הליך מתן הוראות

הליך מתן הוראות נועד ביסודו לשמש מסגרת יעילה ומהירה אשר בתחומה פועל בית-המשפט כמנחה וכמפקח על פעילותם של נושאי תפקידים שונים בתחומי המשפט. עם נושאי תפקידים כאלה נמנים, למשל, כונסי נכסים למיניהם, מפרקי חברות, נאמנים בפשיטת רגל, נאמנים בנאמנויות ובהקדשות ציבוריים, אפוטרופסים לקטינים ולפסולי-דין, מנהלי עיזבון ועוד. פעולתם בתחומים שונים נתונה לפיקוח בית-המשפט המוסמך ולאישורו. לצורך כך נדרש קיומו של הליך מקוצר אשר ייתן בידי בית-המשפט אמצעי יעיל לפקח על בעל תפקיד בפעולותיו השוטפות. הליך מתן הוראות נושא בדרך-כלל אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד שמטרתו להנחות את פעולתו ולכוונה, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח. אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובוודאי כך כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות. אולם לכלל זה יש חריגים. יש שבית-המשפט חורג ממנהגו ומכריע במחלוקות לגופן גם במסגרת הליך מתן הוראות. תנאי לכך הוא שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות, והצדדים מסכימים לבירורן בדרך מהירה ומקוצרת. על כן, יעשה בית המשפט שימוש בהליך זה, כאשר מדובר בהחלטות, הנוגעות לניהול תפקידיו השוטפים של בעל התפקיד, כאשר ההליך הינו הליך פנימי המיועד להכוונתו של בעל התפקיד. ההליך אינו מיועד לפתור מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין אחרים - מחלוקות אשר מעצם טיבן, אלמלא הליך הפירוק, היו מוצאות את מקומן בהליך של תביעה רגילה, המצריך שמיעת ראיות ועריכת בירור עובדתי. להלן החלטה בנושא הליך מתן הוראות: החלטה 1. לפני בקשה למתן הוראות, לפיה אורה, במסגרת תיק הפירוק, על המשיבה, שהינה חברה בפירוק, לשלם למבקשת פיצויים כספיים. לטענת המבקשת, לנוכח הסכמה שהושגה בין הצדדים, לא תעלה מצד המשיבה כל טענה לפיה הענין נשוא הבקשה אינו מתאים לדיון במסגרת בקשה למתן הוראות. 2. בקשה זו, אינה אלא גילגולם של שלושה הליכים קודמים, בהם פתחה המבקשת נגד המשיבה, ומנהלה המיוחד, בגין הסכם לביצוע עבודות בניה שהזמינה המשיבה, באמצעות מנהלה המיוחד, מהמבקשת. קודם שהחלה המבקשת בביצוע עבודות אלה, החליטה המשיבה לבטל את ההתקשרות ולהתקשר עם קבלן אחר לביצוע אותן עבודות. המבקשת ניסתה למנוע התקשרות זו, ולאכוף את ההסכם שבין הצדדים, אך נכשלה בבחירת ההליך המתאים. על כן, הגישה בבית משפט זה תביעה לצו מניעה ואכיפה של ההסכם, וכן תביעה לפיצוי כספי על סך 192,385 ₪. תביעה זו הוגשה מבלי שהמבקשת נטלה ראשית את רשותו של בית המשפט כנדרש על פי הוראת סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983. 3. על פי המפורט בבקשה, חפצו החברה ומפרקה להשלים בניין פלוני בעפולה, אשר החברה מכרה את דירותיו לדיירים שונים. במסגרת זו גובש הסדר לו היו צדדים החברה, הדיירים והבנק המלווה, לפיו יפקידו הדיירים סכומי כסף בקופה מיוחדת שנועדה לתשלום עלויות הבניה. ההסדר אושר באסיפת רוכשי הדירות, ובהתאם פנה המפרק לקבלנים, לשם קבלת הצעות להשלמת הבניה. בסיום ההליך נבחרה המבקשת. בית המשפט אישר למפרק להתקשר בהסדר המוצע ביום 4.8.04. ההסכם צורף כנספח ג' לבקשה זו. 4. מספר חודשים לאחר הדברים האלה, בטרם החל בביצוע העבודות, הודיע המנהל המיוחד, כי רוכשי הדירות בפרויקט לא עמדו בהתחייבויותיהם להפקדת התמורה, על כן לא ניתן היה ליתן הוראה באשר לתחילת ביצוע העבודות. בינתיים נתקבלה הצעה מטעם קבלן אחר, הזולה ביותר מ- 145,080 ₪ מהצעת המבקשת, וזאת אף ללא צורך בהתניות כלשהן. על כן, דרש המנהל המיוחד מן המבקשת כי תעדכן את הצעתה ותשווה אותה להצעת הקבלן החדש, שאלמלא כן - יתקשר עם המציע החדש. 5. המבקשת טוענת כי המשיבה לא היתה מוסמכת לבטל את ההתקשרות ביניהן, 4 חודשים לאחר חתימת ההסכם, וזאת רק מחמת העובדה כי קיבלה הצעה זולה יותר. עוד טוענת המבקשת כי מנהלה המיוחד/מפרקה של המשיבה, פעל ללא קבלת אישור בית המשפט. 6. המבקשת ערה להוראת סעיף 8.1 להסכם שבין הצדדים הקובע, בזאת הלשון: "המזמין רשאי לפי שיקול דעתו הבלעדי, להודיע לקבלן בכתב בכל עת על רצונו שלא להשלים את ביצוע העבודה או חלקה. המזמין יהיה רשאי לפי שיקול דעתו, להפסיק את עבודתו של הקבלן באתר לצמיתות או לזמן מוגבל, בתנאים ולתקופה שיקבע המזמין. בכל מקרה מאלה ינהגו הצדדים על פי האמור בסעיף זה. במקרה של הפסקת עבודה או אי השלמתה כאמור לעיל, ישלם המזמין לקבלן את אומדן ערכה של העבודה שבוצעה על ידי הקבלן עד להפסקת העבודה, כפי שזו תקבע על יד המנהל, לרבות שווי החומרים שהובאו לאתר הבניה וכן אלה שהוזמנו ולא ניתן לבטל הזמנתם, ובלבד שיסופקו לאתר הבניה ויימסרו לחברה." לשיטתה, אין הוראה זו חלה במקרה דידן, בו פעל המנהל המיוחד באופן שרירותי וחד צדדי, ואף מבלי ליטול את הסכמת רוכשי הדירות ו/או כונס הנכסים שנתמנה מטעם הבנק לנכס. 7. מן הפן הדיוני, טוענת המבקשת כי ההליך שלפני מתאים לניהול תיק זה במסגרת תיק הפירוק ודוחקת בבית המשפט כי יכריע בתובענה לגופה ולחילופין כי יאפשר לה לנהל את התביעה במסגרת ת.א. 516/05. 8. המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, התיר לה סעיף 8.1 לחוזה את ביטול ההתקשרות שבין הצדדים. מכל מקום, התקשרות זו לא ניתן היה להוציאה אל הפועל. שכן, רוכשי הדירות לא הפקידו את סכומי הכסף אותם התחייבו להפקיד לצורך מימוש ההסדר. על כן, לא יכול היה המנהל המיוחד ליתן הוראה למבקשת, כי יחל בביצוע העבודות. ההסדר קבע כי כל רוכשי הדירות יפקידו, תוך 14 יום לאחר אישורו, את הסכומים שהתחייבו. בפועל, כשנה לאחר מכן לא היו ברשות המנהל המיוחד כל הסכומים הנדרשים - בשלב בו כבר כמעט הושלם הפרויקט. יתרת הכספים נתקבלה רק בחודשים יולי ואוגוסט 2005. בנסיבות אלה, לא ניתן היה לבצע את ההסכם עם המבקשת כלל. ביני לביני, נתקבלה הצעה זולה יותר, כאשר הקבלן החדש היה מוכן לתנאי תשלום נוחים יותר, וללא התניות. במצב דברים זה ניתן היה להתחיל בהשלמת הבנין, ולמכור דירה למימון הבניה אשר אלמלא הוחל בעבודות בניה, לא ניתן היה למכרה. המבקשת לא מוכנה היתה להשוות את התנאים. על כן, הובאה ההצעה החדשה בפני וועדת הביקורת של ההסדר וזו אשרה את ההתקשרות החדשה. 9. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת לא סבלה כל נזקים שהם, שכן, כל ההוצאות הנדרשות על ידה, לא היו אלא הוצאות אשר היו מוצאות על ידה ממילא לצורך השתתפות כאחד המציעים בהסדר. דיון - ההליך ההולם 10. בבואי לדון בבקשה זו, סבורני כי אין מקום לנהל את ההליך במסגרת תיק הפירוק. כעולה מן הבקשה עצמה, אין בקשה זו אלא "בקשה למתן הוראות". הליך זה נועד ביסודו להוות את המסגרת, במהלכה ינווט ויתווה בית המשפט את אופן פעולתם של בעלי התפקידים מטעמו, בין אם המדובר במפרק, כונס נכסים, נאמן, או מנהל מיוחד. וכך מוצאים אנו בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' צפורה סופיוב, פ"ד נה (3) 385, 393 -394: "השאלה היא אם ראוי להכריע במחלוקת על דרך הליך של מתן הוראות. הליך מתן הוראות נועד ביסודו לשמש מסגרת יעילה ומהירה אשר בתחומה פועל בית-המשפט כמנחה וכמפקח על פעילותם של נושאי תפקידים שונים בתחומי המשפט. עם נושאי תפקידים כאלה נמנים, למשל, כונסי נכסים למיניהם, מפרקי חברות, נאמנים בפשיטת רגל, נאמנים בנאמנויות ובהקדשות ציבוריים, אפוטרופסים לקטינים ולפסולי-דין, מנהלי עיזבון ועוד. פעולתם בתחומים שונים נתונה לפיקוח בית-המשפט המוסמך ולאישורו. לצורך כך נדרש קיומו של הליך מקוצר אשר ייתן בידי בית-המשפט אמצעי יעיל לפקח על בעל תפקיד בפעולותיו השוטפות (ע"א 37/66 "גלחא" 1960 בע"מ נ' מתכות בע"מ (בפירוק) (להלן - עניין גלחא [3]), בעמ' 149). לשם כך הונהג הליך מתן ההוראות, אשר מצא את עיגונו בחקיקה בהקשרים שונים." וכן: "הליך מתן הוראות נושא בדרך-כלל אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד שמטרתו להנחות את פעולתו ולכוונה, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח. אין הליך זה מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין צדדים שלישיים, ובוודאי כך כאשר הכרעה במחלוקת מחייבת דיון מורכב הכורך הכרעה בעובדות. אולם לכלל זה יש חריגים. יש שבית-המשפט חורג ממנהגו ומכריע במחלוקות לגופן גם במסגרת הליך מתן הוראות. תנאי לכך הוא שהשאלות הטעונות הכרעה לא תצרכנה בירור עובדתי מורכב באמצעות ראיות אלא תתמקדנה בהיבטים משפטיים, או כאשר העובדות לבירור הן פשוטות ומעטות, והצדדים מסכימים לבירורן בדרך מהירה ומקוצרת." על כן, יעשה בית המשפט שימוש בהליך זה, כאשר מדובר בהחלטות, הנוגעות לניהול תפקידיו השוטפים של בעל התפקיד, כאשר ההליך הינו הליך פנימי המיועד להכוונתו של בעל התפקיד. ההליך אינו מיועד לפתור מחלוקות מהותיות בין נושא התפקיד לבין אחרים - מחלוקות אשר מעצם טיבן, אלמלא הליך הפירוק, היו מוצאות את מקומן בהליך של תביעה רגילה, המצריך שמיעת ראיות ועריכת בירור עובדתי. עצם העובדה כי המשיבה הסכימה, לטענת המבקשת, שלא להעלות טענות כנגד דרך ניהולו של ההליך, אין בה כדי לכבול את ידיו של בית משפט זה, כפי שאף החליטה כב' השופטת לוי. ההליך שבפני אינו הליך של מתן הוראות למפרק/מנהל מיוחד, אלא תביעה כספית רגילה. המבקשת ערה היתה כי אכן מדובר בהליך אשר ראוי לו כי יתברר על דרך של תביעה אזרחית רגילה, ולשם כך הגישה תביעה. אלא, שכאן כשלה ולא טרחה ליטול רשות, על פי סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983. 11. בחינת תביעתה של המבקשת בת.א 516/05 מלמדת כי רובם של הסעדים העיקריים בתביעה זו כבר אינם רלוונטיים, שכן העבודות בוצעו עד תום על ידי הקבלן הנוסף. כך, שיוצא, כי אין עוד טעם במתן סעד של צו מניעה או אכיפת ההסכם - אשר כבר בוצע. על כן, הסעד היחיד אשר נותר רלוונטי הינו הסעד הכספי - סעד שסכומו עומד על סכום הנמוך מ- 200,000 ₪ וממילא אינו בסמכותו של בית המשפט המחוזי. 12. על מנת שהמבקשת תזכה בסעד הכספי לו היא עותרת, עליה להוכיח כנגד המנהל המיוחד/המפרק, כי אכן זה פעל שלא כדין. עליה להוכיח כי אכן יכול היה המנהל המיוחד לקיים את ההסכם וכי נתקיימו כל התנאים הנדרשים לקיום ההסכם. עוד עליה להוכיח כי סעיף 8.1 להסכם אינו חוסמה מלהגיש תביעה זו. לטעמי, אין הוראת סעיף 8.1 מכוונת, כטענת המבקשת, רק להפסקת העבודות במהלך ביצוען, אלא אף לשלב בו טרם הוחל בביצוען. שכן, יש לפרש הוראה זו באופן תכליתי אשר יהלום את מטרתה. יש לזכור כי המנהל המיוחד אינו אדון לכספי המשיבה. כספים אלה אמורים להתקבל במסגרת ההסדר מצדדים שלישיים, אשר כל כולו של ההסדר נועד לטובתם. על כן, על המנהל המיוחד לראות לנגד עיניו את טובתם של צדדים אלה, ולשם כך מונה כמנהל מיוחד לצורך ביצוע ההסדר. שיקוליו של המנהל המיוחד אינם נשקלים אך ורק במסגרת ההסכם, ולשם כך הקנו לו הצדדים סמכות רחבה, להביא את ההתקשרות לכלל סיום בכל עת. לטעמי, אין כל סבירות בהפסקת ביצוע החוזה דווקא לאחר שביצועו החל. טול מקרה בו נעץ אחד מעובדיה של המבקשת מסמר במבנה ההולך ומוקם, כלום במקרה זה ניתן יהא לומר כי החל שלב ביצוע העבודות ומרגע זה ואילך יוסמך המנהל המיוחד להפסיק את ביצוע ההסדר לפי שיקול דעתו, אך שעה קודם לכן - לא יהא מוסמך. על כן, מקבל אני את עמדת המנהל המיוחד, כי היה מוסמך, על פי לשונו ורוחו של סעיף 8.1 להסכם, להורות על הפסקת ביצוע ההסכם. 13. בנסיבות אלה, לו אכן סבורה המבקשת כי המנהל המיוחד פעל בחוסר הגינות כלפיה, ובחוסר תום לב בהפעילו את סמכותו, יהא עליה לעבור משוכה גבוהה ביותר. בירור תובענתה של המבקשת כרוך אף בהוכחת נזקיה. לא די לתבוע, על דרך הסתם, פיצוי בשיעור של 10% מערך החוזה. המדובר בנזק מיוחד הטעון ראיה. יש אף להפריד נזק זה מהוצאות אשר המבקשת מוציאה היתה בכל מקרה, ואינן בנות פיצוי. על כן, לטעמי, אין מקום לברר את תביעתה של המבקשת במסגרת הליך זה. 14. כפי שקבעתי לעיל, יוצא כי התביעה בת.א. 516/05 לא הוגשה לערכאה הנכונה. כידוע, הסמכות העניינית הולכת על פי הסעד הנתבע. סעד כספי בשיעור תביעתה של המבקשת הינו בגדר סמכותו של בית משפט השלום. על כן, איני מתיר אף את ניהולה של התביעה במסגרת ת.א. 516/05 בבית משפט זה. עם זאת, אני מתיר למבקשת להגיש תביעה נפרדת נגד החברה בפירוק בבית המשפט המוסמך. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מתן הוראות