תאונת דרכים בשכרות | עו"ד רונן פרידמן

במקרים של תאונת דרכים בשכרות עולות שתי שאלות: הראשונה בפן ##האזרחי## - האם תאונת דרכים שנגרמה כתוצאה מנהיגה בשכרות מזכה את המעורבים בפיצויים מחברת הביטוח והשניה בפן ##הפלילי## - מה העונש על עבירת תאונת דרכים בשכרות: ##(1) האם תאונת דרכים בשכרות מהווה מעשה "זדון" לעניין פוליסת הביטוח ?## בע"א (ת"א) 1632/94, פוגריבצקי נ. "מנורה" חברה לביטוח בע"מ, התקבל ערעור הנפגע על פסק-הדין ב-ת"א 1422/93 הנ"ל, ונפסק: המערער נהג ברכב כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים והורשע על-סמך הודאתו, ודינו הפלילי נגזר. הרכב בוטח אצל המשיבה בגין נזקי רכוש. המשיבה דחתה את תביעת המבוטח, לענייננו, בטענה כי לפי תנאי הפוליסה אין היא מכסה מעשה זדון. נפסק: כי הגם שהתובע הכניס עצמו מרצון למצב של שכרות, לא ניתן לומר כי מדובר במעשה שנעשה בזדון הפוטר את המבטחת, שכן "הזדון" היחיד שיכול לפטור את המבטחת הינו " זדון" שגרם למקרה הביטוח, ולא זדון של הכנסת אדם עצמו למצב שבו אינו שולט על פעולותיו. ##(2) האם נהיגה בשכרות מהווה מעשה "מכוון" השולל פיצויים ?## בת.א. (שלום – טבריה) 1348/98 ו- 4273/96 זיינה נ. מגדל חב' לביטוח בע"מ, הנתבע וחברו הגיעו ברכבם למרכז הכפר עילבון לאחת ששתו משקאות אלכוהוליים, אנשים שהתקהלו במקום תקפו את הרכב, איימו וקיללו את הנהג ונוסעים. בשלב מסויים החל הנהג לנסוע לכיוון היציאה מהכפר, אך לפתע חזר במהירות לכיוון המתקהלים ובלא שעצר את הרכב פגע בתובע. ביהמ"ש קבע עובדתית שהוכח בפניו כי מטרת הנהג היתה לדרוס אנשים מבין המתקהלים עימם היה לו ויכוח מר וחריף על רקע היותו שתוי ושותה משקה חריף בקהל מוסלמי. בנסיבות אלה הוכיחה המבטחת לכאורה "כוונה" והנטל להוכיח שלא היתה כוונה, למשל בשל שכרותו של הנהג, עובר לנתבע. אם בסופו של דבר נותרו כפות המאזניים מאוינות בשאלה האם המעשה נעשה בכוונה או עקב שכרות, כי אז לא הוכיחה המבטחת שמדובר בתאונה במתכוון. השכנוע המוטל על המבטחת בהוכחת הכוונה הוא הנטל הרגיל במשפט האזרחי, דהיינו 51%. עם זאת המבחן הנוהג במשפט הפלילי על פיו בוחנים קיומם של כושר שיפוט שליטה ורציה, כאשר בוחנים קיומה של כוונה אצל אדם שתוי, הוא גם המבחן לבדיקת כוונה עפ"י חוק הפלת"ד. רמת האלכוהול בדם הינה אחד הפרמטרים להכרעה בשאלה זו. בענייננו לא הוצגה חוו"ד שלפיה היה ב"שיכרותו" של הנהג כדי לשלול ממנו או מהאדם הממוצע את היכולת להתכוון למעשיו. רמת האלכוהול השפיעה על התנהגותו במובן זה שהורידה את רמת המחסומים המונעים התנהגות לא נורמטיבית אך לא מעבר לכך. ביהמ"ש הגיע למסקנה כי המעשה היה מכוון ולא עקב שכרות. אשר לטענת התובעים כי לא הוכח שהיתה כוונה לפגוע "באותו אדם" כדרישת החוק מפנה ביהמ"ש להלכה שנקבעה ב"עזבון לזר" (ע.א. 2199/99) כי החזקה הממעטת של תאונה במתכוון, אינה מבחינה כלל בין "השחקנים" השונים המעורבים בתאונה מכוונת. היא מתייחסת ל"מאורע" ולא לסוגי נפגעים. אין כל תנאי בחזקה הממעטת הקובע כי לצורך תחולתה נדרש כי קורבנה המיועד של התאונה יהיה דווקא אותו אדם אשר בפועל יגרם לו או לרכושו נזק. ##(3) האם נהיגה בשכרות מכוסה בפוליסת ביטוח חובה ?## בת.א. (שלום – ח'י) 5783/99 יונס נ. "אריה" חב' לביטוח בע"מ, בעת התאונה נהג התובע ברכב בהיותו נתון להשפעת משקאות משכרים ואף הורשע על כך על סמך הודאתו ונידון לשלילת רשיון נהיגה למשך 5 חודשים. המבטחת התכחשה לחבותה מהנימוק שעל פי תנאי הפוליסה אין היא מכסה "אבדן או נזק בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת משקאות משכרים וסמים". התובע לעומת זאת טוען כי סע' 15 לפק' הביטוח שולל תוקף תנאי כמו זה שבפוליסה. ביהמ"ש לא קיבל את טענת המבטחת בקובעו, בהסתמך על הלכת ע.א. 420/83 אשור נ. מגדל, כי יש לאבחן בין תנאים שבפוליסה שיהיו תקפים נגד מבוטח, ותנאים שהם פסולים ולא יהיה בהם כדי לצמצם את חבותה של המבטחת כלפי הנהג המבוטח, שנפגע בתאונה עצמית. הלכת "אשור" קובעת שהמבטחת רשאית לצמצם את חובתה במקרים שהם בשליטתו של המבוטח. בסע' 15 לפק' הביטוח קיימות נסיבות שהן בשליטתו של המבוטח, כמו מספר הנוסעים והשטחים בהם משתמשים ברכב או מצבו של הרכב. "שכרות ניתנת להיות מסווגת הן כמצב נפשי והן כמצב גופני" לכן, לא ניתן להתנות תנאים לצמצום החבות בפוליסה כלפי צד שלישי שנפגע ע"י נהג שיכור. אולם אם התובע החל לשתות ביודעו שהוא עומד לנוהג, הרי השליטה בידו למנוע זאת, אם הוא עולה לרכב כשהוא נתון להשפעת משקאות משכרים, הרי העליה לרכב והנהיגה בו היא התנהגות נשלטת של הנהג ובכך הוא הפר תנאי נשלט מתנאי הפוליסה. אין לקבוע כי סע' 15 הנ"ל חל באופן גורף לגבי נהג בתאונה עצמית, אלא יש לאבחן כל תנאי ותניה. בין אם נלך לפי מבחן ה"שליטה" ובין אם נלך לפי מבחן "תקנת הציבור" -יש לשלול פיצוי מנהג בזמן נהיגה בשכרות שכן נהיגה בשכרות היא תופעה שלילת שיש למונעה ע"י הענשה אזרחית ו"אין נהיגה בשכרות קלה, מבחינת האשם בה, מנהיגה ללא רשיון או מנהיגה ע"י מי שרשיונו נפסל". לפיכך נפסק שהתניה בפוליסה השוללת כיסוי ביטוחי בנהיגה בשכרות בתאונה עצמית של הנוהג-תקפה. עובדתית במקרה הנידון נפסק שיש לפצות את הנהג מהנימוק שפוליסת הביטוח שבה מופיע החריג של העדר כיסוי במקרה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לא נמסרה למבוטח והוצגה בפני ביהמ"ש רק בשלב האחרון שלפני הסיכומים ובעיקר משום שהחריג האמור לא הובלט כראוי בפוליסה כנדרש בסע' 3 לחוק חוזה הביטוח. מפסק – דין זה עולה כי אם המבטח יתנה בפוליסת הביטוח בצורה בולטת במיוחד את העדר חבותו במקרה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וימסור את הפוליסה לידי המבוטח -מבחינה חוקית יהיה תוקף לתנאי הזה. דא עקא, זוהי החלטה של ביהמ"ש שלום וגם זאת בהערת אגב. כל עוד שלא הוכנסו בפוליסות ביטוח החובה, ההגבלות המצוינות בסע' 15 הנ"ל, כלן או מקצתן, ובצורה בולטת כנדרש בחוק חוזה הביטוח, לא ניתן יהיה לקבלת הלכה סופית ומחייבת של ביהמ"ש העליון בשאלה חשובה זו. ##(4) האם התנגשות נהג שיכור בעץ מזכה בפיצויים מהביטוח ?## בת"א (ת"א) 646/81, נחמן נ. "אליהו", התובע נהג במכונית והתנגש בעץ בעת שהיה נתון להשפעת משכרים. המבטחת דחתה את תביעתו לפיצוי מהנימוק כי במסיבות אלה אין הוא זכאי לכל פיצוי בגין פגיעתו. בית-המשפט פסק כי בהעדר תניה בפוליסת הביטוח בדבר נהיגה במצב שבו נהג התובע אין היא רשאית להשתחרר מחבותה על-פי הפוליסה: "בענין דנא לית מאן דפליג שבפוליסה לא נאמר דבר וחצי דבר על נהיגה במצב כשל התובע… אין להכניס לפוליסה תניות שלא נזכרו בה מפורשות, כתניות מכללא, ובוודאי שלא לטובת המנסחת – הנתבעת… המבוטח המשלם את הפרמיה זכאי להניח כי זולת החריגים שהוצאו מפורשות לאחריות, בכל השאר הוא מבוטח, שכן חברת הביטוח היא המנסחת והיא בעלת הנסיון המכירה את האפשרויות השונות הקיימות". ##(5) האם נפילה מרכב בשכרות נחשבת "תאונת דרכים" ?## בת"א (שלום-ת"א) 66833/97, ריטוב נ. "סהר" חברה לביטוח בע"מ ואח', התובע בהיותו מבושם ונתון תחת השפעת אלכוהול (בירה), פתח את דלת המשאית, ירד ממנה, הלך מספר צעדים ונפל על שיח. התובע לא הספיק לסגור את הדלת והיא נשארה פתוחה, דבר המצביע בבירור שלא הספיק להתרחק מהמשאית. נפסק: כי מהלך הירידה מהמכונית אינו מסתיים עם הירידה הפיזית בגוף של הנוסע ומשתרע לעיתים בשלב מאוחר יותר, לרבות בתחילת צעדיו של הנוסע על-מנת להתרחק מהרכב. כל עוד תנועת הירידה או פעולתה היוו גורם ממשי בנפילה, וכל עוד לא הצליח היורד להחזיר לעצמו את השליטה המלאה בגוף מחוץ לרכב, משסיים לרדת ממנו. לפיכך הוחלט להכיר בארוע כתאונת דרכים. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(6) להלן פסק דין בנושא ערעור על העונש בגין תאונת דרכים בשכרות:## המשיב נהג ברכבו במצב של שכרות באופן רשלני וגרם לתאונת דרכים. בית המשפט ציין כי מי שכך נוהג אינו מסכן את עצמו בלבד אלא גם את כל יתר המשתמשים בדרך. על שום כך שומה על ביהמ"ש לתרום את חלקו בעצירת נגע תאונות הדרכים הפוגע בנו על ימין ועל שמאל על ידי הכבדת ידו על מי שעובר עבירות כמו אלה. המחוקק הביע את דעתו באשר לחומרת העבירה, בכך שקבע, בסעיף 39א לפקודה, פסילת מינימום לתקופה "שלא תפחת משנתיים". פסק דין 1. לפני ערעור על קולת העונש שנגזר על המשיב על ידי בית המשפט לתעבורה בחיפה (כבוד השופטת ורדה טויסטר) בת.פ. 31079/02 מיום 13.3.05. 2. המשיב הועמד לדין בבית המשפט קמא והואשם בעבירות של נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים (אלכוהול), עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן - "הפקודה"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי הסעיפים 62(2) + 38(2) לפקודה; התנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן - "התקנות"); וסטיה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות. בכתב האישום נטען כי בתאריך 28.7.02, סמוך לשעה 01.27, נהג המשיב במכונית פרטית ברח' הפרסים בחיפה לכיוון רח' אלנבי וליד מרכז בהאי סטה לשמאל הדרך. רכבו של המשיב, כך נטען בכתב האישום, היה תקין, הכביש עליו נסע הינו כביש אספלט חד סטרי, יבש ותקין. מזג האוויר היה נאה עם ראות טובה. מצד שמאל הדרך כיוון נסיעת רכבו של המשיב, בצמוד למדרכה, מוצבים עמודי ברזל. בכתב האישום נטען כי בהיות המשיב נתון תחת השפעת משקאות משכרים - אלכוהול (93 מיליגרם לכל 100 מ"ל) הוא נהג ברכבו בחוסר זהירות ובחוסר רשלנות בכך שתוך כדי נהיגה איבד את השליטה על רכבו, סטה לשמאל הדרך ופגע בעמוד הברזל שהיה בצידו השמאלי. כתוצאה מן האמור לעיל, כך נטען, נגרמו נזקים לעמוד הברזל ולרכבו של המשיב. 3. המשיב שהיה מיוצג בידי הסניגור עו"ד פוקרא, הודה בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 4. בית המשפט הזמין תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המשיב ולצורך כך דחה את הדיון למועד אחר. לאחר ישיבות רבות שבהן נדחה הדיון פעם אחר פעם בשל חוסר שיתוף פעולה של המשיב עם שירות המבחן ובשל כך שהמשיב לא התייצב לדיונים בבית המשפט (דבר שאף גרם, בשלב מסוים להתליית ההליכים כנגדו), הוברר כי המשיב מתנגד להפנייתו לעמותת "אפשר". על שום כך הודיע קצין המבחן כי שירות המבחן מבקש להימנע ממתן תסקיר בעניינו של המשיב. לאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין העונש, קבע בית המשפט כי "עבירה זו הינה עבירה חמורה, מה גם שכתוצאה מכך היה מעורב בתאונת דרכים". בעקבות כך גזר בית המשפט על המשיב את העונשים שלהלן: א. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. ב. פסילה מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל. ג. קנס בסך של 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו. ד. התחייבות עצמית על סך של 5,000 ₪. 5. טענות המערערת המערערת טענה כי בית המשפט קמא שגה בכך שנמנע מלהשית על המשיב מאסר בפועל. המערערת טענה כי "אין זו הרשעתו הראשונה של המשיב בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ומעורבות בת. דרכים בה נחבלו נוסעי הרכבים". מסתבר כי ביום 30.12.98 הורשע המשיב על ידי בית המשפט לתעבורה בנצרת ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי ופסילה לתקופה של 8 חודשים. לטענת המערערת "מסתבר כי ענישה מותנית לא הרתיעה את המשיב והוא נתפס שוב נוהג בשכרות כמתואר בכתב האישום נשוא תיק זה". באת כוחה המלומדת של המערערת, עו"ד גב' מרים גינסברג, טענה כי - "ד. הנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים הפכה נפוצה והיא מהווה גורם נכבד בריבוי תאונות הדרכים. רק ענישה חריפה עשויה להוות הרתעה של ממש בביצוע העבירות בהן הורשע המשיב. ה. עונש מותנה בלבד לא הרתיע את המשיב בעבר ואין כל אינדיקציה שהדבר ירתיעו בעתיד. נהפוך הוא, התנהגות המשיב במהלך הדיונים בתיק זה מעידה על אי אכפתיות וזלזול של ממש. ו. אין בפסק דינה של השופטת קמא כל נימוק להקלה המופלגת שהיא נהגה במשיב". על שום כך ביקשה המערערת לקבל את הערעור ולהשית על המשיב מאסר בפועל שלא ירוצה על דרך של עבודת שירות, וזאת בנוסף לעונש שהושת עליו. 6. טענות המשיב בא כוחו המלומד של המשיב, עו"ד אחמד פוקרא, ביקש לדחות את הערעור. ב"כ המשיב טען כי העונש שהוטל על המשיב על ידי בית המשפט קמא "הוא עונש חמור ביותר ואין מקום להתערב בפסק-דין זה". ב"כ המשיב טען כי ההרשעות הקודמות שיש למרשו הן הרשעות ישנות מלפני כעשר שנים, "ומאז המשיב לא עבר כל עבירה". הסניגור טען כי אמנם נכון שהמשיב הופנה לקצין מבחן, אולם, לדבריו, כמות האלכוהול שנמצאה בדמו של המשיב אינה מצדיקה הליך של גמילה. הסניגור הוסיף וטען כי המשיב הודה בבית המשפט קמא "על פי עסקת טיעון". על כך הגיבה ב"כ המערערת וטענה כי לא הוצגה בפני בית המשפט קמא עסקת טיעון. לדבריה - "יש תרשומת פנימית של התובע מר משולם מנובמבר 2003, חודשיים לפני שהנאשם הודה בפני בית המשפט, על כך שבמידה שהמשיב יופנה לתסקיר של שירות המבחן והתסקיר או קצין המבחן יוודא שאין מדובר באלכוהוליסט, תהיה נכונות ללכת לקראתו ומפורט מה היתה הנכונות. ונכון שהיא לא היתה כוללת מאסר בפועל. אבל, בסופו של דבר, המשיב לא התייצב בפני קצין המבחן ולכן אי אפשר לקרוא לזה עסקה". הסניגור הוסיף וטען כי העונש שהוטל על מרשו הוא חמור. "אם נלך לסעיפים 37 ו - 38 לפקודה, הרי שמדובר שם על מספר חודשים של פסילה, וכאן השופטת נתנה 24 חודשים של פסילה". לטענת הסניגור, למשיב 3 ילדים קטנים והוא המפרנס היחיד במשפחה ועונש הפסילה בפועל גורם לו נזק חמור ביותר, שכן הרכב משמש אותו לעבודתו. לטענת הסניגור, המשיב אכן היה תחת השפעת אלכוהול, אך מדובר במקרה חד פעמי. על שום כל אלה ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערעור. 7. דיון א. לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור. ב. המשיב נהג ברכבו במצב של שכרות באופן רשלני, כמתואר בכתב האישום, וגרם לתאונת דרכים. אמנם נכון שרק רכבו של המשיב ועמוד הברזל שבו פגע ניזוקו, ואולם, תוצאה זו הינה תוצאה מקרית ובאותה מידה יכולה היתה התאונה להסתיים באסון. ג. נראה כי אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירה של נהיגת רכב במצב של שכרות. מי שכך נוהג אינו מסכן את עצמו בלבד אלא גם את כל יתר המשתמשים בדרך. על שום כך שומה על ביהמ"ש לתרום את חלקו בעצירת נגע תאונות הדרכים הפוגע בנו על ימין ועל שמאל על ידי הכבדת ידו על מי שעובר עבירות כמו אלה שעבר המשיב שלפני. ואמנם, המחוקק הביע את דעתו באשר לחומרת העבירה, בכך שקבע, בסעיף 39א לפקודה, פסילת מינימום לתקופה "שלא תפחת משנתיים". על שום כך שגה ב"כ המשיב בטענותיו הנ"ל בעניין משך הפסילה המחוייב על פי החוק. ד. נראה לי כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לעובדה שהמשיב כבר הורשע בעבר (ביום 30/12/98) בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אי שמירת רווח ונהיגה בלא זהירות וכבר הוטל עליו, אז, עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי. דומה כי המשיב לא הפיק את הלקח הראוי מהרשעתו הקודמת הנ"ל ומן העונש שנגזר עליו בעטיה. ה. עם זאת, כרגיל, גם אם בית המשפט מחליט לקבל ערעור על קולת העונש, אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם המשיב. כך יהיה גם במקרה זה. 8. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מקבל את הערעור במובן זה שבנוסף לעונשים שנגזרו על המשיב על ידי ביהמ"ש קמא, יבוא גם עונש של 6 חודשי מאסר בפועל. יתר העונשים שנגזרו על המשיב על ידי בית המשפט קמא ישארו בעינם. אני מזמין בזה חוות דעת של הממונה על עבודות השירות שתוגש בתוך 30 יום מהיום. נהיגה בשכרותתאונת דרכיםמשפט תעבורה