אחריות על תאונות בבית הספר

גישת בית המשפט היא כי על בית הספר חלה חובת זהירות מושגית כלפי תלמידיו. כך נקבע לא אחת בפסיקה. כתנאי לפתיחת שנת הלימודים בכל מוסד לימודי, מוטלת על משרד החינוך החובה לבדוק ולפקח האם רמת הבטיחות בבית הספר היא נאותה. השאלות במסגרת תביעות בגין אחריות על תאונות בבית הספר הן: האם לבית הספר חובת זהירות קונקרטית כלפי תלמידו במקרה הספציפי הזה, האם הופרה חובה זו, והאם קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת החובה לבין הנזק הנטען. סיכום ממצה לבחינת קיום תנאי הסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בכל הקשור לאחריות מחנך ו/או בית ספר כלפי תלמיד ניתן למצוא בת"א (מחוזי ב"ש) 3001-09 א' ח' ס' נ' מדינת ישראל משרד החינוך (03.05.2013). חובת הזהירות של בית הספר כלפי תלמידו היא חובה מוגברת, ובתי המשפט השוו חובת ההשגחה של מורה או מוסד חינוכי כלפי תלמידו לחובת ההשגחה של הורים (ראו: ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל ואח'). בענייו מרצלי נדון כבר נושא הסיכון לפציעת תלמיד קטין בהפסקה, ונקבע שמדובר בסיכון מוגבר, שכן בהיות התלמידים בחבורה, באופן טבעי היציאה אל החופש משחררת לחצים (עניין מרצלי הנ"ל, עמ' 812). עוד נקבע כי ביציאה לחופש הילדים נוטים לשובבות ואף לפראות (ע"א 310/89 אליהו כהן נ' מאיר לנטוש), ובהימצא הילדים בחבורה, ככל שיגדל מספרם כך ניתן לצפות לסיכון גבוה יותר ( עניין מרצלי הנ"ל עמ' 812), ולפיכך חובת הזהירות של המורה או המוסד החינוכי גדולה יותר כאשר הילדים נמצאים בחצר בית הספר מאשר כאשר התלמידים נמצאים בכיתה ( עניין מרצלי, עמ' 813). עם זאת, חובה מוגברת אינה אחריות מוחלטת, ויש לבחון מה נעשה בבית הספר על מנת למנוע סיכונים צפויים, והאם קיימת התרשלות שהוכחה. יש לציין כי בית המשפט העליון קבע את החובה לפקח על תלמידים בהיותם בחצר בית הספר, ובפסיקתו נקבע כי מוטלת על מנהל בית הספר האחריות המנהלית לקבוע את סדרי הפיקוח (עניין אליהו הנ"ל, עמ' 405). עוד נקבע כי במהלך משחקים וכיוצא באלה אירועים בהם לא נוטים ילדים להשתובבות או לפראות, לא מתחייב פיקוח צמוד המכסה כל פינה, אלא מספיקה נוכחות בקרבת מקום, זאת מן הטעם הפשרה לפיו עצם הידיעה בדבר נוכחות המורה יש לה בדרך כלל השפעה מרסנת, אף אם המורה לא נראה בכל רגע בכל אתר, אך נמצא בקרבת מקום ( עניין אליהו הנ"ל, עמ' 403). יחד עם זאת, בנסיבות מיוחדות או בנסיבות שאינן רגילות כגון כאשר מדובר בקטני קטנים, שסכנת היפגעותם גדולה במיוחד, או כאשר הפעילות בה עסוקים התלמידים כרוכה בסיכונים אופייניים מיוחדים, נדרש פיקוח צמוד ( דנ"א 2571/94 עזבון המנוח אייל ארגמן ז"ל נ. גולן חפצדי (12.06.1996). עוד נקבע כי גם אם הופרה חובת הפיקוח, על בית המשפט לבחון אם היה בקיום חובת הפיקוח כדי למנוע את התאונה. לפיכך נזקים הנגרמים במהלך תאונות המתרחשות כהרף עין והפיקוח לא יכול היה למנוע אותן, לא יחוב בגינם המורה או המוסד החינוכי בנזיקין ( ראו ע"א 635/70 יעקב מנדלסון נ' יעקב קפלן ואח'). ##האם למורים יש חסינות מפני תביעות ?## פקודת הנזיקין (תיקון מס' 10), התשס"ה-2005, אינה יכולה "לסייע" למורה. בגדרו של תיקון 10 נתווסף סעיף 7א לפקודה המעניק חסינות לעובדי ציבור, לרבות לעובדי רשויות מקומיות: "לא תוגש תובענה נגד עובד הציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין". תפקיד שלטוני מוגדר בסעיף 7 כ"תפקיד ציבורי על פי דין כמשמעותו בסעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה". פעילותו של המורה בשיעור ספורט אינה בגדר מילוי תפקיד שלטוני, כך שלא חלה על המורה החסינות של עובד ציבור. ##חובת הזהירות של המורים כלפי התלמידים:## הלכה פסוקה היא כי המורים ובתי הספר חבים בחובת זהירות מושגית כלפי תלמידיהם. בע"א 310/89 כהן נ' לנטוש ואח’, מתווה כב' השופט אור את הכלל הבסיסי לפיו : "אין מחלוקת שמורים בבית ספר חבים חובת זהירות כלפי תלמידי בית הספר, וזאת גם שעה שהם נמצאים בהפסקה בין השיעורים, בשטח בית הספר מחוץ לכיתות הלימוד. אחריות זו מוטלת לפי הנסיבות לעיתים על המורה המחנך, לעיתים על המורה התורן בחצר, לעיתים על מורה אחר ולעיתים על מנהל בית הספר, אשר אחראי אחריות מנהלית לקביעת סדרי עבודה ופיקוח מצד המורים ביחס לתלמידים... ברור כי מהות חובת הפיקוח, הלכה למעשה, ממדיה והיקפה משתנים, בהתאם לנסיבות העניין ובהתאם לגילו ולתכונותיו של מי שנתון לפיקוח. ברור גם, כי אין דומה חובת הפיקוח הנדרש בתוככי חדר הכיתה לזו שאותה יש לקיים בחדר המשחקים. " חובה זו מושתתת על חובת הזהירות של הורה כלפי ילדו. כדברי כב' השופט אור בע"א 2061/90 מרצלי נ' מ"י ואח’: " חובתם של המורה ושל ההורה היא בהשגחה על הקטין הן מפני פגיעתו של גורם חיצוני - חי או דומם - הן מפני פגיעה של הקטין באחרים, והן מפני פגיעה של הקטין בעצמו. ביסודה של החובה עומדים שני אלה : א. קטין באשר הוא קטין לא פיתח אותם מנגנוני הגנה, מנגנוני בקרה ומנגנוני שיקול דעת שבגיר מחזיק בהם, ובדרך הדברים הרגילה יינתן לצפות כי עלול הוא להיפגע בידי גורם חיצוני או להביא נזק על עצמו ועל זולתו, בין במעשה ביו במחדל. לכך נוסיף תמונות ילדות מוכרות: שובבות, סקרנות של ילד, היענות לפיתויים בלא להעריך סכנות וסיכויים וכו'... ב. גופו של הקטין חלש, והדבר חושף אותו ביתר לפגעי העולם הסובב אותו." אלא שחובה זו אינה מוחלטת, על כך עמד כב' בית המשפט בע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן, באומרו : "כאמור חובת ההשגחה של המנהל נמדדת לפי התאמתה למידת ההשגחה של אב לבנו. חובה זו אינה מוחלטת. באופן תיאורטי ניתן אמנם לתאר גם שיטת השגחה שיש בה כדי למנוע כל אפשרות של תנועה מצד התלמיד שעשויה לגרום לסיכון, ולו הופעלה השגחה כזו אי אפשר היה לשחק במשחקים מסוכנים, אך גם משחקים רגילים היו למעשה בלתי אפשריים ובלתי מהנים. כבר נאמר שאין זה הפתרון וכי מידת ההשגחה הראויה היא עניין של פשרה בין אינטרסים מנוגדים. כזוהי גם מידת ההשגחה שמקיים אב סביר כלפי בנו. גם כאן לא מן הראוי להגזים." בית ספרתאונות בבית ספרדיני חינוך