##מהו הסכם ממון ?## סעיף 1 לחוק יחסי ממון מגדיר הסכם ממון כ"הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם" וקובע כי הסכם כזה, לרבות שינוי של הסכם כזה, ייערך בכתב. סעיף 2(א) לחוק קובע כי "הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה... או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין של בני הזוג..., וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור", וסעיף 2(ב) לחוק מבהיר כי "האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג עשו את ההסכם או את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו". הדין הישראלי מבחין בין הסכם ממון להסכמים "רגילים" בין בני זוג, וקובע כי הסכם ממון נדרש לעמוד – כתנאי לתקפו – בשתי דרישות ייחודיות: דרישת צורה (הסכם בכתב) ודרישה לאישור בית המשפט; שנית, על בית המשפט שדן בבקשה לאישור הסכם ממון מוטל לוודא שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית והבינו את משמעותו ואת תוצאותיו, ורק אם השתכנע שזה מצב הדברים יאשר בית המשפט את ההסכם ביניהם; שלישית, הסכם ממון שלא הובא לאישורו של בית המשפט הינו, ככלל, חסר תוקף, למעט מקרים חריגים שבהם תקום כנגד הצד הטוען לחוסר תוקף בדיעבד טענת מניעות או שהעלאת הטענה בדיעבד תיחשב כחוסר תום לב. ## חוק יחסי ממון## חוק יחסי ממון קובע כי הסכם ממון נדרש לעמוד – כתנאי לתקפו – בשתי דרישות ייחודיות, מעבר לדרישות "הרגילות" הקבועות בדיני החוזים הכלליים: דרישת צורה (הסכם בכתב) ודרישה לאישור בית המשפט. בפסיקת בית משפט זה נקבע כי דרישות אלה נובעות מייחודו של הסכם זה, על רקע מערכת היחסים המורכבת ששוררת באופן טבעי בין בני זוג, ומהשלכותיו העתידיות הפוטנציאליות על הצדדים לו. כך למשל נאמר באחד המקרים: "ייחודו של "הסכם ממון" בהשוואה להסכם רגיל בין בני-זוג הוא בכך, שקיומו של "הסכם ממון", שנערך בין בני-זוג, דוחה את תחולתו של הסדר איזון המשאבים לפי פרק שני לחוק יחסי ממון על אותם בני-זוג" [הנשיא מ' שמגר בע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, קטין, פ"ד מב(3) 499, 506 (1988)]. ובמקום אחר נאמר: "בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואישה, קבע המחוקק, כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם" (השופט ג' בך בע"א 4/80 מונק נ' מונק). ובמקום אחר נאמר, כי יש לבחון הסכמי ממון, כמו גם הסכמים "רגילים" בין בני זוג, שמהם עולה ויתור של אחד מבני הזוג על זכויותיו, בזהירות ובהקפדה יתרה: "על זהירות והקפדה אלה בדבר הסקת מסקנות של ויתור מצד בן-זוג אחד לטובת בן הזוג האחר על זכות מזכויותיו הממוניות ניתן להסיק, על דרך ההיקש, גם ממדיניות המחוקק בחוק יחסי ממון בין בני זוג... כידוע, קובע חוק יחסי ממון בין בני-זוג הסדר איזון משאבים בין בני הזוג, שעיקרו הוא, שכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שוויים של נכסי בני הזוג (כמפורט בחוק). הסכם בין בני-זוג, הבא לשנות [מחלוקה] משותפת זו הקבועה בחוק, צריך שייערך בכתב שיאושר על-ידי בית המשפט או על-ידי בית-דין דתי, לאחר שהוסברו לבני הזוג משמעותו של ההסכם ביניהם ותוצאותיו..." [השופט מ' אלון בע"א 753/82 פלונית נ' פלוני, פ"ד לז(4) 626, 634-633 (1983)]. [ראו גם: בג"ץ 7947/06 קהלני נ' בית הדין הרבני הגדול (24.12.2006) בפסקה 4 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל]. ##האם כל הסכם בין בני זוג בענייני ממון נחשב "הסכם ממון" ?## נקודה נוספת שראוי להזכיר ולהבהיר הינה כי לא כל הסכם שנכרת בין בני זוג במהלך חייהם המשותפים ושעוסק בענייניהם הממוניים הינו בהכרח הסכם ממון שדרוש אישור בית המשפט. בפסיקת בית משפט זה הודגש כי לצורך המענה לשאלה האם הסכם שנכרת בין בני זוג הינו הסכם ממון אם לאו, יש לבחון את מטרתו של ההסכם – האם מדובר בהסכם צופה פני עתיד, שבמסגרתו מגדירים הצדדים את האופן שבו יבוצע איזון המשאבים ביניהם בעת פרידה או מוות, או שמא בהסכם שנעשה במסגרת "הרגילה" של החיים המשותפים, ללא הידרשות לשאלת איזון המשאבים בעת פרידה או מוות. כך למשל נאמר באחד המקרים: "...אין ספק שבמשך שנות נישואין רבות בני-הזוג עושים בינם לבין עצמם כל מיני עסקות, הסדרים והסכמים לגבי פריט זה או אחר של רכושם, וספק אם צריך לייחס לכל דבר כזה את המעמד של הסכם ממון במובן החוק הזה. בחוק ישנה הקפדה לגבי הסכם ממון בין בני-הזוג הקובע את היחסים ביניהם ומחייב גם לגבי העתיד; זה גם מצדיק את הדרישה שבית-המשפט ייווכח לא רק שבני-הזוג עשו את ההסכם מרצון, אלא שעשו כן בהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו" [השופט ד' בכור בע"א 490/77 נציה נ' נציה, פ"ד לב(2) 621, 624 (1978) (ההדגשות הוספו – י.ד.)]. ובמקום אחר נקבע: "המבחן, אם הסכם פלוני בין בני-זוג הוא "הסכם ממון" אם לאו, טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, לפנינו "הסכם ממון", יהיו ממדיו רחבים או צרים. לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעיסקה רגילה בין בני-אדם – לא דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קניין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות – לפנינו הסכם רגיל, שדינים אלה (לפי הנושא) חלים עליו" [השופטת מ' בן-פורת בע"א 169/83 שי (שרעבי) נ' שי (שרעבי)]. ##הסכם ממון שלא קיבל אישור על ידי בית המשפט## אישור בית המשפט מהווה תנאי לתוקפו של הסכם ממון, וכי הסכם כזה שלא הובא לאישורו של בית המשפט הינו, ככלל, חסר תוקף [ראו למשל: עניין נציה; עניין שי (שרעבי); פסק דינו של השופט מ' בייסקי בע"א 419/84 טוכמינץ נ' כרמל (טוכמינץ), פ"ד לט(1) 287 (1985)]. עם זאת, ראוי להעיר בנקודה זו, למען שלמות התמונה, כי בפסיקת בית משפט זה התעוררה במספר הזדמנויות השאלה – האם בנסיבות מסוימות תהיה הצדקה ליתן תוקף להסכם ממון שנכרת בין בני זוג על אף שלא הובא לאישורו של בית המשפט. שאלה זו התעוררה, למשל, במקרים שבהם ההסכם לא הובא לאישורו של בית המשפט במשך שנים רבות, אשר במהלכן פעלו בני הזוג על פי ההסכם. נקבע כי בן זוג שפעל בהתאם להסכם במשך פרק זמן ניכר וקיבל את מה שההסכם העניק לו, יהיה מנוע מלטעון בדיעבד שההסכם חסר תוקף מכיוון שלא הובא לאישור בית המשפט, ולחלופין כי העלאת טענה זו בדיעבד עשויה להיחשב כשימוש בזכות שלא בתום לב [ראו למשל: השופט ד' לוין בע"א 151/85 רודן נ' רודן, קטין באמצעות אמו, פ"ד לט(3) 186, 193 (1985); השופט א' רובינשטיין בבע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית בפסקאות ט"ו-כ"א (27.4.2010)]. שאלה זו התעוררה באחד המקרים גם בהקשר של תחרות זכויות בין אחד מבני הזוג לבין צד שלישי, שהטיל עיקול על נכס מנכסיו של אחד מבני הזוג ושטען כי העיקול גובר על זכויותיו של בן הזוג מכוח הסכם ממון כיוון שזה לא אושר מבעוד מועד בבית המשפט [ראו: ע"א 1629/11 יצחקי נ' וכטר (4.11.2012) בחוות הדעת השונות של השופטים נ' סולברג וד' ברק-ארז]. ##ההבדל בין "הסכם ממון" לבין "הסכם רגיל"## על פי הפסיקה והספרות המשפטית, הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין יש לו פן הסכמי ופן של פסק דין, וחלים עליו גם דיני החוזים בכל הנוגע לעילות ביטול, אכיפה והפרה. אולם, בעניינינו, עסקינן בהסכם יחסי ממון אשר יש לו "מעמד מיוחד" והסדר מיוחד המבדילו מהסכמים אחרים. כך, בע"א 169/83 שי נ' שי פד"י לט(3) 776, עמ' 781, מבחינה כב' המשנה לנשיא השופטת בן-פורת בין הסכם ממון להסכם רגיל, וקובעת:- "...הסכם ממון" חייב להיות דווקא בכתב ולקבל, כתנאי בלעדיו-אין, את אישורו של בית המשפט כמפורט בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, מה שאין כן בהכרח בהסכם אחר". עוד ר' ע"א 4/80 מונק נ' מונק פד"י לו(3) 421,430-429:- "... לפנינו חוק מיוחד, שיש בו משום תוספת על דיני החוזים הכלליים בנקודה הרלוונטית לערעור זה. בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואשה, קבע המחוקק כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם" וכן ר' ע"א 359/85 קוך נ' קוך פד"י לט(39 421, 423-422, שם נאמר:- " ספק בלבי, אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט, דיין או עורך נישואין (בלי שערערו על פגם שנפל בהליך האישור), יכול בן זוג להשמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת תתרוקן לכאורה מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו להבטיח, שבני הזוג יבינו הבן היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון". בע"א 105/83 מנשה נ' מנשה פד"י ל"ח(4) 635, עמ' 640-639 נאמר:- "ייאמר כבר כאן כי בשל מורכבותו אין הסכם הגירושין ניתן להפרדה לחלקים, כך שבמקרה של הפרת אחד מחלקיו קמה הזכות לבטל את החלק שהופר... אף כי הסכם הגירושין מחולק לפרקים והוא דן בנפרד א) בעצם הגירושין, ב) בהחזקת הילדים, ג) בבעיות רכוש, ד) במזונות הילדים- אין אלה התחייבויות נפרדות, הניתנות להפרדה לחלקים, ואי אתה יכול לומר... כי ניתן לבודד פרק כלשהו ממכלול ההסכם ולבטל רק אותו חלק. ההסכם דן במכלול הבעיות המורכבות, שיש להסדיר עת באים לפרק מסגרת משפחתית על כל היכרוך בכך, וזה כולל גם חבויות וזכויות כלפי ילדי בני הזוג ועתידם, ענייני רכוש משותף וכל היוצא באלה". ##להלן פסק דין בנושא ההבדל בין הסכם ממון להסכם רגיל:## פסק-דין 1. בפני בקשה למחיקת ו/או דחיית תביעה על הסף. 2. הצדדים היו נשואים זל"ז, והם התגרשו ביום 7.6.01. התביעה הוגשה ע"י המשיבה, גרושתו של המשיב, כנגד המבקש. 3. בין הצדדים נכרתו, נחתמו, אושרו וניתן תוקף של פסק דין לשני הסכמים. ההסכם הראשון נחתם ביום 8.8.95, לאחר שהמשיבה הגישה תביעה למזונות, והוא אושר וניתן לו תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי. ההסכם השני נחתם ביום 08.05.01, והוא אושר וניתן לו תוקף של פסק דין בבית משפט זה, מבלי שקדמה לו תביעה כלשהיא. 4. בהסכם הראשון, בסעיף 3, הוסכם כי כל הזכויות והחשבונות הרשומים ע"ש מי מהצדדים בכל מקום שהוא יישארו ע"ש צד שהחשבון רשום על שמו, וכי לסילוק כל תביעות האישה, ישלם לה הבעל 21,000 דולר. 5. בהסכם השני, בסעיף 6.5, אושרה הסכמה נוספת של הצדדים, כי הסכום שישולם לסילוק כל תביעות האישה יעמוד ע"ס 30,000 דולר. 6. התביעה היא תביעה כספית על סך 545,945 ₪ - סכום המהווה מחצית שווי ביטוח חיים ע"ש המבקש. לטענת המשיבה, כאמור בכתב התביעה, בעת החתימה על שני ההסכמים ובמו"מ שקדם לכך, הטעה אותה המבקש והעלים ממנה את העובדה כי ברשותו שתי פוליסות חיים אשר ערכי הביטוח בהן מגיעים לכדי מאות אלפי שקלים. לטענתה, המבקש הצהיר בנוכחות עדים רבים כי אין לו כל פוליסת ביטוח נוספת, ורק על סמך הצהרה זו חתמה המשיבה על הסכמי הגירושין. 7. התביעה מוגשת על פי סע' 15 ו-19 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. לטענת המשיבה היא התקשרה בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה, ובנסיבות העניין אין צורך לבטל את כל חלקי החוזה, אלא יש להוסיף לתנאיו תשלום לידיה של מחצית שווי ביטוח החיים. 8. המבקש טוען, כי יש להורות על דחיית התביעה או מחיקתה על הסף מהטעמים הבאים:- א. דחייה על הסף בשל מעשה בית דין- ההסכמים קיבלו תוקף של פס"ד וע"כ הקבוע בהם מהווה מעשה בית דין. הנסיון "לפתוח" את שנקבע בהם, דינו להדחות. לטענת המבקש, יש בכתב התביעה כדי לחתור תחת סופיות ההסכם, ויש בכך פגיעה קשה בעקרון ההסתמכות של המבקש וגרימת עוות דין של ממש. ב. מחיקה על הסף - בשל אי צירוף טופס הרצאת פרטים. טענה נוספת שעלתה בדיון היא כי המשיבה בתגובתה לבקשה מודה למעשה כי היא ידעה על קיומה של פוליסת הביטוח, אלא שלא ידעה את היקפה או תכנה. בכך נופלת עילת התביעה המקורית, שכן אין לאפשר למשיבה הרחבת חזית מכל טעם שהוא. 9. לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים:- א. הסכם הגירושין, אף שניתן לו תוקף של פס"ד, כמוהו ככל הסכם אחר, וחלים עליו דיני החוזים. ב. ההלכה היא כי אין לדחות/למחוק תביעה על הסף, אלא אם יתברר שאין כל סיכוי של ממש לתובע להצליח בתביעתו, וכי מחיקה על הסף הינו סעד מרחיק לכת, וביהמ"ש יפעילו בזהירות יתרה. 10. דיון מעמדו של הסכם גירושין/ יחסי ממון אכן על פי הפסיקה והספרות המשפטית, הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין יש לו פן הסכמי ופן של פס"ד, וחלים עליו גם דיני החוזים בכל הנוגע לעילות ביטול, אכיפה והפרה. ואולם, בעניינינו, עסקינן בהסכם יחסי ממון אשר יש לו "מעמד מיוחד" והסדר מיוחד המבדילו מהסכמים אחרים. כך, בע"א 169/83 שי נ' שי פד"י לט(3) 776, עמ' 781, מבחינה כב' המשנה לנשיא השופטת בן-פורת בין הסכם ממון להסכם רגיל, וקובעת:- "...הסכם ממון" חייב להיות דווקא בכתב ולקבל, כתנאי בלעדיו-אין, את אישורו של בית המשפט כמפורט בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, מה שאין כן בהכרח בהסכם אחר". עוד ר' ע"א 4/80 מונק נ' מונק פד"י לו(3) 421,430-429:- "... לפנינו חוק מיוחד, שיש בו משום תוספת על דיני החוזים הכלליים בנקודה הרלוונטית לערעור זה. בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואשה, קבע המחוקק כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם, אלא אם כן משתכנעת ערכאה שיפוטית, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם" וכן ר' ע"א 359/85 קוך נ' קוך פד"י לט(39 421, 423-422, שם נאמר:- " ספק בלבי, אם לאחר קבלת אישור להסכם ממון בין בני זוג במעמד של שופט, דיין או עורך נישואין (בלי שערערו על פגם שנפל בהליך האישור), יכול בן זוג להשמע בטענה, שכרת את ההסכם, בניגוד להצהרתו, מרצונו הטוב והחופשי. אם נגרוס אחרת תתרוקן לכאורה מתוכנה הדרישה לאישור כזה, הבא לפי עצם טיבו וטבעו להבטיח, שבני הזוג יבינו הבן היטב את תוכן ההסכם ויסכימו לו מרצון". בע"א 105/83 מנשה נ' מנשה פד"י ל"ח(4) 635, עמ' 640-639 נאמר:- "ייאמר כבר כאן כי בשל מורכבותו אין הסכם הגירושין ניתן להפרדה לחלקים, כך שבמקרה של הפרת אחד מחלקיו קמה הזכות לבטל את החלק שהופר... אף כי הסכם הגירושין מחולק לפרקים והוא דן בנפרד א) בעצם הגירושין, ב) בהחזקת הילדים, ג) בבעיות רכוש, ד) במזונות הילדים- אין אלה התחייבויות נפרדות, הניתנות להפרדה לחלקים, ואי אתה יכול לומר... כי ניתן לבודד פרק כלשהו ממכלול ההסכם ולבטל רק אותו חלק. ההסכם דן במכלול הבעיות המורכבות, שיש להסדיר עת באים לפרק מסגרת משפחתית על כל היכרוך בכך, וזה כולל גם חבויות וזכויות כלפי ילדי בני הזוג ועתידם, ענייני רכוש משותף וכל היוצא באלה". וכן ר' ע"א 757/70 אורבוך נ' אורבוך פד"י כה(2) 108,104:- "אדם המצהיר כי בא על סיפוקו וכי אין לו עוד כל תביעה כלפי חברו, יש לראותו כמוותר על זכותו. אם לא תאמר כן, אין כל משמעות להצהרתו ואין להבין לשם מה הוכללה בחוזה". 11. אמת, כי ביהמ"ש ימחק או ידחה תביעה על הסף רק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לתובע סיכוי להצליח בתביעתו, וכאשר בהנחה כי כל האמור בכתב התביעה נכון הוא, גם אז לא תתקבל התביעה. ר' ע"א 501/74 ספיד מנתבים נ' עמר ואח' פד"י כט(1) 674,673. ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ פד"י ל(1) 735,732. 12. מן הכלל אל הפרט:- כבר בשלב זה יש להדגיש, כי בנוסף לכך שמדובר בהסכמי יחסי ממון/גירושין אשר אושרו וניתן להם תוקף של פס"ד, ובכך הוקנה להם מעמד מיוחד, המטיל עול הוכחה כבד במיוחד על התובעת, המדובר בהסכמים שכבר בוצעו בפועל. התובעת איננה עותרת לביטול ההסכמים, אלא להוספת חיוב נוסף שיוטל על הנתבע. יותר מכך, התובעת אף איננה מבקשת לבטל את ההסדר ההדדי בין הצדדים לפיו ויתרו שני הצדדים על זכויותיהם בזכויות הסוציאליות שצבר הצד שכנגד, אלא מבקשת את חלקו של הנתבע בלבד. 13. כפי שהראנו לעיל, הסכם גירושין איננו ניתן להפרדה לחלקים, ולא ניתן לבטל רק חלק ממנו. בוודאי שלא ניתן להוסיף חיוב חד צדדי על צד אחד בלבד. 14. אם לא די בכך, נסתר על פניו, וכבר בשלב זה, האמור בכתב התביעה שם נטען כי התובעת הוטעתה לחשוב כי אין ברשותו של הנתבע דבר מעבר לקופ"ג טפחות (סע' 9 לכתב התביעה), והעלים מעיניה את דבר קיומם של שתי פוליסות ביטוח חיים (סע' 13 לכתב התביעה). לנוכח הצגת המסמכים אשר נערכו ע"י התובעת, לפני בואו לעולם של ההסכם הראשון, מהם עולה כי התובעת ידעה על קיומם של הפוליסות. 15. בנסיבות אלה לא תתקבל טענת התובעת כי היא לא ידעה את שווי הפוליסות, הן בשל הרחבת החזית, אך בעיקר בשל כך שנוכח ידיעה זו (שיש ברשות הנתבע פוליסות ביטוח חיים), היתה מוטלת על התובעת החובה לבדוק את שווי הפוליסות לפני שחתמה על ההסכמים בהם שני הצדדים כ"א ויתרו הדדית על הזכויות הסוציאליות של הצד שכנגד. 16. לא יתכן כיום לבוא ולתבוע את שינוי תנאי ההסכם באופן חד צדדי, כאשר ההסכם כבר בוצע, ובנסיבות אלה יש לראות את ההסכם שניתן לו תוקף של פס"ד כמעשה בי דין, וזהו המקרה שבו עיקרון סופיות הדיון גובר על עקרון זכות הפניה לערכאות. 17. המסקנה היא כי יש לקבל את הבקשה . 18. דין התובענה להימחק בשל העדר עילה לאחר ש"נפלה" טענת התובעת כי לא ידעה על קיומם של הפוליסות. 19. דין התובענה להדחות על הסף מחמת מעשה בי דין, לאחר שבנסיבות העניין שבפני מדובר בהסכמים אשר ניתן להם תוקף של פס"ד, ההסכמים אינם ניתנים להפרדה לחלקים, ועל כן לא ניתן לבטל חלק מהתנאים, ובפועל - ההסכם כולו כבר בוצע. 20. נעלה מכל ספק, כי גם אם כל האמור בכתב התביעה אמת (ובעניינינו התביעה נסתרה כבר בשלב זה), לא ינתן פסה"ד המבוקש. 21. מאחר ודחיית התביעה גוברת על מחיקתה, אני מורה על דחיית התביעה בשל מעשה בית דין- על פי תקנה 101(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. 22. המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהשאלות משפטיותהסכם ממון