##השאלה המתעוררת היא האם ניתן לעתור לצו מניעה זמני בטרם אושרה הגשת תביעה ייצוגית ?## הלכה היא כי סעד זמני הינו סעד טפל לתביעה העיקרית, ואין הוא בא, למעט במקרים חריגים, אלא לאחר שהוגשה תביעה עיקרית כדין ובמסגרתה. כלל הוא שאין נותנים לבעלי דין סעד זמני, אלא בגדר תובענה שהוגשה המגלה עילה. לכן, נוהגים רק במקרים מיוחדים לתת לבעל דין סעד זמני לפני הגשת תובענה וזאת גם רק בתנאי שתוגש תובענה תוך זמן קצר. ## בקשה לצו מניעה זמני בטרם אישור תובענה ייצוגית ## בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת: ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות 1-3 להמשיך ולשווק מוצרים המכילים גלוקוזאמין וכונדרואטין כמבטיחים חידוש ו/או ריפוי סחוסי מפרקים ו/או עיכוב תהליכי ההרס בפרקים, ולחילופין, ליתן צו עשה זמני המורה למשיבות 1-3 לפרסם במקום בולט על גבי כל אחת מאריזות המוצרים, כי אין עדות מדעית מהימנה התומכת בתכונות הריפוי המיוחסות לתוספי המזון שהן משווקות. ## ואלו נימוקי הבקשה: ## ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקשים: מר איתן כהן, ת.ז. _________, וגב' שרה לוי, ת.ז. _________, תושבי _________, תל אביב, אשר רכשו את המוצרים נשוא הבקשה וניזוקו מהם, ומבקשים לייצג את ציבור הצרכנים שנפגעו מהטעיה דומה. 2. המשיבות 1-3: חברת "מגה פלקס פתרונות בע"מ", ח.פ. _________, חברת "קרטילגו פלוס בע"מ", ח.פ. _________, וחברת "בריאות טבעית בע"מ", ח.פ. _________, כולן עוסקות ביבוא, הפצה ו/או ייצור של המוצרים "מגה גלופלקס" ו"קרטילגו". 3. המשיב 6: הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן במשרד הכלכלה והתעשייה. ## ב. מסכת העובדות ## 4. המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית ביום 2.3.2006, בטענה כי המשיבות 1-3 הטעו את ציבור הצרכנים באמצעות פרסומים אגרסיביים ושיווק נרחב של מוצרים המכילים גלוקוזאמין וכונדרואטין, תוך ייחוס סגולות ריפוי וחידוש סחוסים שאין להן בסיס מדעי. 5. הפרסומים של המשיבות 1-3 הציגו את המוצרים, תחת המותגים "מגה גלופלקס" ו"קרטילגו", כבעלי יכולות מפליגות בבניית סחוסים ושיקומם, תוך ניצול מצוקת חולים והבטחה לפתרון בעיות מפרקים. 6. המבקשים, יחד עם ציבור רחב של צרכנים, "הלכו שבי" אחר פרסומים אלו ורכשו את המוצרים במשך תקופות ארוכות, אך לא חוו כל שיפור במצבם, ולעיתים אף דחו טיפול רפואי ממשי בשל הסתמכותם על ההבטחות הכוזבות. 7. המבקשים צירפו לבקשתם חוות דעת מומחה, ד"ר גלעד שמואלי, אשר קבע כי מתן כונדרואיטין עם או בלי גלוקוזאמין הוכח כבלתי יעיל מבחינת דרכי הספיגה, וכי השפעה על מרכיבי הסחוס אינה קיימת בתנאי מעבדה. 8. חוות הדעת של ד"ר שמואלי אף הצביעה על "מגמה של סילוף מוחלט של המציאות" בפרסומי המשיבות 1-3, וכי הפרסומים חורגים מהתחום הנתמך במחקרים מדעיים. 9. המשיב 6, הממונה על הגנת הצרכן, פנה למשיבות 1-3 בדרישה להציג ראיות להוכחת טענותיהן בפרסומים, ומשלא קיבל ראיות מספקות, הודיע כי אי הצגתן מהווה ראיה לכאורה שהפרסומים מטעים. 10. חוות דעת משלימה של מגר' טל לביא, עוזר בכיר למנהלת אגף הרוקחות במשרד הבריאות, שהוגשה על ידי המשיב 6, העלתה ספקות מהותיים לגבי טענות המשיבות 1-3 בפרסומיהן, וקבעה כי המוצר "מגה גלופלקס" אינו טבעי, לא הוכח שהוא היחיד שנחקר, והאמירה "נמצא יעיל" טעונה הסבר. 11. למרות טענות המשיבות 1-3 לשינוי אסטרטגיית הפרסום, המבקשים טוענים כי הפגיעה בציבור הצרכנים נמשכת והיא ממשית ויום-יומית, וכי הפרות החוק על ידי המשיבות 1-3 נעשות "ביודעין". 12. המבקשים טוענים כי תקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולת ריפוי למצרך מזון), תשל"ח-1978, אינן נאכפות באופן מספק, וכי בית המשפט נדרש לשמש כ"שיניים" לאכיפתן. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## 1. סמכות בית המשפט ליתן סעד זמני בטרם אישור תובענה ייצוגית ## 13. על אף הכלל לפיו סעד זמני טפל לתביעה העיקרית, קיימים מקרים חריגים בהם ניתן ליתן סעד זמני לפני הגשת תובענה, וזאת בתנאי שתוגש תובענה תוך זמן קצר, כפי שנקבע בפסיקה עקבית של בתי המשפט בישראל. 14. חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, אינו שולל במפורש הגשת בקשה לסעדים זמניים בטרם אישור התובענה כייצוגית, ואין בו כל הגבלה מפורשת לכך, מה שמותיר פתח לפרשנות המאפשרת מתן סעד במקרים מתאימים. 15. שתיקת המחוקק בחוק תובענות ייצוגיות בנושא הסעדים הזמניים אינה יכולה להתפרש כאיסור מוחלט, אלא כהפניה להסדר הכללי הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ובפרט לתקנה 363(א) העוסקת בסעד זמני לפני הגשת תובענה. 16. במקרים בהם קיימת פגיעה מתמשכת ורחבת היקף בציבור, כפי שנטען במקרה דנן, יש לפרש את הוראות החוק והתקנות באופן המאפשר לבית המשפט להתערב ולהגן על הציבור גם בשלב מקדמי של ההליך. 17. מתן סעד זמני במקרה זה אינו מהווה הכרעה בתובענה העיקרית, אלא נועד למנוע נזק בלתי הפיך לציבור הצרכנים עד להכרעה בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ובכך לשמור על האינטרס הציבורי. ## 2. עילת ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן ## 18. המשיבות 1-3 הפרו באופן בוטה את הוראות סעיף 2(א)(4) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, האוסר על עשיית הטעיה בכלל, בכך שייחסו למוצריהן תכונות ריפוי וחידוש סחוסים שאין להן כל בסיס מדעי מוכח. 19. הפרסומים הנרחבים והאגרסיביים של המשיבות 1-3, אשר הציגו את המוצרים כבעלי יכולות מפליגות, מהווים הטעיה בפרסומת לפי סעיף 7 לחוק הגנת הצרכן, שכן הם יצרו מצג שווא בפני הצרכנים. 20. אי גילוי העובדה כי אין עדות מדעית מהימנה התומכת בתכונות הריפוי המיוחסות למוצרים, מהווה הפרה של חובת הגילוי לצרכן הקבועה בסעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, ובכך נמנעה מהצרכנים היכולת לקבל החלטה מושכלת. 21. המשיבות 1-3 ניצלו את מצוקתם של חולים הסובלים מבעיות מפרקים, והבטיחו להם פתרונות שווא, ובכך הפרו את סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן האוסר על ניצול מצוקת הצרכן. 22. חוות הדעת המקצועיות שהוגשו, הן מטעם המבקשים והן מטעם המשיב 6, תומכות באופן חד משמעי בטענה כי הפרסומים מטעים וכי אין בסיס מדעי לטענות הריפוי, ובכך מחזקות את עילת ההטעיה. ## 3. הפרת תקנות בריאות הציבור ## 23. המשיבות 1-3 הפרו את תקנה 2 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (איסור ייחוס סגולת ריפוי למצרך מזון), תשל"ח-1978, האוסרת על ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון, בכך שייחסו למוצריהן תכונות רפואיות מובהקות. 24. ייחוס תכונות כגון "חידוש ו/או ריפוי סחוסי מפרקים" ו"עיכוב תהליכי ההרס בפרקים" לתוספי מזון, מהווה הפרה ישירה של התקנות, שכן מדובר בטענות רפואיות מובהקות שאינן מותרות למוצרי מזון. 25. העובדה כי המשיב 6, הממונה על הגנת הצרכן, לא קיבל ראיות מספקות מהמשיבות 1-3 להוכחת טענותיהן, מחזקת את הטענה כי הפרסומים מפרים את תקנות בריאות הציבור וכי אין להם בסיס. 26. חוות הדעת של מגר' טל לביא ממשרד הבריאות, אשר קבעה כי הפרסומים חורגים מהתחום הנתמך במחקרים מדעיים, מהווה אינדיקציה ברורה להפרת תקנות בריאות הציבור על ידי המשיבות 1-3. 27. על בית המשפט להפעיל את סמכותו ולהורות על מתן צו מניעה, גם אם הרגולטורים המינהליים לא פעלו באופן מספק, שכן תקנות בריאות הציבור נועדו להגן על בריאות הציבור ואין להותירן כ"אות מתה". ## 4. מאזן הנוחות ## 28. מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשים וציבור הצרכנים, שכן הפגיעה הנגרמת להם כתוצאה מהטעיה מתמשכת היא ממשית, יום-יומית ועלולה לגרום לנזקים בריאותיים בלתי הפיכים עקב דחיית טיפול רפואי. 29. הנזק הנגרם למבקשים ולציבור הצרכנים אינו רק כספי, אלא חמור מכך, הוא פוגע בבריאותם ובאוטונומיה שלהם לקבל החלטות מושכלות בנוגע לטיפול רפואי, ועל כן הוא עולה בחומרתו על כל נזק אפשרי למשיבות. 30. טענת המשיבות 1-3 לשינוי אסטרטגיית הפרסום אינה מספקת, שכן הפגיעה בציבור נמשכת, והן ממשיכות לייחס למוצרים תכונות שאינן נתמכות מדעית, ובכך ממשיכות להטעות את הצרכנים. 31. הנזק שייגרם למשיבות 1-3 ממתן צו מניעה זמני, ככל שייגרם, הוא בעיקרו כלכלי וניתן לכימות ולפיצוי כספי, בעוד שהנזק לציבור הצרכנים עלול להיות בלתי הפיך ובעל השלכות בריאותיות חמורות. 32. קבלת הבקשה לצו מניעה זמני תמנע המשך הטעיה ופגיעה בציבור, ותשמור על הסטטוס קוו במובן של מניעת החמרת המצב הקיים, בעוד שדחיית הבקשה תאפשר למשיבות להמשיך בפעילותן המטעה. ## 5. סיכויי התביעה העיקרית ## 33. סיכויי התביעה העיקרית להתקבל, הן לעניין אישור התובענה כייצוגית והן לגופו של עניין, גבוהים ביותר, לאור הראיות המובהקות שהוצגו בדבר הטעיה והפרת חוק הגנת הצרכן ותקנות בריאות הציבור. 34. חוות הדעת המקצועיות, הן מטעם המבקשים והן מטעם המשיב 6, תומכות באופן חד משמעי בטענות המבקשים בדבר היעדר בסיס מדעי לטענות הריפוי של המשיבות 1-3, ומחזקות את סיכויי התביעה. 35. העובדה כי המשיב 6, גורם רגולטורי, לא קיבל ראיות מספקות מהמשיבות 1-3, ואף קבע כי אי הצגתן מהווה ראיה לכאורה להטעיה, מהווה חיזוק משמעותי לסיכויי התביעה. 36. טענות המשיבות 1-3 לשינוי אסטרטגיית הפרסום אינן גורעות מסיכויי התביעה, שכן גם הפרסומים החדשים, כפי שפורטו בחוות הדעת המשלימה של מגר' טל לביא, עדיין מכילים טענות שאינן נתמכות מדעית. 37. לאור הראיות המצטברות והעמדה המקצועית של גורמי הרגולציה, קיים יסוד סביר ביותר להניח כי התובענה הייצוגית תאושר וכי המבקשים יוכיחו את טענותיהם לגופו של עניין. ## 6. הצורך בסעד מנדטורי ## 38. הסעד המבוקש, הכולל צו עשה זמני לפרסום אזהרה על גבי אריזות המוצרים, הוא בעל אופי מנדטורי, אך נחוץ בנסיבות העניין כדי למנוע נזק מתמשך ובלתי הפיך לציבור הצרכנים. 39. הפסיקה קבעה כי בית המשפט ינקוט זהירות יתרה במתן צו זמני בעל אופי מנדטורי, אך לא שללה זאת במקרים חריגים בהם הצורך בהגנה על אינטרס ציבורי עולה על החשש מפני התערבות יתר. 40. במקרה דנן, אי מתן צו עשה יאפשר למשיבות 1-3 להמשיך בהטעיה פעילה של הציבור, ובכך יחמיר את הנזק הנגרם, ועל כן יש הצדקה למתן סעד מנדטורי גם בשלב זה. 41. הסעד המנדטורי המבוקש אינו זהה לסעד הסופי בתובענה, אלא נועד להקטין את הנזק עד להכרעה בתובענה, ובכך הוא משרת את מטרת הסעדים הזמניים לשמור על קיומו התקין של ההליך. 42. לאור חומרת ההטעיה והפגיעה הפוטנציאלית בבריאות הציבור, יש לראות במקרה זה כחריג המצדיק מתן סעד מנדטורי, גם אם הוא בעל אופי של סעד סופי, וזאת כדי להגן על הציבור. ## 7. אי התערבות הרגולטורים ## 43. העובדה כי המשיב 6, הממונה על הגנת הצרכן, לא פעל באופן נחרץ מספיק לאכיפת הוראות חוק הגנת הצרכן ותקנות בריאות הציבור, אינה גורעת מסמכותו וחובתו של בית המשפט להתערב ולהגן על הציבור. 44. הפסיקה קבעה כי סמכות מוענקת לרשות מינהלית על מנת שתפעיל אותה, ולפיכך חובה על הרשות להיות ערה לנסיבות ולפעול לפי הצורך, ואי פעולה מספקת מצד הרשות אינה יכולה לשמש כהגנה למשיבות. 45. טענת המבקשים בדבר העדר "שיניים" אכיפתיות לתקנות בריאות הציבור, גם אם אינה מקובלת במלואה, מדגישה את הצורך בהתערבות שיפוטית במקרים בהם הרגולטורים אינם ממלאים את תפקידם באופן מספק. 46. בית המשפט אינו כבול לאי פעולה של רשויות המנהל, ובמקרים בהם קיימת פגיעה ממשית בציבור, עליו להפעיל את סמכותו ולהורות על מתן סעדים מתאימים, גם אם הדבר כרוך בהתערבות בתחום פעולת הרשות. 47. בקשת המבקשים לצו מניעה זמני אינה מהווה תקיפה ישירה של פעולת הרגולטור, אלא בקשה להגנה על הציבור מפני הטעיה מתמשכת, ועל כן אין לדחותה בטענה של חריגה ממסגרת התובענה. ## 8. מעמד המבקשים כ"תובעים מייצגים" ## 48. על אף שהמבקשים טרם אושרו כ"תובעים מייצגים" באופן רשמי, הם הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ובכך הביעו את כוונתם לייצג את ציבור הצרכנים שנפגעו מהטעיה דומה. 49. בשלב זה, המבקשים טוענים בשם עצמם, אך גם בשם ציבור רחב של צרכנים פוטנציאליים, ועל כן יש לראות בהם כמי שמייצגים אינטרס ציבורי רחב, גם אם טרם קיבלו את האישור הפורמלי. 50. דחיית הבקשה לצו מניעה זמני בטענה כי המבקשים אינם "תובעים מייצגים" בשלב זה, תרוקן מתוכן את האפשרות להגן על הציבור מפני הטעיה מתמשכת, ותאפשר למשיבות להמשיך בפעילותן ללא הפרעה. 51. הפסיקה הכירה באפשרות ליתן סעד זמני לפני הגשת תובענה, ועל כן אין לדרוש מהמבקשים לעמוד בכל התנאים הפורמליים של "תובע מייצג" בשלב מקדמי זה, כאשר מטרת הסעד היא מניעת נזק מיידי. 52. יש לפרש את הוראות חוק תובענות ייצוגיות באופן תכליתי, המאפשר הגנה על הציבור גם בשלבים מוקדמים של ההליך, וזאת כדי למנוע מצב בו נזקים בלתי הפיכים ייגרמו עד לאישור התובענה. ## 9. היקף הסעד המבוקש ## 53. הסעדים המבוקשים, הן צו המניעה והן צו העשה, הם מידתיים ונועדו להגן על הציבור מפני הטעיה מתמשכת, מבלי לפגוע באופן בלתי סביר בפעילותן העסקית של המשיבות 1-3. 54. צו המניעה האוסר על שיווק המוצרים כמבטיחים ריפוי, וצו העשה המורה על פרסום אזהרה, אינם אוסרים על שיווק המוצרים כשלעצמם, אלא רק על ייחוס תכונות שאין להן בסיס מדעי. 55. הסעדים המבוקשים אינם חורגים ממסגרת התובענה הייצוגית, שכן הם נועדו להגן על הצרכנים מפני הטעיה, שהיא לב ליבה של התובענה העיקרית. 56. מתן הסעדים המבוקשים יאפשר למשיבות 1-3 להמשיך ולשווק את מוצריהן, אך באופן שקוף והוגן, תוך גילוי נאות לצרכנים בדבר היעדר בסיס מדעי לטענות הריפוי. 57. היקף הסעד המבוקש תואם את חומרת ההטעיה והפגיעה בציבור, ונועד להבטיח כי הצרכנים יקבלו מידע אמין ומדויק, ובכך למנוע נזקים נוספים. ## 10. אינטרס הציבור ## 58. קיים אינטרס ציבורי מובהק במתן צו מניעה זמני במקרה זה, שכן מדובר בהגנה על בריאות הציבור ועל זכותו לקבל מידע אמין ומדויק בנוגע למוצרים שהוא רוכש. 59. הטעיה צרכנית, ובפרט כזו הנוגעת לבריאות, פוגעת באמון הציבור בשוק ובחברות המשווקות מוצרים, ועל כן יש חשיבות רבה למניעתה. 60. מתן צו מניעה זמני ישדר מסר ברור למשווקים כי בית המשפט לא יאפשר הטעיה צרכנית, ובכך יתרום להגברת השקיפות וההגינות בשוק. 61. אי מתן צו מניעה זמני יאפשר למשיבות 1-3 להמשיך בפעילותן המטעה, ובכך יפגע באינטרס הציבורי הרחב להגנה על בריאותו ועל זכויותיו כצרכן. 62. על בית המשפט להפעיל את סמכותו ולהגן על הציבור, גם אם הדבר כרוך בהתערבות בשלב מקדמי של ההליך, וזאת לאור חומרת הפגיעה הפוטנציאלית והאינטרס הציבורי המובהק. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבות 1-3 להמשיך ולשווק את מוצרים המכילים גלוקוזאמין ו-כונדרואטין כמבטיחים חידוש ו/או ריפוי סחוסי מפרקים ו/או עיכוב תהליכי ההרס בפרקים. לחילופין, להורות על מתן צו עשה זמני המורה למשיבות 1-3 לפרסם במקום בולט על גבי כל אחת מאריזות המוצרים, כי אין עדות מדעית מהימנה התומכת בתכונות הריפוי שמיחסות המשיבות 1-3 לתוספי המזון שהן משווקות. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה. צו מניעה זמניתביעה ייצוגיתצוויםצו מניעה