראייתה. הנתבעת מציינת, בין השאר, שהתובע ומשפחתו אשר נכחה במו"מ, התמקחו על המחיר, כי הם החליטו שלא לקחת את הרכב לבדיקה בשל עלות הבדיקה וכי הובהר להם שהרכב רשום כיד שניה אף שנרכש על ידי הנתבעת, בגלל ענין של ליסינג מימוני. הנתבעת מאשרת כי דחתה את הדרישה לביטול ההתקשרות לאחר העברת הבעלות, ומציינת כי לה לא היה ידוע בזמן המכירה על בעיות כלשהן ברכב וכי הרכב טופל לאורך השנים באופן קבוע ומסודר. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה התכתבות בין פרקליטים של הצדדים ועותק בדיקות שבוצעו לרכב במוסך. 5. בסופו של יום ולאחר מספר ישיבות סרק אשר פרטיהן מופיעים בפרוטוקולים והחלטות בתיק זה, התייצבו הצדדים לפני ביום 24.2.09, שטחו את טענותיהם ואף חקרו זה את זה הדדית. דיון 6. בדף הפותח של כתב התביעה וכן בדיון שנערך לפני, הדגיש התובע כי תביעתו נוגעת להונאה. במהלך הדיון עשה התובע שימוש גם בביטויים מתונים יותר כמו אי גילוי נאות, בעוד אביו ממשיך בקו תקיף של כינויים דוגמת "מרמה" ו"שקרנות". 7. כאשר מתרגמים את הדברים ללשון משפטית, לפנינו טענות שניתן להכלילן בקשת שבין חוסר תום לב במו"מ לבין מצגי שווא ומרמה לפי דיני הנזיקין. 8. שתי סוגיות מעלה התובע בעניינים אלו. האחת - מצבו המכני של הרכב. השניה - היות הרכב יד שניה ולא יד ראשונה. 9. בכל הנוגע למצבו המכני של הרכב, על מנת להוכיח את טענותיו, על התובע להראות כי מצבו של הרכב כיום לוקה, כי קיים הבדל בין מצב הרכב כהווייתו לבין המצב שהוצג לו וכי הנתבעת ידעה על הפער בין המצג למציאות. 10. עיון בחומר שלפני אינו מגלה תשתית ראייתית שיש בה כדי להוכיח את האמור לעיל. גם אם נניח לרגע בצד את העובדה שכל שיש לפנינו לגבי מצבו דהיום של הרכב הינם דבריו של התובע בצירוף מסמך כללי של מוסך המתייחס לכך ש"עלות התיקון יכולה להגיע עד ל....." (להבדיל מחוות דעת או גיבוי של איש טכני בפני בית המשפט), כי אז עדיין לא הוכחו שאר חלקי המשוואה ובעיקר - ידיעתה של הנתבעת לגבי מצבו הנטען של הרכב. 11. הנתבעת העידה והצהירה כי לה לא היה ידוע על בעיות ברכב וכי אמרה את כל אשר ידעה. הנתבעת אף צירפה מסמכים המעידים על טיפול שוטף ברכב בתקופה הסמוכה יחסית למכירתו (סוף שנת 2007). טענת הנתבעת לא נסתרה כלל. כך למשל, אף שהתובע, כבעל הרכב, זכאי לקבל מכל מוסך בו טופל הרכב ומכל מבטח שביטח אותו, את כל המידע שיש בידיהם לגבי הרכב, לא הוצג כל חומר שיש בו כדי להעיד על ידיעה בדבר מצב לוקה של רכב בעת ההתקשרות. 12. גם אם נניח אפוא לטובת התובע, כי יש צורך בביצוע תיקונים ברכב, אין לפנינו ראיה לכך שהיה פער בין מה שאמרה הנתבעת במהלך המו"מ לבין מה שידעה או היה עליה לדעת לגבי מצב הרכב. 13. בשלב זה נזכיר שאין מדובר בעסקה לרכישת רכב חדש, אלא עסקה לרכישת רכב בן 7 שנים אשר גם היה ידוע לצדדים כי עבר קילומטרז' גבוה יחסית לגילו (ובשל כך הופחת המחיר). מלכתחילה, ציפיה (ככל שהיתה כזו) למצב מצוין ברמה אובייקטיבית, אינה סבירה וברור שמדובר ברכב שעבר דברים כאלה ואחרים בחייו, ואת מצבו יש להעריך בהתאמה. 14. בהינתן האמור, מתבקשת השאלה מדוע התובע לא נטל את הרכב, כמקובל, למוסך או מכון מתאימים כדי לבדוק את מצבו המכני קודם לרכישתו. 15. התובע טוען שלא מצא לנכון לעשות כן משום שהנתבעת אמרה לו כי הבדיקה תוביל ממילא לאותה מסקנה כפי שהיא אומרת, היינו - שמצבו של הרכב משובח. הנתבעת טוענת כי התובע לא נטל את הרכב לבדיקה בשל עלויות הבדיקה. 16. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע בעצמו מאשר שכאשר העלה על הפרק את אפשרות בדיקתו של הרכב, הנתבעת אמרה שאין כל בעיה שהרכב יבדק, הגם שהוסיפה שהיא סבורה כי מדובר בבזבוז כסף. גרסה זו קרובה למדי לגרסת הנתבעת ובודאי שלא די בה כדי להטיל אחריות על הנתבעת לאי קיום הבדיקה. אין זה סביר לקבל גרסה לפיה רוכש רכב משומש החליט לא לקחת את הרכב לבדיקה רק משום שמוכר הרכב אמר לו שהדבר אינו כדאי בשל עלות של 500 ₪, וכי כעת יש להניח את הדבר לפתחו של המוכר ולקבוע כי כל הממצאים שניתן היה לגלות (בהנחה שאכן היה מתגלה) קודם לרכישת הרכב, הינם משום נזק אשר על המוכר לשפות בגינו. 17. יתר על כן, מתאורי שני הצדדים לגבי המו"מ עולה כי התובע לא עמד בגפו למול הנתבעת. התובע היה מלווה בשלב מסוים באביו, בשלב מסוים בדודו וכיוצא באלו בני משפחה. כמו כן, המו"מ לא התחיל והסתיים באותו יום. התקיימה פגישה אחת בין הצדדים (במיקום לבקשת התובע), התובע התמקח והצליח להוריד את המחיר מ- 60,000 ₪ ל- 50,000 ₪ ואמר שיחשוב על כך. המשא ומתן התחדש רק לאחר מספר ימים וגם אז התקיים, כלשון התובע, "משא ומתן ארוך" אשר במסגרתו הופחת המחיר עד כדי 44,000 ₪. העולה מן האמור הוא כי היו לתובע שלל הזדמנויות לשקול האם ברצונו לקחת את הרכב לבדיקה ולהתייעץ עם מי אשר חפץ על מנת לגבש החלטה, הן לענין בדיקת הרכב והן בכלל. אין זה סביר להטיל על מוכר הרכב את ההחלטה שהתקבלה על ידי התובע, לא לקחת את הרכב לבדיקה לפני רכישתו (גם אם היתה הנתבעת אומרת את הדברים כפי שצוינו בכתב התביעה, ענין שלא הוכח). 18. עוד יש להוסיף כי נוכח השתתפות בני המשפחה של התובע במהלך המשא ומתן, ממילא אין בסיס לטענת התובע כי הנתבעת ניצלה את העובדה שמדובר בבחור צעיר אשר רוכש לראשונה רכב. גם כך ההלכה הפסוקה קובעת כי אדם בגיר אחראי למעשיו. היכולת להתכחש להתקשרות חוזית או לבטלה על יסוד טיעוני כפיה, מצוקה וכיוצא באלו, הינה מוגבלת ביותר ואין לה רלוונטיות בנסיבות התובע שלפנינו שהוא אדם בגיר אשר לא הוכח לגבי יכולותיו דבר וחצי דבר. 19. לאור כל האמור, לא מצאתי שיש במצבו של הרכב (שספק אם הוכח), ובדרך בה התנהל המשא ומתן (לרבות מצגיה ודבריה של הנתבעת), כדי להקים עילה לפיצויו של התובע בענין המצב המכני. 20. על כך ניתן להוסיף כי ממילא לא הוכח נזקו של התובע כנדרש. לכתב התביעה צורף מסמך כללי המתייחס לצורך בתיקון המנוע ולעלות מקסימלית משוערת. הגם שהתובע אמר במהלך הדיון כי מאז בוצעו תיקונים ועלותם עלתה באופן ניכר על ההערכה, קבלות לא הוגשו ולא הוצגו. האמור מצוין מעל לדרוש, שכן כאמור, לא הוכחה עילה לפיצוי התובע בענייני מצבו המכני של הרכב. 21. בכל הנוגע לשאלת ה"יד", הדברים שונים במידה מסויימת. הפרסום באינטרנט אשר דרכו הגיע התובע אל הנתבעת, אכן ציין שהרכב הינו יד ראשונה, למרות שהרכב רשום כיד שניה. טענת הנתבעת (בדיון) לפיה בנה הוא אשר הכניס את פרטי הפרסום והיא עצמה לא ידעה את אשר כתוב שם, לאו טענה היא. הנתבעת אחראית לפרסום מטעמה, גם אם בוצע על ידי אדם אחר. 22. טענה נוספת של הנתבעת הינה כי בפועל מדובר ביד ראשונה. לשיטת הנתבעת, הרכב נקנה על ידה ישירות מהיבואן, אלא שהדבר בוצע בליסינג של החברה בבעלותה/בשליטתה - מייקל הנדסה בע"מ לצורך ליסינג מימוני (אשר בסיומו, הועבר הרישום ע"ש הבת, הנתבעת 2). מסמך מחודש מאי 2001 אשר צורף לכתב ההגנה אכן מלמד כי הרכב נרכש מלכתחילה עבור "מייקל הנדסה בע"מ (חווה)". חווה הינה הנתבעת. מבחינה עובדתית יש אפוא גיבוי לכך שהרכב היה, כנטען, בחזקתה ושליטתה של הנתבעת מלכתחילה. למרות האמור, אני סבורה שהנתבעת נהגה שלא כדין. אין זה לנתבעת להחליט ש"יד" מסויימת אינה רלוונטית ולהציג את הרכב באופן שונה מהדרך בה הוא מופיע במסמכי הרישוי. הנתבעת יכולה להסביר לרוכשים פוטנציאליים את משמעות קיומן של שתי ידיים ולעמוד על המקח בענין זה, מהטעמים שציינה. הנתבעת גם יכולה היתה לציין כי מדובר ביד שנייה "רשמית" וראשונה "למעשה". אולם לא היה מקום לבצע פרסום של יד ראשונה ללא הסתייגויות. 23. אלא שגם בהנתן האמור, עדיין יש לפנינו שני שלבים בין התנהלותה הלוקה של הנתבעת בענין פרסום הרכב באינטרנט, לבין קביעה שהתובע זכאי לפיצוי בגין כך. בשני שלבים אלו, כושל התובע. 24. ראשית, שוכנעתי עובדתית כי במועד בו הושלמה ההתקשרות והועברה הבעלות ברכב, כבר ידע התובע וידעו בני משפחתו כי במסמכי הרישוי מדובר ברכב יד שניה (ולא יד ראשונה), ואת ההסבר לכך שהנתבעת מלכתחילה כתבה בפרסום שמדובר ביד ראשונה. יוער כי הנתבעת ציינה בכתב ההגנה שהדוד של התובע אמר לתובע שהענין אינו משנה. הדוד לא הגיע להעיד. בנוסף, האמנתי לנתבעת כי ענין קיום יד שניה ברשיון, לא רק צוין על ידה לפני העברת הבעלות אלא גם צוין על ידי פקידת הדואר בזמן אמת וקודם שהתובע בחר להעביר את הבעלות על שמו. 25. שנית, גם אם נניח לרגע קל (וזו אינה מסקנתי העובדתית) שהתובע הוטעה גם בשלב ההתקשרות עצמה לגבי ה"יד" במכירה, לא הוכח הנזק בענין זה. כפי שצוין לעיל, על הפרק לא עומד ביטולה של העסקה אלא דרישת פיצויים. דרישת הפיצויים מתייחסת להערכתו הכללית של מוסך לגבי תיקון המנוע. אין לפנינו מחירונים רלוונטיים של רכב מסוג זה, ואין ולו טענה כי יש פער בהיקף זה או בהיקף אחר בין מחיר רכב כזה יד ראשונה ויד שניה (פשיטא כי קיים פער, אך יש לציין מהו ולהוכיחו). התובע אמר בדיון כי לו היה יודע שאין מדובר ביד ראשונה, לא היה רוכש את הרכב. כאמור, אינני מקבלת את הטענה ברמה העובדתית ואני סבורה כי בשלב העברת הבעלות הדברים כבר היו ידועים, אך בנוסף, התביעה שלפני היא כאמור תביעה לפיצויים ואין ולו טענה כללית בענין הנזק בסוגיית ה"יד". 26. על כל אלו, הן לגבי מצבו המכני של הרכב והן לגבי ה"יד", ניתן להוסיף כי הצדדים חתמו על הסכם אשר קבע כי "לא יהיו כל טענות ומענות ברגע העברת בעלות על הרכב הנ"ל". למסמך זה יש לתת תוקף ויש גם בו כדי להוות מחסום כלפי טענות שמעלה התובע לאחר העברת הבעלות. 27. בשולי הדברים יוער כי אביו של התובע הזכיר במהלך הדיון חוק בעניינים כגון דא. האב לא פירט, אך ככל שאין מדובר בדיני החוזים והנזיקין הכלליים, יתכן וכוונתו ל"חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח- 2008". אם לכך היתה הכוונה, אציין כי חוק זה אינו לענייננו מכמה טעמים, ובכלל זה לפי שהחוק חל בסעיפיו הרלוונטיים (גילוי נאות), על "עוסק ברכב" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הנ"ל, ולא נטען (קל וחומר הוכח) שעיסוקה של הנתבעת במכירת רכב משומש. כמו כן, במועד ההתקשרות בין הצדדים, ממילא לא היה החוק האמור בתוקף (ר' סעיף 9 לחוק הנ"ל). 28. לאור כל האמור, ולאחר שעיינתי במכלול טעוני הצדדים, אני סבורה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת התביעה ודינה של זו להדחות. נוכח התנהלותה הלוקה של הנתבעת בענייני ישיבות בית המשפט (ענין שכבר בא לידי ביטוי בהוצאות בעבר) וכן התנהלותה הלוקה במודעה שפורסמה באינטרנט, אינני מוצאת לתת צו להוצאות בתביעה (להבדיל מהוצאות שנפסקו בעבר, ואין בהן שינוי). פסק דין בפניי תביעה כספית. בסעיף 25 לכתב התביעה המתוקן מבקש התובע את ביטול העיסקה של קניית רכב מסוג הונדה מס' רישוי 5102068 משנת ייצור 2009 (להלן" "הרכב") אשר נעשתה עם הנתבע 1 ועל חיוב הנתבע 1 לשלם לתובע את סכום רכישת הרכב בסך 92,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת שכ"ט שמאי, באופן שהתביעה הכספית היא על סך 97,140 ₪ ובתוספת 10,000 ₪ הוצאות משפט ועוגמת נפש. הסכום הנתבע הינו 107,140 ₪. התביעה הוגשה במקור גם כנגד הנתבעת 2 – סופר טסט חיפה (2003) בע"מ ואף נשמעו ראיות בעניין זה, ואולם בסופו של דבר חזר בו התובע מהתביעה כנגד הנתבעת 2 – מכון הבדיקה אליה נלקח הרכב והתביעה נדחתה בהסכמה ללא צו להוצאות. עלי לציין, כי מאותו רגע שבו נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2, ממילא אין לתת כל משקל או התייחסות לטענות שנשמעו מפי התובע, כי כביכול היה שיתוף פעולה בין הנתבע 1 לבין הנתבעת 2 על מנת למכור את הרכב לתובע. עיקר הטענות של התובע, כפי שבאות לידי ביטוי בכתב התביעה המתוקן עניינם הטעיה ואי אמירת אמת. בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן, מבהיר התובע, כי הנתבע 1 הציג בפניו את הרכב כרכב שעבר תיקוני פח וצבע בלבד ולא גילה לו את עברו של הרכב. הנתבע 1 ידע, כי הרכב היה מעורב בתאונה קשה בעקבותיה הוא הוכרז "כאובדן להלכה". רק כחודש וחצי לאחר הרכישה וכשפנה התובע למוסך הונדה בנצרת עלית לצורך ביצוע טיפולים, נמסר לו כי הרכב אינו באחריות עקב ההשבתה ואז גם קיבל לידיו את הדו"ח של השמאי, מר ינאי עבדי, אשר בעקבות חוות דעתו הוכרז הרכב "אובדן להלכה". התובע פנה לנתבע 1 לביטול העיסקה ואולם זה סרב. חוות דעתו של השמאי ינאי עבדי מצביע כי מחירו המשוער של הרכב היה 45,464 ₪. לטענת התובע אפוא, משלא ניתן גילוי נאות, יש לבטל את העיסקה ולהורות על החזרת הכסף ששולם. התיק נשמע במספר דיונים ולבסוף בראיות ביום 5.11.12 ו- 6.2.13. כאמור, מכילות ישיבות ההוכחו ת גם את ההתייחסות הנוגעת לנתבעת 2, אשר התביעה נגדה נדחתה. בסיום ישיבת ההוכחות מיום 6.2.13 סיכם ב"כ התובע בע"פ ועל פי ומכוח החלטתי מיום 6.2.13 הגיש סיכומים משלימים וכן תיק מוצגים. על פי סיכומי התובע, מדובר ברכב שאינו בטיחותי, רכב שהיה מעורב בתאונה קשה שבעקבותיה הוא הוכרז "אובדן להלכה". עובדות אלו נסתרו מהתובע ואילו היה יודע עליהן לא היה מתקשר בעיסקת מכירת הרכב. עדותו של הנתבע 1, כאילו לא הסתיר דבר מהתובע אינה מתיישבת עם החקירה בביהמ"ש ועם המסמכים הרבים שצורפו, ובתוכם חוזה הרכישה של הרכב מתאריך 2.6.10. עוד טוען התובע, כי הנתבע חתם על הסכם רכישת הרכב עם חב' אחים יזדי בע"מ, אשר מנהלת עסק למכירת מכוניות ושרידי מכוניות לאחר התאונה. אחים יזדי הגדירה את הסכם המכירה לנתבע 1 כ"הסכם לרכישת רכב לאחר תאונה", דבר שהנתבע 1 לא מצא לנכון לעשות בהסכם המכירה של התובע. במסגרת אותו הסכם עם אחים יזדי לקח על עצמו הנתבע התחייבויות חשובות: לתקן את הרכב במוסך מורשה, להמציא בתום התיקון אישור מהמוסך שהרכב תוקן אצלו, להמציא אישור בדבר החלפת חלפים ורכישתם כחוק וחוו"ד שמאית לפני ואחרי התיקון. במידה ולא יבצע התחייבויות אלה, רישיונות הרכב יופקדו במשרד הרישוי והרכב יוכרז "אובדן גמור". הנתבע 1 בפועל הגיש חשבוניות לרכישת חלפים באופן חלקי בלבד וחלקם אף אינו קשור לרכב ותיקן את הרכב בעצמו. לטענת הנתבע 1, הוא לא היה חייב לתקן את הרכב במוסך מורשה לאחר רכישתו מ"אחים יזדי", אך הדבר הוא בניגוד מפורש להתחייבותו. הרכב, לטענת הנתבע, נמכר פחות מהמחירון (18,500 ₪) וזאת בשל מעורבותו בתאונה. ואולם, גם טענה זו אינה נכונה, שכן הנתבע 1 אישר בעצמו בחקירתו, כי מלכתחילה דרש עבור הרכב 98,000 ₪ ובסופו של דבר נמכר הרכב ב- 92,500 ₪ (הגם שמחיר המחירון 109,000 ₪). בהשלמת סיכומיו בכתב חזר התובע והדגיש, כי הנתבע 1 לא הביא שום ראייה, כי הרכב נמכר בהנחה בשל היות מעורב בתאונה. גם עדותו של מר שנדו מטעם הנתבעת 2, יש בה כדי ללמד שהתובע לא ידע שהרכב עבר תאונה ותאונה קשה, וכך הוא מעיד בעמ' 17, שורות 25,26 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.13: "אם היתה פגיעה בשילדה או בחזית או בחלק האחורי מציינים זאת. אבל לא היתה פגיעה בשילדה". עדות זו, טוען התובע, לא עלתה בקנה אחד עם חקירת הנתבע שמאשר, כי היתה פגיעה בשילדה. בחוזה הרכב, נספח א' לכתב התביעה מיום 2.6.10, לא צויין שהרכב היה מעורב בתאונה קשה עם פגיעה בשילדה. גם בזיכרון הדברים הדבר לא מופיע, הגם שהנתבע 1 בעדותו (עמ' 12 שורות 24,25 לפרוטוקול הדיון מ- 5.11.12) ציין כי: "בזיכרון הדברים הדבר מופיע". לטענת התובע, יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי לעניין הפגיעה הקשה ברכב, לאור העובדה שמדובר בפגיעה בשילדה. הנתבע אישר לביהמ"ש בעמ' 11, שורות 31,32 לפרוטוקול הישיבה מיום 5.11.12 , כי הוא סוחר רכב. משכך, מתייחס התובע בסיכומיו לחובות המוטלות על הנתבע כ"מוכר וסוחר ברכבים" וכן בגין הפרת חובותיו על פי חוק להגנת הצרכן. עוד מציין התובע, כי חלה על הנתבע בהיותו סוחר רכב החובה לגלות מידע מכוח חוק מכירת רכב משומש – זכאות למידע וגילוי נאות, תשס"ח – 2008, אשר מחייבת את הסוחר למסור לקונה לפני כריתת החוזה ובנפרד, טופס גילוי החתום על ידו הכולל בתוכו בין היתר: סוג תאגיד, מספרו ומענו, פגיעות שנגרמו לרכב, מס' קילומטרים בהתאם לסעיף 4 לחוק. הנתבע 1 לא הציג שום טופס שכזה ובכך הפר את הוראות החוק. נסכם אפוא את טיעוני התובע: מדובר ברכב שעבר תאונה קשה בשילדה, רכב שאיננו בטיחותי ואשר תוקן ע"י הנתבע 1 עצמו ולא ע"י מוסך מורשה תוך הפרה של התחייבויות שנתן ל"אחים יזדי" בעת קניית הרכב מהם. מדובר בסוחר מכוניות שחלות עליו חובות נוקשות יותר מאדם רגיל, על פי חוק המכר. אילו היה התובע מקבל את כל האינפורמציה, לרבות ביחס לבדיקה שנערכה בסופר-טסט ואשר לא נתנה לו אינפורמציה מספיקה לגבי הפגיעה בשילדה, לא היה מתקשר בעיסקה. הטענות כאילו ידע התובע על התאונה, דינן להידחות. התובע לא קיבל הנחה בסדר הגודל לו טוען הנתבע, עקב ידיעה המיוחסת לו על אותה תאונה ואילו היה יודע, כאמור, לא היה מתקשר בעיסקה. עוד אציין, כי בעדותו בפני ציין התובע, כי הוא לא עושה שימוש ברכב ולמעשה ממתין להכרעת בימ"ש, וזאת לאחר שביקש את ביטול העיסקה. עוד נטען ע"י ב"כ התובע, כי התובע לא ביצע בדיקה שמאית לפני התיקון ואחרי התיקון, כפי שהתחייב, ולכן לא ניתן לתת אמו ן כי מדובר ברכב אמין ותקין. הנתבע 1 בסיכומיו ובכתב הגנתו טוען, כי יש לדחות את התביעה וזאת מנימוקים שונים שיצויינו להלן. כאן המקום לומר, כי סיכומי הנתבע הוגשו רק ביום 26.5.13, וזאת מס' חודשים אחרי ישיבת ההוכחות מפברואר. סיכומי הנתבע 1 היו צריכים להיות מוגשים על פי החלטת ביהמ"ש 7 ימים ממועד סיום ישיבת ההוכחות בתאריך 6.2.13 ויש להצטער על העיכוב בהגשתם. התובע עצמו פנה לביהמ"ש פעמיים, האחת בבקשה למתן פס"ד בהעדר סיכומים שנדחתה וכן בקשה למתן פס"ד והוסבר לו כי העיכוב לא נבע מהכרעת ביהמ"ש, אלא מהגשת הסיכומים ע"י הנתבע 1 באיחור. להלן סיכום טענות הנתבע בסיכומיו: 1. התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את תביעתו על פי "עודף מאזן הסתברות". עדותו של התובע והעד מטעמו מצביעות על חוסר מהימנות מוחלט, חוסר הגיון והם בניגוד למסמכים מצורפים עליהם חתמו. לטענת הנתבע 1, התובע מייחס לו תרמית ומכאן שנטל ההוכחה מוגבר. 2. הנתבע 1 מפנה את ביהמ"ש לחוזה המכר בין הצדדים, שבו נאמר בסעיף 6, כי התובע מצהיר שבדק את הרכב במכון מוסמך, שם קיבל מהבוחנים הסברים ותשובות מלאות לכל שאלותיו המצוינות בדו"ח הבדיקה. בסעיף 8 לטופס הבדיקה שכותרתו: "שילדת הרכב" מצוין "לא תקין" וכי יש סימני פגיעה, מעיכות, נזק פגושים, תיקוני פח וצבע. בסעיף 7 להסכם מצוין, כי התובע (הקונה) מצהיר , כי הבין את האמור בחוזה והוא מוותר על כל תביעה. בסעיף 8 להסכם מצוין לא תתקבל כל טענה מסוג "לא הבנתי" וכיו'. בסעיף 9 שעניינו התחייבות המוכר (הנתבע 1) לתיקונים, עולה שהנתבע 1 לא חייב לתקן דבר, כלומר התובע רכש את הרכב כפי שהוא, תוך ידיעה על פגיעה בשילדה. סעיף 11 להסכם מציין מפורשות, שהתובע קיבל הנחה משמעותית של 16,500 ₪ (המהווה לטענת הנתבע 1 15% מערך הרכב) בגין "מקוריות הרכב, תוצאות הבדיקה ואחוזי פחת ומקרה ביטוח ועל סמך ממצאי טופס הבדיקה וכל זאת לאחר מו"מ". הנתבע 1 מדגיש, כי המסמך נחתם אך ורק לאחר הבדיקה. לטעמו של הנתבע 1, מדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב ובהקשר זה אין לקבל את עדות התובע ואביו שלא ידעו על מה הם חותמים ו"לא הבינו" כאשר החוזה נחתם יום לאחר הבדיקה. הניסיון של האב להציג את עצמו כ"עולה חדש" שאינו מבין, לא צלח משום שהוא כבר בארץ 20 שנה ומבין הכל (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 3,4). 3. עדותו של האב לאוניד, כי הנתבע אמר לו (בעמ' 4 שורה 12), כי "היה שפשוף שנצבע ולכן הרכב נצבע ונמכר", אך עדות זו סותרת את דו"ח הבדיקה אשר מציין במפורש "סימני פגיעה סביב הרכב, מעיכות נזק פגושים, תיקוני פח וצבע, סביב הרכב". עדותו של האב על זיוף וגניבה לא היה לה שום בסיס. גם לא עדותו בעמ' 7 שורה 14, כי "הבנתי מהבוחן שיש רק שריטות ברכב". 4. הנתבע 1 מדגיש, כי כל הטענות להיכרות מוקדמת בינו לבין המכון, וכי הבדיקה היתה קצרה או כי היה שיתוף פעולה בין הנתבע 1 ובין הבוחן, דינן להידחות. זאת ועוד, לטענת הנתבע 1, מי שבחר את מכון הבדיקה היה אביו של התובע לאוניד, וכי הרכב נמכר במחיר מופחת. 5. הנתבע 1 עומד על דעתו, כי הסביר לתובע ואביו כי הרכב עבר תאונה ואת כל ההיבטים וההשלכות וכי אין זו תאונה קשה במובן פגיעה בשילדה. עוד טוען הנתבע 1, כי מס' חודשים לאחר העיסקה פנה האב לנתבע 1 וביקש הנחה נוספת בסך 3,500 ₪, כלומר עדיין רצה לממש את העיסקה תוך ניסיון התמקחות. לטענת הנתבע 1, השקיע כספים רבים בשיפוץ החשבונית, צירף חשבוניות והמציא לתובע את תעודות הבדיקה והתקנות מהטכניון. 6. גירסתו של הנתבע 1 עלתה בקנה אחד עם עדותו של העד הבוחן שנדור מטעם הנתבעת 2, באופן שלא ניתן לראות בפגיעות כתוצאה מהתאונה פגיעות המהוות פגיעה בבטיחות הרכב וכי הרכב לא עבר פגיעת שילדה וכי הסברים אלה ניתנו גם לתובע ואביו. ביחס להסכם בין הנתבע 1 ל"אחים יזדי", מדגיש הנתבע 1, כי התובע קיבל מידע מלא על התאונה ומהות הפגיעות ולראייה ההתקשרות בהסכם למחרת הבדיקה ובמחיר מופחת. עצם האישור שהציג הנתבע 1 מהטכניון בפני התובע מעיד, כי הרכב קיבל תעודת כשרות לכל דבר ועניין. 7. הנתבע 1 טוען, כי טיעוני התובע בנוגע למחיר המוסכם הינן טענות אבסורדיות. לפי טיעון התובע, ביקש הנתבע 1 מלכתחילה מחיר נמוך ב- 10% ממחיר מחירון ואולם דווקא עניין זה תומך בגירסת הנתבע, כי עצם המו"מ וההסכמה להפחתה הנוספת של 5,500 ₪ מלמדות על כך שנוהל מו"מ ובסופו של דבר נעשתה הפחתה. הנתבע 1 מדגיש כי מדובר ברכב שנסע 4,000 ק"מ בלבד. נסכם את טענות הנתבע 1: הנתבע 1 מפנה לנספח א', שהינו חוזה מחייב לקניית הרכב. חוזה זה נחתם ב- 2.6.10, דהיינו יום לאחר הבדיקה שנערכה אצל הנתבעת 2. היה לתובע ואביו זמן די והותר לשקול צעדיהם. החוזה תומך לחלוטין בגירסתו של הנתבע 1, הן לעניין הפחתת מחיר הרכב עקב התאונה, הן לעניין העובדה שלא מדובר בתאונה קשה או בטיחותית ויש לראות בחתימה על הסכם זה בבחינת מסמך בכתב, אשר היכולת לסתור אותו בעדות בע"פ לא צלחה. הנתבע 1 מדגיש, כי לא הסתיר מהתובע ומאביו דבר וכי עדותם נסתרה. לטענתו לא עמד התובע בנטל, שהינו נטל מוגבר לאור טענת מירמה ועל כן יש לדחות את תביעתו. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את הסיכומים, את המסמכים שצורפו ע"י הצדדים, את שני פרוטוקולי הישיבה במהלכם העידו התובע ואביו, הנתבע 1, נציג "אחים יזדי" וכן עדים מטעם הנתבעת 2 – אשר התביעה נגדה נדחתה, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה להתקבל כפי שיובהר ויצוין להלן: 1. הנתבע 1 הוא סוחר מכוניות. אין כל מניעה מלהתפרנס מסחר מכוניות, לרבות תיקון מכוניות שעברו תאונות כאלה או אחרות ומכירתם ברווח, אך כסוחר מכוניות וכמי שמעיד על כך שזה עיסוקו, חלות עליו חובות. הוכח במשפט, כי הנתבע 1 לא עמד בחובות אלה. הנתבע 1 רכש את הרכב הניזוק נשוא כתב התביעה מחב' "אחים יזדי", אשר עיסוקם בין השאר בקנייה ומכירה של רכבים מסוג זה. כאשר קנה הנתבע 1 את הרכב מ"אחים יזדי" הוא התחייב על ביצוע פעולות שונות, אשר הוכח כי לא ביצע – הנתבע 1 התחייב לתקן את הרכב במוסך מורשה (ולא על ידו), הוא התחייב להמציא אישור בדבר רכישה של חלפים – בעניין זה הוגשה חוו"ד שמאית ובנוסף התחייב כי שמאי יבדוק את הרכב לפני ואחרי התיקון. העובדה שהנתבע 1 הציג מסמך על כשירות ותקינות הרכב מהטכניון, אין בה די. הנתבע 1 הכפיף עצמו להתחייבויות מעצם רכישת רכב שעבר תאונה והוא לא עמד בהם, הוא לא תיקן במוסך מורשה, הוא לא רכש את מלוא חלפים עפ"י חוו"ד השמאי, הוא לא הציג חוו"ד שמאית לפני ואחרי התיקון. נכון שהוא רוצה להרוויח, אך עליו לעמוד בחובות אלה ע"מ להראות וללמד כי הרכב שהוא מוכר תקין ובטיחותי. 2. הנתבע 1 ניסה לגמד את אירוע התאונה בגינה ניזוק הרכב, וטען כי זו לא היתה תאונה קשה כל כך. השילדה ניזוקה אך לא בצורה משמעותית, דו"ח מכון הבדיקה תומך בכך לטענתו. התרשמותי מחוו"ד השמאי, מהעדויות והמסמכים ומ"אובדן להלכה" של הרכב כי זו היתה תאונה קשה שהיבטיה ותוצאותיה, בניגוד מפורש לעדות הנתבע 1 לא נמסרו לתובע ולאביו, ואילו היו נמסרים כמו גם התמונה השלמה מכוח התחייבויות הנתבע 1 בעת רכישת הרכב מ"אחים יזדי" לא היה נקנה הרכב כלל. 3. בנוסף, אני מקבל את העמדה כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומי התובע, כי מכוח העובדה שהנתבע 1 סוחר במכוניות חלות עליו חובות נוקשות יותר בדבר גילוי ו/או העדר הטעייה מעבר לחוק המכר וכעולה מחוק "מכירת רכב משומש – זכאות למידה וגילוי נאות" תשס"ח – 2008. 4. הנתבע 1 שם את יבהו ואת מירב הגנתו על חוזה המכר בין הצדדים ואשר צורף כנספח א' לכתב התביעה. חוזה זה אכן תומך בעדותו של הנתבע 1 והוא מהווה הסכם בכתב כמשמעותו בחוק הפרוצדורה העותומנית, דהיינו יש קושי בסתירתו ע"י עדות בע"פ להבדיל ממסמך אחר בכתב הסותר אותו. ואולם, אינני נותן אמון, הגם שמדובר בחוזה בכתב עליו חתום התובע, כי הנתבע 1 אכן גילה כחלק מהחובות החלות עליו לתובע, כי מדובר ברכב שעבר תאונה קשה, הוכרז כ"אובדן להלכה" ושוקם. ראשית החוזה "שותק" לגמרי בסוגיה זו, זיכרון דברים לא הוצג וגם בו לא הוצגה התייחסות לעניין זה. שנית, ניסוח החוזה מצביע בברור על ניסיונו ש ל הנתבע 1 כסוחר מכוניות אל מול תמימותו וחוסר ניסיונו של התובע. נכון שהנתבע 1 ניסה להציג בסיכומיו את התובע ואביו כמי שסותרים האחד את השני ומנסים להתכחש להתחייבויות כתובות, אך, התרשמותי הפוכה. אני נותן אמון בעדות התובע ואביו כי לא ידעו ולא יכלו גם לדעת לאור הבדיקה בסופר-טסט, כי מדובר ברכב שעבר תאונה שכזו, ואם היו מוצגים בפניהם המסמכים או התמונה האמיתית, לא היו מתקשרים בעיסקה וקונים את הרכב. ניסוח החוזה בסעיף 7, ובמיוחד 8 "לא תתקבל כל טענה מסוג של "לא הבנתי", "לא שמעתי", "אין לי ניסיון", "אני תמים"", הינו ניסוח שנעשה ע"י הנתבע 1 ומלמד על כך שהנתבע 1 ידע היטב מדוע הוא מחתים את התובע על חוזה שכזה, וזאת משום שהיה לו מה להסתיר. אני פוסק אפוא כי אין לתת אמון בחוזה בבחינת "מסמך בכתב" שיש בו כדי לחייב את התובע ואני נותן אמון בראיות ובעדויות בע"פ, כי הנתבע 1 לא גילה את המצב האמיתי של הרכב לתובע. 5. הצדדים מתייחסים בהרחבה בסיכומיהם למחיר הרכישה. הנתבע 1 טוען, כי כביכול אחרי הרכישה ואחרי שהתובע גילה לטענתו כי מדובר ברכב משוקם, הוא נתבקש להחזיר סך של 3,500 ₪ ממחיר הרכישה. טענה זו אינני נותן בה אמון. היא לא הוכחה, אינה מגובה במסמך ולהערכתי זהו טיעון שנולד לקראת המשפט בלבד. בסעיף 11 לחוזה נאמר, כי הקונה קיבל הנחה של 16,500 ₪ בגין קניית הרכב, ואני מצטט את הסעיף: "מקוריות הרכב, תוצאות הבדיקה ואחוזי פחת ומקרה ביטוח ועל סמך ממצאי טופס בדיקה וכל זאת לאחר מו"מ". סעיף זה, לטענת הנתבע 1, תומך בעמדתו כי דין התביעה להידחות לאחר שהתובע קיבל הנחה והעובדה שטעה בכדאיות העיסקה אין בה כדי לבטל את העיסקה. ראשית, עצם ניסוח הסעיף בדרך הזו מצביעה על מניפולציה. הנתבע 1 לא הציג את המסמכים על "מקוריות הרכב" ו"מקרה הביטוח", אילו היו מוצגים המסמכים היה מקום לקבל את עמדתו. שנית, חיבור של 92,500 ₪ ו- 16,500 ₪ מביא לתוצאה של 109,000 שהינו מחיר הרכב, וסכום זה אינו עולה בקנה אחד עם הסכום שדרש הנתבע 1 עפ"י חקירתו הנגדית בביהמ"ש בסך 98,000 ₪. לא מצאתי, כי היה מקום מלכתחילה לדרוש "מחיר מחירון" ולכן הטענה שההסכמה נעשתה תוך ידיעה שהתובע ואביו יודעים שהרכב עבר תאונה, אין לה מקום. 6. מה מצבו של הרכב הזה, רכב שכאמור התובע משנודע לו על התאונה לא רצה בו, הפסיק את השימוש בו ופנה לנתבע 1 לבטל את העיסקה ולהחזיר לו את כספו? הנתבע 1 שם את יהוו על אישור טכניון בדבר תקינות הרכב. התובע כלשעצמו טוען שהרכב אינו בטיחותי. האם טענה זו הוכחה במשפט? אומר כך, אינני יודע לומר מתוך חומר הראיות וחוות דעת שמאי מה מצבו האמיתי של הרכב, אך ברור לי שהנתבע 1 לא עמד בחובות הרכישה שלו מ"אחים יזדי" וחובות אלה מטרתם היתה להבטיח ולוודא שהרכב בטוח ותקין. משלא עמד בהם הנתבע 1, לא ניתן לשלול כי מדובר ברכב שאינו תקין או בטיחותי די הצורך ומכל מקום, רכישתו ע"י התובע נעשתה בתנאים שהוא חושב שהם אחרים ממה שקיימים בפועל. 7. אציין ביחס לעדות העד שמדור, מטעם הנתבעת 2, כי אמנם התובע חזר בו, בין השאר לאור אופיים של הסעדים המבוקשים בתביעה (ביטול העיסקה והשבת כספו) נגד הנתבעת 2, אך לא שוכנעתי, כי הובן מדו"ח הבדיקה של המכון, עליו בין השאר שם הנתבע 1 את יהוו, כי הפגיעה בשילדה שהיא פגיעה שיש בה אלמנט משמעותי להבדיל מאלמנט שולי, היתה בידיעת התובע ואביו וכביכול למרות שידעו על פגיעה זו רכשו את הרכב. הדו"ח שהוצג לא מבהיר זאת במפורש ולהערכתי הדבר גם לא הוסבר לתובע ואביו וזו גם התרשמותי מחומר הראיות שעמד בפניי. מכל המקובץ דלעיל, ביחד ולחוד, מצאתי לנכון לקבל את גירסת התובע ואביו ולדחות את גירסת הנתבע 1. דין התביעה אפוא, להתקבל במלואה. אני מורה כדלקמן: אני מבטל את עיסקת המכר מיום 2.6.10 ואני מורה על חיוב השבת סכום העיסקה בסך של 92,500 לתובע, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית. התובע יחזיר את הרכב לנתבע כנגד התשלום האמור בתוך 30 יום ויאפשר רישום של הרכב על שמו של הנתבע 1. לחיוב הכספי שפסקתי אני מוסיף הוצאות משפט, הכוללות שכ"ט שמאי (כנגד קבלה) הוצאות ויציאות המשפט (שכ"ט עדים) ואגרות בימ"ש ראשונה ושניה. בנוסף, אני מורה על תשלום שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ מתוך הסכום שנפסק, לא כולל הוצאות. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רכבביטול עסקה (רכב)קניית רכב