##מהי התיישנות שלא מדעת ?## סעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 שכותרתו "התיישנות שלא מדעת" קובע כי אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. ## מהם התנאים לקיומה של התיישנות שלא מדעת ?## דחיית המועד שבו תתחיל להימנות תקופת ההתיישנות אפשרית רק במקום שבו התקיימו 4 תנאים מצטברים אלו: ##(1) ## קיומן של עובדות אשר נעלמו מן התובע; ##(2) ##העובדות שנעלמו מהתובע מהותיות ויורדות לשורש עילת התובענה; ##(3) ## העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו; ##(4) ## התובע לא יכול היה למנוע את אותן סיבות אף אילו נקט זהירות סבירה. רק בהתקיים כל 4 התנאים המצטברים, יידחה המועד שהחל ממנו מתחילה תקופת ההתיישנות להימנות, וזאת עד המועד שבו נודעו לתובע אותן עובדות (ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עיזבון יוסף בליבאום ז"ל , פ"ד מ"ט(5), 485 (1996), כבוד השופט ד' לוין, פסקה 22. כן ראו פסיקה בנושא התיישנות שלא מדעת: ##(1) ## ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל. ##(2) ## ע"א 2206/08 יחזקאל סיגמן נ' חברת דובק בע"מ. ##(3) ## ע"א 393/08 אורי שגיא נ' כפר ביאליק. ##(4) ## ע"א 4275/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות. ##התיישנות שלא מדעת - כלל הגילוי:## סעיף 8 קובע את "כלל הגילוי", לפיו, אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום גילוי העובדות שנעלמו ממנו. כלל הגילוי בא להגן על תובע שנהג כאדם סביר, ואף על פי כן לא גילה בעוד מועד את העובדות המקימות את עילת תביעתו. תובע כזה לא ויתר על זכויותיו, שהרי לא היה מודע להן, ואף אינו אשם ביצירת הסתמכות אצל הנתבע. לכן תתחיל תקופת ההתיישנות של תביעתו רק מיום שגילה, או שיכול היה לגלות, את העובדות המהוות את עילת התובענה. ##התיישנות שלא מדעת - מבחן הסבירות:## סעיף 8 לחוק ההתיישנות כולל את מבחן הסבירות, המבקש לבחון את ידיעתו בפועל ובכוח של התובע, שעליו להראות כי נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התובענה " מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן", (ע"א 80/73 אוסלקה נ' מלון ושינגטון בע"מ; ע"א 34/88 רייס נ' עיזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל). לפיכך, שומה עלינו לברר לא רק מה ידע התובע בפועל, אלא גם את יכולתו לגלות את העובדות המהוות את עילת התביעה. סבירות הגילוי נבחנת תוך התחשבות בשורה של פרמטרים אשר פורטו ב- ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל: "בין שאר הפרמטרים לבחינת סבירות הגילוי יש להתחשב במושא הגילוי; המידע שכבר הצטבר אצל התובע; גודל הנזק וסיכויי מניעתו; כמו גם סיכויי הצלחתה של התביעה הפוטנציאלית; פרשת צורף; גלעד – הצעה לשינוי החוק, עמ' 128). גם מידת המאמץ הכרוכה בגילוי העובדות משליכה על סבירות התנהגותו של התובע. על התובע-הניזוק לנקוט באמצעים סבירים והיקף החובה המוטלת עליו נגזר מתכליות חוק ההתיישנות. מחד, יש להיזהר מלקבוע נטל בלתי סביר על הניזוק. מנגד, ברי כי ככל שהנזק חמור יותר ונסיבות גרימתו מעוררות חשד, כך תגבר הציפייה מהניזוק כי יפעל לברור זכויותיו. עם זאת, יכולת התובע לגלות את העובדות בנקל אין בה, כשלעצמה, להעיד בהכרח על חוסר סבירות התנהגותו" ##מועד התגבשות עילת התביעה:## כידוע, עילת התביעה מורכבת ממכלול העובדות המזכות את התובע לסעד שהוא דורש מהנתבע. כל עובדה החיונית כדי לבסס עילת תביעה, שבלי ידיעתה לא ניתן להגיש את התובענה ולהצליח בה, נכללת במסגרת העובדות המהוות את עילת התביעה לצורך סעיף 8 לחוק ההתיישנות ( ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז). משמע, אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע. מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע, הלכה למעשה, לפנות לבית משפט ולהגיש תביעתו. ##התיישנות שלא מדעת בדיני נזיקין:## מגמת הפסיקה היא לראות בסעיף 8 לחוק ההתיישנות כבעל תחולה רחבה, הכוללת את כל רכיבי העוולה הנזיקית, כולל התרשלות. (וראה עוד ב-ע"א 2387/06 פלונית נ' טבע תעשיות פרמצבטיות). במסגרת זאת, על התובע להראות כי קיימות עובדות שלא היו ידועות לו, כי אלו הן מהותיות לעילת התביעה, כי הן נעלמו מעיניו מסיבות שאינן תלויות בו, וכי הוא לא יכול היה למנוע אותן סיבות " בזהירות סבירה" (אמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר). היקף הגילוי שצריך להיות בידי התובע להתחלת מירוץ ההתיישנות, הוא קיומו של "קצה חוט" הקושר בין המעשה או המחדל של המזיק לנזק המאוחר. (רע"א 5087/10 מדינת ישראל נ' דוננפלד). ##נטל ההוכחה של התיישנות שלא מדעת:## מאחר שהוראה זו מהווה חריג לכלל ההתיישנות, הנטל להוכחת כל ארבעת התנאים מוטל על הטוען לו. על הטוען להתיישנות שלא מדעת להראות כי העובדות העומדות בבסיס התביעה ושנעלמו מעיניו " לא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלה". עם כל הצער שבדבר, לא מצאנו כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי לפיה במקרה של המערערת אין לקבל את טענת ה בדבר "התיישנות שלא מדעת" נוכח אי ידיעתה על זכותה. כל העובדות המקימות את זכותה היו ידועות לה: היות בן זוגה גמלאי של המדינה, דבר פטירתו והיותה ידועה בציבור של המנוח. לעניין הטענה בדבר אי ידיעת הזכות, אין אלא להפנות לדבריו של הנשיא אדלר בעניין ע"ע (ארצי) 1161-06-11 שרה בלו ואח' מדינת ישראל, ולפיהם: "אכן הכלל הוא, כי אי-ידיעה בדבר זכויות, כשלעצמה, אינה מהווה סיבה להארכת מועד להגשת תביעה." התיישנות