אימות חתימה בחו''ל

סעיפים 30-31 לפקודת הראיות קובעים כי ישנם 2 מסלולים לקבילותו של מסמך או יפוי כח שנערכו מחוץ לישראל: 1. הצדדים עשו את ההסכם - או שאחד מעדי האימות למסמך הצהיר - בפני נציג דיפלומטי ישראלי, שאישר זאת על גבי המסמך או בנספח למסמך. 2. הצדדים עשו את ההסכם - או שאחד מעדי האימות למסמך הצהיר - בפני נוטריון ציבורי, ונציג דיפלומטי ישראלי אישר זאת על גבי המסמך או בנספח למסמך. סעיפים 30-31 לפקודת הראיות קובעים כלהלן: 30. יפוי-כוח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר, בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה: (1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו; (2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו. 31.תעודה הנחזית מקויימת כאמור בסעיף 30, יראוה כאילו הוכחה כראוי, ואין צורך להוכיח את חתימתו או חותמתו או מעמדו הרשמי של האדם הנחזה להיות מקיים האישור או ההצהרה. להלן החלטה בנושא אימות חתימה בחו''ל: החלטה 1. הנתבע מס' 1, המנוח שוקרי אליאס סלום (להלן: "המנוח"), הוא הבעלים הרשום של מספר חלקות מקרקעין באיזור מעיליה (להלן: "המקרקעין"). המנוח היגר לארגנטינה ונפטר שם בשנת 1982. יורשיו הם הנתבעים 2-5. לטענת התובעים, המנוח התקשר בברזיל ביום 25.3.59 בהסכם מכר עם הנתבע מס' 8 שאף הוא הלך לבית עולמו לפני מספר שנים (להלן: "בפטיסטה") ולפיו מכר לבפסטיסטה את המקרקעין תמורת הסך של 12,000$. בפטיסטה התקשר בברזיל ביום 26.12.97 בהסכם עם התובעים ולפיו מכר להם את המקרקעין תמורת הסך של 70,000$. בנוסף, העניק בפטיסטה ביום 26.12.97 יפוי כוח לאחיו של התובע 1, לבצע את כל הפעולות הנדרשות להעברת הזכויות במקרקעין. לטענת הנתבעים 2-5, יורשיו של המנוח, הסכם המכר בין המנוח לבין בפטיסטה, לא היה ולא נברא, אלא משל וחלום היה, וכף רגלו של המנוח אף לא דרכה אי פעם בברזיל. ובקיצור, המדובר לטענתם בזיוף רבתי. ביני לביני, התובעים מכרו חלק מהמקרקעין (חלקה 49 ) לצד שלישי, הוא הנתבע 11. העסקה בוטלה בהסכמה אך ככל הנראה נתבע 11 טרם קיבל את כספו ולכן נותר כצד לתביעה דנן. בנוסף, יורשי המנוח התקשרו ביום 24.7.03 עם הנתבעים 6-7, ומכרו להם חלק מהמקרקעין, כאשר אין חולק כי הנתבעים 6 ו-7 היו מודעים לכך שהחלקות שנמכרו להם נתונות בסכסוך בתיק זה. 2. במאמר מוסגר נספר כי משך שנים רבות המקרקעין או חלקם נוהלו על ידי האפוטרופוס הכללי בשמו של המנוח, שהיה בבחינת "נעדר". המקרקעין שוחררו בשלב מסויים ליורשים, לאחר הגשת התביעה דכאן. בנוסף, התובעים והנתבעים טוענים כי חלק מהמקרקעין שהיו בבעלותו של המנוח מצאו את דרכם למדינה, שנרשמה שלא כדין כבעלים של אותן קרקעות. איננו נדרשים לנושא זה, שיידון בהמשך, לאחר שתוכרע המחלוקת בין התובעים לנתבעים. 3. הנתבעים טענו כי המסמכים שהוגשו על ידי התובעים להוכחת המכר מהמנוח לבפטיסטה וממנו לתובעים אינם קבילים על פי הוראת סעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"). הצדדים הגישו טיעון בנקודה זו, ועל כך נסבה החלטה זו. 4. סעיפים 30-31 לפקודת הראיות קובעים כלהלן: "30. יפוי-כוח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר, בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה: (1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו; (2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו. 31.תעודה הנחזית מקויימת כאמור בסעיף 30, יראוה כאילו הוכחה כראוי, ואין צורך להוכיח את חתימתו או חותמתו או מעמדו הרשמי של האדם הנחזה להיות מקיים האישור או ההצהרה. לפנינו, אם כך, שני מסלולים לקבילותו של מסמך או יפוי כח שנערכו מחוץ לישראל: א. הצדדים עשו את ההסכם - או שאחד מעדי האימות למסמך הצהיר - בפני נציג דיפלומטי ישראלי, שאישר זאת על גבי המסמך או בנספח למסמך. ג. הצדדים עשו את ההסכם - או שאחד מעדי האימות למסמך הצהיר - בפני נוטריון ציבורי, ונציג דיפלומטי ישראלי אישר זאת על גבי המסמך או בנספח למסמך. על רקע זה, נבחן את שלושת המסמכים עליהם נסמכת התביעה שבפנינו. 5. המסמך הבסיסי, הוא הסכם המכר שנחזה כנחתם ביום 25.3.59, בין המנוח לבין בפטיסטה. על פני ההסכם נחזה כי המנוח שוקרי סלום לא חתם על ההסכם ונרשם רק שמו, להבדיל מהקונה בפטיסטה, שחתימתו נחזית על ההסכם מתחת לשמו (ראה חותמת בצורת יד עם אצבע המסמנת לכוון חתימתו). נוטריון ברזילאי בשם מרטינלי אישר את חתימת בפטיסטה כקונה ביום 29.12.97 דהיינו, כ-38 שנה לאחר חתימת ההסכם, וחותמת משרד החוץ הברזילאי מיום 6.1.98 מאשרת כי הנוטריון מרטינלי הוא נוטריון ציבורי מוסמך. נוטריון ברזילאי בשם גלווז (GALVEZ) תרגם את הסכם המכר לשפה האנגלית. אישור הקונסול הישראלי בסאן פאולו ניתן ע"ג התרגום של הנוטריון גלווז אך לא ע"ג ההסכם המקורי, כך שלכאורה אין בפנינו מסמך קביל מכוח הוראת סעיף 30 לפקודת הראיות. הערה: אין באמור לעיל כדי לקבוע מסמרות בשאלה אם המנוח אכן חתם על ההסכם אם לאו. לטענת התובעים, מה שנחזה כשמו של המנוח ע"ג ההסכם, הוא חתימתו של המנוח, ואילו בפטיסטא חתם פעם נוספת לצורך אישור חתימתו בפני הנוטריון מרטינלי. 6. המסמך השני הוא הסכם המכר בין בפטיסטה כמוכר לבין התובעים כקונים מיום 29.12.97 (להלן: "הסכם המכר השני"). הסכם זה נחזה כנחתם בשפה הפורטוגזית על ידי שני הצדדים בפני הנוטריון מרטינלי, אך אישורו של הנוטריון מרטינלי הוא אך ורק לגבי חותמתו של בפטיסטה בלבד כמוכר (ראה החותמת עם האצבע לכוון החתימה) ולא לחתימתם של הקונים. גם ע"ג מסמך זה אנו מוצאים חתימה וחותמת של משרד החוץ הברזילאי מיום 6.1.98 המאשר חתימת הנוטריון מרטינלי. המסמך תורגם על ידי הנוטריון גלווז, שחתימתו אושרה על ידי קונסול ישראל. דהיינו, גם לגבי מסמך זה, אישור הקונסול הישראלי בסאן פאולו ניתן ע"ג התרגום של הנוטריון גלווז אך לא ע"ג ההסכם המקורי, כך שלכאורה אין בפנינו מסמך קביל מכוח הוראת סעיף 30 לפקודת הראיות. 7. המסמך השלישי הוא יפוי כח בשפה הפורטוגזית, שנחזה כנערך על ידי רשם/נוטריון רשמי ביום 29.12.97 ולפיו מעניק בפטיסטה ייפוי כוח כללי לאחיו של התובע 2, כרים מיכאל ח'ליל מועלם, לגבי המקרקעין "שנקנו או אלה שייקנו בעתיד שהם קניינו של שוקרי אליאס ג'ירייס סלום והנמצאים במעיליה, בצפונה של ישראל או באיזורים אחרים של ישראל...". וכך נאמר ביפוי הכוח (בתרגום חופשי לעברית של התרגום לאנגלית): "אני, אלכסנדר פלוריאנו דה לימה (חתימה לא ניתנת לזיהוי), ממלא מקום פקיד/רשם ניסחתי זאת, הדפסתי זאת, ואני (חתימה לא ניתנת לזיהוי) ואנדרליי מיוטו - סגן הנוטריון הציבורי חתמתי מטה. - (חתימה בלתי ניתנת לזיהוי). ג'ו בפסטיטה גוליוטי (בולי מס שולמו במזומן) - שום דבר נוסף. - אני (חתימה לא מזוהה) אלכסנדר פלוריאנו דה לימה - ממלא מקום פקיד כתבתי, בדקתי, ואני מאשר בזאת, וחתמתי בחתימתי המלאה. ולראיה באו על החתום (חתימה לא ניתנת לזיהוי) -אלכסנדר פלוריאנו דה לימה - פקיד/רשם" מתחת מופיעה חותמת מלבנית שבה נכתב תוארו של אותו אלכסנדר דה לימה, וממנה נמצאנו למדים כי מדובר ברשם/פקיד במחלקת הנוטריונים של משרד המשפטים. מתחת לחותמת מופיעה חותמת מלבנית נוספת, בה מפורטים ככל הנראה הסכומים ששולמו עבור האישור. גם מסמך זה מאושר על ידי חותמת משרד החוץ בברזיל מיום 6.1.98. יגעתי ולא מצאתי חתימה נחזית של בפטיסטה על גבי יפוי הכח. גם מסמך זה תורגם על ידי הנוטריון גלווז, ועל התרגום אנו מוצאים אישור קונסולרי ישראלי.דהיינו, גם לגבי מסמך זה, אישור הקונסול הישראלי בסאן פאולו ניתן ע"ג התרגום ולא ע"ג יפוי הכח המקורי, כך שלכאורה אין בפנינו מסמך קביל מכוח הוראת סעיף 30 לפקודת הראיות. 8. העולה מן המקובץ שכל המסמכים המקוריים לא אושרו כדין על ידי נציג קונסולרי ישראלי, ומה שאושר הוא התרגום של מסמכים אלו על ידי נוטריון ציבורי מוכר בשם גלווז. עם זאת, חותמת משרד החוץ הברזילאי מיום 6.1.98 ע"ג שלושת המסמכים נחזית כאותנטית, וספק אם יש צורך באישור של הקונסול הישראלי לגבי האותנטיות של חותמת משרד החוץ. 9. אשר על כן, בשלב זה, אני נכון לקבל את המסמכים, אך בהמשך הדרך, יהא על התובעים להוכיח דבר קיומו של הנוטריון מרטינלי - שאישר את חתימתו של בפטיסטה כקונה על הסכם המכר וכמוכר על הסכם המכר השני - ואשר חותמו אושר לכאורה על ידי משרד החוץ הברזילאי. ודוק: אין בהחלטה זו כדי לקבל המסמכים כראיה לתוכנם או כדי להסיר מהתובעים את הנטל הכבד הרובץ עליהם להוכיח את האותנטיות של המסמכים, ולו נוכח שורת התמיהות לגבי מסמכים אלו: מדוע נעשה הסכם המכר בברזיל, בעוד המנוח התגורר בארגנטינה? הכיצד כל האישורים וכל החתימות נעשו רק ביום 29.12.97, כ- 38 שנה לאחר החתימה הנטענת על הסכם המכר? מדוע הנוטריון מרטינלי לא אישר את חתימות התובעים ע"ג הסכם המכר השני? מדוע חתימתו של בפטיסטה לא נחזית ע"ג יפוי הכוח? עוד אוסיף, כי על פניו, ספק אם הסכם המכר הראשון נחתם על ידי המנוח או שרק שמו נרשם ע"ג ההסכם. אימות חתימהמסמכים