##סוג ההליך: ##בקשת רשות ערעור ##הערכאה עליה מערערים:## בית המשפט המחוזי ##מספר התיק שבו ניתנה ההחלטה שעליה מוגש הערעור:## _________ ##תאריך מתן ההחלטה שעליה מוגש הערעור:## 20.2.2006 ##המועד שבו הומצאה ההחלטה נשוא הערעור: ## [תאריך] ##המותב המוסמך לדון בערעור:## שופט בית המשפט המחוזי ##סכום אגרת בית המשפט: ## [___ ש"ח] ##סכום הערובה:## [___ ש"ח] ##האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין בקשר לאותה מסכת עובדתית: ##כן ##המועד האחרון להגשת הערעור: ## [תאריך] ##א. הסעד שניתן או שהתבקש ולא ניתן בהחלטה שעליה מבקשים רשות לערער. ## המבקשת עתרה לבית המשפט קמא בבקשה לביטול החלטתו מיום 5.2.2006, אשר דחתה את בקשתה לביטול מינויו של כונס הנכסים. בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקשת, וקבע כי אין מקום לאפשר הגשת תשובה לתגובה, וכי הבקשה נדונה וההחלטה ניתנה. כמו כן, בית המשפט קמא דחה את בקשות המבקשת להארכת מועד ולהגשת בקשת רשות ערעור מתוקנת, אשר נועדו לאפשר לה לערער על מכלול ההחלטות שקדמו להחלטה מיום 20.2.2006, ובכללן ההחלטה המקורית למינוי כונס הנכסים וההחלטה הדוחה את בקשתה הראשונה לביטול המינוי. ##ב. עיקרי ההחלטה שעליה מבוקש לערער. ## ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנן ניתנה ביום 20.2.2006 על ידי רשם ההוצאה לפועל, ובה נדחתה בקשת המבקשת לביטול החלטתו מיום 5.2.2006. בהחלטה מיום 5.2.2006 דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת המבקשת לביטול מינויו של כונס הנכסים, וקבע כי מדובר ב"בקשת סרק שכל מטרתה לדחות את הליכי המכר". רשם ההוצאה לפועל קבע בהחלטה מיום 20.2.2006 כי "איני מוצא לנכון לאפשר הגשת תשובה לתגובה. הבקשה נדונה וההחלטה ניתנה". עוד קבע רשם ההוצאה לפועל כי המבקשת תגיש תגובתה לבקשה לאישור המכר בתוך 7 ימים. בית המשפט המחוזי, אשר דן בבקשת רשות הערעור כערעור, דחה את הערעור לגופו, וכן דחה את בקשות המערערת להארכת מועד ולהגשת בקשת רשות ערעור מתוקנת. בית המשפט קבע כי החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 20.2.2006 אינה מקימה עילה להגשת ערעור על מכלול ההחלטות שקדמו לה, וכי ערעור צריך להתייחס להחלטה ספציפית. בית המשפט הדגיש כי המערערת לא ערערה על ההחלטות המהותיות שקדמו להחלטה נשוא הערעור, וכי אין אפשרות לכרוך החלטות שונות כמכלול אחד. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם לגופם של דברים, לא מצא עילה להתערב בהחלטת רשם ההוצאה לפועל שלא לבטל את מינויו של כונס הנכסים, וכי המערערת לא הצביעה על נימוק של ממש להתערבות. ##ג. ואלו נימוקי הבקשה. ## ## טעות מהותית בהתעלמות מרצף דיוני ## 1. בית המשפט קמא שגה כאשר התעלם מהרצף הדיוני המובהק בין ההחלטות השונות של רשם ההוצאה לפועל, וקבע כי כל החלטה עומדת בפני עצמה ודורשת ערעור נפרד. גישה זו מתעלמת מהמציאות הדיונית המורכבת ומהקשר ההדוק בין ההחלטות, אשר כולן נגעו לביטול מינויו של כונס הנכסים ולהליכי המכר. 2. המבקשת טוענת כי ההחלטה מיום 20.2.2006, אשר דחתה את בקשתה לביטול החלטה קודמת, מהווה את החוליה האחרונה בשרשרת דיונית אחת, וכי יש לאפשר לה להשיג על מכלול ההחלטות במסגרת בקשת רשות ערעור זו, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה. 3. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לטענת המבקשת בדבר "שרשרת דיונית אחת", ובכך חסם בפניה את הדרך להשיג על החלטות מהותיות שקדמו להחלטה נשוא הערעור, אשר השפיעו באופן ישיר על זכויותיה. 4. ההחלטה שלא לאפשר למבקשת לערער על מכלול ההחלטות במסגרת בקשה אחת, יוצרת עומס דיוני מיותר ומחייבת הגשת בקשות רשות ערעור נפרדות על כל החלטה, גם כאשר קיים קשר ענייני ומהותי ביניהן. 5. בית המשפט קמא טעה בפרשנותו את סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, כאשר לא אפשר למבקשת להשיג על החלטות קודמות במסגרת הערעור על ההחלטה האחרונה בשרשרת, ובכך פגע בזכותה לערעור יעיל ומהיר. ## אי התייחסות לטענות מהותיות בדבר פרעון החוב ## 6. בית המשפט קמא שגה כאשר דחה את בקשת רשות הערעור מבלי להתייחס לגופן של טענות המבקשת בדבר פרעון החוב בכללותו, אשר הועלו בבקשת רשות הערעור המתוקנת. טענות אלו, ככל שיתקבלו, עשויות להשפיע באופן דרמטי על עצם קיומו של הליך ההוצאה לפועל. 7. המבקשת טוענת כי קיימת חשיבות עליונה לבחון את טענותיה בדבר פרעון החוב, שכן אם אכן החוב נפרע, הרי שכל הליכי ההוצאה לפועל, ובכללם מינוי כונס הנכסים ומכירת המקרקעין, מתבצעים שלא כדין. 8. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לטענות המבקשת בדבר קיומו של הסדר ספציפי בין המבקשת למשיב, המתייחס לסילוק החוב המובטח במשכנתא, ובכך התעלם מטענה מהותית שיש בה כדי להשפיע על תוצאות ההליך. 9. ההחלטה שלא לדון בטענות המבקשת בדבר פרעון החוב, מונעת מהמבקשת את יומה בבית המשפט בנוגע לסוגיה מרכזית זו, ועלולה להוביל לעיוות דין חמור. 10. בית המשפט קמא טעה כאשר לא אפשר למבקשת להעלות את טענותיה בדבר פרעון החוב במסגרת בקשת רשות הערעור המתוקנת, ובכך חסם בפניה את הדרך להוכיח כי הליכי ההוצאה לפועל מתנהלים שלא כדין. ## טעות בהערכת התנהלות כונס הנכסים ## 11. בית המשפט קמא שגה כאשר לא מצא עילה להתערב בהחלטת רשם ההוצאה לפועל שלא לבטל את מינויו של כונס הנכסים, וזאת על אף טענות המבקשת בדבר התנהלותו הבלתי תקינה של כונס הנכסים. 12. המבקשת טוענת כי כונס הנכסים פעל בניגוד להוראות רשם ההוצאה לפועל, ובפרט לא המציא לידיה את כל הבקשות וההודעות שהוגשו על ידו, ובכך פגע ביכולתה לקחת חלק פעיל בהליך המכר. 13. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לטענות המבקשת בדבר מידור מכוון מהליכי המכר, אשר עשוי להעיד על חוסר תום לב מצד כונס הנכסים ועל פגיעה בחובות הנאמנות המוטלות עליו. 14. ההחלטה שלא לבטל את מינויו של כונס הנכסים, על אף הטענות בדבר התנהלותו, עלולה להוביל לפגיעה בזכויות המבקשת וליצירת מצב בו הליכי המכר מתנהלים באופן שאינו שקוף והוגן. 15. בית המשפט קמא טעה כאשר לא בחן לעומק את טענות המבקשת בדבר התנהלותו של כונס הנכסים, ובכך לא מילא את תפקידו בפיקוח על פעולותיו של כונס הנכסים כ"Officer Of The Court". ## פגיעה בזכות הגישה לערכאות וזכות הטיעון ## 16. בית המשפט קמא שגה כאשר דחה את בקשת המבקשת להארכת מועד ולהגשת בקשת רשות ערעור מתוקנת, ובכך פגע בזכותה החוקתית לגישה לערכאות ולזכותה להציג את מלוא טענותיה בפני בית המשפט. 17. המבקשת טוענת כי דחיית בקשותיה להארכת מועד ולתיקון בקשת רשות הערעור, מנעה ממנה להעלות טענות מהותיות ורחבות יותר, ובכך הגבילה באופן בלתי סביר את זכות הטיעון שלה. 18. שגה בית המשפט קמא כאשר לא אפשר למבקשת להגיש תשובה לתגובת כונס הנכסים, ובכך פגע בזכותה להגיב לטענות שהועלו נגדה ולהציג את עמדתה המלאה. 19. ההחלטה שלא לאפשר הגשת תשובה לתגובה, על אף שהמבקשת טענה כי כונס הנכסים לא המציא לה מסמכים, יצרה חוסר איזון דיוני ופגעה ביכולתה להתגונן כראוי. 20. בית המשפט קמא טעה כאשר לא נתן משקל מספק לעובדה שהמבקשת שילמה את ההוצאות שנפסקו נגדה, ובכך מילאה אחר התנאי שנקבע על ידי רשם ההוצאה לפועל לדון בבקשותיה, אך עדיין נמנעה ממנה זכות הטיעון המלאה. ## טעות בהתעלמות מאינטרסים של צדדים שלישיים ## 21. בית המשפט קמא שגה כאשר התעלם מהאינטרסים הלגיטימיים של צדדים שלישיים, אשר חתמו על הסכם לרכישת המגרש, וזאת כאשר דחה את בקשת רשות הערעור מבלי לבחון לעומק את טענות המבקשת בדבר פגמים בהליכי המכר. 22. המבקשת טוענת כי אם אכן נפלו פגמים מהותיים בהליכי המכר, כפי שנטען על ידה, הרי שאישור המכר עלול לפגוע גם בצדדים שלישיים תמי לב, אשר ירכשו נכס שעלול להיות נגוע בפגמים משפטיים. 23. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך שאישור המכר, על אף הטענות בדבר התנהלות כונס הנכסים ומידור המבקשת, עלול להוביל למצב בו צדדים שלישיים ירכשו נכס במחיר שאינו משקף את שוויו האמיתי או בתנאים שאינם הוגנים. 24. ההחלטה שלא לבחון לעומק את טענות המבקשת בדבר פגמים בהליכי המכר, עלולה להוביל להשלכות מרחיקות לכת על צדדים שלישיים, אשר יסתמכו על אישור המכר מבלי לדעת על הפגמים הנטענים. 25. בית המשפט קמא טעה כאשר לא איזן כראוי בין האינטרסים של המבקשת לבין האינטרסים של צדדים שלישיים, ובכך לא מילא את תפקידו בהגנה על כלל המעורבים בהליך. ## טעות בפרשנות המונח "החלטה סופית" ## 26. בית המשפט קמא שגה בפרשנותו את המונח "החלטה סופית", כאשר קבע כי החלטות פרוצדורליות אינן מסלקות את מימד הסופיות מהחלטות קודמות, ובכך חסם את דרכה של המבקשת לערער על החלטות מהותיות. 27. המבקשת טוענת כי החלטות רשם ההוצאה לפועל, בהן נתבקשה תגובת המשיב על בקשות המבקשת לביטול החלטות קודמות, הפכו למעשה את ההחלטות הקודמות ל"לא סופיות", ואיפשרו הגשת ערעור על ההחלטה האחרונה בשרשרת. 28. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לעובדה שרשם ההוצאה לפועל עצמו אישר הלכה למעשה הליך ערר על החלטתו מיום 5.2.2006, ובכך יצר ציפייה לגיטימית אצל המבקשת כי תוכל לערער על מכלול ההחלטות. 29. ההחלטה שלא לראות בהחלטות הפרוצדורליות ככאלו המסלקות את מימד הסופיות, מנוגדת לעקרונות של יעילות דיונית ועלולה להוביל להגשת ערעורים מרובים ומיותרים. 30. בית המשפט קמא טעה כאשר לא יישם את עקרונות הפסיקה בדבר "החלטה סופית" באופן גמיש ומהותי, ובכך פגע בזכותה של המבקשת לערעור יעיל ומהיר על מכלול ההחלטות. ## טעות בהתעלמות מטענות תרמית וחוסר תום לב ## 31. בית המשפט קמא שגה כאשר לא התייחס לגופן של טענות המבקשת בדבר תרמית וחוסר תום לב מצד המשיב וכונס הנכסים, אשר הועלו במסגרת בקשותיה לביטול החלטות. 32. המבקשת טוענת כי נקיטת הליכי ההוצאה לפועל, חרף קיומו של הסכם פרטני נטען בין הצדדים, תוך הטעיית רשם ההוצאה לפועל, מהווה חוסר תום לב קיצוני המצדיק את ביטול הליכי המימוש. 33. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לטענות המבקשת בדבר "בקשה לביטול פסק דין מחמת מירמה", אשר על פי הפסיקה יש להגישה לאותו פורום משפטי אשר את ביטול החלטתו מבוקש. 34. ההחלטה שלא לבחון לעומק את טענות המבקשת בדבר תרמית וחוסר תום לב, עלולה להוביל לאישור הליכי מימוש שאינם הוגנים ואינם עומדים בדרישות תום הלב הנדרשות. 35. בית המשפט קמא טעה כאשר לא יישם את עקרונות תום הלב בדיני הוצאה לפועל, ובכך איפשר למשיב ולכונס הנכסים להמשיך בהליכי מימוש, על אף הטענות בדבר התנהלותם הבלתי תקינה. ## טעות בהטלת הוצאות מופרזות ## 36. בית המשפט קמא שגה כאשר חייב את המערערת בהוצאות הליך ושכר טרחת עורך דין בסכום מופרז של 7,500 ש"ח, וזאת על אף העובדה כי המבקשת פעלה בתום לב וניסתה להגן על זכויותיה. 37. המבקשת טוענת כי הטלת הוצאות בסכום כה גבוה, על אף שהיא נאבקת על זכויותיה הקנייניות, מהווה עונש בלתי מידתי ועלולה להרתיע אותה מלהמשיך בהליכים משפטיים לגיטימיים. 38. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק למצבה הכלכלי של המבקשת, וזאת כאשר הטיל עליה הוצאות כה גבוהות, אשר עלולות להכביד עליה באופן בלתי סביר. 39. ההחלטה להטיל הוצאות מופרזות, על אף שהמבקשת העלתה טענות מהותיות ורציניות, עלולה ליצור תחושה של חוסר צדק ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. 40. בית המשפט קמא טעה כאשר לא איזן כראוי בין הצורך להרתיע מפני הליכי סרק לבין הצורך לאפשר לבעלי דין להגן על זכויותיהם, ובכך פגע בזכותה של המבקשת לערעור הוגן. ## טעות בהתעלמות מהלכות תיקון כתבי טענות ## 41. בית המשפט קמא שגה ביישום הלכות תיקון כתב תביעה, אשר קובעות כי יש לאפשר תיקון כתב תביעה כאשר הוא נעשה בתום לב, וזאת כאשר דחה את בקשת המבקשת לתיקון בקשת רשות הערעור. 42. המבקשת טוענת כי בקשתה לתיקון בקשת רשות הערעור הוגשה בתום לב, ונועדה לאפשר לה להעלות את מלוא טענותיה בפני בית המשפט, וכי דחיית הבקשה פגעה בזכותה לתיקון כתבי טענות. 43. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל מספק לעובדה כי בקשת התיקון נועדה להבהיר ולפרט את טענות המבקשת, ולא להעלות טענות חדשות לחלוטין, ובכך חסם בפניה את הדרך לדיון מהותי. 44. ההחלטה שלא לאפשר תיקון בקשת רשות הערעור, על אף שהמבקשת טענה כי מדובר ב"שרשרת דיונית אחת", מנוגדת לעקרונות של יעילות דיונית ועלולה להוביל להגשת הליכים נפרדים ומיותרים. 45. בית המשפט קמא טעה כאשר לא יישם את עקרונות הפסיקה בדבר תיקון כתבי טענות באופן גמיש ומהותי, ובכך פגע בזכותה של המבקשת להציג את מלוא טענותיה בפני בית המשפט. ## טעות בהתעלמות מהשפעת ההחלטה על זכויות קנייניות ## 46. בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל מספק להשפעת ההחלטה על זכויותיה הקנייניות של המבקשת במקרקעין, וזאת כאשר דחה את בקשת רשות הערעור מבלי לבחון לעומק את טענותיה. 47. המבקשת טוענת כי המקרקעין מהווים נכס מהותי עבורה, וכי הליכי המימוש, ככל שיתבצעו שלא כדין, עלולים לגרום לה נזק בלתי הפיך ולפגוע בזכויותיה הקנייניות באופן חמור. 48. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך שאישור המכר, על אף הטענות בדבר פרעון החוב ופגמים בהליכי המכר, עלול להוביל לאובדן בלתי הפיך של זכויות המבקשת במקרקעין. 49. ההחלטה שלא לבחון לעומק את טענות המבקשת בדבר פגמים בהליכי המכר, עלולה להוביל למצב בו המבקשת תאבד את זכויותיה הקנייניות שלא כדין, וזאת ללא דיון מהותי והוגן. 50. בית המשפט קמא טעה כאשר לא איזן כראוי בין הצורך לקדם את הליכי ההוצאה לפועל לבין הצורך להגן על זכויותיה הקנייניות של המבקשת, ובכך פגע בזכותה לקניין. ## טעות בהתעלמות מהיבטים של צדק ויושר ## 51. בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל מספק להיבטים של צדק ויושר, וזאת כאשר דחה את בקשת רשות הערעור מבלי לבחון לעומק את טענות המבקשת בדבר חוסר הגינות בהליכי המימוש. 52. המבקשת טוענת כי הליכי המימוש, כפי שהתנהלו, לוקים בחוסר הגינות ובחוסר שקיפות, וכי יש לאפשר לה להציג את מלוא טענותיה בפני בית המשפט על מנת להבטיח צדק. 53. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לכך שאישור המכר, על אף הטענות בדבר התנהלות כונס הנכסים ומידור המבקשת, עלול להוביל לתוצאה שאינה צודקת ואינה הוגנת. 54. ההחלטה שלא לבחון לעומק את טענות המבקשת בדבר חוסר הגינות בהליכי המכר, עלולה ליצור תחושה של חוסר צדק ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. 55. בית המשפט קמא טעה כאשר לא יישם את עקרונות הצדק והיושר בדיני הוצאה לפועל, ובכך איפשר למשיב ולכונס הנכסים להמשיך בהליכי מימוש, על אף הטענות בדבר התנהלותם הבלתי הוגנת. נוכח כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.רשםערעור על החלטת רשםערעורהוצאה לפועל