מעיון בדברי הסבר להצעת חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח - 2008, עולה כי מטרתו העיקרית של החוק, הינה לקדם גילוי נאות בעסקאות למכירת רכב משומש על ידי סוחרי רכב. הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב, וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמתית לרוכש. סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח - 2008 קובע כי: "(א)  לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1)   נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה - החוזה); (2)   העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה - טופס גילוי); (3)   רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי. (ב)   עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן: (1)   שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה העוסק ברכב תאגיד - גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא; (2)   שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד - גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא; (3)   מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו - אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר - גם את שמה ומספרה של החברה; (4)   פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי; (5)   מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי; (6)   הסכום שישולם בעבור הרכב. . ." (הדגשה שלי - מ.ע.א.). להלן פסק דין בנושא גילוי נאות במכירת רכב משומש: לפני תביעה על הסך של 10,000 ש"ח אשר עניינה עסקת מכירת רכב אשר נכרתה בין התובע, רוכש הרכב, לבין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), מוכרת הרכב, חברת למכירת כלי רכב. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 14.4.2009 רכש התובע רכב מסוג דייהטסו סיריון, מודל 2007 (להלן: "הרכב"), מהנתבעת. לטענתו, עובר לרכישה, מנהל מכירות מטעם הנתבעת, (להלן: "הנתבע") הציג בפניו מצג ולפיו הרכב עבר 50,000 קמ"ש. לפיכך, החליט התובע לקחת את הרכב לבדיקה מכאנית. לטענתו, תוצאות הבדיקה העלו הצורך בהחלפת שני צמיגים אחוריים פגומים; תיקון מעיכות פח מאחור והחלפת לוח המחוונים (הדו"ח צורף כנספח א' לכתב התביעה). על סמך ממצאי הבדיקה ולאחר דין ודברים עם הנתבע, הוסכם בין הצדדים כי התובע ירכוש את הרכב תמורת הסך של 56,500 ₪ וכי הנתבעת תחליף את שני הצמיגים האחוריים הפגומים לצמיגים תקינים וכן תתקן את לוח המחוונים הפגום, הרדיו ותבצע טסט לרכב (זיכרון דברים מהווה נספח ב' לכתב תביעה). התובע טוען כי הנתבעות ביחד ולחוד לא עמדו בהתחייבויותיהן והונו אותו, כמפורט להלן: לא הוחלפו גלגלים תקינים לרכב בניגוד למוסכם בין הצדדים; מד הקילומטרים האמיתי של הרכב במועד המכירה עמד על 85,000 ק"מ, ולא על 50,000 ק"מ, כפי שהציג הנתבע לתובע; עובר לקניית הרכב על ידי התובע, הרכב היה יד שניה, בעוד שהנתבע, לטענת התובע, הציג מצג שווא, לפיו הרכב הינו יד ראשונה והתובע יהפוך להיות יד שניה לאחר העברת הבעלות. התובע מוסיף ומדגיש כי טופס זיכרון הדברים עליו חתמו הצדדים לוקה בחסר ואין בו את כל הפרטים אשר מחויבים להיות על פי סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח - 2008, אשר קובע כי עוסק ברכב חייב למסור לרוכש הרכב טופס חתום על ידו שבו מפורטים פרטים אודות הרכב, בין היתר, מספר בעלים קודם ומספר הקילומטרים שעבר הרכב. התובע מציין, כי הנתבעים במקרה דנן, לא רק שלא העבירו את כל המידע שבידיהם אלא שגם המידע שהעבירו היה שקרי. מן האמור לעיל, התובע עותר לקבלת הסך של 10,000 ₪, לפי הפירוט הבא: הסך של 7,000 ₪ - פיצויי כספי בגין הפרשי הק"מ (נספח ג' מהווה מחירון יד 2); הסך של 500 ₪ - תיקון גלגלים אחוריים לגלגלים תקינים (נספח ז' חשבונית קבלה על הוצאות תיקון); הסך של 2,500 ₪ - פיצויים עקב עוגמת נפש, זלזול, בזבוז זמן יקר; פיצויים מכוח סעיף 5 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008. מנגד, בכתב הגנה שהגישו הנתבעים נטען כי המדובר בתביעת סרק שאין לה אחיזה במציאות. הנתבעים טוענים כי התובע ערך בדיקה לרכב במכון רישוי מורשה וכי המונה הרשום ברכב באותה עת עמד על 84,349 ק"מ. הנתבעים טוענים כי העמידו לתובע את הרכב לביצוע בדיקות על פי רצונו וכי התובע מאשר בעצמו בכתב תביעתו כי לקח את הרכב לבדיקה. באשר לצמיגים, הנתבעים טוענים כי החליפו לרכב צמיגים בצמיגים אחרים, מעולם לא התחייבו להחליף לצמיגים חדשים, והדבר נעשה לשביעות רצונו של התובע. דיון לאחר שעיינתי בזיכרון דברים ובכל המסמכים שהוגשו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואנמק. התובע סמך תביעתו על סעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח - 2008, (להלן: "החוק") הקובע כי: "(א)  לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1)   נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב (בסעיף זה - החוזה); 2)   העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב) (בסעיף זה - טופס גילוי); (3)   רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי. (ב)   עוסק ברכב יפרט במדויק, בטופס הגילוי, את הפרטים שלהלן: (1)   שמו המלא, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה העוסק ברכב תאגיד - גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא; (2)   שמו המלא של בעל הרכב, מספר הזהות שלו ומענו המלא; היה הבעלים תאגיד - גם את סוג התאגיד, מספרו ומענו המלא; (3)   מספר הבעלים הקודמים של הרכב, וככל הידוע לו - אם הבעלים הקודמים היה חברה שעיסוקה החכר - גם את שמה ומספרה של החברה; (4)   פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, עד למועד מסירת טופס הגילוי; (5)   מספר הקילומטרים שעבר הרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב, מיום רישומו לראשונה ועד למועד מסירת טופס הגילוי; (6)   הסכום שישולם בעבור הרכב. . ." (הדגשה שלי - מ.ע.א.). מעיון בדברי הסבר להצעת החוק, עולה כי מטרתו העיקרית של החוק, הינה לקדם גילוי נאות בעסקאות למכירת רכב משומש על ידי סוחרי רכב. הגילוי הנאות נועד להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב, וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמתית לרוכש (לעניין זה ראה הצעת חוק -הכנסת 210, מיום 26.2.2008). בענייננו, אין חולק כי זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים איננו עומד בדרישות החוק ואיננו כולל פירוט בדבר מספר הקילומטרים שעבר הרכב. עם זאת, במקרה דנן, התובע לא הסתפק בהצהרותיו של הנתבע, ולקח את הרכב לבדיקה אשר במסגרתה נכתב מפורשות מספר הקילומטרים שעבר הרכב. התובע בחר לעצום עיניו מנתון זה, כפי שנרשם בבדיקה של הרכב שנערכה לבקשתו. "אני לא ראיתי את מספר הקילומטרים שהרכב עבר לאחר הבדיקה, אני שמתי לב לנתונים הטכניים ולליקויים ברכב" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 18-19). בנסיבות אלו, הגם שהתעלמותו של התובע מנתוני הבדיקה איננה פוטרת את הנתבעת לחלוטין מחובות הגילוי הקבועות בחוק, לתובע אשם תורם גבוה לאי ידיעתו של נתון זה. לענין זה, איני מקבלת את הטענה לפיה הוצג על ידי הנתבע מצג שווא ולפיו הרכב עבר 50,000 ק"מ, בעוד בפועל הרכב עבר 85,000 ק"מ. התובע טען כי "הם הפעילו את המד מרחק והוא היה מכוון ל- 50,000 ק"מ בטרם הרכישה" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 20-21). טענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. נהפוך הוא. במכון הבדיקה העצמאי במסגרתו נבדק הרכב לבקשתו של התובע - נרשם מספר הקילומטרים האמיתי שעבר הרכב - 84,349 ק"מ. מכאן שמד האוץ הראה נתון זה, ולא אחר. כמו כן, בדוח הבדיקה נרשם בסעיף הערות כלליות כי: "על הקונה לאמת מונה ק"מ לפי ספר טיפולים המוסך". בכל הנוגע למספר הבעלים הקודם של הרכב- גם לגבי פרט זה הפרה הנתבעת את התחייבותה על פי החוק. מאידך, התובע לא הוכיח את טענתו בדבר מספר הבעלים שעבר הרכב והמצג שהוצג לו וכן לא הוכיח את הנזק הנטען בדבר שווי הרכב ככל שעבר מספר בעלויות גודל יותר. כמו כן, התובע ידע, או לכל הפחות, צריך היה לדעת, שעה שרכש את הרכב מחברת טרייד אין כי אין מדובר ברכב יד ראשונה. לכך יש להוסיף כי בדיקת רישיון רכב עובר לביצוע העסקה הינה הבדיקה האלמנטארית והבסיסית ביותר שצריך קונה רכב לבצע, וככל שהתובע בחר שלא לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו. באשר לצמיגים הפגומים- מהימנה עליי עדותו של התובע, לפיה הנתבעים הבטיחו לו כי יחליפו את צמיגי הרכב האחוריים לצמיגים תקינים ובפועל החליפו לצמיגים בלתי ראויים לשימוש, תימוכין לכך אף עולה מקבלה ע"ס 500 ש"ח שהגיש התובע במסגרת כתב תביעתו (נספח ז' לכתב תביעה), ממנה עולה כי הצמיגים הוחלפו כתוצאה מהתיישנות ויובש. לאור האמור לעיל, הרי שמחד, הנתבעת הפרה את התחייבותה על פי החוק לפרט את מספר הקילומטרים שעבר הרכב ומספר הבעלים הקודם, ומאידך, בידי התובע היה מסמך ובו צויין מספר הקילומטרים הנכון שעבר הרכב, והתובע בחר להתעלם ממנו. כמו כן, הנתבע בחר להתעלם ממיהות החברה המוכרת לו והיותה בעלים נוסף בשרשרת הבעלויות. לאור האמור, לתובע אשם תורם לנזק שנגרם לו. האיזון הראוי הוא לפצות את התובע פיצוי חלקי. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע הסך של 2,500 ₪, הכולל בחובו פיצוי בגין הגלגלים. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות בסך של 300 ₪ מהיום. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. גילוי נאותמכירת רכברכב משומשרכבגילוי נאות במכירת רכב