ככלל קובע חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 בסעיף 68(א) כי בית משפט ידון בפומבי ובסעיף 68(ב) כי בימ"ש רשאי לדון בעניין מסוים בדלתיים סגורות , בהתאם לחלופות המפורטות. עם הקמת ביהמ"ש לענייני משפחה , ולאור חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995, על הוראותיו , התווספה לחוק בתי המשפט הוראת סעיף 68(ה) הקובעת : "על אף הוראת סעיף 68(א), ענייני משפחה, כמשמעותם בחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, למעט תובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה- 1965, שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה ותובענות לפי חוק השמות , התשט"ו - 1955 , ולפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד 1963 - ידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה ביהמ"ש לדון בענין כולו או מקצתו , בפומבי. בהתייחס לבית המשפט לענייני משפחה, בחר המחוקק להפוך את הכלל בנושא פומביות הדיון - סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט הפך לחריג. מניתוח סעיף החוק עולה, כי ככלל, אין לפרסם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות, אלא אם ביהמ"ש , על פי שיקול דעתו, התיר לפרסם. על ביהמ"ש במקרה זה לאזן בין שני אינטרסים: אינטרס הציבור לדעת ואינטרס ההגנה על פרטיות בעלי הדין ומשפחתם. ##להלן החלטה בנושא דיון בדלתיים סגורות בבית משפט לענייני משפחה:## החלטה העובדות: 1. לביהמ"ש הוגשו 2 תביעות ע"י התובעת : תביעה בעניין שלילת אמהות הוגשה ביום 25/04/02 נגד משרד הפנים. תביעה להתרת נישואין הוגשה ביום 02/05/02 . על אף חלוף המועד טרם הוגשו כתבי הגנה בתביעות . 2. ביום 13/05/02 הוגשה לביהמ"ש בקשת התובעת , לפיה נודע לה בדבר כוונת הגשת בקשה להתיר פרסום פרטי התביעה והיא מבקשת בכל תוקף למנוע הפירסום , מפאת חשש לגרימת נזק לה וילדיה ואף חיסולה של התובעת. 3. ביום 14/05/02 הוגשה לביהמ"ש בקשת המבקשים להתיר פרסום פרטי תביעתה של התובעת כנגד משרד הפנים, לגבי תביעתה בעניין שלילת אמהות. 4. ביום 05/06/02 התקבלה תגובת פרקליטות מחוז חיפה , משרד הפנים, לפיה אין כל התנגדות לפרסום פרטי התביעה והעניין נתון לשיקול דעת בית המשפט. ##הטיעון המשפטי## 5. עניין לציבור - לטענת המבקשים יש עניין רב בתביעת התובעת לציבור , ועל כן על ביהמ"ש להתיר פרסום תביעתה. המבקשים מצרפים לבקשתם פסיקה רחבה המצדדת בהתרת הפירסום וקובעת כי: "כדי שביהמ"ש יאסור פרסומו של שידור פלוני , צריכות להתקיים נסיבות קיצוניות, שמהן עולה סכנה מוחשית וקרובה לוודאי לשלום הציבור הרחב...". 6. אולם אין בפסיקה זו לענייננו , שכן במקרה דנן אין המדובר בחשש לפגיעה במדינה או בציבור הרחב אלא המדובר בחשש לפגיעה בפרט - בחייה ובחיי ילדיה של התובעת-המשיבה. ##הדיון המשפטי## 7. ככלל קובע חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 (להלן : חוק בתי המשפט) בסעיף 68(א) כי בית משפט ידון בפומבי ובסעיף 68(ב) כי בימ"ש רשאי לדון בעניין מסוים בדלתיים סגורות , בהתאם לחלופות המפורטות . 8. עם הקמת ביהמ"ש לענייני משפחה , ולאור חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995, על הוראותיו , התווספה לחוק בתי המשפט הוראת סעיף 68(ה) הקובעת : "על אף הוראת סעיף 68(א), ענייני משפחה , כמשמעותם בחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, למעט תובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה- 1965, שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה ותובענות לפי חוק השמות, התשט"ו - 1955 , ולפי חוק קביעת גיל, התשכ"ד 1963 - ידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה ביהמ"ש לדון בענין כולו או מקצתו , בפומבי". 9. בהתייחס לבית המשפט לענייני משפחה, בחר המחוקק להפוך את הכלל בנושא פומביות הדיון - סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט הפך לחריג. 10. מניתוח סעיף החוק עולה, כי ככלל, אין לפרסם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות, אלא אם ביהמ"ש , על פי שיקול דעתו, התיר לפרסם . על ביהמ"ש במקרה זה לאזן בין שני אינטרסים: אינטרס הציבור לדעת ואינטרס ההגנה על פרטיות התובעת ומשפחתה. 11. זה מכבר נפסק כדלקמן : "למעשה בקביעת הכלל והחריג אמר המחוקק את דברו באשר לאיזון האינטרסים, ועל ביהמ"ש , בהפעילו שיקול דעת ללכת ברוח הדברים שנקבעו ע"י המחוקק" . תמ"ש 1369/01 ידיעות אחרונות בע"מ נ' משרד העבודה והרווחה, טרם פורסם. וכן : " המחוקק אמר דברו באשר לאיזון האינטרסים ולא עלינו המלאכה להתחיל... הוראות החוק לענין קבעו כבר את תחנת הפתיחה ואת מניין השיקולים שלעניין, ובלא שנמעט בשיקול דעתו של ביהמ"ש, הנה אותו שיקול דעת אמור וחייב להלך בדרך שנסללה". ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' רנה מרום, תקדין-עליון 1075(1)95. "הקו המנחה בחוק ההקמה היה למנוע פגיעה בפרטיות כאשר כל מסמך משפטי הופך לנחלת הכלל, ופירסומים בכלי התקשורת מחריפים את הסכסוך. יחד עם זאת הושאר שיקול דעת לביהמ"ש לסטות בנסיבות מתאימות מעיקרון סגירת הדלתות או לאפשר פרסום מלא או חלקי גם כאשר הדיון התקיים בדלתיים סגורות". תמ"ש 62620/97 שרה נתניהו נ' דורון נויבורגר, תקדין-משפטי 57(3)9 . 12. הפסיקה הבחינה בין נושאים שיש בהם "עניין ציבורי" לגיטימי לבין נושאים שעשוי להיות בהם משום "עניין לציבור", אשר אינו בהכרח ערך הראוי להגנה. א. ניתן להצדיק פרסום הפוגע בפרטיות האדם , אם יש בכך משום "תועלת לציבור"- אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו. ב. על ביהמ"ש לענייני משפחה להתיר פרסום רק במקרים חריגים כאשר מול הזכות לפרטיות וחשיבות ניהול משפטים בענייני משפחה בדלתיים סגורות, יעמוד אינטרס כבד משקל ביותר של הציבור להתיר את הפירסום. על המבקשים להציג בפני ביהמ"ש, תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי המידע. תמ"ש 52440/97 הרבנות המקומית נ' אלמוני ואח', טרם פורסם. 13. הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 1981(להלן : חוק הגנת הפרטיות) בסעיף 2(11) קובעת : "פגיעה בפרטיות היא... (11) פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או ...." לעניין זה נפסק : "התשובה לשאלה מהו עניינו הפרטי של אדם, אינה חד משמעית, וכמו ביטויים רבים בהם אנו נתקלים בספר החוקים ובחיי היום יום , פרשנותם תלויה בהקשר ובמטרה לשמה נדרשת פרשנות זו. אין חולק כי פרטיותו של אדם היא בעלת חשיבות עליונה ונכון לראותה כחלק מזכויות היסוד המגולמות בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו" . ע"א 439/88 מדינת ישראל נ' ונטורה, פ"ד מח(3)808 , דברי כב' השופטת ט.שטרסברג-כהן. 14. הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית ו"הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם , היא מהחשובה שבזכויות האדם" ... "עם זאת, הזכות לפרטיות אינה מוחלטת. ניתן לפגוע בה לשם מניעת עבירות אשר סופן הגנה על הפרטיות של אחרים ועל כבודם וחירותם". ע"פ 1302/92 מדינת ישראל נ' נחמיאס,פ"ד מט(3)309 ,המשנה לנשיא(דאז) א.ברק. עקרון העל בעניין זה הינו חוק יסוד כבוד האדם וחירותו , המציין מפורשות בסעיף 7: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו" . לאור סעיף זה יש לפרש באופן מרחיב את הוראות סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, אשר נועד להגן על הזכות לפרטיות, באותם מקרים בהם זכות זו ראויה להגנה מיוחדת ומקרים אלו הינם מקרים הנידונים במסגרת ביהמ"ש לענייני משפחה . ##התוצאה:## 15. במקרה דנן הנני סבורה כי עניינה של התובעת , ללא ספק, נכנס בגדר "עניין פרטי הנוגע לצנעת חייה" ולא זו אף זו, התובעת מביעה חשש לפגיעה בחייה ובחיי ילדיה במידה ויותר הפירסום, אם כי אינה סומכת טענותיה המועלות באסמכתאות. 16. עם זאת, אין חולק בדבר מעמדה המכובד של זכות הציבור לדעת , אולם , כאמור, מנגד לה עומדת הזכות לפרטיות. 17. במאזן הזכויות נראה כי במקרה דנן גוברת זכות ההגנה על הפרטיות , שכן על אף שטרם שוכנעתי בדבר חשש לחייה של התובעת וילדיה, הנני מוצאת כי יש בזכותה להגנה על פרטיותה כדי להטות הכף לאי הצדקת פרסום התביעה . 18. הלכת בתי המשפט בנוגע לאי התרת פרטים בנוגע לתביעות המתבררות בביהמ"ש לענייני משפחה, הינה בעלת משקל רב ומחזקת דעתי לאי הצדקת פרסום התביעה. 19. כמו כן , ההליך שבפני נמצא בראשיתו, טרם ניתנה החלטה וכל פרסום בשלב זה יהיה חלקי ומיותר . גם מסיבה זו בלבד, איני רואה כל הצדקה להתיר בשלב זה את הפירסום. ##סוף דבר## 20. לאור מכלול השיקולים הנני דוחה את הבקשה. דיון בדלתיים סגורותדיוןבית המשפט לענייני משפחה