##(1) מה זה חדלות פירעון ?## חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו (סעיף 2 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018). החוק קובע מספר מתווים למצב של חדלות פירעון וכאשר יש צורך בשמירה על רכוש ונכסי התאגיד. ##(2) פירוק חברה עקב חדלות פירעון:## בית המשפט יכול להורות על פירוק חברה בגין חדלות פירעונה לפי סעיפים 257(4) ו-258 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 המבחן הוא, אם מסוגל הוא לעמוד בהתחייבויותיו השוטפות ולענות לדורשיו. במילים אחרות, אין זו שאלה של עריכת מאזן וקביעת היחס בין האקטיבה והפסיבה. אילו באופן כולל עולים הנכסים על ההתחייבויות, מבחינה מעשית פשוטה בנק שאין לו אמצעים נזילים מספיקים משלו ואינו מסוגל לגייסם בשעת צורך ממקורות חיצוניים כדי לשלם מה שעליו לשלם באותו זמן, פשיטא שהוא במצב של פשיטת-רגל ומותר לצוות על פירוקו. בתיק חדל"ת (מחוזי-ת"א) 17156-10-19 א. דורי בניה בע"מ נ' הממונה לענייני חדלות פירעון מחוז תל אביב (27.10.2019), בית המשפט סקר בהרחבה את האפשרויות המשפטיות העומדות בפני בית-המשפט עת נדרש לדון בשאלת חדלות פירעונה של חברה בהתאם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי וביניהם: מתן סעדים זמניים לרבות מינוי נאמן זמני כאמור בסעיף 20 לחוק וזאת בטרם ינתן צו לפתיחת הליכים; מתן צו לפתיחת הליכים והפעלה זמנית של התאגיד כאמור בסעיף 24 לחוק, וזאת מבלי לקבוע האם פניו של התאגיד הם לשיקום או לפירוק כקבוע בסעיף 23 לחוק, ולחילופין מתן צו לפתיחת הליכים על כל המשתמע מכך, לרבות הפעלת התאגיד בפירוק כאמור בסעיף 97 לחוק (ראן פסקאות 74-71 להחלטה מיום 27.10.2019). ##(3) חוק חדלות פירעון החדש:## בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי החדש נקבע, כי נושה שיש לו זכות עיכבון לגבי נכס מנכסי קופת הנשייה בשל חוב עבר של החייב, יחולו עליו ההוראות החלות על נושה מובטח. בית המשפט רשאי להורות על העברת הנכס לבעל התפקיד בהתקיים שני תנאים מצטברים שקבועים בסעיף 254(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי: הנכס דרוש לצורך הפעלת התאגיד ולצורך שיקומו , ובכפוף למתן הגנה הולמת למעביר , יחד עם זאת, נקבע בסעיף 254(ב) חריג לכלל זה, ולפיו במידה והנכס המעוכב דרוש לבעל התפקיד לצורך הליכי חדלות הפירעון, רשאי בית המשפט להורות על מסירתו לבעל התפקיד גם אם לא מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף קטן א' ויראו את החוב שלגביו חל העיכבון עד גובה עלות ההכנה של המסמך, כהוצאות הליך חדלות הפירעון. בדברי ההסבר לחוק החדש נאמר ביחס לסעיף זה כי חריג לכלל זה מוצע לקבוע במקרה שהנכס המעוכב הוא מסמך הדרוש לנאמן לצורך הליכי חדלות פירעון. למסמכים אלה אין בדרך כלל שווי כספי, ולא ניתן למכור אותם בשוק החופשי. היחיד שיש לו צורך בהם הוא הנאמן, והם נדרשים לו לצורך ניהול התאגיד בחדלות פירעון. לכן, מוצע להסמיך את בית המשפט להורות על מסירתם לנאמן של מסמכים הנדרשים לצורך הליכי חדלות פירעון. במקרה כזה, יהיה מעמדו של החוב שלגביו חלה זכות העיכבון, עד גובה עלות הכנת המסמך כמעמד הוצאות הליכי חדלות הפירעון. ##(4) חדלות פירעון - מה אומר החוק ?## לפי סעיף 120 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח- 2018, בית המשפט מוסמך לעכב הליכים בבית המשפט ובבית הדין לעבודה. מעיון בחוק חדלות פירעון עולה שהממונה יידרש לביטול עיקולים שהוטלו על היחיד עם מתן הצו לפתיחת הליכים, וזאת כחלק ממעטפת רחבה יותר של תנאים שנקבעו בדין לגבי מעמדו של היחיד במסגרת הליכי חדלות פירעון (סעיף 121 לחוק; סעיפים 73 ו-89 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019). הסמכות להורות על עיכוב הליכים במסגרת בקשה של יחיד הוקנתה בסעיף 120(א) בחוק חדלות פירעון לבית המשפט ולבית הדין לעבודה לגבי הליך תלוי ועומד בערכאות אלה עד למתן החלטה בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים. "הוגשה בקשה לצו לפתיחת הליכים לגבי יחיד והיה תלוי ועומד באותה השעה הליך נגד היחיד בבית משפט אחר או בבית הדין לעבודה, רשאים היחיד או נושה לבקש מבית המשפט או מבית הדין לעבודה שבו מתנהל ההליך, לעכבו עד להחלטה בבקשה". להשלמת התמונה נציין שבסעיף 22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 הוקנתה סמכות לבית המשפט המחוזי " ... לעכב כל תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על פי דין נגד החייב", עם הגשת הבקשה למתן צו כינוס נכסים, אך נראה שהמחוקק לא מצא לנכון להקנות סמכות דומה לבית המשפט המוסמך לפי חוק חדלות פירעון, ככל שהדברים אמורים בבקשה שהוגשה על ידי יחיד. ##(5) חדלות פירעון בהוצאה לפועל:## לרשם ההוצאה לפועל הוקנתה סמכות, בסעיף 77א' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ט-1969, להורות על עיכוב ביצוע של הליכי גבייה על מנת לאפשר נקיטת הליכים לפי חוק חדלות פירעון. "... הרשם רשאי להורות על השהיית הליכי הוצאה לפועל, כולם או חלקם, אם שוכנע כי הדבר מוצדק, לתקופה סבירה שיקבע, שתאפשר פנייה לבית המשפט או לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי לשם פתיחת הליכי חדלות פירעון כאמור". ##(6) מהו "אזור חדלות פירעון" ?## מהו, אפוא "אזור חדלות פירעון" החברה שלפני כניסתה לאותו אזור לא קיימת עילה לפנייתה או לפניית נושיה לבית המשפט, ושלאחריו שמא יהיה מאוחר מדי. השאלה היא כאמור קשה וגם בארצות הברית קיימת התלבטות לגבי הגדרת "אזור חדלות פירעון" (המכונה vicinity of insolvency או zone of insolvency) ובתי המשפט נמנעו בדרך כלל ממתן הגדרה מדויקת לאותו מושג. בפסק הדין בעניין Credit Lyonnais Bank Nederland, N. V. v. Pathe Communications Corp. (1991) ., שעסק בחובות הנאמנות החלות על נושאי משרה בחברה כלפי נושיה "באזור חדלות פירעון" החברה, נאמר כי חברה נמצאת במצב זה מקום בו היא "מתקדמת לעבר חדלות פירעון" – "approaches insolvency". בפסק הדין בעניין Peoples Dept' Stores, Inc. v. Wise [2004] 3 S.C.R. 461, 493 (Can). נאמר כי חברה נמצאת באותו מצב מקום בו "היציבות הכלכלית שלה מתדרדרת". החלת דיני חדלות פירעון בתקופה הקודמת לחדלות פירעון ממשית, עוררה דיון בשאלה עד היכן משתרעים גבולות ה"איזור" ומשך הזמן בו יכולה חברה לשהות בו. מפאת הגישות השונות שנתגלו, בתי המשפט החלו לצמצם או להרחיב את החלת הדינים בתוך גבולות "האזור" באופנים שונים אשר אימץ את הפרשנות המצמצמת וראו: Weaver v. Kellog, 216 B.R. 563, 582 (Bankr. S.D. Tex. 1997) , אשר אימץ את הפרשנות הרחבה. ההתלבטות בישראל היא אותה התלבטות. ##(7) הוכחת חדלות פרעון חברה:## את חדלות פרעונה של חברה, המהווה אחת מארבע העילות לפירוקה של חברה על ידי בית משפט, ניתן להוכיח בצורה ישירה על ידי הבאת ראיות בדבר היעדר יכולת החברה לעמוד בדרישות שוטפות של פירעון חובותיה, או בצורה עקיפה באמצעות שימוש בחזקות לפיהן חברה שלא פרעה דרישת תשלום שהוגשה לה, או לא קיימה פסק דין או צו של בית משפט לטובת נושה - רואים אותה כחדלת פרעון. ר' סעיפים 257-258 לפקודת החברות וכן ע"א 485/89 קו נקודה בע"מ נ' B.V. Briefhounder en Papierwarenfabriek, פ"ד מו(1) 265, 269 (1991). ## (8) להלן פסק דין בנושא הוכחת חדלות פרעון חברה:## 1. זוהי בקשה מיום 28.9.05 שהגישו המבקשים 2-1 נגד שוודיה חברה לבנין והשקעות בע"מ (להלן - החברה), ובה הם עותרים לפירוק החברה בגין העילות הקבועות בסעיף 257 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן - פקודת החברות) של חדלות פרעון, טעמי צדק ויושר והפסקת עסקים. החברה מתנגדת לבקשה, והגישה את התנגדותה ביום 27.12.05 (בש"א 18137/05). 2. בתאריך 24.11.05 ביקשה המבקשת 3 - אטיאס פרוכטר ושות' חברת עורכי דין - להצטרף לבקשת הפירוק כנושה. לעניינה של מבקשת זו אדרש בהמשך. 3. ביום 2.1.06 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו הותר למבקשים 2-1 להגיש תשובה להתנגדות החברה, תשובה שהוגשה מטעמם ביום 5.1.06. אף שהדבר לא הותר להם, הגישו המבקשים 2-1 והחברה תשובות ותגובות לתשובות שהגיש כל צד. באופן זה הוגשה על ידי החברה תשובה ביום 11.1.06; המבקשים 2-1 הגישו תשובה ביום 18.1.06 (בש"א 1231/06); החברה הגישה אחר כך תשובה ביום 12.2.06; ולבסוף הגישו המבקשים 2-1 הודעות מטעמם ב- 19.2.06 וב- 11.6.06 גבי הדיון המתקיים בימים אלה בה"פ 253/05 (מחוזי חי') בה ביקשה החברה לכפות רישום בית משותף על המבקשים 2-1. הרקע העובדתי 4. הרקע להגשת בקשת הפירוק הינו סכסוך המתנהל זה מספר שנים בין החברה לבין המבקשים 2-1 בקשר להסכם קומבינציה שנכרת ביניהם ביום 10.1.91 (להלן - הסכם הקומבינציה). מכיוון שהמבקש 2 הינו פסול-דין (אפוטרופסיו הם אחותו - המבקשת 1, וכן אשת בן דודו - אילנה זילר), נדרש אישור בית המשפט להסכם הקומבינציה, ואישור כזה אכן ניתן בשנת 1992. בהסכם הקומבינציה התחייבו המבקשים 2-1 להעביר לחברה זכויות חכירה במקרקעין בקרית ביאליק (להלן - המקרקעין) וזאת כנגד שתי דירות שתקצה להם החברה בבניין מגורים שייבנה על ידה על המקרקעין. בנוסף להקצאת הדירות, היתה אמורה החברה לשלם גם את מס השבח החל על המבקשים ולכן נרשם שתפקיד סך 40,000$ בידיו הנאמנות של עו"ד הדס, בא-כוחה דאז של החברה, תוך 45 ימים מיום אישור העיסקה ע"י ביהמ"ש (סעיפים 2 ו- 16 להסכם הקומבינציה). כן נקבע בהסכם הקומבינציה כי החברה תישא בכל ההוצאות הקשורות לעסקה, לרבות תשלום המיסים השונים שיחולו. פרט לבנין המגורים, סוכם כי החברה תבנה שטחים מסחריים על המקרקעין, וזו אכן הקימה עליהם גם בנין מסחרי בנוסף לבנין דירות המגורים. יצויין כי בניית הבניינים נסתיימה זה מכבר, והדירות נמסרו לחזקת המבקשים 2-1. בהסכם הקומבינציה נקבעו הוראות באשר לשטחים מהרכוש המשותף אשר יוצמדו לדירות המבקשים 2-1. עוד הוסכם כי על החברה לרשום את הבית כבית משותף. המבקשים 2-1 חתמו על יפוי כח בלתי חוזר המסמיך את עו"ד הדס להעביר את הזכויות במקרקעין לחברה בכפוף למילוי התחייבויות החברה על פי הסכם הקומבינציה. 5. במהלך ביצוע הסכם הקומבינציה, נתגלע סכסוך בין החברה לבין המבקשים 2-1, שהוביל לביטול הסכם הקומבינציה על ידי המבקשים 2-1 וזאת לאור טענותיהם בדבר הפרתו על ידי החברה. בפסק דין שניתן בסיומו של הליך משפטי שהתנהל בין הצדדים בבית משפט זה (תא 643/96 מפי השופטת חפרי-וינוגרדוב, ניתן ביום 5.10.00) נקבע כי על אף שהחברה הפרה את הסכם הקומבינציה במספר עניינים (בין השאר בכך שמסרה למבקשים 2-1 דירות ששטחן קטן מהשטח עליו סוכם בהסכם), אין הצדקה לביטולו, ועל כן הסכם הקומבינציה תקף. עוד נקבע שם כי מי שניהל בשם המבקשים 2-1 את המגעים עם החברה בקשר להסכם הקומבינציה, היה בן דודם של המבקשים 2-1, השופט (בדימוס) ורדימוס זילר, וזאת במסגרת מאמציו לדאוג למבקש 2 שהינו פסול-דין. בדיון ביום 2.1.06 ציינתי בפני הצדדים את דבר היכרותי וידידותי עם השופט (בדימוס) זילר ורעייתו, והצדדים לא ראו בכך מניעה להמשך הדיון. 6. המצב כיום הינו שעל אף שבניית הבניינים הסתיימה זה מכבר, ועל אף שהחברה מכרה זכויות בבניינים אלו לרוכשים שונים, טרם נרשם הבית המשותף. נראה שהמחלוקת העיקרית בין החברה והמבקשים 2-1 נסבה על חלק הרכוש המשותף - לרבות זה שבשטח המסחרי - שיוצמד לדירות המבקשים 2-1. על פי המבקשים 2-1, התשריטים שהכינה החברה לצורך רישום הבתים כבית משותף, אינם משקפים את המוסכם בהסכם הקומבינציה, ויש בהם ניסיון של החברה להצמיד לעצמה שטחים מהרכוש המשותף שאינם שלה. על פי החברה, רצונם של המבקשים 2-1 הינו לנכס לעצמם את זכויות החברה. טענות הצדדים 7. המבקשים 2-1 מבססים את בקשת הפירוק על שלש עילות חילופיות הקבועות בסעיף 257 לפקודת החברות: חדלות פרעון החברה; טעמי צדק ויושר; והפסקת עסקי החברה למשך שנה. 8. נטען כי החברה לא הפקידה סך שווה ערך ל- 40,000 דולר אצל בא-כוחה לשעבר, כפי שהתחייבה לעשות בהסכם הקומבינציה. החברה לא שילמה מס רכוש ומס שבח בסך נומינלי של מעל ל- 230,000 ₪ שהיה עליה לשלם על פי הסכם הקומבינציה. המבקשים 2-1 נאלצו לשלם הסכומים האמורים במקומה של החברה לאחר שנדרשו לעשות כן על ידי רשויות המס. עוד נטען כי החברה לא שילמה שכר ראוי של 10,000 דולר בגין החזקת שטחים בנויים במקרקעין שהיתה צריכה להעביר לחזקת המבקשים 2-1, וכן לא שילמה הוצאות בסך 5,000 ₪ שנפסקו לטובת המבקשים 2-1 בהליך משפטי שהתנהל בבית המשפט העליון. המבקשים 2-1 שלחו לחברה דרישת תשלום ביום 15.4.05 בגין חיובים כספיים אלה, והחברה לא פרעה את חובה. 9. על פי המבקשים 2-1, גם טעמי צדק ויושר מצדיקים את פירוק החברה שכן זו הפרה את הסכם הקומבינציה בסרבה לשלם את המסים; מחקה הערת אזהרה שנרשמה לטובתה על המקרקעין במטרה להתחמק מנושיה; ניסתה לקבל לידה שלא כדין את ייפוי-הכח שעשו המבקשים 2-1 על אף שלא קיימה את חלקה בהסכם הקומבינציה; ומסרבת להכין תשריט לרישום המבנים על המקרקעין כבית משותף שישקף את זכויות המבקשים 2-1 ברכוש המשותף על פי הסכם הקומבינציה. בנוסף, טוענים המבקשים כי על סמך מידע שהגיע אליהם מאנשים ומגופים הבקיאים בנעשה, הפסיקה החברה את עסקיה מעל לשנה. 10. החברה מתנגדת לבקשת הפירוק. טענה מקדמית בפיה, והיא כי מכיוון שהמבקש 2 הינו פסול דין נדרש אישור בית משפט להגשת בקשת הפירוק, ומשלא הוגש אישור כזה דין הבקשה להידחות על הסף. לגופו של ענין, טוענת החברה כי הסכסוך בין הצדדים מקומו להתברר בערכאה שיפוטית מתאימה ולא במסגרת בקשת פירוק, שכן קיימת מחלוקת עובדתית באשר להתקיימות עילות הפירוק ובאשר לחובות המיוחסים לה. לטענת חברה, בקשת הפירוק הוגשה על מנת להפעיל עליה לחץ טקטי, ומשכך אין להיעתר לה. 11. באשר לטענת חדלות הפרעון הנטענת כלפיה, משיבה החברה כי היא חולקת על החובות שמייחסים לה המבקשים 2-1. בנוגע לסך של 40,000 דולר שהיה עליה להפקיד בנאמנות אצל עו"ד הדס, טוענת החברה כי סכום זה נועד אך ורק לתשלום מס השבח, ואינו מהווה חלק מהתמורה. על פי שומה עצמית שהכין עו"ד הדס, לא היה חיוב במס שבח, ולכן ראתה עצמה החברה משוחררת מתשלום הסכום והודיעה על כך בזמנו למבקשים 2-1. המבקשים 2-1 לא עמדו על הפקדת הסכום והמשיכו ביחסיהם עם החברה, והחברה הסתמכה על כך. לאחר ששלטונות המס קבעו כי יש חיוב במס שבח, לא דרשו המבקשים 2-1 מהחברה את תשלום המס ישירות לרשויות המס. נטען כי דרישתם של מבקשים 2-1 מהווה ניסיון להגדיל את התמורה על פי הסכם הקומבינציה. החברה חולקת על זכותם של המבקשים לקבלת הסכומים ששולמו לרשויות המס גם מהטעם שהמבקשים 2-1 ויתרו על האפשרות לה?יג על שומת המס ובכך הזיקו לחברה. לגבי הסכום של 10,000 דולר בגין שכר ראוי עבור שטחים בנויים המוחזקים אצל החברה - גם עליו חולקת החברה ובפרט על חישוב השטחים שנעשה על ידי המבקשים 2-1 כבסיס לדרישה. לבסוף, באשר לסכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט, טוענת החברה שסכום זה שולם למבקשים 2-1 עם קבלת דרישתם והחברה אף היתה נכונה - וציינה זאת במכתב למבקשים 2-1 - לשלם את הפרשי ההצמדה והריבית. באשר לטענה כי יש לפרקה מטעמי צדק ויושר, טוענת החברה כי המבקשים 2-1 לא תמכו טענתם זו בראיות; החברה נכונה להמשיך ולקיים את הסכם הקומבינציה; והמבקשים 2-1 הם שמונעים התקדמות כלשהי להשלמת רישום הזכויות. מכיוון שהחברה הינה חברה קבלנית, הנסיבות הן כאלה שלעתים נמנעת ממנה היכולת לפעול ואין הדבר מהווה עילה לפירוקה. עניינה של המבקשת 3 12. בתאריך 24.11.05 ביקשה המבקשת 3 - אטיאס פרוכטר ושות' חברת עורכי דין - להצטרף לבקשת הפירוק כנושה של החברה (בש"א 16267/05), ובו ביום נעתרתי לבקשה והוריתי על צירופה כמבקשת. המבקשת 3 עותרת כי החברה תפורק בעילה של חדלות פרעון. נטען כי המבקשת 3 סיפקה לחברה שירותים משפטיים במהלך השנים 1994-2001, וכי בגין שירותים אלו, עבורם חויבה החברה לפי שעות, חבה לה החברה סך של מעל 700,000 ש"ח. לטענת המבקשת 3, חלקו של חוב זה אינו שנוי במחלוקת שכן בחודש נובמבר 1999 מסרה החברה למבקשת 3 תשע-עשרה המחאות לא-סחירות של החברה, שנעשו לפקודת המבקשת 3, בסך כולל של 351,000 ₪ וזאת לצורך פרעון חלק מחובותיה למבקשת 3. המבקשת 3 לא הציגה המחאות אלו לפרעון לבנק, מכיוון שהחברה ביקשה שלא תעשה כך עקב העובדה שלהמחאות לא היה כיסוי מספיק. בגין חובה של החברה למבקשת 3, הגישה המבקשת 3 תביעה כספית נגד החברה ובירורה של זו טרם הסתיים. על אף דרישות שהפנתה המבקשת 3 לחברה, לא נפרע חוב זה, ומשכך טוענת המבקשת 3 יש להסיק על חדלות פרעונה של החברה. 13. ביום 5.1.06 הגישה המבקשת 3 בקשה נוספת (בש"א 537/06) בה עתרה כי יתאפשר לה להחליף את המבקשים 2-1 במידה ותידחה בקשתם, באופן שהמבקשת 3 תוכל להמשיך לנהל את בקשת הפירוק בהתאם להוראת תקנה 10 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז - 1987 (להלן - תקנות הפירוק). 14. בתשובה שהגישה החברה ביום 12.1.06, מתנגדת היא לבקשתה של המבקשת 3 להחליף את המבקשים 2-1 שכן אלה לא ביטלו או זנחו את בקשתם, ומשכך לא מתקיים התנאי הקבוע בתקנה 10 לתקנות הפירוק. עוד טוענת החברה כי מכיוון שבינה לבין המבקשת 3 מתנהל הליך משפטי שטרם הוכרע באשר לחובות שכר הטרחה המיוחסים לחברה על ידי המבקשת 3, אין המבקשת 3 יכולה להקרא "נושה" ומשכך אין לה מעמד בבקשת הפירוק. לגופו של ענין, באשר לחוב המיוחס לה על ידי המבקשת 3, טוענת החברה כי אין בהמחאות שמסרה למבקשת 3 ולא כלום, שכן המחאות אלו לא הוצגו לפרעון תוך חצי שנה כנדרש בפקודת השטרות. החברה חולקת על החוב המיוחס לה וטוענת כי הוסכם על חיוב בשכר טרחה לפי תעריף גלובלי ולא לפי שעות וכי המבקשת 3 לא השלימה את הטיפול בתיקים השונים בהם ייצגה את החברה. על פי החברה, אין מקומו של עניין חוב שכר הטרחה להתברר בבית משפט דפירוק. במענה לטענה זו, משיבה המבקשת 3 כי נאלצה להפסיק את הטיפול בתיקי החברה דווקא משום שלא שולם לה שכר הטרחה, וכי החברה חייבת לשלם שכר טרחה גם בגין הטיפול עד הפסקת הייצוג על ידי המבקשת 3. דיון והכרעה 15. דין בקשות הפירוק שהוגשו על ידי המבקשים 2-1 והמבקשת 3 - להתקבל. 16. אין לקבל את טענתה המקדמית של החברה לפיה דין בקשת הפירוק של המבקשים 2-1 להידחות על הסף משום היעדר אישור בית המשפט המוסמך להגשת הבקשה על ידי המבקש 2 שהינו פסול-דין. בענין זה מקובלת עלי טענת המבקשים 2-1 לפיה סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן - חוק הכשרות המשפטית) אינו מחייב את נציגיו של המבקש 2 לקבל אישור מבית משפט כתנאי להגשת בקשת הפירוק בשם המבקש 2. במידה ונציגיו של המבקש 2 מוגבלים בהגשת בקשה מהסוג דנן, הרי יש למצוא הגבלה זו במקום אחר, כגון בצו המינוי שלהם כאפוטרופסים של המבקש 2, והחברה לא הביאה על כך ראיה כלשהי. ר' סעיף 47(6) לחוק הכשרות המשפטית וכן סימן ג' לפרק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. גם אם היתה מתקבלת טענת החברה לא היה הדבר מועיל לה, שכן הבקשה הוגשה גם על ידי המבקשת 1 (שלא נטען לגביה שהינה פסולת-דין) ומשכך קבלת טענת החברה היתה מובילה לכל היותר למחיקת המבקש 2 מהבקשה, אך לא לדחית הבקשה על הסף. 17. את חדלות פרעונה של חברה, המהווה אחת מארבע העילות לפירוקה של חברה על ידי בית משפט, ניתן להוכיח בצורה ישירה על ידי הבאת ראיות בדבר היעדר יכולת החברה לעמוד בדרישות שוטפות של פירעון חובותיה, או בצורה עקיפה באמצעות שימוש בחזקות לפיהן חברה שלא פרעה דרישת תשלום שהוגשה לה, או לא קיימה פסק דין או צו של בית משפט לטובת נושה - רואים אותה כחדלת פרעון. ר' סעיפים 257-258 לפקודת החברות וכן ע"א 485/89 קו נקודה בע"מ נ' B.V. Briefhounder en Papierwarenfabriek, פ"ד מו(1) 265, 269 (1991). 18. המבקשים 2-1 הצליחו להראות כי טענת החברה לפיה אינה חייבת את הסך 40,000$ כחלק מהתמורה החוזית או שאינה חייבת להחזיר למשיבים את הכספים ששילמו בגין דרישות המס השונות, אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות הסכם הקומבינציה, ובכל מקרה, הכף נוטה לפרשנות הנטענת ע"י המבקשים. כבר בפסק דינה של השופטת חפרי-וינוגרדוב בתא 643/96 נקבע (בסעיף 33 לפסק הדין) כי אי תשלום 40,000$ על ידי החברה מהווה הפרה של הסכם הקומבינציה. 19. על החברה היה להפקיד לפני שנים וסמוך לחתימת הסכם הקומבינתיה סך של 40,000$ אצל עו"ד הדס להבטחת תשלום מס שבח שיחול על העיסקה בינה לבין המבקשים 2-1. היה עליה לשאת גם בכל המסים וההוצאות שיחולו כתוצאה מעסקת הקומבינציה, לרבות מסים שיוטלו על המבקשים 2-1. חיובים אלו של החברה עולים בצורה מפורשת מהוראות הסכם הקומבינציה. כך, במבוא להסכם הקומבינציה, מציינים הצדדים את הרציונל להטלת חיובים אלו על החברה: "הואיל ומצבם הכספי של המוכרים [הם המבקשים 2-1 - ב.ג.] אינו מאפשר להם להשקיע כספים כלשהם בבניה על חלקת המוכר ובכל הקשור לעסקה נשוא הסכם זה." בסעיף 4 להסכם הקומבינציה נקבע כי: "כל ההוצאות מכל מין וסוג הקשורות כרוכות או נלוות לעיסקה נשוא הסכם זה או לבניה שתיעשה על המגרש תהיינה על הקונה [היא החברה - ב.ג.] ..." בהתייחסם לענין תשלום מס השבח על ידי החברה, קבעו הצדדים בסעיף 2 להסכם הקומבינציה כי: "בתמורה למכירת הזכויות... יבנה הקונה על חלקת המוכרים שתי דירות... וכן ישלם... סך של 40,000 דולר... כמפורט להלן בסעיף 16 בהסכם זה." בהמשכו של הסכם הקומבינציה, בסעיף 16, נקבע הסדר מפורט במסגרתו היה על החברה להפקיד בידי עו"ד הדס, כנאמן, את הסך של 40,000$ וזאת כדי שישמשו לתשלום מס השבח. אף כי נקבעה שם הוראה בדבר החזרים שיוחזרו לחברה מהסך 40,000$ במקרה והשומה הסופית הכוללת של מס שבח תהיה קטנה מהסכום הכולל של מה שנקבע בין הצדדים בסעיף 2 של הסכם הקומבינציה, מצאו לנכון הצדדים להבהיר בסעיף 16ג להסכם הקומבינציה כי: "בשום מקרה לא יממנו ולא ישלמו המוכרים מכיסם הם את מס השבח שיוטל על עניין כלשהו הקשור או הנובע מהסכם זה." 20. בהתנגדותה, לא חולקת החברה על כך שחיובים אלו הוטלו עליה במסגרת הסכם הקומבינציה. החברה גם לא הכחישה את טענת המבקשים 2-1 כי שילמו ביוני 1998 סך 155,574 ₪ על חשבון מס שבח מקרקעין, ו- 58,232 ₪ על חשבון מס רכוש ועוד 20,000 ₪ בשלהי 2005. כספים אלה אמורים היו להיות משולמים ע"י החברה. הטעמים שמעלה החברה לכך שלא עמדה בחיובים כספיים אלו מתמקדים בנסיבות שונות שהתרחשו לאחר חתימת הסכם הקומבינציה: הסתמכותה על השומה העצמית שהכין בזמנו עו"ד הדס; העובדה שהמבקשים 2-1 לא דרשו מהחברה את תשלום המס ישירות לרשויות המס; וכן ויתורם של המבקשים 2-1 על ה?גה על שומת המס שנקבעה. טעמיה אלה של החברה אינם טעמים של ממש, ויש לדחותם. באשר לטענת ההסתמכות על השומה העצמית, אמנם בא-כוחה דאז של החברה, עו"ד הדס, סבר שהעיסקה אינה חייבת במס שבח משום שמדובר בפטור בגין שתי דירות יחיד על החלקה, כמתואר במכתב החברה (נספח ה' להתנגדות), אך בשנת 1995 הגיע עו"ד הדס להסכמה עם רשויות המס שמס השבח יעמוד על 132,340 ₪ - והחברה היתה צד להסכמה זו (נספח ז' להתנגדות). משכך אין לדבר כלל על הסתמכות החברה על השומה העצמית הנ"ל. גם הטענה לפיה המבקשים 2-1 לא דרשו מהחברה את תשלום המס ישירות לרשויות המס אין לה על מה שתסמוך: על פי הסכם הקומבינציה היה על החברה לשלם את המיסים השונים גם מבלי שתקדם לכך דרישה כלשהי מהמבקשים 2-1. טענתם של המבקשים 2-1 לפיה שילמו את המסים לרשויות המס רק כאשר לא נותרה להם כל ברירה ומכיוון שהחברה סרבה לשלם המסים בעצמה, נראית הגיונית בשים לב לכך שחובת תשלום המסים לא הוטלה בהסכם הקומבינציה על המבקשים 2-1, והחברה לא הצביעה על מניע שיסביר מדוע התנדבו המבקשים 2-1 לשלם את המסים. משכך יש להסיק כי המבקשים 2-1 שילמו את המסים רק מחוסר ברירה עקב דרישת רשויות המס ולאחר שהחברה סרבה לעשות זאת. באשר לטענה שעניינה מחדלם, כביכול, של המבקשים 2-1 להשיג על שומת המס שנקבעה - גם כאן לא הצביעה החברה על הוראה כלשהי בהסכם הקומבינציה מכוחה היה על המבקשים 2-1 לדאוג לענין ההשגה. יש לזכור כי בהתאם להוראות ההסכם, תשלום המסים היה באחריות החברה, ומשכך אם חפצה להשיג על שומת מס כלשהי היה עליה לפעול בענין זה בעצמה. 21. מבין טענותיהם השונות של המבקשים 2-1 בדבר פירוק מטעמי צדק ויושר, נראית לי הטענה הנוגעת למחדל אי רישום הבית המשותף על ידי החברה בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה. לחברה שמורה, כמובן, הזכות לחלוק על גישת המבקשים 2-1 באשר לפירושו הנכון של הסכם הקומבינציה בכל הקשור להצמדת שטחים מהרכוש המשותף, אולם משראתה כי המחלוקת בין הצדדים מונעת את הרישום, היה עליה ליזום ולהביא ענין זה להכרעה שיפוטית. החברה לא עשתה כן, ורק לאחר שהוגשה נגדה בקשת הפירוק דנן פתחה בהליך כנגד המבקשים 2-1 בקשר לרישום הבית המשותף (ה"פ 253/05). 22. עולה איפוא כי טעמי חדלות הפרעון כמו גם טעמי צדק ויושר שהעלו המבקשים 2-1, מצדיקים לפרק את החברה. לשיטתם של המבקשים 2-1, עיקר תכלית הגשת בקשת הפירוק היא לגרום לרישום הבניינים על המקרקעין כבית משותף בהתאם להוראות הסכם הקומבינציה, וזאת בנוסף לתכלית של פרעון חובות שהחברה חבה להם. סבורני כי מתן צו לפירוק החברה ומינויו של מפרק לא יפתרו את הקושי הטמון ברישום הבניינים כבית משותף. ענייננו, זאת יש לזכור, אינו אך ברישומם הטכני של הבניינים כבית משותף או בהעברה טכנית של בעלות במקרקעין מחברה לנושה (השוו: ע"א 138/79 תומר מוצרי עור בע"מ נ' לוינסקי, פ"ד לה(1) 409, 415 (1980)). ענין לנו במחלוקת על האופן בו יש להצמיד שטחים מהרכוש המשותף לדירות המבקשים 2-1. המחלוקת מחייבת את פרשנותו של הסכם הקומבינציה, ואינה בגדר "חוב" (debt) שניתן לתבעו מהחברה בפירוק על ידי הגשת תביעת חוב למפרק. היא אינה מתאימה לבירור על ידי בית המשפט של פירוק, וצריכה להתברר במסגרת רגילה בין בה"פ 253/05 (מחוזי חי') או בין במסגרת אחרת. על כן יובהר כבר עתה כי על אף קבלת בקשת הפירוק דנן ועל אף כניסתה של החברה להליכי פירוק, לא יוכרע ענין רישום הבית המשותף במסגרת הליכי פירוק אלו. 23. גם הטענות שהעלתה המבקשת 3 מצדיקות את פירוקה של החברה. יש לדחות את טענות הסף שהעלתה החברה כנגד בקשת המבקשת 3, שכן משקבעתי ביום 24.11.05 כי המבקשת 3 רשאית להצטרף לבקשת הפירוק, נעשתה זו צד להליך יחד עם המבקשים 2-1. שאלת החלפתם של המבקשים 2-1 אינה רלוונטית עת התקבלה בקשתם. העובדה שבעת הצטרפותה לבקשת הפירוק מנהלת המבקשת 3 הליך משפטי כנגד החברה בבית משפט אחר בגין חוב שכר הטרחה המיוחס לחברה - אין בה לכשעצמה כדי לשלול מהמבקשת 3 את הזכות להגיש כנגד החברה בקשת פירוק. המבקשת 3 אינה מחוייבת להמתין לסיום ההליך ההוא כתנאי להגשת בקשת הפירוק. 24. החברה לא הצליחה להראות שיש מחלוקת מהותית ואמיתית על חלק מחוב שכר הטרחה שהיא חבה למבקשת 3. החברה אינה חולקת שקיבלה שירותים משפטיים מהמבקשת 3. בהתנגדותה לבקשת הפירוק, מפנה החברה אל כתב ההגנה שהגישה בהליך המשפטי בו נתבעה על ידי המבקשת 3 לתשלום שכר הטרחה (א 7992/05 בבית משפט השלום בחיפה). בסעיפים 9-11 לכתב ההגנה האמור, מודה החברה כי קיבלה מהמבקשת 3 שירותים משפטיים בקשר לארבעה תיקים - תיק בר דרור וברוור; תיק סולומון; תיק פנצק ותיק הרשקוביץ. נטען על ידי החברה בכתב ההגנה שהמבקשת 3 לא השלימה את הטיפול בתיקים משום שהתפטרה מייצוג החברה. לטעמי לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים לפיה זכאית המבקשת 3 לשכר טרחה בגין השירותים שהעניקה לחברה עד שהתפטרה מייצוג החברה. גם אם לא ייצגה את החברה עד תום ההליכים שהתנהלו בתיקים הנ"ל, זכאית המבקשת 3 לשכר טרחה עבור עבודתה עד הפסקת הייצוג, שאם לא כן תִימָּצֵא החברה מתעשרת שלא כדין על חשבונה של המבקשת 3. במסגרת התנגדותה לבקשת הפירוק, לא הציגה החברה ראיה כלשהי לכך ששילמה למבקשת 3 את שכר הטרחה בגין שירותים שקיבלה ממנה עד להתפטרות המבקשת 3 מהייצוג. החברה אינה מעלה טעם כלשהו למחדל אי התשלום, אלא ממקדת את טענותיה בהיעדר ערכם הראייתי של ההמחאות שמסרה למבקשת 3. לטעמה של החברה, אין בהמחאות אלו כדי להעיד על חוב חלוט שלה למבקשת 3. אין ממש בטענה זו של החברה. העובדה שההמחאות שמסרה החברה למבקשת 3 לא הוצגו לפרעון תוך זמן סביר - אין בה כדי לאיין את חובה של החברה למבקשת 3. עצם מסירת ההמחאות למבקשת 3, גם אם אלה לא הוצגו לפרעון, מצביעה דווקא על כך שהחברה הכירה בחובה הכספי למבקשת 3 בגין השירותים המשפטיים שזו סיפקה לה. על כן, אין בטענות שמעלה החברה כדי לסתור את החזקה - שהוכחה על ידי המבקשת 3 - לפיה החברה חדלת פרעון. סוף דבר 25. הבקשות לפירוק החברה - מתקבלות. צו לפירוקה של שוודיה חברה לבנין והשקעות בע"מ, ח.פ. 511375040, יינתן לאחר שהמבקשים 2-1 יגישו לבית המשפט תעודת השלמה. שאלות משפטיותחדלות פירעון