מהי "ביטול הענקה" בהליך פשיטת רגל ? סעיף 96 (ב) לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע כדלקמן: 96. ביטול הענקות (ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה. "הענקה", לענין סעיף זה - לרבות כל העברה, אך למעט הענקה - לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך; בע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר, פ"ד נ(ה)(4) 925, הבהיר בית המשפט העליון את המטרה העומדת ביסוד הליך ביטול ההענקות על פי סעיף 96 לפקודה: מטרתו של סעיף 96 הינה לבטל בתנאים מסוימים הענקות נכסים שנעשו על-ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר ייכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו. הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים בכפוף לנסיבות מיוחדות... תמצית הרציונל לביטול ההענקות היא בכך כי בפרק זמן מוגדר הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים. תחולת סעיף 96(ב) לפקודה על מנת שתבוטל הענקה לפי סעיף 96(ב) לפקודה, על מבקש הביטול להוכיח קיומה של הענקה פסולה. לשם כך, עליו להוכיח את מהות ההענקה ומועדה, את טיבו של הנכס, ואת המועד בו נעשה המעניק פושט רגל. סעיף 96 לפקודה אינו כולל דרישה להוכחת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק, במובן של העדפת נושה או הברחת נכסים. הענקת נכס יכולה להתבטל לפי סעיף זה אף אם לא היתה מלווה בכוונה בלתי הוגנת מצד המעניק: "ההענקה בה מדבר סעיף 96 אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים, או אף כוונה להבריח נכסים מפני הנושים, או כל פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי. גם קיומם של טעמים אובייקטיביים להעברת נכס, שאינם קשורים בנושים, עשויים להכשיר את הקרקע לביטול הענקות" להלן החלטה בנושא ביטול הענקה: החלטה בפני בקשת נאמן בפשיטת רגל להכריז על ביטול הענקה אשר ביצע החייב לטובת בתו, המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), של זכויותיו בדירה המצויה בקומה א' ברחוב דיזנגוף 75 בתל אביב, והידועה כחלקת משנה 13 בחלקה 111, גוש 7092 (להלן: "הדירה"). 1. העובדות הרלוונטיות: ביום 10.1.96 העביר החייב את הדירה לבתו, בהתאם להסכם מכר ללא תמורה אשר נחתם ביניהם. העברת הדירה על שם הבת נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 21.4.96. ביום 1.7.99 ניתן פסק דין כנגד החייב, בת.א. 27040/96, במסגרתו חויב בתשלום כספים לתובע באותו הליך, מר אברהם בן רובי (להלן: "הנושה"). ביום 25.2.02 הגיש הנושה בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל לחייב. הבקשה נתקבלה, וביום 22.5.02 הומצאה התראת פשיטת הרגל לבא כוחו של החייב. החייב לא מילא אחר הדרישות שבהתראה תוך המועד הקבוע בהתראה - 7 ימים - ולפיכך התגבש ביום 29.5.02 מעשה פשיטת רגל. צו מניעה למניעת כל דיספוזיציה בדירה נשוא התובענה, ניתן בתיק זה על ידי השופטת אלשיך בהחלטתה מיום 18.6.02. ביום 14.9.02 הלך החייב לעולמו. הליכי פשיטת הרגל נמשכו, וביום 17.3.04 ניתן צו כינוס על נכסי החייב. ביום 10.4.05 ניתן צו הקובע כי העיזבון ינוהל כעיזבון בפשיטת רגל, ומונה הנאמן לעיזבון. לאחר מינויו, הגיש הנאמן ביום 3.5.05 בקשה לביטול ההענקה ביחס לדירה הנדונה כאן, וכן ביחס לדירה נוספת, אשר הבעלות בה הועברה מהחייב למשיב 2, בעלה של המשיבה (להלן: "דירת שמואל"). ביחס לדירת שמואל, טענו המשיבים כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין - לפיו העברת דירת שמואל נעשתה אף היא בלא תמורה על ידי החייב - הנו שגוי, וכי הדירה נרכשה על ידי המשיב 2 בתמורה מלאה, בסך 260,000$. טענה זו נתקבלה על ידי הנאמן, ובמהלך ישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 5.12.05, הודיע הנאמן כי הוא מוותר על בקשת ביטול ההענקה ביחס לדירת שמואל, ומבקש להמשיך את ההליכים רק ביחס לדירת המשיבה. לאחר קיום הדיון, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. סיכומי הנאמן הוגשו ביום 12.1.06, סיכומי המשיבים ביום 8.3.06, וסיכומי תשובה מטעם הנאמן הוגשו ביום 22.3.06. לאחר מכן כפי הנראה אבד תיק בית המשפט. בעקבות בקשתו של הנאמן מיום 15.2.07, שוחזר התיק בהתאם להחלטתי מיום 22.2.07. 2. טענות הנאמן: לטענת הנאמן, יש לבטל את ההענקה של זכויות החייב בדירה למשיבה, מכוח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), משבוצעה במהלך עשר השנים שקדמו למעשה פשיטת הרגל. מעשה פשיטת הרגל בגינו ניתן צו הכינוס אירע ביום 29.5.02 - שבעה ימים לאחר המצאת ההתראה לחייב, כאמור בגוף ההתראה, ובהתאם לסעיף 5(6) לפקודה, הקובע כי אי-קיום הוראות התראה מהווה מעשה פשיטת רגל. לשיטת הנאמן, מועד ההענקה הרלוונטי אליו יש להתייחס כמועד העברת הדירה, הנו מועד השלמת רישום ההעברה במרשם המקרקעין - 21.4.96, מכיוון שמדובר בעסקה במקרקעין אשר מסתיימת ברישום בהתאם להוראות חוק המקרקעין תשכ"ט- 1969. בין אם המועד הקובע הנו יום השלמת הרישום הנ"ל ובין אם הנו יום חתימת הסכם המכר, 10.1.96, הרי שהעברת הדירה התבצעה כשש שנים קודם למועד פשיטת הרגל ונופלת בגדר סעיף 96(ב) לפקודה. הנאמן טען, כי המשיבים לא הוכיחו שבעת ההענקה היה החייב כשר לפירעון חובותיו בלא להיזקק לדירה המוענקת, כנדרש בסיפת סעיף 96(ב) לפקודה לצורך מניעת ביטול ההענקה. לטענת הנאמן, עולה מדברי המשיבים עצמם בתגובתם לבקשת ביטול ההענקות כי במועד הענקת הדירה היה מצבו הכלכלי של החייב קשה, כך שנזקק לעזרתם לפירעון חובותיו. לעניין זה הפנה הנאמן לדבריהם של המשיבים, לפיהם לא עלה בידי החייב לשלם את החזרי המשכנתאות בהם חב לבנק לאומי לישראל (סעיף 7 לתגובת המשיבים), ולכך שיתרת חובותיו של החייב נפרעו בדרך של מכירת דירת שמואל ותשלום יתר חובות החייב על ידי המשיב 2 (סעיף 8 לתגובת המשיבים). לשיטת הנאמן, חובו של החייב לנושה היה שריר ועומד אותה תקופה, שכן נוצר בשנים 1989 ו-1993-1994 כפי שנקבע בפסק הדין בת.א. 27040/96. לפיכך, בין אם הוענקה הדירה תוך התעלמות מכוונת מהחוב לנושה ובין אם במועד ההענקה "שכח" החייב בתום לב את חובו לנושה, הרי שהחוב טרם נפרע במועד ההענקה, בלא שהיו לחייב אותה עת אמצעים זולת הדירה לפרעו. עוד טען הנאמן, כי בענייננו לא מתקיים החריג לביטול ההענקה הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה, המתייחס לביצוע ההעברה לטובת קונה בתום לב ובתמורה בת ערך. הדבר נלמד לטענתו הן מדבריהם של המשיבים בכתבי טענותיהם, והן ממסמכי העיסקה ומנסח הרישום בטאבו, המעידים כי לא שולמה כל תמורה בעבור הדירה. לטענת הנאמן, אין כל רלוונטיות לסכומים השונים אשר שילמו המשיבים בעבור החייב, מכיוון שאין כל ראיה לכך שסכומים אלו ניתנו בתמורה לדירה. 3. טענות המשיבים: ראשית, ציינו המשיבים כי הדירה הועברה למשיבה ביום 10.1.96 - עוד בטרם הגיש הנושה את תביעתו בת.א. 27040/96, אשר הוגשה ביום 17.3.96. מכאן למדים המשיבים כי נכון למועד ההעברה, טרם התגבש חובו של החייב לנושה. לפיכך, במועד העברת הדירה היה החייב לשיטתם כשר לפירעון מלוא חובותיו הקיימים אותה עת, אף בלא להיזקק לדירת המשיבה. לעניין זה הפנו המשיבים לתגובת הכנ"ר מיום 10.3.02, שניתנה במסגרת ההליכים בבקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 19141/01), בה נאמר: "לכנ"ר ספק רב אם יש להותיר את צווי המניעה על כנם. הבקשה לצו כינוס אינה מבוססת על מעשה פשיטת רגל כנדרש בפקודה. הנכסים, נשוא הבקשה, הועברו עוד בשנת 96 בטרם התגבש החוב לנושה. לכן, אין העדפת מרמה ולכן לא קיים גם מעשה פשיטת רגל כנדרש בסעיף 2 לפקודה. לאור כך, החייב אינו "חייב" לפי סעיף 2 לפקודה." בכך נשלל לשיטת המשיבים קיומם של התנאים המנויים בסעיף 96(ב) לפקודה, הדרושים לשם ביטול הענקה. מחמת שלשיטתם טרם התגבש החוב לנושה בעת ההענקה, הדגישו המשיבים כי לא ניתן לומר שהעברת הנכס הנדונה היתה בגדר העדפת נושה או העברת מרמה. כמו כן טענו המשיבים כי יש לראות את העברת הדירה כהעברה שבוצעה בתמורה בת-ערך. לטענת המשיבים נוסף על התשלום בסך 260,000$ אשר ביצע המשיב 2 תמורת רכישת דירת שמואל, שילם המשיב 2 כספים רבים לכיסוי חובותיו של החייב. סך כל הכספים אשר שילם המשיב 2 עבור החייב, המפורטים במסמכים אשר צורפו לתצהירו של המשיב 2, מסתכם בסכום של 460,085.38$ - סכום העולה בכ-200,000$ ממחיר הרכישה של דירת שמואל. לשיטת המשיבים, הסך של 200,000$ יכול להוות תמורה כספית הולמת עבור דירת המשיבה. לפיכך, יש לראות את הסכומים ששילם המשיב 2 בעבור החייב מעבר למחיר רכישת דירת שמואל, כתמורה כספית מלאה אשר שולמה על ידו גם בעבור דירת המשיבה. 4. דיון: הנאמן מבקש כאמור את ביטול הענקת הדירה מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע כדלקמן: 96. ביטול הענקות ... (ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה. (ג) "הענקה", לענין סעיף זה - לרבות כל העברה, אך למעט הענקה - ...(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך; ... בע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר, פ"ד נ(ה)(4) 925, הבהיר בית המשפט העליון את המטרה העומדת ביסוד הליך ביטול ההענקות על פי סעיף 96 לפקודה: "מטרתו של סעיף 96 הינה לבטל בתנאים מסוימים הענקות נכסים שנעשו על-ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר ייכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו. הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים בכפוף לנסיבות מיוחדות... תמצית הרציונל לביטול ההענקות היא בכך כי בפרק זמן מוגדר הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים". א. תחולת סעיף 96(ב) לפקודה על מנת שתבוטל הענקה לפי סעיף 96(ב) לפקודה, על מבקש הביטול להוכיח קיומה של הענקה פסולה. לשם כך, עליו להוכיח את מהות ההענקה ומועדה, את טיבו של הנכס, ואת המועד בו נעשה המעניק פושט רגל. יסודות אלו הוכחו בבקשת הנאמן. הדירה בעניינו הועברה ביום 10.1.96. מעשה פשיטת הרגל התגבש ביום 29.5.02 - שבוע ימים לאחר משלוח התראת פשיטת הרגל לחייב, אשר לא קוימה. מכאן, שמועד העברת הדירה נופל בגדר החלופה המנויה בסעיף 96(ב) לפקודה, שכן מעשה פשיטת הרגל התרחש בטרם עברו עשר שנים מיום ההענקה. סעיף 96 לפקודה אינו כולל דרישה להוכחת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק, במובן של העדפת נושה או הברחת נכסים. הענקת נכס יכולה להתבטל לפי סעיף זה אף אם לא היתה מלווה בכוונה בלתי הוגנת מצד המעניק: "ההענקה בה מדבר סעיף 96 אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים, או אף כוונה להבריח נכסים מפני הנושים, או כל פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי. גם קיומם של טעמים אובייקטיביים להעברת נכס, שאינם קשורים בנושים, עשויים להכשיר את הקרקע לביטול הענקות" (ע"א 5709/99 הנ"ל, בעמ' 939). מכאן, שאין משמעות לטענותיהם של המשיבים לפיהן העובדה כי לא התקיימה העדפת מרמה או העדפת נושים שוללת את יסוד בקשת הנאמן לביטול ההענקה. לשם מניעת ביטול הענקה, לאחר שהוכיח מבקש הביטול את הנדרש על פי רישת סעיף 96(ב), עובר הנטל לצד המבקש את מניעת הביטול, ועליו להוכיח כי בעת ההענקה היה החייב כשר פירעון לכל חובותיו גם ללא מימוש הנכס הכלול בהענקה. לעניין זה טענו המשיבים כי במועד ההענקה טרם התגבש חובו של החייב לנושה. זאת מכיוון שהנאמן לא הניח תשתית עובדתית לטענתו כי מקור החוב הנו בהתחייבויות החייב הקודמות למועד ההענקה. טענה זו אינה יכולה להתקבל. בפסק הדין שניתן לטובת הנושה במסגרת ת.א. 27040/96, נקבע כי על החייב לשלם לנושה סך של 249,258 ₪ בגין ליקויי בניה בדירה שמכר לנושה, בהתאם להסדר בין הצדדים משנת 1987 ולהתחייבותו החתומה של החייב משנת 1989. כמו כן חויב החייב בתשלום סך של 39,298 ש"ח לנושה, עבור שירותי ייעוץ מס שביצע עבורו הנושה בשנים 1993-1994. חובו האמור של החייב לא נוצר עם מתן פסק הדין. פסק הדין מציין במפורש כי מקור החוב הנו בהתחייבויות החייב ובעבודות שבוצעו עבורו, הקודמות למועד העברת הדירה. די בקביעה זו כדי לבסס את עובדת קיומו של החוב לנושה במועד ההענקה. לא היה על הנאמן להניח כל תשתית עובדתית נוספת. לעניין תגובת הכנ"ר אליה מפנים המשיבים בסיכומיהם, הרי שתגובה זו ניתנה במסגרת הליך אחר - הליכי הבקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 19141/01). יש לציין, כי במסגרת הליך ביטול ההענקות דנן, לא מצא הכנ"ר לנכון להגיש תגובה מטעמו. התגובה המצוטטת לעיל ניתנה בטרם הוצאה התראת פשיטת הרגל לחייב, וממילא בטרם בוצע על ידו מעשה פשיטת הרגל עליו מבוססת הבקשה שבפניי. לפיכך אין תגובה זו רלוונטית לעניינו. ביחס לכושר הפירעון של החייב בעת ההענקה, המשיבים עצמם מציינים בתגובתם לבקשת הביטול, כי במהלך השנים שקדמו להעברת הדירה היה החייב מצוי במשבר כספי. החייב חב כספים לבנק לאומי ולחברה של איש העסקים שמואל פלאטו-שרון, בהיקף אשר עלה על שווי הדירה הנמכרת. מאחר והתקשה בפירעון חובותיו, נזקק החייב לעזרתו של המשיב 2, אשר רכש ממנו את דירת שמואל לצורך הסדרת החוב לבנק לאומי, וכן עזר לו לכסות את יתרת חובותיו לבנק לאומי ולחברת פלאטו-שרון. נתונים אלו מלמדים כי לחייב לא היתה יכולת לפרוע חובותיו בצורה עצמאית, וממילא לא יכל לעשות זאת בלא להיזקק לדירה שהיתה בבעלותו. המשיבים לא הצביעו על כל מקור כספי חלופי ממנו יכל החייב לפרוע את חובותיו אותה עת. מכך עולה כי המשיבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לפי סיפת סעיף 96(ב). ב. תחולת סעיף 96(ג) לפקודה סעיף 96(ג)(2) לפקודה קובע, כי הענקה לטובת קונה בתום לב ובתמורה בת ערך, תהא תקפה. הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה הראשוני באשר לסעיף 96(ג) מוטל על מבקש הביטול, אולם מאחר ומדובר ביסוד שלילי, שלעיתים מצוי בידיעתו המיוחדת של הצד שכנגד, נדרשת ממבקש הביטול רמת הוכחה נמוכה בלבד. אם לא תובא ראיה לסתור מהצד המתנגד לביטול ההענקה, ייחשב מבקש הביטול כמי שהרים את הנטל. כך נקבע בע"א 5578/93 ראובן נדב נ' מאיר סרגובי, פ"ד מט(2) 459, בעמ' 480: "אכן הנאמן הוא הנושא בנטל השכנוע. אולם מאחר שעניין לנו בהוכחת יסוד שלילי, שלעיתים אף מצוי בידיעתו המיוחדת של היריב, אין להעמיס על הנאמן חובת ראייה כבדה מדי. כמות ההוכחה הנדרשת על מנת לצאת ידי חובת הראייה היא קלה ואם לא תובא מצידו של הנתבע ראייה לסתור הרי די יהא באותה ראייה להרמת נטל השכנוע על ידי הנאמן". הנאמן הצביע על מספר אינדיקציות להיותה של ההעברה מכר ללא תמורה, העולות ממסמכים אשר צורפו לתגובתם של המשיבים עצמם. כך, כותרת ההסכם מיום 10.1.96 לפיו הועברה הדירה הינה "הסכם מכר ללא תמורה". בהצהרה אשר הגישה המשיבה לרשויות המס עם העברת הדירה, מיום 8.2.96, מוגדרת העיסקה כהעברה ללא תמורה, הן בחלק "הצהרות המוכר" והן בחלק "הצהרות הקונה". אף בשטר המכר נכתב כי ההעברה היא ללא תמורה. אף בתצהירו של המשיב 2 עצמו, נאמר במפורש כי הדירה ניתנה למשיבה במתנה: "המנוח נתן במתנה, ביום 10.1.96, לבתו חיה מולכו (היינריך)(קרי למשיבה) את הדירה השניה שבגוש 7092 חלקה 111/13..." (סעיף 10 לתצהיר המשיב 2). בהצביעו על אינדיקציות אלו מילא הנאמן אחר רמת ההוכחה הנדרשת. המשיבים טענו, כאמור לעיל, כי סך של כ-200,000$ אשר שולמו על ידי המשיב 2 מעבר לסכום בו רכש את דירת שמואל, מהווה למעשה תמורה הולמת בעבור דירת המשיבה. כל שאומרים בכך המשיבים הוא כי ניתן היה, באופן תיאורטי, לראות את הסכום האמור כתמורה בעבור הדירה. המשיבים לא הביאו כל ראיה לכך שזוהי ההסכמה אשר התקיימה בפועל בין הצדדים. המניעים אשר הביאו את המשיב 2 לשלם כספים עבור חובותיו של החייב, אינם מענייננו בתובענה זו. יתרה מזאת, טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומיהם של המשיבים והנה עומדת בסתירה להצהרות אחרות מטעמם. מהאמור לעיל עולה כי לא הוכח שהעברת הדירה נעשתה בתמורה בת ערך. החריג המנוי בסעיף 96(ג) לפקודה אינו מתקיים. סיכומו של דבר המסקנה מכל האמור לעיל היא כי התקיימו תנאי סעיף 96 לפקודה, ולא הוכח קיומו של חריג המצדיק את מניעת ביטול ההענקה. הענקת הדירה שביצע החייב לטובת המשיבה 1, בטלה. המשיבים ישאו בהוצאות הנאמן בסך 10,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.ביטול הענקה (פשיטת רגל)